ליקוטי חבר בן חיים א· רבי חזקי' פייבל פלויט
דרוש לחינוך ס"ת
פ' שמיני בבית הקצינה מ' אסתר בת בנימין:
בתו"כ פ' שמיני ומייתי לי' פ"ק דמגילה ויהי ביום השמיני מלמד שהיתה שמחה לפני הקב"ה באותו יום כיום שנבראו בו מעשה בראשית כ' הכא ויהי ביום השמיני וכ' התם ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ע"כ כ' בנבאר מאמר תמוה לרז"ל במ' שבת א"ר כהנא מ"ד כי הוא אמר ויהי זו אשה הוא צוה ויעמוד אלו הבנים הכוונה לרז"ל בענין זה הוא כי הש"י חלק עולמו בכלל לב' מיני בלואי' זכרים או חזקי המזג העומדים בכח עצמם והשניי' כת הנקבות חלושי המזג אשר יצטרכו למין הזכרים לקיומם והעמדם ועל ענין זה תקנו לזכרי' שלא עשני אשה שהיא ע"כ קנוי' לאחר כמקצת עבד עד שאמר שהע"ה אשת חיל עטרת בעלה ואמנם עטרת בלא בעלים לאו מידי הוא ואמנם גלל כן לא נחשוב כי יפחות בעיני ה' ערך הנשים לערך אנשים הואיל ולא מלא בידם טובו לא כן הוא כ"א אדרבא אז"ל גדולה הבטחה שהבטיחה ה' לנשים וכיוצא אמנם הענין הוא כך הנה נחזי אנן בהויות העולם הנה החרש בחל כלי אומנתו עבים וגסים יען הנעשה ונגמר על ידם כיוצא בהם ואמנם צורף נחושת כלי אומנתו מעט יקרים ולצורף כסף עוד יותר וכן לזהב ולעושה באבנים יקרות נמצא כל עוד יהי' הדבר המסובב יקר ודק יהי' כלי המצאתו כמו כן יותר יקרה ודקה ומעתה האשה הזאת אם הבנים אשר בקרבה ייצר ה' יציר כפו האדם היקר הזה בל כרחה תהי' חלושה ומעתה חולשתה אינו כלל לגריעותה כ"א משום שהוא רק כלי הויה וז"ש הוא אמר ויהי כביכול ברא דבר א' בעולם שהוא כלי הוית' ואיזו זו אשה וע"י הוא צוה ויעמוד אלו הבנים ע"י שהכלו הויה היא ברי' חלושה כאשה הזאת בכחה להעמיד ממנה בנים יקרים ועד"ז יש להמליץ מה שאמר שלמה על האשת חיל כפה פרשה לעני וידי' שלחה לאביון דאז"ל א"ל טרנוסרופוס לר"ע למה אין הקב"ה מפרנס בעצמו העניי' א"ל כדי לזכות על ידן הבריות וכן ד' רז"ל על חסד ואמת מן יכצרוהו נמצא העני הנמשל של האשה כי חולשתו והצטרכותו יביא השמלה לעושי חסד והנה החילוק שבין עני לאביון כי העני הוא העני מנעוריו והאביון אשר ירד מנכסיו והנה האביון הזה אין די לו בצדקה כ"א צריך ג"כ פיוס ופיוס הזה הוא כי הוא גורם להשלמת העולם והנה החילוק שבין כף ליד הוא כי שם יד משותף ג"כ לכח וגבורה וכיוצא וז"ש כי האשת חיל לעני תפריש רק מלא כפה מברכת ה' עלי' משא"כ לאביון תשתדל לפייס ג"כ ובמה במה שתשלח ידי' החלושות לומר כמוני כמוך כי במה שאתה חלש במאודך הנני חלש במזגי וגורלי וגורלך שוים כי גורל שנינו הוא להשלמת העולם והכה כמו שהצענו אשר להוציא דבר יקר צריך שיהא כלי האומנות כמו כן דל ההרכבה הנה זה בדברים אשר ישתתף בהם עוד מעשי אנוש ותחבולותיו ואמנם דברים המונחים אל הטבע לבדה צריך עוד יותר ומזה כי הדבר אשר יתהוה יהא טרם הויתו בגדר ההעדר וההפסד לגמרי ואך מההעדר האמתי תצא הדבר אל השלימות ואמנם האדם אשר לא ידע בסתרי חשך לא ישמח בהפסד הדבר עד אשר יודע גדר שלימותו לא כן הבורא אשר הכל גלוי לפניו כמו כן ישמח בהכנת השלימות ע"י ההפסד הקודם להוי' כאשר ישמח בההויה עצמה וכינה אותה בשם הויה וזה ענין ויהי ערב ויהי בקר הנאמר בכל מעשה בראשית כי ההוי' עצמה שהיתה בבקר בעת צאת הבריאה היתה בלילה בעת הריון ובזה כ' לנו ליישב קו' עצומה של הרמב"ן כיון שהאורה כבראת בתחלת מעשי בראשית א"כ לא הי' ערב תחלה וע"ש כי האריך לצדד ועפ"י דרכינו כך הוא הענין כי הנה בערב הי' הריון האור אשר זרח בבקר ביום א' וע"ז ג"כ כאמר ויהי אור כי התחיל להתהוות ח"ש ויהי ערב ההוי' של ערב ויהי בקר ההויה של בקר עשו ביחד יום אחד והיוצא מדברינו כי כביכול ברוך הוא ישמח בהעדר הקודם להוי' והנה עד"ז כבין הענין המדובר בפרשת השבוע במיתת נדב ואביהו אשר אנה ה' ככה לערבב שמחת חינוך ביהמ"ק במיתת הצדיקים אמנם עפ"י דרכינו לא הי' כאן לפני המקום ערבב שמחה כלל כי הנה משה אמר הוא אשר דבר ה' לאמור וכ' רש"י ונקדש בכבודי הכוונה כי הנה משכן זה עשו בו כל האנשים ונשים חכמי לב וכל א' הי' רגיל להשתעשע במלאכתו אשר עשה בו ולא יקדש בעיני' והוכרח הש"י להראות בחינוכו קדושתו ע"י שני צדיקי' אשר לא הי' בהם דופי למען ידעו הכל קדושתו ועד"ז אמר משה לאהרן ולבניו כי הם לא יתאבלו כי הם לא גרמו החטא כי יען המה בלא זה הרגישו בעצמם קדושת ביהמ"ק כמ"ש דהע"ה אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך וגו' ואמנם ההמון ב"י אשר מחמת חולשת השגתם לקודש הגיעו הענין המה יבכו את השרפה ועכ"פ הי' מיתת צדיקי' האלו כענין העדר הקודם להוי' כי ע"י מיתה זו נתקיים ועל פני כל העם אכבד ונתחנך המקדש בשלימות וז"ש ז"ל לא תימא כי ע"י מיתת הצדיקים נתערבב שמחתו של הקב"ה בחינוך המשכן לא כן כ"א כמו שבמע"ב נאמר על הערב ויהי' כשם שנא' על הבקר כי ההריון וההעדר הקודם להוי' הוא לפני כביכול כההוי' עצמה כן נאמר כאן ויהי ביום השמיני על ההוי' שהיתה ביום הזה כמ"ש ועד"ז לבין שמחתינו ביום שמחת תוה"ק כי אנו מערבבין אותה ע"י קריאת הפסוקים ממיתת משה ואמנם לא כן כי גם עי"ז ע"י העדר משה רע"ה אז נתהוה ונתקיים כי משה לא מפי עצמו ח"ו הנחילנו תורה זו כ"א לטובת עצמו דרש אחרי שהי' ביום מיתתו כאיש גבור לרוץ אורח לא כהתה עינו ולא נס ליחה וכבר גברה ידו על סיחון ועוג ולמה זה לא העביר עם ב"י את הירדן לשוב לשבת בארץ נושבת ואמנם וימת שם משה במדבר בגי משום שהי' רק עבד ה' כי אל"כ הרי במיתתו לא כהתה עינו ולא נס ליחה וז"ש ה' ליהושע משה עבדי מת ואתה קום עבור את הירדן אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל כי עליך לא יאמר כי בכחך עשית הדברי' האלה:
כ' הרמ"בם בה' ס"ת חייב כל אדם מישראל לכתוב לו ס"ת אעפ"י שהניחו לו אבותיו וכ' הרא"ש דבזה"ז ספרי' של תורה שבע"פ קודמי' עי' ריש ה' ס"ת בטוש"ע וצריך ביאור היאיך הקיל הרא"ש בסברא נגד מ"ע מתרי"ג מצות והנה אז"ל במ' מנחות אר"ג אמר רב הלוקח ס"ת מן השוק כאלו חוטף מצוה מן השוק כתבו כאלו קבלו מהר סיני ונ' בנבאר גמ' דפ' הנזקי' אר"א תורה רוב בכתב ומיעוט ע"פ שנא' אכתוב לו רובי תורתו וגו' ור"י אמר רוב בע"פ ומיעוט בכתב שנא':
כי עפ"י הדברי' האלה וגו' אידך נמי הא כ' אכתוב לו רובי תורתי ההיא אתמוה קמתמה וכו' ואידך נמי הא כ' עפ"י הדברי' ההיא משום דתקיפא למגמרינהו עו"ש אר"י לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברי' שבע"פ שנא' עפ"י הדברי' וגו' כרתי אתך ברית וגו' ואז"ל במ' ב"מ ת"ר העוסקין במקרא מדה ואינה מדה במשנה מדה ונוטלין עליה שכר בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו הכוונה כי תוה"ק נחלקת לב' חלקי' התורה שבכתב והתורה שבע"פ והנה התורה שבכתב נחלקת בכללה לג' חלקי' המצות הכלולין בה האותות והמופתים המפרסמי' אלוקי' יתברך החלק השלישי ספורי מעשים אשר הסכל ימצא בהם סכלות במיני סכלותו כמעשה כח לוט וכיוצא בזה ואך החכם יקח מהם מוסר השכל וכבר העיר על ג' חלקי' אלו בטוב טעם ודעת החו"ה בהקדמת ספרו אשר דמם לג' מיני משי הנמצאי' על לחי המשי ע"ש וע"ש כי בדבריו דברי למתבונן והנה עיקר תכלית התורה קיום המצות כאשר חתם החכם ספרו כי זה כל האדם ואמנם מצות אלו אף אחת מהם איננה מבוארת בתוה"ק ואדרבה המקיים אותם כמובן מפשוטי המקרא למין יחשב והוא יבדל מקהל עם ישראל ואף גם זאת אשר לא יבין דרכה יפנה על ידה לאשר יוליכוהו תאותיו וילמד שכרון מכח עקבה ורמי' מיעקב ח"ו וישלח לשונו בקדושי עליון ועל כיוצא בו נא' ועם לא יבין ילבט נמצא דעל ענין זה אמרו ז"ל כי העסוקין במקרא מדה ואינו מדה ומשנה מדה טובה הימנו הואיל עכ"פ ע"י ידע כתיבות המצוות יותר מאשר ידעם מתורה שבכתב ואמנם אף התורה שבע"פ נחלקת לב' חלקי' גוף המצוות וטעמם וסברתם וחקרם ותולדותי' וסעיפי' וכבר העיר אותנו הרמ"בם באיגרת תימן כי אשר לא ירד לעומק תוה"ק אף כי יזהר בכל מצותי' אין אנו בטוחים בו שיפול בסבך הרשת בפרט בעת צרה וצוקה מאן יימר לו כי תורתינו היא האמיתית לא כן אשר ידע כי ארוכה מארץ מדה ואין חקר לתבונתה הוא אשר ידע להבדיל בין תורת אל חי ובין נימוס הניתן מאנוש אנוש וע"ש כי הביא משל נחמד על זה וז"ש ז"ל בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו כי אך בעל התלמוד אשר טעם טעם תורתינו וירד למעמקי' הוא אשר ידע ערך תוה"ק לא זולת וז"ש הכ' כי לולא כ' הש"י כל ד' תורה שבע"פ ג"כ אף כי היתה גדולה אלפי' מאשר היא עתה בכל זאת כיון שהי' לה קץ וחקר הי' לה לדמותה לנימוסי שאר או"ה והיינו כמו זר נחשבו וע"כ אמר הש"י למשה כתב לך רק הדברי' האלה מיעוטן ולא רובן כי עפ"י אשר לא יכתבו כ"א מיעוט ושאר כשאר לחקרי לב יכירו וידעו כי לא אתה בדית תורה זו ולא ידמו ישראל בתורתן לשאר או"ה והיינו כרתי אתך ברית ואת ישראל ואמנם בכל זאת אז"ל על ר"ע שדרש על כל קוץ וקוץ שבתורה תלי הלכות והראה כי רוב מדרשי רז"ל רמוזי' בתורה ואמנם אם רק הוא מכם הוא מחמת שלא יעסקו בה לשמה וע"ז אר"א כי רובה בכתב כי אף הרוב שבע"פ רובו רמוז בתורה ואמר כי זה כוונת הכ' אני שניתי בתורתי שנויין אין מספר בקוצין ותגין למען ידעו כי אכתוב לו רובי תורתי אמנם המה לא יפנו לזה ולזר נחשב בעיני' ומעתה עיקר קדושת תורה שבכתב לא יבין כ"א הכותב ויפלא בעיני' מדוע צוה ה' ככה כמו שהק' משה מי מעכב על ידך ויגיע ברצות ה' לירד לעומק תוה"ק והק' כדרך שהגיע משה שקבלה מסיני לא כן הלוקח ס"ת לא קנה כ"א מצוה בעלמא ומעתה מבוארין ד' הכא כי מי שאין לו יד ועסק בתורה שבע"פ גם כתיבת ס"ת לא יגיע לו תועלת כלל ואך למי' שיש לו יד ניתנה המצוה:
וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' את משה ויברך אותם משה בתו"כ מה ברכה בירכם יה"ר שתשרה שכינה במעשי ידיכם ר"מ או' ה' אלקי אבותי' יוסף וגו' עד לכם והם אמרו ויהי כועם וגו' ד' רז"ל ע"פ צאינה וראינה בנות ציון בנים המצויינים במצות בעטרה שעטרה לו אמו היא כ"י שמרחמת ומאסבת ה' אותה קראה אמי ביום חתונתו זה יום מ"ת וביום שמחת לבו זה יום חינוך ביהמ"ק שיבנה ב"ב הנה הש"י כאשר בחר בנו מכל העמים גילה לנו דעתו כי יבקש אשר אנחנו נהי' רק ממלכת כהנים מורי התורה לשאר האומות ואמנם במה יהי' זה כאשר נהי' גוי קדוש מחכ' ה' ונזכה שיתייצב שכינתו בתוכנו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עלינו ואזי על כרחם אמן יענו ואמנם לא זכינו עדן למדרגה זו כ"א ב' פעמים הא' ביום מתן תוה"ק שירד ה' לעיני כל העם על הר סיני וזאת שנית ביום חינוך ביהמ"ק בין במשה בין בשלמה וז"ש בשלמה ויברך כל קהל ישראל שאמר כי זה שירד ה' לשכון בערפל הוא בברכת ישראל ופי' הטעם יען כל קהל ישראל עומד ר"ל שהם עומדים ברום המעלות והנה כאשר האם תוציא לאור עולם בני' הנולדי' ממנה כך אנו בקדושתנו בזמני' הנזכרי' הורידנו לעולם ההוי' הזה השפל שכינת עוזו וכאשר נשים זה אל לבינו עד היכן בידינו לפעול באמצעות קדושתינו הלא כבוש אז אם נכחלוף עולם עומד בעולם עובר ואמנם לו היינו ככל הגוים ולא היינו גדורי' ומצוייני' במצות כרמון לא ירע אם לא נבקש למדרגת השלימות אמנם עכשיו מאחר שאנו עכ"פ בני' מצוייני' במצוות למה לא נפקוח עינינו ונראה עד היכן לאל ידינו וז"ש צאינה וראינה בנות ציון במלך בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו באלו שני הזמנים כבר הוגענו למדרגה זו שזכינו להקרא אם המלך ע"ד שביארנו ואמנם זה לא יתכן כ"ז שאין לבינו מלא מאהבת ה' ואותו לבדו נעבוד כי כ"ז שיגבה לבינו על דבר צדקותינו ומעשינו הטובים הרי נתעבנו בעיני ה' שאמר תועבת ה' כל גבה לב ולזה צוה למשה במלאכת המשכן ויקחו לי לשמי ואמנם ישראל עשו באמת כאשר צוה ה' את משה הכל לשמו לבד ולזה אמר משה יה"ר שתשרה שכינה במעשי ידיכם אמנם ר"מ אמר ע"ז לא הוצרך להתפלל כ"א אשר ייראו רבים וייראו ויבטחו בה' וילמדו ליראה את ה' והיינו ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם ביראה וצדקה אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם אשר כל העמים ילכו בארחותיכם ואמנם ישראל אמרו אם רק השם ית' יברך אותנו בנעימו ויהא הנוי והכח והעושר והכבוד והבנים והזקנה והשיבה יחדיו בנו אז בי יכתירו כל צדיקי' כי יגמול ויאמר אדם אך פרי לצדיקי' אזי ממילא ומע"י כוננה עלינו ומע"י כוכניהו כי כל מעשינו ימצא שוחר ופועל בעיני הכל. כן יהא נועם ה' עלינו בבנין היכלו בב"א: