אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ג ליקוטים והערות בס' נוב"י מהדורא תנינא

ליקוטי חבר בן חיים ג· רבי חזקי' פייבל פלויט

ליקוטים והערות בס' נוב"י מהדורא תנינא

ליקוטים והערות נוב"י מה"ק חלק יו"ד

סי' ה' הוה ספיקא לקולא ע' רא"ש פ"ק דחולין סי' כ"ג בענין איברי בשר נחירה ועיין שם:

סי' ח' בהגהת בן המחבר ולי כ' ליישב לכאורה ד' הרב צ"ע דבשלמא התם אמרי' אי' אין כאן שהרי מיד נתבטל ממילא אין כאן דשיל"מ משא"כ באו"ב מדאמרי' נכבשינהו דניידי א"כ יש כאן אי' ממילא גם דשיל"מ יש כאן ואין לומר דלא אמרי' דשיל"מ כ"א במידי דאסור באכילה כד' רש"י ריש ביצה עד שתאכלנה באי' תאכלנה בהיתר אמנם הרי גם בעצים שנשרו מן הדקל אמרי' דהוה דשיל"מ ש"מ דל"ש:

סי' י"ב ד"ה ועל הכ"מ גם בנברא כך כצ"ל:

סי' כ"ה לא ידעתי הפרש וע' שם בשו"ת ב"ח סי' קנ"ז וד' הנוב"י סתומים:

סי' ל"ה שמין במינו לא בטיל עי' בענין זה תי' רשב"א פ' גיד הנשה סוגי' דזרוע בשלה:

סי' מ"ה שאפי' אחר ביטול צ"ע א"כ עכ"פ יוכל לחתכו לחתיכות קטנות עד שיתערבו כל כך שלא יוכלו להכירם ועדן הקו' במקומה עומדת דלא שייך לומר דאינה שוה:

סי' נ"ג לשטתו שפיר מפרש אא"כ אמאי הביאו הפוסקים לההיא דרב אשי במים ומלח:

סי' ס"ב איך נימא לסחורה י"ל דבאי' חלב גלי קרא דמותר לסחורה: סי' ס"ד מאיזה טעם שיהי' אולי טעם רש"י דלא א' לחלק בין היכא שהתחיל האי' מיד או אחר זמן בין אי' דידיה בין אי' חרם ב"ד א"כ בנידון דידן י"ל מודה רש"י:

סי' ס"ב אין מקום להוראת המורה עי' רמב"ן פ' וישלח, דבחו"ל היה יעקב רשאי לישא ב' אחיות ובבאו לא"י מתה עליו רחל יען היא היתה השני' שנשאה אחר אחותה וזה דומה לנידון הרא"ש:

סי' צ"ד דלא מחזקינן להו בדם נדה כצ"ל:

סי' ק"כ הטעם משום שאיסור סוטה הנה להרמב"ם דס"ל ס' איסור דאורייתא מן התורה לקולא מקרא דלא יבא ממזר ממזר וודאי הוא דלא יבא א"כ אדרבא דווקא בטומאה גלי קרא דס' טומאה ברה"י ספיקו טמא:

סי' קכ"ד בהגה בן המחבר כחשב טבילה למצוה וכ' דברגל עכ"פ מחויב לטהר עצמו בזמן המקדש כדילפינן מובנבלתם לא תגעו:

סי' ק"ל לענין טהרות ולא לבעלה אולי י"ל דיש לה ווסת עד כ' ימים ומכ' עד ל' אין לה ושפיר מותרת לבעלה:

סי' קמ"ז סעי' ח' להנך פוסקים ועי' ב"ק ס"ז ע"א מ' ג"כ דלא כעצי אלמוגים ועיי"ש:

הערות וליקוטים בשו"ת חתם סופר חלק יו"ד:

סי' ד' אולי החות יאיר לא אמרה וכן מ' ל' וכן בהיפך:

סי' י"ז יום להרצאה שמעתי מפי מרן זצוק"ל שתלמידו הגאון מו"ה זלמן ב"ה נ"ע השיב ע"ז הרי מסקנת הש"ס דהאי קרא קאי אמעשר בהמה באם אינו ענין והדרא קו' לדוכתא והשיב לו מרן דהיינו למסקנא דמסקי' יום להרצאה אבל אי לאו האי תי' ע"כ הוה מוקמי' ליה בבכור לתרץ קו' דאבוה דר' אפוטרוקו:

סי' י"ט ימכרנה לנכרי ולמ"ש ש"ך סי' כ"ז בשם רש"ל התם גרע ועי': שם ד"ה ואמרתי שהקב"ה ישחוט מדרש זה הוא ברבות פ' שמיני והל' שם לויתן נוחר לבהמות בסנפיריו ועל זה לא תי' מרן אלא דא"כ בלא"ה ק' אטו לויתן בר זביחה הוא וע"כ על דרך שכ' מרן זצוק"ל:

שם ד"ה ועיי' שם תנאי פליגי ע' לוח הטעות, שם דאוכל הוא ולא משקה ע' לוח הטעות:

סי' כ"ג בי"ד סי' כ"ז:

