ליקוטי חבר בן חיים א· רבי חזקי' פייבל פלויט
משניות מסכת ביכורים
פרק א' מ"ד בר"ב דייק לומר שאינו יכול לומר אשר נשבע לאבותינו לתת לנו. נראה דרמז אקושיא המל"מ על הרמב"ם שאם גם אבותינו יכול לומר אבל לתת לנו אינו יכול לומר דגרים לא נטלו חלק בארץ. והתוי"ט הביא בזה לשון הכ"מ ודבריו צ"ע דקודם המילה לא מצינו שנשבע הש"י לא"א ע"ה דלא מצינו שבועה אלא בעקידה אך רש"י פ' וארא חשיב האי אני אל שדי גם לשבועה וזה בפ' מילה נאמר ולא קודם לכן אם לא שנאמר דהכ"מ סבר דכריתות ברית בין הבתרים חשיב כמו שבועה ועדן קשה דהך דרשא איתא ספ"ק דברכות בהאי לישנא מתחלה היית אב לארם ועכשיו לכל העולם. וא"כ גר ארמי מיהת יקרא מקרא בכורים. ואפשר לדחות מאחר דסנחריב בלבל כל האומות אין כאן גר ארמי. אמנם הא קשיא מעיקרא מאי הקשה א"כ יטלו חלק בארץ הא לענין חלק בארץ בעינן זרעך. וזרעך לא מקרי גרים. וקושיא זו הק' לי בימי בחרותי אלוף נעורי הגאון מוה' הילל ל"ש כ"י לע"ע רב בקאלאמעא. ועוד דהרי בהדיא בהאי פרשה כתיב ואת בריתי אקים את יצחק. וכ"ת אכתי גירי אדום יטלו חלק הא קרא מפרש בהדי' כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר ואמר ביהושע ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו. כלומר זה יהיה ירושתו לא זולת. ועוד הא דרשינן ביצחק ולא כל יצחק. אמנם בפי' דברי הרמב"ם נראה דר"ל דהא עכ"פ גם ליצחק ויעקב נשבע והם אינם אב לגרים. ולזה כתב הרמב"ם דמ"מ כיון דלאברהם נשבע תחלה שפיר יכול לומר לאבותינו. וגם דברי אלוף נעורי הנ"ל הסכימו עמי בזה. ועד"ז נבא ליישב קושית רש"א בחידושי אגדה סוף פ"ק דברכות מדוע לא הביאו הפוסקים הא דהקורא לאברהם אברם עובר בעשה. די"ל דדין זה בנוי אהא דדרשינן מתחלה היית אב לארם והיינו דקפיד קרא משום דהקורא אברם ממעט בכבודו של אברהם אך כיון דחזינן דרב אשי במסכת מכות י"ט:
ע"א לית ליה הך סברא לא קיי"ל כוותייהו אך מדלא פרכי' מהך מתני' ש"מ דגם מתני' לאו הילכתא היא:
שם פ"ג מ"ב בר"ב. בעזרה אמרו. כ' ע"ד שכתבתי במק"א לפ' מה שתקנו לנו לומר נשמת כל חי תברך את שמך ד' אלקינו ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך וכו' כי הנשמה תעבוד את ד' מאהבה כי לה נאה לעבוד והיינו נשמת כל חי תברך את שמך לא זולת. אבל רוח כל בשר הוא יפאר וירומם את שמך יען מבלעדיך אין לנו גואל וכו'. אמנם בעת שזכינו לבא בקדושה לעזרה אזי גם הגוף לא יעבוד רק את ד' וזה כל הנשמה כלומר גם נשמת הגוף תהלל:
שם או"ד. ארוממך ד' נראה ענינו לכאן ע"ד שכתב החובת הלבבות כי בעת שישפיע הש"י טוב לאדם יוכל להיות על דרך משלם לשונאיו לנכות לו שכר עוה"ב בעוה"ז. אמכם הסימן שהוא לטובתו אם ע"י ההשפעה מוסיף והולך בעבודת ד'. והנה אם ח"ו לא יעבוד ד' בטובתו ישמחו אויביו לו כי טובתו היא לנקמה ממנו. ואמנם בעת יזכינו להביא ביכורים בבית ד' לראיה כי לטובתינו הטיב ד' עמנו אמרנו ארוממך ד' כי דליתני השפעת לי טובה ואני באתי למעון קדשך להודות לך. ועי"ז ולא שמחת אויבי לי כי על כרחם יודו כי לטובתי השפעת לי טובתך:
סליק ליקוטי משניות סדר זרעים: