ליקוטי חבר בן חיים ד· רבי חזקי' פייבל פלויט
דרושים במגילת רות דרוש לשבת שלפני שבועות
תרל"א:
במדרש רות ושם האיש אלימלך כיון דאתת עקתא אזלת לך ושבקת להון זש"ה אלופינו מסובלי' ר' יוחנן אמר סובלין אין כ' כאן אלא מסובלי' בשעה שהקטני' סובלי' את הגדולי' אין פרץ ואין יוצאת ר' לוליאני אמר בשעה שהקטני' שומעי' את הגדולי' ואין הגדולי' נושאין משאן של קטני' עלי' הכ' אומר ה' במשפט יבא ושם האיש אלימלך כדאתת עקתא אזלך לך ושבקת להון וילך איש מבית לחם, ארז"ל שמעון העמסוני הי' דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא פירש עד שבא ר"ע ולימד לרבות ת"ח והק' מהר"ל מפראג זי"ע אמאי לא נתקשה שמעון העמסוני גבי ואהבת את ה' אלקיך דקדים טפי, וכ' לבאר אמר הכ' פ' ואתחנן רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברי' אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך וגו' הנה אם יפקח האדם את עיניו ויסתכל בכל ברואי תבל ויתבונן בכל הברואי' אשר המציאם הטבע יראה וישכיל אשר אם גם חומר האדם א' מתולדות הטבע בכל זאת אי אפשר לעפר מן האדמה לקיים בקרבו רוח חכמה עצה וגבורה כאשר היא באדם הלזה וע"כ יודה ויענה כמ' הכ' וכשמת שדי תבינם כי נר ה' נשמת אדם היא אשר תלמדיהו דעת ובלתי עצת הנפש הגוף כמשל כבהמות וכל מאכליו ומשקיו מוצאיו ומובאיו מלבושיו וכל מעשיו אם לא יתנהג עפ"י עצת הנפש המה לא להועיל ואחריתם רעה כמ' הכ' ועם לא יבין ילבט ואחשוב שזה מ' שהע"ה שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש אמר אם גם שמן וקטרת ישמח לב מ"מ אם יהי' השמחה מתק לרעהו צריך להיות מעצת נפש אשר הנפש תתן עצה על איזו דרך תהי' שמחת הלב של השמן וקטרת וז"ש שמן וקטרת ישמח לב ואמנם ומתק רעהו מעצת נפש ועד"ז כבא לבאר מ' הילל לעכו"ם שא"ל גייריני ע"מ שתלודיני כל התורה על רגל א' א"ל דעלך סני לחבריך לא תעביד ואידך פירושא זיל גמור ע' רש"י שם ולמ"ש הפי' הוא כך אחרי כי הגוף רואה בעיני' פקוחות כי נפשו ונשמתו אשר בקרבו היא תיעציהו ותדריכהו לטובתו וכל אשר יהנה בעולמו הוא פרי חכמתה ואם יבין וישכיל כי כפיית טובה היא אחת מהמדות היותר מגונות בעולם הלא ישים אל לבו כי חובתו לשלם לנפשו תגמולה ולהשתדל שוב לטובתה ולא לשלם לה רעה תחת טובה וז"ש דעלך סני ומה היא מדת כפיי' הטובה לחברך דהיינו רעך נפשך העומד לימינך תמיד לא תעביד שלא תהי' כפוי טובה לנפשך ואמנם במה תוכל לשלם לנפשך גמולה היינו ואידך במה אני מדבר פירושא הוא זיל גמור כל התרי"ג מצות שנאמרו למשה בסיני המה לקיום הנפש ואם תחסר א' או תעבור על א' מהם הרי אתה כפוי טובה ועד"ז נ' לפ' הכ' לא תקום ולא תטור את בני עמיך ואהבת לרעך כמוך אני ה' הנה פי' רש"י דר"ל אם חבירך מנע ממך טובה בכל זאת אתה לא תמנע טובה ממנו ואמנם כגון דא לא צריך להשמיעינו כ"א אם האיש הזה שמנע טובה ממנו כבר קיבל פ"א טובה מאתנו ובכל זאת הי' כפוי טובה אילינו ע"ז צריך הכ' להזהיר לא תקום כי אם לא קיבל עדן טובה מאתנו למה זה יחרה אפינו עליו להנקם ממנו ואמנם גם על כפוי טובה כזה צוותה תורה לא תקום והטעם כי ע"י הרגשת הנפש שאנו מרגישין ממדת כפיי' הטובה של הנבל אנו מתבונני' גנות המדה הזאת ונשכיל מה אנו מחוייבי' לעשות הגומל אתנו טובה בכל עת ובכל שעה וז"ש לא תקום ולא תטור כ"א עי"ז שמנע האיש הזה טובתו ממך ואהבת לרעך כמוך אני ה' וכוון הכ' למ' הילל וכמ"ש רש"י דהיינו ואהבת לרעך ר"ל נפשך אשר הוא רעך כמוך כי אתה ונפשך אחד והן הן ד' ר"ע שהביא רש"י שם ע"פ זה ואהבת לרעך אמר ר"ע זה כלל גדול בתורה דר"ל כמ"ש כי אם יאהב אדם לנפשו כגופו כלומר שישתדל שלא לשלם לנפשו רעה עבור הטובות הגדולות שעושה עם גופו ע"כ יקיים התורה כולה ואמנם מ' ר"ע זה הוא בב"ר ע"פ זה ספר תולדת אדם ואמר בן עזאי שם זה ספר תולדות אדם כלל גדול הימנו הכוונה לבן עזאי דוודאי ד' ר"ע הם אמת גמור אבל אינם מספיקי' כ"א אצל מי שכבר נתיישב בלבו אמונת השארת הנפש אשר מאמין כי אין הנפש ממוצא טבע הבריאה כ"א נשמת שדי אמרומי' אבל מי שיסתפק גם:
בזה הלא יבוז לקול מלין האילו ולזה אמר בן עזאי זה ספר תולדת אדם בצלם אלקי' עשה אותו כלל גדול היינו בי תחלה צריכין אנו אמונה זו אשר האדם נברא בצלם אלקי' ואח"כ יהא ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה והנה יוצרינו ית' אשר רצה לקיים אמונת השארת הנפש בקרבינו לנצח נצחי' ירד לעיני כל עם ב"י על הר סיני ודבר עמהם פני' בפני' ואזי הבינו והשכילו כי זה אי אפשר אם לא אשר בקרב כל איש בתוכם כר ה' הי' נשמת אדם ועלי' האציל ה' במעמד הנבחר זיו שכינתו וז"ש כ"ז שאתה זוכר מעמד הר סיני תדע יקרת הנפש אשר בקרבך תשכון ותקיים לטובתה כל חקי התורה וז"ש רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברי' אשר ראו עיניך יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב כלומר כ"ז שתזכור זה תדע יקרת נפשך ועי"ז תשמור נפשך מאוד ומעתה על פ' ואהבת את ה' אלקיך לא הי' ק' לשמעון העמסוני כי כוונת מלת את על נפש האדם שהיא חלק אלקי ממעל ואהבתה מביאה לאהבת ה' וכמ"ש ר"ע ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה אבל את ה' אלקיך תירא הי' ק' לו לפרש ולומר מורא רבך כמורא שמים וכמ"ש רש"י בפסחים שם מאחרי דילפי' לה מאת ה' אלקי', ואמנם ר"ע בא ודרש וביאור הענין כי האדם בטבע עשתונותיו משתנות בכל יום בכל עת פעמי' מסבת החבירי' אשר יתחבר עמהם פעמי' ע"י שינוי מזגו וכיו"ב ובבא שינוי במחשבות האדם יעלה בנקל על לבו להפר חק ובתחלה להקל מעליו עול תורה ולפרש פי' מצותיו ע"ד אשר לא קבלוה אבותינו מהר סיני עד אשר יצא נוהדת לגמרי אמנם כ"ז לא יתכן כ"א אם לא ישמע לקול קורא אליו בשם ה' לקול חכמי הדור אשר קבלו תוה"ק עם כל חקותי' ומשפטי' איש מפי איש עד למשה מסיני אבל בשמוע האיש לקול חכמי התורה לא יפלס מעגל תוה"ק ולא יסיר מני דרך ולזה אמרו רז"ל לא חרבה ירושלי' עד שביזו ת"ח שבתוכה שנא' ויהיו מלעיבי' במלאכי אלקי' ועי"ז ובוזי' דבריו ומתעתעים בנביאיו ונמצא דהמורא מהת"ח אינו המורא מפניו כ"א צריכין אנו לדעת כי רק מורא הת"ח היא אשר תחזק מורא שמים בקרבינו וזולתה אין שייך יראת שמי' כי כל א' יעשה תורתו לפי קט שכלו ותעשה תורתי' לאלפים ורבבות תורות כמו שאירע הענין בדתי או"ה וזה שדרש ר"ע את ה' אלקי' תירא לרבות ת"ח כי רק עי"ז תירא את ה' אלקי' ואמרו ע"ז מורא רבך כמורא שמים כי הא בלא הא לא סגי והכה בזמן שהעם שומעי' לקול הת"ח בטוחי' הם מכל פרץ בדת תוה"ק ויוצאת וצוואה צווחת מרובה ואמנם בעת אשר יפנו העם עורף לקול החכמים אזי לא יאמר האיש אשר בחר בו ה' אחרי כי אני רואה אשר אין דברי נשמעי' למה זה הבל איגע או אתרצה להם להקל ולשנות מעט כדי שיתפסו במרובה או אלך לי מהם כיונה בן אמתי לא זה ולא זה הדרך על הראשון אז"ל כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח ואין חילול השם גדול מזה אם הת"ח יתפייס לשנות אפי' מנהג קל וע"ז אז"ל כל פרצה שאינה מן הגדולי' אינה פרצה והשני' חזי יונה בן אמתי מה עלתה בו אף כי הי' כוונתו להציל ישראל מקטרוג כ"א יאמין באמונה שלימה כי אויבי ה' כיקר כלו ויבטלו הם ואלף כיו"ב ולא יבטל אות א' מן התורה והכה אזי הי' דור שפוט השופטי' ששפטו את שופטי' ואלימלך זה ראה כי דבריו אינם נשמעי' והלך לו מהם ואמר לו הש"י כד אתת עקא אזלת לך וכי ק' להיות מנהיג בעת שהעם שומעי' למנהיגם העיקר נסיון של המנהיגי' כמ"ש רש"י דברי' ע"פ ואצוה את שופטי' ע"מ שיהי' סוקלי' אתכם ואמר ישעי' ע"ה גוי נתת למכים וזה כוונת הא' בשעה שהקטני' שומעי' את הגדולי' ואין הגדולי' נושאין משאן של קטני' אזי ה' במשפט יבא עם הזקני' ואמנם גם כד אתת עקא ששופטי' שופטי' אם אזלת לך כאלימלך ג"כ רע בעיני ה' אמנם אם הגדולי' סובלי' את הקטני' והקטני' סובלי' את הגדולי' דהיינו אלופינו מסובלי' אזי אין פרץ אין פרצה של תורה ואין יוצאת מדת תוה"ק וממילא ואין צווחה אין צווחה של מחלוקת ברחובותינו כיה"ר:
סיום במ' רות כי שמעה בשדה מואב כי פקד ה' את עמנו לתת להם לחם שמעה מרוכלין המחזירין בעירות כ' דאחז"ל בפ' מרובה עשר תקנות תיקן עזרא וא' מהן שיהיו רוכלין מחזירין בעיירות ומסיק הש"ס משום תכשיטי אשה ואף כי אין ד' רז"ל יוצאין מידי פשוטן מ"מ כ' דבכלל תקנה זו עוד דבר מסותר אחרי כי מצינו כי הרוכלין המחזירין בעיירות היו מזבני' סם חיים כהאי רוכל דר' ינאי ברבות פ' מצורע י"ל דעזרא תיקן אף כי לאו אורח ארעא לאורויי אינש באתרא דחברא לענין תוכחה אינו כן כי החכם בעירו אינו רואה נגעי עירו כי על כל פשעים תכסה אהבה אבל הרוכל הבא ממקום אחר בבאו העירה יתיצב לנגד עיניו המומין והחסרונות ההוין באנשי העיר ההיא וזה שתיקן עזרא שיהי' רוכלין מחזירין בעיירות והנה ארז"ל במ' תמיד ר' אומר איזו דרך ישרה שיבור לו האדם יאהב את התוכחות שכל זמן שהתוכחות בעולם נחת רוח באה לעולם טובה וברכה באין לעולם והנה אם התוכחה מבוררת ונאה לעולם נקוה כי יהיו הכל כהבטחת רז"ל אשר כל דברי' אמת ולמדו זה מן הכ' ולמוכיחי' ינעם בזמן שינעם למוכיחיו ועלי ר"ל על ידם תבא ברכת טוב והנה דקדקו חז"ל ל' הכ' כי שמעה בשדה מואב כי פקד ה' מ' זכר ולא עשה עדן לתת לחם ועדן לא נתן ומאין שמעה זה וע"ז אמרו מהרוכלין המחזירין בעיירות הם המוכיחים הסובבי' מעיר לעיר אשר אם דבריו מקובלי' עלי' על ידם תבא ברכת טוב כיה"ר א"ס: