אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ב שולחן ערוך אורח חיים › הלכות תשעה באב

ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט

שולחן ערוך אורח חיים · הלכות תשעה באב

הלכות חול המועד

סי' תקמ"ט טו"ז ריש הסי' דפעם הא' דחוהו יש להשיב דבזמן הבית אפי' באו עדים מן המנחה ולמעלה הי' מונין מיום המחרת א"כ שפיר הו"ל ב' תשרי בזמנו:

סי' תקמ"ט מג"א ס"ק א' לעורר הלבבות ר"ל דע"י זכירת הפורענו' הנעשה ביום זה יתעורר בנקל לתשובה ואמנם עפ"י ד' רז"ל אשר כל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו א"ש טפי דבהגיע ימים אלו חל עלינו האבילות כאלו היום נעשה הפורענות וזה ע"כ כוונת אמרם סוף תענית על ר"י בר אלעי דבערב ת"ב דומה כמי שמתו מוטל לפניו כי עד"ז יתאבל הישראלי כאלו היום נעשה ויש עוד דברים בנו כי כשם שאנו מחוייבים לשמוח ביום זכאי משום שבאותו יום יתעורר זכות כך יש להתאבל ביום חייב על שערי חובה שנפתחים כמ"ש רז"ל מגלגלים זכות ליום זכאי וכו':

שם מג"א ס"ק ב' ובירושלמי ואמנם מתני' דתענית דתנא ה' דברים בשבעה עשר בתמוז ולא תנא ו' דברים ק' על הירושלמי וכ"ת משום דהוא ענין א' חשיב לה בחדא הרי בת"ב חשיב חורבן ראשון ושני בתרתי וצ"ע:

סי' תק"נ טו"ז ס"ק א' ק' לי ע' פנים מאירות חלק ב' סי' מ"ט:

שם מג"א ס"ק א' נהגו להתענות כולם נ' לאי דאכשיר דרא כ"א אחרי זמן התלמוד בימי הגאונים נתפזרו עם ב"י כברחת ובמזרה מסוף העולם עד סופו ונתקיים בנו ד' הב"ר אם יבא עשו אל המחנה האחת אלו אחי' שבדרום ל"ש למימר אין שמד כי בעו"ה כמעט אין שנה אשר לא ירע לעם ב"י באיזו מקום משא"כ בימי התלמוד שהי' רוב ישראל בא"י ובבבל אז הי' שייך לומר אין שמד:

שם מג"א ס"ק ג' יחמיר בכולן אמנם בירושלמי סוף ה' תענית מפ' דהא דלא גזרו על כולן כמו בת"ב משום דעל תענית מעת לעת שוהה נפשו של אדם מ' יום עד שתשיב לאיתנו ומאחר די"ז בתמוז בתוך מ' יום של ת"ב ות"ב חמור לן וצו"ג תוך ח' ימים ליום הכ' לא יוכלו רבותינו ז"ל לגזור וכיון שלא גזרו על אלו לא גזרו גם על עשרה בטבת וא"כ מ' דגם בעל נפש לא יחמיר:

ומה גם דמעיקרא לא קבילו עליי':

שם מג"א ס"ק ו' לא הי' קוראין בע"ש צ"ע בשלמא אנשי מעמד כיון שלא התענו בע"ש לא הי' הקריאה כ"כ חובה עליי' ואף שביום א' ג"כ לא התענו ומ"מ קראו במנחה בע"ש משום כבוד שבת הקילו משא"כ ביום ת"צ דעיקר הקריאה במנחה דאז מפטירין וכמבואר במ' תענית למה נקל בע"ש הלא נוכל להקדים להתפלל:

שם מחבר סעי' ד' מכריז הש"ץ נ' דמנהג זה בא להם מימי קדם שהי' רצו מתעני' ואמנם בזמן שהי' חובה היו מכריזין ומה"ט ג"כ לא יכריזו אלו ג' תענית ואנן כיון דאידנא קבילו עליי' אין מכריזי' כל עיקר:

סי' תקנ"א רמ"א סעי' א' מילה מר"ח ע' פנים מאירות חלק ג' סעי' ל"ז לענין גילוח:

שם מג"א ס"ק י"א ליטול צפרנים ע' טו"ז ס"ק י"ג בענין זה. שם מג"א ס"ק י"ד אין רגילין אמנם יש לצדד דאם יספרו כל ע"ש אזדא לה כל האבילות:

שם מג"א ס"ק י"ז דלב"ה אין סרך מצוה ואדרבא ע"י זה יכפור בדרשא דזמן שכיבה וקימה וזה כ' ג"כ כוונת הטו"ז ס"ק י' שכ' דלב"ה אינו נכון:

שם באו"ד כיון דרשב"ג צ"ע דגם הב"ח כוון לזה. שם מג"א ס"ק כ' נהגו אי' אם חל ר"ח אב בשבת יהיו אסורי' בב' השבתות ולא נהגו כן כ"א בשבת חזון ונ' דעיקר טעם המנהג אחרי שקילל הנביא והשבתי חגה חדשה ושבתה מהפכינן לקללה זאת ואמרי' חגה זה ת"ב שנקרא מועד וחדשה בחדש אב ונהגינן בי' קצת אבילות וכן שבתה שבת חזון. והעידו תלמידי האר"י על האר"י כי אף בשבת חזון לא נהג כן ואמר לן מרן זצוק"ל כי לקדוש כאר"י הי' יותר צער ללבוש בגדי שבת בשבת חזון מאלו החליף ולא הי' צריך להחליף משא"כ אנן יתמי דיתמי אם לא נעשה היכר יצא האבילות מלבינו והביא דוגמא לזה במיתת נדב ואביהו אהרן ובניו נאמר להן ראשיכם אל תפרעו וכל בית ישראל יבכו:

שם מג"א ס"ק כ"ג לעשות קרונן מ' משום דלאו בגד מקרי הוא דשרי וא"כ אנפלאות שקורין שטרומפף דהוה בגד אסור לארוג מר"ח וכן הנהגתי בביתי ולרבים לא מחיתי מאחר שלא מצאתי הדין מפורש:

שם מג"א ס"ק ל"א וסי' תקנ"ט כצ"ל:

שם באו"ד בע"פ צ"ל בע' ת"ב מחה"ש:

סי' תקנ"א מג"א ס"ק ל"ד והב"ח כ' עכשיו וכו' צ"ע מאי סעודת אירוסין שייך עכשיו שעושין האירוסין והנשואין כא':

שם טו"ז ס"ק י"ג ע' קרבן עדה ירושלמי פ' אלו מגלחין הל' א' וצ"ע. ועמג"א סעי' זה ס"ק י"א:

שם טו"ז ס"ק י"ד דבר תימה הוא להתיר ועיי' בר"ן שם שכ' כד' הב"י:

שם מג"א ס"ק ל"ו בסוף הדיבור לענין זימון צ"ע דהכא אלו ואלו שוין דהאוכלים חלב אינם רשאים ג"כ לאכול בשר:

סי' תקנ"ב מג"א ס"ק י"ב ד' נ"ג ע"א ר"א פתח ישיחו בי וכו' ועיי"ש כי יש לפ' דר"א אמר כן לגנאי על אנשי דורו:

שם באו"ד בד' ע"ה אי' על פ' ויגרס בחצץ:

שם רמ"א סעי' י"א והגאונים כ' עיי' פנים מאירות ח"ב סי' צ"ד:

שם טו"ז ס"ק ב' לא יאכל אחר חצות סעודה כצ"ל:

שם מג"א ס"ק ט"ז דבסי' תקס"ח סעיף ב' כתבו עיי"ש טו"ז ס"ק א':

סי' תקנ"ג מג"א ס"ק ז' ע' מ"ש מרן זצוק"ל בהגהותי' טעמא של דבר ולי נ' טעם הענין דאמרי' שלהי תענית על ר"י בר אלעאי דבעת"ב דומה כמי שמתו מוטל לפניו נמצא בט"ב נוהג אבילות ובעת"ב אנינו' וה"ט דאסורי' בבשר ויין ומה"ט נמנעים ג"כ מת"ת וא"כ בשבת בין בת"ב שחל בשבת בין בעת"ב דמותרין בבשר ויין גם מת"ת אין למנוע:

שם באו"ד במ' שקרא ר' עיי' ח"ס ח' או"ח סי' ל"ג דבר נאה בענין זה:

סי' תקנ"ד טו"ז ס"ק ב' שעכשיו מצירה עיי' ריש ע"א דל"ל לר"י הך סברא וצ"ע:

שם מחבר סעי' י"ב עובר במים עד צווארו עיי' סי' תרי"ג סעי' ה' ועיי' שם:

שם מחבר סעיף ט"ז ע' פנים מאירות ח"ב סי' כ"ח:

שם מג"א ס"ק כ' לבשלה ובס' תורת השלמים ה' נדה סי' קצ"ז ס"ק ז' חולק:

שם מג"א ס"ק כ"א וצ"ע דהא בטור לולא דמסתפינא הייתי אומר דמ"ש ביו"ד שם כוונתו למנהגינו שאומרי' רק צפרא טבא וכיו"ב:

סי' תקנ"ז רמ"א סוף הסי' יאמר ע' מ"ש בזה הטו"ז סי' תרי"ח ס"ק י' וע"ש:

שם טו"ז ס"ק ב' ע' הגהות מרן זצוק"ל ופמ"ג בזה:

סי' תקנ"ט מג"א ס"ק ז' ס' הקרבנות ע' מחבר סי' תקנ"ד סעיף ד' וצ"ע:

שם מג"א ס"ק ח' ואם הוא תוך ג"י צ"ל לאחר ג' ימים:

באו"ד וברי"ו כ' בהדיא וכן הוא בפסקי תוס' פ' אלו מגלחין וע' תוס' שם כ"א ע"ב ד"ה מכאן ואילך מ' מדברי' דאת"ב עצמו קיימא שמותר לילך לביהכ"נ אף דנהגו אבילות ולא מיירי מאבל כלל וע' קרבן נתנאל מועד קטן שם:

שם מג"א ס"ק י' מחמירין יותר מבשבת חזון כצ"ל:

שם טו"ז ס"ק א' משום דבטלה מגילת תענית צ"ע מה ענין ת"ב למגילת תעני' מקראי דקרא עני מועד ילפי':

שם רמ"א סוף הסי' ע' טו"ז סי' זה ס"ק א':

שם מג"א ס"ק ט"ו על קברי עכו"ם וצ"ע אם יש שם צורה שמשתחוי' לה אם ילך:

סי' תק"ס טו"ז ס"ק א' מלתא דלא שכיחא דברים אלו צ"ע דמי לא מצי מיירי שהגוי בנאה וממילא היא נבנית בהיתר:

שם בטו"ז ס"ק ו' וע' אלי' רבא ופמ"ג ונ' דבמדינתינו שהזהב מכסה רק נגד הפנים ועל הראש מונח רק של משי לא מקרי עטרת כלה ושרי:

שם בטו"ז באו"ד דגם זה ע' בר"ן שם פ' בני העיר גבי זבולו דחומשא וצ"ע וע' לעיל סי' קנ"ד סעיף ט':

סי' תקס"א מג"א ס"ק ב' אפי' למ"ד קדשי וע' מל"מ בהל' בית הבחירה שם:

שם מג"א ס"ק א' אין צריך לברך צ"ל לקרוע וכן בדיבור הסמוך:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה