ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה בענין חוט השדרה פ' א"ט:
אינו יכול לעמוד מפני כבדו נ' דמס' לי' להש"ס אי נתמסמס פסול מטעם דכיון שאינו יכול לעמוד סופו ליפסק וא"כ ה"ה באינו יכול לעמוד מפני כבדו משא"כ אם הטעם דהו"ל כנפסק ותינח נתמסמס משא"כ במפני כבדו ומה"ט פי' רש"י ב' טעמי' ונ' דטעם דמהני אם המוח מכוסה במים אף דבחוט השדרה הכל תליא אם יכול לעמוד משום דעיקר טריפות המוח תלי' בקרום וכל זמן שאין המים נוגעי' בקרום אין סוף הקרום ליפסק.
הנה במים בגולגולת ד' הפמ"ג כי נחלקו הש"ך והטו"ז ולדעתי אין כאן פלוגתא דהטו"ז לא הכשיר כ"א אם הי' מעט מים בגולגולת ולא הי' ניכר בקרום כלל והיינו בסדקי הגולגולת הי' מעט מים וכה"ג אפשר גם הש"ך מודה:
מ"ש התבו"ש הביאו הפ"מג דבחדש תמוז יש לבדוק במוח הכבשי' כוונתו דוודאי ברבות הימים יהי' ניכר ע"י החולי שווינדל משא"כ באותו חדש שנולד אין כאן שום היכר.
בין הפרשות הנה לד' רש"י סמוך לירכי' מתחיל בין הפרשות ולד' רבותי' סמוך לאלי' נמצא דרש"י מיקל בזה.
הוה בעי למיזל לבי חוזאי ע' רש"י דהש"ס הביא זה למימרא משום דהוה בעי למיזל ולא הי' לו פנאי להמתין לא הי' ר"י יכול לחוות לו בפני' ואמנם זה א"ש לד' רש"י דמיירי סוגיי' בגדי שחוט משא"כ לד' רבותי' דמיירי בגדי חי לכאורה א"צ לזה דלמא לא הי' רוצה לשוחטו.
תוס'
ד"ה עד ועד כוונתן דבמימרא האמור' וודאי הי' מפרש דברי' אלא שהתלמידי' שכחו מה אמר להם.
תוס' ד"ה את"ל בסו"ד ע' רש"א ורצה לדחות ד' רש"ל שרמז עלי' הש"ך סי' ל"ד ולי נ' דהדין עם רש"ל דאל"כ אכתי ליבעי אי עד ועד בכלל ולענין פי פרשה שלישית וצ"ע.
רש"י ד"ה פרשה עצמה נ' כוונת דברי' דבא ליישב למה זה נקט ר' ירמי' דווקא אי עד ועד בכלל ולזה כ' רש"י דפ"ק אטו דמבעי' דר"פ מ' דאי עד ועד בכלל לא שייך למבעי מידי קאמר איהו דאפי' אי עד ועד בכלל ג"כ שייך למבעי לענין פרשה עצמה.
וע' ברשב"א וחי' ר"ן פי' לד' רש"י ומ"מ גם למסקנת דברי' א"ש דנקט רש"י פרשה ראשונה משום דעיקר איבעי' על הראשונה אלא דממילא גם בשני' דינא הכי:.
גמ' אי משום כבוד נשיאה וצ"ל שלא הורה בה באותה שעה דאטו משום כבוד נשיאה יהא מיקל באי'.
תוס' ד"ה למטה מדצדדו תוס' לענין למטה ולא צידדו לענין בין האגפי' ש"מ דהוו גרסו ר' ינאי אמר למטה וכגי' הרשב"א והרא"ש דגרס אפכא באמת כל הצידוד על בין.