ליקוטי השס· רבי חיים ויטאל
מסכת אבות
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. הנה כבר ידעת סוד גילגולי האדם ואיך שהוא מתגלגל מדומם לצומח וגו' עד שסוף סוף הוא נתקן. וז"ש התנא כל ישראל וגו' רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט וזה בזמן מרובה אבל סופם הוא להמנות עם הצדיקים ומשום טעם זה שהקב"ה כביכול מטריח את עצמו עם רשעים כאלו תקנם בא בעל המשנה לתרץ שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם וגו' כלומר אחר מיתוק עוונם ולמה כן בשביל שהם נצר מטעי שהוא נצחיי והם רושם אור עצמותיו וכל הנופח מעצמו הוא נופח. מהר זל"ה:
שמעון הצדיק הי' משירי אנשי כנסת הגדולה. כי כל השאר היו זוגות ויהושע בן פרחיה הי' נשיא בסוד החסדים ולכן אמר מצות עשה. עשה לך רב וקנה לך חבר הכל מ"ע כי הם בחסדים. ונתאי הארבלי הי' אב"ד בסוד הגבורות ולכן אמר כל לא תעשה הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע ואל תתיאש מן הפורעניות כולם מצות לא תעשה שהם גבורות. אבל שמעון הצדיק הוא בסוד היסוד שהוא יחידי ולכן נקרא צדיק והי' משיירי אנשי כנסת הגדול' אשר הם קיבוץ החסדים המתקבצים ביסוד והם יוצאים מיסוד דאמא הנקרא כנסת הגדול' ע"ש החסדים דאבא שמתכנסים שם החסדים לפי שאין ליסוד חסד לעצמו אלא מן העליונים המאירים בו ואמר על ג' דברים העולם עומד כלומר אף שצדיק יסוד עולם צריך המשכ' מלמעל' כדי שתקיים על ידו ואמר על ג' דברים העולם שהוא רחל הנקרא עולם עומד על התורה דהיינו עמודא דאמצעיתא זה הוא על התורה דהיינו מה שמתגלה מיסוד דאבא שיוצא מתוך יסוד דאמא בת"ת שלו כנודע ונקרא תורה כי נובלת חכמה תורה ע"ש שכבר יצא זה היסוד מיסוד דאמא שהי' מכוסה שם והראה עצמו לחוץ וזהו תורה לשון הוראה וגם שמאיר ומראה את הנוקבא כי אם לא הי' אור היסוד של אבא אשר מאיר בחסדים ומוציאין לחוץ לא היו יוצאים לחוץ. וזש"ה ה' בחכמ' יסד ארץ כי עיקר יסודה אינו כ"א מאבא והיא עצמה נקרא תורה כמ"ש הן יראת ה' שהיא רחל היא חכמה עצמה כי יראת עולה כמנין תורה הרי שהיא החכמ' עצמה ויסוד דאבא נקרא תורה לשון תור ה' כי תו"ר מלוי אדני והיא הה'. ועל העבודה היא הגבור' אף שארז"ל לעבדה אלו מ"ע דהיינו הע"ב שהוא גי' חסד עושה הד' ה' וזהו העבוד' מן הע"ב ד' עושים ה' וכאן העבוד' הם הקרבנות שהיו הכהנים מקריבים בבית המקדש ונודע כי הכהן הוא בסוד החסד ועבוד' עצמה גבור' שהיא השחיט' והניתוח והאש הכל הם דינים להמתיקם ע"י הכהן שהוא חסד. ועל גמילות חסדים הוא החסד והרי הם ג' קוים שהם ג' אבות כי צריך להמשיך מהם אל היסוד להעמידם וזהו חס"ד הס"ח הם אהי"ה הוי"ה אהי"ה שהם המוחין והם ד' מוחין וזהו חס ד' אשר הוא המרחם וחס על הד' שהיא רחל כלה דילה ולפי שעיקר העמדה שלה אינו בחג"ת שלו הנזכר אלא בנ"ה שלו שהם הסמכין דילה ולזה לא הזכיר חסד עצמו אלא גמילות חסד כי גמילות הוא מלשון צמיחות כמו ויגמול שקדים והחסד שבחסד הוא יומא דכולהו אשר על ידו צומחים ומתפשטים החסדים אשר בנ"ה שלו שהם עיקר העמיד' וזהו ג"ח והחסד לעולם אינו משתנ' אורו כלל אף שמתפשט ולכן הוא יומא דכולה. ג"ז מהרב ז"ל:
נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע וגו'. אמר ג' בחינות כנגד ג' בחינות שבקדוש' זו"ן ויסוד שלו המחברם הרי ג' וכנגדם יש בקליפה ג' ולזה אמר הכתוב יפקוד ה' על לויתן נחש בריח שהוא כנגד הז"א שהוא בריח המבריח מן הקצה אל הקצה ועל לויתן נחש עקלתון היא הנוקבא אשר דרכיה מעוקשת ומעוקלת והרג את התנין אשר בים זה הוא היסוד המחברם כי הקדושה נקרא חי ולכן ת"ח אשר הם אחוזים שם א"צ שחיטה אלא אסיפתן זו היא שחיטתן כמש"ה ויאסף רגליו אל המטה גבי יעקב וכן ויאסף אל עמיו הנאמר בצדיקים כי הם כולם חיים אבל בקליפ' אשר שם המית' וההריג' נאמר והרג את התנין שהוא היסוד דנוקבא הנק' ים כי ביסוד דאמא נאספים קיבוץ כל הנ' שערים שבה ונק' מ"י ויסוד דרחל נקרא ים וכנגדו בקליפ' יש ים וכנגד זה אמר הרחק משכן רע זה הוא בחי' היסוד. ואל תתחבר לרשע זהו בחי' הזעיר. ואל תתייאש מן הפורעניות זה הנוקבא וזה הוא מלת פורעניות לשון נקבה כי כל השלשתן הם ג' מיני רע. הא' רע. והב' הוא רשע. והג' הוא פורעניות ונקרא היסוד שכן משום כי לעולם בנוקבא דקדוש' צריך להיות היסוד שלו מאיר בה דאל"כ יתאחזו בה החיצונים והיסוד שלו המאיר בה לעולם מבריח אותם ולכן הוא נקרא שכן שהוא קרוב אצלה לעולם והז"א נקרא את אח ד' וז"ס מלת אח"ד כי אח הוא הזעיר וד' הוא הנוקבא עם היסוד שדבוק בה והוא הי' אשר בקוצה של הד' שאם לא היתה הי' ההיא היתה נעשית ר' לשון עוני ורש כי היו אוחזים בו החיצונים ובי' זו נעשית ד' ובורחים ממנו וגם ז"ס האל"ף עצמ' של אחד פי' י' למעל' הם מיין דוכרין דהיינו הזעיר וי' למט' הם מיין נוקבין אשר היא הנוקבא ו"ו באמצע שהוא היסוד הדבוק בה תמיד ומחברם וז"ס טוב שכן קרוב שהוא היסוד הנקרא טוב כמש"ה אמרו צדיק כי טוב ונקרא היסוד טוב מפני שהיא המדה הט' שבזעיר. וגם כי הכ"ב אתוון עם המנצפ"ך שעמהם הם כ"ז אותיות המתחלקים במדה ט' מחסד וט' מגבו' וט' מת"ת וכן בנה"י ט' לכל א' וא' כי ג"כ ט' בנצח וט' בהוד וכולם מאירים ביסוד ונמצא שכל הט' שבכלם הם נכללים בט' שביסוד ולכן הוא ט' וג"כ שהט' היא זו שנכנסת בתוכה להורות כי טוב גנוז בגווי' והוא המחבר ו' שהוא עמודא דאמצעיתא עם הב' שהיא הנוקבא וזהו ו"ב של טוב כי האל"ף מורה שאין שם זיווג כמ"ש בזוהר שמורה על התפשטות הזרועות כי הא"ב הא' בת"ת שבו והב' נוקבא ואז אין זיווג משום כי הזרועות הם מתפשטין וז"ש כשתגיע לאבני שיש שהם נ"ה שהם ב' יודין אשר בא' כי כל י' הוא אבן אל תאמרו מים מים כלומר שלא יעש' פירוד בין מים של חסד למים של גבור' שהם גבורות גשמים כי הוא"ו אשר בא' מחברתם והנה כשהוא א"ב אין זיווג וכשהוא ו"ב יש בו זיווג כי אז אין הזרועות מתפשטין אלא ב' היודין נכללים בו' וזהו כי אור א' ראשונ' שהיא חג"ת מתפשט אל היסוד שבה ואז יש זיווג והוא שכן קרוב אצלה תמיד מאח שהוא הזעיר שהוא רחוק ממנה והנה הנוקבא יש לה ג' מקומות בראש הבריא' כנודע וביסוד עצמו מאחוריו שאנו מעלים אותה בברוך דברכת אבות כנודע ובת"ת שבו אנו מעלים אותה שם ביהו"ה של ברכת אבות ואף כי באתה אנו מעלים אותה לנ"ה עלייה זו אינה בגופה כי כבר בברוך עלתה כל הנוק' דנ"ה [ובספר מובחר שבאבות מהרב הק' האר"י ז"ל הגי' כך כי גם היסוד מקום חבורו למעלה שוה לנ"ה ובאתה אנו נותנים לה הארה דנ"ה כי גם היסוד מקום חיבורו ברוחב וכו']. ברוחב ולא באורך וא"כ אין לה אלא ג' מקומות בלבד. והנה המקום העיקרי שלה בת"ת כי שם סיום יסוד דאמא ושם מתגלים האורות אליה וידוע כי בזעיר הם ב' יסודות א' למעל' בת"ת שבו שהוא יסוד הראשון כשהי' בבחי' ו"ק ושם יצאה הנוקבא בנקוד' אחר זה היסוד ואח"כ בנה"י דאמא שנכנסו בה עלו מה שהי' נה"י שלו ונעשה חג"ת ומנה"י דאמא נתחדש לו נה"י אחרים ולפי שמקום העיקר שלה הוא הת"ת שהי' יסוד בתחל' לכן נקרא זה לזה אח ואחר שנתפשט נקרא שכן כי אחר הקטרוג ירדה למטה ביסוד התחתון וע"ז אמר טוב שכן קרוב שהוא יסוד התחתון [כאן צ"ל שהוא עתה מקרוב שבאו מחדש מאח שהוא יסוד עליון שהוא וכו']. שהוא את אליה לפי ששם עיקרא ונעשו עתה רחוק אחר הקטרוג כי יסוד התחתון הי' רחוק שהוא מן האמא ונתקרב והעליון שהי' קרוב ונתרחק וזהו מאח רחוק שנעשה רחוק. וידוע כי היסוד נקרא שדי ולכן רחוק גימ' שדי וגם קרוב עולה שדי פחות ו' להורות שאין זה מבחי' ו"ק הראשונים ושכן נקרא היסוד שעולה ש"ע משום כי ה"פ אל עולה גימ' יוסף שמתקבצים אל היסוד ושם אל אחד הרי ו"פ אל וכולם נעשו ב' אל מליא' הג' אל דחג"ת נעשים אל א' מלא והג' אל דנה"י נעשים אל א' מלא והרי שניהם מלאים כזה אלף למד אלף למד עולה ש"ע נהורין וזה נמשך אל היסוד מן הב' אל שבפנים שהם הש"ע נהורין אשר שם וזש"ה ויהי' יוסף שהוא היסוד יפה תאר ויפה מראה שנמשכים אליו הדרת פנים כי מי שהא סריס אין לו הדרת פנים לכן נקרא היסוד שלם שעולה ש"ע שהם ש"ע נהורין שבתוכו שהם ו' ויסוד העליון נקרא א"ח שעולה ט' כי לעולם אות ט' הוא ביסוד כנודע אלא שבתחתון הוא ט' ממש וכאן א"ח שעול' ט' וכנגד' בקליפ' אמר הרחק משכן רע שהוא ע"ש כנגד ע"ש שבקדוש'. ור"ע הם הכ"ז אתוון שכל א' כלולה מי' עולה ר"ע כי בקדושה טוב גנוז וכאן פיזור ולפי שיסוד לעולם הוא דבוק אל הנוקבא לכן הזהיר עליו תחלה ואמר בו הרחק כי הוא קרוב וצריך להרחיק יסוד עליון תחלה ואמר בו הרחק כי קרוב הוא וצריך להרחיק יסוד החיצון מן הנוקבא הקדוש' והעמודא דאמצעיתא. ר"ע דקדוש' הוא רחוק כדאמרן לכן אמר אל תתחבר לרשע כלומר אל ת"ת חב"ר לרשע וכנגד הנוקבא דהוי שייך בה יאוש וזה כי בשלמא דכורא צריך להרחיק מן הנוקבא דקדושה כדי שלא תקבל הקדוש' ממנו אבל נוקבא עם נוקבא מה צורך להרחיק לכן אמר הזהר שלא תפתה אותך בטענה זו כי חלק משמן חכה ואחריתה מרה ולכן אמר אל תתיאש כי בבוא הדכורא אצלה אפשר שיתאחז גם הדכורא וזהו אל תתיאש שהוא מלשון ת"ת אי"ש אל הקדוש' והנה שכן רע אמר כנגד היסוד כי לעולם הטיפ' לבטלה נקרא ר"ע [עיין בזוה"ק בראשית נ"ז. וישב קפ"ו:
קפ"ח. ויחי רי"ט ע"ב ועיין שלח קנ"ח.] כמש"ה ע"ר ר"ע בעיני ה' והטיפ' מן היסוד בקדוש' נקרא טוב ובכאן הוא ההיפך ונקרא ר"ע. גם ר"ע הוא ע"ר מלשון ער"ו ער"ו כי ער"ו מלשון גילוי ובקדוש' טוב גנוז והנה שכ"ן ר"ע הם ב"פ ש"ך שהם דיני רחל ולאה וע"ש אלו ב' ש"ך נקרא הזעיר שמש והנוק' תמ"ר וזש"ה צדיק כתמר יפרח וכאשר נכנסים ביסוד אלו הב' ש"ך שהם תמר בלשון מרירות שהם דינים מתחבר עמהם א"ל שיש בסוד כנ"ל וממתיק את התמ"ר ואז נעש' אדנ"י מלא תרע"א כי אז נוטלתם הנוקבא כי תמ"ר וא"ל עולה תרע"א כי אף שהם דינים והי' ראוי להיות סתום דינים נמתקים ונעשים שער לה דרך להכניסם בה התפלות והש"ע הוא עמודא דאמצעיתא דקליפ' שהוא הרע שהם כ"ז אתוון הנ"ל ושם הם ג' קוים העיקריים שהם חג"ת להורות שזה הרעה הוא של הקווים לא של הנה"י אלא עמודא דאמצעיתא כי אלו הם שורש הקווים. והנה רשע עולה תק"ע שהם מנצפ"ך כפולות שהם הגבורות שנותן לה הזעיר בהארת אותם דאמא שהם משלה הרי ב' מנצפ"ך ואלו הם המתגלות ביסוד דאמא שהיא בת"ת שבו ונתקנים בנוקבא וזהו תק"ע ובקליפ' כנגד רש"ע ובנוקבא פורעניות אותיות פ"ו אלהים אחרים שבה שהם ה' גבורות שבה ור"ע הם הכ"ז אתוון כדאמרן ונו"ת הם ג' אהי"ה דיודי"ן ודההי"ן ודאלפי"ן שבהם מתלבשים הגבורות ויוצאים מיסוד דאמא העולים תנ"ה ובקדוש' הם תנ"ה את נשי ואת ילדי ובטומא' הם תנה עון על עונם וכן תנו שכר לאובד ובקדוש' שימני כחותם כי חותם ע"ה הוא תנ"ה על לבך כי משם נתגלו אורות כולם ובטומא' הם נו"ת וזהו פורענות רמז אל כל שאמרנו. גם זה מהרב זל"ה:
יהי ביתך פתוח לרוחה. דע כי הבינה הוא ם סתומה כי היא ג' קווים נה"י והזעיר שהוא הב"ן שלה הוא הסותם פתחה ורחל ד' ולפעמים ה' ובמקום הבן הם נשמת הצדיקים אשר בעוה"ז העולים שם בסוד המ"ן ועומדים שם וסותמים פתחה וזהו הב"ן שבתוך הה' ולזה אמר יהי' ביתך פתוח וגו'. דהיינו רחל שהיא הבת תהיה פתוחה כי במעשיך הטובים תבריח החיצונים משם ותעלה נשמתך בסוד מ"ן ולהעמיד' על פתחה כדל השואל על הפתח זש"ה ויהיו עניים וכו'. הבת היא רחל והבנים הם הנשמות העולות וצריך שיהיה כעניים. ואמר אל תרבה שיחה עם האשה בשעת הזיווג צריך שלא יגביה האדם את קולו בשעת תפלה כי בעוזר דלים הוא מעל' נשמתו למעלה ובתפלה הוא שואל שם אל הזיווג וז"ש אל תרבה כענין אל תרבו תדברו גבוה גבוה אלא בחשאי ולחש כ"א יצא הקול לחוץ יתאחזו החיצונים בקול ההוא ואפשר שימנעו הזיווג ההוא או יתדבקו בו החיצונים לפחות ואמר האשה כלומר כשהיא פנים בפנים שהיא אשתו אמרו שצריך בלחש כדי שלא יהי' אחיזה לחיצונים ומכ"ש כשהוא אחור באחור וז"ש ק"ו באשת חבירו כי הר' הוא אחור של אלהים שבו ומנין כ"ו שבו הוא האחור דמ"ה שבו דהיינו כ"ו אותיות וכן עולה חביר"ו רכ"ו וזה הוא ביחוד של ק"ש כי אז הוי באחור ובבשכמל"ו אנו נותנים לה ציקי קדירה וצריך להיות בחשאי ולכן צריך לאומרו בלחש ומכאן אמרו חכמים כל המרבה שיחה עם האשה שמגביה קולו בשעת הזיווג באשה גורם רעה לעצמו שהיא הקליפ' האוחז' בו ומונעת ממנו האור והשפע שנמשך לה מן הזעיר [צ"ל כאן וגם מה שהי' נמשך לו מן הנוק' וזהו בטל מד"ת שהוא מה שהי' נמשך אליו מן הז"א וכו'] וסופו יורד לגיהנם במקום שהי' לו להתדבק עם השכינ' נדבקים עם האשה זרה שהוא גיהנם וזה הוא סופו שהוא בסוף ולמטה מכולם. ג"ז מהרב זל"ה:
ויהי מורא שמים עליכם וגו' כבר ידעת היות בזעיר מוחין פנימין ומוחין מקיפין והם סוד הצלם כנודע והנה כל בחי' מאלו הוא פרצוף שלם כלול מרמ"ח איברים והמוחין הפנימים נקראין מורא ב"ו כי מורא ע"ה גי' רמ"ח והוא הצלם הנכנס בפנימיות הזעיר בתוך גופא דילי' והמקי' נקרא מורא שמים כי השמים שהוא הז"א לא נכנס בתוך גופו ובשרו ודמו. והנה מה שנעש' ממילא בימי החול נכנסין מוחין פנימי' בתוך הזעיר ובשבת נכסים אף המקיפים ומציאות זה נעשה אפי' ע"י ע"ה אמנם הת"ח יכולים לעשות אפי בחול מה שנעש' בשבת והוא להכניס המקיפים בזעיר אפי' בימי החול וזה הוא הברכה אשר בירך ר' יוחנן בן זכאי לתלמידיו [ברכות כ"ח ע"ב] שימשכו מורא שמים שהם המקיפין בזמן שאין אחרים עושים רק מורא ב"ו שהם הפנימים לבד וכמו שאחרים ימשכו את מורא ב"ו בימי החול הם ימשכו אז אפי' המקיפין והבן. ג"ז מהרב זל"ה:
אל תהיו כעבדים וגו'. המשמשין את הרב שהוא צריך לכם וגם ע"מ לקבל פרס אלא הוו כעבדים והוא צריך אליכם אלא שלא ע"מ לקבל פרס ובשביל שצריך אליכם אל תזלזלו ביראתו ח"ו אלא תהי' מו"ש עליכם והבן. שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים כבר נודע כי ד' קליפות הם נחש שרף ועקרב והד' הוא נקרא צמאון אשר אין מים והוא בסוד גלות ישמעאל מים עכורים היוצאים מתוך מים הרעים [נ"א מים הזכים] של אברהם והם סוד מים הזדונים שאמר דהמע"ה וז"ס למקום מים הרעים ולכן הי' ראוי ישמעאל למות בצמא לולא כי נענה באשר הוא שם. ג"ז מהרב זלה"ה:
פ"ב. רבי אומר כל שהוא תפארת לעושיה וגו'. דע כי רבינו הקדוש הוא יעאע"ה גופו וז"ש כל שהוא תפארת לעושיה והבן. אף הוא ראה גולגולת אחת וגו' כבר נודע כי הלל הוא בחינת מרע"ה וכשם שמרע"ה חי ק"ך שנה כך הלל חי ק"ך שנה וכשם שמרע"ה פרנס ישראל מ' שנה כך הלל ג"כ ומשה הי' עניו מאוד וכן הלל הי' עניו מאד כנודע. וכשם שמרע"ה הטביע את פרעה בים אף הלל בדור הזה ראה גולגולת אחת שהוא פרעה אותו הידוע צפה על המים שהוא על המים הזדונים וא"ל על דאטפת כל הבן הילוד היאורה וגו' אטפוך והפך פניו נגד ישראל ואמר וסוף מטיפיך יטופון כי כל מי שמיצר לישראל בעת התחיה יטופון ויחזרו ויטופון כמשאחז"ל ואלה לדראון וגו'. גם זה מהרב זל"ה:
פ"ג. מאין באת דע מוח הסתום נקרא חכמ' ונמשך מאין כתר עליון וכן מוח הנוק' חכמה שבה נמשך מר"ע שלה הנקרא ג"כ אין וז"ש מאין באת שאם זוכה הוא אפשר לו להשיג עד הכתר דנוקבא דהיינו ה' שהוא בחי' נפש דאצילות עד יחידה שבה שהוא בחי' אי"ן. ג"ז מהרב זל"ה:
פ"ד. בן זומא אומר איזהו חכם וגו'. הנה בכאן דיבר בן זומא כנגד אותיות הויה שהם עולמות אבי"ע וז"ש איזהו חכם שהיא עולם אצילות אשר שם הוא אבא עילאה וז"ש מכל מלמדי השכלתי כי היסוד דאצילות משם חיות כל העולמות בסוד כולם בחכמה עשית איזהו גבור כנגד הבינה אמא עילאה דדינין מתערין מינה והם בחסדים אשר בהם נמתקים הגבורות ונמצא שהוא גבור כובש את יצרו ממש. איזהו עשיר שהוא משמח בחלקו כנגד הזעיר שבו ה' חסדים שהם מורים על העושר שמח בחלקו אעפ"י שנותנים בידו חלק הנוקבא שמח בחלקו ונותן לה חלק' וז"ס ישמח משה במתנת חלקו. איזהו מכובד הוא כנגד הנוקבא בסוד ובהיכלו כלו אומר כבוד ושם שייך לומר כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו ווי למאן דאנהיג וגו'. ג"ז מהרב זל"ה:
שוב יום אחד לפני מיתתך. דע כי במקום א' בזוהר אמר כי מסתלק הצ"ל ל' יום לפני המיתה ובמקום אחר אמר שמסתלק בליל ה"ר אך שניהם הם אמיתים כי בליל ה"ר מסתלק הצל להורות על גזירת המיתה שנגזרה עליו וע"י הסרתו והסתלקות מעליו ישלטו אז בו החיצונים וכיון שנמס' בידם לא חיישו עוד ואז חוזר הצל למקומו כי זולת הצלם אין חיות להאדם כלל ולכן אם נגזר עליו שימות אחר י' חדשים וכיוצא מהיכן ימשכו לו עוד חיות אם לא שיחזור הצלם למקומו ואח"כ ל' יום קודם שימות אז מסתלק לגמרי ובאותו צל מסתלק חיות האדם יום יום עד שימות לגמרי ולזה ארז"ל שוב יום אחד לפני מיתתך דהיינו יום הושענא רבה שהוא היום לפני המיתה ממש והבן. ג"ז מהרב זל"ה:
הוא הי' אומר אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר. פי' כל האדם שהוא בעל קומה שכולם בכלל האדם אלא שכולם חסירים התולדות חוץ ממי שזוכה לצלם ודמות ואעפ"כ התרה ג"כ כך על כל ב"ח ואמר שלא תתגאה על שום ברי' קלה או גרוע שבעולם לפי שאין אדם שאין לו שעה לכן אפשר שיתעלה בנשמה חשובה יותר ממך וכן מי שאין בו רוח חיים עתיד להתיישב במקומו אל תפליגיהו. ג"ז מהרב זל"ה. [עי' בכנפי יונה ח"ב סי' ע"ט]:
גם אל תהי בז לכל אדם. דע כי לפעמים יהי' לאדם נשמה גדול' הערך ולאיזה סיבה אינו משיג כראוי לסיבת הדור או לאיזה סיבה אחרת ואולי מי שמבין יותר ממנו ירצה לבזותו. לכן אמר אל תהי ב"ז וגו' שאין לך אדם שאין לו שעה ואעפ"י שעתה אינו מבין שמא יבא הזמן והשעה שיסור מעליו הקליפה הסותם שכלו וישיג אז יותר ממך. או ירצה שאפי' נודע שלא ישיג יותר ממך עכ"ז הוא ראוי להתכבד יותר ממך כי אולי יש לך ט' חלקים ניצוצים נשמה ולו אין עתה כי אם חלק וניצוץ א'. וזה גורם לך שידעת יותר ממנו אבל בערך שאין לו רק חלק א' לבד המועט הוא יותר שמא בגלגול אחר יתנו לו ניצוצים מחלקים רבים כמוך או יותר ולכן אמר אל תבזהו ומ"ש אל תהי מפליג לכל דבר המשל כשאומר אדם א' איזה פשט שהענין באמת האמיתי אך אינו מתיישב באותו פסוק ומקום שהוא אומרו אל תרחיקיהו בעבור זה כיון שהענין נאה יהי' מתיישב במקום ופסוק אחר:
וע"ד הסוד כי השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה כמשארז"ל והנה הזעיר שהוא אדם נקרא יום. והמלכות נקרא שעה וז"ש אל תהי בז לכל אדם ואעפ"י שהוא עת הקטנות ואינו משיג המוחין דגדלות הוא בסבת שאין לו בת זוגו העוזרות אותו הנקראת שעה ואין לך אדם שאין לו שעה היום או מחר ואל תהי מפליג לכל דבר שהיא המלכות כי אם אינך מבין אותו לפי שאין לה מקום אשר לא נתלבשה בלבושים שלמטה ממנו כדי שתוכל להבינה וכשתתלבש באותו לבוש שהוא מקומה אז תבין אותה ולכן אל תפליגהו. ג"ז מהרב זל"ה:
פ"ה. י' דדברים נבראו בע"ש בין השמשות וגו' וא' מהם אילו של אברהם אע"ה דע כי איל הוא גימ' י"ה הוי"ה ופירושו י"ה בריאה ויהו"ה יצירה ר"ל אמא סוכת שלום על ז"א וכן הבריאה על היצירה בסוד העלאת שבת ואאע"ה בלי ספק שהעלה אותיות אלו להדבק אותם בשרשם בהעלאת איל אז כמו בין השמשות של ע"ש ג"ז. [עי' בכנפי יונה ח"ב סי' קל"ד]:
י' דורות מנח ועד אברהם. כבר ביארנו בענין הגילגולים כי אדה"ר הי' כולל כל הנשמות כולם וכאשר חטא נפגמו כולם ונשרו ממנו וכאשר בא אדה"ר לתקן תחלה יצאו קין והבל מבלי תיקון וישב ק"ל שנה במי גיחון עד צוארו והי' מוליד שם רוחין ושידין וכולם היו נשמות רמות וקדושות רק שהיו באים בדרך קר"י בלי נקבה והשדה הי' לוקחות אותן הטיפות ומתעברות מהם ובונים להם גופים משידים וגם זה הי' קצת [נ"א צריך] תיקון וכאשר בא והוליד שת הוציא אותו מבורר ומתוקן וגם זה עוד לא נתקן כהלכה עד שבא מרע"ה אשר עליו נאמר כל שתה תחת רגליו כי הוא תיקן הזעיר ונעשה משת משה ולכן כל אותן הדורות היו מקולקלין לפי שהיו בתחלת הבירור ובזה יתורץ קושיא אחת שהקשו רז"ל במה שמנו במס' אבות י' דורות מאדם ועד נח וכן מנח עד אברהם ומה צורך אל מנין זה ותירצו משל למלך שאבד מרגליות א' וגו' אשר יש להקשות בו בשלמא אם אינו יודע באיזה מקום אבד המרגליות צריך לבקש בכברה אחת כאן וכאן אבל הקב"ה היודע באיזה מקום שאבד ולמה צריך כברה יקח את המרגליות ויניח השאר ובמ"ש יתורץ יפה כי כולם היו נשמות רמות וקדושות והיו מלובשים בחטא אדה"ר בהקליפה ולכן הוא צריך להביאם פעם אחר פעם כדי לברר בירור אחר בירור עד אשר יתוקנו והיו ג"כ כל כך מקולקלי' לפי שהיו בתחלת הבירור ולא הי' להם ידים לנוס ועוזר לא הי' להם משא"כ עתה יש לנו אלו הב' בחי' הא' שכבר נשברו הכלים [נ"א הקליפו'] ויצאו רובם והב' שיש לנו עוזרים רבים כי כל השרשים שנתעלו וישבו בג"ע באים לסייע את הגוף שלהם כל א' בא בענין שלו לפי שצריך להתברר כמשל אם הי' האדם כולו מבורר ונשאר רגליו בטיט שצריך לתקנן ולכן בא לסייעו אבל דורות הראשונים לא היו מתוקנים כ"א ראשי הדור בלבד שהם בחי' הנקודה פנימיות והיו קדושים מאוד [צ"ל לפי שהיו מעולים ביותר ולכן היו חיין זמן רב וכו'] לפי שהיו ממקום גבוה אבל עתה אשר הולכים ומשתלשלים במדריגות תחתונות ע"כ החיים קצרים ביותר והנה ראשי הדור אשר היו מתוקנים הנה הם עשר מאדם ועד נח כי אותן הדורות היו אותן שהוליד אדה"ר בק"ל שנה בלי נקבה והנה אדה"ר חטא בע"ז וג"ע וש"ד ובזה הפגם נפגמו הבאים אחריו דור אנוש בע"ז ודור המבול בג"ע ונח שהי' ראש הדור יצא מתוקן צדיק ונכנס בתיבה שהיא מלכות כדי לתקן פגם ההוא כי השחית כל בשר וגו' כנודע ואח"כ כשחזרו ובאו בדור הפלגה חטאו בש"ד וגם חזרו לקלקל בע"ז וזש"ה הבה נבנה לנו עיר ומגדל כמו שיש בקדושה יסוד ומלכות יחד וכוונתם הי' לחזור ולבנות גופן מן החיצונים אל הנשמות להכניסם בקליפה כבראשונה ולכן עמד אאע"ה [במובחר שבאבות הגי' וכללם. אח"כ כשיצא אברהם בבירור הג' יצאו ממותקים וכו']. ויצא ממותק כל הצורך ונולד בבבל ונפל באור כשדים כי שם הי' צריך תיקון לכן כל גזע היוצא ממנו יצחק ויעקב וי"ב שבטים ע' נפש כולם היו מזוקקים ומבוררים קדושים משרתי עליון ולכן אמר מאדם ועד נח ומנח עד אברהם כי כל אחד הוא בחי' בירור בפ"ע ובמ"ש יובן המשל של רז"ל הנ"ל ויתורץ הקושיא כי כמה פעמים נאבד המרגליות וחזרה ונאבדה וגו'. ג"ז מהרב ז"ל:
פ"ו. המלכות ניקנית בשלשים מעלות. הנה כבר ידעת כי כל עיקר מעלות השכינה היא כשהיא בזיווג עם בעלה הזעיר והנה י' אותיות דשם מ"ה וי"ב של אדנ"י הרי כ"ב ויהו"ה אדנ"י פשוט הם ח' אותיות הרי ל' מעלות ממש אשר המלכות עולה ומתעלה בהם. ג"ז מהרב ז"ל:
בשמיעת האוזן בעריכת שפתים. הענין הוא כי אמא עילאה היא ה' שמות ס"ג והנה ה"פ ס"ג עולה שט"ו כמנין ושט וה' כנפי ריאה מאירים בהם וממתיקים אותם בסוד קריאתה ריאה שמאירה וז"ס המ"ן שהי' יורד דרך הקנה ק"ן ה' והם לא לקחו אותו בבחי' קנ"ה אלא בבחי' וש"ט בלבד וזש"ה שט"ו העם בלתי מיתוק ולזה לא הי' להם כצפיחת בדב"ש אלא לשד השמן. וחסר קצת בסוף הענין. ג"ז מהרב ז"ל:
פת במלח תאכל וגו' דע כי יש ב' מזלות נוצר ונקה ובכל מזל יש בו ג' הויות גימ' מז"ל והנה פת הוא לחם שהם ג' הויות שהם י"ב אותיות וזהו בחי' נוצר והנה במלח יש ג"כ ג' הויות והם י"ב אותיות בג' הויות אשר בונקה ומזווג אלו הב' מזלות יבא לך מזון. ומים במשורה תשתה כי המים הם חסדים המתפשטים לאין תכלית אלא שהבוצינא דקרדוניתא שהם ה"ג שבאמא נותן לה מדה וז"ש ומים ע"י מדה שהם הגבורות שנותנים בהם מדה תשתה. ג"ז מהרב זלה"ה:
אל תסתכל וגו' הנה הכתוב אומר ונקה לא ינקה ויש בהם רמז שם יהו"ה במלת ונקה יש ו"ה ובמלת ינקה יש י"ה והנה מפשטן של דברים משמע שאפילו לשבים אינו מוחל לזה אמר שאל יסתכל. אלא במה שיש בו דהיינו שם יהו"ה הרמוז בר"ת וס"ת העולה מ"ה שהוא המקבל שבי' וגם רמזו עוד סוד אחר כי ק"ן ק"ן שבמלת ונקה לא ינקה גימ' מצפ"ץ כמנין שם יהו"ה והנה מטטרו"ן הוא ק"ן להקב"ה בימי החול בסוד היבום לז"א שח"ו שאל יאמינו שיש במטטרו"ן שום יכולת ורשות אלא הכל בכח שיש בק"ן ק"ן הנזכר שהוא שם מצפ"ץ. ג"ז מהרב זלה"ה: