אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ד ליקוטי' והערות לפ' קרח

ליקוטי חבר בן חיים ד· רבי חזקי' פייבל פלויט

ליקוטי' והערות לפ' קרח

דרוש לפ' שולח תרל"ז

לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה' א"ל מרע"ה לולי נתתי לאהרן כחלה גדולה בא"י יען הוא כו"ג היה לכם להתלונן עליו אבל עכשיו חלק ונחלה אין לו והולך מדי יום יחף על רצפת המשכן מלוכלך בדם ומצפה לשלחן אחרים וכי ע"ז אתם מתלוננים אמנם תורת ה' כבדה עליכם ואתם הנועדים על ה' ואשר פיכם יאמר הוא המכסה לעיקר התלונה:

ותתן לנו נחלת שדה וכרם כ' רש"י דאף לא בפסוק הקודם קאי ג"כ על ותתן לנו וצריך להיות אף לא תתן לנו ושמעתי מפי הגאון מו"ה אברהם צוועבנער ז"ל הנקבר בירושלים עיה"ק תוב"ב כי יש לפ' הכל בלא סרוס זה כי הענין לסכל יטעו ויתנו לו נחושת תמור זהב אבל לחכם טעות זה אי אפשר כ"א יתנו לו זהב בינוני תמור זהב פז ולחכם ביותר גם זה לא יתכן וז"ש דתן ואבירם למרע"ה המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתינו במדבר כי תשתרר עלינו סכלים כאלו לקבל מדבר לארץ זבת וחלב זה וודאי לא שייך אצלינו אבל אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו שלא יהא זבת חלב אף כי תתן לכו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר כלומר תעור עינינו שלא להכיר האמת גם בזה לא כעלה ודפח"ח וש"י:

ויחר למשה מאוד, הענין יען המדה המעולה של מרע"ה היה הענוה ולא היה משיג האיך יכול האדם להתגאות והם אמרו כי תשתרר זה חרה לו מאוד: דע דמ"ש רז"ל בפ"ה מאבות כל מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים ואיזו זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לש"ש אין סופה להתקיים ואיזו זו מחלוקת קרח, ויל"ד מה מעלה היא אם סופה להתקיים ותו שלש"ש שייך בדבר מצוה אבל לא בחילול השם כזה אמנם כוונתם הנה הלל ושמאי נחלקו כל א' אמר דעתו לפי סברתו וקבלתו ואם גם לאחר שעמדו למנין הל' רק כא' מהם בכל זאת השני לא יבוש מלומר דעתי הוא:

כך אלא שהתורה אמרה אחרי רבים להטות אשר ע"כ בכל המחלוקת שבש"ס עדן דעת היחידים כתוב בספר ויודעי' אנו במה נחלקו וזה משום ששני' דעתם לשמים ועדן המחלוקת קיימת לפנינו לא כן קרח זה שלא היה כוונתו לש"ש לא די שהוא אבד כ"א גם ענין מחלוקתו כלה ואבד מן העולם ואין ידוע בבירור על מה נחלק:

וכ' רש"י עפ"י המ' מענין הסמיכות לפ' ציצית שלבש לאותן ר"כ ראשי סנהדראות טליתות שכלן תכלת ושאלו את פי משה אם חייב' בציצי' וכשהשיב חייבת התחילו לחלוק עליו:

נ' לבאר דקרח מהנהו אפקורסי' היה שאומרי' הדתות לא תאותינה כ"א להמון אשר אם לא יעשו פעולות דתיות לא תתקיים האמונה בקרבם אבל הפילוסוף המכיר את בוראו מהתפלספוהו ואמונתו נובעת מחכמתו א"צ לפעולות גשמיות וזה ענין התכלת אשר תכליתו וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כי תכלת דומה לים וים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד ויזכרו יום מתן תוה"ק שראו תחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר ואמנם זה יצדק אצל המוניי הצריך זכרון לעוררו על קבלת מלכות שמים לא כן הפילוסוף המלובש בטלית שכלו תכלת כי בכ"מ שמהלך מתבונן על יכולת וחכמת ה' ית' ולזה היה טוען כי טלית כזה פטור וכפר בזה אשר כל מצוה ומצוה היא כר בפ"ע וז"ש רב לכם בעת צאתינו מתחת חומר ולבנים היה מקום למצות מעשיות אבל עתה רב לכם די לכם כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ר"ל בקרב לבם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' נמצא הפסוק הזה הוא הענין של טלית שכלה תכלת:

ענין בליעת קרח פ"א בא רופא א' נכרי אל מרן הגאון זצוק"ל לאמור מה זה הרעש שהרעישה תוה"ק בבליעת קרח הלא כמעט בכל שנה יקרה בארבע כנפות הארץ רעש וירדו כמה עיירות שאולה וביאר לו מרן הענין עפ"י הרמב"ן ואמרתי לבאר ענין זה באר היטב הרעש יתהוה בכח המים מי תהום אשר בכל הארץ תחת כפות רגלינו והמים האלו בקרבם בלול גפרית סיד מלח הנקרא סאלפעטער וכיו"ב מיני תבערה כאשר יתקרבו יסודות הבוערים האלו יחמו המים כמו שאנו רואים בכל מעינות חמין הגלוים לנו ויש בענין זה ג' מדרגות אם לא יתרבו הבוערים כל כך עד שיגיעו המים לבישול גמור יפעלו רק רעש מתחת לארץ וגם הארץ תרעד רגע א' או שתים ואח"כ תשקוט ולפעמים בית ישן יארע בו סדק וכיו"ב וכן היה במדינתינו בשנת תרי"א ובעירי רק הכלים על הארוכות רעדו והבתים לא אירע בהם פגע ובעיר קאווארן הסמוכה נתהוה סדק בבית הקאמידאטנה אמכם אם יגיע המים לבישול גמור ובכל זאת אין בהם כח להראות על גבי היבשה אזי ירעדו הבתים ויפלו ויושביהם בתיהם קבריהם כמו שהי' בעו"ה בעיר צפת תוב"ב בשנת תקצ"ח אבל הרעש האמתי יהא שיעלו המים האלו על פני היבשה וירדו העיירות עם הבתים שאולה וכן נודע כי במדינת נאפולי בארץ אטוליא יראה לעוברי ימים כמה עיירות בתהום הים נמצא כי או שהרעש לא יפתח כלל את פי הארץ אבל אם יפתח אין סוגר וישאר פתוח והנה מרע"ה אמר ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם כאדם הפותח פיו ובולע ואח"כ סוגרו רעש כזה בדרך הטבע אי אפשר ולזה ביארה תוה"ק אח"כ ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם וגו' ואמר ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל שלא היה ניכר שום סדק וכיו"ב במקום בליעתן:

והנה ד' הרמב"ן דאם גם קרח בקש להיות כו"ג אבל הר"נ אנשים בכורים הי' וערערו על הלויה לאמור כי ושה לכבוד משפחתו הרים שבט לוי ומשפחת קהת ביתר שאת ואם נתבונן בענין זה נראה בעינים פקוחות כי מה' היתה שיקומו מול משרע"ה בני דורו לחלוק על דבריו ותפשו להם ענין זה אשר זה לבדו יוכל הפתי הנמהר לחשוד את מרע"ה אבל מה יחשדוהו בענין כלאים או מלאכת שבת ושאר התורה כולה ואלולי עמדו קרח ועדתו וטענו את זה אל פני' של מרע"ה וה' עשה מופת בהם אשר א"כ אם כל זה הי' עפ"י ה' שאר התורה עאכ"ו וזה כוונת רש"י שכ' והלא טפשים היו חוטאים בנפשותם היו הענין המה היו רשעים וחטאים ואמר הכ' כל פעל ה' למעניהו וגם רשע ליום רעה והשיאן הש"י למחלוקת זו שיתקדש ש"ש על ידם וגם להם זכות בזה ע"ד וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח וזה ענין מ' האי טייעא לרבב"ח במס' ב"ב כל תלתין יומין מהפך להו גיהנם כבשר בקלחת ואומרים משה אמת ותורתו אמת ואנחנו בדאים הכוונה כל תלתין יומין דנים לרשעים בגיהנם מחדש כדכ' והיה מדי חדש ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו' ובבאם לדין יאמרו לולא חיינו בימי מרע"ה לא עלה על דעתינו לפקפק עד"ת אבל אלפים שנה אחרי כן עלה על דעתינו שמא מרע"ה לכבוד עצמו אמר וצוה זה וזה והש"י מעלה לקרח ועדתו מגיהנם ואומרים להם הרי כל העונש אשר הגיע לנו היה רק כי משה אמת ותורתו אמת ואנחנו בדאים והיה לכם להווסר מעמנו:

ויתן את הקטרת ע' מ"ש העקידה בזה וש"י:

ואמנם ענין הקטרת עפ"י פשוט כי הי"א סממנין כוללין כל מיני בשמי' מן המריח רע ומר החלבנה עד הצרי והלבנה וצוה הש"י להעלות מכלן ריח א' להראות כי אלו תלויי' באלו ואלו מגיני' על אלו ול' קטרת ג"כ מל' קיטרא שהוא קשר ובעת המגפה ר"ל החל פירוד בעם ב"י והקטרת מפשר ומחבר הכל:

ועד"ז אמר דהע"ה תכון תפלתי קטרת כי ברב ענותנותו לא היה חושב עצמו כדאי להתפלל לפני ממ"ה ושיתף תפלתו בתוך תפלת כל ישראל: כל טהור בביתך כ' רש"י מספרי על נשואה ישראל ואף דכבר למדנו מכהן כי יקנה נפש אפי' ארוסה אולי ד' הספרי כר"ה דחופה קונה והיא ארוסה ונשואה כא' והוכה ע"ז זה הכ' ע"ד שכ' הר"ן דחופה דאוריי' היינו הבאה לבית:

ונחשב לכם כדגן מן הגרן הענין בתרומת מעשר שלא יאמרו הלוים כי לא די שלא נחלו כחלה מפסידין עוד מצות תרומה ועל הכהני' אין תימא כי לעמת זה כיבה בהן הכ' מצות יתירות משא"כ בלוים ולזה צוה להן תוה"ק מצות תרומת מעשר ואמר להם כי מצוה זאת תהא נחשב להם למצות תרומה שמפרישין כל ישראל ואמנם אין זה ענין העובד אדמה יגע בזעת אפו כל השנה עד בא תבואתו ושכרו רב אם מפריש תרומה משא"כ הלוי לא עמל בו ואמנם לרמז ע"ז כפל הכ' ואמר בהרימכם את חלבו המובחר שבו עי"ז ונחשב לכם:

והנה רמז הכ' כאן לד' רז"ל פ"ק דגיטין אפי' המתפרנס. מן הצדקה יעשה צדקה וד' רז"ל ע"ז ועניתך לא אענך עוד שוב אין מראין לו סימני עניות וביאר מרן זצוק"ל הכונה כי על הרוב ניכר העשיר שהיה מתחלה עני כי אחרי משהוא מפחד תמיד שיחזור לעניו אינו עושה צדקה משא"כ העשיר הנולד בעשרו ואמנם המקיים את התורה מעוני סופו לקיימו מעושר נמצא דעני זה שנתן צדקה בעניו יתן צדקה גם בעשרו ולא יראו בו סימני עניות וד' פח"ח וש"י:

עוד סנסן ממרן זצוק"ל בילקוט מה ראה קרח לחלוק על הכהונה פ' פרה אדומה ראה הנה איתא במדרש דקרח לגלג על הגילוח שגילח משה את הלוים ואמנם רש"י כ' הטעם משום שהלוים נתנו לכפר על מעשה העגל וע"א אתקש למת ומת אתקש למצורע הוצרכו גילוח כמצורע וגם קרח היה מקבל כזה על עצמו אבל כשהגיע לפ' פרה אדומה וראה כי טמא מת א"צ גילוח התחיל ללגלג על משה לאמור דברים אלו מלבך אתה בודאן:

עוד סנסן ממרן זצוק"ל כ' רש"י בשם המדרש מה עשה קרח הלבישן טליתות שכולן תכלת ובא לפני משה וכו' ע' ברש"י, פי' הגאון מהר"נ כ"צ אדלער זצוק"ל דרצה לומר כשם שטלית שכולה תכלת פטורה מציצית כץ עדה שכולם קדושים א"צ למנהיג ומדוע תתנשאו, ועדן יל"ד וכי הדין כן שעדה שכלם קדושים א"צ למנהיג וביאר מרן זצוק"ל ע"ד אחר ארז"ל מימות משה עד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום א' הענין כי בכל המלכים לא מצינו נביא ודהע"ה לרוה"ק זכה ולא לנבואה וזה ענין הכ' בשאול כשהתנבא בנויות ברמה ע"כ היה למשל הגם שאול בנביאים כי אם התנבא בפעם הראשון קודם שהיה מלך לא היה זה תימא משא"כ עכשו אחר שמלך ואפשר כי היה באמת רמז לזה שהורידו המקום מגדולתו והענין כי מלך ונביא הם שני הפכים בנושא א' כי המלך צריך לנהוג כשיאותו ברמה ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ונביא צריך לנהוג בענוה יתירה כדכ' משח אותי לבשר ענוים אמנם מרע"ה היה נביא ונאמר עליו ויהי בישורון מלך וזה היה מחמת ענוה יתירה שהיתה בו והיה ראוי לעשות שתי שליחות ויש לרמז זה במה שארז"ל פני משה כפני חמה כי החמה מושל בקרב תבל ומשמש את העולם וזה חרה לקרח ורצה שמשה יהא נביא והמלוכה תהיה שלו והנה מה שצוה הש"י לעשות ציצית דווקא על הכנף למטה והיה מן הראוי יותר שיהי' למעלה לקיים וראיתם אותו אמנם הרמז ע"ז מה שאחז"ל צריך שיהא לבו למעלה ועיניו למטה דהיינו שיזכור ג"כ אחריתו ולאן אתה הולך ומה"ט אפי' טלית שכולו תכלת צריך שיהיו ציצית על הכנף דווקא וז"ש קרח אף כי העדה כלם קדושים ודומי' לטלית שכולה תכלת המציין עלי' המנהיג צריך שיהי' עיניו למטה ולא להתנשאות עלי':

עוד סנסן ממרן זצוק"ל בוקר ויודע ה' פי' רש"י גבולות חלק הקב"ה בעולמו ע' רש"י עד כך ויבדל אהרן להקדישו קיי"ל בישראל יום הולך אחר הלילה ובאו"ה הלילה הולכת אחר היום הענין צדיקים תחלתן יסורין הדומין ללילה וסופן שלוה הדומה ליום ורשעים בהיפך תחלתן שלוה הדומה ליום וסופן יסורין הדומה ללילה אמנם בקדשים קיי"ל ג"כ הלילה הולך אחר היום הוא המשל על הצדיקים שיפה להם שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב אחרי שאינם רוצים כ"א לעשות רצון קונם והצדיקי' האלו ימסרו לא לבד גופם על רצון ה' כ"א גם נפשם וזה היה מדת אהרן שחייב את נפשו במעשה העגל להציל את ישראל וכן הוא בשוח"ט ע"פ אהבת צדק ותשנא רשע ולזה כשם שקבע הש"י יוה"כ ליום מחילה וסליחה לדורות משום שבו כיפר על מעשה העגל כך קבע אהרן לכהן לעולם להראות כוונתו הקדושה במעשה העגל ולזה בקדשים כאלו צדיקים הלילה שהוא בעיני' עוה"ב הולך אחר היום העוה"ז שהוא יום בעיני' והנה קרח רצה להיות כו"ג א"ל משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו כשם שאין במדתכם להפוך לילה ליום שיהא בעינינם עוה"ז יום ועוה"ב לילה כמו באהרן כך ויבדל אהרן להקדישו ואין אתם כדאי להיות כו"ג:

דע כי מה שדרשו במדרש ע"פ ויקהל עלי' קרח כי פתה אותם לאמור כי מרוב מתנות כהונה לא יהיה להם קיום בארץ ד' רז"ל זה מסמיכות פ' מתנות כהונה לפ' קרח:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה