ליקוטי חבר בן חיים ג· רבי חזקי' פייבל פלויט
ליקוטי' והערות על מגילת שיר השירים
ממרן הגאון חתם סופר זצוק"ל כי טובים דודיך מיין פי' רז"ל בפ' אין מעמידין אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע עריבים עלינו דברי דודים יותר מיינה של תורה ויל"ד לפי פי' רש"י ישקני מנשיקות פיהו הבקשה שיתגלה לנו הש"י ברחמי' שנית כאשר נתגלה לנו בהר סיני והיאיך שייך לזה עריבים עלינו דברי דודים יותר מיינה של תורה ונ' כי במתן תורה אמרו אבותינו רצונינו לראות מלכינו ויל"פ כי אמרו זה מפאת שלא האמינו למשה ויל"פ ג"כ מאהבת הש"י אמרו זאת ומרע"ה שהיה דן בכל עת את ישראל לכף זכות פי' דברי' משום אהבת ה' וז"ש וישב משה את דברי העם אל ה' כלומר כי כוונתם ואהבתם אותו ית' אבל הש"י שידע כי יש בהם קטני אמנה ג"כ אמר הנה אנוכי אעשה כרצונם ובא אליך בעב הענן לבעבור ישמע העם בדברי עמך וקטני אמנה שבהם גם בך יאמינו לעולם ומעתה בבואינו עכשיו לבקש שוב ישקני מנשיקות פיהו אולי הוא ח"ו שוב מקטנות האמונה לזאת אנו אומרים ולא מחסרון אמונה אנו מבקשים זאת כי אם כי טובים דודיך מיין עריבים עלינו דברי סופרים יותר מיינה של תורה ומה שאנו מבקשים גילוי כבוד מלכותך הוא רק וואהבתינו אותך:
עוד בשם מרן זצוק"ל עמודיו עשה כסף הפייטן ביוצר ליום א' של פסח אמר תבנית אות יוסף עמודיו עשה כסף ופי' תוס' במנחות בשם ר"ת הביאור כי העמודי' לס"ת שמסר משה לישראל הי' מכסף משום שהעגל היה של זהב ואין קטיגור נעשה סניגור וידוע כי מיכה עשה העגל ע"י הטס שכ' עליו משה עלה שור להוציא ארונו של יוסף מקברות המלכים במצרים וז"ש תבנית אות יוסף גרם אשר עמודיו עשה כסף ואמנם יק' למה היה הארון מצופה זהב אמנם ארז"ל כי בעגל הזכרים חטאו ולא הנקיבות ויל"פ ע"ד זה כי ארז"ל לא היו ישראל ראוין לאותו מעשה אלא להורות תשובה נמצא דכלפי הש"י היודע מחשבות לא חטאו אבותינו אבל בתוה"ק נעשה פגם וידוע דכלפי הש"י אנו מכונ' בשם נקיבה אחותי רעיתי וכלפי תוה"ק שהיא האשת חיל בשם זכר כי התורה נקראת מאורשה וז"ש בבחינת זכרים דהיינו כלפי תוה"ק חטאו ובבחינת נקיבות דהיינו כלפי הש"י לא חטאו וז"ש הכ' עמודיו עשה כסף משום חטא העגל ולמה רפידתו זהב להורות כי תונו אצל הש"י רצוף אהבה מבנות ירושלים ובבחינת בנות לא חטאו:
רש"י ע"פ שני שדיך שני הלוחות ומסיים לא תחמוד כנגד כבד להורות כי העובר על לא תחמוד סוף שבנו ימרוד בו וכן הוא בפיוט לשבועות חומד ומתאוה שאינו שלו סופו להוליד בן שהוא מקללו וביאר מרן זצוק"ל בזה פי' הפייט קרוץ מחומר מה מועילו הכוונה מה תועלת לו אם חומד ומתאוה שאף עי"ז ימרדו בניו עליו ויהיה זה שיש לו בניו אינו שלו ואם בניו אינן שלו הכסף למה לו וז"ש קנין שאינו שלו דהיינו הכסף למה הוא לו: וצריך ביאור מה מדה כנגד מדה היא זאת דע"י שעבר על לא תחמוד יהיו לו בנים סוררים הענין אמר שהע"ה מתהלך בתמו צדיק אשרי בניו אחריו וביאר הרמב"ן פ' נצבים ע"פ שורש פורה ראש ולענה כי ע"י הרהורי האבות יצאו בניו לתרבות רעה והנה כבר האריך הראב"ע למעניתו בפסוק לא תחמוד לקרב מצוה זאת אל השכל כי קשה הדבר על העני מחוסר לחם שלא יחמוד לעשיר בעשרו ודבריו כלולים במה שאמרו רז"ל לא תחמוד לאנשי בלא דמי להו ומ"מ מדצותה תורה על זאת האדם יוכל לעמוד בה וכמו שביאר הראב"ע שם ואמנם אם האב מאס בלא תחמוד יען הוא בעיניו חק שאינו בכח האנושי אף הש"י מענישו אשר בנו ילך הלאה וישליך אפי' מצות כאו"א שהיא המצוה אשר אפי' עשו הרשע מסר נפשו עלי' וזה חומד ומתאו' שאינו שלו מוליד בן מקללו וזה ענין המאמר:
בפסוק מה יפו פעמיך בנעלים פי' מרן הגאון זצוק"ל בשם הגאון בעל אהל דוד ע"ד מוסר כי ביוה"כ ביום שאסור נעילת הסנדל אין מן התימה אם יפו פעמינו אבל בנעלי' הרוכל ההולך מבית לבית ולא יעשה עון ע"ז י"ל מה יפו פעמיך בנעלים כשאתת לבוש מנעלים:
בפסוק חמוקי ירכיך כמן חלאים פי' מרן זצוק"ל בשם הגאון מהר"ש אוסטארפאלי חמוקי ר"ת חסורי מחסרי והכי קתני כי המשניות מלאים רזין וסודות וכל משנה מסור ומנוי כל אות שיש בה והראיה ע"ז חסורי מחסרה ולמה מחסרה מפני שצריך להיות כך והנה רז"ל דרשו ירכיך מה ירך בסתר וה"נ קאמר ח"מ"ו"ק"י המה יריכיך כמו סודותיך:
בשם הגאון מהר"ם שיף לסוסתי ברכבי פרעה דמתיך רעיתי הגוף נמשל לעגלה והנשמה הוא הסוס המנהיג העגלה וכ"ז שהגוף נמשך אחר הנשמה ילכו שני' יחדיו אבל אם הגוף מושך הנשמה דומה לעגלה שנדחה ממקומה ונפלו שני' יחדיו והנה בקי"ס היה כי העגלה היתה מושכת הסוסי' שלא היו רוצים מפני שנשתלפו טלפיהם מחום הטיט וז"ש אם אנו עוזבים ארחות יושר נמשלנו לססתי ברכבי פרעה:
בשם הגאון מו"ה הילל ל"ש ני' כשושונה בין החוחי' כן רעיתי בין הבנות השושנה זו כל זמן שלא תעזוב מקומה תתקיי' ולא:
ינקבוה החוחים אבל אם יבא רוח ויטה אותה לכאן ולכאן אזי תאבד וכן אנחנו כ"ז שאנו עומדים בין האומות בתקפינו ולא נבוש ביני' מלשמור חקי התורה יש לנו קיום ביני' וכמו שפי' רש"י ע"פ צאי לך בעקבי הצאן אבל אם ח"ו נשתדל למצוא חן בעיני' ע"י עזיבת חקי התורה אזי לא יהיו לנו העמדה ח"ו:
דע אחי כי שהע"ה עשה שלשה ספרים ופי' רז"ל כי שיר השירים חיבר בבחרותו בעת אשר רעיוני שאר הבחורים מלאים אהבת נשים ושהע"ה הסב אהבה כלפי הש"י וס' משלי הוא הדרכת חינוך לבנים מאת אבותם וקהלת תוכחה קשה יוצאה מפי זקן שהכיר העולם ובגדיו ולכל א' מהשלשה ספרי' עשה פתיחה בס' משלי הפתיחה עד שמע בני מוסר אביך כי הפסוקי' הראשוני' יודיעו רק תועלת ס' משלי ובקהלת הפתיח' עד אני קהלת הייתי מלך ועד שם יודיע ג"כ תוכן עניני הספר וכן בס' שיר השירים הפתיחה עד קול דודי הנה זה ובפתיחה זאת יודיע כי תכלית שיר השירי' שתהא אהבתינו שלימה להשי"ת ולא יוכלו שבאינו לעורר אהבתינו עד שתחפץ וזה ע"י זכרינו החבה שהראה לנו הש"י מיום צאתינו ממצרים עד ביאתינו לארץ הקדושה:
וכ' רש"י שיר השירים שיר שהוא על כל השירים ובמ' חזית ביארו רז"ל דבר זה כי כל הנביאים בשיריהם שבחו כבודו ית' אבל חפץ ה' מאהבתו עמו ישראל גם בשבחם וזה היה כוונת שהע"ה בשיר להצי' שבח עדת ישראל אצל שבח כבודו ית' וזה שעכב להש"י שיר זה יותר על כל השירים:
והרוצה לטעום טעם בס' זה ידבק בפי' רש"י כי גם פי' רש"י על שיר השירים הוא מעולה על כל הפי' עפ"י נגלה שנאמרו בו:
ישקני מנשיקות פיהו ע' רש"י והענין יען בעת מתן תוה"ק אמרו אבותינו דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקי' היה הענין ככלה שהיתה צנועה מימיה ומעולם לא נשק פיה שום אדם ובעת חתונתה גם מבעלה תסוג לאחור כן היינו אז בימי הנעורים אבל לעת עתה אנו מבקשי' והוא ישמיענו ברחמיו שנית ומובטחים אנו שיהיו דודיו טובים עלינו מיין ולא נאמר עוד אל ידבר עמנו אלקי' ועד"ז חתם שהע"ה ספרו זה באמרו מי יתנך כאח לי אמר בפעם הראשונה היה נדמה הגילוי שכינה לעינינו כאח הפוגע אחותו בשוק ובא לנשק אותה והיא תסוג לאחור כי תבוש ממנו אבל לע"ל יהיה כאח הפוגע באחיו בשוק ואם מנשק לו גם לא יבוזו לו:
נזכירה דודיך מיין מישרים אהבוך הענין האשה אשר בעלה במצב העושר ומפרנס אותה לפי כבודה אין מן התימא אם תאהבהו אבל אם גם בימי עניו ומרודו תדבק בו אזי מישור אהבתה וכן אם אנחנו בגלות הארוך הזה עדן נשמח בתוה"ק זה מופת כי מישרים אהבוך:
לססתי ברכבי פרעה הענין דרכו של מלך אשר סוסי רכבו מקושטי' בזהב וכסף ולא לכבוד הסוסים כי אם להראות כי זה רכבו של מלך וכן הענין אם ישפיע הש"י שפעת העוה"ז על עמו ישראל אין זה לכבודינו כ"א להראות ששם ה' נקרא עלינו:
שמאלו תחת לראשי הענין כי בעת הלכנו במדבר וענן ה' על המחנה יומם היה חסד ה' עלינו מבקר עד ערב ואך לעתים שונים גם שבט אפו נגעה בנו וידוע כי ימינו של הש"י הוא החסד כדכ' צדק מלאה ימיניך והשמאל כנוי למדת הדין וזה ע"ד שעיקר כחו של אדם בימין והשמאל רק הטפל כך החסד הוה העיקר אצל הש"י כי עולם חסד יבנה והשמאל רק לעת הצורך כאשר ייסר איש את בנו וז"ש שמאלו תחת לראשי רצועת מרדות היתה מונחת תחת לראשי אבל ימינו חסדו תחבקני תמיד ומ"מ לא אמר כ"א תחת לראשי ולא תחת ראשי ממש כי מ"מ היתה נראת לפרקים אבל לעתיד לבא לעוה"ב שכלו טוב שמאלו תחת ראשי ממש:
קול דודי הנה זה בא הענין דומה לבעל שהלך בדרך מרחוק ואשתו יודעת על נכון כי יש זמן זמנים טובא עד שיכול להגיע לביתו אבל בעלה עזב אורח מישור ודילג על ההרים ועל הגבעות לקצר הילוכו ובא קודם זמנו כך היה קבלה ביד אבותינו ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ועדן לא היו כ"א רד"ו שנה אבל הש"י חישב את הקץ' מלידת יצחק וזה הוא הדילוג על ההרים ולזה סיים ספרו לקמן ואמר ברח דודי הכוונה אם גם עדן לא הגיע עת הגאולה הלא גם במצרים דלגת כצבי וכעופר דמה לך שוב לצבי ככ' בעתה אחישנה:
אחזו לנו שעלים פי' המליצה דבעת יתבשלו הענבים ישב שומר בכרם אבל כ"ז שהוא סמדר אין שם שומר כי מי יבא לשם ובעד השועלים דיו בגדר אבנים אבל השועלים הקטני' יעלו דרך חורי הגדר וכן אתה אל תתמה ותאמר אלו המצרים שטבעו בים הלא לא היו המצרים שהשליכו לפני שמנים שנה ילדי ישראל לים ואמר שהע"ה לא כן כי אדרבא המה בקטנותם היו מחבלים כרמינו וכמו שביאר רש"י:
מי זאת עולה מן המדבר האומות ששמעו עם יצא ממצרים מחומר ולבינים חשבו אותם לעם לא היה בלי פקודה וצבא אבל באמת יצאו בכי ישראל ממצרים על צבאותם כל שבט בפ"ע וכל משפחה לבדה וכל בית אב לבדה והיה מסעם כעם הנוסע למלחמה דגל מחנה יהודה קדמה דגל מחכה ראובן תימנה דגל מחנה אפרים צפונה דגל מחנה דן מאסף לכל המחנות ומשה ואהרן ומשכן ה' באמצעיתם ועל זאת התנהו תמהו ואמרו מי זאת עולה מן המדבר כחית יער לא למד נוסע ועולה במישור התמרות עשן מקטרת מור ולבונה בלי שום חסרון ומגרעת וכל הס' רבוא סבבו המשכן שהוא מטתו של שלמה וכלם אפי' בלילה אחוזי חרב כצבא המלחמה אשר איש חרבו על יריכו פן יבא השונא בלילה:
מבעד לצמתך שערך כעדר העזים רמז כי שערך היינו הקלים שבנו כפי' רש"י חשיבותם אם הם מבעד לצמתך שלא יפרישו מן הציבור ויבנו להם במה לעצמם וכן הוא אומר אצל כפלח הרמון רקתך ורמז שהע"ה להלן בבית שני שהוא חוזר ואומר שערך כעדר העזים ולא אמר מבעד לצמתך אעפ"י שאמר כן אצל כפלח הרמון מ"מ רמז בזה על השנאת חכם שיגבר בעו"ה:
אתי מלבנון אמר כי החילוק בין בית המקדש שנקרא לבנון ומשכן שלה כי במשכן שלה עזב ה' את המשכן כמ' הכ' ויטוש משכן שלה אבל ישראל נשארו במקומם אבל כשחרב הלבנון אתי מלבנון כלה גם אתה תלכי בגולה וכשם שהשכינה גלתה לבבל כך אתי מלבנון תבאי ואמר עוד חילוק אחר כי ועת עזב ה' משכן שלה לא דרש אדם למשכן זה אבל בית מקדשינו חרב ובכל זאת כל היהודים הנפוצים בד' כנפות הארץ יתפללו אל העיר אשר ה' שמה וז"ש תשורי כלומר תביטי ללבנון זה מראש אמנה ממעונות אריות מהררי נמרים מבין האומות שאתה גולה ביני':
נפת תטפנה ד' רז"ל במ' אם עריבין ד"ת על שומעי ככלה זו שהיא עריבה על בעלה מוטב ואם לא נח לו שלא אמרן ובהביננו פסוק זה נמצא בו כל המעלות לאשר רוצה להדריך בני ישראל באמרי פיו הראשון כפת תטפנה שיטיפו ד"ת מפיו בלי גמגום ככפת זה הנוטף מאליו וזאת שנית כי בנקל יוכל אדם להכין עצמו לדרוש ויקבל דרשה זאת מספר אחד אבל העיקר כשם הנופת סבתו יען כוורת מלאה לה דבש כן יהיה דבש וחלב ר"ל מתיקות ורוח חיים דברים שיש בהם ממש יהיו תחת לשונך והעיקר נאה דורש ונאה מקיים והיינו וריח שלמותיך המלבושים שעליך המה מעשיך כריח לבנון: עורי צפון אמר מאחר שהגן נעול מהיכן יוודע לאנשי העולם ממגדלות מרקחים אשר בתוכו אמנם אם יבאו רוח עליוני' דהיינו צפונית ורוח דרומית כנגדה וזה עורי צפון ובואי תימן אז הפיחי גני יזלו בשמיו והכוונה ע"ד שאמר הכ' וזרעתי' לי בארץ ולא גלו ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים:
נפשי יצאה בדברו ר"ל שנפשו כלומר דעתו יצאה ממנו בעת דבר אלי פתחי אחותי ולא אביתי לשמוע ע"כ עתה קראתיו ולא ענני:
על אפיקי מים רוחצות בחלב יושבות על מלאת ר"ל אותן בתי מדרשים יקרים בעיני ה' מקום שמבררין דין לאמתו דהיינו רוחצות ומיישבין הכל על אפניו דהיינו יושבות על מלאת:
חכו ממתקים וכלו מחמדים ע' רש"י וילפי' ע"י שחכו ממתקי' שקבע הש"י שכר אפי' על מצות הנעימים לאדם, זה ראיה כי כלו מחמדים שנתן לנו תוה"ק לזכות את ישראל כרחב"ע:
מה יפו פעמיך בנעלים דרש רבא במ' חגיגה מה יפו פעמי ישראל בשעה שעולין לרגל ואכתי בנעלי' מאי עבדתי' אמנם כבר כ' בליקוטי חבר פ' שמות כי שם כעל הוא יען תכליתו שיהא רגל האדם כעול ולא יפסיע פסיעה כ"א לצורך ואמנם הנוסע בכל שנה מעיר לעיר להשביע עינו מנוי העולם אין להחזיק לו טובה אבל מי שכל השנה רגלו בנעלים ואף עפי"כ הולך ג"פ בשנה לראות את פני האדון ה' זה יש לשבח והיינו מה יפו פעמיך בנעלים: אהבה בתענוגים ע"ד שכ' הטור בה' שבת דלכך אנו אומרי' במנחה שבת ואני תפלתי לומר אף שנתת לנו יום מנוחה ועונג אנו מתענגים רוב היום בבית הכנסת להודות לשם קדשך, וזה אהבה בתענוגים בעת התענוגים שם יוודע אהבתנו וכן ד' ר"ל בפ"ק דמגילה ע"פ כטוב לב המלך ביין:
וחכך כיין הטוב ע' רש"י והענין כשם שהיין הטוב מתוק וחזק ובעת שתייתו יתענג האדם ואח"ז יעלה מעלה ויקיצוהו משנתו כך הוא ענין ודע מה שתשיב לאפקורס התשובה תהא רצויי' כלפי מעלה והיינו הולך לדודי למישרים וגם האפיקורס יקיץ משנתו ע"י תשובתך וזה דובב שפתי ישנים: מה תעירו ראה שהע"ה ברוה"ק כי סמוך לביאת משיח יתאמצו האומות בכל עז להפיץ מינות בעולם כמ' רז"ל והמלכות תהפך למינות ולזה לא אמר אם תעירו כי אם מה תעירו:
מי זאת עולה אמר זה שאנו מתרפקי' על דודינו אפי' בעת גלותינו הענין יען תחלת לידת עם ב"י היה בגלות במצרים ואבותינו היה עליהם קושי השעבוד ואין תורה ואנחנו בתורתינו מיהת נשמח וז"ש תחת התפוח אילן שאין לו צל כפי' רש"י לעיל על פ' כתפוח בעצי היער תחת אילן זה עוררתיך יצאת לאויר העולם שמה חבלתך אמך בגלות זה שמה חבלה היו יסורין ג"כ לילדתך:
שימני כחתם אמר ידעתי כי צורתי חקוקה לפניך ככ' על כפים חקותיך אבל שימני כחתם זה הראה חבתי לאנשי העולם:
אחות לנו קטנה דימה הכ' ביאת המשיח לנישואין וסיפר לנו כי עד לא בא הקץ כבר נתיעץ הש"י עם פמליא של מעלה היאיך להביא הגאולה בזמנה ואמר אף כי אחות לכו עדן היא קטנה ולא הגיע זמן נשואין בכל זאת נתיעץ מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה כשיגיע הקץ:
אני חומה ושדי כמגדלות העכין מנהיג לפי הדור וכשם שאי אפשר להעמיד מגדל על חומה חלושה כך אי אפשר שיתקבל צדיק כאלי' הנביא ז"ל בדורו של אחאב ואמנם אני חומה חזקה והראי' ושדי מנהיגים שלי כמגדלות: כרם היה אמר מכל העולם הנקרא בעל כלומר בקעת המון בחר לו הש"י כרם א' אומה ישראלי' וגם אומה זו ע"ד בקשתם במ"ת נתן את הכרם לנוטרים מנהיגי ישראל ועי"ז אלף נכנסי' לביהמ"ד יוצא מהם א' והא' הזה יזכה בכל האלף וז"ש איש ואיש מן הנוטרים יביא בפריו בתורתו אלף כסף כלומר זכות האלף אבל אנו מבקשי' שישקינו ה' ית' מנשיקות פיהו ולא נצטרך למנהיגי' וז"ש כרמי שלי תן לפני האלף לך שלמה כל האלף הנכנסי' לביהמ"ד יהיו אז ת"ח ולא יהיו שומרי כרם אלא שומרי פירות ושומרי פירות אלו יהיה להם מאתים על א' לפי מה שירויחו עתה: