ליקוטי חבר בן חיים ד· רבי חזקי' פייבל פלויט
דרוש לשכת שלפני שבועות פ' במדבר תרל"ט
ברבות פ' במדבר על פסוק וידבר וגו' עד שלא עמד אהל מועד דבר עמו בסנה ואח"כ במדין במצרים ואח"כ בסיני שנא' וידבר ה' אל משה במדבר סיני וכיון שעמד אוהל מועד אמר יפה היא הצניעות שנא' והצנע לכת עם אלקיך והרי הוא מדבר עמו באוהל מועד, ארז"ל מה שעשתה חכמה עטרה לראשה שנ' ראשית חכמה יראת ה' עשתה ענוה עקב לסוליתה הכוונה כי החכמה מעצמה תטה את האדם מן האמת אל השקר אחרי כי כל מופתי' בנווי' על דברים שיש להשיב עליהם אפלטין בינה וארסטוס סותר אבל אם יראת חטאו של חכם קודמת לחכמתו ומגמת בינתו היא ואל בינתך אל תשען אזי ילך לבטח דרכו וזה ענין החכמה צריכה לעשות יראת ה' עטרה לראשה לא כן הענוה אשר היא הכרת האדם את עצמו יודע בעצמותו כי בכל אשר ילך אם לא ינחהו ה' באמתו יכשל בכל רגע פעמים נמצא כי כל הענוה אשר תמצא בין משכילים לא בין בני אדם דלי השכל כי אצלם לא שייך שם ענוה כ"א דלות הנפש כמ"ש החו"ה בשער הכניעה מקור הענוה הזאת היא יראת ה' אשר בה יתלבש העניו ויהיה בעיניו כאפס ותהו וז"ש עשתה ענוה עקב לסילותה כלומר לסנדלה כי בכל אשר תדרוך הענוה תנחה אותו איזו דרך ילך ואחרי אשר ידע הש"י עד היכן ענות מרע"ה מגעת בחר בו להיות סרסור בינו ובין עם ב"י ואמנם גודל ענות משה לא הרשהו לקבל גדולה כזאת ולזאת אמר לו הש"י של נעליך וגו' הכוונה אין מן העת אשר תלך בעצת עבותך כ"א אל כל אשר אשלחך תלך וזה שאמר כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש ולהביא לו משל על מהותו נגלה לו הש"י מתוך הסנה לומר הלא פחות מן הסכה אין בריה בעולם ובכל זאת עת אשר אבחר לשכון בתוכו יעשה שליחותו ולא יבער הסנה ואחר שקיבל מרע"ה על פי ה' המשנה על שכמו עמד לו ענותו שלא סר מן דרך ה' אף שראה עוני אחיו במצרים וכן לא סר מדרכו בראותו הצלחת חותנו כהן לע"ז וז"ש דבר עמו במצרים כי גם שם צדיק מרע"ה באמנתו יחי' וכן במדין ויתר כפלא לקחת על שכמו ללכת בלא צידה עם ס' רבוא הגברי' לבד מטף אבל אדרבא אחרי כי היה כאין וכאפס בעיני עצמו וכל הנעשה על ידו ה' הוא העושה היפלא מה' דבר וזה ענין דבר עמנו במדבר סיני ואמנם להראות לעין כל מדתו של משה אשר אך רוח ה' כוססה בו נתיחד ה' עמו באהל מועד להראות מדה כנגד מדה מדתו והצנע לכת עם אלקיך ושכרו שנתיחד אליו הדבור: