ליקוטי השס· רבי חיים ויטאל
פירוש פסוק ואלה המלכים מהאר"י זלה"ה
ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וגו' דע כי אלו המלכים הם סוד הכלים שנשברו אשר כ"א מהם הוא בכח מלך אחד והוזכר תחלה בפ' בלע בן בעור דהיינו כלי החסד לפיכך וימלוך הוא כי קיבל כל האורות כולם בבת אחת דהיינו בסוד המלוכ' שמלכו בו"ק העולם וזהו ו' של וימלוך ר"ל שלקח ו' אורות מן הז' כלים מלבד החלק אשר מגיע לו לחלקו אח"כ כשנשבר ומת ואותו האור נפל ממנו וזהו וימת כי שבירתם והסתלקות אורותם זהו מיתתם וכן כולם ופי' הפסוק ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום היא הבינה דמינה מתערין דינין דהיינו בכח ארץ אדום כלומר שמלכו מכח האורות שבאו להם מבינה בבת אחת והראשון הוא בל"ע בן בעו"ר דהיינו ספירת החסד כנזכר ופי' בל"ע עולה ק"ב דהיינו חסד בג' מעלותיו כי חסד גי' ע"ב והג' מעלותיו שוה נקוד סגול שהוא בחסד כמ"ש בתיקונים וכל נקודה כלולה מיו"ד והרי ל' ואותיות ב"ע עולה ע"ב הרי לך מנין בל"ע עכ"ל ופירוש בן בעור נולד מבינ' שהיא בעור בסוד לפידי"ם תרגומו בעור"י שהם כח הה' גבורות שבמצב הזה קודם התיקון העולה כמספר לפידי"ם שתרגומו בעורים כלומר הויה בניקוד חט"ף פת"ח חוץ מה' אחרונ' שהוא בניקוד שבא והנה יהו"ה עולה כ"ו והניקוד שבא דהיינו ח' נקודות דשבא הם ח' יודין העולים פ' וג' פתחין העולים ח"י מפני שכל נקודה הוא י' וכל רקיע שהוא פת"ח הוא סוד ו' הרי ס"ה עולה לפי"ד והרי ה"פ לפיד שהם כח הה"ג עולים תר"ך כלומר שירד השפע אל בינה זו ואעפ"י שהם גבורות ירדו בסוד כתר מנין תר"ך ולכן הי' אורם רב והי' הדינים בתוכם כמראה האבנים הקשות כמו הקרח הקשות ולכן לא יכלו לסבול הכלים ונשברו כנזכר והרי לפניך שמלת בעו"ר הוא בינ"ה ושם עירו דנהבה כלומר הכלי של חסד אפי' שהיא הי' בסוד דין כלומר שהי' מתאוה לדינים כדי להתערב עמהם יחד ולזה פי' דנהב"א כמו דין הבא. ואח"כ אמר הכתוב יובב בן זרח מבצרה יובב היינו גבור' שהוא לשון יבבה כלומר תרועה בן זרח הוא חס"ד כי זרח גי' ארי"ה חסר חד מפני שלא נתקן כי נשבר מבצרה היא בינה מלשון בצר פקדון מבצרה הי' עילאה דהיינו בינה וימת יובב כי נשבר הכלי שלו רק הוא בכל מקום אשר הוזכר בו וימת הוא ר"ל שנשברו הכלים וימלוך חשם הוא הת"ת כי היפך חשם הוא משח דהיינו משוח מלך שהוא הזעיר וגם חשם עולה במספר כמו האחור של ע"ב העול' דפ"ק ע"ד זה יוד יוד הי יוד הי ויו יוד הי ויו הי ואחור של מ"ה העול' ק"ל עם הד' כוללים פשו"ט כפו"ל משול"ש מרוב"ע להשלים המנין שבא במק' שם אדנו"ת שהוא בן זוגו מבלי שום אות שימושי' לפניו וכן השם וד' אותיותיו ושניהם יחד גימ' חשם ולא נאמר במלך זה בן פלוני כמו אצל האחרים. מפני שזה הוא העיקר והשורש לכלם והוא עתיד להקרא זעיר הכולל כל הו"ק מארץ התמני דהיינו הבינה כשהיא מטה לגבי חסד דהיינו תימן וימלוך תחתיו הדד בן בדד שהוא הנצח הנקרא הדד העול' י"ג כי הוא ענף החסד אשר ממנו עתידי' להתפשט י"ג תיקוני דדינקא בן בדד הוא ישראל דכתיב בי' הן עם לבדד ישכון שהוא הת"ת בסוד ישראל שהוא יונק בדד הבינה שהוא סוד אלדד ומידד כמ"ש באורך אצלינו במ"א. המכה את מדין בשדי מואב כלומר שהוא קיבל את כל האורות אלו הם הדינין דהיינו מדין כי אותיות מדין הם דינים בשדה מואב דהיינו המלכות שלו כלומר שאמר בלבו שאותן אחרי' לא נשברו אלא מפני שקיבלו האורות בשליש העליון ולזה נשברו מפני כי שליש העליון של הכלי הוא זך והאור שבא אליהם הוא הרבה מאוד ולכן נשברו מאחר ששליש העליון של הכלי הוא זך אבל אני אקח את האור הזה בשליש התחתון שלו דהיינו שדה מואב ולא שדה תפוחים אלא שזהו דין. ועם עירו עוי"ת כלומר להיות ששם עירו דהיינו בינה הוא ג"כ שורש הדינים דהיינו עוית כביכול עוות מועט ואפי' הכי כתיב וימת גבי' כי נשבר גם הוא. וימלוך תחתיו שמלה דהיינו הו"ד אל תקרא שמלה אלא שמאלה דהיינו רגל השמאל זה וגם בזה לא נזכר בן מפני שהוא מטבע הבינה ואינו מבחי' נולד כ"א מבחי' ירך אמו כי בינ"ה עד הוד אתפשטת כנזכר בספר יציר' והנכון שהוא ירך אמו אעפ"י שהי' מצד שמאל שהוא דין וכדומ' לו שיוכל לסבול האור ולא יכול ונשבר גם הוא וימלוך תחתיו שאו"ל וזה השאול הוא היסוד אלא שכבר אמרתי לך כי היסוד זה לקח את האור לב' חלקים חלק א' אצלו בפיקדון לארץ וזהו שאול לשון השאל' כמו המשאיל לחבירו והיינו הוא דלא כתיב בי' בן שאינו בחי' בעצמו כ"א מושאלת והיינו הוא דכתי' מרחובות הנהר דהיינו בינה ששמה רחובות הנהר כלומר מקוה אמצעי שלה דהינו היסוד כי היסוד של האשה רחב והיינו דכתיב נהר כי נהר הוא יסוד בכל מקום וכאלו אמר מהיסוד הרחב שהוא של הבינה שהוא המשאיל ליסוד זהו מלך תחתיו החלק העליון שלקח לעצמו היינו בעל חנן והיינו יסוד שהוא המקום אשר ניכר הבעל מן האשה והמקום שעל שמו נקרא האיש בעל חנן כי חנן ע"ש שהוא נוטה לצד החסד מעט. בן עכבור בן היינו בינה שנקרא עכבור שעולה אלהים במילוי דאלפין העול' ארץ דהיינו בינה כי בינה אתקרי ארץ החיים ועם הה' אותיות אלהי"ם וכללותם. וכלל של המספר עולה רצ"ח כמנין עכבור יש אותיות ע"ב גם כ"ו במספר יהו"ה שורשו ור' הוא שם אלהים כזה א' א"ל אל"ה אלה"י אלהי"ם. וימלוך תחתיו הדר דהיינו מלכות כמ"ש הכתוב פרי עץ הדר דהיינו אתרוג רומז למלכות בכל מקום וגם כאן לא נזכר בן כי מלכות נגררת אחר האם ואין חוששין לזרע האב והיינו דכתיב ושם עירו פעו דהינו יסוד הבינ' בסוד הזכרות שבו שעולה יוסף והיינו היסוד כי פעו גימ' יוסף ושם אשתו מהיטבאל כי מלכות זה מתגלית מעט בסוד נקבה הה"ד ושם אשתו מהיטבאל כלומר מה"י דהיינו ה' אחרונה של יהו"ה דהיינו טבא"ל שהוא שם הוי"ה דיודין כשיורד למטה אבל במקום הזה הוא רומז לשם בן מ"ב שהוא השורש הפשוט עם מילואו ומילוי דמילוי שיש בו מ"ב אותיות כזה יהו"ה יו"ד ה"י וי"ו ה"י יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד וי"ו יו"ד וי"ו ה"י יו"ד שהם שורש בן מ"ב המתפשט אחר התיקון. בת מטרד היינו הבינה שיורדין ממנה מ"ט שערים אשר הם מתגלים למטה כי השער הנ' לא נגלה לו מפני שנשאר סתום במעי אמו וזה הוא דכתיב מ"ט ר"ד ר"ל שירדו ממנו המ"ט שערים והיינו סוד הרחמים מפני שמלת ר"ד עולה כמנין צדיק שהוא היסוד דהיינו קו האמצעי אשר היא רחמים. בת מי זהב היא האמא מצד הדין שהוא זהב כנודע רק כי הדין שבה הוא בסוד חסדים דהיינו זהב כמ"ש הרשב"י ע"ה דדינין מתערין מינה ולא נזכר בה מיתה מפני שלא נשבר הכלי שלה אלא שנתמעכה ונתבטלה מצורת כלי והיינו הוא דאמר בס"ה וארעא אתבטלת כלומר דאתבטלת משם ארעא ונעשית כמו מתכות מהותך שלא בצורת כלי:
ודע כי המלכים דמיתו שהם רומזים אל המאנין תבירין שבהם מעורבים שרש הקליפות שהם שמנה והם כנגד שמנה שרצים האמורים בתורה והנה הראשון הוא בלע שהוא במ"ק י"ב ועם ג' אותיותיו הם ט"ו והוא כנגד חל"ד שגם הוא במ"ק ט"ו יובב הוא במ"ק י"א עם ד' אותיותיו והכולל הם י"ו וכנגדו הוא בשרצים הצ"ב שגם הוא במ"ק י"ו והנה המלך הג' הוא עולם הג' ושורשו נשאר במלכות דאצילות ומשם הארתו מתפשטת בעשייה. והשם זה כאשר נתקן בקדוש' נאמר שמח בחור בילדותיך. הד"ד עולה י"ג וכנגדו בשרצים אנק"ה שעם הכולל עולה י"ג במ"ק. שמלה במ"ק ט"ו וכנגדו בשרצים אנק"ה שעם הכולל עולה י"ג במ"ק. שמלה במ"ק ט"ו וכנגדו בשרצים הכ"ח שגם הוא במ"ק ט"ו. שאול במ"ק י"ג ועם ד' אותיותיו והכולל הם י"ח וכנגדו בשרצים הלטאה שגם הוא במ"ק י"ח [וחשב רק ה' אחת] בעל חנן במ"ק ל"א עם הכולל וכנגדו בשרצים חומט עם הד' אותיות הוא ג"כ במ"ק ל"א. הד"ר הוא מלך הח' ובדברי הימים הוא הד"ד והנה שניהם הם בחי' אחד ולכן הדר כמנין הראשון כנ"ל בהדד והנה הד"ר דפ' וישלח והדד דדברי הימים שניהם נזכרו במלך הד' והם במ"ק כ"ה עם הכולל וכנגדו בשרצים תנשמת הוא ג"כ במ"ק ועם האותיות כ"ה:
דע כשרחל היא פב"פ אז היא נקרא על שמו שהוא שם מ"ה והיא ג"כ הוי"ה רק שהיא הוי"ה דב"ן ואז יש זיווג כראוי כי שם ב"ן לעולם הוא מ"ן. וכשהיא אחור באחור הוא נקרא אלהים כמותה וכל זה תלוי במעש' התחתונים כי הרשעים מהפכים מדת הרחמים למדה"ד דהיינו כשהיא פב"פ מהפכים אותה לאחור דהיינו למדת הדין. ובאלהים יש פנים ואחור כי האחור גי' ר' וט"ו אותיות הרי גי' אחור ובהיות האחוריים שלו ושלה הם דבוקים עולה ת"ל וב' כוללים עולה לב"ת אש וזהו ישפוט תב"ל בצדק כי כשהיא באחור נקרא צדק. וכשהיא פב"פ נקראת צדק"ה בה' כי היא מקבלת ה' חסדים אלו כדי להתמתק וזה הוא כוונת הצדק' שאנו עושין כדי להמשיך אליה את החסדים שלו כדי שתהי' פב"פ ואז אוהב צדקה ומשפט ר"ל כי אז הוא המשפט אוהב הצדק' כשחסד ה' מלאה הארץ שהיא מקבלת הה' חסדים ואז דינה הם ממותקים והרי שהב' אחוריים שגי' תב"ל שהם ב"פ רי"ו העולה גבור"ה כי שם הוא מקום כל הדינים וזהו יהי ביתך פתוח לרוחה כי היא נקרא בית שאין בית אלא אשה וכאשר היא פב"פ עמו אז קרוים ביתו וכשהיא מושבה באחוריים הוא מכנה אותה שהיא שלנו וקורא אותה ביתך עולה תב"ל שהם האחוריים כמ"ש כי הבינה כד ינקא לבנין נקרא אמא וכד מסתלקת למעל' נקראת בינה. וזס"ה ערות אשת אביך ופעם אחרת אמר ערות אמך אלא כד הא ינקא אמך היא וכד לא ינקא אשת אביך היא. וז"ש יהי' ביתך פתוח כי כשהיא באחור אפי' אותה קצת בחי' הזיווג שיש בבחי' אחור באחור אינו אלא אחר שתמלא האלהים שלה במילוי דיודין שאז עולה המילוי רו"ח וזה נקרא רוח אלהים כי רוח הוא מילוי האלהי"ם וזה תלוי במעש' התחתונים וזהו יהי ביתך פתוח כי צריך שתעש' מעשים טובים כדי שתהי' ה' אותיות אלהי"ם פתוחות כדי לקבל בקרבן הרוח וז"ש לרוחה לרוח ה' שהיא המילוי של הה' אותיות של אלהים ובזיווג זה של האחור הנשמות היוצאת ממנו הם עניים מפני שיצאו בחסרון של הלבנ' וז"ש ויהיו עניים בני ביתך כי הנשמה שלנו הם בנים לזעיר ולנוקבי' כמו שהם בנים לאבא ולאמא וכמו שפנימיות שלהם עולים להיות מ"ן לאו"א כמו כן הנשמות שלנו עולות להיות מ"ן להם ולפעמים בני בנים הרי הן כבנים והם מ"ן לאו"א כשמוסר עצמו על קידוש השם אפי' במחשב' ומכ"ש במעש'. אי נמי אומר ויהיו עניים בני ביתך ענ"י גי' ק"ל שהיא אחוריים דמ"ה ואמר כי צריכים אנו להמשיך אליה אחור דשם מ"ה:
כי יד על כס יה וגו'. הנה כבר נתבאר אצלינו בכוונת אמן. כי שם אדנ"י הוא לבוש לשם יהו"ה והנה אותיות י"ד של אדנ"י הוא לבוש לאותיות י"ה ואותיות נ"א של אדנ"י לבוש לאותיות ו"ה. והנה כבר ידעת כי עיקר שם אדנות הוא ד"ן ובא הא' דאהיה בתחלתו וי' בסופו כדי למתק האותיות ד"ן שבאמצע וזס"ה וגם את הגוי אשר יעבודו ד"ן אנכי להיות שהי' במצרים נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל ולכן אמר מרע"ה שלח נא ביד תשלח שיכנס מילוי נא ביד והנה נ"א פ' יד גי' תשלח [המספר אינו מכוון כי י"ד פ' נ"א עולה ס"ה תשי"ד. ואולי י"ל כי תשלח עם הד' אתוון עולה תשמ"ב וי"ד פ' נ"א עולה תשי"ד בצירוף הכ"ח אתוון שיש בי"ד פ' נ"א עולה ס"ה תשמ"ב או ר"ל תשי"ד עם הכ"ד צרופי אדנ"י עולה תשלח.] זס"ה דבר נא באזני העם כי עמהם יתנהג במלת נ"א ובמצרים ביד חזקה ובחורבן נפלו בעונות אותיות מן הכסא וכשיחזרו אותיות יד על כס וילבישו אותיות י"ה אז מלחמה לה' בעמלק והנה אז תהיה אור הלבנה כאור החמ' וגי' ואז יהיה סדר השם אדי"ן דק"ו כחדא דהבא ונספא וגו' ויתבטלו הקליפות כולם בעת שתתגבר הקדוש' והבן זה. ג"ז מהרב ז"ל [בלק"ת פ' בשלח]:
המסוה הוא גימ' ב' שמות מ"ה ואדני וכבר ידעת מענין הה' בחי' שיש למשה רע"ה בההשפשטות יסוד דאבא אשר מקומו בין שני הזרועות בת"ת זעיר שם הוא משה והנה השם ע"ב בחכמ' דזעיר והס"ג בבינ' והמ"ה בחג"ת ובמלכות דתבונה אדני אשר משם מתפשטות לנוקבא דזעיר אשר משם מתחלת. ואלו הב' שמות בוקעים דרך יסוד התבונ' להאיר ליעקב והדור דעה המ"ה ליעקב והס"ה לנוקבא. וכאשר הי' משה מדבר עם הש"י ואח"כ עם ישראל הי' מתבקע היסוד ומתגלה האור כי ישראל הי' מוכנים ואז הי' מסיר המסוה ונשאר האור מגולה כי מ"ה וס"ה [בלק"ת הגי' הי' אורם] מכוסה בתבונה [בלק"ת דפוס ווילנא הגי' ביסוד התבונה.] וכשאינו מדבר אלא עם העם כדי שלא יהא מכסה [בלק"ת שם כדי שלא יהי' נראה האור הי' מכסה.] האור בב' שמות מ"ה וס"ה ואין האור מתגלה כל כך ולפי שזה הכיסוי אינו מן הכלי כמו התבונ' שמכס' הב' בחי' עליונים ואינו אלא כיסוי עב מאוד ממנו כי מ"ה וס"ה לגבי [אבא] כגופא לנשמתא ולזה הי' משה המכסה [בלק"ת הגי' מסוה] וסוף סוף המכסה [שם הגי' וסוף סוף המסוה מכסה.] גוף האור לכן עשאו מסוה דק [שם הגי' רק מסוה.] אבל הארת פניו הית' מאירה דרך המסוה ג"ז מהרב ז"ל. [עיין בלק"ת פרשת תשא בסוף]:
דע כי ש"ע נהורין יש שהם כמנין צפ"ר והם מצאו בית כדי להאיר בזו"ן אבל ודרו"ר שהוא הנוקבא הנקרא שמטה דרור תתאה ואפי' שזעיר לפעמים משיג ש"ע שלימים ממש הנוקבא עיקר הארתה רק ק"ן לה שנתן לה בעלה שהי' שלו אבל האחרים אע"פ שבזיווג הם מאירים בה אינו כי אם הארה ולא עצמות כאלו הק"ן הנוגעים לה. ג"ז מהרב זל"ה [בלקוטי תהלים פ"ד]: