ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט
שולחן ערוך אורח חיים · הלכות חנוכה
בע"ה
סי' תר"ע טו"ז בס' הזהר ובש"ס דידן פ' חלק אר"א כל שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סי' ברכה:
שם באו"ד על כן ניחא ואמנם עדן ק' הרי בליל ח' לא היה נס וגם על תי' ב"י האחרונים קשה קו' זו וכבר כ' ליישב בהגהותי על הטור סימן זה בליקוטי חבר חלק ראשון עיי"ש:
שם טו"ז ס"ק ג' שלא קבעום למשתה ע' ביוסף לקח על מגלת אסתר בהקדמה שכתב הטעם משום דעכ"פ נהרגו כמה נפשות מישראל ל"ש שוב משתה ושמחה משא"כ בפורים:
שם טו"ז ס"ק ה' ואני שמעתי מ' מדבריו דאף בחנוכה דעתו נוטה כן ועיין בהלכות ר"ח סימן ת"כ כתב בהדיא דאין לסמוך על פסק זה בחנוכה ופורים:
סי' תרע"א מג"א ס"ק א' ויתן גם לחבירו נ' דזה דווקא כשחבירו בבית אחר דאל"כ הרי מדינא נר איש וביתו:
שם מחבר סעי' ז' ומברכין בביהכ"נ ע' שו"ת חכם צבי סי' פ"ח:
שם מחבר סעי' ח' חצר ע' שו"ת חכם צבי סי' צ"א:
שם מג"א ס"ק י"א קרצו ומירק אחר ד' אלו ק' להולמן דהרי קרצו היינו שחט רובו וקיום מצות שחיטה ועיקר מצוה דכהונה היא הקבלה וקודמת לגמר שחיטה ומיין אלי' רבא:
שם מג"א ס"ק י"ב ברחובות בלילה כתב כן ליישב מה דק' מסי' רמ"ד דחיישי' לעוברים ושבים אבל עדן ק' הרי זמן הדלקת נר חנוכה קודם שתכלה רגל מן השוק וא"כ שפיר בנ"א מצוין אז:
שם באו"ד דוק ברש"י ברכות ס"א כתב כן משום דברש"י פ"ק דברכות לא כ' כן אלא דלכאורה במ"ש שם שנ' כמרחיק עצמו מפתח ביהכ"נ שבמזרח ג"כ מיושב קו' דאי היה פטור מביה"כ למה לו להרחיק עצמו א"ו דחייב ומ"מ אינו הולך:
שם מג"א ס"ק י"ג אבל מל' רש"י הנה ד' הכל בו בלא"ה צ"ע דכיון דאנן אבני מתא דייני' כמ"ש מג"א לעיל א"כ מה לי בית א' או ב' הלא ידעו דשנים של א' הם אבל המעיין שם בפנים יראה דקאי אבזמן הזה שמדליקין בפנים ואין ראיה מד' רש"י דמיירי בזמן הש"ס:
סי' תרע"ב טו"ז ס"ק א' אם עביד מעשה אולי לרבא דעביד מעשה לא שכיח דאטו אזמן שק גדול לתפילין וצר בי' שרי וצ"ע:
שם באו"ד גם במותר צ"ע דמאי ליעביד בי' כיון דיש למת תכריכין:
שם באו"ד הצריך לשיעור צ"ע הא אצטריך לאשמעינן השיעור:
שם מג"א ס"ק ג' בסוה"ד לפי עובי הפתילה וד' הש"ג דבמקדש ודאי היו עושין פתילות עבות כל הצורך דאין עניות במקום עשירות וא"כ בעבות ביותר משערינן:
סי' תרע"ג מג"א ס"ק ב' סי' תרס"ח צ"ל תרע"ח:
שם באו"ד יקנה לנ"ח וכ"כ הכל בו ראיה זו בשם הראב"ד וכ"כ הרשב"א בחי' עיי"ש אמנם הרא"ש כתב דדווקא תשמיש עראי שרי וסעודת שבת הוה קבע:
שם טו"ז ס"ק ד' הוא בעל העיטור והוא ג"כ שיטת הרז"ה בס' המאור ועיי"ש ולק"מ וע' במלחמות שם:
שם טו"ז באו"ד למה פסלו השמנים צ"ע אטו משום לימוד לחוד פסלי וכי בשאר עניני' לא שייך שמא יטה:
שם באו"ד דרך עראי ע' ברז"ה במאור שם שמתיר ללמוד אפי' בקבע וכן לאכול סעודת שבת וב' קו' של הט"ז יישב הרז"ה שם במ"ש דצריך עכ"פ נר אחר להשתמש לאורו משום היכירא ושוב לא שייך שמא יטה וגם איכא פרסומי ניסא:
שם טו"ז ס"ק ח' לאפוקי ממ"ד הנאה צ"ע למ"ד הנחה עושה מצוה למה לא יהא זקוק לה אם כבתה קודם זמן שיעור מצותה:
שם מחבר סעי' ד' להחליפם וכן נהג מרן זצוק"ל שלא להחליף ונ' הטעם אף דבמקדש היו מחליפין התם לא חששו להדליק פתילה ישנה שלא יאמרו לאורה הוא צריך אבל בנר חנוכה דמשום פרסומי ניסא הוא עדיף טפי שלא להחליף שידלק יותר יפה:
סי' תרע"ד טו"ז ונר של הבדלה ע' מג"א סי' קנ"ד ס"ק כ"א:
שם רמ"א סעי' א' אינו למצוה כ"כ עוררני תלמיד א' דא"כ שלישי משני דשני רק מן המהדרין שרי להדליק:
סי' תרע"ו מג"א ריש הסי' ול"א ובזמן וע' טו"ז ססי' תרפ"ב:
שם מג"א ס"ק ג' ל"ו תיבות ע' מחה"ש:
שם מחבר סעי' ה' ע' חתם סופר חלק או"ח סי' קפ"ז:
סי' תרע"ז מג"א ס"ק ד' ססי' תרע"א כצ"ל:
שם מג"א ס"ק ז' ועסי' מ"ט צ"ל ר"נ ס"א מחה"ש:
שם רמ"א סעי' ג' מדליק ומברך ע' ב"י והסברא דאי כד' רמ"א למה לא עבד ר' זירא הכי כיון דאין כאן ביתו אין כאן חיוב וכ"ת עכ"פ אמאי אשתתף מעיקרא ולא הדליק בפ"ע ונ' ראי' מזה לד' תוס' דמהדרין מן המהדרין אין מדליקין נר לכל א':
שם מג"א ס"ק י"ב ע' מחה"ש ולי נ' ד' המחבר ע"ד שכ' ש"ך יו"ד צ"ט שם דמוקצה למצותו חמיר דאי' לי' עיקר בדאו' בסוכה דדרשינן מה חג לה' אף סוכה לה':
סי' תרע"ח טו"ז ס"ק ב' לקדש עלי' מדאוריי' אמנם לד' רוב הפוסקים מדאוריי' יוצא בקידוש שבתפלה:
שם מג"א ס"ק ב' דבזה"ז ע' סי' תרע"ג מג"א ס"ק ב' ומחה"ש ופמ"ג שם:
סי' תרפ"א רמ"א סעי' ב' וכ"ש בביתו נ' פי' דבריו דבביהכ"נ נ"ח:
רק מנהג והבדלה חיוב ומ"מ קודם נ"ח להבדלה מכ"ש בביתו דנ"ח ג"כ חיוב דנ"ח קודם:
סי' תרפ"ב מג"א ריש הסי' חקי בלא ממין ובס' עמודי שמים ליעבץ על חקי רצונך:
סי' תרפ"ד מג"א ס"ק ב' סוכה נ"ד ע' מחה"ש:
באו"ד ויש ליישב נ' כוונתו דלמא מ"מ פרסומי ניסא עדיף מפרסום ר"ח:
שם מג"א ס"ק ה' ע' מחה"ש ומרן זצוק"ל בהגהותיו:
שם טו"ז ס"ק ה' ולא נ"ל כן ע' מג"א ססי' תרע"ג:
סי' תרפ"ה מג"א וגם לא ידענו יש קצת רמז במ"ש זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמור מ' האמירה מצוה:
שם באו"ד דה"ה בפ' ויבא ע' מחה"ש ויש לדחות:
שם טו"ז סק"ב ואינו נכון ובשו"ת ריב"ש סי' ל"ה כ' בפשיטו' דבכ"מ שמוציאין ס"ת שני למפטיר הוה בזיון לס"ת לקרות קטן לחוד עיי"ש. וכן הסכים באלי' רבא סי' רפ"ב דאין לקרות קטן למפטיר בד' פרשיות: