אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ג פרשת השבוע ומה שהותיר למד בעש"ק בשחרית ובליל ש"ק

ליקוטי חבר בן חיים ג· רבי חזקי' פייבל פלויט

פרשת השבוע ומה שהותיר למד בעש"ק בשחרית ובליל ש"ק

חלק שלישי

זמנה ואמנם איחר בבית המדרש עד אשר יצאו הככבים ואז אמרו כל הצבור ק"ש ואח"ז אמר איזו דרוש והלימוד בשלשת הימים הראשונים היה טור וש"ך יו"ד מלבד בין פסח לעצרת למד א' שבועות:

כולה ומר"ח אדר עד ר"ח ניסן א' מגילה כולה והיה דרכו ללמוד עד ימי הפורים עד מאי מברך והשורות ממאי מברך היה לומד ביום הפורים וחידש בכל שכה איזו דרוש בשורות אלו ובבקר אחר התפלה ואמירת תהלים בחול דהיינו ה' מזמורים בכל יום שאומרים תחנון ואח"כ מזמור ל"ז קכ"א קמ"ד ואח"כ יהי"ר אחר אמירת תהלים:

ושמעתי מפיו הקדוש שהרע לו מאוד על שאין אומרים תהלים גם ביום שאין אומרים תחנון ואמר כי אחרי שהתפלל לפניו הגאון ר' משולם טיסמעניץ זצ"ל בבית מדרשו זאת והנהיג כך לא רצה לבטל מנהגו ואח"ז למד בכל יום לבד מעש"ק או ביום שהיה ברית מילה והוא היה המוהל טור או"ח ומג"א מלבד כשהגיע סמוך לפורים פסח וימי החג וימי חנוכה אז למד הלכות החג הנוגעים וכן סמוך לט' באב הלכו' ט"ב ובכל יום ויום בעת הלימוד הזה הביאו לו משקה (קאפפע) והיה לו מוכן שם תחת השלחן צנצנת מים ונטל ידיו קצת משום כבוד הברכה ושתה המשקה אף שהיו התפלין מונחים עדן על ראשו וגם קודם תפלת ערבית נטל ידיו מאותה הצנצנת וכן נתן צ"ל א' למתן בסתר קודם כל תפלה ואפי' קודם תפלת ערבית ע"י א' מתלמידיו העומדים סמוכים לשלחנו וזה דלא כיעב"ץ שכ' דבערבית לאו זמן צדקה אחר הלימוד פשט תפלין רש"י ולבש תפלין ר"ת וגמר תפלותיו בהם ושמעתי כי לא קרא בהן ק"ש מחשש הקורא ק"ש בלא תפלין ובעש"ק היה מעביר בהן הפרשה שנים מקרא וא' תרגום מתוך החומש ולא מס"ת כד' הטו"ז בה' ס"ת והקשבתי אחרי קדשו בשבתות שיש הפטרה שלא מענין הפרשה ושמעתי באזני כי לא אמר כ"א אותה ההפטרה שהיו אומרים בשבת זו ואם היה לו ברית מילה בעש"ק בא אחר סעודת הברית לביהמ"ד וגמר עם התלמידים שארית הפרשה בלא טלית ותפילין אך בפ' בא ואתחנן עקב לבש התפלין משום קורא ק"ש בלא תפלין והראה לנו בזה כי ק"ש ל"ד כ"א גם פ' קדש לי בכלל עדות שקר וכן אמרו בשמו שאם אירע לו שהיה בציבור שהיו מתפללין מנחה ומעריב ביחד מיהר לצאת קודם ק"ש מה"ט כי מאחר שבעיניו עדן נחשב ליום מאחר שהתפלל מעריב בזמנה אסור לקרא ק"ש בלא תפלין עדן לאחר שגמר תפלת שחרית עלה לביתו וסעד סעודת הבקר ובעש"ק היתה סעודה זו גם סעודת צהרים כי לא אכל בע"ש בצהרים וגם בבקר ראיתי בעיני כי לא היתה סעודתו רק פת דובשנין עם קאפפע ואם היה נוהג כן גם אם חל ר"ח לא זכיתי לדעת ומסתברא שאכל סעודת ר"ח:

אחר סעודת הבקר ערך לו השיעור שרצה לסדר לפני התלמידים והיה מאריך בעריכה זאת עד ב' שעות קודם חצות ואח"ז בא לבית המדרש דרך עזרת נשים ולמד מס' חובת הלבבות מתחלת הספר אפי' הקדמת המתרגם הן לשער היחוד הן לשער הבחינה ומכ"ש שער היחוד לערך רביעית שעה בכל יום ובמשך זמן הזה היו מביאין לו מבי דואר השאלות הנערכות אליו ואחר שגמר לימוד חו"ה אמרו התלמידים האבלים קדיש דרבנן ורק קדיש דרבנן זה הניח לאבלים משא"כ בכל שאר השיעורין אמר הוא בעצמו הקדיש ובמשך אמירת הקדיש פתח האגרות והציץ בהם והניחן על השלחן עד לאחר השיעור ובעת הציע השיעור כל סברא שאמר מנפשיה וכל יישוב קושיא ושאר חידוש מיד לאחר האמירה חזרו התלמידים דבריו בין כלם ובמשך החזרה פלפלו התלמידים המופלגים עמו וכן הי אפי' בשעת הדרשה בביה"כנ הן באגדה הן בשמעתא כל דבר ודבר חזרו הקהל והתלמידים כמו בלימוד השיעור ואשרי אזן שמעה ועין ראתה אהבת התורה הזאת לימוד השיעור היה בחורף בביהמ"ד והיה הערפל הרבה פעמים מרובה כל כך עד אשר לא יוכלו הנרות לדלוק מחמת גסות ועובי האויר ובקיץ למד השיעור בביהכ"נ אצל ארון הקודש ואחר לימוד השיעור עלה לביתו ואם למד בביהכ"נ הוליכוהו שני ישראלים המיוחדים לכך על כסא סגור שקורין (זעבפט) הן לביהכ"נ הן לביתו וכן עשו לו גם אם הלך להתפלל בביהכ"נ וכן אם היה לו ברית מילה בביהכ"נ אחרת זולת הביהמ"ד ובבאי לביתו החליף בכל יום הכתונת מחמת רוב הזיעה שהזיע בלימוד השיעור והביט בעינא פקיחא על השאלות שנשאלו מאתו כיום ובין כך הביאו לפניו סעודת הצהרים לחדרו המיוחד לו כי משבת לשבת לא אכל עם בני ביתו ובאמצע אכילתו לא פסק מלעיין להשיב שואלו דבר ועד עלותו למשכב הצהרים היו כמעט כגמר ברעיונו התשובות לכל א' מהשואלים: ובכל יום ויום אחר שינת הצהרים ערך להשואלים דבר כחוץ תשובתו ושאר התשובות ערך ביום ד' וה' שלא למד בהם שיעור גם כ' בקונטריסו ביום ד' החידושים שחידש בשבוע זו וביום ה' שעה קודם חצות היום בא לבית המדרש לנסות התלמידים בשיעורי השבוע ובעש"ק כ' בקונטריסו אגדתא שלו החידושי אגדתא שחידש בפ' השבוע ולא יצא דבר מפיו שלא העתיק בקונטריסיו אמנם לתלמידיו הזהיר שיהא בהם מדת נפה השנויי' במס' אבות פ"ה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת ככה יבררו להם מחידושיו דברים מסולתים והיה מרגלא בפומי' נח לי שלא תאמרו שום חידו"ת בשמי מאשר תאמרו בשמי כל אשר שמעתם ממני וביאר הענין כי על הרב להציע כל אשר יעלה ברעיוניו והתלמיד יתבונן ויברר ואמנם הזהיר לתלמידיו שלא ישליכו הקדמותיו מכל וכל כי לפעמים תצלח להם הקדמה אחת בענינים אחרים אשר לא עלו ע"ד ולא אוכל להתאפק ולהביא משל אמתי ע"ד קדשו בכל שנה בפ' נח אמר ע"פ את קשתי נתתי וגו' כי קשתי ר"ת קדושתי שמי תורתי ימיני ויגעתי ומצאתי דבר נפלא ארז"ל מיום שחרב ביהמ"ק ננעלו שערי תפלה ולמדו זה במדרש איכה מפ' סכות בענן לך עיי"ש וז"נ כוונת הטא"ח שכ' דבשעה שישראל אומרים בסוף התפלה עשה למען שמך וגו' נעשה רעש גדול למעלה בין העליונים והענין דמאחר שננעלו שערי תפלה בעו"ה אנו אומרים אם גם תפלתינו לא עשתה רושם עשה למען שמך וגו' וזה רמוז במקרא את ק"ש'ת'י' ר"ת קדושתי ש"מי ת'ורתי י'מיכי נתתי בענן בעת יהא סכותי בענן מעבור תפלה תאמר עשה למען קדושתי שמי תורתי ימיני בכל ליל עש"ק בא בשעה שישית בלילה לביהמ"ד לערוך תיקון חצות ואחר התיקון אמר בפ"ע פיוט האר"י צ"ל הנדפס שם בליל ש"ק בירך על עשבי בשמים שהיו מזומנים בידו מע"ש להריח והוליך העשבים האגודים עמו מביתו לביהמ"ד והיו מביאים לו אותם בין בקיץ בין בחורף והצצתי אחריו כי אחר מזמור שיר ליום השבת היה מברך עליהם והוליכם עמו לביתו וכך היה מנהגו בכל שבת וי"ט אפי' ביום הכפורים ובבאו לביתו בירך את בניו ולא אמר פיוט שלום עליכם ואמרו משמו כי מאחר שאין אנו נוהגים לומר התכבדו מכובדים לפי שאין אנו מחזיקים אותנו במדריגה זאת אשר מלאכים ילוו אותנו וא"כ גם הפיוט הזה אין לנו בו שייכות וזה ג"כ דלא כיעב"ץ שהעתיק פיוט זה בקיצור נמרץ עיי"ש:

ואמנם אמר אשת חיל ופיוט צמאה נפשי מאבן עזרא ואמרו משמו שאמר כי בלי ספק היה רוה"ק שורה על האבן עזרא בעשותו פיוט זה כי נמצאו בו דברים עמוקים מיוחדים לליל ש"ק ולא השמיט ממנו מאומה על שלחנו אכלו לפחות שני בחורים ומלבד אלו שילם ע"י הרב הצדיק מו"ה מרדכי פישל סופר על מזון שני בחורים אצל איש אחד מיוחד לסעוד הבחורים אצלו ומלבד זה נתן להנ"ל בכל ע"ש שלשה ז"כ לשבת על לחם ויין להבחורים שלא היה להם סעודה והיה רגיל לומר להרב הצדיק הנ"ל כי אין זאת מכיסו אבל לאחר פטירתו נודע כי מכיסו היה ובתוך הסעודה אמרו לפניו כל הזמירות הנדפסים מאז לליל ש"ק בהשמטת פיוט מה יפית וסיפר לי בנו הגאון אב"ד דקראקא ני' כי כמה שנים לא אמרו פיוט רבון עלם אף כי בעצמו האריך בפני התלמידים בשבח המחבר וסיפר אותו מעשה הנדפס בס' משנת חכמים להגאון מהר"ם חגית כי בפעם הראשונה אשר שר המחבר פיוט זה בצפת ת"ו מקום מושבו שלח אליו הקדוש האר"י לוריא זצ"ל שהיה ג"כ אז בצפת דליהוי ידיע' לי' כי בהתחילו לשורר באה השכינה עם פמליא של מעלה לשמוע בקולו אך יען שלא היה עטוף בגד העליון התרחקו מאתו ובכל זאת לא נאמר על שלחן מרן פיוט זה ושאלו הגאון בנו ה"ל על טעם הדבר והשיב לו טרם אגלה לך טעמי נח לי שתשירו אותו וכן נעשה מהשבת ההוא והלאה מזמירותיו שחיבר מרן לא שר גם א' מהם כ"א הזמר לסעודה שלישית לבד ודע כי כולם חיבר טרס בואו לפ"ב ושמעתי ששאלו אותו מדוע לא חיבר שום שיר מיום בואו לפ"ב והשיב כי לא כימים הראשונים שהיו טובים מאלה שלא היו טרדות הצבור רבה עליו כ"כ ובבא הימים הקדושים וחישב עם כנפשו על פעולתיו בשנה העברה והיו בעיניו כדי מדתו מצא בנפשו עונג לתקן בין יוה"כ לסכות איזו שיר ע"כ כמעט כלם נמצאים בקונטרוס שחברם באותן הימים בין יוה"כ לסכות ולא כן היתה עם נפשו המנוחה והעונג מעת בואו לפ"ב בליל ש"ק היה מנהגו לחזור כל שיעורי השבוע העברה ובבקר בש"ק למד טא"ח ה' שבת אחר תפלת שחרית ומוסף בביהמ"ד שוב הציע איזו חידוש בפ' השבוע ואמר קדיש דרבנן ואח"ז עלה לביתו וצוה לא' מן התלמידים לקדש על יין ולהוציאו כי לא היה אפשר לו לשתות יין אליבא ריקנא והקידוש לא היה כ"א בפה"ג כמ"ש הב"י מגמ' פ' ע"פ ואח"ז אכל איזו דובשנין משום קידוש במקום סעודה וחלקו להמסובין עוגה נילושה בחמאה ולא הקפיד מעולם על שיעור ד' ביצים המובא בשו"ע או"ח כ"א כד' הגרא"וו כי הכל תלוי בקביעות סעודה ולא היה רשאי מן המסובין לטבול העוגה במשקה קאווע רותח אף שהיה בכלי שני כד' הרשב"א דגם כלי שני מבשל קצת כ"ז שהוא רותח וכל משקה חם ששתה הן קאווע הן רוטב היו רותחים כ"כ שלא היה אפשר לבריה לשתותן ואף כי הרופאים בקשו למונעו מזה כי אמרו שהיה מפסיד לבריאת גופו לא האמין בהם וב"ס היה טעמו שלא יהנה גרונו מהם:

וכן ראיתי במשמוש ידי העריבה שרחץ בה במקוה בע"ש טרם רדתו למקוה ומשמשתי שעה אחר צאתו ממנה ולא היו ידיי סובל עדן החמימות והיה רגיל בעל המקוה לתת לו בתוכו כסת של עור ממולא בעשבים המחזיקים העורקים שקורין (אייזעכקרויט):

וכאשר הגיעו בביהכ"נ הגדולה לקריאת התורה בא השמש לקרותו והיה שם עד אחר תפלת מוסף בין בשבת בין ביו"ט ומנדיבי הקהלה מי שהיה רוצה לתבל פניו בש"ק הלך אחריו מביהכ"נ לביתו ואם לא באו מבקרים עסק בתורה עד זמן סעודה ועל הסעודה שוב הציעו כל הזמירות הנדפסים ליום ש"ק ואחר שיבת הצהרים בחורף כבר הגיע זמן מנחה ובקיץ היה לומד פרקי אבות עם בני החברא קדישא עד שקרא השמש לביהכ"נ ואז עלה לביתו ובאו בני משפחתו לקבל פניו ודרש אחרי מעמדם עד זמן מנחה אחר תפלת מנחה קודם עלינו היו אומרים בחורף ברכי נפשי ובקיץ פרקי אבות ואף כי לפעמים חשך היום וכמעט לא היה זמן לעשות סעודה שלישית לא מנע מלומר ברכי נפשי ואח"ז עלה לביתו לעשות סעודה שלישית ועלו אחריו ת"ח הקרובים אליו וישבו על שלחנו ושאל התלמידים שרצו כמו כן ליהנות מתורתו של משה בסעודה זאת עמדו סביב השלחן על רגליהם ולאחר שבירך על הלחם משנה ברכת המוציא לקח הרב הצדיק מו"ה מרדכי פישל סופר הלחם ופרס לכל מי שמגיע פרוסה והיה רגיל מרן להזהיר שיאכל כל מי שנטל ידיו שיגור כביצה משום ס' ברכת ענ"י ואח"ז היו מביאין בחורף דגים ממש ובקיץ דגים קטנים מלוחים שקורין (סארדעללען) דלא כמ"ש בס' חכמת אדם כי יש בהם חשש חומץ יין כי בדגים האלו אין בהם ריח חומץ כי הם יבשים ממש כ"א כוונת הגאון ח"א לאותן שקורין במדינתנו (רוסלעך) המה כבושים בחומץ ושומר נפשו ירחק מהם ואכל מרן כ"ש מן הדגים והרב הצדיק הנ"ל שוב נתן למסובין ולכל מי שמגיעו מקצת מן הדגים ואח"ז מזגו למרן כוס יין בירד עליו בפה"ג ושתה מעט ואמר להמסובין לחיים והמסובין הושיבו לחיים ולברכה והיה מקפיד מרן שלא יאמרו לחיים טובים כי אמר לחיים טובים בגימט' קללה דוק ותשכח:

ואפשר כי זה ג"כ טעם הפוסקים שלא לומר בוכתוב לחיים טובים בעשי"ת מלת טובים עד בספר חיים כי שם אומרים עמו ולשלום ואח"ז מזג הרב הצדיק הנ"ל להמסובין כוס לברך עליו וכל הכוסות על הסעודה היו של כסף מים לא ראיתי מעולם על השלחן וכ' שחשש לד' ר"ת בתוס' פ' ע"פ שלא לשתות מים בין מנחה למעריב בשבת מפני הסכנה ואחר הדברים האלה אם היה שבת שאירע בו איזו יו"ט שלא אמרו צדקתך צדק היה אומר לפעמים איזו מילי דשמעתא ובשאר שבתות השנה מילי דאגדתא בפ' השבוע והיה מאריך באגדה ומוסר ותוכחה עד שחשכה הלילה וכל א' מהמסובין שהיה יראת ה' בלבו נפלה עליו חרדה מפאת קדושת אמרי אש אשר בשעה זאת מפי מרן יתהלכו והיה דרכו בשעה ההיא להביא אגדה עם רמזים וגמטריאות והיה מרגלא בפומי' כי יש בתוה"ק פרד"ס פשט רמז דרוש סוד ומי שהוא במדריגה היותר קטנה אינו זוכה כ"א לפשט ומדריגה שנייה למעלה היא לזכות לרמז ומדרגה השלישית למעלה היא דרוש והמדרגה היותר עליונה סוד ואם היה אומר איזו דרוש שמח בו מאוד ולאחר שכלה מלומר דברי אגדה שרו לפניו זמר אל מסתתר שחיבר לסעודה שלישית ומזג שוב הרב הצדיק הנ"ל כוס של ברכת המזון ונתן לא' מן המסובין לברך והמברך היה שותה את כוס ברהמ"ז אפי' שהי' אז לילה גמורה:

ואח"ז ירד לבית מדרשו להתפלל ערבית ואמרו הקהל והוא עמהם לדוד ברוך ולמנצח בנגינות והתפללו ערבית ויתן לך ועשה השמש הבדלה ואמרו עלינו וכל תפלותיו כל השנה היו בבית המדרש ולא שינה בסדר התפלה שהיה בבית המדרש הזה:

לפניו מאומה אף כי הרע בעיניו שלא אמרו בימות הקיץ מוריד הטל שכן הי' הוא נוהג וגם הרע בעיניו שאומרים מעריבי' באמצע ברכת ק"ש והוא היה אומרו בפ"ע אחר ערבית גם הרע בעיניו המנהג שאומרים בר"ה ויוה"כ ביוצר הפיוטים בברכת ק"ש וכן הרע בעיניו שאומרים הפיוטים בתפלת מוסף ובר"ה וביוה"כ שחרית ומוסף באמצע התפלה בכל זאת לא מיחה מטעם המבואר לעיל וכן גמרו שם בכל ש"ק שיר היחוד ואנעים זמירות והוא אמרו עליו שלא אמר אותו עם הצבור אבל מעולם לא פירס אדם על שמע או אמר קדושה אחר תפלת הציבור בפניו ובשבת חנוכה או סמוך לחנכה וכן בסמוך לפורים דהיינו שהיה חנוכה או פורים ביום א' וכן בשבת שלפני יו"ט שהיה יו"ט ביום א' התפלל מנחה מיד אחר סעודת הצהרים ועשה סעודה שלישית קודם שעה עשירית:

גם לא אמרו מעולם התפלה שאומרים במדינתנו בשבת שמברכין החדש כ"א מי שעשה נסים והקפיד שיאמרו יגאל אותנו בקרוב ואמר כי זה הוא עיקר התפלה כי הגאולה עצמה אינה צריכה לתפלתינו כי כבר הבטיח אותנו ה' ית' עליה וכן בבהמ"ז הקפיד לומר מה"ט גופא הוא ישלח לכו את אלי' ויבשר לנו במהרה בשורות טובות שאם לא יאמר במהרה בשורות אלי' א"צ תפלה דקרא כי כל תפלותיו היו כלם בבית מדרשו אם לא שהיה ב"ד בין מנחה למעריב אזי התפלל תפלת מנחה ומעריב בביתו במקום ב"ד ואמנם באלו הימים התפלל בביהכ"נ מיום א' דסליחות עד לאחר יוה"כ תפלת שחרית והאריך עד מאוד אחר התפלה שמה וכן כל ימי חו"המ סוכות ואמרו עליו שהיה גומר באותן הימים אחר התפלה ששה סדרי משנה עם פי' עץ חיים למהר"י חגית ובר"ה התפלל בביהכ"נ שחרית ומוסף וביוה"כ כל התפלות ובליל כל נדרי האריך שמה עד אחר גמרו הציבור ספר ראשון מספר תהלים ואז בא לביתו בשמחה וחדוה עם אגודת עשבי בשמים בידו ואמר להתלמידים המיחלים לו בביתו גוט יום טוב וישב על כסאו ולמד סדר העבודה עד מראה כהן ועד בכלל ואשרי עין ראתה המלאך ה' צבאות הלזה בלילה הקדושה הזאת ואחר גמר לימוד סדר העבודה היה דרכו להציע איזו קושיא בהו"ת שעסקנו בה על שבת שובה ואח"ז למד ש"ס במקום שעסק אז וכהירנא אמר לנו כי הרב בשטאמפפען שמו היה הגאון משה מרדכי בנעטה האיר עיניו לחזור רק עתה על הש"ס עם רש"י בלא תוס' וככה המשיך עד שעה אחר חצות וכראות התלמידים כי התחיל להתנמנם סרו מעליו ואמר להם לכו בני והתפללו עלי ביום הקדוש ובדברים אלו זלגו עיניו דמעות והוא פורש ובוכה והתלמידים פורשים ובוכים ומבקשים ממנו א' א' שיברך אותם וכן עשה וכל תלמיד מבין אמר אמן וכן למר והקפיד על מי שלא אמר וכן למר ביוה"כ היה מנהגו לעמוד על רגליו כל היום ולעת זקנותו צוה להתיר לו נדר זה אולי לא יוכל לעמוד אבל לא הוצרך לכך:

הכפרות בעיוה"כ שחט כד' האר"י בעלות השחר טרם הלך לביהכ"נ לסליחות אבל הקפיד על אחרים שהקפידו כמו כן על זה והעמיסו בזמן קצר על השוחטים מלאכה מרובה והיה אומר כי מצום גדליה עד עיוה"כ לעת ערב הזמן שוה לענין הכפרות מלבד הרגע הזאת בעיוה"כ בעלות השחר וכי כל אחד יכול לכוין אותו רגע ובשנה האחרונה קודם פטירתו שינה בעצמו מנהגו להראות הלכה למעשה ואמנם כשהחלה בה"ר אז צוה לעשות בעדו כפרה שנית:

בליל ר"ה הלך כמו כן לביהכ"נ ולאחר שדרשו לו בני הכנסת שנה טובה בא לביתו ושם חלו פניו תלמידיו ושאר בעלי בתים תורניים והיה אומר לפניהם איזו דרוש ואגדה בו פי' הכ' למען ירבו ימיכם ועל הרוב פי' ג"כ הספרי על פסוק זה שסיים וכן הוא אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו לאחר תפלת מנחה ביום ראשון עלה עם בני הישיבה אל הגן שהיה אחורי ביתו על ההר ומשם כראה פני הנהר דאנ"וי ואמר שם סדר תשליך אבל לא אמר כ"א הפסוקי' מי אל כמוך ג"פ ולא שום תפלה אח"כ ולאחר התשליך נתאחר איזו שעה בסוכת גנו עם מסיבת ת"ח והביאו לפניו פירות ובירך עליהם ונ' שהיה דעתו משום ס' סעודה שלישית ביו"ט ומה שלא הקפיד ע"ז בשאר יו"ט כ' משום שהיה דרכו לדרוש בכל יו"ט ראשון אחר מנחה וסמך ע"ד הזוהר שכ' דגם בד"ת יוצא ידי סעודה שלישית ובר"ה לבד לא דרש והוצרך לפירות מטעם הנ"ל:

לשהחינו על ליל ב' דר"ה היה מנהג הגאון ר' דניאל פרוסטיץ זצ"ל שהיה אז ראש ב"ד בפ"ב לערוך ע"י אריס אחד בגנות השרים בפ"ב על קערה אחת גדולה כל מיני פירות שהיו נמצאים בעת ההיא וכל מין ומין הי' מסודר בפ"ע ועלים ירוקים בין מין למין היה עשוי כמין הר בפאר ונוי נחמד להשכיל בליל א' דר"ה הביאו על שלחנו כל המינים המובאים בשו"ע מש"ס כריתות והוריות כאשר נמצאו לקנות סלקא הביאו ירק שקורין (קרוי"ט) סתמא או קאפוסטא ובעד כרתי הביאו ירק שקורין (באריי) והירקות האלו בדקו התלמידי' טרם נתבשלו וזולת ירקות אלו וירק (סאלאטה) למרור בליל פסח לא בא שום עלה ירוק כל השנה על שלחנו ואמרו משמו שהיה מעיד על עצמו אשר מיום שעמד על דעתו לא בא עלה ירוק לתוך פיו:

בעיוה"כ שלח אחרי עדה שלימה חתומי זקן ופ"א קרא משרתו גם אותי וגער בי משום שלא היה לי בזמן ההוא עדן חתימת זקן והעדה הפירו נדריו ואח"כ הלך לעזרת נשים וחלץ מנעליו וקיבל נזיפה והעדה התירו נזיפתו ונ' דמשום התרת נזיפה הקפיד על חתימת זקן בעיוה"כ לעת ערב באו אליו חשובי הקהל והתורניי' שבבעלי בתים ובקשו ממנו ברכה וברכם וגם מקצת בני הישיבה דחקו עצמם אל חדרו שלא ברצונו וקבלו ברכה אבל הרוב נתברכו בליל יוה"כ אחר הלימוד כמ"ש לעיל:

כל ימי חוה"מ סכות האריך בביהמ"ד אחר תפלת ערבית ואמר מזמורים שונים ברב שמחה וחדוה שלא כסדר שכתובים שם התפלה הנדפסת בסידורים קודם קידוש לילי' א' של סכות וכן קודם נטילת לולב לא אמר וכן אמר לנו בעשרת ימי תשובה שהיה דרכו ללמוד עמנו קודם הצהרים רמ"בם ה' תשובה כי אין דעתו מסכמת לכוין באיזו מצוה הכוונה שכ' המקובלים והיה אומר כי כל דברי תוה"ק וכל המצות המה בנויי' על סודות עמוקים והאינו מאמין בזה עליו אחז"ל האוחז ס"ת ערום שאומר שאין סוד בד' תוה"ק כקבר ערום כי בהגיעו לפ' ואלה המלכים או לפ' ואלה בני שעיר החרי יבא להלעיג ע"ד שלגלג מנשה וכי לא היה לו למשה לכתוב כ"א יחוס שעיר החרי שהיה מחותנו של עשו אבל מטעם זה לא יכון בעיניו לסמוך על שום מקובל ולהאמין כי המצוה מרמזת על סוד זה דווקא:

ופ"א בא אליו בעל תוקע בפ"ב שמו היה ר' שמואל דייטש וביקש מאתו ללמוד עמו כוונת התקיעות וכמ"ש המג"א בשם של"ה ופתח לו החומש והראה לו יום תרועה יהיה לכם ואמר לו כי לקיים מצוה זאת הוא שיכוון לא זולת:

ביום שמיני עצרת אמר שמעתתא בין מנחה למעריב בסוגי' מיוחדת שהיה מצוה ללומדה על ימים אחרונים של סכות ולאחר שחשכה הלילה התפלל עם הצבור בביהמ"ד מעריב ואחר מעריב עשו ההקפות רק כמו שנדפסו במחזורי' בלי שום תפלה גם לא העמידו ס"ת על הבימה לאחר ההקפות ואמירת שמע ישראל וכו' שררו לפני הס"ת על הכל ואח"ז שר הרב הצדיק מו"ה מרדכי פישל סופר ד' זמירות מאותן אשר חיבר מרן זצוק"ל ה"ה מה נכבד היום וגו' ואח"ז חלקי ה' וצור לבבי ואח"ז אמלא פי תהלות ואח"ז ה' אלקי' חיים ומלך עולם ואח"ז אמרו אין כאלקינו ותרגמו כל חרוז בל' אשכנז ואמרו לפני הס"ת הללוי' אודה ה' בכל לבב ועל כל פסוק ענו הציבור הללויה והיה מקפיד מרן לומר אח"כ גם מזמור אשרי איש ירא ה' במצותיו חפץ מאוד כי הראשון שבח הש"י והשני שבח כ"י והכניסו ס"ת להיכל ואמרו עלינו ואח"כ תפלה למשה ומזמור יושב בסתר ואח"ז אדון עולם בניגון ימים נוראים:

ולאחר הסעודה שוב נקבצו אליו התלמידי' ונותן להם מיני כסנין ויין כיד המלך וכל א' מהתלמידי' שר אי זו זמר והיו רגילין לשורר אדיר אלקינו ברוך אדונינו והיה מקפיד מרן להפוך החרוז לומר ג"כ ברוך אלקינו אדיר אדונינו שלא יהיה כ' כשתי רשויות גם הי' מוחה מלומר לימוד אדונינו כי למוד מי שקיבל תלמודו מאחר כ"א לומר לומד גם זמר אדיר לא ינום גם זמר אין אדיר כבור אינו גם זמר יבא אדיר בוראינו והיה מרן מקפיד לומר יבא ויביא מבשרינו וכל אלו השירים שרו ג"כ לפני מרן בליל א' של פורים אחר סעודת התענית אלא שהוסיפו ג"כ לשורר אורה למרדכי זמר זה הובא בימי שמושי מא"י ת"ו ע"י הרב מה"ו אברהם וואלפסזאהן והזמר האחרון היה בין בפורים בין בש"ת אדיר הוא אדירים עמך ישראל וגו' ולאחר זמר זה הלכו התלמידי' לביתם והיה על הרוב סמוך לחצות ובפורים שמח מאוד אם אמר א' מן התלמידי' איזו דרוש בשיעורי הזמן ומה גם אם נשתמש באיזו מחידושי מרן:

בבקר דש"ת התפללו כעלות השחר ונשאו הכהנים כפיהם בשחרית ובכל נשיאת כפים היה עומד מכוון כנגד פני הכהנים ולא אמרו הציבור שום פסוק כ"א ג"פ הרבש"ע המוזכר בפ' הרואה ולאחר שחרית אמר עלינו וכן בכל שבת ויו"ט ומזמור של יום ואח"ז הוציאו ס"ת ועשו ההקפות כמו בלילה והיה מצוה לקרוא בכל קריאה שבעה קרואים ואח"כ כהן ולוי שנית וכן עשו שבעה פעמים ואח"ז קראו לכל הנערים ולג' חתנים ומרן היה בכל שנה חתן תורה ושאר החתנ' נמכרו ולא הניחו לקרות א' מן הבחורים לשום חתן ובדידי הוה עובדא שכיבד לי א' חתן מפטיר ולא הניחוני והכניסו ס"ת אחרי אשר אמרו הפיוט' הנדפסים אשר בגלל אבות וכו' והתפללו מוסף ואחר מוסף אמרו שוב תפלה למשה עם יושב בסתר ובשמיני עצרת היו אומרים אחר מוסף למנצח על השמינית תהלים י"ב ובימי חוה"מ מזמור מ"ב ומ"ג ובימים ראשונים של סכות עוד נודע ביהודה ובר"ה פ"א ובשבועות ס"ח ובפסח כל ימי הפסח ק"ז ובפורים אחר התפלה כ"ב ובש"ק אחר מוסף קי"א ואח"ז עלה לביה"כנ ועשה שם ג"כ ההקפות ועלה בכל פעם תחלה לשלישי ואח"כ לחתן תורה:

אחר סעודת יו"ט באו יקירי הקהלה לבקרו ובשאר יו"ט היה זמן הביקור בליל שני של יו"ט הן ברגלים הן בר"ה ועל הרוב נמשך זמן הביקור עד שעה סמוך לחצות ומעולם לא ישב בליל ב' של פסח אל הסדר קודם שעה זאת ביום ז' תשרי השלים בכל שנה החומש עם התלמידי' ע"ש שהיה יום לידתו וקיבל כל א' מן התלמידים שהיו שם ד' צ"ל לקנות בהם לחמי חלב וכן קיבל כל תלמיד בתענית ער"ח ובשני וחמישי מהמתענין בליל הו"ר וכן בליל שבועות אמר עם התלמידים הסמוכי' עליו כל התיקון הנדפס חוץ מהתפלה שניי' לאחר ספר ראשון והתפלה על תיקון כרת אותן לא נאמרו גם לא אמרו בשבועות תרי"ג מצות אחרי כי יאמרו אותן בתפלת מוסף ובהו"ר הלך לישן אחר התיקון שהיה על הרוב במשך ב' שעות אחר חצות:

ובליל שבועות היה כבר עמוד השחר וצוה לבחור שהי' ישן לומר כל הברכות מע"כי עד גומל חסדים טובים ואח"כ ברכת התורה ואמר לתלמידי' שיכוונו לצאת בזה עד אחר שיעמדו משינת שחרית שהיא אז במקום שינת הלילה וכ"כ יעב"ץ בס' עמודי שמים ובהו"ר היה מקפיד שלא לאגוד ההושענות והוא הקפיד על עץ עם י"ז ענפים כמו שהובא במג"א ובתפלת שבועות אמרו כל הפיוטים דהיינו בשחרית אחר י"ח ובמוסף בתוך התפלה וכן שיר אקדמות בנערותו שמעתי מפיו היה מתענה מי"ז בתמוז עד ת"ב ובימי הישישות עכ"פ לא אכל מאכלי בשר מי"ז בתמוז עד ת"ב ואך לעת זקנתו לא קיים כ"א מר"ח עד התענית בשנת תקצ"ח היה חלוש עד מאוד אחר תענית י"ז בתמוז והוצרך לאכול בשר עוף בשבוע ראשונה אחר ר"ח אב שלא היה עדן שבוע שחל ט' באב והצטער ע"ז עד מאוד ובבא ת"ב הפציר בו הרופא עד מאוד שלא להתענות ולא שמע לו וגם שמר מנהגו שלא אכל בעט"ב יותר מרוטב (איינברענזו"פע) ושכב בליל ט"ב על הארץ ובכל זאת השלים התענית בשלם ובבקר אחר התענית בא הרופא לבקרו ואמר לו דרך שחוק כי אף שנהג עט"ב כמנהגו הנ"ל היה לו תענית טוב יותר מהרופא:

ביום התענית הביאו לו לעת ערב קודם תפלת ערבית אחר צאת הככבים משקה (קאוו"ע) וש"מ דטעימה מותר קודם ק"ש של ערבית והמג"א בה' לולב נסתפק בזה לענין טעימה קודם נטילת לולב בליל פסח האריך עם הסדר עד שעה אחר חצות ברוב השנים ובלילה שניה בכל שנה ולא הקפיד על אכילת אפיקומן קודם חצות וכל אריכתו היה עם הילדים והילדות הצעירים ותרגם כל תיבה שבהגדה וביאר תוכן הענין מבלי לומר שום דרוש כלל:

בביה"כנ אחר ערבית לא אמר מעולם הלל למרור לקח בכל שנה לכל בני ביתו חזרת שקורין (סאלאטה) כד' הח"צ בין לברכה בין לכריכה ושכר איזו בחורים שהיו בוררים אותו ע"י (שפעקטיף) שלא ימצא עליו שום תולעת והנשאר בלילה השניי' מן הסדר בשלו לו ביום ב' ע"ד שיורי מצוה וזולת זה לא בא (סאלאטה) לביתו כלל לוקח הג' מצות דהיינו העליונה עם התחתונה והפרוסה באמצע בירך המוציא והמסובין ענו אמן ולא בירכו המוציא כלל וכן בכל שבתות ויו"ט הצריכים לחם משנה ופירס כזית לכלא' מהמסובין ואח"כ:

לקח הפרוס' ופירס כזית שוב לכל א' מהמסובין ולאחר שפירס לפני כלם לקח השני זתים סמוך לפיו ובירך עם המסובין ביחד על אכילת מצה והכניס מהם מעט מעט לפיו ולעסו והניחו בצד הפה על הלחי השמאלית ולאחר שלעס כל השני זתים בלען בב"א וכן אצל כזית מרור וכן אצל הב' זתים של הכריכה וכן בשני זתים של האפיקומן אחר ברהמ"ז אמרו הלל עד כל"ח בתרא וסמכו לזה כ"ו כל"ח ואח"ז נשמת עד מעתה ועד עולם וסיימו בברכת יהללוך ושתה הכוס ואמר לשנה הבאה וכו' חסל סדור פסח וברכה אחרונה על היין ואז צוה להנשים שילכו לישן מלבד הילדות הצעירות כאשר יבא לפנינו ואז סיים הפיוטים וביאר הפיוטי' ובפיוט כי לו נאה לא אמר לבסוף כי לו נאה כי הי' אומר שהוא התחלת החרוז דלא כיעב"ץ בסדורו והג' פיוטים אדיר יבכה ביתו ואחד מי יודע וחד גדיא תרגמו לפניו הילדות הצעירות בל' אשכנז והי' אומר טעם מנהג זה כדי שיעורו הילדים עד לבסוף ובין שנים לשלש שעות אחר חצות השלים הסדר ולמד עם התלמידי' שיר השירים עפ"י פי' רש"י אך היה אומר איזו סנסנים דרוש כאשר נדפסו בחלק שני מספרי ובראות התלמידי' כי הוא נרדם אזי סרו ממנו וישן עד אור הבקר על המטה של הסיבה ובשעה ששית אחר חצות כבר בא לביהמ"ד לתפלת שחרית ומוסף בימי הפסח ג"כ לא רצה לברך על פת בשחרית ואולי שלא תהא סעודת יו"ט על פת לבד ושתה אחרי קידוש משקה (קאווע) ורחץ פיו ואכל שנים שלושה עגולים מתוך הרוטב והיו קטני' עד מאוד משום ס' ברכת המוציא הקמח לכל בני ביתו הי' קמח שמורי' והי' אצל האפי' מתחלה ועד סוף ואחר כל עיסה רחצו הספל ואחר כל מצה נטל העורך את ידיו וגררו השלחן של המערכת בכלי ברזל העשויין לכך וצוה על האופה שלא להסיר מצה ממקומה אם לא שהלכה ע"י נגיעת המרדה מבחוץ ות"ח א' השגיח כל ש ה על זאת בע"פ אחר חצות אפו לו עד"ז ג"כ המצות לסדר ולא הי' מקפד על ג' לעשרון ולא לעשות בהם סימן כ"א נאפו כשאר מצות: בט"ב התפלל בביהכ"כ בלילה וביום ואחר הצהרים עלה לחדרו עד תפלת המנחה שבא לבית המדרש ומה שהי' התעסקו ביום ט"ב בביתו לא זכיתי לדעת בימי הפורי' התפלל בביהמ"ד והקפיד בקריאת מגילה על פסוק אשר נתן המלך לקרותו שני פעמים בפעם הראשון קראו להרג בלא וי"ו החבור ובפעם השני ולהרג בוי"ו החבור וכן על פסוק נקהלו היהודים קראו בפעם הא' לא עמד בפניהם ובפעם הב' לפניהם והפיוט לפורים אמרו באמצע תפלת י"ח בכל ער"ח אחר יוה"כ קטן או קודם תפלת ערבית אם לא עשו יו"כ קטן מכרו נרות התפלה ונרות קה"ת והוא קנה אותם ונתן כל השנה נרות תפלה לפני העמוד ואבוקת שעוה לקריאת התורה וכשהיה לו יא"צ הביא גם הנרות ממקומו לפני העמוד מגילת אסתר שלו היתה לה עמוד בסוף והיה נזהר ליגע בה בעת הקריאה משום האוחז ערום דרשותיו היו ליל ר"ה בביתו ולפני תקי"ש בבית הכנסת וכן לכל נדרי והי' מקפיד לעורר מן עון קרי ואחר הדרשה הוידוי וסיים בפסוק אור זרוע לצדיק וכן דרש בש' שובה ואח"ז ח' טבת ז' אדר יום לפני ל"ג בעומר לפני בכי הח"ק בז' אב בביהכ"נ וכן בכ"ז אלול יום מיתת רבו הגאון מו"ה נתן אדלער ובשבת שלפני ר"ה בביהכ"נ (צוקערמאנטל) והי' דורש גם ביום שלפני ל"ג בעומר שמעתת בסוגי' שהכין לזה וכן בשבת שלפני ר"ה בסוגי' שהכין לזה ובדרשה לז' אב היה מונה בכל שנה זמן חורבן בית שני כמבואר במכלת' ס' בא כשאי אתם זוכים אתם מונין לחרבנו מעולם לא ראה אותו אדם זולת השמש שלו בלא מעיל העליון ע"ד אל ישנה אדם מרבנות שלו עד הנה עלה בזכרוני ממנהגי מרן הקדוש זי"ע ועם הקורא הסליחה שלא שמרתי הסדר כי כ' כל זה פה מרחץ פאראד סמוך לקהל ווערפעלענו:

מנהגי תפלותיו:

רובם נתבארו למעלה רק ששמר מאוד להתפלל כנוסח אשכנז כמבואר בתשובתו להגאון מו"ה משה טייטעלבוים בחלק או"ח א תשובו' ח"ס אלא שהי' אומר מוריד הטל בלחש ולא בתפלת קול רם כשהי' לו יא"צ וכן אמר בלחש נוסח שים שלום גם במנחה ובפסוקי דזמרה בשבת לא אמר על הדרך המוצג לפנינו כ"א הקדים המאוחר ואיחר המוקדם אחר נט"י בשחרית היה אומר ברכות השחר עד גומל חסדי' והקדים לומר המכין מצעדי גבר כדעת הב"ח ואחר גומל חסדי' אמר ברכת התורה ועריבים לא אמר עם הצבור כ"א בפ"ע אחר ערבית גם שיר היחוד ושיר הכבוד לא אמר עם הצבור ולא עזב כל השנה שום פיוט מלאומרו עם הצבור יאמר כי בפיוטי הקליר יש סודות עמוקות ופיוט שאין בו סוד לא הי' חשוב בעיניו וכן צוה לומר בליל כל נדרי כתר מלכות של הרדב"ז ולא של בן גבירול:

עד הנה רשמתי פה מרחץ הנ"ל יום א' ה' אלול תרל"ט. מנהגיו עם התלמידים:

אעתיק פה אגרת שכ' בבחרותי בענין זה לאלוף נעורי הגאון מו"ה הילל ל"ש ני':

בעה"י יום ז' י"ג למב"י תר"ה:

אור יבקע כשחר כהלל בן שחר לאיש כשחר נכונו מוצאיו ומובאיו ה"ה אלוף נעורי צמיד לבבי הרב הגדול המפורסם כקש"ת מו"ה הילל ל"ש ני' תופס ישיבה בקהל נאלאנטהא יע"א:

יקרת נועמו הגיעני, והנה שחר שחרני אהבתי, להשתדל לאסוף אליו צאן קדשים חבירם מקשיבים לקולו, אהובי ורעי היקר אם גם מה שאמר הרמב"ן ההשתדלות והחריצות הבל והגזירה אמת לא אמרו כי אם בעניני הגוף הנגוף בכל זאת בענינים כאלו אשר אין ביכולת הבשרי ומידו לו לאשר ולקיים, כשאר המצות אשר ברשות האדם לבדו נתונים נתונים המה לו,:

קורא אני גם על כזה ואל תתחכם יותר אל תרדוף להתחכם דווקא בקצה האחרון דהיינו ומתלמידיי יותר מכולם למה תשומם יען המורגל לדרוש ולתור על דרך זה לבד אם לעת לא יעלה לו הגורל, ישומם בישבו בדד, ורגיל אני לפרש מה שאחכז"ל במס' תמורה כשהתלמיד הולך אצל רבו ואומר לו למדני תורה אם מלמדו מוטב מאיר עיני שניהם ה' ואם לא עשה כולם ה' מי שעשהו לזה חכם עשה אותו טיפש לזה טיפש עושה אותו חכם דמק' על היותר הל' דקאמר אצל רבו דעדן על זה אני דן דאם אינו מלמדו האיך הוא רבו, אמנם מוסכם אצלי כשם שהראה הקב"ה למשה דור ודורשיו ומנהיגיו זה ראוי' במקום זה לדור זה כך אלקי' הבין דרכה של חכמה וידע את מקומה, כי לאו מכל אדם זוכה מכל איש ואיש, לקבל שפע תבונתו ולזה הכין המושב יחידים ביתה לכל הרוצה שיושפע לו מקור השפעתו, ומעין תבונתו ונתן לאיש אשר הכין לו חכמה ותבונה כפלים לתושי', וזה טעם ילמוד במקום שלבו חפץ כי החפץ הזה חפץ אלקי וה' העיר רוחו לשאוף בצמא ממבועי היכן לו, וזה אמר' בזמן שהתלמיד הולך אצל רבו אשר היכן לו הש"י אם מלמדו מאיר עיני שניהם ה' השי"ת נותן ברב בינה יתירה ובתלמיד השגה לקבלו ואם לאו עשה כולם ה' מי שעשאו חכם לזה עושה אותו טיפש כי החכמה יתירה שנתן לו ה' בשביל התלמיד הזה, והנה סהדי במרומים כי מכל קריות וחוצות עם ה' אשר ראיתי ובקרתי מעודי עד היום הזה, אין גם אחת נעימה ויקרה אלי כעיר הקודש קהל ה' אלה פ"ב המהוללה יען ת"ל זה המקום אשר ברשות האדם להתנהג כאשר לבו חפץ אם בתום וביושר באמת ואמונה יעשה מה שיעשה, ואין דובר ואין מלעיג ואין מסטין וזה לא ימצא בעוה"ר בערי הפרזות, אמנם בכל זאת עיני לשמיא נטלת ויום יום נפשי בכפי אשא לבל יפיל ה' חבלי בנעימים האלו ונחלתי זאת אשר שפרה בעיני, לא תשפר לנפשי וחלף אבחר דרכי לאות בזה מושב טוב לי להדליק אהלי ממדינתנו אלו, ולשבת בדד בארצנו הקדושה הן בזה כמו בזה, לא אוכל להיות עץ שתול אשר פריו יתן ואך בעבור זאת הפרתי עצתי מאז לבלתי כתת רגלי לחוננן עפר ציון אמנם אשר אם אותר בזה ואבחר מכון שבתי באחת מערי יהודה אתר דציתי עדן בקול קורא לאלקי וחלילה ימנע בכל זאת אבינו הנמצא לשוחריו ממני לעשות פרי לא אמאס בעבור זה שבתי וחפצי ולאמר או חברותא והיכן דברי חכז"ל הלומד תורה בצנעא מכרזת עליו בפרהסי' ומה אעשה אם אותן הילדים אשר הוכנו להניק מתנובות שדיי, מאסו והפכו חוק, ולא אבו לשמוע בקולי קל אליהם אכן זאת אעשה, אחפש ספר מדותיי ואבקש חשבון מנהגי אם לא הייתי ואהיה חלילה בעוכרי אם לא תהלוכי עם החכמים המקשיבים לקולי ושחתי עם יושבי שער וגערתי תחריב ותיבש כהרי נחל דבש וחלב אם אמנם לבי אמר לי האיך תדע מעצמך מקיצוריך ותבין מחסורי כוחך ואין הנפש רואה נגע הגוף כ"ש נגע עצמה וידעת גם ידעת אשר כל מעשינו כלולים מטוב ורע ולב האבן תקדים שלש עשרה שנה אל לב הבשר, ועשרים וחמשה שנים יחלופו ויעבורו טרם נדע לברר מדתינו אי לזאת לא יחרד לבי, אך יתר ממקומו להמליך לבי עלי לבדי, כי אם בדרך הדריכנו קודש הקדשים בו אדרוך ובמסלה הזאת אעלה יען בנותיה אדרוך הלא קול אומר קול דודי דופק לאמור אם לא תדעי צאי בעקבי הצאן על משכנות הרועים ועתה הנה כחך ה' בעצתו להאיר פניו אליך בהיות עיניך רואות שנים כמה פני משה כפני חמה איש כל דרכיו כלכל במשפט ומעשיו במשורה וחפץ ה' בידו הצליח ועתה מה לך לסור מדרך חיים הלזה אשר ראית והתבוננת ורגיל אני לפרש מאמר הכ' בישישים חכמה ואורך ימים תבונה דר"ל החכמה תשרש שרשי' בלבות החוסים בצלה אם תבוא מישישים יען הנסיון מוכיח כי דרכם וחכמתם אשר בהם קשטו עצמן ועלו והצליחו ועשו פרי ושורשו והגביהו למעלה היא הנתיב היושר וזה ואורך ימים שלהם נותן לנו תבונה ועתה מי הוא זה אשר יבוא לגרוע או להוסיף לתקן ולהעדיף עלי אורח חיים למשכיל הקדוש הזה ואיזהו בן עוה"ב ואזנך תשמענה דבר מאחריך וגו' ועתה אם כן איפא סלת לך בנפת שכלך ופלס במשקל תבונותיך והישב ברעיונך ולוח לבך והרם לך בכל עת תרומות מדות מלאך ה' צבאות הזה והי' לנוכח עינך תמיד ואז תדע בעינך נאמנה אם גם חלילה לא יאספו העדרים אליך כי לא ממך ומידך נתן לך אלקי' ואמנם לזאת תחלק לך עיניך זאת כפי אשר חזית והתבוננת וחקרת ודרשת לענינים ארבעה הן הנה ארבע אמות של הלכה אשר מיום נהרס גדר סוכת דוד הנופלת כלולי אהבת ה' בעולמו:

הא' הוא הראש הנהגתך בינך לבין עצמך הנוגע לך לבדך וזאת שנית הנהגתך עם התלמידי' ועוד בה שלישי' הנהג' התלמידי' שהן ארבעי הנהגת התלמידי' זה עם זה ואמכם הנהגתך בינך לבין עצמך ה"ה הדרך אשר בו תלך ומסלת הקודש אשר תסליל תכוין מדה אשר לא תהי' הפסדה מרובה משכרה וזה להיות דעתך נערב על הבריות וירגישו החוסים בצלך אהבתך לבבי אל חי ושמחתך בהתקרבם, ואף גם הפרישות אשר תתנהג בו לא יתראה החוצה ומורגלא בפומא רבינו הקדוש זצוק"ל ב"ד ר"ל הבדידות קודש ילבש כי עמוד בר הלבב אהבת הבדידות אמנם צריך להזהר להסתיר דבר זה מאשר סביבותינו למען לא יאמרו מי יגור עם אש אוכלה כי אם ומכנסי בד ר"ל כניסת אהבת הבדידות ילבש על בשרו, ורגיל אני לפרש ועלהו לא יבול ד' רז"ל זה שיחת חולין דר"ל עלה דהיינו בני עמא דארעא המוכנים לעלים דמקיימי אתכליא ג"כ לא יבולו אמנם זה בא מטעם שיחת חולין שלהם אשר על יד זה לוקח נפשות חכם ולא זה בלבד להראות אהבה להמקשיבי' בקול דברי לעשות קול דברו כי אם גם להמתכחשים העושים מעשה זמרי ומבקשי שכר כפנחס גם המה לא יבינו אשר אנחנו בקיאים במעשיהם והיה מרגלא בפומי' זצוק"ל אל תסברו כי תוכלו לכחש לי כי אם ארצה שיעלה על דעתכם ככה וצריך להיות עם עיקש תתפל ולא לגלות לי' ידיעת מסתוריו כי די לנו אשר יכסה עוד הבושה פניו וירצה באהבתנו והכלל פנים בפנים צריך להיות כל אנפין שוה וללמוד זה ממידות בוראינו אשר עוד באנוש נשמתו ויקוה תשובת יציר אדמתו לא יתן להבחין פני רצונו מפני כעסו ואף גם זאת אם יחטא לו איש להעיז פניו נגדו, לא אמר לו גש הלאה כי אם אומצי לי' נפשי' ורגיל הי' לצות לתלמידיו ללמוד ממנו דבר אחד בהם הדבור משנאיו תחתיו מימי לא נצחתי אדם ועי"ז מימי לא נצחני אדם והי' אומר לכו פעם אחת כי מוצא בנפשו שתי הפכיות זעמו רגע עברתי שמורה נצח לאמור בעת יוודע לו עקשות ופתלתל מתלמיד' ואנשי שלומו זעמו עליו רגע ואח"ז יוכל שוב לקרבם אל מלאכת הקודש להשתדל עבורם להגדיל טובתם אמנם יודע ערכם ועד היכן תהא יד חסדו והשתדלותו פשוטה להם' ועד אן תבוא ולא תוסיף ולזה עברתו שמורה נצח וראשית כל לבל:

יראה על פניו אשר יהדר פני הדבוקים בפרישתו ויבז לאשר לא יעשו כמעשהו כי אם גם בלבו חזון למועד עצור הוא בעצמותו ולא יראה החוצה, ובזה יהי' לו כבוד והדר ותפארה ועוז וממשלה למרבה המשרה וזאת שנית בענין התלמידי' ידוע להוי לנא, אשר מקדם קדמתה ומה גם בדור היתום הזה תלמיד הבא לישב בצל התורה והיראה כגוי הבא להתגייר דמי, וכאשר עלינו להודיעו להגר הזה אחרי משכנו אותו בדברים רכים כהלל הזקן בכ"ז להודיע עונשין וגזירות כן הדבר הזה ראה ראיתי ודוכרן עובדא דהוה בדידי אשר באתי לחסות בצל הנשר גדול האבר ארך הנוצה רבינו הקדוש זצ"ל רך הייתי וצעיר לא ידעתי בין טוב לרע בבואי ימינו פרש לחבקני ולומר לי שלום בואך, אמנם אחרי דבר עמי אחת ושתים החל ליראיני ולירך לבבי לאמר הן אתה היום ילד קטן ורך היעלה על דעתך לסבול בזה לחץ זה הדחק אשר יסובב בני בזה וזה לשני סבות האחת למען לא יפנה לקחת משען לחם וארוחה, טרם יערך שולחנה של תורה ויהא תחלת מגמתו להטות שכמו לסבול מכירות ועוני המשברים לבו וכוחו, שלא יהא דעתו זחה עליו וממדבר ר"ל שמשים עצמו במדבר ארץ לא זרועה כמדבר זוכה למתנה, וזאת שנית כי אין מן התועלת אשר יבין וישכיל התלמיד הלזה גודל שמחתנו בו ועוצם תשוקותינו לקרבו אצלינו אף שהוא לתועלת, ואם חפץ ה' בידו לא יסוג אחור מדברינו אלה ועל כתפיו ישא מוטות מלמד ודרבן מדעינו, וזאת שנית להיות עיקור מגמתינו להדריכו על השקידה והתמדה בתורתנו הקדושה, והמאור שבה תחזיר הרע שבו למוטב ואמנם לא יהא שוה לנפשינו אם ישקוד כל היום על ספרי היראה והמוסר וכיוצא מספרו חסידות אבל הזהירנו רבינו הקדוש לאמור יקח נא יום יום מעט מים דהיינו מדות המגיעי' אותנו אל התורה, אבל העיקור וסעדו לבכם פת לחם לחמה של תורה, להיות דברי תורה, משוננים, וקורא אני אל התלמידים ההוגי' כל הימים או רובו רק בספרי יראה ומוסר חבל על דאית לי' תרעא ודרתו לתרעא לא עביד היפך מה שאמר ר' ינאי אכן שבשקידות התורה עצמה צריך זהירות גדולה ועינא פקיחא כי בעוה"ר הרבה מן השוקדים מגמתם להראות יפים ובקיאתם וע"ז השטן מפצץ קרנם ושבשתא על בינייהו ומרגלא בפיו הקדוש נח לו ה לומד שלא בהתמדה ממי שאינו לומד בהתמדה:

ורגיל אני לפרש מסיע אבני' יעצב בם דאמר רבא בפ' חלק אלו בעלי משנה ר"ל המסיע מבית מדרשו אבנים שלימות ת"ח בקיאים ועצב בם כי מתוך שלא ידעו ויטעמו נופת צל בינת מתורתינו הקדושה ולא עליהם נאמר דדי' ירווך בכל עת והכל בעיניו כגזיה"כ ולא עוד אלא שיאמרו כבר מלא קרבינו משלחן גבוה והגיע התור לטייל בפרדס כאשר עינינו רואות בזמנינו בעו"ה בזה החלה לנפול חומת ברזל בארץ אשכנז ארצה יען פסקו הישיבות והרבני' הישרים בלבותם בכל זאת להשכיל לאחרים לא ידעו וכבר העיד על עצמו הגאון בעל אשל אברהם כי בחדודו ופלפולו החזיר בדורו התורה ליושנה וע"ז אמר רבא שם כי ביקע עצים דהיינו החידוד עוד עץ קטן מדליק הגדול במס' תענית יסכן בם דהיינו בעלי תלמוד דהוא סברת טעמי המשכי' כפי' המפרשים, והעיקר לחבב סברא ישרה אשר יאמר אחד מן התלמידי' אפי' זעירא דמן חבריא ולהכות על קדקוד דעה משובשת אפי' מהגדולי' אמכם בלשון רכה וראשית דבר תלמיד הבא מחדש לישיבתנו והחל להראות לפנינו שכלו ותבונתו בפלפול וכיוצא לחבב דבריו וליפותם אם יש בהם ממש והעיקור אם כמה פעמים נבייש ברתחא דאוריית' אחד מן התלמידי' או החבירים לדבר כשוך חמתינו עמהם מילי דבדיחי ולהראות להם סבר פנים ומה גם אם לאחר התבוננת נראין דבריו מדרכינו ודוכרן אשר פעם אחת גער רבינו הקדוש בכעס א' מן התלמידי' ועל משכבו ברעיוניה סליקו אשר הדין הוא עם התלמיד ולמחרת פייסו בפני כל הישיבה ובקש ממנו לסעוד עמו בש"ק ואמנם לקרבם אליו העיקר לפי מה שיקרבו עצמם והם מרגלא בפיו הקדוש החוצה שאכירנו אותו אכיר ואף גם זאת צריך פקיחא יתירא אם יקבלו מה שיקבלו על נכון ושבח אני א' מגדולי דורנו אשר אם תלמיד לומד אצלו איזו שנים ולא יכון שוב בעיניו לנסותו ולהעמידו על כור הבחינה יצוה לו אשר הוא ינסה בפניו התלמידי' הקטני' ומזה ידע ענינו מהותו וערכו על נכון ואף גם להשכיל אם כל אחד מן התלמידי' אשר כבר הגיעו למדרגה אם יגמרו למגמר מלבד לסדר והעיקר אם יחזרו על הישן ע"ד אם שמוע תשמע וידועי' דברי אבינו לנון וחזרת אמנם בענין הלימוד המוסר לא יישר בעיניו ללמוד שום מוסר עם התלמידי' כי אם ספר חובות הלבבות הוא הדבר אשר בו ידע אנוש לפלס מעגל רגליו להיות מוצא חן ושכל טוב בעיני אלקי' ואדם ואם גם שאר ספרי מוסר ילהיבו לבות בני אדם בכל זאת לא ידע עדן לשקול ולהבין ולברר מדותיו ומעיד אני עלי כל התלמידי' אשר שמשו את רבינו הגאון כי יאמרו כל אורחותיו וכל הגדותי' וכל משאו ומתנו הי' לקוח מן הספר הזה והוא דבר השוה לכל נפש כקטון כגדול רק בהסביר הדברים והעיד לי בנו רבינו כ"י אשר בימי בחרותו מצאו רבינו זצוק"ל הוגה בס' ר"ח ואמר לו הכח בני זה בימי בחורותיך והרי זה בכלל מה שהי' מורגל בפיו הקדוש פסיעה גסה נוטלת מאור עינו אמנם אשר הזהיר אותנו כמה פעמים להגות לבין עצמינו הוא ס' מנורת המאור המלוקט מאגדת חז"ל ואין לגנות חלילה ס' מוסר האחרים, אבל בימי הילדות אשר עוד בל נטעו בל יך שרש היראה בלבם כשם שחייב אז ללמוד תורה מרב אחד כך צריך לברר לו דרך א' מיוחד בו ילך לבטח דרכו ולא ילוזו מעגלותיו וע"ד המספחת אשר פשתה כעת העיקור לעשות עצמו כלא ידע מהמשמרים הבלי שוא, ואך בלשון רכה ואמרים עמרים מ"ד חז"ל יערב אחת בהרבה להרגיש לב העומדים במשמרתם לבל יסוגו ג"כ אחור, ובכל זאת לא יאשים ולא יפליג להלבין בפרט, אם לא שיעשו חלילה תורת ה' לטפלה או שילמדו דברים כאלו אצל אפיקורסים חברים משחיתים ושנה טרם נסתלקה ארון הקודש מתוכינו אמר לנו בליל הו"ר כי אותן התלמידי' אשר צוו מאבותם להשיג וללמוד דברים מדברים שונים הוא גוזר עלי' ללמוד אצל נכרים ולא אצל אפיקורסי' ישראל ויש מחילוקי' שונים בהבנ' אלו הדברים ספרי רמ"ד וס' דקדוק מהמינ' השם ישמרנו מהם אמנם בעוה"ר בזמן הזה הוא מן הנמנע שישמעו בקול תוכחה להשיב אחור ידם מהם ודי אם לא כעזרה ולא ניתן ח"ו הסכמתנו ואמנם לשון אשכנזית ולע"ע במדינה זו הגרית ג"כ הלשונות עם דקדוק נכון לקרות (צייטונגען) והדומה להם מלבד ס' פילאסאפי' או טיאטרוס או שירי עגבים או מליצות עגבים מלבד אלו וכיוצא בהם עד אשר יוכלו לכתוב אגרת ושטרות וכיוצא כל אלו מלבד ההגרית ובכללם מלאכת החשבון את זה גלוי וידוע אשר שכר רבינו הקדוש לבניו ובנותיו מורה להורות כל הענינים הנזכרים אמנם בכל זאת לאו כל מוחא סביל דא ומלה בסלע משתוקא בתרין ואשרי מי שכלה שנותיו ולא חבאן והעיקר לשרש האהבה בלב התלמידי' ולהראותם:

בפועל וע"י שיחות מוסר הנהגות טובות ומזה נבא אל השלישית אשר ישמעו וילמדו ויקשיבו ויאזינו ויגמלו זא"ז חסד וידריכו זה את זה לרצוננו וישתדלו בכל עז להשיב רצון ואהבה ממנו ובכל זאת תהא חוץ מעת הלימוד והצורך השמאל קצת דוחה, ולא ידעו זולתי אחד מיוחד וממאויי ועניני ביתי משפחתי וערכי, אמנם לזאת אנחנו צריכין אל הרביעית לשום מהם ובהם ראשים ופקידים, ולהזהיר הגדולי' על הקטני' ולנהוג כבוד בגדולים למען יצייתו להם הקטנים ואם בלבינו על אחד מהגדולים קצת איזו חשש נגל למוסר אזנם לאט לאט בינם לבין עצמינו ולא בפני הקטנים ואזי בעזרתם נגיע למבוקשנו כי המה בעצמם ידריכו זה את זה, וכולם ינהגו רק על פי המידות הישרות מ"ס חו"ה לבל יגוס לבם ויתגאה, ולא ישלוט בהם חסרון בטחון ויומאס העולם והבליו בעיניהם ותיקר תורתנו הקדושה בעיני' ולעמתם זה לזה ברוך ושלום יאמרו ואיש את אחיו יחזיק ולרעהו יאמר אמץ והעולה על הכל השיעור יום יום אפי' בע"ש ועי"ט אם יתכן ולא יפול חלילה הגיון תורה שבכתב עם פרש"י ורמב"ן מהם, ולא להרבות להם חדושי אגדה כי אם רק שיבינו סיפורי התורה מדרשי ודקדוקי חז"ל דבר דבור על אופנם וזה לנו מצור משגב וכלי חפץ להכות באגרוף רשעים מלעיגים אשר לא יבינו משפטן ובדברי קדש כאלו ואלה מוסיף עליהם פי' הרמב"ם על אבות ומשנת חלק והלכות דעות תשובה וכיוצא בידינו להקהות שיניהם אם יפגשו בנו, והמה ת"ל לא ימצאו ידיהם ורגליה' ובפרט מד' רבינו הרמב"ם ורמב"ן ומו"ה ורש"י המפורסמים בעיני המון שמא דידהו גרים להכנס דבריהם בעיני המון ויסכר פי דוברי שקר, וכסף נבחר לשון צדיקי' על שפתם יעלה נחל על גבולו סביב תרבה ויפריחו בחצרות אלקינו ועוד ינובון בשיבה:

הנה אלופי היקר מכ' דבר באזני בקול עט סופר, כי היכי דנמטי' לי' שיבא מכשורא ממני ואנוכי הרבתי במלין כבירים ולא לאלפהו חכמה ודעת באתי, כי אם להתיצב נגד עיני אמרת קודש של רבינו ואלה כעת אזכרה, ואמרתי אחברם ואצרפם לי יחד ואציעם גם לפני רופא ומ"ק הטוב בעיניו יבחר דברי העומד לשרתו בעת יהא לאל ידו אמנם כעת אי אפשר ונמנע ממני לעשות רצון קדשו עד עת מועד וכל איש ואיש מבני שיבתנו אשר יבא לשאול עצתי אנה יפנה מפה עצתי תנחהו אם יאבה דרך גבולו, אבל יאמין לי רו"מ כי מיעוטא דמיעוטא מהבחורים אנשי אמת יראי חטא אשר יעזבו ישיבתנו הרמה ות"ל רובם אהובים וברורים ה' עליה' יחי', דברי המתכבד באהבתו: חבר בן חיים:

למען לא אניח הנייר חלק אציע עוד הפעם לפניו התי' על הקו' ועל הספרי (עיין בסוף אגרת אחרת) וכי משום ציונם נוציא מחלל שבת להריגה לענ"ד פשט ד' הספרי מיוסד על פי הסכמת כל ראשי אלופי ישראל אשר האריכו בזה ה"ה הכוזרי והרמב"ן בכמה מקומות שכ' כי המצות לשם אלקי הארץ ומטעם זה נשא יעקב בחו"ל ש"א וא"כ יקשה למה גם לאחר אבדנו מעל הארץ הטובה בעוה"ר ושמתם דברי אלה לזה קאמר דבאמת הטעם שציוה אותנו הש"י תורתו בחו"ל הוא ע"ד שנתן לנו תורתו במדבר למען נהיה ראוי' ונכונ' בכל עת ושעה לחזור לארץ מאוויינו ולעמוד שם על משמרתנו משמרת הקודש אמנם השי"ת אשר ציוה אותנו תורתו זאת וזרז אותנו בעונשים ואזהרות על קיומה הוא אשר זירז אותנו עליה בחו"ל ומה לנו אם הטעם מעצמה או מטעם שיהיו מצוינים בידינו אנו פי מלך עלינו לשמור וכאן וכאן דאורייתא: ואגב ארשים מה שאומרים בשם הגרא"וו ז"ל כי ברש"י שם טעות המדפיס שהי' כ' ה"ת ע"מ והדפיסו תפילין ומזוזה וצ"ל תרומה ומעשרות הפרישו תרומה עשרו מעשר ואין ד' הש"ס בקידושין בסוגי' דמצות התלויות בארץ מ' כן עיי"ש:

שלום שלום לרחוק ולקרוב הי ניהו ידיד נפשי חבירי ועמיתי רב פעלים אלופינו מסובלים כרב ושמואל, אם קבלם מה שכרו תלמודו מתקיים בידו, ויאריך ימים חרוץ ושנון, יפה פרי תואר כש"ת כה"ר פייבל נ"י: אחרי דרישת שלומו וטובו אעתיק לו הקונטרס הלזה מעט הכמות ואיכות ומתוכו יבין האיך דעתי נוטה, ומהדברים שביני לבינו אין איש עמנו דילף אם שכחתי אפי' יום אחד מלהזכירו שלש פעמים ולא מג אהבתי שאינה תלוי' בדבר, וגם ברוע פנים ייטב לב והעד הנכון כמים פנים לפנים: שאלת הנפש לשכל אתה רעי ואהובי אור עולם זוהר רקיע כנופך ספיר ויהלם אור נאצל מקדוש עליון אשר יקרת ונעמת לי מאוד ונפלאה אהבתך לי עבור כי ד' נתנך בקרבי להיות לי לעזר ולסעד לאב ולפטרון להורני דרך האמת ועל ידך אגיע לאושר האמתי ואזכה לאור באור החיים וחיתה נפשי בגלליך חיי עולם! עתה נפשי בשאלתי שחכמתך תיעצני את הדרך אלך בה והמעשה אשר אעשה ונא תרשיני להציע לפניך ספקותי הנה חשבתי דרכי ולבי יחל בקרבי ומעי רותחו ולא דאו בזכרי מהו תכלית בואי הנה לעו"הז והוא לימוד תורתינו הקדושה וקיום מצותיו הנחמדים ועד היכן יכול להגיע גדולתי אם אזכה ובתתי מהלכים לך בין עומדים אלה ואחז"ל גדולים צדיקים יותר ממה"ש ושני חיי חרוצים ובכל יום ויום אני הולך וקרב לבית עולמי ומתרחק מעולם העשייה וימי קלו מיני רץ ותמול לעד לא ישוב ובחפשי אמתחת זכיותי אחזתני פלצות ובמסתרים נפשי תבכה מתי אבוא ואראה פני אלקים כי ראיתי מך ערכי ודלות מעשי וכמה ימים עברו ושנים חלפו לי ועדין נער אנוכי בתורה ומע"ט אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי מה אשיב שלחי דבר וכי יפקוד מה אשיבנו ואם לא עכשיו אימתי וגם קצת מעשים טובים שיש לי כדבעי למעבד לא עבידנא וכמה הם פגומים מכף רגל ועד ראש מתום אין בהם מחסרון כוונה ותערובות פניה ועבודת שיתוף שיהיה תפארת לי מהאדם ועל כולם עבודתי לו בעצבות שעל זה חרה אף ד' בעמו תחת שלא עבדת בשמחה מרוב כל וחולשת אהבתי לו יתעלה שהרי כמה שעות עברו בביטול מצוה לאהבה ולדבקה בו וגם כשאני זוכה לזמן מהזמנים לקצת טוהר:

לב שאני מרגיש בעצמי שמחה ואהבה יתירה לעיתי' שזה סימן שאני מרוצה אז לבוראי ואז נכספה וגם כלתה נפשי להוציא מחשבתי אל הפועל כאיל תערוג אל אפקי מים הן בשירות ושבחות הן בתנועות בעת שגדלה תבערה כי בלא זה אי אפשר שעל כרחך צריך הגוף לעשות איזה שינויים ואם לא כן גם מבפנים תכבה האהבה כי לכל דבר צריך התעוררות כמו שמצינו בדוד שהיה מפזז ומכרכר או בענין התפלה כהשתחויות דר' עקיבא שמניחו בזויות זו ומצאוהו בזויות אחרת וגם זה אין בידי לעשות שיאמרו עלי משתגע הוא חסר ושוגעים אני ויש לפרש כוונת הפסוק הושיעה ה גמר חסיד לפנים משורת הדין והסיבה לזה פסו אמונים הם אפי' האמת אין מקיימין מה שהוא מעיקר הדין דהנה ידוע הוא דצורבא מרבנן צריך לקדש עצמו יותר בכל דרכיו, מהמון עם עיין ב"ע דף ס"ב, צורבא מרבנן אפי' בנרייתא לא ניכול ופרש"י שם והנה לפנים שהיו המון עם יראים ומדקדקים בתורתנו ואפי' הריקנין מלאים מצות כרימון וכמה יוסף איכא בשוקא היה נקרא פרישות וחסידות אצל ת"ח תענית או קב חרובים מע"ש לע"ש או תבר גזיזיה דברדא ונחית וטבל ואפ"ה ל"ה זה אצל ההמון פרישות כשני תורות שהיו יודעים ומאמינים שהמתקדש וקרוב יותר לד' ראוי' שיתנהג כן משא"כ עתה בעו"ה שההמון עם על כמה גופי תורה עוברים ונעשה להם כהיתר ועבירה גוררת עבירה א"כ מעתה דיו והותר לת"ח אם יהי' צדיק שזה נקרא אצלם פרישות וחסידות ואם לפעמים גם תוספות יעשה יהי' בעיניהם כמצחק ויהי' לפעמי' הפסידו יותר משכרו ומשקרב לעת הזאת שמקוים בנו נביאיך שוא תפל חזו לך ועל עונך לא גלו וכל פרצה שאינו מהגדולים אינה פרצה ולנביא היום יקראו לפנים רועה ולא רועה בקר אפי' לרועה צאן וד' יודע ועד כי יותר מדבר אחד של יראה ופרישות שצריך להניח שלא יהי' כיוהרא בעיני ההמון ויאמרו מה גבר מגוברין והם אינם מאמינים דמרי צבי ועיני יורדה מים ואומר אני רבש"ע כל תאותי נגדך ואנחתי לא נסתרה ממך וכן בכמה דברים חם לבי בקרבי שאין ביכלתי ליזהר תקנת עזרא ללמוד בטהרה שהיו נזהרים בו גדולי חכמים הגם שאינה מעיקר ההלכה וכן בקיום מצוה ודברת בם ולא בדברים בטלים אפי' בדברי' המותרים והלואי שאהי' אוכל ליזהר מדברים אסורים וגם מענין הסתכלות באנשים שאינם מהוגנים שעבור כן כהו עיני יצחק ובפרט בנשים הגם שבוחן לבות יודע שאינו דרך חבה אפ"ה ראיה פוגם ואיוב סתמא אמר ברית לעיני כרתי מה אתבונן והרבה חברותא עושה להניח כמה מילי דצניעותא עם שאני יודע שאין להניח האמת עבור בושת אנשים המלעיגי' אשר עיניהם נוח מראות ולבותם מהשכל אלא לאשר ולקיים אותו אני צריך מכל מקום אבל סהדי בשמים כי מוכרח אני לעשות כן כי היום או למחר אני צריך להם לדבר מה הן שישמעו לתוכחתי או לתווך השלום או לגמילות חסד וצריך אני לעשות תצדקי שאהי' אהוב להם הכל לפי הזמן והמקום פעמים לישב עמהם לדבר דברים בטלי' ופעמים בסוד משחקי' לפעמים בשיחת הילדים (צייטונג) לשון מה ילד יום והכל שיהיו דברי מקובלים ונשמעים בעיניהם אם אמת הוא שלפעמים הם לומדים ממני דבר טוב אבל רק לפעמים ואני תמיד לומד מהם ומי יודע אם לא יצא שכרי בהפסדי כי דברים בטלים מטמאים טוהר הלב ומי שרב שחקו ממעט מוראו וכן בענין לימוד התורה פלגי מים עיני ירדו בזכרי מה שראיתי בספרים רבים נאמנים ממקום קדוש יצאו כולם כאחד עונים כי עיקר וגופי התורה הוא לימוד הנסתר ולא אתה בן חורין להבטל ממנה בשום אופן וגם מי שלא יזכה ללמדה על בוריה מ"מ זוכה הימנה יראה פנימית ואהבה עזה כי אינה דומה מי שמכיר גדולת אדונו והדרו ועתה בעו"ה במדינתנו בזמננו העוסק בה הוא כמעט ללעג וקלס בעיני ת"ח הנקראים גדולי ישראל ומה גם בשועלים קטנים אשר כרמים מחבלים על אלה בוכיה אני ותבכה נפשי במסתרים מפני גוה מפני גאותה של תורה:

וגם בענין לימוד הנגלה לא נחה דעתי בענין הנהוג בזמנינו עתה לילך אחר הגיון זמן זמנים טובא וכבר התמרמר על זה אחד מיוחד הוא הספר אורחות צדיקים בשער התורה המיוחס לר' יונה זלה"ה הגם שלא למד עדיין הלכתא שהמה תדירים והכרחים יש מהן כהררים תלוים בשערה ויש מהן דברים העומדים ברומו של עולם ובכי אדם מזלזלים בהם ובפרט קדשים וטהרות שעליהם נאמר בכל מקום מוקטר ומוגש וכן מענין תפלה צער לי מאוד שהיא גדולה מכל מע"ט עד שהיא חשובה כקטרת שהוא תשמיש חביב לפניו ובפרט עתה בגלות המר היא אחת מעמודי העולם במקום קרבן כמחז"ל תפילות נגד תמידים תקנום כף על ירך אספוק ובמר נפשי אני צועק אוי לי מיום דין אוי לי מיום תוכחה, כמה תפילות יש לי בכל השנה שאינן פיגול וירצו לו לריח ניחוח:

וגם עדיין לא ידעתי מאין יבוא עזרי וגם אם תהי' בעזרי או ח"ו כנגדי אם אני מסבת קצת אהבתי לה' הנני מוכן לקבל הכל באהבה מה שגזר ד' עלי לצמצם צרכי במנה דאפשר כמח"זל יאכל וישתה פחות משיש לו וילבוש ויכסה במה שיש לו ולקיים העשה שהרבה גופי תורה תלוים בה והיא קדושים תהיו לפרוש ממותרות וקדש עצמך במותר לך אם גם היא תתרצה לזה:

עבור כל זה חשבתי למשפט טוב לי לעזוב ארצי ומקומי ומולדתי ולא מדובשך ולא מעוקצך וארחיק נדוד לילך לכשק כיפא דעכו אתר דמשה ואהרן לא זכו לה ארץ הקדושה שאוירה מחכים והיושב בה כשוא עון והקבור בה כקבור תחת מזבח ודוד ע"ה מקונן גרשני מהסתפח בנחלת ד' ואחרון הכביד כי ראיתי בספר פאת שלחן בהלכות ארץ ישראל הביא המחבר בית ישראל אות א' בשם ספרי שעיקר קיום התורה הוא רק באה"ק ובחוצה לארץ הוא רק ציונים שלא יהי' חדשים לכו כשנחזור במהרה ושם אקרע סגור לבי ולפניו אשפוך שיחי עם חברת אנשים תמימי דרך צדיקים דמשם ואדדה יתר שנותי בעבודתו בלא לב ולב ובתורתו תורת אמת בטהרה וכללו של דבר אעשה מה שלבי חפץ:

אבל עם כל זה נבוך אני לעשות כן ולבי חלוק מלהאמין שכן הוא האמת כי לבי אומר לי אם כנים הדברים אילו היה ראוי ונכון שילכו בכל שנה מכל קהילה מקהילות ישראל כמה וכמה יראים להסתופף בחצרות ד' דמי קוטרא הא מלתא דעיקר קיום התורה רק באה"ק הוא ושאין לכו חלק ונחלה בד' ובתורתו ח"ו ועל"כ שיש דברים בגו כי כלל גדול בידינו אחרי רבים להטות וכי תימא אכתי הדין עמך אחרי רבים להטות ולא לרעות ועתה הוא עקבות משיחא ואמת נעדרת ואין דורש ואין מבקש ועבור כן ציון דורש אין לה הס מלהזכיר ולא תהי' כזאת בישראל ובושנו מדבריך אם כן תאמר שרק אתה לבדך נשארת נביא לה' וזולתך אין אחד שיכיר האמת ולעז אתה מוצא על בתולת ישראל כי לא אלמן ישראל ות"ל יש עדיין אנשים כיעקב אבינו: שאהבת הש"י ותורתו בלבם עצרה ללמוד יומם ולילה בלי שינה לא ארבע עשרה שנה אצא שמונים שנה אם היה כח אבנים כוחם בלא שום פניה ואפי' להיות רועה צאן אח"כ וגם יש אנשים כאברהם שברצונם הטוב היו נוטעים אשל ומפזרים כל ממונם כדי להגדיל התורה ולהאדירה אם הזמן והמקום לא הוה לה' בוגד בהם ויש אנשים כיצחק שאהבת ה' בוערת בם עד לב השמים למסור גופם ונפשם אליו ואגב אבאר מדרש וז"ל אמר יצחק אבי הנני מסור לך אבל על דמי צער לי אפשר הכוונה האוהב ד' החפץ במצותיו ולא בשכר מצותיו הדואג תמיד מתי תבוא מצוה לידי ואקיימנה אינו יכול לומר קבלת מלכות שמים בלב שלם כל כך בכל נפשך כמו העובד ביראה עבוד כי אצלו יפה שעה במע"ט ועושה נחת ליוצרו מכל חיי עוה"ב והיא שכרו שזוכה להיות עבד למלך שאין כיוצא בו ומה בצע ומה יועיל לו שיקבל בעוה"ב שכר אשר עין לא ראתה סוף סוף במתים חפשי ממצות אלא כך הוא אומר אנא השם אם תבטיחני כשאמסור נפש לך שתחלימני ותחייני אזי בתופים ומחולות לך ה' נפשי אשא לא פעם אחת אלא אפי' אחת וחמש אחת ושבע כי לא מות יהללך חי חי הוא יודך וזהו כוונת יצחק פשיטא הנני מסור לך אבל על דמי שנשפך צער לי ואם המה מבוזים ומעונים ואינם נכבדים בעיני ההמון להיות מפורסמים כך הוא המדה וכן גזרה חכמתו ומאן דאיהו זעיר איהו רב ומאן דאיהו רב איהו זמיר וקטן וגדול שם הוא ודיו לעבד שיהי' כרבו עד שיערה עלינו ממרום וישיב העטרה למי שראוי לה וע"כ שטעית בהסכמתך אלה דברי לבי על כן אמרתי כתיב שומע לעצה חכם ותשועה ברב יועץ ודאגה בלב איש תשיחנה לאחרים אתה שכלי אלופי מאז יהי כא חסדך ונחמני וליעצני ולעשות הטוב בעיניך כי עיקר חפצי לעשות רצון קוני ע"כ השאלה תשובת השכל נשאול נשאלתי כדרוש נדרשתי נקרוא נקראתי ממך את אהובתי רעיתי צמידתי תמתי לשקול ולפלס לך במאזני שכלי האמת מהאמת היותר נכון וברור ולסקל לך מסילה לבוא לדרך אשר יותר קרוב לעבודתו ולהשלמת רצונו יתעלה ובכל לשון של חבה ואהבה אקרא הנני הנני לקראתיך מוכן ומזומן למלאות שאלתיך ונמצאתי למבוקשיך ונא שאל יליזו דברי מעיניך ויהיו חיים מלפניך להוציאך ממסגר אסיר מרבת המהומה וממבוכת הספיקות אשר הולידו עשתנותיך זה אומר כה וזה אומר כה וזה אומר לא זו הדרך ולא זו העיר וכולם קודש לד' האמת אגיד כי מוצאו לי דבריך ואוכלם והיו בפי כדבש למתוק אחרי רואי את טוהר מחשבותיך וכי לבבך וכוונתך הרצויה וכל מגמתך וחפצך ותשוקתך הוא רק לעשות רצון קונך וגם עיני זלגו דמעות אהבה ואמרתי ברוכה את לד' בתי והיטבת לראות וגדול חסדך ליום אחרון אשר מאסת בהבלי הזמן ובמכמניו ושכמך הטית לסבול עול התורה ליראה והא לך מינאי ברכת הדיוט אם האמת הברור הוא שכל דאגתך הוא לענין עבודתו יתעלה יוסף לך ד' דאגה על דאגותיך שתזכה לתורה ועבודה וזכות רבים אלף ידות כמו שיש לך עתה ויוסיף דעת יוסיף מכאוב עוד תרבה דאגתך לאלף אלפים ודום לד' והתחולל לו ועוד אחת מעט להוציא כאור צדקיך וכצהרים משפטיך ואם גם יתמהמה חכה לו כי לישרים יצפון תושי' וטוב לא ימנע להולכים בתמים וגם לכוכב שמים שפכתי שיח ואמרתי רבש"ע עניה זו הולכת לעשות רצון קונה וחפץ צורה נא אל תעזבה ורפא שבריה כי מטה והיה בעזרה להוציא מחשבתה אל הפועל כשמש בצהרים: תחלה אשיבך תשובה כוללת ונצחת ומספקת ובה תדע שלא כן דברת ואח"כ אם יסכים הזמן עמי אכופף ידי לבאר לך אחת אחת גם אם אניח לך הדברים כפשוטן כמו שעלתה על דעתך שמצות ישיבת אה"ק שקולה ככל המצות והדר בח"ל כמי שאין לו אלקים ולכן אמר דוד גרשני מהסתפח וגם כל קיום המצות בח"ל רק ציונים המה כפרש"י פ' עקב ורמב"ן סוף אחרי והביאם בית ישראל בפסקיו והקבור שם כקבור תחת מזבח ומיתי ח"ל גם אם יזכו ייחיו יהי' להם צער גדול מגלגול מחילות וגם ח"ל בכללה היא ארץ לא מטוהרה וטמא טמא יקרא ויש בה ביטול תורה ותפלה מסיבות סיבות עם כל זה תמה תמה אקרא עליך את נפשי אשר ממעין חכמה לוקחת וממקור בינה קורצת איך שגית בזה ואיך טח עיניך מראות ואיך עלתה זאת על דעתך ואיך מלאך לבך לעשות כן והזאת חשבת למשפט שמע נא מילי אוכיחה ואערכה לעיניך הלא ידעת אם לא שמעת כי תורתינו הקדושה שהיא קדם מפעליו מאז ושעשועיו יום יום והיא גם היא חיינו ואורך ימינו וזולתה אין דרך לזכות לחיי עד ארוכה מארץ מדה ומני ים רחבה ואמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ולכל תכלה קץ ראיתי אבל מצותך רחבה מאוד ובפרט בדורינו דוד האחרון היתום הזה אשר אין חזון נפרץ אם אביי ורבא בדורם אמרו אנן כסכתא בגודא לגמרא וכאצבעא בקירא לסברא אנן מה נענה אבתרייהו מה כוחנו מה גבורתנו מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה ובמה יזכה נער להיותך טובי עין ללמדם לאחרים ולהדריכם בדרכי תורה ויראה כמו שאמרו דורשי רשומות אדם לעמל יולד ר"ת ללמוד על מנת ללמד ואבנה אנכי מאחריו, וכן אמר החכם חכמות בחוץ תרונה מי פתי יסור הנה לכו לחמו בלחמי ואין לנו שיור רק התורה הזאת דייקא ולא תאמר מי אני שאשב בראש לא אהי' חובש בביתי אין לחם ושמלה ודבר זה מצוואת רבינו הגדול זלה"ה למדנו שכתב וז"ל הזהב ואם מעט לפניכם מאותו המעט אשר חננכם ד' למדוהו ברבים בכל מאמצי כח והנה בדבריו המתוקים יש לפרש פסוק משלי דרשו חז"ל סוף לולב וערבה תורת חסד היינו ללמוד לאחרים וזהו הכוונה פיה עדיין פתחה בחכמה וללמוד היא צריכה אפ"ה תורת חסד על לשונה וכבר אמר הלל וכשאני לעצמי מה אני הכוונה כשאין אכי משתדל לזכות אחרים מה אני עד היכן יכול להגיע זכותי וזקני ת"ח כל זמן שמזקינים אחרים מזקינים דייקא לאחרים אז דעתן מתיישבת עליהן ואיתא במדרש המלמד תורה ברבים לשם שמים המקום מכחם עליו ונותן בו חכמה ובינה דעה והשכל וחלקו עם ג' אבות וז"ל החסיד החכם בעל ח"ה בשער אהבה פ' ו' וראוי לך אחי לדעת כי זכיות המאמין אפי' אם יהי' מגיע אל תכלית הרחוקה בתיקון נפש אל אלקים יתעלה ואילו היה קרוב למלאכים במדותם הטובות ובמנהגיהם המשובחים והשתדלותם בעבודת הבורא יתברך ואהבתם הזכה בו אפ"ה אינם כזכיות מי שמורה בני אדם אל הדרך הטובה ומיישר הרשעים אל עבודת הבורא שנכפלות זכיותיו עבור זכיותם בכל הימים ובכל הזמנים עכ"ל אם כן נפשי מה יוסף ומה יתן לך ישיבת אה"ק יותר מזה כי שם אין צריכין לך ולא לחכמתך ותבן אתה אכנוס לעפריים וקטנם שגבה ממתנך וגם ההמון עם כולם אנשי מדות וכל העדה כולם קדושים כי כל מי שנדבה כוחו לילך שמה ולחיות חיי צער ודאי לבו לשמים ועל כולם האחד בא לגור וישפטו שפט והיית כערער במערבא תחת אשר היית בח"ל עץ שתול עפיה שפיר ואנביה זגיא ומזון לכולא ביה נפשי נפשי אתה ירא מקרא גרשני מהסתפח בנחלת ד' ואתה אם ח"ו לעצתי לא תשמע ומילי לאו מילין בך קורא אני עליך: גרשוך היום מלהסתפח לנחלת ד' ודיו לחכימא ויש לפרש הפסוק בדרך אסמכתא אל תמנע טוב זו תורה מבעליו החפצים ללמוד משום בהיות לאל ידך לעשות מע"ט לנפשך עיין תוס' סוף כיצד הרגל ורבינו הקדוש ריש היה קורא ביטל ק"ש ורק העביר ידו על עיניו ופירש רא"ש ור' יונה דזכות רבים עדיף ומינה תדין על השאר וזהו הכוונה על מי ראוי לבכות בכו בכו להולך שאינו רוצה להיות עומד בלא בנים תלמידים כמו בני נביאים ואינו רוצה לזכות הרבים, ר' לקיש לא זכה לציון מערתא דר' חייא וחלשה דעתיה יצתה בת קול תורה כמותו פלפלת תורה כמותו לא רבצת והיינו דאמר רבי כמה גדולים מעשה חייא מי זוטר מאי דאמר רבי יונתן כל המלמד בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד וכל המלמד את בן ה"ע תורה אפי' הב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו שנאמר אם תוציא יקר מזולל כפי תהי' ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש ואחז"ל בעירובין בני יודא דגלו מסכתא הכוונה למדוהו לאחרים תורתן נתקיימה בידם וכן דוד דגלי מסכתא ולא שאול ולדעתי אפשר משום הכי שאול באחת ולא עלתה לו ודוד בשתים ועלתה לו כי אמרו חז"ל פ"ק דברכות דף ה' עוסק בתורה ובגמ"ח מוחלין לו לכל עוונתיו שנאמר בחסד ואמת עון יכופר והיה קשה לי מניין לו לעוסק בתורה לעשות גמ"ח המן הגורן או מן היקב לרש אין כל עיין מדרש משלי על פסוק שמאלה עושר וכבוד אלא הגדולה שבגמ"ח והחשוב בכל מיני נדיבות הוא מי שהוא נדיב בתורתו שמתנדב לבני אדם להביאם לחיי עוה"ב עיין אורחות צדיקים סוף שער הנדיבות וחסד דרשו חז"ל סוף לולב וערבה על תורה ללמד לאחרים וזהו חסד ואמת מש"ה מוחלין ולזה זכה דוד ולא שאול דלא גלו מסכתא מש"ה דוד יפנה וישכיל מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר אמיתת דברי חז"ל שאמרו יצרו של אדם מתחדש ומתגבר עליו בכל יום וכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ועתה עיני ראו ולא זר מה מאוד עצמו כחותיו להפיל ברשת אנשים מאנשים שונים זה בכה וזה בכה ולא ידעו כי בנפשם הוא עד יפלח להמון עם ממתיק להם אהבה עוה"ז והבלו ומיפה בעיניהם תענוגיו ומסיתם לרדוף אחר כבוד המדומה ואם יבוא בהיתר יבוא ואם לאו גם באיסור עד שמוציאם מן העולם ולתמימי דרך וישרי לבב היודעים ומביני' כי אחרית כל אלה דרכי מות ובעמקו שאול קרואיה ואין לו מקום בפיתויים כאלה משיאו לצד אחר וכך דרכו דרך רמיה ראשית דרכו מסבב שלזה אשר לו מנוחת נפש וגורם לו עצבות ומגנה בעיניו מע"ט שיש לו וגם מעשה אנשי מקומו עד שמעצבו ובזה ככלל הכל ובמתק שפתיו ובקרבו ארבו אומר לו אתה עבד ד' בלא לב ולב מבחר אנשנו כלי מוכשר לכל טוב עבור כי נעמת לי מאוד ועמך אנוכי בצרה השקט ועצור במילין לא אוכל מכל לבי אומר לך צר לי עליך אחי מה לך פה נרדם הטוב לך כי תעשוק לעצמך מכל טוב ותרתי גיהנם למה לך בדוק בספרי חושבנך אם תמצא שבוע אחת בכל השנה שהיא ראויה שתהא מרוצה בו לאדוניך הן בלימוד התמדת התורה או בתפלה ובנצור לשונך מרע שהיא אחת מהסיבות שמביא האדם למדת רחה"ק ומי גרם לך זאת הלא אתה מצד עצמותיך וקדושתיך ופרישותיך ראוי היית שתשרה עליך שכינה וקורא אני עליך בטרם בבטן אצרך ידעתיך הלא כלום חסר לך לך קורא לך תנאי ורשפי אש שלהבת יה בוערת בקרבך ולא תכבה וכל מדותיך תרומיות ולאיש אשר אלה לו לא יעלה לשמים שיאו ומדוע לא אלא עשה אזנך כאפרכסת ושמע לקולי ואחוך ואמת אגלה לך לא ה' עשה לך כל זאת אלא אתה בעצמך בטפשת לבך וחבירך שאתה מתחבר עמהם הדומים להיות כמותך ובאמת אפי' לקרסולך אין מגיעים וקרא צווח בהתחברך לרשע פרץ ד' מעשיך ותלמידך ובני אדם שאתה מעורב עמו תמיד ללמדם ספר הן המה בעוכרייך וסבור אתה שעל ידם תעלה מעלה מעלה לזכות בנועם ד' מה מאוד טעית בזה שאל אביך ויגדך מה היתה תשובת הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים והלכתי על עצים ולנוע ובלא זה גם מדרך היראה אינו הלא ראש מידות הטובות הוא הענוה ומי שמך לאיש וראוי אתה להיות נחבא אל הכלים וטוב אמר לך השתדלך עלה הנה והיעלה על דעתך שאתה הוא המקיים עולם ובהעדר השתדלך בזכות הרבים תאבד כבר טבעת בסבך ענפי הגאוה אם תאמר כן האזנה לאמרתי איעצך ויהי' אלקים עמך הרחק כדוד למקום קדוש אשר תמיד עיני ד' בה וקום קרא אל אלקיך בחזקה אלה דברי יצה"ר המתלבש ביצ"ט נפשי נפשי אני מזהרך בבקר השכם שלא תשמע לדבריו וגם אם יאמרו לך כן משלחי ארץ הקדושה המסבבים אל תאבה להם ואל תלך בדרך אתם וכבר אמרה ילתא ממהדורי מילי וכבר ר' יוחנן הגם שהיה מבני ארץ ישראל הודה ולא בוש ואמר דלכון אמר סבור הייתי שתורה של בכי אה"ק אבל אני רואה האמת דילהון היא וכבר מבואר לעיל סתירת אלה הדברים:

ועיקרן של דברים כך המה איש אשר אהבת הש"י עצורה בקרבו והוא נעור וריק מכל מדע ולא חלק לו בבינה ועבור כן בוש הוא להוציא מחשבתו לפועל ולגלות מצפוני לבו בארץ הזאת שיאמרו הגם שאול בנביאים או שלא היה פרקו נאה או מסיבה אחרת או זקן ותשש כח שדיו להפקיע את עצמו לו נאה ולו יאה לנשק ולחבק עפר אה"ק אבל איש שזיכהו ד' בלב טהור אהבת הש"י ויש לו יד בשמעתתא ואגדה וגם לשון לימודים נתן לו הש"י לדעת לעות יעף דבר וגם להורות נתן בלבו להראות העמים ושרים את יופי תורתינו הקדושה בראיות ברורות יתנו עידיהם ויצדקו ואם גם ראשיתו מצער אחריתו ישגא מאוד וכבר אמר איש אלקים יש לד' לתת לך הרבה מזה ואמרו חז"ל צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי קלא כיון דנבט נבט לשבר על ידם מלתעות עול כי ת"ל תורתינו הקדושה רחבת ידים היא ללומדיה לשמה וזוכה הימנה דברים הרבה דבר דבר בעתו כפי המקום וכפי הזמן שצויתך לו אם חקירה חקירה פשט פשט רמז מוסר דרוש ורק כשלבו לשמים לאיש אשר אלה לו ומבקש לו מקום למלאות בטנו קורא אני עליו למת זה מחיר לקנות חכמה ודוד אמר לא לחנם הכה ה' לפני ארי ודוב ועקר בידי טבא חדא פלפלי חריפתא שיש בידו להשביח פגמו של אחר ממלא צנא דקרא בפרט בעו"ה בדורינו עתה אשר האמת נעדרת ורבים חללים הפילה האפיקורסות ת"ח שלא הגיעו להוראה ומורים לבי לבי מעי מעי על חלליהם שוטטו בחוצות דעו וראו אם תמצאו איש מבקש אמונה ומקוים בנו נבואת עמוס הנה ימים באים לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ד' גם ת"ח אינם לומדים דבר ד' עבור אהבתו אלא שיהי' עשיר שיקרא רב ועל זה חרה אף ד' ואמר עוזבם תורתי דייקא ומה לי עתה על צעירי הצאן המגודלים על ברכיהם אם אין להם אהבת הש"י רבי לא שנה ר"ח מניין לו ועל הרועים חרה:

אפי שעושים תורה עיקר ויראה טפל דטפל וזהו שאין להם אהבה ועיקר היראה הוא אצלם מצות אנשים מלומדה גורם להם שאין יכולים לעמוד בנסיון אח"כ בכמה דברים ופוק חזי כמה גדולי ת"ח חדשים לבקרים אשר הולכים דרך עקלתן וחוטואים ומחטיאי' ולא ידעו במה יכשלו א"כ אתה אתה ברוך ד' שחנך הש"י בלב מבין איך תאמר לעזוב מקומך מיראה שתשחית נחלתך, ושתי תשובות בדבר חדא לא גריע אתה מהני תרי אנשי דעבדי' מעשה לצים ופוחזים ואמר אלי' עלייהו שהם בני עוה"ב יותר מכל בני השוק במסכת תענית מאחר שלבם לשמים ומה לעשות שלום בין אדם לחבירו כך בין אדם למקום עאכ"ו ראה והכר נא האמת הברור מצות שבת היא אחת מעיקרי ויסודי תורה וקיימא לן אין הולכים בפקוח נפש אחר הרוב ואפי' בכמה ספיקות ואפי' רק על חיי שעה והגם שלבי אומר לי אני עתה ודאי מחלל שבת וספק הצלה יש כאן אפ"ה כך גזרה חכמתו מעתה דון ק"ו מה להצלת חיי שעה מחיי שעה כך להצלת חיי עולם על אכו"כ והמקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא וגדול ת"ת יותר מבנין בית המקדש שכל זמן שברוך בן כר' קיים לא עלה עזרא ואם ללמוד כך ללמד על אכו"כ ומה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה הן המה דלת עה"א והמון עם בשבתות וי"ט הזמן קהילה לכל היא מימות משה מי יורה דרכם מי יתלהב לבם ויקרבם לאביהם שבשמים שיזהרו וידקדקו במסירת נפש לתורתו וקיום מצותיו ואל ישיאך יצריך לומר מי אני דע כי יש ענוה ויש גאוה והכל לשמים וכל פעל ד' למענהו ראה ממקום אשר אתה שם צפונה ונגבה ימה וקדמה בכל מדינתנו מי מפרק הויות ומיישר בהרים ועושה עצמו לתורה כשור לעול וכחמור למשא ומושך לב תלמידים והמון עם לעבודתו בלי שום פנייה ומקדש שמו ושם כל אורחותיו ותמצאם מעט מזעיר ואם תתמהמה כמעט רגע יהי' להם איש מ נהל ומנהיג ממשולחי מלאכי רעים אשר מרורת פתנים בקרבו ושפתיו נפת תטפנה והוא יורה, כי אשת כסילת הומיה פתיות שלחה נערותיה והמינות אינה קוראה לאותן אנשים התמימים וג"כ אינו קורא לאותן העוברים להכעיס אלא אותן המאמיני' בקבלת חז"ל ומחפשים להם היתרים מתוך משנתם ואומרים לא פעלתי און לאותן קוראה ואומרת להם הדין עמכם עיקר היא החקירה ובימי אתיר לכם גם חלבא וזהו כוונת פסוק משלי ט' פסוק ט"ו לקרוא לעוברי דרך העוברים על דרך הישר אבל לא להכעיס אלא היתר הוא וזהו המישרים אורחותם וקורא אני עליך ועל כל מי שיראת ד' נגע בלבבו ומהאנח על כבודו ועל כבוד תורתו שנתמעט הצ"ל לקוחים למות ומטים להרג אם תחשוך כי התרפית צר כחבה, ושנית אני אומר לך גם אם האמת כן הוא שאתה מפסיד עבור הדרכת אחרים איך התרת לעצמך לעשות כן אי אתה יודע מה שאמר אותו חסיד אם בשכר מצותי אני יורש גיהנם ותשלומי עבירות גן עדן בודאי, הייתי רק מקיים מצותי כלום אני חפץ אלא לעשות רצון קוני ויעבור עלי מה והן יקטלני לו איחל כמו שאמר ר' חנינא בן תרדיון פ"ק דע"ז מה אני לעוה"ב מה איכפת עיין יערות דבש:

משה רבן של הנביאים אשר כל כך היתה חביבה בעיניו ביאת הארץ עד שביקש עבורה תקט"ו תפילות ואמר אעברה נא וכשאמר לו הש"י אתה אוחז החבל בתרין ראשין אם אתה מבקש אעברה כא בטל סלח נא אמר ימות משה ואלף כיוצא בו ולא יוזק צפורן של אחד מהן הרי קמן שוויתר על כניסת הארץ משום זכות הרבים:

מרגלא בפומי אם ח"ו יהי' זמן שיראי הש"י יהי' מוכרחים לסבוב מעיר לעיר ולחיות בלחם צר ומים לחץ רק פעם אחת בשבוע יאספו עליהם מהמון עם לדרוש אלקי' ולשמוע דרכי עבודתו ולהמשך לבם לאהבה אותו הריני מוכן ומזומן בשמחה לכתת רגלי אם אהי' גם אני בתוכם ואשרי חלקי ודי לי:

עצור במילין לא אוכל מי יתן ויהי' כל ההלכות ברורים לי כמו שברור לי בלי שום ספק ומוסכם אצלי שיותר חביב הוא בעיני הש"י אם אני כאן בארץ הטמאה ממה שאהי' באה"ק הולך וגדול מעלה מעלה ואני לעצמי ועיני ולבי תמיד למעלה מתאוה ומשתוקק וחומד ורגיג להרים קרן התורה ולהגדילה ולהאדירה וזה הוא עיקר עיכובי בארץ הזאת וכמה פעמים אני מתבודד עם אבי שבשמים ואומר אני לו רבש"ע גלוי וידוע לפניך שאהבת עולם אהבתיך ועזה כמות היא האהבה ומים רבים לא יכבוה ויודע אני שראוי ונכון הוא בכל עת קיום מצוה ממצותיך הנעימים שאשפוך לפניך דמעות אלף דמעות אהבה הודיה על שהעליתני וזיכתני להיות משרת למלך שאין כיוצא בו כמו שהביאו בשם זוהר מצוה שנזדמן לו לאדם דורבא הוא דשלח לו קב"ה כדי לזכות אותו כי כמה חפצים לעשות כן ומשמים הם מעוכבים וגם יודע אני כי תפלה היא עבודת הלב ובמקום קרבן הוא ודכירנא כמה פעמים אני מתפלל בפי ולבי בל עמי ועל זה לבי דוי ונשבר בקרבי איך אני טפה סרוחה העזתי פני ברבי לעמוד לפניו כאחד הפחותים וכתיב ליראה את השם הנכבד והבורא אך אבי אבי הלא ידוע לך כי צרכי עמך ישראל מרובים המה מאוד וכתיב באהבתה תשגה תמיד הלא המה קיום מצותיו שמירת ל"ת עם דקדוקיהם ופרטיהם ולימוד התורה נעלמה מעיני כל חי והתעיף עינך ואיניבו חריפות ובקיאות ואגדה וזהירות המידות ולעשות טצדקי להיות אהוב בעיני הבריות כאחז"ל אהוב למעלה ונחמד למטה שיהי' שם שמים מתאהב על ידו וצלותא בעי צילותא כיומא דאסתנא וזאת נחמתי בעניי כתיב ודגלו עלי אהבה ואחז"ל ודילגו עה"א שקורא ואהבת ואיבת אפ"ה עלי אהבה והטעם מפני שהוא עה"א ורחמנא ליבא בעי עבור זה מובטחני בך אב הרחמן אשר למבין ניגלו כל תעלומות ואתה יודע שרצוני הוא לעשות רצונך רק הרבה דאגות עושה והרבה תערובת הבריות עושה שגם בכל פרשת העבור יהי' צרכי לפניך ואל תשליכני מלפניך וגם הנני מוסר מודעא לפניך בעת לימוד הישיבה ברבים או אגדה שאין כוונתי שאהי' עשיר שיקראני רבי שיהי' לי כבוד ח"ו לא תעלה זאת על דעתי אבל כוונתי שיאמרו כמה נאה דורש זה והיה שכרי ויאספו אלי תלמידים כהנה וכהנה וגם כוונתי להסביר האגדה וליפותה באופן היותר מועיל כדי להמשיך ההמון לעבודתך ולהראותם הודה והדרה של תורתינו הקדושה שאינה צריכה כחל ושרק ופרכס ליפותה בתנועות שוא ובלשון ערומים והיא עצמה יעלת חן ואם אפ"ה יש לי שמחה והנאה רבש"ע לא בראתני מלאך דבר שאין מתכוין הוא וגם גלוי לפניך שכמה פעמים מר לי מר אכילתי במו פי שאני נהנה שלא אהיה ח"ו בכלל משתמש בתגא ומועל בכתרה של תורה אבי אבי הלא אתה אינך מקפח שכר של שום ברי' ואפי' שיחה נאה ואפ"י כלבים במצרים במר לבי ובקוצר כוחי: אשפוך שיחי לפניך פרנסני ככלב ומה תהי' פרנסתי שאני מבקש מעמך זכני ללמוד וללמד לשמור ולעשות באהבה עזה בקדושה ובטהרה ולהדריך אחרים לתורה וליראה ויהיו דברי נשמעים לעבודתיך ואין ספק אצלי שאין הב"ה בא בטרוניא עם בריותיו כש"כ עם בניו זרע אברהם אוהבו שמנשק לכל אחת ואחת מהדמעות ואומר למה"ש בואו וראו אהבת בני אילו וכמה המה מצטערים לעשות רצוני וסופרן ומניחן בבית גנזיו ואומר בני מכעי קולך מבכי ולך אכול בשמחה לחמך כי יש שכר לפעולתך:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה