ליקוטי חבר בן חיים ג· רבי חזקי' פייבל פלויט
ליקוטים והערות פ' מצורע
כ' המדרש שמואל בהקדמתו לספרו על מ' אבות לפ' פ' זאת תהיה תורת המצורע וגו' כי המצורע ירפא מנגעו על ב' פנים או ע"י ששב בתשובה וכחם ה' עליו ואז שייך לומר כי נרפא הצרעת מן הצרוע ע"י ששב הצרוע בתשובה ואמנם אם יקשה ערפו כמו כן יוכל להיות שירפא ע"ד משלם לשונאיו אל פניו להאבידו ואז נרפא הצרוע מן הצרעת ומעתה פי' הכתובים זאת תהיה עד"ז תהיה תורת המצורע ביום טהרתו וראה הכהן הכהן יראה ששב בתשובה והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע ע"י ששב הצרוע בתשובה נרפא נגע הצרעת:
כ' ההפלאה בס' פנים יפות דכפרה שכ' תורה אצל זב ומצורע היינו ע"ד שכר עבירה עבירה כי הש"י ברא עולמו בחסד למען ישפיע חסד בעולם וכל העוסק במצות וגורם אשר הש"י ישפיע לו טובה הוא עושה נ"ר להש"י בזה והיינו שכר מצוה מצוה וכן להיפך הגורם ע"י מעשיו שיענשהו הש"י ארז"ל במשנה סנהדרין אר"מ בזמן שאדם מצטער שכינה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי כי כל העונש הבא על האדם ממעט כח ה' בארץ והיינו שכר עבירה עבירה וזה ענין החטאת במצורע וזב וביאר מרן זצוק"ל בזה פי' ד הש"ס במ' ברכות לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה שאם חלה אומרים לו הבא זכות והפטר הכוונה ע"ד הנ"ל כי העונש הבא עליו בעונותיו שחלה הוא עבירה יתירה על חובותיו ועל עבירה זאת אומרים לו הבא זכות והפטר וביאר מרן זצוק"ל בזה פי' הכ' בישעי' בהפטרת יוה"כ בעון בצעו קצפתי ואכהו הסתר כי המכות באים בהסתר פנים ואקצוף ע"ז שבאתי לידי מידה זו לענוש אותו ואכהו פעם אחרת ע"ד שכר עבירה עבירה ואמנם ארז"ל המעביר על מדותיו מעבירין ממנו כל פשעיו וז"ש בורא ניב שפתים האדם שהרגיל כיב שפתיו שלום שלום לרחוק ולקרוב להיות מעביר על מדותיו לזה אמר ה' ורפאתיו:
ארז"ל במ' ערכין אר"פ מ מ"ד צדקתך כהררי אל אלו נגעי אדם משפטיך תהום רבה אלו נגעי בתים הענין אמר הכ' וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו למען ייטיב דרכו כן ה' אלקיך מיסרך כי ע"י היסורין אדם מפשפש במעשיו והפשפוש ביאר הרש"א בח"א לברכות על מה שאמרו פשפש ולא מצא כי הייסורין מדה כנגד מדה ובאבר שנתייסר בו חטא ובו ישוב נמצא כי הנגעים היסורין המה צדקה וה' כמ' הכ' רק אתכם ידעתי על כן אפקוד עליכם אמנם היינו נגעי הגוף אבל נגעי בתים רובם באים על בונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט וארז"ל קשה גזל הנאכל שאפי' צדיקי' גמורים אינם יכולין לעמוד נמצא שלא הועילו לו היסורין והיינו משפטיך תהום רבה אלו נגעי בתים:
הערה דע דמה שדרשו חז"ל מצורע מוציא רע משום דבכל הב' פרשיות קורא אותו צרוע ואך בפ' זה קורא אותו מצורע כי הנגעי' תורת המוציא רע: ענין השני צפרים ע"ד שאמרו בירושלמי א"ר לוי אלו הייתי שם הייתי מבקש שתי פיות והנה ארז"ל כל פטטיא בישין כי ברוב דברים לא יחדל פשע ולזה אמר הכ' לא רגל על לשונו איך ללשונו שום רגילות כי כל דבריו במשקל בר מפטטי דאוריי' דלגרוס אינש לעתים אף דלא ידע מאי קאמר כדרבא במ' ע"א דכ' גרסה ולא כ' טחנה ולזה אחרי כי מצורע זה ע"י פטפוטו בא לידי ל"הר ישחוט הכהן לפניו הצפור האחת על מים החיים שהוא כנוי לתוה"ק שהיא כחל כובע מקור חכמה ויטבול:
מאז והלאה הצפור השני רק במים החיים שלא יהא דבורו כי אם בתורה ומצות:
ופי' רש"י כי ענין ארז ואזוב אם נתגאה כארז ישפיל עצמו כאזוב וי"ל כי באמת סבות החטאים בבני אדם ב' מינים המין הא' כמ' רש"י ע"י הגאות ואמנם האומר ומותר האדם מן הבהמה אין ולא יאמר סמוך ותיכף אבל אנחנו עמך גם הוא ירד לבאר שחת ע"ד שאמרו דורו של ישעי' ע"ה הרוג בקר ושחוט צאן אכול ושתה כי מחר כמות ע"כ נתנה תוה"ק התולעת שני שהוא משל על החטא כמ"ש ישעי' חטאיכם כשנים בין ארז לאזוב כי הא' הארז הגאות סבת חטאיו והשני האזוב השפלות סבת חטאיו:
בענין מתן דם ושמן על האזן ובהוכוח ידיו ורגליו הענין אמרו רז"ל אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים כי האזן נכוה תחלה לאיברים וכן פתח דהע"ה ספרו אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב ושניי' לאזן שומר ידו מעשות כל רע והשלישי פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו אשר ע"כ צריך החוטא כפרה בדם האשם על שלשה איברים הנזכרים ולאחר שנתכפר וגמר בדעתו שלא לשוב לכסלה עוד וקיים בעצמו בכל עת יהיו בגדיך לבנים הרומז על התשובה כמו שביארו רז"ל במסכת שבת פ' השואל ואח"כ מזדרז לקיים בג' איברים אלו ושמן על ראשך אל יחסר באזן אזן שומעת תוכחת חיים ביד כפו יפרש לעני וידיו לאביון ברגלים והצנע לכת עם אלקיך: