ליקוטי חבר בן חיים ג· רבי חזקי' פייבל פלויט
דרוש לפ' צו תרל"ט
צו את אהרן פי' רש"י אין צו אלא זירוז מיד ולדורות אר"ש ביותר צריך הכ' לזרז במקום שיש חסרון כיס וע' רמב"ן דאין לר"ש שייכות בפ' זו כ"א ע"צ הדוחק ארז"ל אין העולה באה כ"א מן הרהור הלב הענין האדם החוטא בפועל בשוגג או במזיד והיה כי יחטא ואשם ועבר עבירה ונתבייש בה והחטא הזה מכניע לבו ומסירו מדרך רע ויהיה מכאן והלאה משכיל על כל דרכיו למען ילך בדרך טובים ולא יחטא לא בשוגג ולא במזיד ויען כי רוב פשעי האדם הן אם יחטא מפאת שלא היה שם דרך ובאה תקלה על ידו הן אם יחטא במזיד יבא מפאת שהתרחק מבית מורי התורה ולא ידע ללכת אל עיר וזה הי' לו יען כי דעתו כמו אשר האדם המדיני כל משאו ומתנו רק להמשיך תועלת לעצמו ולראות טובה בעמלו ככה מעמד מורי התורה ומגמתם רק להניק משפע בא אל ביתם ולהנקות ממוקש זה התרחק עצמו מהם לזאת צותה התורה לבא אל הכהן עם החטאת והאשם והתודה אשר חטא עלי' ולהניח בשר החטאת והאשם לכהן הזה למען יתקרב החוטא הזה מהיום והלאה אל הכהן ואמנם המהרהר בעבירה על זה ארז"ל הרהורי עבירה קשין מעבירה ואמרו וסימנך ריחא דבשרא כוונתם בזה האוכל בשר לשובע אם גם אמת אשר כמה פעמי' אכילתו מזיק לו אם ישבע יותר מדאי אבל חטא השביעה היתירה תלמדיהו דעת למען אשר מהיום והלאה יעמוד על משמרתו ויסתפק במלא ספקו וכן הוא החוטא ואשם ע"ד שבארנו עד שאמר החסיד בס' חובת הלבבות כי עבירה אחת מועלת פעמים לאדם יותר מכל צדקותיו כי ע"י עבירה זאת יכניע לבו ומשבר יצרו ועקב ענוה יראת ה' אבל המריח בשר ויאחזנו בולמוס במה איפא יציל נפשו וילך בטח שלא יבא לידי כך וכן המהרהר תמיד במציאותו ית' וכיו"ב ובכל זאת אין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו זה לא יצא ממצודתו כמעט כל ימי חייו וזה שאמרו וסימניך ריחא דבשרא אמנם תוה"ק ירדה לסוף דעתו של מהרהר זה מאין בא לידי מדה זאת ומצאנו ראינו כי רוב הכת המהרהרים המה בני אדם ששתו כוסות התרעלה ועברו עלי' צרות רבות ורעות ומחמת שהם:
צדיקי' בעיני' יאמרו השופט כל הארץ לא יעשה משפט ועי"ז יכפרו בה' ובטובו והנה הרמב"ן כ' כי כוונת קרבן העולה אשר ידמה המביא קרבן בעת אשר יסמוך ידו על ראש קרבנו ויאמר נפש תחת נפש כי הוא הוא המודה אשר לפי עונותיו כל הנעשה בקרבן זה ראוי לעשות בו הן הזביחה הן המוקדה על המזבח ואם ירשיע את עצמו וישפוט ככה מנפשו תעלה לו רפואה למחלתו ויצא מכפירה לאמונה ולזה אמרו אין עולה באה כ"א על הרהור הלב והרהור זה בהקריבו קרבנו ובטל הרהורי האמונת שוא אשר בקרבו תפעם והנה א"כ איפא לא די בקרבן העולה לבדו כ"א הכהן המכפר יבאר למתכפר ענין העולה וז"ש הכ' צו את אהרן ואת בניו לאמר שיאמרו לכל המביא עולה זאת תורת העולה כלומר כוונת הקרבה היא העולה וביאר ואמר על מוקדה על המזבח כל הלילה כל זמן שהעולה על מוקדה על המזבח אש המזבח תוקד בו במביא שיאמר כל זה היה ראוי לבא עלי ואמר הכ' צו וביארו רבותינו אין צו אלא זירוז מיד ולדורות כי גם בדור המדבר הי' עתים וזמנים טובא ששתו אבותינו כוס התרעלה למדי יהיו צריכין זירוז זה וכן לדורות אמנם ר"ש ביאר כי חטא הרהור לא יבא בכל עת רק משתיית כוס התרעלה כ"א יש מבני אדם אשר ממונו חביב עליו מגופו כמו שד' רז"ל אם כאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאודך ואם יבוקש מהם מתן לצדקה או יבא דבר מצוה לידם שיש בו חסרון כיס יבקשו תצדקי לנפשם להפטר או יאמרו לא עלינו לשמור רק זה ואם ישאלהו איש לאמור מדוע לא עליך עבר רק יצדיק עצמו בכפירת חיוב המצוה ומזה יבא לכפירת מתן תורה בכללה כ"מ הכ' ואם בחוקותי תמאסו ואת משפטי תגעל נפשכם להפרכם את בריתי וגם לזה צוותה תורה לרפאות אותו מחליו זה וצותה להביא שורו או שיו אל בית ה' ולהעלותו כולו כליל לאמור כמאמר דהע"ה כי עמך הכל ומידך נתנו לך ופי' ההפלאה כי כל זמן שכספו של אדם מונח באמתחתו עדן איננו שלו כי אינו יודע למי משמרו עד אשר יזכה לעשות טובה וכספו אזי הוא לו למשמרת בהיכל ה' וז"ש ומידך נתנו לך בעת נתנו לך בשעה שנתנו אז קבלנוהו מידך באותה השעה נעשה קנינינו וכן הוא הענין בעולה זאת ועי"ז יהיה נקל מכאן והלאה בעיני' לבזבז ממונו על צדקה וגמילות חסד וכיו"ב וע"ז אמר ר"ש כי זה ג"כ בכלל תורת העולה ולזה אמר צו ואמר ר"ש ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס: