אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ד דרוש לפ' נשא תרי"ט

ליקוטי חבר בן חיים ד· רבי חזקי' פייבל פלויט

דרוש לפ' נשא תרי"ט

דרוש לפ' במדבר

ברבה ע"פ כה תברכו זש"ה דומה דודי לצבי מה הצבי הזה מקיף מאילן לאילן ומשוכה לשוכה כך הקב"ה מדלג ומקפץ מכנסת לכנסת בשביל לברך את ישראל שנא' בכל מקום אשר אזכיר את שמי וגו' באיזה זכות בזכות של אברהם שנא' כה תברכו כמה דתימא כה יהי' זרעך הנה זה עומד אחר כתלינו אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות משגיח מן החלונות בשעה שאמר הקב"ה לאהרן ולבניו כה תברכו אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון העולמי' לכהני' צוית לברך את ישראל אין אנו צריכין אלא לברכותיך ולהיותינו מתברכי' מפיך הה"ד השקיפה ממעון קדשך וברך וגו' א"ל הקב"ה אעפ"י שאמרתי לכהני' שיהיו מברכין אתכם עמהם אני עומד ומברך אתכם לפיכך הכהני' פורשי' את כפיהם לומר שהקב"ה עומד אחרינו ולכך הוא אומר משגיח מן החלונות מבין כתפותיהם של כהני' מציץ מן החרכים מבין אצבעותיו של כהני': הנה אם באנו לחקור אחרי יסודי הדת אשר אם ישים האיש הישראלי לבו עליו לא יזוז ולא יזע מתורת ה' ויראתו הלא הן הנה שתים אלו הא' לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד להאמין באמונה שלימה אשר הש"י מכה"כ ואם יסתר איש במסתרי' ואני לא אראנו וזאת שנית לשמור מצות ה' וחקיו כמשפטן והלכתן ולא לתור אחרי לבו לשנות במצות ה' בשכלו הכוזב ואמנם אם נחקור אחרי היסודות השתים האלו נוצאם לאחדים בידינו כי הא' תעיד על חברתה וזה דהנה אם נשגב ונפלא בעיני האדם השגחת הבורא הפרטי' בעולם הלא בנקל יוכל להשיגה בחוש הראות וזה ע"ד שאמר דהע"ה ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה הכוונה בזה כי מה שהש"י הכין כסאו בשמים בכל זאת זה לא יגרע השגחתו בארץ כ"א מקטון ועד גדול הכל נזון ועומד בהשגחת וחמלת הבורא כו' הכ' ואתה מחיה את כלם והמשל בזה באדם אעפ"י שמשכן החושי' במח מ"מ כל האדם מכף רגלו ועד קדקדו חיותו עומד בקשר חיות המח ואם ישתכל האדם ביצורי' כלם יאמר בפה מלא כמו שאמר דהע"ה ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ ויכיר מכל א' עוצם השגחת וגבורת וחכמת הבורא ועד"ז נ' לפ' מ' רז"ל במ' חגיגה כל מה שראה יחזקאל ראה ישעי' אלא יחזקאל הי' דומה לבן כפר שראה את המלך וישעי' הי' דומה לבן כרך שראה את המלך הכוונה עפ"י הצעתינו כי ישעי' ע"י שהי' רגיל להשתכל בכל יצורי תבל כמו שמבואר בספרו באר היטב כי חקר ודרש על כל אשר נעשה תחת השמש ומהם השכיל להכיר את בוראו לא התפלא כ"כ על המראה אשר ראה בשמי' כי גם בארץ לא נתיאשה תמיהתו על מעשה ה' אמנם יחזקאל הי' רק איש אלקי' נבדל וקדוש ולא הי' רגיל לשוטט במחקר ע"כ כאשר ראה עתה הברואי' העליוני' לא שב מהתפלא על כל קוץ וקוץ והכה דכרך בני כרך להתהלך במחקרי' וכאשר יראה דבר שאינו רגיל בו לא ישתומם כ"כ לא כן הבן הכפר שאינו רגיל בכך ועד"ז נ' לפ' הנה ישעי' אמר וקרא זא"ז וגו' הכוונה כי המלאכי' אומרי' זא"ז כי אין חילוק בין נפלאות יצורי השמים ונפלאות יצורי הארץ כ"א אף כי יצורי השמים עצמם בגדולתם ורוממותם בכל זאת מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלי' אבל עוצם גבורתו גם בארץ מתחת נראה וז"ש קדוש קדוש קדוש ה' צבאות נבדל נבדל הוא מכל אישי מעלה אבל כבודו מלא כל הארץ אין על האנוש לעלות השמים להכיר כבוד מלכות ה' כי גם מלא כל הארץ כבודו ואמנם יחזקאל לא הי' יכול להתפלא דים על המראה אשר ראה וזה הוכה כי עד עתה לא שם לבו עד אשר בכל מקום נראה כבוד ה' וזה אשר קראו אחריו מה לך להתפלא כ"כ הלא ברוך כבוד ה' ממקומו בכל מקום אשר הוא ברוך כבודו וברוך הוא והנה נבאר ונחקורה ונחזה בברואי העולם הזה נמצא כמה וכמה ברואי' אשר בימי קדם נראו למותר בעולם ומכ"ש שלא נודע מהותם ומתכנתם ועכשיו נודע לחכמי הטבע עוצם כחם וגבורתם ותועלתם בעולם עד אשר כמה דברי' ארסיים יתהפכו בחכמות הרפואה לתועלת גדול והנה אנו רואי' מזה אשר רבה השגחת הבורא בעולם ועמקו מחשבותיו והדבר אשר כראה לאינו איש משכיל מותריי ולאיש מבין יודע נודע רב התועלת ממנו וא"כ הוא בברואי עולם למה לא יאמין האדם אשר כל מצות ה' יחדיו אף אם לא ידע האדם טעמם וסבתם בכל זאת הנה לו לתועלת עצום ואמנם לאיש אשר אלה אין לו ועם לא יבין ילבט כי אדרבה אחרי כי גם בעולם רוב הדברי' נעלמי' ממנו מיחסם אל המקרה עד כי יבא לומר כי גם האדם וכל חסד אשר יבא לאדם משך ימי חייו הוא רק במקרה ואמנם א"כ הוא הלא המקרה לא יתמיד ולמה יתמידו אלו הברואי' בעולם ולמה יתמיד על האדם חסד ה' עד דור ודור וזה ענין מ' ישעי' קול אומר קרא הש"י אמר לו להוכיח בני דורו שישמעו ויאזינו אל מצות ה' וישתכלו בברואי עילם ובחסד ה' ויראו השגחת הש"י ומנכה ילמדו לשמור מצות ה' ואמר ישעי' מה אקרא הלא לא יאמינו בהשגחה כלל כי יאמרו כל הבשר חציר שהוא במקרה וכל חסדו רק כציץ השדה וא"ל ישעי' אם כדבריכם הלא תראו כי אשר הוא במקרה לא יתקיים כ"א יבש חציר כבל ציץ ואינם אשר בהשגחה הוא יתקיים ודבר אלקינו יקום לעולם ולכוונה זו כ' שאמר כל גיא ינשא וגו' הכוונה כי הנה אנו רואי' אשר בכל דור ודור יבינו בני אדם יותר ויותר מהיישרת בריאת העולם ועי"ז יכירו יותר כבוד ה' מתוכה משא"כ בזמן שידמה לעיני בני אדם כי הבריאה אינה בשלימות ייחסוה למקרה ולזה אמר לע"ל אשר ישפוך ה' רוחו על כל בשר ואז כל גיא אשר כ' עתה עמוק ינשא וכל הר וגבעה ישפלו לא ידמו לגבוהי' והי' העקוב הנ' עתה העקוב למישור והרכסי' לבקעה ועי"ז ונגלה כבוד ה' יראו מכל הבריאה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי לא במקרה נהי' דבר בעולם כ"א כי פי ה' דבר והנה מיום שחרב ביהמ"ק לא נותר בידינו שום עבודה מפאת תוה"ק כ"א ברכת כהני' ואם נסתכל בה נמצא בה:

שני יסודי הדת מותאמי' הא' כי הש"י הבטיח בה אותנו בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך נמצא כי הבטיח אותנו אשר מסוף העולם עד סופו וברגע א' השגחתו עלינו לברך אותנו והוא מלא כל הארץ כבודו אמנם כמו כן היא בכללה מורה בעצמותה על אשר יבקש ה' מאתנו שלא להרהר אחרי חקיו ולהלך עמו בתמים כדרך שהלך אברהם אבינו ע"ה ועי"ז נזכה שיחולו ברכותיו וזה באמרו אמור אל אהרן ואל בניו יהיו מי שיהיו ולא אל צדיקי ישראל ומה תאמר כה תברכו לא ע"ד אחר לא מברכות פיכם כ"א הוסיף ברכה א' משלו עובר בבל תוסיף וכה תברכו בנשיאת כפים ועי"ז ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם וז"ש רז"ל במ' הנ"ל ע"י ברכת כהני' נגלה כי דומה דודי לצבי המקפץ מהר לגבעה כך הקב"ה מקפץ מסוף העולם ועד סופו לברך את ישראל ואמר באיזו זכות בזכות כה תברכו שהיא מדת אברהם שהלך בתמימות כמו שהעיד עליו הכ' וסיים הש"י משגיח מן החלונות מציץ מן החרכי' אם הכהני' מקיימי' כה תברכו ע"ד שהראה להם משה בסיני ואמנם ישראל אמרו למה לנו ברכות הכהני' הלא מן השמים תוכל לברך אותנו והש"י השיב להם ע"ז כי אדרבה ע"י שהוא מברך אותנו ע"י הכהני' ואנו מתחזקי' עי"ז ביסודות האמונה עי"ז אנו כדאי שהש"י יברך אותנו כך יברך ה' את עמו ישראל לעד אא"ס:

פ' בהעלותך:

בהעלותך את הנרות פי' מרן זצוק"ל ע"ד שאמר שהע"ה חכמות בכתה ביתה חצבה עמודי' שבעה ר"ל השבע חכמות ה"ה ההנדסה וחכמת הטבע וחכמת המוזיק"א וחכמת המלאכה מעכאני"ק וחכמת הרוקח כעמו"י וחכמת הכוכבים אסטרולוגי"א וחכמת האלקות היא המנורה הנר האמצעי וכל העוסק בשש החכמות ורוצה ליטול שכר עליה ושלא יענש בעון ביטול תורה צריך לכוין בהם שיהי' לו עזר בחכמת התורה ועד"ז גם על חכמות אחרות יקח שכרו וז"ש בהעלותך את הנרות אם אתה רוצה להעלות שאר הנרות אזי אל מול פני המנורה יאירו ז' הכרות שתהי' לו המנורה והתורה לעיקר ושאר החכמות לטפלי' לה לא זולת וכ' לפ' בד' מרן מה שאמר הכ' ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה וכ' רש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה הכוונה דבאמת כמה מן העוסקי' בחכמות חצוניות היה בהתחלה כוונתם עד"ז שיעסקו בשאר החכמות לתכלית שיהיו להם לעזר בחכמת התורה דבר על אפניו אבל החכמות המשיכו לב העוסק בהם אליהם עד שרפו ידיהם מד"ת ולא עסקו כ"א בשאר החכמות אבל אהרן נכנס בשלם ויצא בשלם וז"ש ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה לא לקח משאר החכמות מאומה רק לעזר בחכמת התורה וזה להגיד שבחו של אהרן שלא שכה:

וזה מעשה המנורה הכה מגמת המנורה היה להשפיע חכמת התורה בישראל כמו שארז"ל הרוצה להחכי' ידרים כי מנורה בדרום ואמנם המנורה לא תשפיע שפע חכמה על מי שלא ייגע בתורה כי הכלל הוא לא יגעת ומצאת אל תאמין ויגעת מצאת תאמין וידוע כי התורה צריכה גמרא וסברא הכל צריכין למרי חיטי ובכל זאת לא תהא תורה כשיחה בטלה ח"ו והני תנאי' מבלי עולם וידוע כי הכפתורים ופרחי' המה רומזים על החידושי תורה ולזה כשאמרו לו לר"ט דבר נאה ומתקבל אמר כפתור ופרח ר"ל כי זה אחת מציצין ופרחין שהיו על המנורה והכה הן הגמרא הן הסברא צריכין יגיעה וזה שאמר עד ירכה דהיינו מי שרוצה להעמיד רגל ישרה בתורה עד פרחה הן הן החידושי תורה הכל מקשה היא הכל צריך יגיעה:

ענין התגלחות הלוים פי' רש"י עפ"י מדרש בשם ר"מ הדרשן אמנם ע"פ פשוט הענין ע"ד שאמר הכ' בזאת יכופר עון יעקב בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר ופי' החובת הלבבות כי הכוונה אמר הכ' שובו אלי ואשובה אליכם ר"ל כי הרוצה לשוב צריך מכל העבירות שבידו שאם אינו עושה כן עדן עונותיו מבדילין בינו לבין אלקי' ולא שב אל ה' וכן הוא בנכנס מחול לקודש וידוע כי השערות תולדות הזיע והזיע תולדות יגיעת האדם אשר ע"כ צותה תוה"ק על הלוים שיגלחו כל שערותם למען לא יוותר מאומה מהדרך החול אשר דרכו בו עד היום:

עשה לך שתי חצוצרות וארז"ל כי ביום שנפטר מרע"ה טרם מותו עוד נגנזו ולכך כ' בפ' וילך הקהילו אלי הענין כי לקרוא אנשים ע"י חצוצרות הוא רק משפט מלך על עבדיו שעומדים לשרתו כנהוג אבל אשר שיכנו מלך אין לו משפט לזה כ"א צריך לקרא בשם אנשיו ואמנם על מרע"ה דרשו בספרי ויהי בישורון מלך אך ביום שנפטר מרע"ה כ' אין שלטון ביום המות ולכך נגנזו ונ' כדי לפייס את ישראל שלא יהא פחיתות בעיניהם מה שקורין אותם ע"י חצוצרות צוה הש"י ובכי אהרן הכהני' יתקעו כי אם התוקעי' החשובים כבני אהרן אין זה פחיתות לישראל:

מה שהאריכה תוה"ק בענין המסעות שהיה ע"י הענן וכיו"ב נ' דבאמת כל התלונות שהיו לישראל היה יען דרך המדבר ממצרים לא"י היה דרך עקום שלא דרך בו אדם מעולם ועי"ז באו לכמה נסיונות בחסרון לחם ובחסרון מים וכיו"ב ואמנם תוה"ק העידה הטעם היה פן ינחם העם ושבו מצרימה אבל אבותינו בעת שהיו בצרה תלו החסרון במשה ואהרן שהיו בכי שמנים שנה הם הם אשר לא היה עם כוחם להוליכם דרך ארץ פלשתים ומול זה ספרה תוה"ק בריש פ' בשלח כי משה לא הלך פסיעה מעצמו כ"א וד' הולך לפניהם בעמוד עכן יומם ובעמוד אש לילה לנחותם הדרך וזה ג"כ תוכן כוונת פ' זו להראות כל חניותיהם ומסעותיהם היו על פי הענן:

כי על כן ידעת חנותינו במדבר והיית לנו לעינים הפי' הפשוט הנה ישראל הלכו במדבר הזה כסומא שאינו יודע באיזו מקום הוא נמצא ואף כי יודע כי מנהיגו נאמן ולא יתעהו בכל זאת נפשו אותה לדעת באיזו מקום הוא כן אבותינו שלא היו מכירין מקומות חניותיהם לא היו יודעי' אם הם סמוך לאדום או למואב או לאמורי משא"כ יתרו שלא היה רחוק ממקום הזה תדע לך כי משה הלך לרעות צאן יתרו להר חורב וז"ש כי על כן ידעת אתה מכיר חנותינו באיזו מקום אנחנו חונים והיית לנו לעינים להאיר עינינו בגבול איזו אומה אנו חונים:

מי יאכילנו בשר וד' רז"ל כי על עסקי עריות בכו וכ"ה ברש"י לקמן וע"כ אין המקראות יוצאין מידי פשוטן שהרי ניתן להם בשר ואמנם הענין תלונתם היה היאיך אפשר לעמוד:

בצווי העריות להתרחק מקרוביו כל כך מה שהיו רגילין במצרים כדכ' כמעשה ארץ מצרים לא תעשו ואמרו כל זמן שאנו אוכלין המן שהוא מאכל אלקי ולא יבעיר דם האדם בקרבו ואין לו תאוה נוכל לעמוד בזה אבל התאוו שיהיה להם תאוה כשאר בכי אדם ואמרו מי יאכילינו בשר אם נאכל בשר ויהא דם הנפש בוער בקרבינו וכי גם אז נוכל לעמוד בצווי העריות ועי' בס' פנים יפות בזה קרוב למ"ש:

כזרע גד פי' ת"א עגול הכוונה הם אמרו מי יודע מה הוא בתוך המן הזה וע"ז אמר הכ' ועינו כעין הבדולח והיו רואין כי הוא מתת ה' כקריסטא"לל הלזה ואמנם ידוע כי דבר שאינו עגול ויש לו קצוות אי אפשר להביט בתוך כולו ולזה אמר כי היה עגול כזרע גד וגם עינו כעין הבדולח ומה היה להם עוד להתלונן:

דע כי כוונת אלדד ומידד היה יען ידעו כי מהשבעים ושנים הכתובים שנים מהם יבושו בשער ולא עליהם יעלה גורל זקן ולזה מחלו הם על הגדולה הזאת ונשארו במחנה למען השבעי' אשר היו שם במעמד על כלם יעלה גורל זקן ואמנם ענותנותם זאת גרמה כי הם נבחרו מה' אף שהיו במחנה: על אודות האשה הכושית הענין כי מרים אמרה משני פנים יש להצדיק את הצדיק מדוע פירש מן האשה יש לומר כי הוא צדיק מנעוריו ואין לו הצטרכות אל אשה כלל ומצותו אולי קיים אם הל' דאפי' בשני זכרים יוצא ואמנם ביארה כי זה אי אפשר כי מאחר שהניח משה בנות ישראל המיותסות ודבק בבת יתרו בוודאי הוה כמו שארז"ל דברה תורה כנגד יצה"ר אחרי כי נתאכסן בבית יתרו וצפורה היתה יפת תואר לקחה בהיתר שלא יבא לידי הרהור וא"כ הרי הוא כשאר בני אדם בעלי יצר ולמה זה פירש עכשו מאתה וז"ש שדברה אודות האשה הכושית אשר לקח ופירש ממנה כמו שפי' רש"י למה זה פירש הרי אשה כושית יפת תואר לקח ולמה יגרה עכשו יצה"ר בנפשו ואמנם אולי מעת היותו נביא כבר חלל לבו בקרבו ואין בו יצה"ר כלל אמנם הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בכו דבר ומדוע לא סר היצ"הר מקרבינו וע"ז השיבה תורה כי תאוה לא היה למשה גם טרם היותו נביא מאחרי שהיה ענו מאוד מעל כל האדם אשר על פני האדמה בהיותו עוד בתוך כתות בני האדם אשר על האדמה כבר היה עניו ובעניו אין כאן יצ"הר כי כשם שהמתגאה כאלו בא על כל העריות כך בענו כתיב וענוים יירשו ארץ כלומר מושלים על ארציותם והתענגו על רב שלם שיש להם שלם עם היצ"הר ואמנם אשר נשא משה את צפורה היה משום מעשיה הטובי' ונקראת מהכ' אשה כושית ע"ד שאמר הכ' על ישראל הלא כבני כשיים אתם לי בית ישראל ואמרו רז"ל מה כשי משנה בעונו כך ישראל משונים במעשיהם וז"ש המה דברו על אודות האשה הכשית שהיתה נאה במעשיה ואמרו כי אשה כשית לקח שלקחה משום שהיא יפת תאר:

וארז"ל במ' שבת פ' ר"ע ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הש"י על ידו וא' מהם פירש מן האשה ומנלן דהסכים שנ' שבו לכם לאהליכם דהיינו היתר תשמיש ואתה פה עומד עמדי היינו אי' תשמיש והק' תוס' מאחר דבמ"ת כבר נאסר מפי הש"י אימתי פירש מדעתו וביאר מרן זצוק"ל דאימתי ידעי' כי ואתה פה עמד קאי אתשמיש אחרי כי שובו לכם לאהליכם ג"כ קאי אתשמיש ומנא ידעי' אלא א"כ למה להש"י לצוות שילכו לאהלי' אמנם אחז"ל דכ"ע בשבת ניתנה תורה ועל שבת במרה בצטוו ושם כ' אל יצא איש ממקומו דהפי' להרי"ף והרמב"ם וסייעתם י"ב מילין תחומין דאוריי' והנה ארז"ל על כל דבור חזרו לאחורי' י"ב מילין וא"כ אין להם אלא ד' אמות אמנם החזירוהו כאלו לא יצא וארז"ל מלכי צבאות ידודון כי המלאכים החזירו אותם למקומן והתינח אם בע"כ יצאו חוץ לי"ב אבל יצא לדעתו אפי' החזירוהו אין לו אלא ד' אמות ומעתה ישראל שידעו בעצמן אשר מקול ה' בכח נרתעו לאחוריהן ומותרין לילך לאהליהם הבינו שפיר כי כוונת הש"י על היתר תשמיש וממילא הבינו כי ואתה פה עמוד היינו איסור תשמיש אבל משה שהיה הענו וראה כי משה ידבר והאלקים יעננו בקול ולא זע ולא מט מכח הדבור היה סבור כי מדעתם יצאו חוץ ומדינא אסורין לשוב לאהליהם ולזה התיר להם הקב"ה הוראת שעה שובו לאהליכם וא"כ גם פה עמד עמדי אין כאן אי' תשמיש ושפיר ארז"ל כי הוא פירש מדעתו ואכן ידעי' כי הסכים הש"י על ידו וכמו שבארנו ומעתה זה שאמרה מרים דאין לומר דמה שפירש מן האשה הוא משום שא"ל הש"י ואתה פה עמד עמדי וא"כ הבין ג"כ כי שובו לכם לאהליכם היתר תשמיש הלא האיש משה ענו מאוד וא"כ הוא וודאי האמין כי מדעתם חזרו ישראל לאחורי' כי כמו שהוא אינו נרתע גם המה אינם נרתעים ואתה פה עמוד הוא כפשוטו ולא על אי' תשמיש ודפח"ח וש"י:

אל נא תהי כמת וגו' פי' מרן זצוק"ל עפ"י שארז"ל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו ופי' מרן הטעם דארז"ל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל ת"ח ויבקש עליו רחמי' ויל"ד מ"ש זה ממה שארז"ל לא תצווח לא למיכאל ולא לגבריאל כ"א קרא יתי ואבא עני יתיך אמנם האמת המלאך שאין לו חיבור עמנו נ' כממוצע אבל הת"ח מקרב ישראל מאחר שנפש ישראל אחת והזקן ונשוא פנים הוא הראש והראש באדם בו ההרגש לכל מכאובי הגוף מכף רגל עד קדקד נמצא כי הת"ח מרגיש הצער של כל נפש מישראל וכלפי כן ארז"ל המתפלל על חבירו צריך שיחלה עצמו אמנם כל זאת במי שהת"ח הוא אצלו הראש אבל המבזה ת"ח ובעת צרתו יבא ויבקש שיתפלל עליו הרי הוא באמונתו הנכזבה יאמין כי הת"ח הוא הקרוב אל ה' וישימיהו ממוצע בינו ובין השי"ת עד"ז לא תועיל תפלתו ולזה ארז"ל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו והנה אהרן נתיירא אשר גם מרים יהא דינה כמבזה ת"ח ולזה אמר למרע"ה אל כא תהי כמת כשאר מבזה ת"ח שאין רפואה למכתו וביאר הטעם כי המבזה ת"ח ע"י בזיונו נפרד הגוף מן הראש ואיננו עמו נפש אחת אבל מרים זאת הלא אחותך היא וזה שאמר אשר בצאתו מרחם אמו ולולא היתה מבזה היתה לה קריבה כפולה עמך הא' מצד שאתה הראש והשני משאר בשר ועתה כי בזיתיך ויאכל חצי בשרו אבל בכל זאת החצי האחרת לעולם קיימת ודפח"ח וש"י:

אשר נואלנו ואשר חטאנו אמר הלא כל חטאינו היה רק אולת כי מה לנו בזה אם אתה פורש מאשתך או לא:

בס' אגרת תימן בהקדמת המעתיק הביא מדרש והכה מרים מצורעת כשלג מכאן לתחיי' מתים מן התורה ושמעתי מפי מרן זצוק"ל כי גם הגאון מו"ה מאיר א"ש ביקש מאתו:

לפ' לו מדרש זה ונ' דהרמב"ם כ' במאמר תחיית המתים כי זאת אשר תחיי' המתים על הגוף נאמר בזה אין ספק כי מקרא מלא הוא ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אבל לאיזו תועלת קצר שכל האנושי מהשיג וכ' ע"ד פשוט כי מאחר שהגוף היה הכלי אומנות לכל המצות שקיים האדם ולא זכה לכנס עם הנשמה לגן עדן וגם בעוה"ז אשר כל ימיו כעס ומכאובים לא קיבל שכרו משלם לזאת יקיץ בעת אשר ימחה ה' דמעה מעל כל פנים ויקבל עם הנשמה ביחד שכרו אבל ליסוד זה צריך לקבל תחלה כי הגוף הוא נפש בפ"ע וכד' תרגם אונקלס ע"פ ויהי האדם לנפש חיה ע' רמב"ן בראשית שם והרמב"ם אשר דעתו כי הגוף בלא הנשמה הוא גולם לזה כ' אשר לא יבין תועלת תחיית המתים והנה מעונש מרים אשר נגע בגופה יש להביא ראיה כי הגוף נפש בפ"ע כי הנה מרים הכי לא היה די לה בנזיפה מאת המקום ב"ה הלא על הנזיפה הוא אומר ואבי' ירק ירק בפני' וצרעת זה למה אמנם אחרי כי הגוף במבטא שפתיו היה שותף בעבירה צריך לקבל עונשו וק"ו למדה טובה המרובה שיעמוד הגוף לתחיי' המתים לקבל שכרו והן הן ד' המ' מכאן לתה"מ מה"ת:

כ' הגאון מהר"י יעב"ץ בסידור עמודי שמים הטעם שקבע ה' ית' פסח שני בט"ו באייר יען החררה שהוציאו ממצרים כלתה בליל ט"ו אייר ולמחרת ט"ו אייר ירד להם המן בראשונה נמצא כי יום ט"ו אייר ובפרט הלילה היה סוף לנס יציאת מצרים צוה הש"י לחוג את היום האחרון של הנס למי שלא זכה לחוג את היום הראשון:

הערות ברמב"ן פ' בהעלותך:

ד"ה בשנה השנית באחד בכיסן או קודם לכן צ"ע דהרי מקרא מלא כ' באחד לחדש תקים את המשכן אלא שנחלקו רז"ל אם היה זה תחלת הקמתו ויום השמיני היה שמיני בניסן וסוגיין דידן דביום השמיני היה ר"ח ניסן אבל קודם לכן א"א:

באו"ד והשבתת חמץ לכאורה מאחר שהסתפקו במן מאין היה להם חמץ ומצה דבעי' ג"כ ממין הבא לידי חימוץ אולי השתדלו ליקח מן האומות: ד"ה ואם ככה את עושה בכרוב השני ירמוז כ' כוונתו דהכרובי' אבא ואמא וכרוב השני אמא מלכות הכלה בשיר השירים:

ד"ה אספה שבעים ושתים כנגד השרים כ' כוונתו כי ישראל על שבעים השרים והשם המיוחד על הכל והיינו שבעים ושתים:

ד"ה אל משה ואל אהרן ופתאים הם הנמהרים כצ"ל:

מפי מרן זצוק"ל בפסח ראשון כ' ומצות על מרורים ובפסח שני על מצות ומרורים הענין בפסח ראשון אפי' כשאין פסח הכ' קבעו חובה למצה אבל לא למרור נמצא המרור רק טפל ולכך כ' על מרורי' אבל המצה איננה טפילה משא"כ בפסח שני דגם המצה לא באה כ"א בשביל הפסח לזה קאמר על מצות ומרורים כי שני' טפלי' לפסח:

עוד מפי מרן זצוק"ל אשר נאכל במצרים חנם כ' רש"י חכם מן המצות הכוונה דבמדבר שהיו מצווין על המן לא תותירו ממנו עד בקר והיה האכילה מצוה עלי' נתגרה בהם יצ"הר ומנע מהם תאות אכילה ואכלוהו בע"כ משא"כ במצרים שהיו על האכילה אינם מוכרחים חכם מן המצוות אכלו הכל לתיאבון:

עוד מפי מרן זצוק"ל האנוכי הריתי את העם הזה וגו' ארז"ל המלמד בן חבירו תורה כאילו ילדו נמצא מרע"ה שלמד תורה עם כל ישראל הו"ל באמת כאלו ילדן אבל משה נצטער על שלא יוכל לכוין מחשבותם לתורה ובאין מחשבות תורתו לא תצליח כ"א בא' מאלף והנה הלימוד הוא הלידה וההריון היינו המחשבה וז"ש למה לא מצאתי חן בעיניך לשום את כל משא העם הזה עלי כח היה לי אם היה כל משא עלי הן הלימוד הן התיכון מחשבות כי עכשו אין לי כ"א כח ללידה ללימוד אבל לא למחשבה וז"ש האנוכי הריתי העם הזה אם אנכי ילדתיהו אם גם ע"י הלימוד ילדתיהו מה לי בזה אם אין בי כח ליתן בהם הריון דהיינו מחשבה:

סנסן עוד ממני לא יום אחד תאכלון ולא יומים כ' כוונת הכ' דרש"י ביאר לפני' מ"ד ברשעי' הבשר עודנו והצדיקי' שבהם יתמצון על מטתם עד חדש ימים ומ"ד אפכא ובין למר בין למר י"ל כי לפי הצדקות או הרשעות היה ההתמצעות ולזה מהם שהי' מתמצין יום א' ומהם יומים ומהם חמשה ימים ומהם עשרה ימים ומהם עשרים יום:

עוד סנסן ממני ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו הרמז בזה על מה שארז"ל בזמן ששלם על ישראל אין אומה שולטת בהם ולא יבא צר לצורר ולא יצטרכו לתרועה כדכ' על צר הצורר והרעותם בחצוצרות וע"ז אמר ובהקהיל את הקהל שהקהל באגודה א' אזי תתקעו ולא תריעו:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה