ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה בענין ביצת השרץ ועוף טמא פא"ט
ניקבה וריקמה ע' רש"י ותוס' נ' דלד' רש"י אפי' נקוב אחרי' מטמא' שהרי יכולין ליגע בריקו' משא"כ לד' תוס' בעי' דווקא שהנקב מעצמ'.
רש"י ד"ה מדרבנן ע' בדברי' ותמצא כי גלה לנו רש"י בדברי' אלה ג' עניני' הא' כי ריקום בעוף טהור ג"כ ע"כ דרבנן דאס"ד אנפתחו לחוד משני הש"ס דהוה דרבנן אכתי יק' הרי ברייתא בריקום מיירי ואמאי נקט ביצת השרץ הרי הו"מ למנקט רבותא טפי אפי' בעוף טהור לוקה אריקום א"וו בעוף טהור כל ריקום דרבנן ומסייע לד' הרמב' שכ"כ בהדי' וזאת שנית דבעוף טמא ג"כ לוקה משום ריקום וכמ"ש רש"י דר"ל משום שרץ העוף וכד' הרמב'. ונפקא י' לרש"י הא מלתא דאס"ד בעוף טמא אינו לוקה כלל והו"ל להש"ס לשנויי בקיצור נ"מ דאם רקמה לוקה אמנם מדקאמר דאם רקמה לוקה משום שרץ השורץ על הארץ ש"מ דלאמוקי מרקמה בעוף טמא קאמר דלוקה משום שרץ העוף ומסייע שוב לד' הרמב"ם ושוב קאמר רש"י דבעוף טמא בלא רקמה אינה לוקה זה מבואר ג"כ משמעתין דאל"כ לישני בקיצור נ"מ דבעי' רקמה דווקא דבשרץ לכאורה פשיטא דאינו לוקה דהיוצא מן הטמא טמא לא הוה כ"א ריבוי את הגמל ואריבוי לא מלקי' וכמ"ש הפ' מכל חלב דח"ש אף דיש לדחות דהתם שיעורין הל"מ ולרבנן דפליגי אר"ש דאמר כ"ש למכות כי אתיא הל' אמלקו' מ"מ מסתברא מלתא דאריבוי לא מלקי' אמנם בעוף טמא דכ' בת היענה וקאי אלא תאכלו מ' דלקי אמנם מדלא משני הש"ס הכי ש"מ דבעוף טמא ג"כ לא לקי בלא רקמ' ומסייען שוב ד' הרמב"ם וע' בחי' רשב"א בענין זה.
והנה ה"ה הביא רק קו' א' של הרשב"א בהא דכ' הרמב' דרקמה בעוף טמא לוקה משום שרץ וד' צריכין עיון דמ"ש כיון דמיני עוף טמא ממילא אפי' עדן לא יצא לאויר העולם הוה שרץ העוף וכי מה ענין שרץ העוף לעוף טמא אטו בעוף טמא לוקה משום שרץ העוף וע' ברמב"ן שמיני מבואר היטב החילוף בין שרץ עוף דהיינו שיש לו כנפי' ולכה"פ ארבע רגלי' משא"כ עופות טמאי' אין להם יותר מב' כנפי' וד' ה"ה צ"ע.
וכן יש לתמוה על ד' בעל התרומה שהביא הרשב"א שכ' דאף דבעי' בעוף ג"כ ח' ימי' משום נפל מ"מ אסמכו רבנן לא נתפתחו עיני' אקרא דכל השרץ משום דגם באפרוח טמא איכא האי לאו אטו באפרוח טמא איכא לא דשורץ על הארץ ואדרבא אי ס"ל לבעל התרומה כרמב' דאי' בי' משום שרץ העוף א"כ אשרץ העוף הו"ל לסמכי' וכמו שהק' הרשב"א על הרמב' וד' התרומה צע"ג:
גמ' ביצה בת מימר שירה היא לכאורה לעיל גבי אבל הו"ל להש"ס לפ' כן וכמ"ש רש"י לעיל ונ' דלעיל לא אצטריך ואבל דל"ש בביצים משא"כ קרא דתכבדני יל"פ דקאי אפלאות היצירה דאיכא בהו ע"ד מה אדיר שמך וכו' ולזה קאמר הש"ס דלא היא כ"א האי תכבדני קאי אשירה דאמרו וא"כ ביצה בת מימר שירה ויש כאן רמז מבואר אברייתא דפרק שירה המקובלת בידינו:
תוס' ד"ה גיעולי ביצים אעפ"י שלא נגמרו מ' מדברי' דמיירי אפי' מעורות עדן בגידין מותרין ואמנם ד' הרשב"א לאסו' מעורו' בגידין אמנם הרשב"א כ' משו' תולש בשר מן החי ותוס' כ' משו' אבר מן החי ונ"ל כוונת תוס' ע"ד שכ' למעלה דאי לאו קרא דתיקח לך ס"ד כל ביצי' אסורין משום אבר מן החי כמו גבי חלב אמנם אכתי הו"א הבו דלא לוסיף עלה אם העוף מטיל הביצי' מעצמו הוא דשרי רחמנא משא"כ אם ע"י הכאה הטיל אסורי' קמ"ל דגיעולי ביצי' מותרי' משום אבר מן החי אמנם היכא דמעורות בגידין גם תוס' מודו דמהי"ת נימא דגם כה"ג דהוה כתולש בשר מן החי דשרי רחמנא ומ"ש תוס' שלא נגמרו זה שייך אף שאינן מעורות כידוע דכ"ז שאין הקליפה החיצונה הב' קשוי' הוה לא נגמרה והנה הרי"ף שלא הביא הך דגיעולי ביצי' נ' דמפ' צה כרש"י וסמך אמ"ש גבי ביצה בס' דשם עיקר הדין.
ביצי' מוזרות ע' רש"י ד' הרשב"א דדווקא נקט רש"י שאינן של זכר דמיירי אפי' בנמצא עלי' קורט דם וד' הר"ן דא"כ מאי עלי' דקאמר בסיפא א"וו רישא מיירי בלא דם ודין של זכר או לא אלא משום דרוב ביצים מוזרות בלא דם אינן של זכר ונקט רש"י הכי אמנם בין למר בין למר ק' כיון דעכ"פ גם בשל זכר מיירי האיך משכח' מוזרות בלא דם ונ' דמק' זו דייק לי' הרא"מ שהביא הג"מ דמלא דם שרי והכי מפ' ביצים מוזרות שהם מלאי' דם מותרת לנפש היפה וכמ"ש הש"ך דעפרא בעלמא הוה אמנם אם לא נמצא עלי' כ"א קורט א' דם אסור הדם וכו':
החילוף גרסאות ברש"י י"ג ראש הנה לי"ג ראש החד נ' דאם הקשר של חלבון הוא שקורין עין וודאי הוא בראש החד אבל מאן דמפ' חלק הנקשר ואינו צלול י"ל שהוא גם בראש הכד:
תוס' ד"ה בשנמצא בקשר בסו"ד ועוי"ל ע' רש"א ונ' דגם קו' תוס' מלא שני שהקשו מיושב לתי' זה דלפי ד' לא קאי ר' ירמי' כ"א אזורק את הדם אמנם מאוכל השאר לא מיירי ואי הוה נקט ל"ש אדרבא ס"ד דקאי אכולא מלתא וגם לענין אוכל השאר נ"מ בין קשר לחוץ לקשר משא"כ ר' דוסתאי דבאמת קאי אכולא ברייתא.