סי' כ"ד ובחזקת שאינו זבוח צ"ע עכ"פ מאי חזקה שייך וע' לקמן סי' כ"ה וצ"ע:

שם ד"ה אמנם בבכורות וכ"כ רש"א שם:

סי' כ"ה דאל"כ תקשי צ"ע דבס"ד כ"כ לד' רש"י ובס"ט ד' הרא"ש לד' עצמו ויש ליישב:

שם ד"ה והנה מ"ש בשנתחב המחט וכ"כ בנוב"י שם מהדורא קמא חלק יו"ד סי' ח' ועיין שם שדחה:

שם ד"ה אמנם בנידון בסוה"ד לא הוה בחזקת ע' לעיל סי' כ"ד וצ"ע: סי' כ"ו וד' ב"י בזה מאוד תמוהים ובס' חכמת אדם מחמיר בענין זה: סי' כ"ז וגם תוס' מודים ע' תוס' חולין ע"ז ע"ב ד"ה ההוא וכו' וצ"ע: סי' ל"ד במראה פסולה לולי ד' מרן זצוק"ל הייתי אומר דלא דמי בשלמא במראה פסולה מחמת מוגלא אין מראה זאת מראית הריאה כלל כ"א מראה המוגלא משא"כ בלבן דידן דהטעם משום אופתא ואי מהני שבשר הריאה הוא הגורם אדרבא הינוהו האופתא כיון שנתלבנה הריאה כ"כ ע"כ שהבשר מזהיר בלבנינותו מתחת הקרומים וצ"ע:

סי' ל"ה מר"פ אלו טריפות צ"ע הרי גם הרמב"ם ס"ל כרש"י דחסר וחליף באנה בכלל חסרה וא"כ מאי ראיה איכא וע' כסף משנה שם:

סי' ל"ז תרי בועי דסריכי צ"ל תרי אוני:

סי' ל"ח טפות לחות היוצאים ד אלו צ"ע וע' מ"ש בהערותי לקמן סי' מ': סי' מ' אותו נקב אינו מוציא מל' זה מ' דריאה שואבת משקין דרך הקנה ומבפנים ומלבד כי זה נגד המוחש דאפי' בשתיי' אם יקדים קנה לוושט בא לידי סכנה הנה זה ל' רש"י ברכות ס"א ע"ב ריאה שואבת כל ניבי משקין אעפ"י שהן נכנסין בכרם דרך הוושט הריאה מוצצתן ושואבתן מבעד לדופני הכרס ר"ל ע"י שהריאה גוף ספוגיי וכשאין נקב בקרומי הריאה המשקין האלו זבין למטה כמעל כל דבר משופע וחלק אבל כשיש נקב בקרומין מתקבצין אלו המשקין שקם ונתהוה מהם הסרכה ומ"מ יש לקיים סברת מרן דאם הנקב נקב דק המשקין עוברין ע"ג ואינן נעשין סרכא:

סי' מ"ג ככל איברים גסים כצ"ל, שמגדלים עצם כצ"ל:

סי' מ"ד דזאב ידעי' דרכו לישיך וכ"כ פמ"ג שם:

בסוף הסי' פה ק"ק מ"ד צ"ל פ"ב מאחר דהוה תק"ע ובתקס"ז בא מרן לפ"ב: סי' כ' בחולין כ"ט כצ"ל:

סי' כ"ב נהי משום נקב ליכא ע' לקמן סי' כ"ד וצ"ע, וע' הערותי שם: סי' נ"ד וליתנו גבי טריפות צ"ע מ"ש מקנה שריפה דלעיל סי' נ"ב ואולי משום שהקנה שריפה לא היה אז בימי המשנה עדן:

סי' ס"ט ליכא למיחש אולי נתערבו לפי"ז לד' הר"ן אמאי בגד שאבד בו כלאים אסור למוכרו לגוי שמא יחזור וימכרנו לישראל הלא הישראל הקונה ולא ידע שיש בבגד זה כלאים לא נתכוין לעבור א"וו דגם כה"ג שוגג מיהת מקרי ולא עדיף מנתכוין לאכול שומן ואכל חלב:

סי' ע"א סעי' ה' בין ב"י לאינו ב"י וברמב"ם ה' מאכלות אסורות לא ביאר דכבוש אסור מדרבנן מיהא בבשר בחלב ואולי סמך על מה שהביא הך דגוזלא דנפל לכדא דכמכא:

סי' ע"ג מ"מ לאו חידוש כצ"ל:

באו"ד הא מטעמי' והא מטעמי' ומ"מ ק' למה לא תנן הרי הוא כמים כיון דלענין בב"ח ג"כ דינם כמים א"וו להורו' דאין בהם משום יוצא מן החי: באו"ד אבל בעוף שפיר מתעבר וכן מ' בתוס' נדה נ' ע"ב ד"ה תרנגולתא ולהלן בהעתקה הביא מרן ד' תוס' אלו והתימא שלא זכר כאן דבריהם ואף כי במסקנא דחו תוס' שם פי' מ"מ לאו מהך דריב"ל דחו לה ואמאי לא ש"מ דפשיטא להו דריב"ל לא קאי אעוף ואולי היינו פלוגתא דר"א ורבנן בזרזיר דר"א ס"ל דגם בעוף שייך הך דריב"ל ואי לאו דזרזיר מין עורב לא הלך להזדווג אצל עורב כיון דלא מתעבר מכי' ורבנן דקיי"ל כוותיי' ס"ל דבעוף ליתא לדריב"ל ואין ראי' ממה שמזדווג אצל העורב:

באו"ד הצמח צדק התירו עיין שם דאדרבא אסרו וצ"ע:

באו"ד וחוששין לזרע האב גופי' ספיקא צ"ע מדוע בלא"ה לא יחשב לספק ספיקא דהרי רוב הפוסקים נחלקו על רש"י ומכשרי כל עוף בג' סי' טהרה ונהי דאכן מחמירין כרש"י מידי ספק לא נפיק ואחרי כי חוששין לזרע האב ספיקא הו"ל ספק ספיקא:

שם בהעתקה כיון דמין אחר לגמרי הוא וכן כ' בס' כנפי יונה:

סי' ע"ד בהעתקה שם ד"ה ר"א בר צדוק דלמא פרס ועזניה אולי י"ל דראב"צ מיירי במכיר פרס ועזניה דבאינתו מכיר וודאי קרא כ' וס' דאוריית' לחומרא דליכא למימר הכא ניזל בתר רובא דעלמא דהו"ל ספק חסרון ידיעה דלא שייך עליה שם ספק ומכאן ראיה לדין זה דס' חסרון ידיעה לא מקרי ספק:

סי' ס"ג ותמי' מהש"ך שלא הרגיש בזה אבל בס' נקודת הכסף הרגיש בזה: שם בסוף הסי' שהוא הותר ויבש וק' הרי בבשר בחלב אפי' יבש ביבש בטיל וכן מ' ל' הש"ך עיין שם וכ' כוונת מרן זצוק"ל דלענין יבש ביבש בבשר בחלב שפיר תי' הש"ך אלא דלפי הבנת הש"ך בד' עט"ז הוא דק' לי' ואמנם הקו' ממעביר עציץ נקוב צ"ע דבהדי' ילפי' בפ' כ' שעה מקרא דבעי' הוסיף דווקא וכ"ת קרא לכל שהוא אתא א"כ מאי אהני לן כל שהו אם ניכר כלל וצ"ע וע' בד' מרן לקמן סי' צ"ו:

סי' פ"ה בהקשותי על עט"ז כצ"ל:

סי' צ"א כי נמצא מעשה זה דכירנא כי בעת ההיא יצקתי מים על ידי מרן זצוק"ל ונמצא מחט בטרפשא דכבדא בבית השוחט המנוח התו' הר"ר איצק וואלף ע"ה כי היה אז גם בפ"ב המנהג שלקחו השוחטים מכל הכשירות טרפשא דכבדא ולא נודע מאיזה בהמה היה הטרפשא הזה והבד"צ שהיו גאונים מפורסמים לא רצו להורות בתערובת זאת אף כי מרן הוה לשאוף אויר צח בעת ההיא בקהל ראקענדארף עד בא תשובתו זאת:

סי' צ"ט דאתמר מלחא בפירש וכן מ' גבי ט' ציבורין דדי אם פירש מהציבור:

שם ד"ה וע"ד השני אם זה מקרי רוב ע' מג"א סי' תנ"ה ס"ק ט"ו: סי' ק"א ס' נגד הטיפה צ"ע הרי כ' המרדכי דישפוך מים צוננים וא"כ מה שחסר והשומן ישליכו במים צוננים וכ"ז אם חממו שוב אח"כ אבל עכשיו בצונן וודאי אינו אוסר:

סי' ק"ד אאלפיש כצ"ל:

באו"ד אם הוא הפ"מ צ"ע הא מניעת ריוח לא שמיה הפסד:

סי' ק"ו וק' תוס' לק"מ ועל דרך זה מסולק ג"כ קו' רמב"ן פ' שמיני על הרמב"ם דס"ל בשר אדם אסור מן התורה א"כ היאיך חלב אדם ודם אדם מותר ולמ"ש מרן בזה לק"מ:

שם לעיל כמו ציר טריפה כצ"ל:

באו"ד ד"ה ומה שהקשה אבל לא כלוה כצ"ל:

סי' ק"ז דלא כרדב"ז א"כ לא קבלנו כצ"ל:

סי' קי"ג אעפ"י שנפגם אח"כ והרשב"א לא התיר כצ"ל:

שם ליהדר לכבשונות אע"כ כיון כצ"ל:

שם בסוה"ד דכיון דאינו אלא שוע וצ"ע באו"ח סי' תנ"א מג"א ס"ק מ"ו ומכותלי תשובת מרן זצוק"ל ניכר כי עדן לא הי' בפ"ב קדירות ההמה אבל לפי אשר נהוגים כעת בינינו ועינינו רואות כי ההיתוך מבפנים הוא עיקר ואם יוסר הקדרה תפוג טעם המאכלים וע"י ליבון קל ינתך ההיתוך ושאלתי את פי הגאון בן מרן זצוק"ל בעל כתב סופר ושלח לי העתק מתשובה ארוכה להגאון מו"ה פייטל אב"ד במאדא ומסקנתו שם ליבון קל ויגעיל ג' פעמים וגם פי הגאון מו"ה יחזקאל בנעטה שאלתי והשיב לי כי דרכו להורות לישנם י"ב חדש ואני אין מורה בהם היתר כלל כ"א למוכרם לגוי בעל בית שאין לחוש שיחזור וימכרנו לישראל לא זולת:

סי' קט"ו בסוף הסי' דע"א הנאמן באי' א"צ לחקור כצ"ל:

סי' קי"ז בסוף הסי' לבטל בו חמץ כצ"ל:

סי' קי"ט כל יין גדל בהכשר צ"ע אטו בשעה שגדל שם יין עליו ע"י הדריכה כקרא יין ואז לא ידעי' אם נעשה בהכשר:

סי' קכ"ב ועל כרחך משום דס"ל לר' יוסי כצ"ל:

באו"ד ועל כן הכ"מ ה"ט וכו' כצ"ל:

סי' קכ"ו מ"ש באחרונה דאין הגוי מרתת כצ"ל:

סי' קכ"ח ואע"ג דאין דנין כצ"ל:

סי' קכ"ט כן עושין אלו כצ"ל:

סי' ק"ל ענש יענש מל' זה מ' דאם היבמה לא תחלוץ אף שהיבם מרוצה היא ענש תענש וצ"ע:

סי' קמ"ד פה קדוש יאמר דבר זה עיין ריש גיטין תוס' ד"ה דאתחזק אי' ורש"א שם:

סי' קמ"ו אינו אלא זיבת דבר לח יען קשה לצייר ענין זה הוסיף מרן זצוק"ל בפרטי דינים לקמן סי' ב' כעקיצת מי רגלים:

סי' קמ"ח רגלה על הספסל כצ"ל:

סי' קנ"ב ומיהו חולין בעזרה הוה כצ"ל:

סי' קס"ט בסופו פה מ"ד צ"ל פ':

סי' ק"ע מוסף על דבריו לכאורה בלא"ה לק"מ דאטו נדה קריא רחמנא הרי כשעבר זמנה ולא בדקה טהורה דווסתות לאו דאורייתא וע"כ איסור בפ"ע הוא ואינו בכלל לא תקרבו לגלות ערוה אפי' למאן דס"ל קריבה דאורייתא: סי' קע"ב וצריך טעם לולי דמסתפינא הייתי אומר דפליגי מה הוא הרגשה שטמאתה תוכה וס"ל להרשב"א והר"ן הרגשה היינו פתיחת פי המקור וכיון שיש לה מכה המזלת בכל עת דמים א"כ מקורה פתוח בכל עת ואין שייך בה הרגשה ומדאורי' טהורה והתוס' ס"ל הרגשה היינו זיבת דבר לח ושפיר כ' דנהי דתלי' הך זיבה במכה מ"מ גם דמי כדה וזובו לפעמים והרגשה שפיר הוה אלא דשלא בשעת ווסת תלי' במכה ובשעת ווסת בווסתה:

סי' קע"ט אע"כ קיי"ל כרבנן וצ"ע בר"ה ששינו לקרות וה' פקד את שרה מא"ל וכ"ת משום דנפקדה שרה בר"ה מקרי מענינא דיומא אכתי בעקידה ביום ב' דר"ה מא"ל ובשמחת תורה שקורין וזאת הברכה מא"ל ולבי אומר לי כי בעת שנהגו לשנות ולהנהיג כאחרים הנהיגו להוציא ס"ת שני בימים הנזכרים דהיינו שביעי של פסח ראשון דשבועות ב' ימים דר"ה ושמחת תורה לקיים וידבר משה והגאונים אחר התלמוד שהביאו תוס' במגילה הנהיגו משום לא פלוג להוציא בכל יו"ט ס' שני נמצא לפי זה בימים הנזכרים ספר שני עיקר מצות וידבר משה וע' בליקוטי חבר חלק ראשון בשו"ע או"ח קמ"ג מ"ש הל' למעשה בענין זה:

סי' קצ"ד דאפי' בשעת נדתה תהיה עליו כצ"ל:

סי' קצ"ח בתירוצים סי' ט' לא הוה משמשי אדם ובחי' רמב"ן ב"ב שם כ' דאדרבא מיירי בדף שאינו משמשי אדם עיי"ש:

שם סי' י"ב גלי קרא דכתלוש צ"ע דלמא התם לאחר שעבדה חזקה במסמרים ומהי"ת יפקיע שם ע"א מינה וכ"ת א"כ קרא ל"ל קרא לדיוקא אתא דמחובר מעיקרו אינו נאסר:

סימן ר"א בעי' עכ"פ שישמחו בו עי' רמב"ם ה' טומאת אוכלי' פ"א ה"א ובכ"מ שם ועי' פכ"ה מה' כלים הל' י"א:

סי' רי"א הזחילה היא מתחתי' צ"ע מאן מפיס שהיה זחילה דלמא שאיפת אויר או חום חסרה:

באו"ד רצפת ואבנים לא מקרי זחילה כצ"ל:

סי' כט"ו והנה בסי' קצ"ט צ"ל ר"ה:

סי' רל"ג וזה שער השמים כצ"ל:

באו"ד ונעשה הר אחר כך וצ"ע א"כ מה זה שארז"ל שביקש דוד לבנותו בעין עיטם אלא משום דכ' ובין כתיפיו שכן אמרה נוחית ביה פורתא ולכאורה עפ"י נביא נגלה להם שלא היה שם ע"ז ובהר המוריה שהיה בעיר שלם שם היה שם בן נח מלך עד שניתן לאברהם וגם אחרי כן ולא ניתן רשות להקים ע"ז:

שם בד"ה אמנם מה שהסביר זה נ"ל לד' הרמב"ם וכ"כ תוי"ט עדיות פ"ח עיי"ש:

שם בד"ה ולפע"ד לקיים ת"ל את ה' אלקיך וע' רש"י ריש פ' כל שעה בסוגי' דחזקיה ור' אבוהו כ' וז"ל לרבות ת"ח מורא רבך כמורא שמי' מ' מדבריו דרבו לחוד מרבי' לא זולת:

סי' רל"ה בפני' חדשות צ"ל פנים יפות:

סי' רל"ו ואולי קרבן פסח ע' שבת קל"ג ע"א תוס' ד"ה ואנן נמי וכו' וצ"ע:

סי' רל"ז במע"ש המתהלך צ"ל במעשר עני המתחלק:

סי' ר"כ דכולהי מטעם ספק הוו וצ"ע בר"פ במה מדליקין דאמר אביי והרי יו"ט שני דספק דדבריהם והרי בימי אביי עדן קדשו עפ"י הראיי' וקראו ליו"ט שני ס' דדבריהם:

שם בד"ה מ"מ לדינא הרי הוא מן הזריזין וע' לקמן סי' רכ"ב כ' מרן זצוק"ל זה בהיפך והך דהתם ממ"ד ודהכא מאוחר תק"ע ודו"ק:

סי' רנ"ד דס"ל דין זה תליא כצ"ל:

שם בד"ה ומ"ש מעלתו להקשות קו' השואל הוא בתוס' יומא ל"ז ע"א וצ"ע: באו"ד ואפשר איכא מאן דס"ל ע' ר"ן מגילה שם ויש אומרים שתים כתב וגנז הראשונה:

שם בד"ה ובחי' אמרתי סברא גדולה היא ע' קידושין ל"ז ע"ב תוס' ד"ה הואיל ונאמרה ויש לתרץ וק"ל:

שם בד"ה וטעמא נ"ל אע"ג דמקח אפשר דווקא אם האיסור גם מצד הלוקח אבל הכא הלוקח עביד מצוה ולא איסור:

סי' רנ"ו דכל צבע אסור ע' מג"א סי' של"ד ס"ק י"ח:

שם בד"ה שוב כ' פר"מ כמו שאין קפידא בנתינה ובכתיבת יד קודם ראש ע בשו"ע או"ח סי' ל"ב סעי' א' בהג"ה וצ"ע:

סי' ר"ס בד"ה ואודות השם הקדוש אלקיכם ע' לקמן סי' רס"ד דלא כ' מרן כן ודלקמן דבתרא:

שם בד"ה איברא כל זה עי' לקמן רס"ג שלא כ' מרן כן ודלקמן דבתרא: שם בד"ה איברא חזינא עי' יו"ד סי' רע"ו טו"ז ס"ק ז' וצ"ע וע' ד' מרן לקמן סי' רע"ו:

סי' רס"ג נלע"ד בלי פקפוק עי' סי' רע"ו טו"ז ס"ק ז' ובד' מר"ן לעיל סי' ר"ה והך דהכא דבתרא:

סי' רס"ד בד"ה אמנם טעמא ע' לעיל סי' ר"ס והך דהכא דבתרא:

שם בד"ה ואמרתי לעיין להוריד מקדושת ביהמ"ק צ"ע דבהמ"ק מאן דכר שמי' מירושלים לחוד הביאו ושמעתי כי בשו"ת מחכה חיים חלק ראשון עמד על זה ואיננו ת"י:

סס"י ע"ר פ"ב צ"ל מ"ד והמ"י:

סי' כע"א ד"ה וע"ד:

שם ד"ה וע"ד ממזר דאפילו בחיתון ופסולי קהל וצל"ע א"כ בכל שהממזר יוכל לבא גם הגר יוכל לבא וא"כ יהא גר פסול לכתוב ספר תורה ולא מצינו כ"א גר תושב בש"ע יו"ד:

סי' רע"ד ע' סי' ר"ס שלא כ' מרן כן והך דהכא דבתרא:

סי' רפ"ד אין לסמוך על זה עי' ירושלמי פ"א ממס' חלה פסקא ואם השרישו קודם לעומר מבואר שם דסגי בג' ימים עי"ש:

סי' רפ"ה יין לנסכים כצ"ל:

סי' רפ"ט בסוף הסי' ומכ"ש במקום שגובין ד' מאות לא זכיתי להבין וצ"ע:

סי' רצ"ד אמכם במן עומר לגלגלת ובלימוד החומש ביאר לנו מרן זצוק"ל דיש לדקדק קטן עומר לגלגלת וגדול עומר לגלגלת אמנם כל מדות של תורה באצבע נמדדין ולפי הגלגלת הוה האצבע של כל אדם הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו והיינו עומר לגלגלת לפי הגלגלת היה נמדד עפ"י האצבע וכמ"ש: סי' צר"ח באו"ח סי' תקפ"ה כצ"ל:

סי' ש"ה ד"ה ומ"ש מכ"ת לקבלו אחר שלשים לאו דווקא דבגסה חמשים יום: סי' ש"ו להטיל מום בקדשי מזבח צ"ע הרי בכורי חו"ל אין מקריבין למזבח אפי' בזמן הבית כמבואר לכאורה במשנה סוף מ' חלה וע' מ"ש מרן בענין זה לקמן סי' שי"ח:

סי' שי"א ואין דעת שניהם להקנות כצ"ל:

שם בסוף הסי' והדר ביה בדינא וכן ע' הל אביכן התל בי ולא קאמר עשק אותי:

סי' שט"ו אלמותו של נכרי אולי יש לתלות בפלוגתא גבי חמץ אי בשומר חכם וגוי אלם עובר על לא יראה לך ואמנם התם לחומרא וע' מ"ש מרן בענין זה בסמוך סי' שט"ז:

שם בסוף הסי' ס' בכור וע' בסמוך סי' שט"ז:

סי' שט"ז הרי לא הועיל כלום צ"ע לפי מאי דמסיק שם רב מרי קנין גמור מקני א"כ אפי' אדרבנן לא עבר משא"כ בהפקר כיון דרבנן לא שרי ליה כלל כמו בחמץ א"כ הוה עבר אדרבנן כמו בחמץ אם יסמך ת"ח אביטול לחוד: סי' שי"ז הרי הוא גדול יש לעיין א"כ למ"ד כדקי"ל נמי גזל גוי אסור מן התורה א"כ מצינו גוי חמיר מישראל דמציאת קטן ישראל מן התורה אין זה גזל ומציאת קטן גוי אם הוא בר דעת יהא בה גזל מה"ת וצ"ע: שם בד"ה והה שלא הוזכרה מכר חמצו בזול וצ"ע לפי"ז אם לא מכר לנכרי בזול כ"א נתייקר החמץ בפסח כמורגל ביין שרף ובא ישראל אחר ולקחן מהנכרי מה דינו:

שם בד"ה אמנם אם הנער ואי בתר מנהגיהם וא"כ היה הדין כן אפי' הנכרי גדול רק שהוא אונמינדיג (דבמדנתיכו) הוא עד כ"ד שנים לא הוה המקח מקח:

סי' ש"כ לאכול יכול להפריש אינו יכול לא זכיתי להבין כיון שאין הבעלים כאן הפרשתו לאו כלום דהו"ל תורם שלא מדעת בעלים דבעי' שיהא שלוחם וצ"ע:

סי' שכ"א כל ישראל ערבים ומטעם שומע כעונה ונ"מ לעם שבשדות אליבא דר"ג דליכא כעונה:

שם בד"ה וזה לשונו הא כל מה דאיהו וכו' צ"ע הרי דרשי' מכם בכם חלקתי ולא באומות וא"כ מקבלין מאומות אפי' מעובד ע"א דוודאי שחיטתן נבילה ותק' לדידן קו' מרן זצוק"ל וצ"ע:

סי' שכ"ד ד"ה והנלע"ד אך רצה שלא יבינו צ"ע אם לפני העם היה בן אוריה מה זה שצם דוד ושכב ארצה וכי בעונו בן אוריה כתפס שיתענה עבורו:

סי' שכ"ו בד"ה והנה ראי' הלח"מ כ' בהג"א לפנינו הגי' בהג"א שם רגמ"ה נתאבל על בנו כשהמיר דתו י"ד יום ק"ו לשכינה ולא הוזכר מיתה כלל ומסולק הפלפול שפלפל מרן זצוק"ל ופי' ד' הג"א אם על מיתת הגוף והנשמה י"ל חלק לעוה"ב מתאבל ז' על מיתת הנפש שלא יהי' לה עוה"ב ק"ו לי"ד יום:

שם בד"ה אודות אמירת קדיש ואלישע אחר לא עשה מעשה אולי מה שהניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיי' היה סי' שעשה תשובה:

שם מת ישראל אסור בהנא' מן התורה ע' רמב"ן פ' שמיני על פסוק אותם תאכלו מבואר מדבריו שגם מת נכרי אסור בהכאה מן התורה עיי"ש ובאמת צ"ע מאחר דאי' הנאת מת ממרים ילפי' והי"ת נימא דגם מת גוי אסור בהנאה וע' במשנה למלך ה' אבל שנסתפק בזה:

באו"ד ד"ה אך בני ישראל רובן פ' כי תצא כצ"ל:

סי' של"ח אפשר בן השונמית בצ"ע א"כ לא נתקיים פי שנים ברוחך אלי וכ' דלזה כוון מרן במה שסיים אלא לרז"ל שניהם מותו:

סי' שד"מ אבל בפנויה לכאורה לאו כל פנוי שוין דפעמים יש לו אח ובלא בנים ואשתו זקוקה לנער פנוי זה ואם נחזיק קול שמת הנער נפטרנה מן החליצה:

סי' שמ"ה ולזה צדקו דברי הש"ך צ"ל ד' הב"י ע' ש"ך שם:

שם באו"ד וכן אנו נוהגים וע' חתם סופר חלק או"ח סי' קנ"ט מ"ש לדחות ד' היעב"ץ:

סי' שמ"ז אות י"ב אני ולא השליח לכאורה פשט הכ' ולא יתן המשחית ר"ל אני ולא השליח כי השליח לא יהיה לו רשות כ"א עפי' ה':

סי' שמ"ח הל' כמיקל בז' ימי המשתה אולי שייך לומר כאן מוטב להקל באבל ושלא לעשות מעשה בידים דאינו עושה מעשה שמחה ולא להקל בז' ימי המשתה וינהג אבילות דעושה מעשה בידים:

סי' ש"כ בין יו"כ וסכות צ"ל בין ר"ה ליוה"כ:

סי' שנ"ב בימי החול ראיתי במהרי"ל פ"א היה מהרי"ל אבל ושמר בשבת אחר מנחה על פתח ביהכ"נ לשמוע ברכו ואח"כ הלך לביתו הרי דגם בימי מהרי"ל לא היה מנהג לקבץ מנין לאבל בביתו ואולי התם במוצאי שבת דווקא משום מבואות האפילות:

סי' שנ"ג ואין חילוק בין ס"ת שלם לאו דווקא ע' שו"ע או"ח סי' של"ד דס"ת שאין בו ללקט פ"ה אותיות אין מצילין אותו בשבת מפני השריפה: באו"ד ובמדרש איתא והוא ג"כ במס' דרך ארץ:

סי' שנ"ו שאין משוח מלך וגם זה מוקשה מקרא דיחזקאל ודוד עבדי נשיא להם לעולם וגם מקרבן הנשיא בסוף יחזקאל שמפטירין בפרשת החדש: שם אם לא כך ראינו בעינינו עי' ס' יסוד מורא לראב"ע שהאריך בדברים אלו ושפתים ישק:

הערות וליקוטים בס' יהודא יעלה חלק יו"ד:

סי' א' די"ג שכה לבר מצוה הלה"מ לכאורה לאחר שהביאו שערות ומ"מ בעי' י"ג שנה ג"כ ומזה מיירי הרא"ש והאי טפס אפי' שערות לא הביאו: סי' ז' מסופק הפלתי ובתבואת שור סי' ל"ג החליט לאסור עיי"ש:

סי' י"ח דעכ"פ עדותו משוי לי' ס' טרפה לא ידענא אם לא אמר שלח ואחוי ואין הבעלים מאמינים לו מה ריעותא יש אם לא בבהמת גוי:

שם באו"ד דעתידין לפסול וא"כ מה לי בדקן עכשו מה לי בדקן אתמול: סי' כ"ג דלמא מחשב לע"ז לכאורה היינו דווקא אם הגוי קאי על השוחט במקום שחיטה והנה אפי' אין גוים נכנסים ולא שייך זה מחשב שהרי אינו יודע כלל זמן שחיטה, א"נ קרא לר"א ע"י שליח ישראל מיירי:

סי' כ"ד מדאגבהה וקלב"מ צ"ע אם גם בנכרי פי' בשוגג דהיינו בלא התראה אמרי' קלב"מ אפי' להחולקי' על תוס':

סי' כ"ט ד"ה ומ"ש ב' פלתי גרמה לו הכשר וטובל במעין ומודר הנאה מאי איכא למימר הא יכולין לאכול תרומה בזול ע"י טבילה זו:

סי' ל"ו שדנין דיני נפשות אולי נאמר דבאמת צריך להמתין י"ב חדש אם יחיה העד:

שם ד"ה ועי"ל בין לעד בין לדיין ר"ל אי חזקה שאינה מבוררת לא הוה חזקה ואולי לגבי חזקת ממון יצורף לחוב:

סי' מ"ט מ"מ הדיוט הוא וצ"ע א"כ רוב מצויין מאי אהני לן דלמא לאו אומן הוא וקלקל:

סי' נ"א בסוף הסי' דתלישה זו דבר שאינו מתכוין הוא אבל הוה פסיק רישא:

סי' כ"ו אבל הק' לשמואל דאין הולכין בממון צ"ע למה לא נימא דתרתי איכא רוב וחזקה וברוב וחזקה גם שמואל מודה וא"כ קו' תוס' לק"מ ועי' במ"ש הרב המחבר לקמן:

שם סעיף ד' ע"מ שאני צדיק התם דאנו רואין שרוצה לקדש אשה זו הוא דאמרי' הכי אבל בעדות אדרבא משום שהם פסולין מעידין עדות שקר: שם סעי' ה' רובא דאיתא קמן צ"ע מה חילוק יש בזה הרי גם בדיני ממנות שניים מחייבין וא' מזכה חייב:

סי' נ"ז ד"ה זה פשוט דרובא דאיתא קמן ל"צ קרא יש להשיב התם אפי' במקום חזקה אזלי' בתר רובא ואמנם למאי דפשיטא לתוס' דרובא עדיף מחזקה גם לזה א"צ קרא:

סי' נ"ט אלא משום רובא רוב בעילות צ"ע למה לא כי היכי דדחי ש"ס דילן הראי' מרוב שהיו שניהם חבושים ה"נ יכול להיות כן בבהמה דידעי' שלא נזדווג לה זכר אחר ואפוטרופוס לעריות לא שייך בבהמה אם אין זכר בדיר ולא יצאה מן הדיר:

שם ד"ה אמנם לעמת זה שהיה מזדקק ומוליד צ"ע מכא ידעי' שהוליד אם לא מטעם רוב אבל חזקה אין כאן אלא אם היו חבושי' ושוב אמרי' אין אפוטרופוס:

שם ד"ה ועוד נ"ל לא היה מעשה נסים צ"ע למה לא:

סי' ס"א מנ"ל דפסולים לקרבן ותק' לי' ג"כ ונ"ל דלוקין על שאר טריפות אבל המעיין בד' הרמב"ם ימצא דדרוסה הוה גילוי מלתא אשאר טריפות וכאילו כלהו כתיבי בקרא:

סי' ע' דנקובת הוושט הוה נבילה ע' נקודת הכסף סי' ל"ג דהרמב"ן לענין אי' נבילה ולא לענין טומאת נבלה מיירי ולק"מ:

סי' ע"ט בסוף להתיר וכ"כ לי הגאון המנוח מוה' יוסף שאול בעהמ"ח ס' מפרשי הים ג"כ להתיר:

סי' צ"ב ד"ה וגם י"ל והרי שנים שניים מ' ד' המחבר דשנים היינו שני זוגות ולא ידעתי מנ"ל הא:

שם ד"ה ועוד מוכח הזכר אסור מספק צ"ע דמהא גופא תפשוט מדמתעבר וטהור:

שם ד"ה בעחכ"ת כדכ' קרא כל עוף למינו אין זה קרא כ"א בן סירא: ד"ה והנה זה שבועיים קובצינר היהנער ראיתים בעיניי בבית הגאון כתב סופר זי"ע ששלחו לו מירושלים אבל היה להם יכולת לעוף כתרנגולים שלנו משא"כ בהני קאחעכינא היהנער שאינם יכולים לעוף אפי' גובה ב' אמות וגם קולם משונה ומאז תמהתי על המחבר זי"ע למה לא צוה להביא מין התרנגולים שקבלו שם עדות עליהם וכי אשמא שנקראו בשם קאחעכינא היהכער ניקום ונסמוך:

סי' צ"ז ה"ל ספק בשחיטה צ"ע היכי דאין כאן אי' אינו זבוח מה לי אם הוה ס' בשחיטה או לא כיון דבחזקת היתר עומדת:

סי' קכ"ח סוף הסי' לא אמרי' ביה בחצי שיעור וצ"ע דההוא פלגא דזיתא דנפל לדיקולא למאן דמפ' דיקולא קלחת ואמרי' הא אר"י ח"ש אסור מן התורה:

סי' קס"ד ד"ה שוב מצאתי והה"ד א"כ צ"ע דהרי בל תשחית בבניין מצור כ' והתם צורך רבים הוה:

סי' קס"ב ויאמר שראה אותה שופעת ועדן לא ידע דלמא דם מכה או מן העלייה הוה:

סי' רכ"ג בסוף הסי' וגם הוחזקה במעשה ועדן צ"ע דלמא לכתם הוחזקה וכי שייך לומר דהוחזקה לנדה דאוריי' ואולי באשה שיש לה בגדים צבועי' דאין בה משום כתמים וע"כ לנדה דאוריי' ואכתי דלמא על בשרה מצאה כתם: סי' רמ"א ד"ה אמינא לי' דלכ"ע מברך צ"ע מיושב בבית הכסא ושמע קול רעמים:

סי' רמ"ב ד"ה אמנם בלא"ה ומצאה בתולה צ"ע דלמא בא עלי אחר בהטיי': סי' רמ"ב בהגה מבן המחבר רק ברובא דאיתא קמן דברים תמוהי' הם דהא רובא דאיתא קמן בהדי' כ' אחרי רבים להטות ואזלי' בתרי' בין בדיני נפשות בין בדיני ממונות יהא קלוש מרובא דליתא קמן ומה גם דלחד פי' ברש"י חולין אפי' רובא דליתא קמן מאחרי רבים ילפי' והיינו איתא קמן והיאיך יהא עדיף מניה:

סי' רמ"ג אמרי' ביה אונסא כמאן דעביד יש להשיב דלמא התינוק נפל היה מאחר שמת תוך ל' יום ולא היה כאן חיוב מילה מעולם ולא שייך אונסא כמאן דעביד:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה