ליקוטי השס· רבי חיים ויטאל
פירוש מאמרי רז"ל - ע"ד הסוד
מ"ש רז"ל אתתך גוצא גחין ותלחש לה. דע כי בין האמא ובין הנוקבא תרווייהו יצאו לעומ' חזה הזכר מבין תרין חדוי אלא שאמא הגדולה נשארה פב"פ שוה לו תמיד והנוקבא הוא עם הזעיר הוא לפרקים ולכן ארז"ל אתתך גוצא וס"ה וחכם באחור ישבח' אותיות ש"ח בינ"ה כי בעת בריאת עולם שהיו החכמ' והבינה באחור הית' כלי החכמ' ש"ח ומרכנת עצמה לה"ח שבה לכלי הבינ' כי הנקב' לעולם אברים קטנים שליש בערך הזכר ובזמן שהאמא הית' באחור עם האבא הית' ניזונית ע"י משא"כ עתה דתרווייהו כחדא שריין וניזונים בשוה מאריך ונאמר על אמא מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפי' ועל הנוקבא נאמר זה תמיד כאשר היא באחור והבן:
וכן משארז"ל שהרשעים בחייהם קרוים מתים הוא זה דע כי הנה גם בלא דעת נפש לא טוב ואין להם נשמה קדושה מן היסוד הנקרא חי העולמים בתרין עלמין שהם העוה"ז והעוה"ב רק יש להם נפש מן הקליפה הנקרא צלמות וע"י הניצוצות הקדושים אשר בתוכם מעט מזעיר הם חיים ונמצא כי הם בחייהם קרוים מתים:
גם במשרז"ל כי אחר שחטא אדה"ר ישב ק"ל שנה במי גיחון וגו'. דע כי חטא אדה"ר הי' בה' גבורו' דזעיר כמו שנאמר במקומו. והנה הה' גבורות הם ה' הויו"ת בניקוד אלהים שגי' ק"ל ולכן ישב ק"ל שנה בנהר גיחון ועכ"ז לא נתקנו כראוי כי לילי"ת היתה באה על כרכו ומתחממת ומולדת ממנו רוחין ושידין ולכן לא נתקן הק"ל שנה כראוי ולכן אומרים ויהי נועם בכל מוצאי שבת ובו ק"ל תיבות עם כל הפסוק אורך ימים אשביעהו וגו' כדי להבריח את הקליפות ולמתקם בסוד ויהי' נועם ה' מיתוק אמא עילאה הנקרא נועם כנודע:
הנה אמרו רז"ל כי הקב"ה הניח רוח צפונית פתוחה. דע כי אותיות האלפא ביתא הם מחולקים כפי טבע יסודות ארמ"ע והנה אותיות א"ש הם אח"ט מ"פ ש"ן מ' זי"נ. אותיות רו"ח ג"ז ב"ם הך"ץ. אותיות מים ד"א לע"ר ס' ואלף במילואה אותיות עפר צת"ף ס"ה אלף תתפ"ג ת"ק ת"ק לכל רוח ונשאר רוח אחד שלא נשלם וחסר ממנו מספר קי"ז אשר משם נכנסי' מזיקים וזהו ירך צפון שלא נשלם:
משארז"ל זו תורה וזו שכרה. דע כי הנה ר"ע הוא מן השורש של יששכר והוא מן הבינה בסוד 'יודע 'בינה 'לעתים שר"ת יב"ל כי גם הוא משורש קין והנה אמרו זו תורה וזו שכרה הוא בסוד כי שכר שכרתיך. וכתיב וישכב עמה בלילה הו"א תורה גופא. ממהרח"ו זלה"ה:
ארז"ל כי הבל הציץ בשכינה ולכן נתחייב מיתה ולסבה זו הרגו קין דאל"כ הי' הקב"ה משמרו וסבת עון זה הוא במש"ה ותרא האשה וגו' והיא חטאה בראיי' וגרמה לבנה לחטוא בעיניו. זה גם מהרח"ו ז"ל:
וכן אמרו רז"ל [בברכות] בזכות ויסתר משה פניו זכה אל ותמונת ה' יביט וגו'. כי הנה הוא הי' גלגול הבל אשר פגם בראייי' והציץ בשכינה כנזכר ולכן תיקן הוא בהסתרת פניו בסנה כי ירא מהביט. גם זה. מהרח"ו זלה"ה:
ארז"ל [במגילה] כי יעקב אע"ה שימש בבית שם ועבר י"ד שנה כנגד ב' נקבות שהי' עתיד ליקח בבי' לבן שהם לאה ורחל והם סוד יובל ושמיטה שבעה שבעה מוצקות. ג"ז מהרח"ו זלה"ה:
גם ארז"ל בג' כתרים נכתרו ישראל. בכתר תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם וגו' לכם ולא לגוים. תורה צוה לנו משה לנו ולא לגוים משפטים בל ידעום ואסור ללמוד תורה לגוי:
וכתר כהונה והזר הקרב יומת נאמר ג"כ אפילו על ישראל ומכ"ש לגוי וכתר מלכות כתיב לא תוכל לתת עליך איש נכרי. והנה בכתר מלכות זכה בו דוד וכתר כהונה זכה בו אהרן. וכתר תורה מונח לכל מי שזוכה בו ושמא תאמר שהוא פחותה מכולם כי הדבר החשוב אינו ראוי כ"א לחשובים לזה אמר בי מלכים ימלוכו וכיון שכתר תורה הוא גדול מכולם אפי' מכתר מלכות מכ"ש שהוא גדול מכתר כהונה שהרי הסגן נתנו לכהן גדול והכ"ג למלך כי המלך הוא גדול מכ"ג ומ"מ אמרו ממזר ת"ח קודם לכ"ג ע"ה שנאמר יקרה היא מפנינים דפשיטא דיקרה היא מאבנים טובות ומה בא להשמיענו בזה אלא ודאי הוא להודיענו שהוא גדול על מעלת התורה שבו אף שהוא ממזר מכ"ג הנכנס לפנים ומדלא אמר בפנים בי' אחת רק מפנינים בב' יודין לכן אמר לפני ולפנים וזה הוא הכ"ג כי אין אחר נכנס לשם כי אם הוא בלבד וגם הדיוק דקרינן מפנינים משמע מלשונו שהוא כהן הגדול הלובש חושן ואפוד שהם אבנים יקרות והיינו מפנינים. גם זה מהרח"ו ז"ל:
הנה לשון הרמב"ם ז"ל הוא שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של התינוקות ונקט האי לישנא דהבל פיהם ולא אמר בלימוד התינוקות לפי שאין בתינוקות להבין מה שלומדים ואין אצלם שום כוונה כ"א בהבל פיהם לבד מן השפה ולחוץ ולכן אינו מתקיים בהבל פיהם אלא העוה"ז החומרי לבד דהיינו הארץ אבל מי שגדול ולומד תורה כהוגן ובכוונה נאמר עליו ואשים דברי בפיך כלומר כשאשים דברי בפיך אשר בוודאי אם הוא ית' ישים אותו בפה האדם שיגדל בהם בכוחם ובכוונה טובה ואז לא בלבד זה שיתקיים העולם השפל הזה שהוא הארץ כי גם השמים מתקיימים כמש"ה לנטוע שמים וליסוד ארץ השמים הוא הכוונה וההבנה בהם וארץ משום ההבל פה לפי שהגדול אף שיש לו יתרון בכוונה מ"מ בעינן ההב"ל כיון שלפעמים ג"כ מדבר בדברי הבאי ורכילות ולשון הרע ונמצא שסותר מכאן ובונה מכאן משא"כ בתינוקות שאין בהם דבור רע לסתור אלא לבנות ולז"א בלשון שלילה אין העוה"ז דהיינו הארץ הזאת מתקיימת אלא בהבל פיהם של התינוקות לבד. ג"ז מהרח"ו ז"ל:
עד שלא שקעה חמה וזרחה וגו'. דע כי היסוד נקרא שמש ואחריו תמר במספר שוה והנ' יסוד אבא המתגלה בזעיר הוא ניצוץ נשמת מרע"ה המכוון עד נצח מלכות ששם נשמת יהושע ואעפ"כ הזקנים שבאותו הדור וגו' כי היא עולימתא דלית לה עיינין. מהרב ז"ל:
איתא במדרש אסתר שיש חותם דם ויש חותם טיט וכאשר החותם הוא מרובע שם אהיה אשר כל הנשמות של החותם שהם קס"א קנ"א קמ"ג מתמלאות ברבוע ד"ם גורם לגזר דין אשר אין להשיב אך אם נחתם במילוי דמילוי האותיות שהם כ"ח שהוא כמנין טי"ט וגם המלויים דינים עכ"ז יש מיתוק בויגדל נא כ"ח ההויות לבטל החותם טיט. ג"ז מהרב ז"ל:
שאל רשב"י את ר' ישמעאל וגו'. דע כי הנה יותר חביבים לאדם עם בתו מאחותו ויותר עם אחותו מאמו אבל הסוד הוא כאשר הנשמה היא מבחי' מלכות אז נקראת בת שנשפעת מזעיר וכשהנשמה היא מזעיר אז שניהם שוים שנשפעים מאמא ואז נקרא אחות המלך זעיר וכשהנשמה מבינה אז משפעת בזעיר ונקרא אמו כי היא מאמא אשר היא משפעת בזעיר. מע"ח:
לא נתנה תורה לישראל אלא לצרף בה ישראל. הנה בזה יתיישב פסוק וירא ישראל את היד הגדולה ואח"כ אמר וייראו העם את ה' בתחלה קראם ישראל ואח"כ העם אלא שישאל כבר נצרפו במצרים על ידי התורה. ולכן נתן הקב"ה בלב פרעה להניח שבט לוי לעסוק בתורה כדי לצרף את ישראל כי הם היו העיקר ושורש דכל האומה ובקריאתם בתורה היו מתקנים את כולם והתורה הוא מחכמה כי נובלת החכמה של מעלה הוא תורה והיא בחי' יסוד המתפשט מאבא ונכנס בזעיר ומשה הי' מהחכמה כנודע ולכן נתנה התורה ע"י שהיא מחכמה ומתפשט בזעיר ועל משה נאמר השליך משמים וגו' ולכן אומרים בשבת אתה הראת שהוא גילוי התורה מחכמה בעת הוצאת הס"ת ונמצא כי עיקר החיבור הוא מחכמ' כי כל אלו הנשמות שנתעברו במצרים הם ניצוצות שיצאו לחוץ וחזרו ונצרפו ע"י התורה ואותם שכבר נתקנו במצרים כראוי לא הוצרך הפסוק להעיד עליהם ויאמן העם וגו' ואלו ישראל עליהם נאמר וירא ישראל את היד הגדולה וגו' ולזה לא נאמר בהם עכשיו שהאמינו אבל השאר שהם לא נתקנו כראוי נקרא עם אלו הם שהאמינו עתה ועליהם נאמר וייראו העם וגו'. ג"ז מהרב זלה"ה:
כל מקום שנמצא השכינ' נמצא מיכא"ל הנה דע כי שם גילוי של מלכות בעולם הוא שכינ' והנה שכינ"ה גי' שפ"ה וכן מיכאל אותיותיו מ"ם יו"ד כ"ף אל"ף למ"ד גימ' שפ"ה וזהו במקום שכינ"ה שם מיכאל. ג"ז מהרב זל"ה:
מ"ש רז"ל שרשעי ישראל אברהם אבינו ע"ה מושך בערלתם ומכניסם בגיהנם. הסוד הוא כי הפוגם בברית הוא נכנס בגיהנם והמוהל א"א לו לכנוס בגיהנם לכן השי"ת מגלגלו בתינוק שמת קודם המיל' והרי הוא ערל ויש לו עי"ז תקנה שאפשר לו לכנוס בגיהנם וזהו פירוש שמדביק לו ערלות הקטנים וזס"ה ויש נספה בלא משפט פירוש בעבור שלא הי' קודם לכן משפט הגיהנם לכן הוא נספה עתה שהוא מגולגל. מהרח"ו זל"ה:
ויאמר אלהים יהי רקיע ויעש הרקיע. זהו אחד מן המקראות אשר הרעיש בן זומא העולם עליהם כתיב בדבר ה' שמים נעשו וגו'. דע כי הזעיר נקרא שמים והם סוד הדיבור והארץ היא מלכות והוא סוד העשיה ולז"א בדבר ה' שמים נעשו כי יש נעשו והוא למעל' במחשב' כמו שחושב כך וכך סדרים אבנה וכך וכך עליות וגו' והוא סוד החכמ' ודיבור הוא סוד הת"ת ומעש' הוא סוד המלכות ולהיות שכל א' מאלו יש סוד אבי"ע שהוא כנגד ארבעתן דבור מעש' ומחשב' רעותא ולז"א כי השמים עשייה שלהם היתה בדבר ה' שמים נעשו כי מעצמם נעשו אע"ג שיש בו מחשב' ולזה שאל איך אמר ויעש אלהים את הרקיע אומרו ויעש נרא' עשיי' ממש ובעשיי' נאחזים הקליפות ויש הרעשה לזה ולזה הרעיש העולם דהיינו הזעיר שהוא העולם. והתירוץ לזה יובן במה שנקדים הקדמ' זו כי המלכות לית לה גופא דידה אלא סוד פנימיות שבה בסוד נשמה שהיא לאה היוצא' בסוד הדעת דזעיר ועשתה לו שם רושם וירד' אל הלב ויש הבדל כי כאשר הית' למעלה בסוד הדעת לא היו מתראים כחות הדין שבה אלא שהיא הית' לצד השמאל והוא לצד הימין בחיבור וכאשר ירדה למטה הלכ' לצד שמאל בפנים עצמ' וזה הל"ב הוא בסוד האתרוג דומה ללב מהם ל"ב נתיבות החכמ' היורדים בלב והיא בסוד ה"ג וזש"ה ה' בחכמ' יסד ארץ בסוד פלגי מים לב מלך ביד ה' כלומר שהפלגי מים שהם ל"ב נתיבות רחמים מחכמ' והלב שהוא דין בסוד הנוקב"א לב מלך והוא ביד שמאל ולכל אשר יחפץ יטנו משא"כ אם הי' רחמים לבד ומשם נקבה זאת ה' המלכות ויצא' בצלעות וזש"ה ויבן ה' את הצלע לזה נקרא נקבה נקב ה' ונודע כי יש באמצע הזעיר כמו רקיע א"ש בסוד הטרפ"ש ומבשרי אחזה אלהי וזהו רקיע אשר בתוך המים ומכאן ולמטה יצאה הנוקבא להלבישו ועוברין האורות דרך לה אל הטרפש ולזה אמר ויעש לשון עשיי' אלהים את הרקיע וגו' ומאותו רקיע ולמט' הוא קומת הנוקבא ובזה יובן סוד עץ הדעת טוב ורע שהוא בזעיר הוא מן הטרפש ולמטה עץ הדעת טוב ורע טוב זה הזעי"ר ורע הוא הנוקב"א אשר מאחורו דאסברת פנים לר"ע והוא במטטרו"ן כאשר הוא מתלבש בו' ימי החול והלב שהוא עץ החיים הוא בתוך הגן מלמעל' הרקיע וז"ס ענין טבילת ע"ש לאנשי המעש' בסוד הזעיר אשר פושט לבושין דחול בסוד מטטרו"ן אשר נתלבש בו להנהיג את העולם ועולה וטובל במי הבינה ביסוד דידה שם אהי"ה דההי"ן שגי' מקוה. מהרב זל"ה:
ואהיה אצלו אמון פדגוג וגו'. הנה נודע כי מוחין דזעיר אינם קבועים בו אלא ע"י מעשים של ישראל גורמים לו והנ' המוחין של הזעיר נקרא חמו"ן החכמ' אמו"ן פדגו"ג הבינ"ה אמון מכוסה הדעת אמון מוצנע וכולם היו ממונים אצל הקב"ה המאציל שלא קבעם בו תדיר שלא יפגמו בם החיצונים. וי"א אף אמון רבתא הם הט' ספירות של שורש נקודות המלכות שבאים ואח"כ בתוספות גם הם נשארו גנוזים ולכן אמר רבתא כי שם הוא רוב התפשטות גופו וגדלת קומתה. מהרב זל"ה: