ליקוטי חבר בן חיים ד· רבי חזקי' פייבל פלויט
ליקוטי זוהר
ראיתי להגאון מו"ה שלמה אלגאזי ליקוטי שושנים מס' הזוהר וקראו בשם מעולפת ספירים והלכתי גם בעקבות הגאון ז"ל ולקטתי מס' הזוהר דברים השוים לכל נפש ולא שניתי הלשון כי אם כאשר הוא שם:
שנת אמרת ד' צרופה לפ"ק ליקוטי זהר פ' בראשית:
אמר ר' יודא יתברך ויתעלה שמו של מלכי המלכים הקב"ה שהוא ראשון והוא אחרון ומבלעדו אין אלקים וברא את העולם בסוד שלשה עינים גדולים וטובים והם דעת חכמה ותבונה שנא' ד' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה ואומר בדעתו תהומות נבקעו ולמה ברא הקב"ה את הארץ שהוא עולם השפל בסוד החכמה והשמים שהוא עולם גדול ממנו בתבונה שהוא דבר קטן ממנו דהיינו מן החכמה וכבר שנינו אימת נבראו אדם חכם בחכמה כששאלין אותו בכל דבר ועונה ומשיב כענין וידו בכל אז נקרא חכם בחכמה שהוא גדול מתבונ' ועל הדעת על כן היה להשם יתברך לעשות השמים בחכמה ובתבונה והארץ שהי' שפילה מהם בתבונה תדע כי החכמה גדולה מכולם ועל כן נברא אדם חכם מפני שהוא חכם בכל החכמות והתבונה קטנה מן החכמה ועל כן נברא אדם מבין כלומר מבין דבר מתוך דבר הוא בעצמו ומלבו מבין דבר מתוך דבר אחר כלומר בראותו יסוד בונה בנין עושים וכן הוא המבין בראותו דבר אחד או קצתו משלים הענין עלי' דקוב"ה יתברך ויתעלה שמו ברא השמים ביסוד התבונה שהוא ענין הבינה מתוך היסוד ובראשית כל הנבראים ברא צורת המלאכים הקדושים שהם תחילת כל הנבראים הנאצלים מזיו אור הברי ועשרה שמות בסודם ובתוך שמותם נקראו אלקים וע"כ בא להורות בראשית ברא אלקים כלומר ברא יתברך שמו צורת המלאכים הנקראים אלקים והם היסוד מכל הנבראים אחרים ומתוך זה היסוד נקראו השמים לאחר כן בסוד התבונה כאשר התבונה היה דבר מתוך דבר כך נקראו השמים דבר מתוך היסוד ועל כן שמים בתבונה אבל הארץ נהי' מתוך יסוד אחר אלא שהי' תלוי על דבר שהם מסוד אור צורת המלאכים כלומר הם בענין מתוך המים והקב"ה יסד לה יסוד עשוי' בחכמה ועל כן כאמר ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה דבר מתוך דבר:
ואמר ר' אבוה בוא וראה כמה חשש הקב"ה על כבוד שמו הגדול שהוא הו"ה כי זה שמו ממש אבל שם אלקים משותף הוא על יתר הנבראים המלאכים נקראים אלקים בכי אדם נקראו אלקים הדיינים נקראו אלקים ועל כן חשש המקום על כבוד שמו הגדול תדע לך כל המקריב קרבנו וזבחו לשם זה הנקרא אלקים חייב מיתה שנא זובח לאלקים יחרם בלתי לד' לבדו בשביל שהו' שם משותף ואין אנו יודעין אם הו' זובח למלאכים או לבני אדם או לבורא ב"ה ועל כן אמרה תורה זובח לאלקים יחרם בלתי לד' לבדו:
ר' יצחק אמר התורה נקראת תושי' שמתשת כחה של אדם מפני שיש לו להלחם עם יצ"הר ולכתת כל גופא בביה' עד שירגיל אותו לתורה כיון שרגיל לעסוק בתורה אז יש לו שמחה וגבורה שנא' אני בינה לי גבורה כשרגיל אדם בתורה ובחכמה אז יש לו תפארת ואיזה הי' גבורה להלחם מלחמת ד' שנא' על כן יאמר בספר מלחמת ד' שם תהא המלחמה והגבורה:
ואמר ר' אמי מאי דכתיב מפני שיבה תקום אמר רב בו הו' מוסר לינוקא כלומר מפני שיבה תקום קודם שתעלה לשיבה ולזקנה תקום להיות טוב וכאשר תשתדל להיות טוב בבחרותך לאחר כן והדרת פני זקן וסופה דהאי פסוקא מוכיח עלי שעל זה נאמר משמע דכתיב ויראת מאלקיך:
תנו ר' יצחק למה לא נאמר ראשון במקום אחד להורות דאילו נאמר ראשון על כל שנים הי' ראוי' להיות שני כי ראשון מיחסת לשני אבל אחד אלתי' מסייעה לקמייתא מדכתיב ואת אחרונים אני הוא אעפ"י שיש אחרים לראשון אני הו' וכי אחרים יש לראשון אין שמי המיוחד שהו' ראש אחרים הם אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד אלקים שדי אל צבאות והם מתכנים ביחודו והו' הוא יתברך שמו ממש דכתי' ואת אחרונים אני הוא:
אתא ר' שמעון ונשקי' קרא עלי' הנה נתת דבכי בפיך אמרו שעתא קיימי' לי' נשאל בזה אמר לי' מאי דכתיב כצאת השמש בגבורתו מאי שבח הו' זה לצדיקים אמר לי' מה השמש כשיוצא בגבורתו אית דבדחי בי' ואית דלא בדחי בי' כך הצדיקים צדיקים במותם ישישו והרשעים לא ישישו אית למאן דעביד רפואה ואית למאן דלא עביד רפואה כך הצדיקים י"ה רפואה לטובים ומכה לרשעים:
שאל ר' אבא לר' חיי' אמרינן דנשמתא לא עייל בבר נש עד דמסתכל בפולחנא דקוב"ה וכדין להו לי' נשמתא ואמרינן דנשמתא הי' קדישא מעלי' על כולא א"כ מאי האי דאמר קרא כל אשר נשמת רוח חיים באפו מכל אשר בחרבה מתו למה מתו הואיל והי' לי' נשמתא הי' ליה לאשתזב לא הי' בידי' אתא שיילו לר' אליעזר בר שמעון אמר להו כך הו' וודאי קרא מסייע' לן דהכי אמר אבוי דכדאתא טופנא לא חזא בר נש דיעבד הקב"ה בגינא בר מכח ובכוהי' דזכותהון לא הו' אלא לאגן עליהן ועל בתהון אלמלא הי' סגי זכותהון כל כך לאגוני על כל דרא ואינון דהו' זכאין בקדמותא כגון חנוך וירד דהו' להון נשמתא וחזינן למעבד הקב"ה בגינהון והיינו דאמר קרא כל אשר נשמת רוח חיים באפי' דעל אינון דנשמתא קדישא הי' בהו לא תימא דעל אילון דהו' בטופנא אמר קרא אלא אתא קרא ואמר וכל אשר בחרבה מתו שלא הי' בימי המבול ולא באותו זמן אלא בחרבה מתו כלומר כבר נסתלקו מן העולם ולא נשתייר בעולם צדיק להגין על דורו ואז נעשה דין ברשעים:
אמר ר' אליעזר מאי דכתיב הללו' בתקע שופר הללו בנבל וכנור הללו' בתוף ומחול הללו' במינים ועוגב וכי צריך קוב"ה להאי אלא אמר דוד כל מה שחשבתי לקמי' הקב"ה בהני מיני זמר אינה כלום כאדם האומר לחבירו עכשיו עשה זה וזה וכל מה שתעשה אינה כלום עד שתעשה דבר פלוני כך אמר דוד הללו' בצלצלי שמע הללו' בצלצלי תרועה כלומר אינהו הללו אלא מה הללו כל הנשמה תהלל י"ה הללוי' ואחר אינה כלום אלא הילול הנשמה הה"ד כל הנשמה תהלל יה הללוי':
אמר ר' יוסי א"כ מאי דכתיב אחרי' עדותיך נאמנו מאוד לביתך נאוה קודש מאי בעי פסוק דא לפסקא דלעילא אמר ר' יצחק אמר דוד רבונו של עולם עדות שעשית במעשה בראשית הם אמת להעיד עליהם בכל יום דהא תנינן כל המעיד במעשה בראשית בכל יום מובטח לו שהו' בן עולם הבא ואמר דוד אתה הוא שעשית את כל העולם ועשית את כל השמים שהמים הי' מכסין את העולם והרביי' שבהם ועשית להם שיתכנסו בצמצם כולם אל מקום אחד כך יהי רצון מלפניך ששכינתך שהי' מלאה כל העולם כולא שתצמצם אותה בביתך שיותר ראוי' להיות שם הה"ד לביתך נאוה קודש ולא לזמן מועט אלא לאורך ימים: ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה, ר' תנחום פתח בהאי קרא הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספו באין מבין שמפני הרעה נאסף הצדיק תמן תנינן כשהקב"ה מסתכל בעולם ורואה שאין בני אדם זכאין ורשעים הרבה פורחים בעולם אזי עושה דינן בעולם:
אמר ר' יצחק אמר רב ואמרי לה אמר ר' יודא אמר רב כל זמן שצדיקים בדור אין מידת הדין יכולה לשלוט בהן הה"ד ויאמר להשמידם לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית וכשהקב"ה רוצה להשחית דין ברשעים מסלק הצדיקים מביניהם ואז עושה דין ברשעים משל למה הדבר דומה למלך שהי' לו פרדס יומא חד עאל לגיני' וחמא דהי' תמן בכולא דרדרין סגיאין אמר אנא בעי לאבערא לון מהכא זקף עיכוה' וחזא וכדין טבין ויאין אמר בגיכא אינון וכדין טבין אשביק כל הדרדרין כד יהבי ריחא אינון וכדין נטל להון ועקר להון מן גנא כיון דעקר להון אמר הא עידן לאעקרא דרדרין דגיבא ולאבערי' להון מהכא כך הקב"ה כל זמן שהצדיקים בדור אין נעשה דין ברשעים נסתלקו הצדיקים מביניהם אז נעשה דין ברשעים:
שאל ר' יצחק לר' אליעזר כד הו' אזלי למדברא אמר אבא בעי למשאל חד שאילתא אי לאו הי' חטא אמר לי' יאות אנת למשאל באורייתא מה דאת בעי שאל אמר האי דאמר קרא וירא אלקים כי טוב אי קודם הפעולה הי' יאות הי' ושפיר אלא מה דאמר לאחר הפעולה משמע דלא הו' ידע קודם לכן עיקר הפעולה ותיקונה ויופיה וכשהיתה הפעולה נגמרת משמע דהו' מעיין בה כמות שהי' עומדת ואז הוא אומר כי טוב דכתיב וירא ואח"כ אמר כי טוב אמר לי' לאו חטאה היא ואת צריך למשאל דא ודא הי' אזהרה לבר נש דאמר ר' יודא כשילמוד אדם במעשה בראשית פעולתו של כל יום ויום אין לו לשאול על מה שאינה מצווה ולומר פעולה זו למה נעשית כך בדמות זו וזו נעשית כך בדמות זו אמר לו תדע למה וירא אלקים כי טוב לעשותו ועל כן אל תשאל אתה ועוד כדי להזהיר לבני אדם ולהורות להם הדרך הנכון כי גלוי וידוע לפניו הפעולה קודם שעשם ולא רצה לומר טוב הו' זה עד גמר מעשה והמלאכה ולכך אין ראוי' לאדם לשבח הדבר עד סיומא שמא ימצא בו גרעון ויתבדה ויאחז בדברי':
דבר אחר נעשה אדם ר בוטא בשם רבי בו אמר חזרנו על כל התורה כולה ולא מצינו שנתיעץ הקב"ה עם המלאכים לעולם על שום דבר מכל מה שהי' צריך לעשות ועוד מצינו שאין למעלה ולמטה שמשיגים לדעתו של הקב"ה וכשהם רוצים להשיג מיד חוזרים לאחור מהשגתם כהדין קכבוסא דקינארי דפרח וחזר לדור דשארי כך הם עד שחוזרים אומרים ברוך כבוד ד' ממקומו. ועוד אמר ר' בוטא מצינו שהקב"ה ברא אור הראשון וברא מזה האור שאר המשמשים שלו את האור שנברא בתחילה לא נתיעץ עמו כשרצה להוציא ממנו שאר צבאותי' לא כ"ש וכ"ש אדם להבל דמה:
אמר רבי בו כהדי' מלאכא דהו' שליטא על כולא ובעא לאחזאה גרמי' דכולה' כלילן והי' בלא עביד גרמי כלישן דסגיאין כך קוב"ה הואיל לאחזאה דכל עלמא דידי' בכלול כולא בידי' ואמר לשון דסגיאין לאחזאה דהו' כולא:
אמר' ר' שמעון כתיב החרשים שמעו והעורים הביטו לראות וכי לעורים ולחרשים אמרה תורה האי אלא עורים שהם עורים בתורה ודרך הישר לפניהם והולכין אורחות חיים עקלקלות כעורים ולא ידעון עיקרא דמילתא האי פסוקא אתגזר במתניתא דילן והכי גזרנא כד ברא קוב"ה עלמא הו' עיקרא דכולא מייא ומן מייא אשתיל כל עלמא ועביד קב"ה תלתא אומנין דיתעבדון אומנותי' בהאי עלמא ואילן אינון שמיא וארעא ומייא ועל ידי דאילון אתברי כל מה דבעלמא דין וזמון לאלין תלתי' לכל חד מנהון לאפקא ברייתא דצריך לעלמא זמין למייא ואמר לי' את אפיק לארעא דתחותך ואת זיל אתכנש לאתר חד ומיא כך עבד הה"ד יקוו המים קרא לארעא אמר לי' את אפיק בריין מינך בעירין וחיין וכדמי להון מיד עובדת כך הה"ד ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חי' למינה קרא לשמים אמר להון אתון אבדילו בין מיא למיא עבדו כך הה"ד ויעש אלקים את הרקיע קרא לארעא אמר לה אפיקו דשאים ועשבים ויבולון ואילבי תקלא מיד מה כתיב בה ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע קרא כמו כן לשמיא אמר להון והי' בכון נהורין ובוצינין לאנהרא על ארעא הה"ד יהי מאורות ברקיע השמים קרא כמו כן למיא אמר לון אתון אפיקו רחשא דנונין ועופין וכדדמי לון הה"ד ישרצו המים שרץ נפש חי' ועל ידיהון דתלתא אילון אתעבד כל עובדא דבראשית כל חד וחד לזינא כד אתא יומא שתיתא כולהו הי' זמינין למברא בשאר יומין אמר להו קוב"ה לא שום חד מנכון יכול למעבד בריי' דא בלחודוה' כשאר כל בריין דהו' עד כאן אלא כולכון אתחברון כחד' ואנא עמכון ונעבד אינשא דהו' אתון לא תיכלון למיעבד בלחודיכון אלא גופא יהי' דלכון תלתיכון ונשמתא דילי ולפיכך קרא לון קוב"ה ואמר לון נעשה אדם אכא ואתון אכא נשמתא ואתון גופא וכך הי' דגופא הי' מתלתהון דהו' אומנין בעובדא דבראשית ונשמתא יהבא קוב"ה דאשתתף עמהון בה:
בצלמינו כדמותינו כלומר דאתחזי לכו בהאי גופא דאתכסב מנכון למנדע ולאדמאה לכון כהאי דאתנסב מני':
דהו נשמתא דיתפרש מעובדוי דעלמא ויה' תאובתי' ורעותא לעילין קדישין: ועוד בצלמינו כדמותינו דגופא דאתנסב מנכון לא יהי' בקיומ' כגינינון מאי כגיניכון כאינון בריין דאפקתון על דאיהי עפרא כשאר בריין והאי נשמתא קדישין דאנא יהיב בי' דיהי' לה קיומא לעלמן דליתא גופא וידמה בקיומא לי:
ויפח באפיו כשמת חיים הרי תרווייהן ארעא וקוב"ה דשקר כחדא למעבד לי' ובגיני' נעשה אדם דקוב"ה אמר לה עשי את הגוף ואנא נשמתא אמר ר' יצחק הא כל ספיקא דא אתעבר מינן:
ר' אליעזר ור' עקיבא הו' אזלי בארחא אמר לי' ר' עקיבא רבי אימא לי הא דכתיב ויאמר אלקים נעשה אדם למה לא נאמר ויהי כן כשאר כל הימים כשהי' אמר הקב"ה דבר מיד נאמר ויהי כן וכאן לא כאמר אלא לאחר שאמר נעשה אדם כתיב ויברא אלקים את האדם הי' לו לומר ויהי כן אמר לי' עקיבא וכי זאת היתה במעשה בראשית ולא יותר והא כתיב ויאמר אלוקים יהי רקיע בתוך המים ולא כאמר ויהי כן אלא ויעש אלקים את הרקיע וכן יהי מאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ הי' לו לומר ויהי כן וכתיב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים אלא אימא לך כל דבר שלא הי' בהם כח האציל מלמעלה נאמר מיד ויהי כן שהארץ הוציאה אותם בתשלום בכל פעולתם ולא הצריכה להמתין לכח העליון להשלים תשלום אותה הפעולה אבל בכל דבר שהוציא הארץ וקיום תשלום הפעולה לא היתה בה הוצרכה להמתין עד שבא' הכח מלמעלה ויעשה קיום ושלימות פעולתה וכן כאן באדם הארץ הוציאה אותו דבר המספיק לה לעשות ועמדה עד שיתן הכח אותו שיש בידו לתת ולפיכך לא נאמר מיד ויהי כן עד שבא הקב"ה ונתן בו הכח מלמעלה ועשה הקיום:
אמר ר' יצחק עפר ולא חומר דאלו הי' מחומר היה יתיב בקיומא דהא בניינא דאתבני מחומר קימא אית ליה אבל עפר ממש לא יכיל לאתקיימא הה"ד עפר אתה ואל עפר תשוב לא אמר כי חומר אתה אמר ר' חנון והא כתיב שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם אמר אבוהא פסוקא דא מסייעה לן והוא נאמר על העוה"ז שאינה כן בקיום דהא כתיב דבני נשא די מברהון בהאי עלמא דבניינא בטובא והואיל והאי בניינא בטיבא הי' ויתחזא לקיומא מאי חזא לי' ליסודא במה דאת אמר אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית אבל לא הכי בניינא תקיפא ה' בנינא בקיומא דטינא ויסודא הוא עפרא בגין דלא להוי' בקיומא הה"ד אף שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם שאינה של קיום:
ויפח באפיו כשמת חיים וגומר אורייתא אתקבלת על האדם חזו מה דעבד בר נש דא דקוב"ה יהיב ביה נשמתא קדישא למיהב ליה חוץ לעלמא דאתי והוא בחובתי' אתחזר להאי נפשא חייתא דהו' נפשא דבעירתא דאפיקת ארעא לבעירתא ולחייתא הה"ד תוצא הארץ נפש חיה למינה אמר ר' חייא בא וראה ויעש האדם לנפש חיה לא נאמר אלא ויהי האדם לנפש חיה הוא מעצמו חזר לאותו כח הבהמות הנגזר מן האדמה ועזב כח הנשמה הגזירה מלמעלה ונותנת חיים לבעלי' אמר ר' תנחום נחזור אנן למאי דשריין בקדמותא:
אמר ר' יצחק התפשט בה כל הצורות והכחות שבה נותן נשמה לעם עלי' מאחר שהי' עשתה הגוף אני נתתי עליה מאי עליה על אותה מעשה הגוף שעשתה ר' חיי' אמר עליה לאותם השולטים על כוחותי' להם נתתי הנשמה ורוח להולכים בה לאותם המשתתפים בה בכוחותיה שאין להם אלא אותם נפש חיה הנקראה רוח הבהמה היורדת למטה לארץ ועל כן כאמר כותן נשמה לעם עלי' השולטים עלי' על כוחותי' להם נשמה הקדוש' הגזורה מלמעל' אבל להולכים בה המשתתפים בה בכוחותי' אין להם אלא רוח הבהמה היורדת הה"ד ורוח להולכים בה:
(עד כאן מזוהר חדש פ' בראשית):
אמר וזה מזוהר פ' בראשית וזה מהקדמה שם:
אמר לי' ר' אליעזר האי קרא דכתי' מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה אמר לי' אלעזר ברי האי קרא בכמה תיבות אתמא אבל וודאי לאו איהו הכי דכתיב כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם דהי' אתא למפתח פומא דחייבין דחשבון דקוב"ה לא ידע הרהורין ומחשבין דילהון ובג"כ אית לאודעא שטותא דלהון דזימנא חדא אתא פילוסופא חדא דעכו"ם לגבאי אמר לי אתון אמרין דאלוקיכם שליט בכל רוחי שמיא כולהון חילין ומשריין לא אדבקן ולא ידעי אתר דילי' האי קרא לא אסגי יקרא כל כך דכתיב כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך ואי שקולא דא לבני נשא דא לית לון קיומא ותו דאתון אמר' ולא קם כביא בישראל עוד כמשה בישראל לא קם אבל באוה"ע קם אף הכי אנא נימא בכל חכמי הגוים אין כמוהו אבל בחכמי ישראל אית אי הכי אלוקי דאית בחכמי ישראל כוותי' לאו איהו אליקא שליטא אסתכל בקרא ותשכח דדיוקנא כדקא יאות אמינא לי' וודאי שפיר קאמרת מאן מחיה מתים אלא קוב"ה בלחודוהי אתא אליהו ואלישע ואחיו מתייא מאן מוריד גשמים אלא קוב"ה בלחודוהי אתא אליהו ומנע לן ונחת לון בצלותא ומאן עביד שמיא וארעא אלא קוב"ה בלחודוהי אתא אברהם ואתקיימו בקיומא בגיני' ומאן אנהוג שמשא אלא קוב"ה אתא יהושע ושביק ליה ופקיד דיקום על קיומא ואשתבך דכתיב וידום השמש וירח עמד קוב"ה וגוזר גזרות גזר דין אוף הכי משה גזר גזר דין ואתקיימו ותו דקוב"ה גוזר גזירין וצדיקיא דישראל מבטלין ליה דכתיב צדיק מושל ביראת אלקים ותו דאיהו פקיד לון למיהב באורחא ממש לאתדמא עי' בכולא אבל האי פילוסופא אתגייר בכפר שתלי' וקרינן ליה כ' יוסי קטינא ואוליף אורייתא סגיהו ואיהו בן חכמים וזכאין דהאי אתר השתא אית לאסתכלא בקרא והא כתיב כל הגוים כאין נגדו מאי רבוי הכא אלא מי לא יראך מלך הגוים וכי מלך הגוים איהו ולאו מלך ישראל הוא אלא בכל אתר קוב"ה בעי לאשתבחא בישראל ולא אתקרי אלא על ישראל בלחודוהי דכתיב אלקי ישראל אלקי העברים וכתיב כה אמר ד' מלך ישראל מלך ישראל וודאי העכו"ם פטרון אחרון אית לון בשמיא דהא מלכיכון לא שלט אלא עלייכו בלחודיכון ועלנא לא שליט אתא קרא ואמר מי לא יראך מלך הגוים מלכא עילאה לרדאה לון ולאלקאה לון ולמעבד בהון רעותי' כי לך יאתה דתלא מינך לעילא ותתא מלכותם בההוא מלכא דלעילא דהא ארבעה מלכאין שליטין אית לעילא ושליטין ברעות' על כל שאר עמין ועם כל דא לית בהו דעביד אפילו מלה זעירא אלא כמה דפקיד לון דכתיב וכוצבא עביד בחיל שמיא:
ודיירא ארעא חכמי הגוים אינון ממנן ורברבין דלעילא דחכמת' די להון מנייהו ובכל מלכותם מלכותא דשליט כמה דאתמר ודא הוא קרא כפשוטא אבל בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם האי אשכחנא:
אמר ר' יודא מהכא כל מחלוקת דאיהו לשם שמים סופו להתקיים דהא הכא מחלוקת דאיהו לש"ש הוא ושמים בהאי אתקיים לבתר הא דכתי' ויקרא אלקי' לרקיע שמים:
אמר ר' יצחק מאי דכתיב ד' למבול ישב וכי לדוד היה לו לומר דבר זה וכל העולם ידעין שה' ראשון ואחרון ואזי וקודם אלא אמר ר' יצחק בא וראה בכל מקום את מוצא אלוקים מידת הדין וה' מידת הרחמים ואעפ"י שמידת הדין הוא מדת הרחמים היתה בו שאלמלא כך אתחרב עלמא אבל למען אותו מדת רחמים אתישב עלמא וכן אתה מוצא רפואה זו בכל דין שהוא עושה וכן וד' המטיר על סדום נשאר ממנו פליטה ויגוף ד' את העם נשאר שליטה וכן כולם:
פ' נח:
ותשחת הארץ לפני אלקים, אמר ר' יודא כיון דכתי' ותשחת הארץ אמאי לפני אלקים אלא כיון דעבדו חוביהון באתגלי לעיניהון דכולא לפני אלקים כתיב ר' יוסי אמר אנא אפכא אמרית ותשחת הארץ לפני אלקים בקדמותא לפני אלקים דלא הוה עבדו באתגלי לפני אלקים עבדי ולא לפני בני נשא ולבסוף עבדו באתגלי הה"ד ותמלא הארץ חמס דלא הי' אתר בכל ארעא דלא הי' באתגלא ובגין כך בתרי גוונא אמר קרא:
פ' חיי שרה:
אמר ר' חיי' הא אוקמאה דהי' כד אתעקד יצחק בר תלתון ושבע שנין הי' וכיון דאתעקד יצחק מיתת שרה דכתיב ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה מאין בא מהר המוריה בא מלעקד לי' ליצחק ואינך תלתין ושבע שנין מיומא דאתילד יצחק עד שעתא דאתעקד אינון הוון חיי שרה וודאי כחושבן: פ' וירא:
אמר ר' יצחק מאי דכתיב עוד ישבו זקנים וזקנות בחורבות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים מאי טיבותא דא למיזל כדין דכתיב ואיש משענתו בידו אלא אמר ר' יצחק עתידים הצדיקים לעתיד לבוא להחיות מתים כאלישע הנביא דכתיב וקח משענתך בידיך ולך וכתיב ושמת משענתי על פני הנער א"ל הקוב"ה דבר שעתידים לעשות הצדיקי' לעתיד לבוא אתה רוצה עכשיו לעשות מה כתיב וישם המשענת על פני הנער ואין קול ואין עונה ואין קשב אבל הצדיקים לעתיד לבוא עלה בידם הבטחה זו דכתיב ואיש משענתו בידו כדי להחיות בו את המתים והגרים שנתגיירו מאוה"ע דכתיב בהו כי הנער בן מאה שנים ימות והחוטא בן מאה שנה יקולל אמר ר' יצחק סיפא דקרא מוכיח דכתיב כי מרוב ימים:
פ' תולדות:
ר' נחמן אמר ואריכות ימים אמר ר' יוסף וכי ימות המשיח ותחיית המתים לאו חד הו' אמר ליה לא דתנן בית המקדש קודם לקיבוץ גליות קיבוץ גליות קודם לתחיית המתים ותחיית המתים הו' אחרון שבכולם דכתיב בונה ירושלים ד' נדחי ישראל יכנס הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם זו הי' תחיית המתים שהי' הרפואה לשבורי לב על מתיהם בונה ירושלים תחילה ואח"כ נדחי ישראל יכנס והרופא לשבורי לב אחרון על הכל:
פ' ויצא:
וירא והנה באר בשדה ר' יודא פתח ואמר מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו הך קרא אתערו בו חברייא אבל מזמור לדוד אמאי קאמר שירה אי בגין דברי' איהו דקם עלי' קינה יתיר מבעי' לי' דהא אבאיש עלוי' דבר כש זעיר מקריבוי' מדאחרי' סגי' אלא מזמור אמר שירה והכי בעי דוד דחשיב דהקוב"ה סליק ליה חובוהי לההוא עלמא כיון דחמא דהכא בהא עלמא בעי למגבי' מיני חד תו דחמא דעלפי מיני' הוו בעלמא דקא ברחו וכלהו בלחודייהו יעקב ערק דכתיב ויברח יעקב שדה ארם וערק בלחודוי משה ערק דכתיב ויברח משה מפני פרעה וערק בלחודוי ודוד ברח כל שולטנא ארעא וכל אינון גיברי ארעא וראשיהון דישראל כולהון ערקון עמיה דהא בכל אתר דבר כש צלי צלותי' וכלול גרמיה בין סגיאין בכללא דסגיאין ות"ח שונמית כד אמר לה אלישע היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא האי יומא יו"ט דר"ה היה והאי יומא דמלכותא דרקיע שלטא למידן עלמא וקוב"ה איקרא מלך המשפט בהאי זימנא ובגין כך אמר לה היש לדבר לך אל המלך מה כתיב ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת מאי קאמרה לי' בעיניה אלא לאעלא רישא בין סגיאין ולא לאפקא מכללא דלהון וכך בעי לי' לבר כש לאתכלל בכללא דסגיאין:
פ' וישלח:
וע"ד איקרין ישראל תולעת תו אל תראי תולעת יעקב מה תולעת לית לברי' דעלמא בהאי תולעת דמשי דטסטרא דמנה נפקא כל לבושי יקר טסטרא דמלכן לבתר זרע זרעין ומית ולבתר מהאי זרעא דאשתייר מיני' אתקיים כמלקדמון והא איהו כך ישראל אינון בהאי תולעת דאע"ג דמיתון יתהדרון ויתקיימון בעלמא כמלקדמון והא אתמר כי כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל מאי כחומר אלא דא הוא חומר דהאי זכוכית דאע"ג דאתבר אתתקן ואית לי' תקנה כמלקודונון מתי ישראל דא אילני דחיי' דבגין דישראל אינון אתדבקו באלקי דחיי בע"כ יהי חיין להון ויקומון מעפרא ויתקיימון בעלמא ויהוין לעם חד למפלח ליה לקוב"ה כד"א לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם א':
פ' וישב:
ר' יצחק אמר אי כחשין ועקרבין הוו בי' אמאי כתי' בראובן למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו וכי לא חייש ראובן להאי דהא אינון כחשין ועקרבין ינזקון לי' ואיך אמר להשיבו על אביו וכתיב למען הציל אותו אלא חמא ראובן דניזקי' אשתכח בידי' דאחוי' בגין דידע כמה שונאין לי' ורעות' דלהון לקטלא לי' אמר ראובן טב למנפל לי' לגו גובא דכחשין ועקרבין ולא יתמסר בידי' דשנאי' דלא מרחמי' עלי' מכאן אמרי: יפיל בר כש גרמא לאשא או לגובא דנחשין ועקרבין ולא יתמסר בידי' דשונאי' בגין דהכא אתר דנחשין ועקרבין אי איהו צדיקא קוב"ה ירחיש לי' ניסא ולזמנין דזכו דאבהון מסייעין לי' לבר נש וישתחזב מנייהו אבל כיון דיתמסר בידי' דשונאי זעירין אינון דיכולין לאשתזבא ובגין כך אמר למען הציל אותו מידם מידם דווקא ולא כתיב למען הציל אותו ותו לא אלא אמר ראובן ישתזב מן ידייהו ואי ימות בגובא ימות ובגין כך כתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם ת"ח דילהון קשיאה אינון דכד אתחברו בשכם קטלי כל דכורא ולא די לון אלא דנטלו נשין וטף וכספא ודהבא וכל בעירי וכל מנא דיקרא וכל מה דאשתכחו בקרתא ולא די כל דא אלא דאפילו כל מה דבחקלו נטלי דכתיב ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו אמר ומה קרתא רבתה כי האי לא אשתזב מנהון אלמלא רביי' דא יפיל בידייהו לא ישארון מיני' אשתארותא בעלמא ולא יחמא אבא מיני' כלום לעלמין והכי אי ימות לא יכלון לי' וישתאר כל גופא שלים ואתיב ליה לאבא שלים ועל דא למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו אע"ג דימות התם ובגין כך אמר הילד איננו ולא אמר איננו חי אלא אמר איננו אפילו מת תא חזי מה עביד דאיהו בחכמתא שתיף גרמי' בהדייהו דכתיב ולא נכנו נפש ולא כתיב לא תכוהו ואיהו לא הי' תמן כד אזדבן יוסף דהא כולהו משמשין לאבוהון כל חד וחד יומא חד והאי יומא דראובן הי' ועל דא בעי' דבהאי יומא דהו שמושא דיליה לא יתאבד יוסף ובגין כך וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו:
פ' מקץ:
משא דבר ה' בכל הני אתר דאמר משא משא אמאי אלא בכל אתר דאיהו על דינא דשאר עמין ואמר משא לטב בכל אתר דאיהו על ישראל ואמר משא לבתר בכל אתר דאיהו על דינא דשאר עמין לטב בגין דמשא מטולא איהו כביכול ב"ה מטולא איהו עלי' דקוב"ה ידעין עע"ז וכד אתגזר דינא עלייהו מעקר מיני' ההוא מטולא דאיהו סביל עלייהו בכל אתר דדיקא דאתגזר עלייהו דישראל ואמר משא כביכול ב"ה מטולא דאיהו עלייהו דקוב"ה ובגין כך משא מהאי גיסא מטולא איהו:
מדרש רות:
רבי חדקא ורב שמעון בר יוסי הוו קאזלי באורחא אמר ר' שמעון לר' חדקא הא תנינן גוי ועוסק בתורה ככהן גדול הא מאי טעמא שקלי לכה"ג והא כתיב ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל הקב"ה יהבה לישראל לקבל עליה אגרא לעלמא דאתי ומי שלא קבלוה לא מקבלי עליה אגרא בעלמא דאתי דהרי אמר ר' עקיבא ישראל שעמדו על הר סיכי מקבלין עליה שכר כותיים שלא עמדו על הר סיני אין מקבלין עליה שכר ואת אמרת גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול אמר לי' ככה"ג תנינא וודאי דאמר ר' יוסי בר יודא אמר ר' יוחנן מאי דכתיב יקרה הי' מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה אלא אפי' ממזר ת"ח עדיף מכה"ג ע"ה המשמש לפני ולפנים הואיל ואינה קורא בתורה אין עבודתו עבודה ואינה מקבל שכר עליה ועליו כתיב גם בלא דעת נפש לא טוב כהן גדול שאינו יודע עיקר של עבודה אין עבודתו עבודה ואמר ר' יודא מניין שכה"ג צריך להיות תלמיד חכם דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו ואם הוא ע"ה אינו מקבל שכר עליה כך גוי העוסק בתורה הואיל והוא גוי אין עבודתו עבודה ואין מקבל עליה שכר: פ' שמות:
ר' שמעון זקף ידוי ובכה ואמר ווי מאן דיזדמן בהאי זימנא וזכאה חלקי' מאן דאזדמן וישתכח בהאי זימנא ווי מאן דיזדען בהאי זימנא בגין דכד ייתא קוב"ה לפקדא לאיילתא יסתכל מאן אינון דקיימון בהדה בכל אינון דמשתכחו עמא בכל עובדוי דכל חד וחד ולא ישתכח זכאי דכתיב ואביט ואין עוזר וכמה עקתין על עקתין לישראל זכאה מאן דאזדמן וישתכח בההיא זימנא בגין דההוא דיתקיים בהאי זימנא במהימנותא ויזכה להאי נשא דחדוה דמלכא ועל האי זימנא כתיב וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתי' כבחון את הזהב וכו' לבתר דאינון עקתין מתערי על ישראל וכל עמין ומלכיהון יתיעטנון כחדא עלייהו ומתער כמה גזירין בישין כולהו סלקי בעטי חדא עלייהו ויתין עקתא על עקתא בתרייתא משכחן קמיית' כדין יתחזי חד עמודא דאשא קאים מעילא לתתא ארבעין יומין וכל עמין דעלמא חמאן לי' בהאי זימנא יתער מלכא משיחא לנפקא מגו גינתא דעדן מההוא אתר דאתקרי ק'ן' צ'פ'ו'ר' ויתער במרמי' דגליל והאי יומא דיסוק לתומן יתרגז כל עלמא וכל בני עלמא מתחבאין גו מערתא והני דלא יחשבון ואשתזבו ועל ההוא זימנא כתיב ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד ד' ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ מפני פחד ד' ההיא רגיזא דכל עלמא ומהדר גאונו דא משיח בקומו לערוץ הארץ כד יקום ויתגלי בערחי' דגלגל בנין דאיהו הוא אתר קדמאה דאתחרב בארע' קדישא ובג"כ יתגלה תמון קדמאה וכל אתר ומתמן יתער קרבין לכל עלמא לבתר ארבעין יומין דעמודא יקום מארע' לשמיא לעיניהון דכל עלמא ומשיח יתגלי יקום מסטר מזרח חד ככבא מלהטא בכל גוונין ושבעה ככבין אחרין דסחרין להאי ככבא ויגיחון ביה קרבא בכל סטרין תלת זימנן ביומא עד שבעין יומין וכל בני עלמא חמאן והאי ככבא יגיח בהו קרבו בטשין דנורא מלהטין מכוצצין לכל עבר ובגויש בהו עד דבלע לן בכל רמשא ורמשא וביומא אפיק לון ויגיחון קרבא לעיניהון דכל עלמא וכן בכל יומא עד שבעין יומין לבתר שבעין יומין יתגס ההוא ככבא ויתגנז האי משיח עד תריסר ירחין ויתהדר האי עמודא דאשא כמלקדמן ובו יתגנז משיח והאי עמודא לא יתחזי לבתר תריסר ירחין וסלקין לי' למשיח בההוא עמודא דאשא כמלקדמון ועיניהון בכל עלמא ויתגלי לבתר משיח ויתכנשון לגבי עמין סגיאין ויתער קרבין לכל עלמא ובההיא זימנא יתער קוב"ה גבורתא לכל עמין דעלמא ומלכא דמשיחא יתידע בכל עלמא וכל מלכין דעלמא יתערין לאתחברא לאגחא קרבא בי' וכמה מפרצי יהודאין יתהפכו לאהדרו לגביי' וייתון עמהן לאגחא קרבא על מלכא דמשיחא כדין ותחשך כל עלמא חמש עשרה יומין וסגיאון מעמא דישראל יהיון מתין בההוא חשוכא ועל דא כתיב כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים:
ובזימנא דיתער קוב"ה לאתקנא עלמין ואתנהירו אתון דשמייהו בשלימו ד"ד למיהי' כולא בשלימו חד כדין יתער חד ככבא דחילא באמצע רקיע בגין ארגוובא להיט מציין ביממא לעיניהון דכל עלמא ויקום חד שלהובי' דאשא מסטר דצפון גו רקיע ויקום דא לקבל ארבעין יומין ויתבלהון כל בכי עלמא לסוף ארבעין יומין יגחון קרבא ככבא ושלהובא לעיניהון דכולא ויתפשט ההוא שלהובא ביקידו דאשא מסטר דצפון גו רקיע ויחשוב למבלע ההוא ככבא לסטר דרום וישליטו על ההוא שלהובא וההוא שלהובא יתבלע זעיר זעיר ברקיע מקמי האי ככבא עד דלא יתחזי כלל כדין האי ככבא יעביד ארחין ברקיע תריסר תחומין וקיימין אינון נהורין ברקיע תריסר יומין אחראין לבתר תריסר יומין ויזדזעון כל בני עלמא ויתחשך שמשא בפלגות יומא כמה דאתחשך יומא דאתחרב בי' מקדשא עד דלא יתחזון שמיא וארעא ויתער כחד קלא ברעם וזיקין ואתחלחלא ארעא מהאי קלא כמה חילין ומשריין ימותון מיני' והאי יומא אתער בקרתא דרוחא דרברבתא חד שלהובא דאשא כההוא קלא דיתער בכל עלמא ויוקיד כמה מגדלין וכמה מגדלי יפלון וכמה פרדשכי ורברבי יפלון בההוא יומא וכולהו יתכנשון עלה לביש וכל בני עלמא לא יכלון ולא יתחשבון לאשתזבו מההוא יומא עד תריסר ירחין ורעשון כל מלכא ויגזרון כמה גזירות וכמה שמדות על ישראל ויפלחון בי' כד"א זכאה איהו מאן דיערא תמן וזכאה איהו מאן דלא יערא תמן וכל עלמא יהא בערבובי' סגי' לסוף תליסר ירחי יקום שבט מישראל דא מלכא משיחא דיתער גו גנתא דעדן וכל איכון צדיקיא יעטרון לי' תמן ויחגרון ליה מכא זיינא באתוון רשימין דווקא דרעא קדשא וקלא יתפוצין באנפי אילין דגנתא קרי בחיל ואמר אתערו קדישין עליונין קומו מקמי משיחא הא עדנא ואסתכרא אתתא בבעלה ובעלה בעה לנוקמה לה נוקמון דעלמא ולאקמא לה ולנער לה מעפרא כדין יקומון כולהו ויחגרון לי' כמלקדמון מאני זיינו אברהם מימנכי' יצחק משמאלא יעקב קמי' משה רעי' מהימנא על כל עלון צדיקיא אזיל ורקיד גו גנתא דעדן כיוון דאתתקן משיח על ידא דצדיקיא בגנתא דעדן יעול בהאי דוכתי' דאקרי קו' צ'פ'ו'ר כמלקדמין והוה תמן ההוא דיוקנא דחרבן בית מקדשא וכולהו צדיקי' דאתקטלו בי' כדין נטיל מתמן עשר לבושין ואינון עשרה לבושי קנאה ויתגנז תמן ארבעין יומין דלא אתגלי כלל לסוף ארבעין יומין קלא חד יתער ויתקרי מגו כורסייא עלאה ההוא קן' צ'פו"ר במלכא משיחא דאתגניז בי' וכדין סלקין לי' לעילא וקוב"ה חמה לי' ל'מ'לכ'א מ'ש'י'ח'א מתלבש בלבושי נוקמא וחגיר מאני זיינא נטיל לי' ונשיק על רישא כדין מזדעזעין ג' מאה ותשעין רקיעין וארמיז קוב"ה לחד רקיע חד כתרא גליפא מחקקא בשמיהון קדשין בההוא עטרא אתעטר קוב"ה כדעברו ישראל יתימא למיטל נוקמא מכל רתיכין פרעה לפרשי' ויעטר לי' למלכא משיחא כיון דאתעטר ואתתקן בכל הני תקוניהון נטיל ליה קוב"ה ונשיק לי' כמלקדמון מאן חמא רתיכין קדישין ומשריין עלאין דסחרין לי' ויהבין לי מתון ונבזבזין סגיאין ויתעטר מכלהו עאל תמן בחד היכלא וחמא כל אינון מלאכי עלאי דאקרין אבלי ציון אנון דבכו על חורבן בי' מקדשא ובכאין תדיר ואינון יהבין ליה חד פורפירא סומקא למעבד נוקמין כדין קוב"ה גניז ליה בההוא קן צפור ואתכסי תמן תלתין יומין ובתר תלתין יומין בההיא קן צפור יחות מעוטר בכל אינון תקינון מעילא ומתתא כמה משרין קדשין סחרכי' ויחמון כל עלמא חד נהורא חלי מרקיע לארעא ויקום שבעה יומין ויתעטר בארעא בההוא ק'ן צ'פ'ו'ר באין אתר בדרך דא קבורת רחל דאיהי קיימו בפרשת אורחין ויבשר לה וינחם לה וכדין תקבל תנחומין ותקום ותנשיק לי' לבתר יקום ההוא נהורא מההיא אתר ושרי ביריחו קרתא דאילני בכל עמין דא יריחו או על הארץ דא ירושלים ו'ה'י' גניז בההוא נהירו ד'ק'ו' צ'פ'ו'ר תריסר ירחי בתר תריסר ירחי ויזדקף ההוא נהירא בין שמיא וארעא ושרי בארעא דגליל תמן הי' שריתא דגלותא דישראל ותמן יתגלי מההיא נהירא דקן צפור ותב לאתרי' וההוא יומא יזדעזע כל ארעא כמלקדמון מסייפא שמייא עד סייפא שמיא וכדין יודעין כל עלמא דהא אתגלי מלכא דמשיחא בארעא דגליל ויתככשון כל אינון דלעיין באורייתא ואינון זעירין בעלמ' ובזכות ינוקא דבי רב יתתקף חיילא לאתגברא ורזא דא אפרוחי ואי לא ישתכחון אילון הא ינוקא דיתבן בתוקפא דאוהן וינוקי גמולי מחלב עתיקי משדים והיינו או בצי' דבגין אילון שריא שכנתא עמהון דישראל בגלותא דהא חכימין זעירין אינון דישתכחון בההוא זמנא והיינו האם רובצת על האפרוחים או על הבצים לא תקח האם על הבנים דהא ביה לא קיימי מלה לאפקא לה מן גלות' אלא עלא דכיון דאינון ראוין וינוקון יהבין תוקפא למלכא שמיא כדין אמר עלאה דהא בעי עליי' אתערת לגבי בעלה ויתעכב הכא עד תריסר ירחין באחריון לבתר ייתא בעלה ויוקים לה מעפרא כד"א אקים את סוכת דוד הנופלת בההוא יומא מלכא משיחא, יכנש גלותא מסייפא עלמא עד סייפא עלמא כד"א אם יהי' נדחך בקצה השמים מהאי יומא כל אתאין וניסין וגבוראין דעבד קוב"ה במצרים יעבד לון לישראל: פ' שמות:
ד"א הרואה בשושנים המנהיג עולמו בשש שנים והשביעית שבת לה' ד"א באותם ששונים בתורה:
אמר ר' יוחנן אמר ר' יצחק משה הי' מהרהר ואומר שמא ח"ו ישראל יכלו בהאי עבודה קשה הה"ד וירא בסבלותם לפיכך וירא מלאך ד' אליו בלבת אש וירא והנה הסנה בוער באש:
פ' וארא:
לבר נש דנפל לי' קטטה בדביתהו ואמר לה מלין שראתו לאתרעמי' כיון דשראת מלה הי' תמן מלכה כטל מלכה אלה והי' שותקת ופסקת למללא אמר לה מלכא וכי לא ידעת דאבא הו' מלכא ומקמאי מלילת מלין אלון כביכול אף הכי משה וישב משה אל ד' ויאמר ד' למה הרעות וכו' מיד וידבר אלקים אל משה שר לאתרעמא מיד כטל מלכא מלה ויאמר אליו אני ד' ולא ידעת דאנא הו' מלכא ומקמאי מללת אילון מילין:
ת"ח כתיב ושרץ היאור צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך פרעה איהו אלהא קדמאה מכלהו ויתיר מכלהו להו' שמי' די אלקא מברך מן עלמא עד עלמא דהו' פקיד עובדין דבני נשא בכל מה דעבדי כתיב ויראו אותה:
שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה ותקח האשה בית פרעה האי קרא לדרשא הו' דאתא תלת פרעה הכא חד פרעה בההיא זמנא וחד ביומי דמשה דאלוקי בקולפוי האי קרא כלו אתקיים בפרעה קדמאה אבל בשעתה דאתנסיבת שרה לגבי' רמז לאומנין וציירו בההוא דיוקנא באדרי על ערסי' בכתלא לא נח דעתי' עד דעבדו דיוקני דשרה בנסורוי וכד סליק לערסי' סליק לה עמי' כל מלכא דאתא אבתרי' הו' חמי' ההוא דיוקנא מציירא ציורא והו' עלאין קמי' בדחין כדסליק לערסי' הי' מתהני בההוא ציור בגין כן מלכא אלקי הכא יתיר מכולהו היינו דכתיב ובחדר משכבך ועל מטתך ולבתר בבית עבדיך ובעמך בכולהו לא כתיב אל מטתך אלא לי' בלחודוהי:
אמר האי יודאי הא דאמריתו דקוב"ה קטיל במצרים כל אינון עאני כל אינון בעירי תלת מותכי הו' דבעירי חד דבר וחד אינון דקטל ברד וחד אינון בוכרא דבעירי ומה הו' מותנא דלהון אלא הא כתיב בקדמיתא הנה יד ד' הוי' במקנך אשר בשדה אמאי בכלהו לא כתיב יד ד' אלא הכא אלא יד ד' איהו ידא בחמשה אצבעין דהא בקדמותא כתיב אצבע אלקים הו' והכא כולהו חמש אצבעין וכל אצבע ואצבע קטל זיונא חדא וחמשה זיון הוו דכתיב בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן הא חמשה זיכון לחמשה אצבעין דאקרון יד ובג"כ הנה יד ד' הוי' וגו' דבר כבד מאוד דהוו מתים וגרמייה' ואשתכחו מתים בתר דלא אהדרי מצראי אינון אתוון מחוש אהדרו וקטלו כל אינון דאשתארו לדבר אהדר ברד מאי בין האי להאי אלא דא בניחותא ודא בתוקפו דרגיזא ותרין אילון הוו באתר חד בחמש אצבעין: פ' בא:
ת"ח הא בדינא דיחיד אבל בדינא דעלמא כתיב וירד ד' לראות ארדה כא ואראה דלא איתיהיב מהימנותא אלא בידיה בלחודוהי דהא לא בעא לאובדא עלמא על מימר דההוא מקטרגא ותיאובתיה איהו תדיר לשיצאה כיון דאשתמודע איהו בלחודוהי מיד אתקף בי' מקטרגא וע"ד תנינן דלא אצטרך לי' לב"כ לאתפרשא מכללא דסגיאין בגין דלא יתחשיב איהו בלחודוהי ולא יקטרגון עליה לעילא דכתיב בשונמית ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת לא בעינא לאפקא גרמי מכללא דסגיאין בתוך עמי יתיבנא עד יומא דא ובתוך עמי בכללא חדא אשתמודע לעילא והכא איוב כיון דאשתמודע לעילא ואתרשים מיד אתקיף ביה מקטרגא ואמר החכם ירא איוב את ד':
פ' בשלח:
וכי מלה דא למנה אצטריכא לגבי אתתא דלא נפקת ולא אזלת ולא עאלת בהיכלא דמלכא אלא יומא דא הוה גרים דכל בני עלמא יתבין בדינא ובהאי יומא איקרא קוב"ה מלך המלך המשפט אמר לה אי את אצטרך לך לגבי מלכא עלאה על עובדין די בידך ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת מאי קאמרת אלא בשעתא דדינא תלוי בעלמא לא יתפרש ב"כ בלחודוהי ולא יתרשים לעילא ולא ישתמודעין בי' בלחודוהי דהא בזמנא דדינא תלי' בעלמא אינון דאשתתודעין ורשימין בלחודוהי אע"ג דזכאין אינון אינון אתפסו בקדמותא ועל דא לא לבעי לאינש לאתפרשא מבין עמא לעלם דבכל זמנא רחמי דקוב"ה על עמא כלהו כחד ובגונא כך אמרה בתוך עמי אנוכי יושבת: ויהי בשלח פרעה את העם מה כתיב לעילא ויקם פרעה הו' וכל עבדיו ת"ח נוקמא עלאה דעבד קוב"ה במצרים תלת מותנא הוו חד דעבדון בכרין במצרים דקטילו כל אינון דאשכחו וחד דקטל קוב"ה בפלגות לילא וחד כד חמא פרעה מותנא בביתא בבנוי ובעבדוי קם וזריז גרמי' וקטיל אפרכון וסרכון וכל דאמלכו לי' לסרבא בעמא עד דאורייתא אסהדית עלי' דאיהו קם בלילה ממש כמה דליליא קטל בוכרין ועבד נוקמין הכי קם פרעה בארעא דמצרים וקטל ועבד נוקמין בסרכוי ואפרכוי ואמרכלוי ובכל אינון רברבין הה"ד ויקם פרעה לילה (לילה ממש) דקם לקטלא ולשיצאה ארחוי דכלבא כד מחיון י' באבנא איהו אתי ונשיך לחברא כך פרעה לבתר דאיהו הו' אזיל בשוקא והו' מכריז ואמר קומו צאו מתוך עמי אתון קטלתון לכל בני מתא אתון קטלתון סרכי ואפרכי וכל בני ביתא הה"ד ויקרא למשה ולאהרן לילה כיון דבידיכון הו' כלא וברכתם גם אותי דלא תקטלון לי ולבתר איהו בגרוי' אוזיף לון ואפיק לון מארעא הה"ד ויהי בשלח פרעה:
ר' יודא אמר מאי שנא כד הוו ישראל במצרים דכתיב שלח את עמי כי אם מאן אתה לשלח את עמי בני בכורי ישראל ובההוא זימנא לא הו' גזירין ולא אתקשרו בי' כדקא יאות והלא דהוו גזירין ועבדו פסחא ואתקשרו בי' קרי לון את העם אלא בגין ההוא ערב רב דאתדבקו בהו ואתערבו בהדייהו קרי לון את העם סתם כד"א ויגוף ד' את העם על אשר עשו את העגל ויקהל העם על אהרן וירא העם כי בושש משה וכן כולהו ר' יצחק ור' אדא הוו אזלי מאושא ללוד אוף הכי בגיניהון לא אתקרון בני ישראל ולא ישראל ולא עמי אלא העם סתם ואי תימא וחמושים עלו בני ישראל כד הו' סלקין ממצרים ולא אתחברו בהדיהו אינון ערב רב קרי לון בני ישראל כיון דאתחברו בהדייהו דכתיב וגם ערב רב עלה עמהם קרי לון העם ר' יוסי אקשי ואמר כתיב כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפון לראותם עוד עד עולם אי הכי כל יומא הו' חמאן לההוא ערב רב אמר ר' יודא ערב רב כתיב ולא מצרים דהא כמה שאר עמין הו' דיירא במצרים ולא עוד אלא דכולהו אתגיירו וכיון דאתגיירו לא אקרי מצראי:
פתח האי גברא ואמר לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה לדוד מזמור באתר חד ובאתר אחרינא מזמור לדוד מה בין האי להאי אלא לדוד מזמור שירות דקאמר דוד על כנסת ישראל מזמור לדוד שירותא דקאמר דוד על גרמי': כתיב לך רד כי שיחת עמך סרו מהר מן הדרך אשר צותים צויתים כתיב וחמושים עלו בני ישראל חד מחמשה הוו ר' יוסי אמר חמשה מישראל וחד מינייהו ר' יודא אומר חמושים אחד מחמשים:
ויאמר ד' אל משה מה תצעק אלי, ר' יודא פתח ואמר ויתפלל יונה אל ד' אלקי' ממעי הדגה מה כתיב לעילא וימן ד' דג גדול וימן כד"א וימן להם המלך דבר יום ביומו אשר מנה את מאכלכם אבל האי קרא הכי מבעי' ליה וימן ד' את יונה לדג דהו' מנה דהו' משדר לי' אלא וודאי האי דג הוה מנה ליונה לנטרא לי':
מן שאר נוני ימא ויהו' בכיז בגווי' וכיון דאעליה בגווי' חמא יונה במעי' פותי' דאתר ימא ופותיא דאתר דמעוי' כמו היכלא רברבי ותרין עינוי דההוא נונא דנהרין כשמשא ואבן טבא הו' במעוי דנהיר לי' והו' חמא כל מה די בימא ובתהומא ואי תימא אי הכי מאי דכתיב קראתי מצרה לי הא לא אתחזי דכל האי רווחא הו' לי' אלא וודאי כיון דאחמי לי' האי נונא כל מה די בימא ובתהומא מית דלא יכול למסבל כדין עקת לי' ליונה דאמר ר' אלעזר כיון דחמא יונה כל ההו' רוחא הוה חדי אמר הקב"ה ומנה תבעי יתיר להא אעילנא לך הכא מה עבד קטל להאי נונא ומית וכל שאר נוני ימא הו' סחרי סחרני' דההוא נונא דא נשיך לי' מהאי גיסא ודא נשיך לי' מהאי גיסא כדין חמא יונה גרמו בעקו מיד ויתפלל יונה אל ד' בקדמותא דג והשתא דגה כד"א והדגה אשר ביאור מתה וכדין כתיב קראתי מצרה לי ולא כתיב הייתי בצרה או ישבתי בצרה אלא קראתי מהאי עקו דעאקון לי כוכא ימא מבטן שאול שועתי דהא מית ולא כתיב מבטן חי או מבטן דג הלא דוודאי הו' מית וכיון דצלי צלותי' קביל לי' קוב"ה ואחא להאי נונא ואפיק לי' ליבשתא לעיניהון דכלא דכתיב ויאמר ד' לדג ויקא את יונה:
אמר ר"ש חד איילתא אית בארעה וקוב"ה עביד סגיא בגיני' בשעתא דהי' צוחת קוב"ה שמע אעקה דילה וקביל קלא וכדי אצטרך עלמא לרחמי לחיי' הי' יהבת קלא וקוב"ה שמע קולה וכדין חייס על עלמא הה"ד כאיל תערוג על אפיקי מים וכד בעי לאולידא הי' סתימה מכל סטרון כדין אתיי' ושואת ראשי' בין ברכהא וצוחת ורמת קלא וקוב"ה חייס עלה וזמין לקבלה חד נחש ונשך בעורייתי' דילי' ופתח לה וקרע לה ההוא אתר ואולידות מיד: אמר ר' אבא כתיב היש ד' בקרבינו אם אין וכי נופשין הי' ישראל דלא הו' ידעין מלה דא והי' חמין שכינתי' קווייה' וענני כבוד עלייהו דסחרין לון ואינון אמרו היש ד' בקרבנו אם אין גוברין דחמו דא יקרי' דמלכיהון על ימא ותנינן ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא אשתכחו נופשין ואמרו היש ד' בקרבינו אם אין אלא הכי קאמר ר' שמעון בעי למידע בין עתיקא סתימה דכל סתימין דאקרי אין ובין דא דאיקרי ד' וע"ד לא כתיב ד' בקרבינו אם לא כמה דכתיב הילך בתורתי אם לא אלא היש ד' בקרבינו אם אין אי הכי אמאי אתענשו אלא על דעבידא פרודא ועבידו בניסיונא דכתיב ועל נסותם את ד' אמרו ישראל אי האי נשאל בגוונא חד ואי האי נשאל בגוונא אחרא וע"ד מיד ויבא עמלק:
אבל צריך ביאור הפ' על ריב ב"י וכו' ונראה כי כ"ז הוא רחמים גמורים כידוע ואין חטא עושה רושם וז"ש על ריב ב"י את ד' ומן נסותם היש ד' שהוא כלול מרחמים ודין אם אין דהיינו כ"ז שאין בו כ"א רחמים: אמר ר' יוסי דא הי' משה דכתיב ומשה עלה אל אלקים מי אסף רוח בחפניו דא הו' אהרן ומלא חפניו קטרת סמים דקה מי צרר מים בשמלה דא הו' אליה' דכתיב אם יהי' השנים האילו טל ומטר כי אם לפי דברי מי היקים כל אפסי ארץ דא הו' אברהם דכתיב בי' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם אל תקרא בהבראם אלא באברהם מי עלה בשמים דא הו' קוב"ה דכתיב בי' עלה אלקים בתרועה מי אסף רוח בחפניו דא קוב"ה דכתיב בי' אשר בידו נפש כל חי מי צרר מים בשמלה דא קוב"ה דכתיב בי' צורר מים בעבי' מי היקים כל אפסי ארץ דא קוב"ה דכתיב בי' ביום עשות ד' אלקים שמים וארץ: פ' יתרו:
לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא פסקא טעמא בכל הני תלת ואי לא דפסקא טעמא לא הו' תקנה לעלמין ויה' אסר לן לקטלא נפשא בעלמא אע"ג דיעבור על אורייתא אבל במה דפסקא טעמא אסור ושרי:
לא תנאף אי לאו דפסקא טעמא הי' אסור אפילו לאולידא או לחדא באתת' חדוה דמצוה ובמה דפסקא טעמ' אסור ושרי:
לא תגנוב אי לאו דפסקא טעמא הוה אסור אפילו למגנב דעתא דרבי' באורייתא או דעתא דחכם לאסתכלא ביה או דיינא דדאין דינא לפום טענה דאצטרך לי' למגנב דעתי' דרמאה ולמגנב דעתא דתרווייהו לאפקא דינא לנהורא ובמה דפסקי' אסור ושרי:
לא תענה בריעך עד שקר, הכא לא פסקי' טעמא בגין דאסור הוא כלל וכלל וכל מילי' דאוריית' קוב"ה שוי' רזון עלאין ואוליף לבני נשא ארחא לאתתקנא בה ולמיהך בה כד"א אני ה' מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך אוף הכי לא תחמוד לא פסק טעמא כלל ואי תימא אפילו חמודא דאורייתא אסור כיון דלא פסקא ת"ח בכולהו עובדת אורייתא כלל ובהא עבדה פרט בית רעיך שדהו ועבדו בכל מילא דעלמא אבל אורייתא איהי חמודת תדיר:
פ' משפטים:
דכתיב כ"א לבינה תקרא הכא אית לאסתכלא אי בגין דאיהו אם יאות והו' לי' למכתב הכי דמאן דחמא אמיה בחלמא יזכה לבינה אבל מאן דאתי על אימי' אמאי אלא רזא עלאה איהו בגין דאתהפך וסליק מתתא לעילא ברא הא בקדמותא כיון דסליק לעילא אתהפך אילנא ואתעבד איהו מעלמא עלאה ושליט עלה וזכה לבינה:
דכתיב ויעקבני זה פעמים פעמים מבעי' לי' מאי זה אלא חד דאקיש לתרץ חד דנפק לתרץ ומאי ניהו בכורתי אתהפכו אתוון והוא ברכתי זה פעמים חד דאתקש לתרץ ולא ידע עשו מה דעבד לי' בבטן:
מה יתרון לו לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש וכי לא אתא שלמה אלא לאולפי מלה דא אלו אמר בעמלו שיעמול יאות דהא אשתאר עמל דאית ביה יתרון אלא כאן דכתיב בכל עמלו הא כללא דכלא דלא אשתאר כלום דאית בי' יתרון אלא לאו לכל אדם אמר שלמה מלה דא אלא אדם אית בעלמא דאיהו משתדל תדיר בביש ולאבאשא ולא אשתדל בטוב אפילו רגע חדא וע"ד כתיב עמלו ולא כתיב יגיעו עמלו כד"א ישוב עמלו בראשו ולא ראה עמל בישראל יגיעו כד"א יגיע כפיך כי תאכל וכתיב ואת יגיע כפי ראה אלקים אבל עמלו כתיב עמל וכעס אשתדלותא הוא תדיר לביש:
ושם אלהים אחרים לא תזכירו כלומר לא תסבבון דתפלין ביני עממייא בארעא אחרא ויקיים בנו מה דכתיב ועבדתם שם אלהים אחרים:
כתיב אמר שומר אתא בוקר וגם לילה אם תבעיון בעי' שובו אתיו הא קרא אוקמוה לי' על גלותא דישראל דיתבו גו בני שעיר וישראל אמרו להקב"ה שומר מה מלילה מה תהי' עלן מן גלותא דא דדמי לחשובא דליליה מה כתיב אמר שומר דא קוב"ה אתא בוקר כבר נהירנא לכו בגלותא דמצרים ואסיקנא לכו וקריבו יתכון לפולחנ' ואוריית' יהבי לכון בגין דתזכון לחיי עלמא שבקתון אוריית' וגם לילה אעילנא לכו בגלותא דבבל ואסיקנא לכו שבקתון אוריי' כמלקדמין אעילנא לכו בגלותא כמלקדמין אם תבעיון בעיו שובו אתיו כד"א דרשו מעל ספר ד' וקראו ותמן תשכחון במה תליא גלותא דלכון וגאולה דלכון וכד תבעיכן בה:
פתח ר' חזקי' בהאי קרא אבתרי' ואמר ואכלת ושבעת וברכת מהכא דשכור שרי' לי' לברכה ברכתא דמזונא מה דלית הכי בצלותא דצלותא לאו הכי דהא צלותא מעלי' בלא אכילה איהי מ"ט בגין דצלותא סלקא לעילא ולעילא אתר דלית בי לא אכילה ושתיי' וע"ד תנינן עלמא דאתי לית ביה לא אכילה ולא שתיי' אבל שאר דרגין דלתתא אית בברכת מזונא אשתכח גוונא אתרא ומעליי' ההוא ברכתא דאשתכח בשבעה בגין דברכת מזונא איהו באתר דאית בי' אכילה ושתייה ומינה נפיק מזונא ושבעה לתתא וע"ד אצטרך לאחזאה קמי שבעה וחדוה באתר דצלותא לאו הכי דהא סלקי יתירא לעילא לעילא וע"ד שכור לא יצלי צלותא ובברכת מזונא שרי ליה לשיכור לברכה ברכת מזונא משמע מהאי קרא דכתיב ואכלת ושבעת וברכת ואכלת זהו אכילה ושבעת זו שתייה דהא שבעה בחמרא איהו רוי חמרא שבעא וודאי ודא איהו שכור דכתי' וברכת את דייקא דמשמע ברכת מזונא אצטרך חדוה ושבעה על הארץ הטובה מאי טובה שבעו כד"א ונשבע לחם ונהיה טובים בגין כך אצטרך חדוה ושבעה:
ואי תימא ביצה"ר האיך יכול ב"נ למרחם לי' דהא יצה"ר מקטרגא איהו דלא יקרב ב"נ לפולחנא דקב"ה והאיך ירחים ליה בי' אלא דא איהו פולחנא דקוב"ה יתיר כד האי יצה"ר אתכפייא ותבר לי' האי ב"כ דא איהו רחימא דקוב"ה בגון דידע לקרבא להאי יצה"ר לפולחנא דקוב"ה הכא איהו רזא למארי מדין כל מה דעבד קוב"ה עילא ותתא כלא איהו בגין לאחזאה יקרא דילי' וכלא איהו לפולחנא וכי מאן חמא עבדא דלהון מקטרגא דמארי' ובכל מה דרעותי' דמארי' אתעבד איהו מקטרגא רעותא דקוב"ה דיהון בני נשא תדיר בפולחנא ויהכון בארח קשוט בגין למזכי לון בכמה טבין הואיל ורעותי' דקוב"ה בהאי האיך אתי' עבדא בישא ואשתכח מקטרגא מגו רעותא דמארי' ואסטא לבכי נשא לארח ביש ואדחי לון ווארח טב ועביד לון דלא יעבדון רעותי' דמארי' ואסטי לבני נשא לארח ביש אלא רעותא דמארי' עביד למלכא דהו' ליה בר יחידאה והוא רחים לי' יתיר ופקיד עלי' ברחימא דלא יקרב גרמי' לאתתי' בישא בגין דכל מאן דיקרב לגבה לא כדאי איהו לעלאה גו פלטרין דמלכא אודי ליה האי ברא למיעבד רעותא דאבוי ברחמים בביתא דמלכא לבר הוא חדא זונה יאה בחיזו ושפירו בריוא ליומין אמר מלכא בעינא למנחמא רעותא דברא לגבאה קרא לה להאי זונה ואמר לה זילי ותפתי לברי לחמא רעותא דברי לגבאה האי זונה מה עובדת אזלת אבתרי' דברי' דמלכתא שראת לחבקא לי' ולנשקיה לי' ולפתי' לי' בכמה פתוין אי האי ברא יאות ואצית לפקודא דאבוי גער בה ולא אפית לה ודחי לה מיני' כדין אבוי חדי בברי' ואעיל לי' לגו פרגודא דהיכלא ויהיב לי' מתנין ונבזבזין ויקר סגיאין מאן גרם כל האי יקרא להאי ברא הוי אימא האי זונה והאי זונה אית לה שבחא בהאי או לא וודאי שבחא אית לה מכל סטרון חד דעבדת פקודא דמלכא וחד דגרמית לי' להאי ברא לכל האי טיבון ולכל האי רחימו דמלכא לגבי' וע"ד כתיב והנה טוב מאוד והנה טוב דא מלאך חיים מאוד דא המלאך המות דאיהו וודאי טוב מאוד למאן דאצית פקודין דמארי' ות"ח אי לא הו' האי מקטרגנין לא ירתי צדיקיי' הני גכזא עלאין דזמינון ליכתא לעלמא דאתא זכאין אנון דאערעו בהאי מקטרגא וזכאין אינון דלא אערעו בי' זכאין אינון דאערעו ואשתזבו מיני' דבגיני' ירתין כל אינון טבין כל אינון עדונין וכל אינון כסופין דעלמא דאתי דעלי' כתיב עין לא ראתה אלקים זולתיך וזכאין אינון דלא אערערו בי' דבגיני' ירתין גיהנם ואטרדו מארץ החיים דהא אינון חייבין דאערערו בי' הו' צייתן לי' ואתעשכו אבתרי' וע"ד אית לצדקיא למחזק לי' טבין דהא בגיני' יכתין כל אינון טבאן ועדוכין לעלמא דאתי תועלתא דהאי מקטרגא כד חייבין צייתין לה:
פ' ויקהל:
ר' שמעון פתח מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי הארץ מה שמו ומה שם בנו כי תדע האי קרא הא אוקמינא וכמה סמכין אית בי' וכלא בהקב"ה איתמר דאיהו כלא ואתמר מה שמו ומה שם בנו כי תדע דא קוב"ה מה שמו "ידוד" ומה שם בנו ישראל דכתיב בכי בכורי ישראל:
פתח ואמר אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' וכי אל יעקב ולא אל אברהם ויצחק אלא אל יעקב בגין דיעקב לא אתרחיץ באבוהי' ואימא כדערק קמי' אחוי' ואזלא יחידאה בלא ממונא כד"א כי במקלי עברתי את הירדן הזה ואיהו אתרחיץ בי' בקוב"ה דכתיב אם יהי' אלקים עמדי ושמרני וכו' וכלא שאיל מקמי' קוב"ה ויהב' לי' שברו על ד' אלוקי' ושברו ולא אמר תקותו ולא בטחונו אלא שברו אל תקני שברו אלא שברו דניחא להו לצדיקי' לתבנא גרמי' ולאתברא תברא על תבירי' וכלא על ד' אלקי' כד"א כי עליך הורגנו כל היום כי עליך נשאנו חרפה כגוונא דיעקב דכתיב וירא יעקב כי יש שבר במצרים דהא תבירא דגלותא חמא דהו' לי' במצרים ושוי תוקפא בקוב"ה ובכוי דיעקב סבלא תבירו דגלותא רגילא בפומייהו ועל דא כתיב במשה ואמרו לי מה שמו מה אמר עליהם בגין דהו' ידעו לי' ולא אנשי לי' לעלמין וסבלו תבירא דגלותא על קוב"ה ובגין כך זכו לפורקין ולנסין ולאתון סגיאין ואתון קדשין עליונים דסבלין תבירו דגופא מאתר לאתר על קוב"ה עאכ"וכ דבאין אתין למעבד לנו ניסין ופורקנין ותזכון לחיי עלמא דאתי אזלא כולהו כחדא. פתח ואמר קחו מאתכם תרומה לד' כל נדיב לב יביאה וכו' ת"ח בשעתא דב"נ שוי' רעותא לגבי פולחנא דמארי' ההיא רעותא טבא על כל שייפא גופא ורעותא דכל שייפא גופא ורעותא דלבא מתחבראין כחדא ואינון אשכין עלייה' זהרי' דשכינתא לדיירי' עמהן וההוא ב"כ איהו חולקא דקוב"ה הו הה"ד קחו מאתכם תרומה הו' אמשכי: לקבלא עלייכו האי תרומה למהוי חולקא לה' ואי תימא שלא ברשותי' דבר כש קיימי' מלה ת"ח מה כתיב כל נדיב לבו יביאה את תרומת ד' כל נדיב לבו וודאי מאן דיתרע לבו ימשוך לה לשכנתא לגבי' הה"ד יביאה אע"ג דאיהו באסתלקותי' לעילא יביאה מאתר עלאה לאמשכה לדיירא עמי' וכד תיתי לאשראה עמי' כמה ברכאין וכמה פתרי' תיתי עמה הה"ד זהב וכסף ונחושת לא יחסרו לי' כל עתרי דעלמא דא לשאר בני עלמא אבל אתון קדישין עליונים קחו מאתכם תרומה לד' אמר ר' חייא מאן דשרי לארמא הו' ירים:
אשתכח רזא דא ואוקמי' בוצינא קדישא זכאה חלקיהון דישראל כתיב וינפש ואוקמוה ווי נפש דאבדת ושפיר איה אבל אי הכי ווי גופא אצטרך למימר דמכי' אבדת נפש אבל רזא דמלה נפש ודיירא בה כל יומא דשבתא וכדין האי נפש יתירא ברבוי' ותועלתא יתיר ממה דהו' וע"ד תנינן כל נפשין דישראל מתעטרין ביומא דשבתא ועטרא דלהון דשרי' האי רוחא בגווייה' כיון דנפק שבתא וההוא רוחא סלקא לעילא כדין וואי נפש דאבדת מה דאבדת אבדת האי עטרא עלאה והאי חילא קדישא דהו' בה ודא הו' וינפש ווי נפש דאבדת מה דאבדת עונתא דחכימין דידעו רזין דעלאין:
ד"א וארח צדיקים מה בין דרך לארח הא אוקמו' אבל ארח הו' דהשתא אתפתח ואתגלי' ואתעבד בהאי את' ארח דלא כתישי' בי' רגלין מקדמת דנא דרך כד"א כדורך בגת דכתשין בי' רגילין כל מאן דבעי וע"ד לצדיקים קרי ארח דאינון הוו קדמאה למפתח האי אתר ולא על כל אתר איה' אלא אעיל דאחרכין בכי עלמא אזלי בהאי אתר השתא דאזלינן בי' צדיקא איהו אתר חדתא דהשתא חדתא איהו הא אתר כמה דלא אזיל ב"נ אחרא לעלמין בגין דצדיקים עבדין חדתא לכל האי אתר בכמה מלין עלאין דקוב"ה אתרעי בהון ותו דשכינתא אזלי בהאי אתר מה דלא הו' מקדמת דכא ובג"כ ארח צדיקים אקרי בגין דאתאר' בי' אושפיזא עלאה קדישא דרך איהו פתח לכלא וכתשין בי' כל מאן דבעי אפילו אינון חייבין דרך רזא דא:
פ' פקודי:
כתיב אקים את סוכת דוד הנופלת כתיב כפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל מאי ולא תוסיף קום אלא בזמנא אחרא קומת הי' קמת מגרמי' דלא אוקים לה קוב"ה דהא בגלותא דמצרים קוב"ה אוקים לה ועביד כמה ניסין בגין לאקמה לה ובגלותא דבבל הו' לא אקים לה בגין דלא עביד לון ניסים דגרים חובה אלא הי' קמת וסליקו בכי גולה מאינון דלא הו' לון פרוקי ולא הו' תאיבותא דקוב"ה עלייה' בגין דגרם האי חובה דאינון נשים נכריות וע"ד קוב"ה לא אקים לה לכ"י ילא עביד לה כסאין וגבוראין בההיא זימנא כדקא יאות אבל לזמנא דאתי ולא תוסיף קום כתיב לא תוסיף קום מגרמא אלא קוב"ה אוקים לה דכתיב אקים את סוכת דוד הנופלת וכתיב ואת דוד מלכם אשר אקים להם:
פ' תזריע:
תני' וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות מן הסכלות ממש אתי תועלתא לחכמתא דאלמלא לא אשתכח שטותא בעלמא לא אשתמודע חכמתא ומלוי ותאנא חיובא הו' על ב"כ דאוליף חכמתא למילף זעיר מן שטותא ולמנדע לה בגין דאתי תועלתא לחכמתא בגיני' כנה דאתא תועלתא לנהורא מחשוכא דאלמלא חשיכא לי' אשתמודע נהורא ולא אתי ולא אתחזי תועלתא לעלמא מיני' תאנא שיש יתרון לחכמה לחכמה סתם:
פ' מצורע:
האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה אמאי בלא שפתי מרמה אלא הכי תנינן כל מלה ומלה דצלותא דאפיק בר כש מפומי' סלקא לעילא ובקעו רקיעין ועאלת לאתר דעאלת ותמן אתבחנת ההיא מלה אי הי' מלה דכשירה או לא אי איהו מלה דכשירה עאלין לה קמי מלכא קדישא למעבד רעותא ואי לא סטאין לה לבר ואתעטר בהאי ולה רוחא אחרא ותא חזי כתיב בי' ביוסף ענו בכבל רגלו וכו' עד אימתי ענו בכבל רגלו וכו' עד אימתי עכו בכבל רגלו עד עת בא דברו אמרת ד' צרפתהו עד עת בא דברו דמאן אלא עד עת בא דברו דיוסף:
פ' קדושים:
את חוקותי תשמרו בגין דכל חד וחד ממכא על מלה ידיעה בעלמא דהאי חק בג"כ אסיר למחלף זיון ולאעלא זינא בזינא אחרא בגין דאעקר לכל חילא וחילא מאתרייהו ואכחיש פמליה של מעלה ואכחיש פומבי דמלכא כלאים מהו כלאים כמאן דיהיב אחרא בבי מטרא כד"א אל בית הכלא בגין דלא למעבד מידי כלאים מכיעותא דמכע לכל אינון חילון עבידתא דלהון כלאים ערבוביא דעביד ערבוביא בחילא דלעילא ואכחיש פומבי דמלכא כמה דאתער ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך ת"ח כתיב ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות והא אתמר דשני פקודוי דמלכא ואחליף עץ חיים דבי' אשתלים כלא ובי' תליי' מהימנותא ואתדבק באתר אחרא והא תכיכן בכלא בעי ב"כ לאחזאה עובדא כגווכא דלעילא ולמעבד עובדא כמה דאצטרך ואי אשתני במלה אחרא הוי' אנגד עלי' לשריי' בי' מלה אחרא דלא אצטרך ות"ח בשעתא דב"כ אחזא עובדא לתתא בארח מישור כנה דאצטרך נגיד ונפק ושרי' עלי' רוח קדישא עלאה ובשעתא דאיהו אחזא עובדא לתתא בארחא עקומא דלית איהו ארח מישור כדין נגיד ונפיק ושרי' עלי' רוח אחרא דלא אצטרך דסטוא לי' לב"כ לסור. ביש מאן משיך עלי' האי רוחא הו' אומר האי עובדא דהו' אחזא בסטר אחרא כתיב דרשה צמר ופשתים דרשה מהו דרשה דבעי ודרש על צמר ופשתים מאן דמחבר לן כחדא ואי תימא בציצים אמאי שרי הא אוקמא אבל התם הו' האי לבושא בתקונוי באשלימות עובדא כדקאי חזי ודא דרשה צמר ופשתים למעבד נוקמא במאן דמחבר לון כחדא אבל אימתי שכי' בשעתא דאיהו באשלימותא דכתיב ותעש בחפץ כפי' וציצית הא אוקווינה דהתם בהאי כללא דאשלימותא אשתכח ולא עביד מידי אבל בשעתא דלא אשתכח בשלימותא מאן דאתי לחברא לון כחדא וקורבני' דקין אתרחק מקמי קורבני' דהבל וע"ד ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך סתם לא יעלה עליך רוחא אחרא לשלטאה בך ואצטרך לי' לב"כ לאחזאה עובדא דכשירא כנה דיאות:
דיאות ובהאי עובדא שריי' עלי' רוח קדישא רוח עלאה לאתקדשא בי' אתא לאתקדשא בי' מתקדשין לי' דכת' והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ד' כתיב ומעץ הדעת טוב ורע מאי על דא גרים אדם מיתה בעלמא מאן דאחזא עובדא אחרא דלא אצטרך עאכ"ו שור וחמור אוכחן מסטרא דא איקרי שור ומסטרא דא איקרי חמור וע"ד כתיב לא תחרוש בשור וחמור יחדיו לא תעביד ערבוביי' כחדא בגין דאתער לאתחברא סטרא אחרא כחדא לאבאשא עלמא ומאן דפריש לון אסגי שלמא בעלמא אוף הכי מאן דפריש לון בההיא גוונא כמה דאמרו דלא אשתכח שוע טווי ונוז כחדא האי ב"נ אסגי שלמא לי' ועל כל עלמא קורבנא דקין הו' פשתים וקורבנא דהבל הו' צמר לאו דא כדא ולאו דא כדא רזא דמלה קין כלאים הו' ערבוביא דלא אצטרך סטרא אחרא בלא זינא דחוה ואדם וקורבנא מהאי סטרא קאי אתי' הבל מזינא חדא דאדם וחוה ובמעי' דחוה. אתחברו אילין תכין סטרין ובגין דאתחברו כחדא לא אתא מינייהו תועלתא לעלמא ואתאבידו ועד יומא דין סטרא דלהון קיימא ומאן דאחזי גרמי' בעובדא דחבורא דא אתער עליה אינון סטרין כחדא ויכול לאתזיקא ושארי עלי' רוחא אחרא דלא אצטרך וישראל בעאן לאתערא עלייה' רוחא קדישא למהו' קדישין לאשתכחא בשלימא בעלמא דין ובעלמא דאתי כתיב ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו ובאבנט בד יחגור אמאי איקרא בד יחידאה בגין דלא בעי לאחברא להאי פשתים באחרא:
והדרת פני זקן דאיה' בעלמא אמר ר"ש מכאן רמז לתורה שבכתב ורמז לתורה שבע"פ ותו תנינן האי קרא לדרשה הוא דאתא מפני שיבה תקום כמה דאתערו בי' חבריא מפני שיבה תקום אזהר לי' לב"נ עד לא יסתלק בסיבותא דיקום בקיומא טבא בעלמא בגין דדין הו' הדורא לי' אבל לסוף יומא לית שבחא לי' לב"נ כ"כ כד איהו סיב ולא יכיל למהוי ביש אלא שבחא דילי' כד איהו בתוקפא ואיהו טב ושלמה מלכא צווח ואמר גם במעללי' יתנכר הנער: פ' אמור:
ת"ח ב"נ דאתילד לא אתמכא עליה רוחא וחילא דלעילא עד אתגזר כיון דאתגזר אתער עליה רוחא אתערותא דרוחא דלעילא זכי לאתעסקא באורייתא אתער עלי' אתערותא יתיר זכו ועביד פקודי אורייתא אתער עלי' אתערותא יתיר זכי ואתכסובי זכי ואוליד בכין ואוליף לון ארחא דמלכא קדישא הא כדין הוא ב"כ שלים בכלא אבל בהמה דאתילדת ההיא חילא דאית לה בסופא אית לה בשעתא דאתילידת ואתמכא עלייה' ובג"כ כתיב שור או כשב או עז כי יולד עגל או טלה או שעיר או גדי לא אתער אלא שור או כשב או עז דהאי דאית ליה כסופא אית לי' בשעתא דאתיליד:
מהו כיסוי חטאה אלא תרי מילא דחכמתא אית בי' ותרווייה' הכי חד כמה דתנינן דעובדין טבין דבר נש עביד בהאי עלמא עבדינן לי' בהאי עלמא לבושי יקירא עלאה לאתלבשא בהו וכד בר נש אתקין עובדין טבין וגוברין עלי' עובדין בישין ואשגח בי' קוב"ה ועובדוי בישין סגיאין ואיהו רשע דאשתכח חטאה קמי מכי' ותווהא על איכון טבאן דעבד בקדמותא הא אתאבי' הוא מכלא מהאי עלמא ומעלמא דאתי מה עביד קוב"ה מאינון טבאין דעבד האי חטאה בקדמותא אלא קוב"ה אע"ג דההיא רשע חטאה אתאביד אינון טבאין וזכין לי' אתאבדו אית צדיק דאזל בארחוי דמלכה עלאה ואתקן לבושוהי מעובדוהי ועד לא אשלים לבושו' אסתלק קוב"ה אשלים לי' מאילין עובדין דעביד ואביד האי רשע חטאה ואשלים לבושי לאתקנא בהו בהאי עלמא הה"ד יכין רשע וילבש צדיק האי חטאה אתקין וצדיק אתחפי ממה דאיהו תיקון הה"ד כיסוי חטאה:
ואל בני ישראל תדבר לאמור איש איש כי יקלל אלקי' ונשא חטאו ר' יודא אמר הא אוקמוה' אבל כי יקלל אלקי' סתם ובגין דאמר אלוקי' סתם לכך ונשא חטאו דהא לא ידעינן מאן הו' אלוקי' מאן דחלא דילי' אי אחד מן השרים אי אחד מן הככבים אי חד מן מדברא עלמא:
פ' בחוקותי:
א"ר אליעזר לא מאסתים ולא געלתים לכלותם לא הכיתים ולא הרגתים לכלותם מבעי' לי' אלא לא מאסתים ולא געלתים מאן דסאני לאחרא מאיס ה' לקבלה וגעלה הוא בגיעולא קמי' אבל הכא לא מאסתים ולא געלתים מ"ט בגין דחביבותא דנפשאי בינייה' ובגיני' כולהו חביבין גבאי הה"ד לכלותם לכלתם כתיב חסר וי"ו בגינה לא מאסתים ולא געלתים בגין דאיהי רחימא נפשאי רחימותא דילי גברא לב"נ דרחים אתתא והוות דיירא בשוקא דבורסקי אי לא הוות הי' תמן לא עייל בה לעלמין כיון דאיהי תמן דמי בענוי כשוקא דרוכלא דכל ריחון דעלמא טבין אשתכחו תמן אף הכי ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם דאיהו שוקא דבורסקי לא מאסתים ולא געלתים ואמאי לכלתם בגין כלתם דאנא רחימנא לה דאיהו רחימותא דנפשא דשרי' תמן ודמי עלי ככל ריחון נובין דעלמא בגין ההוא כלא דגגווייהו: פ' נשא:
והי' על מצחו תמיד לרצון והאי מצחא דאקרי רצון הוא גלוי דכל רישא וגולגלתא דמתכסי' בארבע מאה ועשרין עלמין וכד אתגלי' אתקבלא צלותהון דישראל אימתי אתגלי שתק ר' שמעון שאל תנינית אימתי אמר ר"ש לר' אליעזר ברי' אימתי אתגלי' א"ל בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא א"ל מ"ט א"ל משום דהאי שעתא ביומא דחול תלי' דינא לתתא בזעיר אפין ובשבתא אתגלי' מצחא דאתקרי רצון בהאי שעתא אשתכח רוגזא ואשתכח רעוא ומתקבלא צלותי' הה"ד ואני תפלתי לך ה' עת רצון ועת רצון מעתיק יומין לגלאה מצחי' ובג"כ אתקן האי קרא למימרא בצלותא דמנחה בשבתא:
קם ר' חייא ואמר אהה ד' אלוקים הכה לא ידעתי דבר כי נער אנכי וכו' וכי ירמי' לא הוי ידע למללא והא כמה מלולין נפקו מפומי' עד לא אמר דא והוא אמר מלה כדיבא דכתיב הנה לא ידעתי דבר אלא ח"ו דאיהו אמר על דא אלא הכי תאנא מה בין דיבור לאמירה אמירה הוא דלא בעי לארמא קלא דבור לבעי לארמא קלא ולאכרזא מילין דכתיב וידבר אלקים את כל הדברים לאמור ותאנא כל עלמא שמעו האי דבור וכל עלמא יזדעזעו ובגין כך כתיב וידבר ולא כתיב ויאמר אוף הכא כתיב הנה לא ידעתי דבר לאכרזא מלה ולאוכחא ברוח קדשא לעלמא:
קם ר' אליעזר ואמר הכל תלוי' במזל אפי' ס"ת שבהיכל מלה דא אוקמינהו בספרא דצנעותא והכא אית לאסתכלא וכי הכל תלוי במזל והא תנינן ס"ת קדוש ונרתיקו קדוש וההיכל קדוש וכתיב וקרא זה אל זה ואמר קק"ק הא תלת אינון וס"ת לקבליהון נרתיקו קדוש וההיכל קדוש והוא קדוש התורה נתונה בג' קדושות בג' מעלות בימים שלושה שכינה בשלוש לוחות וארץ והיכל בס"ת תלי' ואיהו תלי' במזלא אלא הכי אוקמינהו בספרא דצניעותא האי חוטא יקירא קדישא דכל שערי דדיקנא תליין בי' ואתקרי מזל מ"ט משום דכל קדשי קדושין דקודשא בהא מזלא תליין וס"ת אע"ג דאיהו קדיש לא חל עלי' עשר קדושין עד דעייל להיכל כיון דעייל להיכל אתקרי קדוש בעשר קדישין כגוונא דלעילא דלא אתקר' היכל אלא כד אתחברן עשר קדושין ותאנא הכל תלוי במזל דאיהו האי חוטא יקירא קדישא דכל שערין תליין בי' אמאי איקרא מזל משום דמיני' תלי' מזלי ומזלי מיני' עלאין ותתאין ובג"כ איהו תליי' ובי' תליין כל מילי דעלמא עלאין ותתאין ואפילו ס"ת שבהיכל דמתעטר בעשר קדושות לא נפיק מכללא עם שאר קדושין וכלהו תליין בהאי ומן דחמי להאי תקונא אתכבשין חוביהון מקמי' ומתכפרין הה"ד יכבוש עונותינו א"ל ר"ש בריך ברי לקודשא דקודשין עתיק מכולא: בכולהו אתר דשמא אדכר תרי זימנא פסיק טעמא בגוויי' כגון אברהם אברהם יעקב יעקב שמואל שמואל כולהו פסיק טעמא בגווייהו חוץ ממשה דלא פסיק טעמא בגויי' מ"ט אברהם אברהם בתראה שלים קדמאה לא שלים דהשתא שלים בעשר נסיוני ובג"כ פסיק טעמא בגוויי' דהשתא לא הוה איהו כקדמייתא יעקב יעקב בתראה שלים קדמאה לא שלים דהשתא אתבשר ביוסף ושראת עלי' שכינתא ועוד דהשתא אשתלים בארעא אילנא קדישא כגוונא דלעילא בתריסר תחומין בשבעין ענפין מה דלא הוא בקדמותא ובג"כ בתראה שלים קדמאה לא שלים ופסיק טעמא בגוויי' שמואל שמואל טעמא פסק בגווי' מ"ט בתראה שלים קדמאה לא שלים דהשתא הוא נביא וקודם לכן לא הוה נביא אבל משה משה לא פסיק טעמא בגוויי' דמיומא דאתילד שלים הוא דכתי' ותרא אותו כי טוב הוא:
פ' שלח לך:
אמר לון וכי במה אתון פרשין משאר בכי נשא דלא ידעו אמרו ליה ובמה אמר לון על דא אמר שלמה האי קרא ולא אמר האי נגגרמי' כשאר אינון מילין אלא אהדר אינון מילין דטפשאי עלמא דאמרי כך ומאי אמרו כי מקרה האדם ומקרה הבהמה וגו' טפשאי דלא ידעין ולא מסתכלין בחכמתא אמרו דהאי עלמא אזיל במקרה וקוב"ה לא אשגח עליי' אלא מקרה האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד וכו' וכד שלמה מסתכל באילון טפשאין דאמרו דא קרא לון בהמה דאינון עבדין גרמיי' בהמה ממש בגין דאמרו מילין אילון ומכלן קרא דעליה אוכח דכתיב אני אמרתי בלבי על דברת בני אדם לברם אלוקים ולראות שהם בהמה המה להם אמרתי אני בלבי וחשיבנא בהאי לאסתכלא על מה על דברת בני אדם על האי מלה דטופשותא דאינון אמרי' ברם אלקים בלחודיי' ולא יתחברון בהדי בני נשא אחרנין דאית לון מהימנותא ולראות שהם בהמה המה להם ולראות בהו אינון בני מהימנותא שהם בהמה ממש, ודעתייהו כבעירא המה להם בלחודייהו ולא לעלאה לבכי מהימנותא בדעתא דטפשותא דא וע"ד המה להם ולא לאחרנין ומה דעתי' דילהון כי מקרה בני אדם ומקרה בהמה מקרה אחד לכולם וגו' תיפח רוחיהון דאינון בעירא אינון טפשאי ואינון מחוסרי מהימנותא ווי לון ווי לנפשייהו טב להו דלא ייתין לעלמא ומה אתיב לון שלמה עד קרא אבתרי' ואמר ומי יודע רוח בני אדם העולה הי' למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ ומי יודע באינון טפשאי דלא ידעון ביקרא דמלכא עלאה ולא מסתכלי באוריי' רוח בני האדם העולה הי' למעלה לאתר עלאה לאתר יקר לאתר קדישא לאתזנא מנהירו עלאה מנהירו דמלכא קדישא למהוי צרורא בצרורא דחיי ואשתכחת קמי מלכא קדישא עולה תמימה ודא הוא העולה הוא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ:
כי מקרה אחד לכולם וגם לב בני האדם מלא רע בגין דא והוללות בלבבם בחייהם כשטותא תקועה בלבייהו ואינון מחוסרי מהימנותא ולית לון חולקא בקוב"ה ובאינון בכי מהימנותא לאו בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי הה"ד ואחרו אל המתים ת"ח קוב"ה אזהר לבני עלמא ואמר ובחרת בחיים למען תחי' (בהאי עלמא ובעלמא דאתי) וחיין דהאי עלמא נינהו אינון חייבין מחוסרי מהימנותא מאי קא אמרי כי מי אשר יבחר אע"ג דיבחר ב"נ בההוא עלמא כמה דאמר לאו הוא כלום דא מסירא דא בידנא אל כל החיים יש בטחון ומסירא דא בידייהו כי לכלב חי הוא טוב מן הארי' המת האינו יהון חיין בהאי עלמא וע"ד זה רע וודאי דלא דורון במלכא עלאה ולא יהא לון חולקא בי':
אלה שמות האנשים אשר שלח וגו' אמר ר' יצחק משה אסתכל וידע דלא יצלחון בארחייה' כדין צלי עלי' דיושע כדין כלב הוא בדוחקא אמר מה אעבד הא יושע אזל בסייעתא עלאה דמשה דשדה בי' נהירא דסהרא והוא אנהר עליה בצלותא בגין האי שמשא מנה עבד כלב אשתמעטו מינייהו ואתא לגבי קבריהון דאבוהון וצלי תמן צלותא אמר ר' יודא ארח אחרא נטיל ועקים שבילין ומטי על קברי דאבוהון לאסתכן בגרמי דכתיב ושם אחימן ששי ותכמי ילידי ענק אבל מאן דאיהו בדוחקא לא אסתכל מידי כך כלב בגין דהוא בדוחקא לא אסתכל מידי ואתא לצלאה על קברי אבוהון לאשתזבא מעינוא דא ויקרא משה להושע בן נון יהושע ר' יצחק אמר וכי הושע קראו קרא והא כתיב ויאמר משה אל יהושע ויהושע בן נון נער ויחלוש יהושע אלא אמר לי משה ה' יושיעך מנייהו:
פ' בלק:
ת"ח בשעתא דחריבו בכי ישראל קרתא דסיחון כרוזא אתעברא במלכא דשמיא אתכנשו גוברין שלטנין על שאר עמין ותחמון מלכי דאמורא' האיך אתחרב בהאי שעתא כל אינון שולטנין דהוו ממנן על שבע עממין אתכנשו ובעו לאהדרי מלכו ליושנה דחמו תוקפא דמשה אהדרו לאחורא הה"ד על כן יאמרו המושלים באו חשבון אינון שולטנין ממכון עליי' דאתכנשו והוו אמרי באו חשבון מאן הוא דין דחרב לה תבנה ותכונן כדבקדמיתא ותהדר מלכו ליושנה כד חמי:
גבורתא דמשה ושלהובא דמלכא אמרו כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון כיון דכתיב מחשבון אמאי מקרית סיחון דהא קרית סיחון חשבון הוא דכתיב כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי אלא שלהובא דמלכא שמיא נפק וחרב כולא בשעתא דאינון אמרין תבנה ותכונן עיר סיחון סתם ולא אמרו חשבון דחשיבו דבג"כ יתיבנא למותבא דאמורי כאן אתיבו ואמרו לא יכילנא מ"ט בגין דכל ארחין ושבילין אסתתמו בתקפא דרב עלאה דלהון אי נהדר ונימא ונדכיר חשבון דתבנה הא אש יצאה מחשבון אי נהדר ונימא קרית סיחון הא להבה יצאה מקרית סיחון וודאי כיון דשלהובא דאשא שריא תמן לית מאן לאהדרי' לה ליושנא דהא מכל סטרין לית לון רשו מכאן ולהלאן אוי לך מואב דהא היא דהוה מגן עלך אתבר:
פ' פנחס:
ר' חיי' פתח בארבעה עשר יום לחודש פסח וגו' אמרא דאיהו פסחא למאי אלא דחלא דמצראי ואלהא דלהון הא אמרא בגין דמצראי פלחין למזל טלה ובג"כ פלחי לאמרי ת"ח כתיב הן נזבח את תועבת מצרים מאי תועבת מצרים וכי על דשנאי ליה כתיב תועבת מצרים אלא דחלא דמצראי ואלהא דלהון אקרי תועבת מצרים כמה דכתיב כתועבת הגוים דחלא דשאר עמי' ת"ח חכמתא דיוסף דכתיב ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ואיליף לון למימר אנשי מקנה היו עבדיך וכי מלכא דשליט על כל ארעא ואבא למלכא עביד כדא ועביד לאחוי דישנאון להון ולא יחשבון להון למעבד לון רועי צאן אלא וודאי תועבת מצרים דחלא ואלהא דלהון אקרי הכי וע"ד כתיב הן נזבח את תועבת מצרים אמר יוסף כל מיטב מצרים הוא ארץ רעמסס והאי ארעא אפרישו לדחלא דלהון לרעי' ולמיהך בכל ענוגין דעלמא וכל מצראי חשיבו לאיכון דרעיון לדחליהון כדחליהון אעביד לאחוי דירתון האי ארעא ויסגדון לון מצראי ויחשבון לון כדקא יאות והיינו דכתיב כי תועבת מצרים כל רועה צאן מחשיבן כדחליהון א"ר יוסי והא תנינא כמה דאתפרע קב"ה מאינון דפלחי לע"ז הכי אתפרע מע"ז ממש וכי יוסף עביד לאחוי ע"ז א"ל לא עביד יוסף לאחוי ע"ז אלא עביד לון לשולטנא על ע"ז דלהון ולאכפייהו ע"ז דלהון תחות ידיה' ולירד לון במקל אמר יוסף אי ישלטון אחי על ע"ז דלהון כ"ש דישלטון על גרמייהו ובג"כ אותיב לון במיטב ארעא ואשליט לון על כל ארעא ועל דא אימרא דאיהו פסחא אמאי אלא דחלא דמצראי ואלהא דלהון הוא אמרא אמר קוב"ה בעשור לחודש סיבו דחלא דלהון ממצראי ותפשו לי' ויה' אסור ותפיש בתפישה דלכון יומא חד ותרין וג' וביומא ד' אפיקו לי' לדינא ואתכנשו עליה ובשעתא דמצראי הוו שמעין קל דחלא דלהון דתפיש בתפישה דישראל ולא יכלון לשזבא לי' הוו בכאן והוא קשי' עלייהו כאילו גרמיי' אתעקדו לקטלא אמר קוב"ה יהי תפוש ברשותיי' יומא בתר יומא ארבעה יומין בגין דיחמון יתי' תפוש וביומא רביעאה אפוקי ליה לקטלי' ויחמי' ליה מצראי האיך אתון עבידו ביה דינא ודא קשי' להו מן כל וכתשין דעביד לון קוב"ה אינון דיכון דיעבדון בדחליהון לבתר דיינא לי' בנורא דכתיב ופסולי אלוהיהם תשרפון באש אמר הקב"ה אל תאכלו ממנו בא דלא ימרון ברעותא ובתיאבותא דדחלכא אכלין לי' הכא אלא אתקינו לי' צלי ולא מבושל דאלו מבושל דהא טמיר ולא יחמון ליה אלא תקונא דילי' דיחמון לי' הכי מוקדא בנורא בגין דריחא נודף ותו רישא עלי' כפוף על קרסלא דלא יטרון דחי' או מלה אחרא הוא אלא דישתמודעין ליה דאיהו דחלא דלהון ותו דלא יכלון לי' ובתאבותא אלא על שבעה אחר קלנא ובזיון ותו עצם לא תשברו בו אלא דיחמון גרמי' חמאן בשוקא ולא ייכלון לשזבא לי' וע"ד כתי' ובאלוהיה' עשה שפטים דינין סגיאין תו ומקלכם בידכם ולא חרבא ורומחא ושאר מאני קרבא:
תוספות הזוהר:
פתח ר' אליעזר ואמר רפאני ד' וארפא הושיעני ואושע כיון דאמר רפאני מהו וארפא וכיון דאמר והושיעני מהו ואושע כיון דאסי' מסי מאן הוא דמחא אלא אמר ריב"ל אסוותי' דעלמא בידא דקב"ה אבל אית מנהון בידא דשלוחא ואית מנהון דלא איווסרו לשלוחא אינון דאתווסרו בידא דשלוחא אסוותא אינון אבל לזימנין מהדרון אבל אינון דקב"ה מסי לא מתהדרין לעלמין וע"ד אסוותא דילי' איהו אסוותא דלית בי' מרעה כלו ובגין כך רפאני ד' וארפא וודאי בלא קטרוגא כלל:
הועתק מזוהר חדש פ' בראשית:
ר' אבא בשם ר' חייא אמר עץ ממש הי' והי' שנים האחד שנותן חיים לאדם והאחד מי שאכלו ידע הטוב והרע לדעת הדרך הטוב והישר שיכשר האדם והדרך הרע שיתקלקל בה האדם ולפיכך צוה השי"ת שלא יאכל ממנו פן ידחה הטוב ויחונן את הרע ועל כן נאמר מכל עץ הגן תאכל זהו עץ החיים שהי' לו לאדם לאכול ממנו והוא לא חטא אלא בעץ הדעת טוב ורע שנצטווה שלא יאכל ממנו הה"ד ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות מכאן אמר ר' שמעון גזירה נגזרה על האדם קודם למות על שנלקח מאדמה משמע דכתיב ביום אכלך ממנו מות תמות מלמד שאלמלא לא חטא הי' לו חיים ארוכים כיון שחטא הוא העונש שקצר ימיו וימות באותו היום לאחר שעשה תשובה נתן לו יומא דקודשא בריך הוא שהוא אלף שנה וזו ראיה שהגזירה היתה קודם למות שאלמלא כך כשעשה תשובה הי' לו לבטל הגזירה אלא אמר ר' שמעון עשה תשובה וביטל הגזירה שנגזרה עלי' ביום אכלך ממנו והאריך לו ימים שנתן לו יומא: