ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט
שולחן ערוך אורח חיים · הלכות פסח
בע"ה
סי' תכ"ט מג"א סס"ק ב' לאכול מצה לא הבנתי למה לא יהא דינו כעני העובר ממקום למקום ועיי' מחצית השקל ועדן צ"ע:
סי' ת"ל מג"א קמח בקמח מקרי לח בלח עיי' דג"מ ואולי לענין זה דווקא כ' מג"א דמקרי לח בלח דהרי נבלע בבירור וא"נ שקלי מני' אכתי בבלילותי' קאי ול"ד ליבש ביבש לענין זה:
סי' תל"א מג"א ס"ק ה' ועמש"ל צ"ל של"ב ס"ק ח' מרן זצוק"ל בהגהותיו:
שם מג"א בסוף הסי' דלא הוה דאוריי' ע' מג"א סי' רל"ה ס"ק ז' וצ"ע דהרי גם הכא כל הלילה זמנו ל"מ דרבנן וע' תוס' לולב הגזול שם מ"ש לחלק לגבי קידוש משום דיוכל גם ביום לקדש עדיף ואולי גם כאן שייך זה:
סי' תל"ב מג"א ס"ק ב' בשעת שריפה וצ"ל דשרפו לאחר זמן איסורו דאי קודם זמן איסורו לאו מצוה עביד והיאך יברך:
שם מג"א ס"ק ו' ע' דג"מ הנה ממילה בלא"ה יש לדחות דמאחר דקרא כ' המול לכם כל זכר הטיל הכ' המצוה על כל ישראל אלא שהאב אם חפץ במצוה זו הוא קודם וגם מתרומה שכ' הדג"מ אין ראי' דעכ"פ התורם יהי' מי שיהי' כיון שתרומתו תרומה הרי מתקן הכרי לעצמו ושפיר מברך משא"כ בבדיקת חמץ וצ"ע:
סי' תל"ג מג"א ס"ק ט' חמץ בבור צ"ל ברור מרן זצוק"ל בהגהותיו וכן הוא בדפוסים חדשים:
שם מג"א ס"ק י"ב אין זו הוכחה ולי נ' כוונת הד"מ דבפעם אחרת ירא לחפש משום סכנה אבל עכשו דווקא יחפש כי יסמוך על שלוחי מצוה אינן ניזוקין:
סי' תל"ד מג"א ס"ק ה' מ"ד אמי שאכל חלב באמת מחלב אין ראי' דאפי' מתעסק חייב שכן נהנה משא"כ הכא אמנם לחילול שבת בשוגג יש לדמות שפיר:
שם מג"א ס"ק ח' קודם שעה ששית וצ"ע מאי מצוה איכא בשריפתה וע' פמ"ג:
סי' תל"ו מג"א ס"ק י"ג דאין מברכין על דברים שבלב וכעין ראי' מהא דקיי"ל לעיל מ"ז דעל הרהור בד"ת אין מברכין אף דגם ההרהור מצוה דכ' ובתורתו יהגה ואמנם צ"ע מתרומה דנטלת במחשבה כדילפי' מונחשב וע"כ גם הנוטל במחשבה מברך דאל"כ למה ערום לא יתרום לכתחלה משום הברכה לתרום במחשבה וע' פמ"ג ותו ק' לי דתינח לד' רש"י דס"ל דתשביתו היינו ביטול א"כ ביטול מ"ע מה"ת אבל רוב הפוסקים נחלקו על רש"י והכי קיי"ל דביטול מטעם הפקר ומה ברכה שייך הרי אינו עושה כ"א שמפקיע עצמו ממצות ביעור וצ"ע:
שם מחבר ס"ג לקיים מצות ביעור צ"ע אטו לא יוכל לקיים בע"פ מצות ביעור בכזית חמץ אפי' אם הוא בספינה או בכל מקום:
סי' תל"ז מג"א ס"ק ד' מרן זצוק"ל בהגהותיו לשו"ע או"ח סי' ח' מג"א ס"ק י"א ביאר היטב ד' מג"א אלו דדווקא ברובא שהוא נגד החזקה כמו כאן צריך לברורי ובחזקה בכ"ג צריך לברורי והיינו ציצית אבל רובא שאין כנגדו חזקה כי"ח טריפות א"צ לברורי אלא דאכתי יק' לרש"י וסייעתי' דס"ל מחזקי' מאי' לאי' מ"ש רוב בהמות כשרות מרוב בני אדם בודקין בליל י"ד:
שם מג"א ס"ק ח' והתוס' בעירובין דלא כ' כן כ"א אקטן ולא אנשים וצ"ע:
שם באו"ד אלא יש נאמנים צ"ל לומר נאמנים:
סי' תל"ט מג"א ס"ק ה' וטו"ז ס"ק ג' נרשם בטעות ושייך סוף סעיף ב' ומצא ככר אינו צריך:
שם טו"ז ס"ק ד' דאמרי' בכתובות ע' פמ"ג:
סי' ת"מ ע' פנים מאירות ח"ב סי' י"ג בענין ישראל שיש לו מקח עם גוי על יין שרף:
שם מג"א ס"ק א' דאפי' חמצו של ישראל ע' בר"ן פ"ק דפסחים סוגי' דנכרי שכבשתו שהכריח דמדרבנן גם הגאונים מודו דאסור ומדאוריי' פליגי וד' המג"א צ"ע:
שם מג"א באו"ד דהגוזל חמץ צ"ע דהרי גם בבהמה היוצאת להסקל אמרי' כן ע' ב"ק שם:
שם מג"א ס"ק ד' דאפשר לעשות מחיצה ע' לעיל שט"ו דמחיצה המתרת אסורה בשבת ויו"ט לעשות ובוודאי אי מהני גם כפיית כלי לא מקרי מחיצה המתרת אבל אם אתה מזקיקו לעשות מחיצה צ"ע:
סי' תמ"א מג"א ס"ק ג' סי' תמ"א ס"א צ"ל תמ"ח ס"ג:
שם מג"א סס"ק ו' המלוה עובר ולמ"ש המג"א סי' ת"מ נ' דגם הלוה עובר ויש לחלק עפ"י מ"ש הרא"ש בסוגי' דנכרי שכבשתו ואמנם מאחר דעכ"פ אחריות אונס על הלוה מ' דהלוה ג"כ עובר:
סי' תמ"ב מג"א ס"ק א' לכן ישרף ע' מחה"ש ועדן ק' דמ"מ חמץ ישרף ולי נ' דד' מג"א דמותר ליהנות ממנו בעת ביעורו הואיל ועדן לא הוה חמץ גמור:
שם טו"ז ס"ק א' אמאי לא מוקי לה כרבנן צ"ע הא תנן הרי אלי' באזהרה:
סי' תמ"ג מג"א ס"ק ב' ססי' תקכ"ו כצ"ל:
שם מג"א ס"ק ה' ואע"ג שאפשר שהמפקיד כצ"ל וכ"ה בדפוסים חדשים.
סי' תמ"ד מג"א ס"ק ט' ואז מותר לעשות וא"כ מתני' מיירי שהולך לארס וק' ליתנא ההולך לארס וצ"ל תנא מלתא אגב אורחא קמ"ל דאפי' סעודה מותר ודוחק גם ל' בבית חמיו אינו מדוקדק כיון דעדן לא ארס ותלמיד א' השיב דנקט בית חמיו לעורר ע"ד מג"א בסעי' שאח"ז דדווקא בדידי' דינא הכי דהו"ל א"א לעשות ע"י אחרים:
שם טו"ז ס"ק ה' שלא יוציאנו חוץ לתחום צ"ע מאי איכא בין כרמלית לחוץ לתחום תרוויי' דרבנן:
שם מג"א ס"ק י"א נרשם בטעות ושייך באותו סעי' לעיל מיני' ואם לאו יבטלנו:
סי' תמ"ה מג"א ס"ק ה' כל ד' מג"א אלו צע"ג וע' פמ"ג:
באו"ד דבכ"א צ"ל דבע"א:
באו"ד וה"ה בחמץ צ"ע דהכא בע"פ עסקי' דחמץ בטל בס':
באו"ד בשעת הדחק צ"ל הדלק:
שם מג"א ס"ק ו' וה"ה גבי חמץ ע' מ"ש הר"ן פ' כל הצלמים שם בענין זה.
סי' תמ"ו מג"א ס"ק ב' משום דלא יראה ניתק ורמב"ם פ"א מה' חמץ הל' ג' לא כ"כ:
באו"ד ואם נמצא חטה ע' חכם צבי סי' פ"ו:
שם מג"א ס"ק א' דבאמת הוא אסור בהנאה צ"ל באכילה:
סי' תמ"ז מג"א ס"ק ה' וע"ש ראי' צ"ל ומ"ש ראי':
שם מג"א ס"ק ל"ב שאין רגילין להשתמש בו חמץ אא"כ דכין בו דייסא שקורין גערסטל:
שם מג"א ס"ק מ' דאף בשאר אי' פי' כלי הניתר בהגעלה:
שם מג"א ס"ק מ"ב נתערב אחר הפסח ע' מחה"ש ואפשר דצ"ל נתעכב וכן מצאתי בדפוס ישן:
סי' תמ"ח מחבר סעי' ג' ע' פנים מאירות ח"ב סי' קס"ג:
שם מג"א ס"ק ג' ס"ל כר"ש צ"ל כרש"י מחה"ש:
סי' ת"נ מחבר ס"ו ע' שו"ת ב"ח סי' קמ"ג:
סי' תנ"א מג"א ס"ק א' ול"ד לחמץ קו' אקדירות שבישלו בה בע"פ דהו"ל עדן בן יומו כשמגיע זמן ב"י וב"י:
שם טו"ז ס"ק ב' עפמ"ג דד' הטו"ז אד' הטור קאי ולא אד' המחבר:
שם מג"א ס"ק ג' לא נשתמשו בכ"ר ולכאור' ג"כ לא נשתמשו בו בדבר גוש דא"צ כלי ראשון:
שם מג"א ס"ק י"ז נרשם בטעות ושייך בד' רמ"א דלפעמי' משתמשין:
שם מג"א ס"ק כ"ט דבכסוי מחמרי' היינו שיש בה גומא לא זולת וכסוי של ברזל רובן אין בהם גומות:
שם ס"ק ל"א מג"א לעולם אין דכין ועכשו נוהגין לדוך בהם דייסא שקורין גערשטל והוא חמץ גמור:
שם מג"א ס"ק ל"ב נרשם בטעות לסעי' י"ז בד' רמ"א ולא מהני בה קילוף:
שם מג"א ס"ק ל"ה ריב אייזין וה"ה אבן שקורין רייבשטיין שמפררין עליו לפעמים דייסא ולפעמי' מלח ובא מעשה לידי ואסרתי:
שם מג"א ס"ק ל"ו ביו"ד סי' ק"ה כצ"ל:
באו"ד מיהו כ"מ צ"ל נפקא מינה:
שם מג"א ס"ק מ' ומ' בת"ה שם ע' פנים מאירות ח"ב סי' ע"ה:
שם מג"א ס"ק מ"ד סולדת בזיעה נ' דאם הקדירה מכוסה שרי:
שם מג"א ס"ק מ"ז נרשם בטעות ושייך לסעי' כ"ד ברמ"א הן חדשי':
סי' תנ"א סעי' כ"ו רמ"א היתוך זכוכית שקורין געשמעלצט וה"ה קדרות ברזל המצופין בהיתוך הנהוג בזמנינו לא מהני להם הגעלה ואל תסמוך על ד' מרן זצוק"ל בח"ס חיו"ד סי' קי"ג דכ' שם דמהני להו הגעלה מכותלי מכתבו מבואר שלא ראה אותן מימי' ולא היו נהוגין אז במדינתינו וכ' בענין זה לבנו הגאון כתב סופר זי"ע והסכים עמי וכ' לי פסק ארוך בענין זה ותו"ד ללבנם ואח"כ להגעילם והגאון מוה' יחזקאל בנעטה זצ"ל כ' לי להשהותם י"ב חודש כד' ח"צ ואח"כ להגעילם ואני איני מורה בהם הכשר כלל:
סי' תנ"ב מג"א ס"ק ו' בכל החומרות והטעם משום דבעת שמגעילין מגעילין כמו כן כלים אסורים מאי' אחרים וכן מורה ל' רמ"א סוף סעיף ב' עיי':
שם רמ"א סעיף ה' בשום משקה וע' מ"ש בזה הר"ן פ' כל הבשר סוגי' דטפת חלב.
סי' תנ"ג מג"א ס"ק א' טטרקי האדן בל' אשכנז מחס"ש וכ' שם דה"ד קוקריץ ומרן זצוק"ל בח"ס ח' או"ח פקפק מאוד אם קוקריץ אינו מין אורז מאחר דחזי' דע"י תערובות דגי יעלה כמעט כשאר חמץ:
שם מג"א ס"ק ח' ע' צמח צדק סי' ל"ב:
שם מג"א ס"ק ז' ע' קרבן נתנאל פ' כל שעה סי' כ"ב דבר גדול מחכמי פראג עי"ש:
סי' תנ"ד מג"א ס"ק א' פי' רש"י ופ' כיסוי הדם פי' רש"י אפכא:
סי' תנ"ה מג"א ס"ק ה' או יצוה לעכו"ם ר"ל דבמקום מצוה שבות דשבות שרי:
שם מג"א ס"ק ט"ו וכ"מ ביו"ד ונ' דגם הב"י דווקא כאן ס"ל דסגי ברוב ומטעם שכ' המג"א דמצנן להו:
שם מג"א ס"ק י"ט ע' מחה"ש:
סי' תנ"ו מחבר תק"כ דרהם וכ' הכ"מ פ"ג מה' כלי מקדש כי בדינר דרהם וחצי וידוע כי דינר רבע שקל ושקל הוא חצי אוקיא כמ"ש רש"י פ' משפטים ובכמה מקומות דהיינו משקל לאטה שהי' נוהג עד קרוב לזמנינו נמצא הדרהם ששית לאטה ויעלה לפי"ז שיעור חלה לשמנים ושלשה לאטה ושליש ולי דבר הגאון מוה' זלמן ב"ה ראב"ד בפ"ב זצ"ל כי מרן זצוק"ל אמר אליו אשר משקל שיעור הקמח היפה לחלה הוא חמשים וששה לאטה וצ"ע:
סי' תנ"ז מג"א ס"ק א' ביו"ד סי' י"ח צ"ל י"ט מחה"ש:
שם מג"א ס"ק ז' ע' מחה"ש:
שם מג"א ס"ק ח' ע' מחה"ש וצ"ע:
שם מג"א ס"ק ט' שהחלות מרובות יש להשיב דשאני התם דשאר כהנים שקלי ואביי לא שקיל הו"ל לעז משא"כ כאן אם כל הכהנים לא ישקלו מאי לעז שייך וע' מחה"ש:
סי' תנ"ח במג"א אסור לאפות ספיקות ולפמ"ש מג"א לקמן בסוה"ד וי"ל דשרי להערים א"כ גם ספיקות שרי:
סי' ת"ס מג"א ס"ק ב' ליישב מנהג צ"ע דהא דלא בעי' דיני הפקר בביטול חמץ כ' הר"ן ריש פסחים משום דבלא"ה אינו ברשותו וסגי לי' בגילוי מלתא בעלמא וא"כ הכא דמבטל קודם שנעשה חמץ ועדן הוא ברשותו יהא צריך כל דיני הפקר ול"מ כן מל' מג"א:
סי' תס"א מג"א ס"ק א' יש לאסור נ' דדווקא אם אפה בתוך הפסח קאמר דלא דייני' דין נטלפ"ג אבל אם אפה קודם הפסח למה יאסור הרי עכ"פ התנור כבר שהה מעת לעת והו"ל נטלפ"ג:
סי' תס"ב מג"א ריש הסי' ע' פמ"ג:
שם מג"א ס"ק א' וברא"ש מ' וכן בר"ן גבי וותיקא עיי"ש:
שם מג"א ס"ק ו' דבש"ג צ"ל דבסעי' ג':
שם באו"ד בהגהות חתן המחבר לאחר שנפל אבל ל' חטה שנמצאת מ' דלא ידעי' מתי נפל וחטה שנפל הו"לל דידענא שנפל לפנינו:
שם מג"א באו"ד דאין להחמיר ע' מחה"ש:
שם מג"א ס"ק ז' בב"י יו"ד ססי' צ"ה כצ"ל:
שם מג"א באו"ד בטור מ' ע' מחה"ש:
סי' תס"ג טו"ז ס"ק ב' דההיא דסעי' א' ואולי משום דדין דס"א לא שכיחא במדינתינו הניח רמ"א מלהגי':
סי' תס"ז מג"א ס"ק ב' מ' לכאורה כפי' הכ"מ וביו"ד נ"ז דמותר למכור ס' דרוסה לגוי דהתם ליכא אי' וודאי כלל משא"כ כאן דאיכא אי' וודאי ולדינא י"ל דאם קונה הגוי הרבה ובוודאי למכור לאחרים קונה ממילא גם לישראל ימכור ואמנם אם קונה מעט דיש ס' אם ימכור ממנו כלל ועכ"פ למכור לישראל הוה ס"ס ושרי וכה"ג לא מקרי עושה ס"ס בידים דהרי לאו למכור מכרו לו כיון שלא מכר לו כ"א מעט:
שם מחבר סעי' ג' שבאו בספינה נהירנא פ"א טחנו בפ"ב בימי מרן זצוק"ל המוכרי קמח לפסח חטין שבאו בספינה וסמוך לפסח נודע הדבר לבי"ד ויצא הפסק מפי מרן זצוק"ל כי המצות מותרין באכילה בפסח ככ' פה בשו"ע אבל לצאת ידי מצות מצוה לא יצאו כי מעת שנתקרבו אל המים שבאו על הספינה צריכין שמירה כמו בריחים ואין יוצאין בהם ידי מצה משומרת והוצרכו לנקר הרחים בתחלה ולטחון ולאפות מצות מצוה בעד כל הב"ב:
שם רמ"א סעי' ח' שום פירות ומ"מ המנהג לאכול מהם פרי שקורין באקסהארן:
שם טו"ז ס"ק ח' וע' פמ"ג ועיקר כוונת הטו"ז על מה שאנו קורין גערשטל ציקר שהוא חמץ גמור באמת:
שם טו"ז ס"ק י' עפמ"ג:
שם מג"א ס"ק י"ב ע' נוב"י מה"ת חיו"ד סי' נ':
שם מג"א ס"ק י"ג בסי' נ"ה צ"ל בס' נקודות הכסף. שם באו"ד משום דבשיל"מ וכ"כ הר"ן פ' השוכר את הפועל בשמעתא דאלו אסורין ואוסרין:
שם מג"א ס"ק ט"ו אפשר שמחמץ אחרים ובר"ן פ' כ"ש בשמעתא דקדירות בפסח כ"כ בפשיטות.
שם מחבר סעי' י"ד ע' צ"צ סי' ל':
שם מג"א ס"ק ל"ו ע' פמ"ג:
סי' תס"ח מג"א ס"ק ט' וד' הש"כ צ"ע ע' מחה"ש ואולי משו' דהש"ך משוה ד' הרא"ש עם ד' הר"ן ואמנם הר"ן לא כ' כן כ"א להחמיר והרא"ש אפי' להקל:
שם מג"א ס"ק י"ב כ' במהרי"ל ע' פנים מאירות ח"ב סי' קל"ב בענין אשכנזים וספרדיי':
שם מג"א ס"ק ט"ו שרעפפין מהרי"ו אוסר ע' פמ"ג ובעלוקה שקורין איגל צ"ע:
סי' תס"ט מג"א ס"ק ב' וגבי חטים צ"ע אם גם יאמר לדמי פסח למה יהא קדוש למנחות:
סי' ת"ע מג"א ריש הסי' הבא אחר הנפלי' ע' רמב"ן פ' בא דיליף מקרא דגם בכור לאב הוכה במצרים דכ' ראשית אוני' באהלי חם ואמנם א"כ ראשית אוני' דווקא ואין הבא אחר הנפלי' ולא אחר יוצא דופן בכלל:
סי' תע"א מג"א ס"ק ד' דלמא שאני התם וכ"כ תוס' ר"פ ע"פ ד"ה סמוך למנחה בסוה"ד עיי"ש:
שם מג"א ס"ק ה' וא"כ אסור לאוכלה וצ"ע א"כ מאי זה שכתב המחבר דמשעה עשירי' והלאה אסור לאכול פת דהיינו ג"כ מי פירות עם מים דבלא מים לא מקרי פת ועם מים הרי לד' מג"א גם קודם שעה עשירי' אסור:
באו"ד דביש בה שמן הרבה צ"ע אלמה לא הרי יוכל לקבוע סעודתו עליי' ומברך המוציא כעל שאר פת הבא בכסנין ואמנם גם קו' הר"ן לכאור' יש ליישב דנ"מ לענין בציקות של נכרים דידי פת יצא וידי מצה משומרת לא יצא כדתניא ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה ומצאתי קו' זו בס' הר המור סי' ו':
שם באו"ד ופירש צ"ל ועוד דמי פירות:
שם מג"א סוף הסי' סי' קכ"ו צ"ל קס"ח ס"ו:
סי' תע"ב מג"א ס"ק ב' אטו בפסח מותר לגזול נ' דגם בפסח לא היה מהרי"ל משתמש בהם כ"א נתנן על השלחן דרך חירות:
סי' תפ"ג רמ"א סעי' ב' לא ימזוג לו בעצמו וכן מ' ל' מוזגין לו דתנן:
שם מג"א ס"ק ד' כרפס כ' ח"ס חלק או"ח סי' קל"ב כי כרפס הוא צעללר ועיי"ש:
שם מג"א ס"ק ט' שקורין לאטיך ע' ח"צ סי' קי"ט שהעיד בעדות גמורה שהוא ירק הנקרא סאלאט בל"א וכן נהג מרן זצוק"ל בין לברכה בין לכריכה:
שם מג"א ס"ק י"ג נרשם בטעות ושייך לעיל אא"כ הן לחים וכן הגיה הקרבן עדה בירושלמי פ' כל שעה:
שם הגה בדברי המחבר פי' מיני עשבים מרים שייך אחרי מרור שכ' המחבר:
שם מג"א ס"ק י"ד אם שרה המרור במים ע' פנים מאירות ח"ב סי' ק"י דמתיר בקרין:
שם מג"א ס"ק י"ט וצ"ע נ' דצ"ל וקודם יטביל שתהא הברכה סמוך לעשיי' בלי הפסק כמ"ש המפ' על ל' עובר:
סי' תע"ה מג"א ס"ק ח' סי' תקצ"ב כצ"ל:
שם מג"א ס"ק י' יאמר מתחלה ברכה צ"ע דאם לא יברך כלל בפה"א למאי הל' יאכל כלל המרור תחלה ואי משום ב' טיבולי' יטבל ביצה וכיו"ב ותו אי משום ב' טיבולין א"כ טובל הקרין בפ"א בחומץ ולמה אינו ראוי לברך עליו בפה"א הלא כל השנה דרכו בכך ואי משום דבחומץ ליכא טעם מרור א"כ מאי שני טיבולין שטיבל ומרור ל"ל וכמ"ש וצ"ע:
שם מג"א ס"ק ט"ז מחויב בכל יום ר"ל ביו"ט אבל לא בחוה"מ:
סי' תע"ז מג"א ס"ק ו' מבואר מזה דעי שאין לו כ"א כזית מצה יניחנה לאפיקומן ולא לברכה וכ"מ לקמן תפ"ב:
סי' תע"ט מג"א סס"ק ב' דנשים ג"כ מצטרפין וצ"ע משום פריצותא מיהת ליתסר וכ"ת באשתו ל"ש פריצות' א"כ גם בבהמ"ז לישתרי:
סי' ת"פ הגה' בד' המחבר וע' לעיל סי' תע"ב כצ"ל:
שם במג"א ולא יאמר בסיום לאו דווקא דגם לפני החרוז האחרון לא יאמר:
סי' תפ"א מג"א ריש הסי' דשמא גרם ולפי"ז קאווע אסור לשתות והחכם אזולאי בס' עבודת הקודש התיר וכן שתה מרן זצוק"ל בפנינו מדי שנה קאווע אחר הסדר:
סי' תפ"ז מג"א ס"ק ב' ע' מ"ש מג"א בענין זה סי' רס"ח ס"ק ה' עיי"ש:
סי' תפ"ט מג"א ס"ק א' לכן מברכין וצ"ע א"כ היאך מברכין שוב על מצה ומרור ומ"ש מסוכה וע' פ' ערבי פסחי' בסופו מ"ש בזה:
שם טו"ז ס"ק א' ע' כתובות ע"ב תוס' ד"ה וספרה דס"ל כל ספירות שבתורה מ"ע הן:
שם מג"א ס"ק י' מנ"ל הא ע' סוכה ל"ח ע"א תוס' ד"ה מאי קו':
שם מג"א ס"ק י"ז ד' מג"א צ"ע דבמ' מנחות מבואר דרבנן דבי רב אשי ורבינא ס"ל חדש בזה"ז דאוריי' ואנן מאי אית לן לגבי ר"ע ור' ישמעאל וכן הוא ברי"ף ורא"ש פ' ע"פ וע' נה"כ ודג"מ יו"ד סי' רצ"ג בזה:
סי' ת"צ מחבר סעי' ג' ע' פנים מאירות ח"ב סי' קנ"ג:
סי' תצ"ב מג"א ס"ק א' וע' ס"ח סי' רכ"ז כ' הטעם משום שהאויר משתנה ע"י שינוי העתים בתחלת הקיץ ובתחלת החורף:
שם מג"א ס"ק ג' אל תקרי רע נ' כוונתו דבאמת בכל משתה שייך קלקול אלא שלא גזרו על הציבור כ"א בפסח וסכות שהם יותר מז' ימים וכיון דעכ"פ יקבלו היום התענית מוטב שיקבלו אחר המשתה לכפר אם אולי אירע שם איזו קלקול היינו מהיות טוב אל תקרי רע:
סי' תצ"ג טו"ז ס"ק א' ו' שבתות וג' ימים ר"ח כצ"ל פמ"ג:
שם מג"א ס"ק ב' ר"ח בשבת ע' מחה"ש:
שם טו"ז ס"ק ג' ויל"ד אטעם שני הרי נשים פטורות מספירה ואולי תרתי קאמר באנשים משום ספירה ובנשים משום הקבורה ובאנשים משום קבורה לא תקנו ביטול מלאכה כי תקנו להם אבילות זכר לקבורה וצ"ע וע' פמ"ג:
שם מג"א ס"ק ה' ובהגה סוף מנהגים ע' ס' הר המור סי' ז':
שם מג"א ס"ק י' לא נתבאר כ"כ ע' פנים מאירות ח"ב סי' קל"ב:
שם באו"ד סי' תס"ח כצ"ל:
שם מג"א ס"ק ו' לא שייך ל"ת רמב"ם ותוס' שכ' גבי ירושלים שייך ל"ת אולי משום שהי' רוב ישראל שם:
סי' תצ"ד מג"א ריש הסי' ולדידן לעולם ל' ולדידן אינו מדוקדק דאפי' בזמן שמקדשין עפ"י ראיי' ואייר מלא הי' שבועות ה' סיון אבל לא ז' סיון:
שם מג"א ריש הסי' דהתורה ניתנה ביום נ"א ע' מ"ש תפארת יונתן פ' אמור בזה ומרן זצוק"ל הק' מאין בא המנהג ליו"ט שני של שבועות הרי עד שבועות כבר נודע מתי קדשו ב"ד ניסן ומתי התחילו בירושלים לספור וממילא ידעו מתי הוה שבועות רלא תלי' רק בנ' לספירה:
שם דגי' הרמב"ם והרז"ה כצ"ל:
ססי תצ"ג חולין פ"ג כצ"ל:
באו"ד כ' במ"ב צ"ע א"כ בפ' ואתחנן תרתי מיני טעמא למה ולד' האור תורה א"ש:
וע' מחה"ש דחילוף גי' יש בד' מ"ב ובמקום תחתון צ"ל עליון ובמקום עליון צ"ל תחתון:
שם טו"ז ס"ק א' יש לתמוה החיוב לבאר תוכן הענין דכ' אל תבוז כי זקנה אמך בימי חז"ל חכמי התלמוד היו מתרגמין כל הפרשיות של כל השנה כמבואר במ' מגילה ואחר זמן התלמוד לא היה המנהג ברוב ישראל לתרגם יותר מש בועות משום מתן תורה"ק ולזה המתורגמן נוטל רשות לתרגם קידם שהתחיל לתרגם וגם מה"ט היו מתרגמין ההפטרה של יום ב' דשבועות וכ"כ תוס' במגילה שם והיה ג"כ המתורגמן נוטל רשות ואח"ז שהניחו מלתרגם כלל וכלל קיימו הפיוטי' משום שהם שבחי' וביום ב' תפלה בעד מחזיקי תורה וכעת אין מקום לאומרם באמצע קריאה או באמצע ההפטרה וכמ"ש הטו"ז וע' פנים מאירות ח"ג סי' ל"א:
שם רמ"א לשטוח עשבים וטעם העשבים נ' משום שארז"ל פ' ר"ע מ"ד לחיו כערוגת הבושם על כל דבור יצא נשמתן והפיח הש"י ריח טוב מג"ע וחזרה נשמתן עלי':
שם מג"א ס"ק להעמיד אילנות שבעצרת נידוני' יל"ד הלא מעמידי' אילני סרק ולי נ' הטעם לזכר דכ' במ"ת קול ה' שובר ארזים יחולל אילות ויחשוף יערות:
שם מג"א ס"ק ו' חלב יש הרבה טעמים ובמכלתא פ' משפטים ג"פ כ' בתורה לא תבשל גדי וכנגדן כרת הש"י ג"פ ברית עם ישראל בהר סיני ובאהל מועד ובערבות מואב וע"ז נ' דבא המנהג לאכול חלב ואח"כ בשר ונוטלין ידים ביני' ועושין קינוח והדחה לרמז כי אנו מקיימין הברית שכרת ה' עמנו וכוונת המכלתא כי עיקר כריתות ברית היה על החקים שלא ידענו להם טעם כי מלתא בטעמא א"צ כריתות ברית. וכ' מ"ש התורת חיים בזה ס"פ אותו ואת בנו ובב"מ פ' הפועלים: