ליקוטי חבר בן חיים ד· רבי חזקי' פייבל פלויט
ליקוטים והערות לפ' מטות הערות ברמב"ן
ד"ה וטעם ידור נדר והנדר בתבונה שמעתי מפי מרן זצוק"ל נדר ר"ת כ' דר כלומר שער החמשים עולם האצילות ותורה בתפארת עמודיה שבעה עם ספירת מלכות:
שם ד"ה ושלח אותם כנקמת עמלק כנקמת ז' עממים כצ"ל:
שם ד"ה וכל אשר לא יבא כתלי דחזירי אשתרו להו וזה דלא כמ"ש הרמב"ם בה' מלכים דמפ' ד' הש"ס בשעת מלחמה וכל מלחמה אחת היא:
שם באו"ד וטומאה הותרה בצבור ד' הרמב"ן אלו צע"ג וכי טומאה הותרה בצבור לעולם לענין קרבן צבור אתמר ותו לא ואולי כוונת הרמב"ן על מ"ש ואתם חנו מחוץ למחנה דזה לא היה שייך גבי מלחמת סיחון מאחר שכל הצבור טמאים היו ל"ש שלוח מחכה בטמא מת כלל, ולולי דמסתפינא הייתי אומר דבשלמא התם במלחמת סיחון שנטמאו רוב ישראל עם הזקני' ות"ח וכיון שאלו יטהרו עצמן יטהרו כלן משא"כ במלחמת מדין שלא נטמאו כ"א י"ב אלף הוצרך להזהירן:
שם ד"ה ואת כבו שהיו אמוריי' קורין וכו' אבל מצינו בישעי' קרס כבו וילפי' רבותי' במ' מגילה מזה דליצנותא דע"א שריא ש"מ כבו שם ע"א הוה:
רש"י לכל מטות ישראל לרבות שבט לוי צ"ע הרי לא הלכו כ"א י"ב אלף וצריך לדחוק כי בית יוסף למטה א' יחשב וצ"ע, ותלמיד א' השיב לצבא הי' י"ב אלף ושבט לוי הלכו לשאת הארון וכלי הקדש:
נקום נקמת בני ישראל ומשה, אמר לתת נקמת ה' הנה המדינים השיאו את ישראל לדבר עבירה והביאו המגפה:
בעדת ה' והש"י שיקר בעיניו נפש א' מישראל צוה נקום נקמת בני ישראל אבל מרע"ה שהיה כבד מנשוא בעיניו עבירה זו שעשו אמר לתת נקמת ה' במדין:
זאת חוקת התורה, יש בזה רעז דגיעולי מדין חידוש הוא ולכך קראו חקה: זצוק"ל, במסרה לענות תרין לענות נפש על מחלת לענות יש כאן רמז דאשה שנדרה הנאה מלשמוע כלי זמר מקרי נדר עינוי נפש:
עוד ממרן זצוק"ל ויהי כל זהב התרומה וגו' אנשי הצבא בזזו איש לו ויקח משה ואלעזר ק' להבין מה ענין הכ' אנשי הצבא בין פרשת התרומה וכ' דרש"י כ' שהביאו ראשי הצבא קרבן זה שמא חטא א' מאנשי הצבא בהרהור עבירה ולכך אמרו לכפר נפשותינו והוה מן הראוי שיעשה משה מתרומתם זכרון לפני ה' בבדק הבית וכיו"ב אבל אחרי שראה מרע"ה כי שאר אנשי הצבא בזזו איש לו ולא הביאו כפרה על נפשם ידע משה שאפי' בהרהור לא חטאו ולכך לא עשה מהם דבר כ"א הביא אותו אוהל מועד לזכרון ולא לכפר: