ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה בענין דרוסה פא"ט
יל"ד כיון דדרוס' בהדי' כ' בתור' כמו שביא' הרמב' בה' מאכלו' אסורו' א"כ למה שבק' תנא דידן אדבתר' וי"ל ע"ד שתי' הש"ס בריש דמאי דאתי' מדרשא חביבא לי' אמנם נ' סדרא דמתני' עד"ז תחלה תנן כולהו טריפות שהן באבר מיוחד ולבתר הכי תני נפולה שהוא טריפות הכולל כל הגוף ביחד כפי' רש"י שמא נתפרקו איברי' ואח"כ נשתברו רוב צלעותי' טריפות הכולל רוב הגוף ואח"כ דרוסה שהוא ג"כ טריפות הכולל כל הגוף כלומר באיז' אבר שיהי' מכפא דמוחא עד אטמא:
והנה כ' רש"י דמתני' כלי"ק דרב דת"ק פליג עם ר"י ומזה למדו הפוסקי' דד' רש"י כבעל ס' התרומה דפסק כלי"ק ומ"מ ק' הא רש"י דרשן הוא ולא פסקן ומאי ק' לי' דמפ' מתני' כלי"ק דרב ונ' דק' לי' לרש"י דאי כר' בנימן אמאי נקט ת"ק ודרוסת הזאב הו"ל למתני ודרוסה סתמא א"וו דלאפוקי מדר"י נקט דס"ל דרוסת הזאב בדקה ולא בגסה לכך נקט ת"ק ודרוסת הזאב לומר דאפי' בגסה טריפה. אמנם לר' בנימן בר יפת צ"ל לכאורה כלי"ק דלרבנן לחתול אין דרוסה ונקט זאב למעוטי חתול לגמרי אא"כ יק' אד' הפוסקי' דפסקו כר"ב בר יפת וס"ל כלי"ב דחתול יש לו דרוסה אפי' באין מצילין ובשלמא להרא"ש דס"ל דב ונמר אין להם דרוסה שפיר אמנם לה חולקי' וודאי ק' ואמנם למאי דס"ל להרי"ף והרמב"ם דגם נן יש לו דרוסה רק דבעי לחלל הגוף אמנם בזאב סגי בדרוסה מבחוץ ג"כ ניחא.
וכ' רש"י שמטיל ארס כוונתו לד' תוס' לקמן דהאי דרוסה מלתא אחרינא מהא דתנן כל עוף הדורס טמא
תוס' דבור שני כאן צ"ל הגז במקום הנץ ובטעות נרשם בגליון ודע דלמ"ש תוס' דהטעם דהארס סופו להמית צ"ל דמ"מ כן קבלו רז"ל דאינו ממית כ"א במקום דתלי' ביה טריפות דשם מקור החיות לא זולת.
ודע ג"כ דמה שהחליט הרשב"א דאפי' לגי' גז מ"מ נשר וודאי דינו כגז שהרי הוא הגדול שבדורסי' לא כ"כ כ"א לשיטתו דפשיטא לי' כמו כן בדוב ונמר משא"כ להרא"ש שכ' דמהא דדוב שכול אין ראי' שיש לו ארס בצפורני' גם אנשר אין ראי':
והנה תמהו האחרוני' על הטור דבנץ כ' דבתרנגולי' קטני' י"ל דרוסה ובזאב כ' דבעגלי' רכי' אין לו דרוסה ונ' דהטור בשיטת הרא"ש כ"כ דס"ל דהא דשאר עופות לקמן מיירי בגדולי' מן הנץ ואעפי"כ קולי מנץ דבעי' בדכוותיי' דווקא ומ"מ גם תרלגולי' קטני' הוי בכלל בדכוותיי' וא"כ ע"כ דגם לנץ דיש לו דרוסה טפי מיניי' דיש דרוסה לתרנגולי' קטני' אמנם לשיטת הרשב"א דאלמטה מן הנץ מבעי' לי' וא"כ בהני באמת אין תרנגולי' קטני' דכוותיי'.
רש"י ד"ה מן הזאב ולמעלה דייק בדברי' כלומר דל' מן הזאב ולמעלה לאו דווקא דמ' אין זאב בכלל ובאמת גם זאב בכלל ומ"מ נ' דזה הביאו להאו"ז שהבי' התה"ד לומר דכל מן הזאב ולמעל' דינו כארי משום דעד"ז באמת אין זאב בכלל וא"ש ל' מן הזאב.
רש"י בעופות הנדרסי' הנה בבהמה לא הוצרך לפ' דאין שייך דורס כ"א בחיה לא בבהמה משא"כ בעופות יל"פ ג"כ דקאי אדורסין ולזה כ' ר"ש דמדקאי בבהמה אנדרסין קאי נמי בעופות אנדרסין ונ"מ מזה דאי ס"ד דקאי אדורסין א"כ מאי קאמר לקמן שאר עופות מאי הרי קאמר דמן הנץ ולמעלה הם דורסין ואמנם אי אנדרסין קאי אין ראי' וכמו שפלפלו בזה הרא"ש והרשב"א לקמן.
ודע דהנה הרשב"א דחה ראי' הרא"ש מדלא בעי בחיות כי היכא דבעי בעופות דהרי בחיות בין למעלה בין למטה כבר ידעי' ואמנם היינו הרשב"א לשיטתו דס"ל דבעופות למטה הוא דמבעי לי' אבל למעלה פשיטא לי' למה דאמר מן הנץ ולמעלה משא"כ הרא"ש אדרבא דבעופות למטה לא מבעי' לי' ודווקא למעלה ואין ראי' ממה דאמר מן הנץ ולמעלה דאיכא למימר דקאי אגז א"כ שפיר ק' לי' אמאי לא מיבע' לש"ס ג"כ בדוב ונמר:
ודע דמ"ש הרא"ש לקמן דבעופות מס' לי' טפי משום דהרבה מהן דורסין ר"ל דשכיח בהו כח דרסה טפי מבחיות וע' פמ"ג כי דעתו דברדלס היינו שקורין טחור ודינו כחולדה ולולי דברי' הי' מסתבר יותר דנמיי' היינו טחור ודינו כחתול ופנה הכ"מ נדחק ליישב מדוע לא הביא הרמב' כ"א נץ ושאר עופות ומ"מ ק' דלמאי הל' נקט תנא דמתני' נץ וגז כיון דכל דלמעלה מן הנץ דינו שוה ותו כיון דהרמב' פסק כר"י למה לא הביא ג"כ דרוסת הנץ בעוף הדק דווקא וצ"ע:
והנה הטו"ז השיג על הב"ח שכ' דלד' הפוסקי' דיש דרוסה לנץ בחלל הגוף ס"ל דצפורן בנץ ל"ד לקוץ וכ' הטו"ז דא"כ למה נדחק הרשב"א מאי נ"מ כוונתו לומר דמשום דרוסה הרי לא שייך אם פסקו לידי' והוה נ"מ טוב' וכיו"ב:
ודע דמ"ש הס' התרומה דהל' כלי"ק לקולא משום דק' לי' קו' תוס' דללי"ב לא הוה דומיא דנץ ואף שהרא"ש מישב קצת זה דוחק ואמנם למ"ש בחי' הר"ן ליישב קו' תוס' א"כ שפיר פסק הרי"ף כלי"ב
והנה הלח"מ הק' על הראב"ד מדוע לא השיג על הרמב' דס"ל שן יש לו בדיקה כשם שהשיג עלי' בקוץ וע"ש ונ' דבשן שהוא רחב גם הראב"ד מודה דאית לי' בדיקה וכ"מ ל' רש"י ] בקוץ לקמן ע"ש:
ודע דלד' בעל העיטור דס"ל דאפי' היכא דאמרי' חוששין ג"כ לא סמכי' אבדיקה ל"ק מהא דרב מורי בה מכפ' דמיירי בגוונא דלא חייש רב לס"ד ומ"מ בדיקה מיהא בעי:
בתר דבעיא הדר פשטא י"ל דמעיקרא הוה ס"ל כד' הרשב"א דדבוושט בעי' שיהא רושם הארס מגיע לעור הפנימי ולכן בקנה קמבעיא לי' ואמנם בתר דבעי' מ' לי' כד' הרא"ש דבוושט בעור החיצון סגי מדקאמר סי' עצמם וגם עור החיצון הרי מקרי סימני' וא"כ מ"ש עור החיצון דוושט וע"כ משום דזיהר' מקלי קלי וא"כ ה"ה בקנה סגי במשהו מה"ט והיינו זה וזה דקאמר.
והנה הר"ן הביא ראי' דע"כ גז גרסי' דאי ס"ד גס ור"ל מן הנץ ולמעלה א"כ לא הוה מן הנץ ולמעלה דומי' דמן הזאב ולמעלה דהתם זאב בכלל והתם אין נץ בכלל ולפ"ז י"ל דהאו"ז מ' לי' דגרסי' גס במתני' ומשו"ה פשיט לי' איפכא דע"כ מן הזאב ולמעלה ג"כ ר"ל דלמעלה מן הזאב אין דינו כזאב כמו שמן הנץ ולמעלה אין דינו כנץ.
וע' בד"מ שנתקשה בד' הרשב"א שהביא הטור דצריך לבדוק סמוך לדרוסה והנה דעתו כד' הב"י דד' הרשב"א דאפי' מבפני' לא מהני אם לא בדק סמוך לדרוס וכ"מ ד' הטור דאל"כ מאי קאמר למה לנו לחוש לחומרא הרי לד' הטור דס"ל כתוס' דבכ"ג אם אין הדרוסה ניכר צריך לבדוק בפני' אין כאן לחומרא אלא וודאי מ' להטור ג"כ דד' הרשב"א דאפי' מבפני' ל"מ בדיקה אמנם לולי דבריה' הייתי אומר דהרשב"א בשיטתו כ' כן דלא מבעי כ"א בדיקה מבחוץ וע"ז קאמר דאם לא בדק סמוך לדרוסה ל"מ בדיקת פנים בכ"ג מהני:
ובענין פלוגתת רש"י ורמב' בנמסמס ל"ק לד' רש"י קו' רבי' אפרי' דרצה לרמז דקאי אמקום דמטרף בבשר אבל מריאה גם אד' רש"י ק':
רש"י צפורן תלושה יל"ד היינו ד' אביי לקמן ל"ש אלא צפורן וכו' ונ' דלכאורה הי' אפשר לפ' דמ"מ צפורן ל"ד כ"א ה"ה כל האבר אשר בו הצפורן וכ"ת כה"ג בלא"ה אין דרוסה כדאמרי' לעיל בהדי דשליף לא היא התם מיירי שראו מתחלה ועד סוף וכמ"ש תוס' לעיל ואמנם מדקאמר אבל יבישה עבידא דמטמאה ע"כ אצפורן עצמו תלושה לגמרי קאי.
רוב. אריות דורסין י"ל לד' רש"י דסמוך מיעוטא דאין דורסין לחזקה דאתי' מכח רוב בהמות כשרות והו"ל פלגא ופלגא ובדרוסה אין חוששין לרב ומה"ט אצטריך רש"י למימר דכל הדורס הו"ל כל ר"ל דרק מיעוטא דמיעוטא אין צפורן נשמט' ואמנם תוס' לטעמיי' דס"ל חזקה שאינה מבוררת לא הוי חזקה ול"ש כאן סמוך מיעוטא וכ"ת הרי לרש"י מחזיקין מאי' לאי' וא"כ יש כאן חזקת אי' נגד חזקת כשרות לא הוא דדווקא אם הבהמה מתה לפנינו ולא ידעינ' אם נשחטה אם לאו אזי אמרינ' מחזיקי' מאי' לאי' משא"כ כ"ז שבחיים חייתה גם רש"י מודה דלא מחזיקי דהרי נוכל לסלק החזקת אי' בידים דהרי גם בטריפה שייך שחיטה לטהר מיהת מידי נבילה
רש"י נתחכך השור ר"ל דלכאורה אם לא נתחכך גם הארי בכותל מאין בא צפורן זה אל הכותל אך כיון דעכ"פ עכשיו על חיכוך השור אנו דנין לא איכפת לן כלל מאין בא צפורן זה לכותל
כ' זה שנ' בגליון שו"ע שלי דמאו"ה בלא"ה אין ראיה דבקטל טובא ל"ש נח רוגזי' דהתם הי' איזו מהם מתים תוך הכלוי ומסתברא דע"י דרוסה מתו וממילא כיון דידעי' דדרס לא גרע מצפורן בגבו של א' מהם דכולהו בס' דרוסה והנה הרשב"א יישב קו' הר"ן שהק' לשיטת הרשב"א דס' קרקר מותר הרי ס' על דווקא שרי וכ' הרשב"א ליישב מה דנקט ס' על דכה"ג אפי' שמעי' דקרקר שרי.
בעותי מבעתי פי' רש"י דגם הארי ירא מפני' אכן הרמב"ם לא מ' ליה שהארי ירא מפני השוורים לזה פי' דכשהארי שותק ומ"מ השוורים מקרקרים וע"כ משום דדרס בה משא"כ כשהארי נוהם אמרי' מקול נהמתו הם מקרקרי' ומ"מ ל' אהדדי לא מ' כ"א כד' רש"י
הנה פסק הרמב"ם דאפי' בשועל ג"כ ס' דרוסה אסור וצ"ע הרי שועל רק מס' יש לו דרוסה כמ"ש הרי"ף בהדי' ולמה לא יחשב ס"ס ואפשר דזה ג"כ בכלל מה שכ' הרמב"ם דבדרוס' החמירו בס' וע"ד שכ' הטו"ז סי' כ"ט ולמ"ש הרשב"א דמשו' דאיכא לברורי ע"י בדיקה לא סמכו על ס"ס ממילא לק"מ
תוס' ד"ה שרקפא נ"מ דלד' תוס' אפשר דווקא קן מקרי מקום צר משא"כ סל יש סל גדול שיכולי' עופות קטנים להשמט ולא מקרי מקום צר
רש"י שנכנס הנץ סמך אמ"ש לקמן דטעמא משום דדרוסת הנץ לא מנכר וגם ללי"ק לקמן עכ"פ בעופות קטני' ושייך בהו דרוסת הנץ
רש"י ד"ה מפרחן וסלקן וצדין אותן הציידין ומוכרין לישראל יל"ד מדוע לא קאמר רש"י וצדין אותן ציידי ישראל וי"ל דציידי ישראל משרואין שזורקין אותן לים לא יצידו אותן מאי אמר' דלאחר שיפרשו בין שאר ולא יכירו' יצודו מהם האי שעתא היתיר' הוי דכל דפריש מרובא פריש ול"ש בזה מבטל אי' לכתחלה ע"ד שאמרו רז"ל לא אמרה תורה שלח לתקלה דהרי אינו מכוין לבטל כי טובעין בים ואינו משלחן לתקלה אע"כ כמ"ש רש"י דעיקר חששא שמא יצידו מהם נכרי' מיד טרם שיתבטלו ברוב עופות מותרי' וימכרו לישראל
תוס' ד"ה אתי בהו לידי תקלה הנה מזכר ל"ק להו לתוס' כמו שהוקש' לרש"י די"ל דהתם בדיעבד או ביד נכרי קאמ' ולזה לא הקשו כ"א משיחלא בתרא ואמרי' משהי' להו והנה כ' תוס' ג' תי' לתי' א' חיישי' בכ"ג לתקלה ולקמן למאן דלא חייש דלא קיי"ל כוותי' אזלא שמעתא ולתי' שני החילוק בין זמן מועט למרובה ולתי' ג' י"ל דלא חיישי' כלל לתקלה והכא לפרסומי מלתא דאי' עביד:
אתו לזבנינהו ע' רש"י ולכאורה כפל להציע ד' הגמ' ונ' דבא ליישב דלכאורה למאי דמשני את' לזבנינהו לישראל לא הו"ל להש"ס כ"א להק' ולחנקינהו האי ולשדינהו לאשפה הוא אך למותר א"וו דידע הש"ס דנכרי' לצורך עצמן לא יקנו הנך עופות קטני' שצדין אותן בכ"מ אמנם אם יכולין למוכרן לישראל מ"מ קונין אותן ולא לצורך אכילתן כי טמאי' שכיחי להו טובא ומה"ט לא קאמר הש"ס דלמא אתי לזבנינהו כ"א וודאי יזבנינהו דזולת זה לא היו קונין אותן ואמנם בתר דפריך ולחנקינהו א"כ עד"ז ל"ש למימר ולזבנינהו לנכרי' כי עד"ז לא יקנו אותן הנכרי' והוצרכו למימר ולשדינהו לאשפה ולזה כיון רש"י במ"ש נכרי' כלומר וודאי יעשו כן ומסולק קו' התו"ח לגי' הראשוני' א"נ לזבינהו לנכרי' אמאי לא נקט ולזבנינהו ולמ"ש א"ש:
וראיתי דבר תמוה בעיני מאוד בד' תה"ד שהביא הש"ך ססי' נ"ז שהק' ע"ד עצמו מארבא דטבעא בחושת' ושבק לסוגי' בדוכתא ונ' טעמו דלכאורה למ"ש הרמב"ם דבדרוסה החמירו י"ל דהא דאמרי' כאן דאסור למכור לגוי משום חומר דרוסה וכ"ז אם פשיטא לן דאסור דרוס' כי האי משא"כ במעשה דתה"ד ד"ש כאן ס' אם היא דרוסה כלל ואמנם מאחר דמצינו דבכל האי' גזרו שמא ימכרנו א"כ תו לא מסתבר לחלק כיון דעכ"פ אסרי' לה באכילה וע"ז הוצרך לתרץ דבס' פלוגתא שאני והביא מהך דמרדכי בשם או"ז:
רש"י ד"ה אלא לפרסומי מלתא יל"ד מדוע לא הק' רש"י קו' זו מיד לעיל כדקאמר חנקינהו ונ' דלכאורה הי' אפשר לומר ע"ד שכ' הרשב"א דבדיקה לא מהני כ"א סמוך לדרוסה ועד דבאה שאלה זו תחלה קמי דרב ובתר הכי קמי דשמואל שוב עבר זמן הבדיקה אא"כ מאי פרסומי מלתא שייך כיון דעכ"פ שייך בדיקה מאן דחזי סבר כי בדקו ומצאו דרוסת וודאי א"וו ל"ש כאן בדיק' וע"ז חקר רש"י כאן טעמא מאי ל"ש בדיקה
וכ' רש"י על תי' בתרא וז"נ עיקר נ' דק' לי' על תי' קמא וכי שמואל לבדו הי' צריך לבדוק הרי גם היושבים לפניו היו יכולים לסייעו ולבדוק כולם א"וו תי' בתרא עיקר: