ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה בענין טחול פא"ט
רש"י ד"ה מן הטחול בסו"ד כל נקב משום חיתוך הוא רצה רש"י ליישב דמאי ס"ד להק' מנחתך אניקב א"וו סברת המק' הי' דטעמא דניקב טרפה ע"כ משום דנעשה אח"כ ולא הי' מתחלת ברייתו וא"כ ע"כ כל נקב משום חיתוך הוא אמנם א"כ הי' מד' רש"י אלו ראי' ברורה לד' הטו"ז דנקב מתחלת ברייתו כשר אמנם בתי' הש"ס כ' רש"י להסביר דטעמא דנקב טריפה משום דהולך ומכאיב רצה לעורר במ"פ הני תרי תי' בש"ס ולזה כ' רש"י דתי' קמא ס"ל דנקב טריפה משום דמכאיב לי' וא"כ ל"ש נקב ל"ש נחתך אמנם בתי' בתרא ס"ל דהל"מ הוא דנקב טריפה וא"כ י"ל הבו דלא לוסיף עלה נקב דווקא טריפה ולא נחתך ונמצא דד' הטו"ז תלי' בהני ב' תי' לתי' קמא דבעי' מכאיב לי' א"כ מתחלת ברייתו כשר משא"כ לתי' בתרא גם מתחלת ברייתו טריפה דאין הטעם משום דמכאיב לי' דהרי נחתך כשר
י"ל ד' בעל העיטור שפסק בנחתך כשר והק' הראשוני' עלי' ואמנם נ' דק' לי' לבעל העיטור למאי דמחלקי' במסקנא בין סומכי' לקולש' ואי ס"ד כתי' קמא דמשום דמכאיב כאיב לה הוא מ"ש קולשא או סומכא א"וו ע"כ למסקנא כך הל"מ א"כ אמרי' שוב ניקב לחוד ונחתך לחוד.
רש"י בסומכי' בעוביו למעלה לכאורה כוונת רש"י דלאו בעובי' לחוד תלי' מלתא דאם נשתנה הטחול והוה דק למעלה ועב למטה מ"מ בתר למעלה ולא בתר למטה אזלי'
ויע"ל, דס"ל לרש"י כד' הג"א דלאו כל צד העב קאמר כ"א הדבוק לכרס דווקא ולא יותר וכמו שפי' ד' הג"מ הל"ח ולזה כ' רש"י בעובי' למעלה דווקא ולא יותר והטעם אפש' משום דטריפות הטחול הוא משום דצריך להגין על הכרס ואם ניקב שם ולא נשתייר כעוב' דינר זהב שבו תכל' גם בכרס: