ליקוטי הלכות אורח חיים חלק ג · שבת ז
הלכה ז
אות א
על פי התורה קרא את יהושעואצונו בסימן ו' עיין שםכל התורה מרישא לסיפא.
וזה בחינת עוצם נוראות נשגבות קדושת שבת כי מבואר שם שתשובה הוא בחינת שבת בחינת ושבת עד ה' אלקיך וכו'. כי לעתיד יהיה יום שכולו שבת בחינת כולו תשובה שיבואו בכל פעם על השגות יתירות בהשגות אלקותו יברך ואזי ישובו על השגתם ראשונה שזהו בחינת עבודת הצדיקים הגדולים גם בעולם הזה שאף על פי שכבר זיככו עצמן בתכלית הזכות והצחות וגם עשו תשובה גמורה אפילו על מה שלא חטאו וכו'. אף על פי כן עדיין הם עושים תשובה בכל פעם על השגה הראשונה וכו'. ומבואר שם שאר העולם הם צריכין בוודאי להיות בתשובה תמיד. כי אפילו כשאומר חטאתי וכו' אינו יכול לומר בלי פניה על כן צריך בכל פעם לשוב על תשובה הראשונה וכו'. ועיין שם מה שכתוב שצריך להיות בקי בהלכה מי שרוצה לשוב בחינת בקי בעייל בקי נפיק בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך וכו'. שאפילו בכל הירידות שבעולם אפילו בשאול תחתיות תחזק למצוא את השם יתברך לשוב אליו בבחינת ואציעה שאול הנך וכו' ועיין שם מה שכתבו בסוף שעל ידי זה נעשה אדם לשבת על הכסא. כי עיקר התשובה כשישמע בזיונו ידום וישתוק ויסבול שפיכות דמים להכניע הדם שבחלל השמאלי וכו' ועל ידי זה נעשה אדם וכו'. בחינת ג' נקודות בחית משה יהושע ואוהל מועד שהם בחינת חמה ולבנה וכו' שזה בחינת ג' מצוות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ ישראל שהם להכרית זרען של עמלק ולמנות מלך ולבנות בית הבחירה וכו' עיין שם כל זה היטב.
אות ב
ומכל זה מובן עוצם נוראות אהבת השם יתברך עלינו שברחמיו נתן לנו מתנה טובה הזאת שהיתה בבית גנזיו ושבת שמה וכו' כמו שאמרו רז"ל וצריכין להשתדל לקבל מתנה טובה הזאת באהבה ושמחה עצומה. כי על ידי זה זוכין לתשובה איך שהוא עד שגם הוא יזכה ליום שכולו שבת וכו' כי רוב העולם קשה עליהם התשובה מחמת התגברות היצר הרע בכל פעם מחדש כי זה ידוע כי הכל חפצים ליראה את המשמך ואפילו פושעי ישראל מלאים חרטה גדולה. והרבה מתעוררים כמה פעמם לשוב להשם יבתרך אך בתוך כך נופלים בדעתם מגודל התגברות הבעל דבר שמתגרה בהם בכל פעם כנ"ל כמו שאמרו רז"ל בכל יום יצרו של אדם מתחדש עליו וכו' ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו וכו' ועיקר העזר והישועה הוא על ידי כח קדושת שבת שצריכין להמשיך על עצמו בכל יום כמו שכתוב זכור את יום השבת לקדשו זכרהו מאחד בשבת.
אות ג
ועיקר קדושת בת אי אפשר להמשיך על עצמו כי אם בכח הצדיקי אמת שהם בחינת שבת כמו שכתוב ברבי שמעון בר יוחאי אנת שבת דכולהו יומי וכו' והא בהא תליא כל מה שמשתדל ביותר לקבל שבת כראוי לו. כן זוכה להתקרה לצדיק האמת. וכפי התקרבותו אליו כן זוכה לקדושת שבת עד שיזכה לתשובה שלימה בכל מקום אשר הוא שם ולהתחזק על עמדו לבלי יפול לעולם יהיה איך שיהיה בבחינת ואציעה שאול הנך וכו' כנ"ל. כי עיר התעוררות וההתחזקות לשוב אל ה' תמיד הוא בכח הצדיק הנ"ל שהוא כל ימיו בתשובה. אף על פי שכבר עשה תשובה כי הוא עושה תשובה בכל פעם על השגתו הראשונה וכו' עד שבכל פעם הוא משיג גדולת הבורא יתברך בהשגה עצומה יותר וכן לעולם. ובכל פעם שמשיג השגה יתירה הוא מכניס בלב כל הרחוקים מאד מאד שיתחזקו ממקומם לשוב להשם יתברך איך שהם. כי בכל פעם שמשיגים גדולתו יתברך יותר הם משיגים רחמיו וחסדיו יותר כי זה עיקר גדולתו יתברך. ועל ידי זה הם מאירים בלב ישראל שיש תקוה לכל אחד לשוב אליו יתברך תמיד בבחינת ואציעה שאול הנך וכו'. (וכמבואר מזה במקום אחר עיין שם) וכל זה הוא בחינת קדושת שבת שהוא בחינת עולם הבא שהוא כולו תשובה כנ"ל.
אות ד
וזה בחינת ג' סעודות שבת שהם בחינת ג' נקודות הנ"ל שעל ידי זה נעשה אדם וכו' כנ"ל שהם בחינת ג' מצוות הנ"ל. כי להכרית זרעו של עמלק שהוא בחינת יהושע בחינת פני הלבנה בחינת נקודה התחתונה זה בחינת סעודת ליל שבת כי בכניסת שבת הוא בחינת הכנת הקליפות כידוע שהוא בחינת להכרית זרעו של עמלק שהוא כלל כל הקליפות והסטרא אחרא. כי מבואר בכוונות שבת ומובא בדבריו ז"ל. שבכניסת שבת נכלל נוגה בקדושה. ואזי יורד שלהובא דאשא על ראשם ונופלים וכו' שזהו סוד רחיצת חמין בערב שבת וכו' וזהו בחינת להכרית זרעו של עמלק שהוא בחינת כלל הקליפות הטמאות לגמרי. והוא חותר תמיד ומתגרה בקדושת ישראל ורוצה להחטיאם כדי לינק מהם. וצריכין מלחמה גדולה עמו וכשמכניעין אותו אזי נכלל נוגה בקדושה שזהו בחינת כוונות כניסת שבת כנ"ל. וזה בחינת וישמע יתרו שנסמך לפרשת מלחמת עמלק וכמו שאמרו רז"ל מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק היינו כי אחר שנפלו ונכרתו הקליפות הטמאות שהם בחינת מצרים ועמלק. אז שמע יתרו ונתגייר שהוא בחינת שנכלל נוגה בקדושה שמשם כל הגרים כמובא וכל זה הוא בחינת כניסת שבת כנ"ל. ואז כדי עייל בתא ואתקדיש ליליא ואיהי איתפרשת מסטרא אחרא וכו' כנ"ל. אז מצוה לעשו"ת סעודה של ליל שבת שהוא בחינת יהושע בחינת לבנה המושלת בלילה. וזה בחינת הסעודה הנזכרת בתורה שעשה יתרו לכל ישראל כשבא להתגגייר כמו שכתוב שם ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה לפני אלקים כי כשבאין גרים ומתגיירין שזהו בחינת שהקליפות הטמאות בחינת קליפת עמלק נכרתין ונוגה נכלל בקדושה. כי בלא זה לא היה אשר להגרים להתגייר מחמת קלפת עמלק שרוצה להתאחז בהם וכנ"ל. שכל זה הוא בחינת כניסת שבת וכנ"ל ואז מצוה להרבות בסעודה שזהו בחינת סעודת ליל שבת כנ"ל שהוא תיקון חטא אדם הראשון שחטא באכילה בערב שבת שנברא בו ואכל מעץ הדעת טוב ורע שעיקר הפגם היה בבחינה זאת. כי עץ הדעת טוב ורע זה בחינת נוגה שמעורב טוב ורע. שכל זמןש אין מבררין אותו כראוי אז עיקר יניקת הקליפות הטמאות הוא דרך שם כמבואר. והנחש השיאו שיש בידו כח לאכול ממנו ולבררו. וזה בחינת דחפה עד שנגעה בו ואמר לה כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה. היינו שאמר לה הלא אין זה דבר טמא לגמרי. כי אם היה טמא לגמרי היה אסור גם בבנגיעה אבל מאחר שאין מיתה בנגיעה כי אינו טמא לגמרי על כן גם אין מיתה באכילה. ועל ידי זה השיאם עד שאכל ממנו ועל ידי זה הכניס טומאה לשם כי אל היה לו כח לברר עץ הדעת. אדרבא התגברות הקליפות הטמאות על ידי זה עד שנגזר עלו מיתה לדורות ונתגרש מגן עגן והתיקון היה שבת כמו שאמרו רז"ל שבת אגין עלוהי כמובא בדבריו ז"ל בהמעה של הבנים שנחלפו עיין שם. ועל כן אז בשבת מצוה לאכול לתקן פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע. כי אז מתקנין כלל ישראל בכח הצדיקים הפגמים הנ"ל על ידי קבלת שבת בכל התקונים כמובן בכוונות. כי אז האכילה בבחינת קדושת פירות הגן שמצוה לאכלם בבחינת מכל עץ גן אכל תאכל. כי ג' סעודות של שבת הם בבחינת עדן נהר גן שהוא בחינת עונג שבת כמובא וסעודת ליל שבת הוא בבחינת גן זהו בחינת תיקון אכילת עץ הדעת טוב ורע. נמצא שאז הסעודה בבחינת להכרית זרעו של עמלק שהוא מה שנכנעין ונופלים אז בבחינת קליפות נטמאות ונוגה נכלל בקדושה שזהו בחינת אכילה דקדושה אכילת שבת שהוא תיקון אכילת עץ הדעת טוב ורע. שכל הפגם היה בענין זה וכנ"ל. וסעודת יום שבת הוא בבחינת נקודה העליונה שהוא בבחינת כתר בחינת משה כי אז הסעודה בבחינת עתיקא קדישא שהוא בחינת כתר. ואז מזכירין בתפילה ישמח משה במתנת חלקו וכו' כליל תפארת בראשו נתת לו. כי אז הוא בחינת כתר כליל תפארת בראשו בחינת עתיקא קדישא בחינת אור יום שבת קדש שהוא בחינת פני משה כפני חמה. וסעודה שלישית זה בחינת יעקב שהיה איש תם יושב אוהלים שזהו בחינת האהל מועד שהוא בחינת למנות מלך בחינת דרך כוכב מיעקב וכו' כמו שכתוב שם בהתורה ה"ל שזהוב חנית הואו שבתוך האלף שדרך שם נמשך מנקודה העליונה לנקודה התחתונה ממשה ליהושע וכו'. שזה עיקר שלימות בחינת אדם כי שלימות הקדושה שהוא התגלות אלקותו יתברך הוא על ידי בחינת משה ויהושע שהם בחינת הרב והתלמיד שמאירין אור חידושי תורה בעולם שעל ידיז ה מגלין אלקותו לכל העולם ומחזיקין את העולם בתשובה. והעיקר כשבחינת יהושע בחינת נקודה התחתונה בחינת לבנה מקבל מנקודה העליונה מבחינת משה פני חמה. כי מבחינת משה בעצמו שהוא בחינת נקודה העליונה וכו' אי אפשר להעולם לקבל מגודל העלמו והסתרתו כי הוא בבחינת כבוד אלקים הסתר דבר רק התלמידים האמתים בחינת יהושע אשר לא ימוש מתוך האהל קיבלו ממנו בדרכים נפלאים בבחינת אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו וכוף שנאמר במעשה מכבה שהוא לתקן כל הנ"ל עד שיזכה לבחינת אדם היושב על הכסא המוזכר שם שזה עיקר שלימות מעשה מרכבה ועל כן כל תיקוןה עולם הוא על ידי שמתיחד בחינת משה עם בחינת יהושע נקוה העליונה עם נקודה התחותונה שמשה בחינת הרב יאיר הדעת להתלמיד בחינת יהושע עד שיוכל להאיר פני תבל להודיעם דרכי התשובה לכל אחד ואחד לפי בחינתו עד שכולם ישובו אל ה' ויכירו גדולתו ורוממותו יתברך וכל זה בחינת יעקב כנ"ל שהוא בחינת בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה שמקשר ומקיים כל בחינת האוהל מועד שהוא בחינת וא"ו שבתוך האלף שממשיך האור מנקודה העליונה לנקודה התחתונה וכו' וכנ"ל וזה בחינת סעודה שלישית של שבת שהיא בבחינת יעקב וכנ"ל. ועל כן נוהגין אז הצדיקים אמתיים לגלות חידושי תורה הרבה לתלמידיהם. כי אז עיקר המשכת התורה מבחינת משה ליהושע מרב לתלמיד והכל כדי להחזיר את ישראל בתשובה שהוא בחינת שבת ושבת עד ה' אלהיך וכנ"ל.
אות ה
כי עיקר שלימות האדם הוא שיזכה להטיב מעשיו שישיג את הבורא יתברך עד שיהיה נכלל בבחינת אדם היושב על הכסא כמובן בהתורה הזאת. כי העולם בכלל הוא בבחינת נקודה התחתונה בבחינת והארץ הדום רגלי שהוא בחינת נקודה התחתונה כנ"ל. וידיעת הבורא יתברך זה בחינת נקודה העליונה שהוא בחינת כסא דמתכסיא וכו' כנ"ל. וידיעת הבורא יתברך זה בחינת נקודה העליונה שהוא בחינת כסא דמתכסיא וכו' כנ"ל. ועיקר התכלית לקשר כל העולם ומלואו שחיותו מבחינת נקודה התחתונה לקשרו למעלה לבחינת נקודה העליונה. וזה על ידי בחינת וא"ו שהוא בחינת ששת ימי המעשה שבהם נברא הכל עד שנברא האדם שהוא העיקר שהוא צריך לקשר העולם ומלואו בחינת נקודה התחתונה בהבורא יתברך בבחינת נקודה העליונה על ידי שיברר כל הבריאה שברא השם יתברך בו' ימי המעשה שהם בחינת שה סדרי משנה שהם בחינת כשר ופסול אסור ומותר טמא וטהור. כי יש בהם אחיזת טוב ורע שצריכין לברר בששת ימי המעשה על ידי ששה סדרי משנה על ידי שמבררין ההלכה הכשר מן הפסול וכו'. כמובן בכתבים. וכל הבירור על ידי האדם התחתון שוא בחינת סולם מוצב ארצה. שהוא בחינת נקודה התחתונה. וראשו מגיע השמימה שהוא בחינת נקודה העלונה והעיקר על ידי שמשבר היצר הרע שעיקרו הוא עכורת הדמים שהאדם צריך להכניע הדם שבחלל השמאלי שוא בחינת רתיחת הדמם של כבד מרה וטחול. להגביר ימין על שמאל להעלות הטוב לבחינת המוח על ידי כנפי ריאה דנשבי על לבא וכו'. כמובא בתיקונים שכבד מרא טחול הם קטרוגין דלב ריאה מוח וכו'. עיין שם. שכל זה בחינת בירורים הנ"ל. ומי שחטא ונכשל בזה צריך לשוב בתשובה. ועיקר התשובה שיסבול בושו"ת ובזיונות ושפיכות דמים וידום וישתוק כדי להכניע הדם שבחלל השמאלי וכו' כנ"ל. ואז זוכה לתשובה עד שמתקן בחינת אדם המבואר שם בהתורה הנ"ל. וכל זה אי אפשר לזכות כי אם על ידי הצדיק שהוא שבת דכולהי יומי ועל ידי שמירת שבת בעצמו וכנ"ל:
כי שבת קביעא וקיימא. כי קדושת שבת בחינת עולם הבא קביעא לעולם והיא כלולה מכל הג' נקודות הנ"ל בבחינת שין בת שין בחינת כלליות הג' נקודות הנ"ל שכלולין בנקודה העליונה: כי התחתון נכלל בעליון. ועל כן נקודה העליונה שהוא בחינת משה בחינת הצדיק האמת הוא בחינת סגול שהוא ג' נקודות. כי נקודה העליונה כלולה מכל הג' נקודות כי התחתון נכלל בעליון כנ"ל. וזה בחינת שין של שבת שהוא תלת רישין בחינת נקודה העליונה שכלולה מכל השלשה כנ"ל. ובת זה בחינת בת עין בחינת נקודה התחתונה שעולה ומתקשרת בנקודה העליונה על ידי קדושת שבת ועל ידי הצדיק בחינת משה שזכה לקדושת שבת בתכלית השלימות בבחינת ישמח משה במתנת חלקו וכו'.
אות ז
ועל כן אפילו בנין בית המקדש אינו דוחה שבת. כי בית המקדש הוא בחינת נקוה העליונה כמו שכתוב שם כי בית המקדש מכפר עוונות ישראל ומכניע הדם שבחלל השמאלי על ידי שפיכת דם הקרבנות ועל ידי התשובה שכל אחד שבת על עוונתיו ומתבייש בשעת הבאת הקרבן ומעל כל נצוצות הנפולין לבחינת נקודה העליונה שהוא בחינת קדושת הבית המקדש כנ"ל: אבל כל זה אי אפשר כי אם בכח קדושת שבת שקביעא וקיימא. כי בשבת אין בירור. רק כל הבירורים שמבררים בכל ששת ימי החול הכל הוא בכח קדושת שבת שהוא בחינת עולם הבא ששם שביתה ומנוחה ואין הרע יכול להתאחז שם כלל. כי קדושת שבת הוא אחדותו יתברך שיורד בכל מקומות הטמאים ואין יכולין להתאחז בו כלל בבחינת ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך אני ולא שרף כמו שכתוב בהתורה הסתרה (בסימן נ"ו). כי שבת והצדיק הם בחינת תרין סהדין וכו' המבוא בזוהר הקדוש שהם שבת ומילה. כי מילה בחינת תיקון הברית בתכלית השלימות שזוכה לזה הצדיק האמת שעל ידי אלו התרין סהדין כל אחד כפי מה שאוחז בהם לא יפול לעולם בשום אופן יהיה איך שיהיה בבחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. כי אין שאול וחושך וצלמות וכו'. שיוכל להסתיר קדושת אלו התרין סהדין שהם שבת והצדיק האמת.
אות ז
ועל כן פקוח נפש דוחה שבת. ואפילו הפחות שבישראל מחללין שבת עליו כל זמן ששם ישראל נקרא עליו. כי כל זמן ששם ישראל נקרא עליו יש לו תקוה על ידי הצדיק האמת ועל ידי שמירת שבת כנ"ל כי שמירת שבת ניתנה לישראל כמו שאמרו רז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה. ואני מבקש ליתנה לישראל. ועל כן אמרו רז"ל על זה מוטב שיחלל שבת אחד ואל יחלל שבתות הרבה. כי האדם נברא לידע ולהכיר את הבורא יתברך. אבל אי אפשר לדעת אותו יתברך כי אם על ידי עבודת התורה והמצוות שהם כולם בירורים לברר הטוב מן הרע שזהו בחינת ששה סדרי משנה שהם בחינת כשר ופסול וכו' כנ"ל שצריכין לבררם בזה העולם שנברא בששת ימי המעשה וכו' כנ"ל. וכשאדם חוטא ופוגם באיזה מצוה או שעובר עבירה ח"ו. נסתלק הדעת כפי הפגם ולא היה אפשר לתקן כי על פי משפט אין מועיל תשובה כמובא. אך השם יבתרך חמל על עולמו והקדים רפואה למכה. ובאהבתו ובחמלתו נתן לנו את השבת שהיא שביתה ומנוחה. שהוא קדושה גבוהה ונעלמת מאד שאין מגיע לשם שום פגם. כי שבת קבועא וקיימא ואין קדושתה תלויה בישראל שיקשו אותה וכמו שאמרו רז"ל. כי קדושת שבת קבועה תמיד מעצמה. כי לשם אין מגיע שום פגם. כי זאת הקדושה של שבת הוא בחינת הקדושה העליונה ונעלמת מאד מאד שנאמר שם אם תיצדק מה תתן לו ואם חטאת מה תפעל בו וכו'. וזה בחינת קדושת התשובה שקדמה לעולם. כי שבת בחינת תשובה כנ"ל. היינו כשאדם חוטא ח"ו ונסתלקין ממנו כל הקדושו"ת כפי החטא והפגם. אבל בחינת הקדושה של שבת שהוא בחינת קדושת התשובה הוא קביעא וקיימא גם אז. ועל ידי זה יש לו כח לשוב להשם יתברך בכל עת שירצה. אבל זה הסוד אין מי שיודע בשלימות כי אם הצדיק הדור שהוא בבחינת משה שהוא בחינת שבת דכולהו יומא כנ"ל. ועל כן עיקר התשובה אי אפשר לזכות כי אם על ידו כי רק הוא מודיע לנו עוצם מעלת קדושת שבת שהוא בחינת קדושת התשובה. ומעורר אותנו בכל עת לשוב להשם יתברך איך שהוא אפילו אם עבר על כל התורה אלפים פעמים. כי רבים רחמיו מאד. כי כבר הקדים לנו קדושת שתב שנתן לישראל ברחמיו שעל ידי זה אין קדושתו נפסקת מישראל. לעולם ויכול לשוב תמיד וכו' וכנ"ל. וזה שאמרו רז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה. ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם וכו'. ומקשו שם והא"ר הנותן מתנה אין צריך להודיעו. ותירצו הא במילתא דעבידא לגלויי וכו' והקשו והא שבת עבידא לגלויי. ותירצו מתן שכרה לא עבידא לגלויי. וזה המאמר הוא מקושי ההבנה כי הלא כל התורה והמצוות הם כולם מתנות טובות שנתן לנו השם יתברך. ובפרט מה שמסיק מתן שכרה לא עבידא לגלויי הלא גם כל שכר המצוות אינם גלויים לנו בזה העולם כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא רק אנו מאמינים ששכר עולם הבא אשר עין לא ראתה וכו'. אך על פי הנ"ל מובן קצת. כי שבת הוא מתנה טובה מבית גנזיו שגניזה וצפונה יותר משכר כל המצות. כי הוא בחינת קדושה הקבועה וקיימת לנצח בחינת תשובה בחינת יום שכולו שבת שעל ידי קדושה זאת יכולין לתקן הכל כמו שאמרו רז"ל כל השומר שבת כהלכתו מוחלין לו על כל עוונתיו שנאמר שומר שבת מחללו מחול לו. ועל כן על ידי קדושת שבת יש תקוה לעולם. כי אפילו עבד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו. וזה עיקר מתן שכר של שבת שעל ידי שמירת שבת יכול כל אחד לזכות יום שכולו שבת אפילו אם פגם מאד אבל זה הסוד שהוא בחינת מתן שכרה של שבת גנוז וסתום מאד וצריכין לקבלו על ידי הצדיק שהוא בחינת משה שהזהיר לו השם יתברך מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה וכו' לך והודיעם. היינו שיודיעם מתן שכרה כמסקו שם בגמרא כנ"ל. שזה בודאי צריך משה להודיעם וללמוד עמהם הרבה להודיעם ולהכניס בלבם קדושת שבת שהוא בחינת תשובה שידעו ויקבעו בלבם שתמיד יכולין לשוב להשם יתברך מכל מקום שהוא בבחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך וכו'. המובא בהתורה הנ"ל. וזה אין זוכין כי אם בכח הצדיק בחינת משה שכבר זכה על ידי עבודתו גם בזה העולם לבחינת יום שכולו שבת שהוא כולו תשובה שעושה בכל פעם תשובה על תשובה וכו' וכנ"ל כי יודע שלגדולתו אין חקר וכו'. ועל ידי זה יכול להודיע לכל ישראל קדושת שבת שהיינו בחינת מתן שכרה שהוא יום שכולו שבת. היינו שיש תקוה לכל תמיד כל חייו אפילו אם נתעורר לשוב ונפל וחזר ונתעורר וחזר ונפל וכן הרבה פעמים מאד אף על פי כן יש תקוה תמיד על ידי קדושת שבת ששומרים ישראל כנ"ל. כי הלא אפילו מי שחטא כל ימיו ולא נתעורר בתשובה כלל אם ישוב לבסוף מוחלין לו כמו שאמרו רז"ל. מכל שכן כשנתעורר כמה פעמים רק שחזר ונתרחק וכן היה כמה פעמים שבודאי יש לו קתוה. כי לית רעותא טבא דאיתאביד וכו'. וכל זה אי אפשר לידע כי אם על ידי זה הצדיק שעושה תשובה על תשובה תמיד שזהו בחינת יום שכולו שבת שיודע כי לגדולתו אין חקר שהוא מודעי ומכניס בלב ישראל שלא יתייאשו מן התשובה לעולם וכנ"ל.
אות ח
וזה שאמרו רז"ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין. כי הגאולה תלויה בתשובה כמו שכתוב ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב וכו' וכמו שכתוב בזוהר הקדוש לית מילתא דא תליא אלא בתיובתא ועיקר התשובה הוא שזוכין לעשו"ת תשובה על תשובה וכנ"ל. וזה בחינת אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות דייקא כי שבת בחינת תשובה כנ"ל ושתי שבתות זהו בחינת תשובה על תשובה שזה עיקר שלימות התשובה כנ"ל שעל ידי זה תבא הגאולה כנ"ל.
אות ט
כי עיקר התשובה הוא רק כשהוא חזק בדעתו להיות בתשובה תמיד שזהו בחינת תשובה על תשובה שזה בעצמו בחינת הבקיאות בהלכה המבואר שם שהוא בקי בעייל בקי בנפיק וכו'. בחינת ואציעה שאול הנך וכו'. כי מי שהוא חזק בזה בוודאי יזכה לתשובה שלימה וכנ"ל. וכל זה זוכין רק על ידי הצדיק הגדול שאף על פי שלא חטא וגם כבר עשה תשובה שלימה על איזה שגיאה דקה מן הדקה לפי קדושתו. אף על פי כן הוא עושה תשובה תמיד על השגתו הראשונה וכו' שעל ידי זה משיג בכל פעם גדולות רחמיו וחסדיו. שאינם נפסקים לעולם שזה בחינת קדושת שבת שקביעא וקיימא ומודיע כל זה לישראל בכל פעם בבחינת לך והודיעם וכו' כנ"ל. ועל ידי זה נזכה לגאולה בבחינת אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות היינו תשובה על תשובה מיד נגאלין וכנזכר לעיל.
אות י
ועל כן אין בנין בית המקדש דוחה שבת. כי בית המקדש הוא בחינת תשובה כי מכפר עוונות. אבל כל כח הבית המקדש בחינת תשובה לכפר עוונות הוא על ידי שבת שקביעא וקיימא וכו' כנ"ל. ועל כן בוודאי שמירת שבת אינו נדחה מפני בנין בית המקדש כי כל קדושת הבית המקדש הוא על ידי שמירת שבת וכנ"ל.
אות יא
אבל אף על פי שקדושת שבת קביעא וקיימא מהשם יתברך בעצמה ואין שום פגע נוגע לשם אף על פי כן צריכין ישראל לקבל את השבת ולשומרו כמו שכתוב ושמרו בני ישראל את השבת וכו' כי אין קדושת שבת נמשכת בזה העולם כי אם על ידי ישראל כמו שכתוב ולא נתתו ה' אלקינו לגויי הארצות וכו'. וזה שאמרו רז"ל שאמרה שבת לפני הקדוש ברוך הוא לכל נתת בן זוג וכו'. והשיב לה כנסת ישראל הוא בן זוג שלך ועל כן בכל אחד מישראל תלוי קדושת שבת. ועל כן פקוח נפש דוחה שבת כי מוטב שיחלל שבת אחד ואל יחללו שבתות הרבה כנ"ל כי כשנסתלק נפש מישראל נחשב לחילול שבת בחינת חלל בחינת מיתה והסתלקות הקדושה כמו שאמרו רז"ל ומבוא בדבריו ז"ל (בסימן רע"ז). וכשמת ונסתלק אחד מישראל שהוא מכללכנסתישראל שהם הבן זוג של שבת נחשב בחינת חילול שבת בחינת הסתלקות. ועל כן פקוח נפש מישראל דוחה שבת כי מוטב שיחלל שבת אחת משיחללו שבתות הרבה וכנ"ל והעיקר מחמת שכל נפש מישראל יש לו אחיזה בנפש הצדיק שהוא עיקר הבן זוג של שבת שזה בחינת מילה שמירת הברית בחינת צדיק ושבת שהם תרין סהדין שישארו ישראל בקדושתם. ועל כן מי שהוא אפיקורס שהוא הפורק עול ומבזה את הצדיקים וכמו שאמרו רז"ל שהוא מן המורידין ולא מעלין בודאי אין פקוח נפשו דוחה שבת. כי הלא אדרבא מצוה להורידו וכו' אבל מי שאינו פורק עול ומאמין בצדיקים שאף על פי שיודע בנפשו חסרונותיו ופשעיו ופגמיו העצומים אף על פי כן הוא מאמין בקדושת ישראל ובקשושת הצדיקים שהם העיקר ושומר שבת כהלכתו הוא בכלל כנסת ישראל שהם הבן זוג של שבת שכל המשכת קדושת שבת בזה העולם הוא על ידם על כן בודאי פקוח נפשו דוחה שבת כנ"ל.
אות יב
וזה תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. תשב אנוש עד דכא. עד דכדוכא של נפש היינו כנ"ל שאפילו אם עבר עליו מה שעבר עד דכדוכא של נפש אף על פי כן אתה פושט יד תמיד להשיבו בתשובה שזה בחינת קדושת שבת שהוא בחינת תשובה שקדמה לעולם שעל ידי בחינה זאת יש תקוה לעולם וכנ"ל אך אף על פי כן ותאמר שובו בני אדם היינו שאף על פי שקדושה זאת קביעא וקיימא לעולם וכו' כנ"ל אף על פי כן אי אפשר שהשם יתברך בעצמו ישוב בעד ישראל כי ההכרח שישראל יתעוררו מלמטה וישובו אליו שזהו בחינת שישראל צריכין שישמרו את השבת וכו'. שזהו בחינת שישראל צריכין שישמרו את השבת וכו'. שזהו בחינת הוויכוח שבין ישראל לאביהם שבשמם כמובא בדברי רז"ל שישראל אומרים השיבנו ה' אליך ונשובה. והשם יתברך אומר שובו אלי ואשובה אליכם. אף על פי שהכל ממנו יתברך כנ"ל. שזהו בחינת קדושת שבת כנ"ל. אף על פי כן צריכין איזה אתערותא דלתתא וכו'. ועל כן עיקר התקוה על ידי הצדיק האמת שעושה תשובה על תשובה תמיד הוא מודיע לנו כל זה ומכניס בלבינו להתעורר לשוב אליו יתברך תמיד וכנ"ל.
אות יג
וזה בחינת מה שכתוב בהפטרת שבת תשובה שהוא שובה ישראל וכו'. אני כברוש רענן ממני פריך נמצא עיין בפירוש רש"י שם שפירושו שהשם יתברך מוכן תמיד להטיב לישראל וכו' (הושע סימן י"ד) היינו כנ"ל. בחינת תשב אנוש עד דכא שהשם יתברך בעצמו עוסק להשיב הכל בתשובה אפילו עד דכדוכא של נפש וכנ"ל. אך אף על פי כן צריך כל אחד הרוצה לחוס על נפשו לעסוק לקבל טובתו וחסדו לשוב אליו יתברך בכל עת בכל מה שיוכל בבחינת ותאמר שובו בני אדם שהוא שאף על פי שהשם יתברך בעצמו כביכול משיב אנוש עד דכדכא של נפש. אף על פי כן הוא אומר שובו בני אדם שבהכרח שהאדם ישוב אליו כי צריכין איזה אתערותא דלתתא וכו' כנ"ל. ועל כן סיים מיד מי חכם יבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. כי דרכי ה' שהם בחינת דרכי התשובה שקדמה לעולם שבשביל זה נברא הכל כי לא נברא העולם כי אם בשביל התורה וישראל. שישמרו ישאל את התורה. אבל הוא ידע יצרינו שזעירין אינון שעמדו בנסיון וצירוף של זה העולם. על כן הקדים את התשובה לעולם שהוא בחינת קדושת שבת שמודיע לנו הצדיק בחינת משה משיח ששמו גם כן קדם לעולם. אשר בשביל זה לא שמע לקטרוג המלאכים שאמרו מה אנוש כי תזכרנו כי עתיד למיחטא קמך ולארגזא קמך. כי אמר השם יתברך וכי לחנם נקראתי רחום וחנון וכו'. היינו כי כבר הקדמתי תשובה שבראתי בחינת שבת ויודע אני שיהיו צדיקים כאלו שידעו להודיע גודל ריבוי רחמנותי עד אין קץ שזה בחינת לך והודיעם כנ"ל שיודיעם את השבת שמשם כל דרכי התשובה וכו' כנ"ל. נמצא שכל דרכי ה' שמנהיג עולמו הם בחינת דרכי התשובה שבשביל זה נברא הכל כנ"ל. וזה כי ישרים דרכי התשובה הם בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך וכו' כנ"ל. שהוא להתחזק בכל עת בכח הצדיק בחינת שבת וכו' כנ"ל. ועל כן הנכללין בהצדיק שכולם נקראים צדיקים על שמו. הם הולכים עם דרכי ה' עם שני הדרכים הנ"ל. כי בין בעליה בין בירידה אפילו בכל מיני ירידות שבעולם הם הליכם בדרכיו. כי יודעים על ידי הצדיקי שיש בחינת קדושת שבת שעל ידי זה אין שום ייאוש בעולם כלל ותמיד יכולים לילך בדרכיו יתברך. אבל פושעים הפושעים בהצדיקים ומתרחקים מהם נכשלו בם. כי אינם יודעים שום בקיאות בהלכות הנ"ל מחמת שרחוקים מהצדיקים. כי צריכים להמשיך מהצדיק חכמה והתבוננות גדול עד שיזכה לקבל בקיאות הנ"ל לישרא על עמדו תמיד כל ימי חייו ולא יניח להפיל את עצמו לעולם בבחינת מי חכם ויבן אלה נבון וידעם וכו'. כי אף על פי שהעיקר הוא תמימות ופשיטות גמור כמבואר אצלינו הרבה. אף על פי כן זה התמימות האמתי אי אפשר לקבל כי אם על ידי שישקוד הרבה הרבה על דלתי הבית המדרש של הצדיק האמת שהוא חכם ונבון גדול בחינת מי חכם וכו'.
אות יד
וזה בחינת ג' שבתים שבין המצרים. כי אז מתאבלין על חורבן בית המקדש ועל גלות ישראל שגלינו מארץ ישראל וכו'. ומלכות הרשעה של העובדי כוכבים שכללותם הוא בחינת זרע עמלק מתגברים וכו'.ועל כן הם ג' שבועות בין המצרים כי מתאבלין בהם על פגם בחינת ג' נקודות הנל שנפגמין בעוונותינו שהם בחינת ג' מצוות הנ"ל שהם להכרית זרעו של עמלק ולמנות מלך ולבנות בית הבחירה. כי בעוונותינו הרבים שהרבינו לפשוע ועדיין לא זכינו לתשובה שלימה המבואר בהתורה הזאת. על ידי זה לא די שאין אנו זוכין עתה להכרית זרעו של עמלק. אף גם בחינת והמתעמלק מתגבר ומתפשט בכל יום שהוא בחינת תוקף הדם שבחלל השמאלי. כי הוא מזרע אדום שהוא אדמוני כולו וכו'. בחינת כבד מלא דם היפך כבוד מלא ואו בחינת כבוד ה' בחינת כבוד אלקים הנזכר שם בתורה הנ"ל. כי אי אפשר לזכות לכבוד ה' כי אם כשמניעין הדם שבחלל השמאלי על ידי שסובלין חרפות ובזיונות ושותקין ודוממים וכו' כנ"ל. ועל כן בעוונותינו הרבים אין לנו לא מלך ולא שרים שהוא בחינת פגם הואו שבתוך האלף וכו' כנ"ל. והעיקר שבעוונותינו הרבים נחרב בית מקדשינו עטרת ראשינו שהיא בחינת נקודה העליונה כנ"ל. ועל כן מתאבלין ג' שבועות כנגד ג' נקודות הנ"ל שנפגמו בעוונותינו. ועיקר התיקון על ידי הג' שבתים שבג' שבועות הנ"ל כי עיקר תיקון כל הנ"ל הוא על ידי שבת שהוא בחינת תשובה שאז עיקר תיקון ג' נקודות הנ"ל. ועל כן באלו הג' שבתים מתקנים בחינת ג' נקודות הנ"ל שהם בחינת תיקון התשובה שעל ידי זה נזכה שיחזור ויתתקן כל הנ"ל שנזכה להכרית זרעו של עמלק וכו'.
אות טו
וזה בחינת ג' איכה של מגילת קינות שמקוננין בתשעה באב. שעיקר הצעקה והקינות הם על שאבדנו ג' מצוות הנ"ל. וזה איכה ישבה בדד העיר רבתי עם וכו'. זה בחינת קינה על שאין אנו זוכים להכרית זרעו של עמלק ומחמת זה מתגבר התגברות התאוות של הדמים שבחלל השמאלי שמחמת זה צריכין לישב בדד ולידום ולסבול חרפות ובזיונות ושפיכת דמים רבים בחינת ישב בדד וידום ועל זה אנו מתחילין לקונן איכה ישבה בדד וכו'. וזה העיקר רבתי עם רבתי בגוים שרתי במדינות וכו' שמקוננין על חורבן ירושלים שהיא עיר מלוכה שנחרבה שזה בחינת פגם מצוות למנות מלך שהוא בחינת הוא"ו שבתוך האלף שעל ידי זה ממשיכין מנקוה העליונה לנקה"ת כנ"ל. וזה העיר רבתי עם בחינת עיר מלוכה כי אין מלך בלא עם וברוב עם הדרת מלך ועתה נחרב כל זה בעוונותינו הרבים. וזה רבתי בגוים ודרשו רז"ל רבתי בדעתו בחינת פגם החכמה שהוא בחינת נקודה העליונה שנסתלקה ונתעלמה בהעלם גדול בעוונותינו הרבים ואין מאירה על ידי הוא"ו בחינת מלך לנקודה התחתונה שכל זה מרומז בפסוק זה איכה ישבה בדד בחינת נקה"ת שנפגמה כנ"ל. העיר רבתי עם בחינת פגם למנות מלך וכו' כנ"ל. רבתי בגוים שהוא רבתי בדעתו בחינת פגם נקודה העליונה כנ"ל. אך כל אחד מהג' נקודות הנ"ל כלולה מכולם כי אחד תלוי בחבירו. כי על ידי שאין כורתין זרעו של עמלק אין לנו מלך. כי אדרבא מלכות אדום עמלק מתגברת בעוונותינו הרבים. ואזי נפגם הוא"ו שממשיך מנקודה העליונה לנקודה התחתונה וממילא נתעלם הנקודה עליונה וכו'. ועל זה מתאבלין איכה ישבה בדד וכו' הנ"ל אך עיקר הקינה על פגם נקודה התחתונה כנ"ל. וזה בכה תבכה בלילה וכו' בחינת פגם פגימת הלבנה שהוא בחינת נקודה התחתונה בחינת פני יהושע כני לבנה וכו' כמו שכתוב שם וכשזוכים שנקודה התחתונה בחינת יהושע התלמיד בחינת לבנה מקבל כראוי מהרב בחינת משה בחינת חמה וכו'. אזי הוא בחינת תיקון ומילוי פגימת הלבנה המושלת בלילה. ואזי עיקר השמחה שזוכה בחינת השמחה של קידוש לבנה בחינת ששים ושמחים בבואם וכו'. כי אז מאיר מתכות דקדושה מלכות דוד משיח שעל ידי זה עיקר השמחה שזהו בחנית השמחה של קידוש לבנה בחינת ששים ושמחים בבואם וכו'. כי אז מאיר מלכות דקדושה מלכות דוד משיח שעל ידי זה עיקר ההמשכה מנקודה העליונה לנקודה התחתונה כנ"ל שאז עיקר השמחה בחינת ה' מלך תגל הארץ וכו'. ועתה בגלותינו שמתגבר בחינת זרע עמלק שזהו בחינת פגימת הלבנה על זה מקוננין בכה תבכה בלילה דייקא שאז עיקר הפגם של פגימת הלבנה המושלת בלילה וכו' וכנ"ל וזה גלתה יהודה מעוני וכו' כל רודפיה השיגוה בין המצרים כל זה מרמז על גודל התפשטות מלכות אדום עמלק שהוא בחינת הגלות הארוך האחרון הזה שהם מצירים ברדיפות גדולות מכל צד כי הוא כלול מכל הסטרא אחרא והקליפות עד אשר אין דרך לפנות ימין ושמאל שזהו בחינת כל רודפיה השיגוה בין המצרים בחינת סבוני כמים כל היום הקיפו עלי יחד וכו': וזה דרכי ציון אבילות מבלי באי מועד. כי ברגלים נצטווינו לעלות לרגל לבית המקדש לראות את פני ה'. ואז היה בחינת שלימות אדם הנ"ל. כי על ידי זה המשכנו בבית המקדש מנקודה העליונה לנקודה התחתונה שזהו בחינת תיקון הדרך של תשובה כמו שכתוב בהתורה הנ"ל שנתתקן על ידי הדרך הקדושה של העולי רגלים לבית המקדש ועתה בעוונותינו הרבים דרכי ציון אבילות מבלי באי מועד לעלות לרגל כמו שדרשו רז"ל היינו כנ"ל. וזהו היו צריה לראש וכו' בחינת התגברות עמלק תוקף הדמים שצריכין להכניעם על ידי בחינת נקודה התחתונה. ובעוונותינו הרבים היו אלו הצרים לראש שהם רוצים לעלות לאש שהוא בחינת נקודה העליונה שרוצים להתגבר לפגום גם שם ח"ו שזהו בחינת חורבן בית המקדש שהוא בחינת נקודה העליונה כנ"ל. ואיכה ב' עיקרו כנגד נקודה העליונה בחינת חורבן בית המקדש כמו שכתוב איכה יעיב ה' באפו את חומת בת ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא זכר הדום רגליו וכו' שהוא הבית המקדש וכו'. וזהו השליך משמים ארץ ואיתא בזוהר הקדוש שבחינת ארץ השליך משמים וכו' עיין שם היינו כנ"ל שהשליך נקודה התחתונה שהוא בחינת ארץ השליכה והרחיקה מנקודה העליונה שהוא בחינת שמים וכנ"ל. ואיכה ג' בחינת פגם הוא"ו שהוא בחינת למנות מלך. כי כל איכה ג' יועם נאמר על הסתלקות יאשיהו המלך וכו' כמו שאמרו רז"ל.
אות טז
וזה זכור ה' מה היה לנו. בכאן כולל כל הג' קינות הנ"ל. שהם על פגם ג' נקודות הנ"ל. וזהו הביטה וראה את חרפתינו. זה בחינת שאנו מבקשים מהשם יתברך שיביט ויראה את ריבוי החרפות ובושו"ת ושפיכות דמים שאנו סובלים וירחם עלינו על ידי זה לתקן בחינת נקודה התחתונה. כי עיקר התשובה על ידי חרפות ובזיונות ושפיכות דמים שסובלין ושותקין כנ"ל. וזה נחלתינו נהפה לזרים בחינת חורבן בית המקדש נקודה העליונה כנ"ל. וזה גם כן יתומים היינו ואין אב. כי אב בחכמה בחינת נקודה העליונה. כי שלש ראשונות חשובות כאחד. והם כולם בחינת נקודה העליונה. וכשנסתלק ונעלם נקודה העליונה מנקודה התחתונה על ידי פגם העוונות ח"ו. זה בחינת יתומים היינו ואין אב. כי נחשבים כיתומים ממש שאין להם אב להשפיע להם כל צרכם. כי אין הנקודה העליונה מאירה ומשפיע כראוי שפע גשמיות ורוחניות לנקודה התחתונה שמשם אנו מקבלים כל ההשפעות כידוע. וזהו מימינו כבכסך שתינו וכו'. שהשפע מתעכבת מאד גם בגשמיות היינו כנ"ל. וזה מצרים נתנו יד אשור לשבוע לחם וכו' כי עכשיו רוב השפע אצלם כידוע ומוכרחין ישראל ליזון מתמצית השפע שהם מקבלים בעוונותינו הרבים כמובא. וזה זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם. זקנים בחינת נקודה העליונה בחינת זקן זה קנה חכמה וכנ"ל. בחורים מנגינתם. כי עיקר ההמשכה מנקודה העליונה לנקודה התחתונה הוא על ידי ניגון ושמחה בחינת עשרה מיני נגינה שעל ידי זה עיקר הדבקות וההתחברות להשם יתברך להמשיך קדושת התנוצצות אלקותו ממעלה למטה מנקודה העליונה לנקודה התחתונה. ועכשיו בעוונותינו הרבים שבת כל זה. וזה שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולינו. כי כשנמשך השפעת הדעת וכו' משם על ידי בחינת הוא"ו שהוא בחינת למנות מלך אז כל השמחה בחינת ה' מלך תגל הארץ וכו' וכנ"ל. וזה נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו שעל ידי חטאינו נחרב הבית המקדש שהוא בחינת נקודה העליונה בחינת עטרת ראשינו וכנ"ל.
אות יז
וזה אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור וכו'. כסאך זה בחינת כסא הנ"ל שהוא בחינת נקודה העליונה שהוא בחינת כסא הנ"ל שהוא בחינת נקודה העליונה שהוא בחינת כסא דמתכסיא לעילא מואו שבאל"ף. כי בשעת החורבן ח"ו שהוא בחינת הסתלקות השכינה בחינת עשר מסעות נסעה השכינה וכו', כמו שאמרו רז"ל. אז דייקא מקבלין החיות מבחינת ההעלמה שנמשך חיות בהעלם גדול מנקודה עליונה שהוא בחינת כבוד אלקים הסתר דבר בחינת כסא דמתכסיא וכו'. ומזה מקבלין חיות בהעלם גדול בשעת החורבן. ובשביל זה צועקין איכה כמה פעמים שהוא בחינת אי"ה מקום כבודו וכו'. (כמובא מזה בדברינו בהלכות יבום וחליצה הלכה ד'). כי עיקר השלימות היא לגלות מלכותו בעולם שזה עיקר התיקון של בנין בית המקדש שהוא להמשיך האור מנקודה העליונה לנקודה התחתונה שהוא בחינת מלכות עד שיתגלה מלכותו לעין כל שעל זה אנו מבקשין כמה פעמים כמו שכתוב ותמלוך אתה ה' לבדך בהר ציון משכן כבודך וכו'. ככתוב ימלוך ה' לעולם אלקיך ציון וכו'. עד שיקוים וידע כל פעול כי אתה פעלתו וכו'. אבל על ידי חטאינו נחרב הבית המקדש ונתעלם מלכות דקדושה. ומלכות דסטרא אחרא מתגברת וכו'. וכל זה מחמת שאין נמשך ההארה מנקודה העליונה לנקודה התחתונה כי אם מעט דמעט בהעלם נפלא. ואז נאמר ותרד פלאים אין עוזר לה. ואז צריכין לחפש ולבקש מאד מאד את השם יתברך ולבקש מאד איה מקום כבודו וכו'. (כמו שכתוב בלקוטי תנינא בסימן י"ב) שהוא בחינת צעקת איכה וכו' כנ"ל.כי מהאלף הנ"ל נעשה פלא בחינת כי יפלא ממך דבר למשפט וכו'. שזהו בחינת הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא וכו'. ואז צריכין לחפרו יתברך מאד ולצעוק הרבה פעמים איכה בחינת בקשת אי"ה הנ"ל. עד שעל ידי הבקשה יזכה שיתהפך הירידה לעליה עד שהשם יתברך יעשה עמנו נפלאות לטובה בבחינת אראנו נפלאות לטובה בבחינת אראנו נפלאות. בחינת הפלא חסדך וכו'. עד שנזכה לתשובה שלימה ונזכה להשלים בחינת האלף הנ"ל. עד שיהיה נעשה בחינת אדם הנ"ל שעל זה נאמר והיה כי יפלא בעיני העם הזה גם בעיני יפלא על החסד הגדול אשר אעשה לכם. וכל זה אי אפשר לזכות כי אם בכח שבת קדש בחינת הצדיק האמת שהוא בחינת משה משיח שנקרא פלא יועץ וכו'. שעצותיו נפלאות ועמוקות מאד שזהו בחינת אלף אורות שנסתלקו על ידי חטא העגל שאז נסתלקו הכתרים מישראל ומשה רבינו חוזר ומקבלם בשבת ומאירים לישראל וכו' כמו שכתוב בכוונות ישמח משה וכו'. ומשם הוא תוספות קדושת שבת שנמשך מבחינת משה על כל אחד מישראל כפי מה שזוכה לקרב את עצמו אל הצדיק ואל השבת וכו'. שעל ידי זה יכול כל אחד להחיות ולחזק את עצמו בכל מקום שהוא וכו' וכנ"ל. ועל זה אנו מבקשין בסוף הקינות אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור שבכל דור ודור אפילו עתה בתוקף החורבן והגלות. אף על פי כן מאיר בהעלם בחינת כסאך שהוא בחינת נקודה העליונה בחינת כסא דמתכסיא וכו' כנ"ל רק שאין זוכין שתאיר הנקודה העליונה לנקודה התחתונה שתתגלה מלכותו כראוי לעי כל. ועל זה אנו צועקין ומתחננין למה לנצח תשכחינו וכו'. מאחר שבאמת מתעלם כסאך בחינת נקודה העליונה בכל דור ודור גם עתה. על כן למה לנצח תשכחינו וכו' רק תרחם עלינו ותשיבנו אליך שזהו שמסיים השיבנו ה' אליך ונשובה וכו'. נמצא שבסוף קינות איכות מרמז לנו הנביא שעדיין ה' עמנו אפילו בתוקף החורבן רק שהוא בהעלם. על כן צריכין להתחזק לטעון כל זאת עם השם יתברך הלא באמת אתה נעלם בינינו גם עתה וכו' כנ"ל על כן אל תוסיף להסתיר פניך מאתנו רק השיבנו ה' אליך ונשובה וכו'; וזה בחינת הדרך של בקשת איה שגילה רבינו ז"ל לבקשו ולחפשו יתברך תמיד וכו'. ועל ידי זה יזכה סוף כל סוף שתהיה הירידה תכלית העליה כמו שכתוב בסימן י"ב הנ"ל.
אות יח
וזה בחינת שבת נחמו אחר תשעה באב. כי עיקר הנחמה מכל הצרות. הכלולין בחורבן בית המקדש הוא שבת שהוא בחינת הצדיק האמת כנ"ל בחינת ויולד בן ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמינו וכו'. (כמובא בלקוטי תנינא סימן ב') כי על ידיז ה זוכין לתשובה שזה עיקר הנחמה כמו שכתוב ואשלם ניחומים לו ולאבליו וכמו שכתוב בזור הקדוש בענין המלאכים עת האדם שמתאבלים כשחוטא ח"ו. וכששב בתשובה נאמר עליו ואשלם ניחומים לו ולאבליו וכו'. וזהו נחמו נחמו ב' פעמים בחינת תשובה על תשובה. בחינת שמירת שתי שבתות הנ"ל שבהם תלויה הגאולה כנ"ל. וזה דברו על לב ירושלים. כי בהלב שם משכן הדמים שבשביל זה צריכין לסבול שפיכת דמים ובזיונות שהם עיקר התשובה ועל ידי זה נזכה לנחמות הנ"ל. וזהו דברו על לב ירושלים לנחמה מהצרות ושפיכות דמים הרבה שסבלנו. כי על ידי זה דייקא נזכה לנחמה כנ"ל וזהו כי מלאה צבאה וכו' בחינת מילוי האור הנמשך מנקודה העליונה לנקודה התחתונה וכו' כנ"ל. וזהו כי לקחה מיד ה' כפלים וכו'. כי על ידי הצדיקים שעשו תשובה על תשובה וסבלו שפיכות דמים על שפיכות דמים פעמים אין מספר וכו'. על ידי זה מנחמם ואומר להם כי לקחה מי ה' כפלים בכל חטאתיה. כי לקחו בכפלים שפיכות דמים וכו'. בחינת תשובה על תשובה וכו'. שזהו בחינת נחמו נחמו ב' פעמים וכנ"ל. וזה קול קורא במדבר פנו דרך ה'. במדבר דייקא בחינת אלו העושים עצמן כמדבר כמו שכתוב שם על הרבב"ח זימנא חדא קא אזלינן במדברא וכו'. וזהו פנו דרך ה' בחינת הדרך לתשובה הנזכר שם שנעשה על ידי זה שעושין עצמן כמדבר לדוש וסובלין שפיכות דמים וכו' כנ"ל. ישרו בערבה מסילה לאלקינו שאפילו בתכלית ערבה וחשך מאד גם שם מיישרים הצדיקים הנ"ל מסילה לאלקינו. כי עושים גם שם מסילות ודרכים ישרים לשוב אל השם יתברך מכל מיני ירידות שבעולם בבחינת ואציעה שאול הנך וכו' כנ"ל. וזה כל גיא ינשא בחינת נקודה התחתונה וכל הר וגבעה ישפלו בחינת נקודה העליונה. היינו שיתחברו יתקשרו נקודה התחתונה עם נקודה העליונה בבחינת במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו שהשם יתברך בעוצם ענוותנותו משפיל עצמו להאיר בנקודה התחתונה בחינת מלכות להרים מלכות דקדושה למעלה שזה עיקר התיקון כנ"ל. וזה ונגלה כבוד ה' בחינת כבוד אלקים הסתר דבר הנ"ל שנזכה שיהיה נגלה זה הכבוד לעין כל להאיר כבוד ה' על כל פני תבל שיקוים וכבוד ה' מלא את הארץ וכו' שכל זה נזכה על ידי הצדיקים בחינת שבת שעל ידי זה נזכה לבנין בית המקדש שאז יקוים והארץ האירה מכבודו בחינת ברוך ה' אלקים אלקי ישראל עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן. הלכות תחומין
אות יט
וזה בחינת תחום שבת אלפים אמה בחינת ב' אלפין כי שבת בחינת תשובה שעל ידי זה נעשה בחינת אלף הנ"ל שהוא בחינת תשובה שעל ידי זה נעשה בחינת אלף הנ"ל שהוא בחינת אדם וכו'. וכל ה נעשה על ידי בחינת אהיה בחינת אנא זמין למיהוי ולית אהיה בלא אלף בחינת אלף הנ"ל. וצריכין לעשו"ת תשובה על תשובה וגם צריכין להיות בקי בהלכה בקי ברצוא בקי בשוב בקי בעייל בקי בנפיק בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך שזהו בחינת סוד כוונת אלול שעל ידי זה זוכין לילך בדרכי התשובה וזהוב עצמו בחינת תשובה על תשובה כמובא בדברינו במקום אחר. כי אי אפשר לזכות לבקיאות הנ"ל כי אם מי שחזק בעצמו לילך בדרי התשובה תמיד יהיה איך שיהיה וכו'. וכל זה אי אפשר לזכות כי אם בכח הצדיק שעושה תשובה על תשובה תמיד וכנ"ל. וכל זה בחינת שבת כנ"ל. על כן תחום שבת אלפיים אמה בחינת ב' אלפין הנ"ל. כי תשובה בחינת אלף בחינת היה אבל צריכין תשובה על תשובה. וגם צריכין ב' בקיאות הנ"ל בחינמת אם אסק שמים וכו' ואציעה שאול הנך וכו'. על כן הם ב' אלפין. כי כל תשובה הוא בחינת אלף בחינת אהי' אנא זמין למיהוי וכו'. כי בשבת נאמר שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו כי הוא יום שביתה ומנוחה שאין בו טלטולים לדכים. כי כל הדכים והטלטולים של ששת ימי החול הם בשביל בירורים לברר ניצוצות הקדושים מבין הקליפות שנתפזרו בארבע כנפות הארץ מחטא אדם הראשון ומחטאי כל הדורות ובשביל זה צריכין לילך בדרכים לבררם. וזהו בעצמו בחינת מה שאמר אדמו"ר ז"ל שכל הדרכים הם בשביל לתקן פגם האמונה שנפגמת על ידי עוונות כי כל מצוותך אמונה. וכפי הפגם שפוגמין באיזה עבירה או ביטול מצוה כן נפגהמ האמונה ח"ו. ועל כן צריכין לשוב בתשובה לתקן פגן עון שהוא פגם האמונה הקדושה. ובשביל זה באים טלטול הדרכים כנ"ל. ומי שזוכה לילך או ליסע בדרך הראוי לאיש הישראלי שיזכור תמיד את השם יתברך בבחינת בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. ובפרט בדרך שצריכין ליזהר ביותר לזכור בהשם יבתרך כי כל הדרכים בחזקת סכנה ועיקר הסכנה שמחמת טלטול הדרך יכול לשכוח בהשם יתברך וכו' שמשם כל הסכנות גם בגשמיות. ומי שזוכה לילך בבדרך כראוי לישראל. אזי הדרך הוא בבחינת דרך אמונה בחרתי בחינת דרכי התשובה. אבל עיקר תיקון הדרך תיקון האמונה תיקון דרכי התשובה הוא בשבת שאז אין בירור רק כל הבירורים של כל ימי החול שבין למקומם בשבת ובאים למקום מנוחתם בבחינת מנוחת שלוה והשקט ובטח וכו'. ועל כן אז בשבת אסור אפילו לפסוע פסיעה גסה. כי אז עיקר תיקון התשובה שהוא בחינת שבת שהוא בחינת אומרים לו המתן שאי אפשר לפסוע פסיעה גסה. כי שלימות התשובה בחינת שבת הוא בבחינת מתונות בחינת המתן הנ"ל. ועל כן אסור בשבת לילך בדרכים רחוקים כי אם אלפיים אמה לטיול שהוא בחינת תחום שבת. כי כל הדרך וההילוך של שבת הוא רק בבחינת דרכי התשובה שנשלמין בשבת ובאים למנוחתם. ועל כן הם אלפיים אמה בבחינת ב' אלפין הנ"ל שהם בחינת דרכי התשובה וכנ"ל.
אות כ
וזה בחינת לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים נשכימה לכרמים. נלימנה בכפרים. ודרשו רז"ל בכופרים שהם הרשעים שנתרחקו מאד מהשם יתברך שגם הם צריכים להחזיקם בתשובה שזה בחינת ואציעה שאול הנך להכניע ולבטל הרע שלהם שהוא בחינת להכרית זרעו של עמלק שהוא בחינת להכניע הרע הגמור של הדם שבחלל השמאלי ולברר הטוב מהם להשיבם בתשובה. נשכימה לכרמים. הם בחינת הכשרים והצדיקים שנקראים כרמים כמו שכתוב ונתתי לה את כרמיה משם כמו שדרשו רז"ל. וכן לא יפנה דרך כרמים כמו שפירש רש"י שם. כי גם הצדיקים צריכין להיות בתשובה תמיד כנל שזהו בחינת אם אסק שמים שם אתה. וכל זה נאמר בשיר השירים לענין קדושת שבת כמובא בכתבים שאז עיקר הדרך לצאת אל השדה הוא רק בשביל בחינת דרכי התשובה שנשלמין אז בבחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך שזוה בחינת נלינה בכפרים נשכימה לכרמים וכו' וכנ"ל. וזה שם אתן את דודי לך. כי זה עיקר השלימות החיבור והאהבה בין כנסית ישראל להשם יתברך כשנשלם דרכי התשובה כנ"ל. וזה הדודאים נתנו ריח שני דודאים הטובים והרעים כמו שפירש רש"י שם היינו כנ"ל.
אות כא
ובשביל זה נוסעים לצדיקים על שבת כי כל צדיק הוא בחינת משה כמו שכתוב במקום אחר. ועיקר סוד קדושת שבת הודיע השם יתברך למשה שילך ויודיע לישראל בחינת לך והודיעם כנ"ל. וכן בכל דור ודור צריכין לבא להצדיק האמת שיודיע לו קדושת שבת שהוא בחינת תשובה. כי בוודאי עיקר מה שנוסעין לצדיקי אמת הוא כדי לזכות לתשובה מכל מקום שהוא. כי מי שנוסע ובא להרב בשביל פניה אחרת כדי לקבל ממנו איזה רבנות או התמנות אחר וכו' אין זה בכלל התקרבות לצדיק כלל. כי הרי הוא נוסע בשביל כבוד עצמו. אבל עיקר ההתקרבות להצדיק הוא כשכוונתו לה' לבדו כדי שיקרבו להשם יתברך וישיבהיו ממקום שנפל לשם וכו'. ועל כן הרוב נוסעים על שבת כי עיקר דרך התשובה שהוא בחינת בקי בהלכה וכו'. בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך הוא על ידי קדושת שבת כנ"ל.
אות כב
ועל כן כל ההכנה לקדושת ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום כפור הוא על ידי שבתות שמקום כמו שאמרו רז"ל שתקנו לקראות קודם ראש השנה תלתא דפרענותא בהג' שבתים שבין המצרים. ואחר כך שבעה דנחמתא ותרתי דתיובתא כי עיקר קדושת ראש השנה ויום כפור הוא לזכות לתשובה כי הם עשרת ימי תשובה. ועיקר התשובה הוא על ידי שבת כנ"ל. כי עידר היחוד בין משה ויהושע שהם בחינת חמה ולבנה נקודה העליונה ונקודה התחתונה הוא על ידי קדושת שבת כנ"ל כי עיקר התיקון הוא שבחינת משה וכו' יאירלבחינת יהושע וכו'. שעל ידי זה נשלם בחינת אלף ונעשה אדם לשבת על הכסא שזה נעשה עיקרו בשבת בבחינת ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו וכו'.
אות כג
כי כשאדם חוטא ח"ו אזי כפי חטאו נסתלק ונתעלם נקודה העליונה ואינה מאירה לנקודה התחתונה שזה בחינת פירוד שזה עיקר הפגם של כל העוונות ח"ו ועל ידי זה נחרב בית המקדש שהוא בחינת נקודה העליונה שנסתלקה למעלה ואינה מאירה כראוי בנקודה התחתונה. כי מבואר שם בהתורה הנ"ל שהבית המקדש הוא בחינת נקודה העליונה למעלה. על ידי זה נחרב הבית המקדש שוא מכון לשבתו שמשם היתה מאירה נקודה העליונה לנקודה התחתונה ואז הוא בחינת הסתלקות השכינה בחינת עשר מסעות נסעה שכינה וכו. ואז כל חיותינו הוא דייקא מההעלמה של המאמר סתום שמחיה כל המקומות הרחוקים מן הקדוש וכו' כמובן בהתורה ואיה השה לעולה (בסימן י"ב) ואז צריכין לצעוק איכה שהוא בחינת איה (וכמבואר כל זה במקום אחר בהלכות מליחה הלכה ג' שמבואר שם ענין תשעה באב ובין המצרים וכו' עיין שם) וזהו בחינת הג' שבתים של בין המצרים שמתחילין משבעה עשר בתמוז שבו נשתברו הלוחות על ידי חטא העגל. כי שבירת הלוחות ששבר משה בעת שראה עוצם החורבן שעשו מעשים מגונים כאלה שוא מעה העגל שהוא עבודה רה שהוא קיא צואה בלי מקום. וגם ויקומו לצחק וכו' כמו שדרשו רז"ל ומובא בפירוש רש"י ואז שבר משה את הלוחות והשם יתברך הסכים על ידו כמו שאמרו רז"ל. כי בזה ששבר את הלוחות עשה תיקון נפלא. היינו שראה שעתה אי אפשר בשום אופן לקבל שום קדושה באיתגליא כי אם בדרך העלם על ידי בחינת בקשה וחיפוש שהוא בחינת איה הנ"ל שהוא מאמר סתום שמחיה כל המקומות הרחוקים אפילו הנקראים מקומות המטונפים כמו שכתוב בהתורה הנ"ל. וזהו בחינת שבירת הלוחות והאותיו פרחיו למעלה ונסתלקה הקדושה למעלה שהם אותיות התורה שעל ידם עיקר התגלות כבודו בערה מאמרות שהם בחית עשרת הדברות. ועל ידי זה המשיך תיקון בחינת בקשת איה ה"ל להורות שעכשיו כל התיקון הוא דייקא על ידי ההעלמה וההסתלקות שמי שרוצה לחוס על עצמו כשרואה עוצם החורבן צריך לחפש ולבקש איה מקום כבודו. כי כבודו נסתלק ונתעלם מאד וכו'. ובשביל זה צועקין איכה בחצות. ובתשעה באב בחינת איה הנ"ל. ואז בין המצרים כל התיקון על ידי ג' שבתים שבין המצרים שקורין בהם תלתא דפרענותא לעורר ישראל בתשובה. ועיקר התשובה אז הוא על ידי בקשת אי"ה הנ"ל שהוא בחינת צעקת איכה וכנ"ל. ועל כן הם ג' שבתים כנגד ג' ראשונות שהם בחינת מאמר סתום בחינת נקודה העליונה שהוא בחינת כסא דמתכסיא וכו' שהוא בחינת נקודת סגול שכלול מג' נקודות. כי שלש ראשונות חשובות כאחת וכולם כלולים בבחינת כתר מאמר סתום. כי עליהם נאמר במופלא ממך אל תדרוש כמובא על פסוק ולמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל שהם בחינת ז' ימי הבנין וכו'. והכלל כי עיקר התיקון כשיש יחוד בין חמה ולבנה בין משה ויהושע שהם בחינת נקוה העליונה ונקודה החתונה שהוא כשמכניעין זרע עמלק שהוא בחינת תוקף הדם שבחלל השמאלי וכו' ואז מאירה הנקודה העליונה בנקודה התחתונה שמשה מאיר ליהושע דרך בחינת הוא"ו שבתוך האלף. ואז נשלם האלף ונעשה אדם לשבת על הכסא וכו'. וכל ה לא יהיה בשלימות כי אם כשיבנה בית המקדש שהוא בחינת נקודה העליונה וכו'. אבל בעת החורבן שהוא בחינת בין המצרים אז התיקון רק על ידי צעקות איכה שהוא בחינת בקשת איה הנ"ל אבל גם זה אי אפשר לזכות כי אם על ידי קדושת שבת קדש שאז מאיר בחינת אי"ה. ואז זוכין לעלות לשם בקדושה כי אז הוא עליית כל העולמות עד אמרמר סתום. ובכח זה יכולין להמשיך קדושת שבת לששת ימי החול לזכות תשובה שלימה אפילון הירודים מאד שהם בבחינת ונפיק שיוכלו למצוא את השם יתברך על ידי בקשת וחיפוש איה מקום כבודו (וכמבואר כל זה בהלכות שבתהלכה ה' עיין שם היטב) ועיין בדברינו היטב ענין בקשת אי"ה הנ"ל שהעיקר שאפילו כשאדם רואה בעצמו שנתרחק מאד מאד על ישדי מעשיו הרעים ומגונים אמד עש שנפל ח"ו לבחינת מקומות המטונפים גם אז אל יתייאש את עצמו בשום און רק יבקש וידרוש ויחפש גם שם איה מקום כבודו יתברך וכו' ועל ידי זה תהיה הירידה תכלית העליה כמבואר בסימן י"ב הנ"ל ובמקומות שדברנו מזה עיין שם.
אות כד
ואחר תשבע באה קורין ז' דנחמתא. כי על ידי האבילות של כלל ישראל בג' שבועות ובתשעה באב. על ידי זה נמשך בחינת בנין בית המקדש כמו שאמרו רז"ל כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה כמובא בספרים שבסוף יום תשעה באה נצמח צמיחת קרן משיח. ואז השם יתברך מנחם אותנו בכל מיני נחמות שהם ז' דנחמתא שקורין מן שבת נחמו עד ראש השנה שבהם מתחיל המתקת החרון אף של חטא העגל כמו שכתוב במקום אחר ועל כם הם שבעה דנחמתא כנגד בחינת הוא"ו שבתוך האלף שמאיר לנקודה התחתונה עתה שהם בכללם שבעה על ידי שממשיך האור מבחינת צמיחת קרן משיח שאז נתתקן כל הנ"ל ומאירה כמו שאמרו רז"ל כראוי על ידי בחינת הוא"ו שזה עיקר התיקון כנ"ל. וכל זה קורין קודם ראש השנה ועשרת ימי תשובה כי עיקר קדושת ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום כפור הוא על ידי השבתים אלו שקורין בהם אלו ההפטרות כי עיקר התיקון על ידי שבת כנ"ל. ועל כן קורין אחר כך תרי דתיובתא תרתי דיקיא בחינת תשובה על תשובה זשזה בחינת אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות דייקא כנ"ל (באות ח').
אות כה
וזה ידוע שכל התיקונים שישראל עוסקין ברא השנה ויום כפור הכל נגמר בשמני עצרת ושמחת תורה שאז עיקר גמר התיקון והיחוד. ואז מסיימין התורה ומתחילין אותה מחדש בראשית וכו' ומסיימין בשבת שהוא פרשת ויכולו. כי זה עיקר גמר כל התיקונים שעסקנו בהם מאלול וראש השנה וכו' עד עתה. הכל כדי להמשיך ולהאיר בנו קדושת שבת שהוא בחינת תשובה שיזכו מעתה כל ישראל להתחיל לקיים התורה מחדש ולשוב בתשובה כל אחד מכל מקום שהוא, שיהיה נמשך עלינו בחינת בקיאות בהלכה הנ"ל בחינת בקי בעייל בקי בנפיק בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך וכו'. שעל ידי זה שם האלף ונעשה אדם לשבת על הכסא וכו' שכל זה נמשך על ידי קדושת שבת שאז מאיטר בחינת משה ליהושע שבזה מסיימין התורה שמשה מת ונסתלק. ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה וכו' ומסיימין ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישאל ששבר את הלוחות לעינים כי זה כל תוקף גבורתו ביותר מכל הנפלאות שעה כמובן בפסוק זה על פי דרשת רז"ל הנ"ל שדרשו על פסוק זה ששיבר את הלוחות. כי בוודאי היא גבורה נפלאה וחידוש נפלא ונורא מאד. כי בזה המשיך בחינת תיקון בקשת האי"ה הנל שבזה יש תקוה גדולה אפילו לכל הנופלים מאד בחינת מקומות המטונפים שהם בחינת הרהורי ניאוף מגונים מאד וכפירות והרהורים ועקמימות שבלב נגד השם יתברך וקשיות וכו'. שהם בחינת עבודה זרה וכו'. ואף על פי כן גם להם יש תקוה אם ירצה על ידי בקשת איה הנל שזה נמשך על ידי שבירת הלוחות כנ"ל. ועל כן אחר כך מתחילין בראשית שהוא מאמר סתום בחינת איה הנ"ל ומסיימין בשבת. כי עיקר התיקון על ידי קדושת שבת כנ"ל. (ועיין ענין זה לעיל באות כ"ג ובהלכות נפילת אפים הלכה ו' אות ז'
אות כו
ועל כן נסתלק משה בשבת בשעתא דמנחה ברעוא דרעווין כי משם תיקון הנ"ל לכל הנופלים והרחוקים הנ"ל. כי נסתלק בקדושה נוראה לבחינת איה כי לא ידע איש את קבורתו כי שם הוא תכלית הידיעה דלא נדע שזהו בחינת קדושת שבת (כמו שכתוב בלקוטי תנינא בסימן פ"ג) ומשם ממשיך הארה לבחינת יהושעשיוכל להאיר בכל ישראל דרך זה לחזר ולעורר ולסמוך את כל הנופלים מאד לבל יתייאשו בשום אופן רק גם הם יחפשו ויבקשו את כבודו בבחינת איה מקום כבודו עד שיזכו בכל פעם למוצאו שיאיר פניו אליהם ויוכלו להתפלל וכו' גם הם כידוע כל זה למי שהתחיל ליכנוס בדרכים הקדושים האלו שאף על פי שנדמה לו שכבר נתרחק כל כך שאי אפשר לו להתפלל כלל וכו'. אף על פי כן כשמחזק את עצמו ושואל ומבקש אי וכו' כנ"ל. בתוך כך עוזרו השם יתברך שגם הוא יכול להתפלל קצת ואם הוא זק בזה כל ימיו יהיה אחריתו טוב לנצח. וכל זה הוא בחינת בקיאות בהלכה הנ"ל. שממשיכין על ידי הצדיק האמת בחינת משה שמודיע וממשיך קדושת שבת שהוא בחינת תשובה על תשובה תמיד איך שוא בכל דרגא ודרגא בעליה ובירידה עד שישובו כל ישראל להשם יתברך שעל ידי זה תבא הגאולה השלימה במהרה בימינו אמן סלה ועל כן בשמחת ותורה מפטירין מיד ביהושע. משה עבדי מת ועתה קום וכו' (עיין לקמן).
אות כז
וזה כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור שאין כסאו שלם ואין שמו שלם עד שימחה זכר עמלק. כי העיקר הוא להכרית זרעו של עמלק שה נעשה על ידי בחינת יהושע דייקא בחינת צא הלחם בעמלק שהוא בחינת נקודה התחתונה. אבל אי אפשר ליהושע לעשו"ת בר כי אם בכחו של משה בחינת נקודה העליונה כמו שכתוב והיה כשר ירים משה ידו וכו'. וכל ימי הגלות השם יתברך לוחם עמו. ואז אין הכסא שלם חסר האלף הנ"ל. וכן אין השם שלם. כי כשנעשה בחינת אדם לשבת על הכסא זה עיקר בחינת שלימות השם הוי' בריך הוא שהוא הוי' באלפין שעולה מ"ה גימטריא אדם שנשלם כשמכניעין הדם שיונק כשנסתלק ח"ו האלף שבאמצא הואו של שם מ"ה שאז עולה דם בחינת חורי פני אהיה עולה דם כמובן כל זה בכתבי האריז"ל בכמה מקומות על פי דרכו הקדוש. ובכל דור ודור כפי מה שמתגבר כל אחד להתקרב להצדיק האמת מתו בזיונות ושפיכת דימים הרה כן מאיר בחינת משה לבחינת יהושע שהם בחינת רב ותלמיד וכו' כ"ל. ועל ידי זה כורתין זרעו של עמלק ונעשין כל התיקונים הנ"ל. אבל המלחמה ארוכה מאד מאד. כי עמלק הוא מעולם צועה מרדות לישראל ומתפשט בכל פעם מאד מאד בכלליות ובפרטיות על כל אחד ואחד ועל כן הזהירנו התורה הקדושה זכור את אשר עשה לך עמלק. כי צריכין לזכור היטב מלחמתו הגדולה כדי לברוח בכל פעם אל הצדיק האמת ולתורתו הקדושה כי רק הוא לוחם מלחמת עמלק בכל דור ומכניס דרכי התשובה בעולם לכל אחד ואחד בחינת בקיאות הנ"ל שהוא בחינת מלומד מלחמה עד שנזכה שיבא משיח במהרה בימינו. שאז יהיה נכרת זרעו לגמרי כמו שכתוב שם והיה בהניח ה' אלקיך לך בארץ וכו' תמחה את זכר עמלק וכו'. כי כל כניסת ארץ ישראל הוא על ידי זה כמו שכתוב בהתורה הנ"ל ענין הג' מצוות שנצטוו בכניסתן לארץ ישרא שהוא להכרית זרעו של עמלק הנ"ל וכו' כנ"ל.
אות כח
וזה בחינת מצות מילה כי על ידי כריתות הערלה ושפיכות דמים של התיקונ שנשפך אז. זה בחינת כריתות זרעו של עמלק. כי עמלק הוא בחינת זוהמת הערלה בחינת פגם הברית. ועל כן חלק על מצות מילה. כי היה חותך מילות וזורק כלפי מעלה כמו שכתוב ויזנב בך כל הנחשלים אחריך כמו שאמרו רז"ל. ומצות פריעה שעל ידי זה נתגלה העטרה זה בחינת למנות מלך. כי התגלות העטרה זה בחינת תיקון הברית שעל ידי זה זוכין למלכות כמו יוסף הצדיק כמו שכתוב בזוהר הקדוש מאן דנטיר ברית זכה למלכא. וחר כך נותנין שם תינוק זה בחינת נקודה העליונה. כי שם של ישראל כלול בשמו יתברך כי שמו משותף בשמינו כי השם נמשך משורש החיות של ישראל מבחינת ישראל עלה במחשבה תחילה שזה בחינת נקודה העליונה ואז נשלם בחינת האלף שעל ידי זה נשלם בחינת אדם. רכע רק עתה התינוק בבחינת אדם. כי כשהערלה חופה על הברית אין זה תמונת אדם ועל כן רק ישראל שהם נמולים קרויים אדם:
ועל כן מילה דוחה שבת. כי אף על פי שקדושת שבת גבוה מאד מאד שאפילו בנין בית המקדש נדחית מפניו וכנ"ל. אף על פי כן אי אפשר להמשיך קדושת שבת בה העולם כי אם על ידי ישראל דייקא כמו שכתוב ולא נתתו ה' אלקינו לגויי הארצות וכו'. כי לישראל עמך נתתו באהבה וכו' כי ישראל ושבת הם בחינה אחת בחינת כלליות הקדושה העליונה בשרשה כמובן בסדר ההבדלה שמברכין המבדיל בין קדש לחול בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה. כי שבת בחינת כלליות התורה בשרשה וישראל וקודשאר בריך הוא כולא חד בבחינת אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ תפארת גדולה ועטרת ישועה יום מנוחה וקדושה לעמך נתת וכו' ועל כן אי אפשרשיומשך הארת קדושת שבת בזה העולם כי אם על ידי ישראל דייקא על ידי שהם שומרים את השבת כי על ידי העובדי כוכבים אי אפשר שיומשך קדושה זאת של שבת שגבוה ונעלמת מאד מאד ועל כן אדרבא גוי ששבת חייב מיתה. כי הוא אצלו בחינת ריבוי אור שגורם מיתה כידוע. וזה שיסדו רז"ל בסדר התפלה של שבת לפיכך יפארו ויברכו לאל כל יצוריו שבח יקר וגדולה יתנו לאל מלך יוצר כל המחניל מנוחה לעמו ישראל בקדושתו ביום שבת קדש. כי בשבת נמשך בחינת שביתה ומנוחה לכל היצורים שעל ידיז ה כל קיומם כמו שכתוב ויכולו השמים והארץ וכו' ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו ודרשו רז"ל מה היה העולם חסד מנוחה בא שבת בא מנוחה כתה ונגמרה המלאכה. אבל כל החיות דקדושה והמנוחה והשביה שנמשך בשבת על כל יצוריו הוא על ידי שישראל שומרים את השבת. ועל כן כל היצורים מחוייבים לפאר ולברך וכו' אותו יתברך בשבחים גדולים ונוראים על שהנחיל מנוחה לעמו ישרא וכו'. כי על ידי שמירת ישראל את השבת על ידי זה נמשך עליהם נייחא ושביתה וכו' וכנ"ל. ואפלו קודם מתן תורה היה הכל מתקיים בזכות ישראל שיקבלו את התורה ושישמרו את השבת. וזה ושמרו בני ישראל את השבת וכו'. ביני ובין בני ישראל אות היא. כי על ידי קדושת שבת שניתנה רק לישראל רואים גדולת ישראל שנתן להם יום מנוחתו לנחלה כמו שאמרו רז"ל כי סוד קדושת שבת הוא רק בינו ובין בני ישראל ואין דבר חוצץ ביניהם בבחינת ובשמחתו לא יתערב זר. ועל כן מילה דוחה שבת. כי רק על ידי מצוות מילה נעשה בחינת אדם בחינת איש ישראל שיש לו חלק בהמשכת קדושת שבת בזה העולם כנ"ל ועל כן בוודאי מצוה את דוחה שבת כי הוא תיקון בחינת אדם שהוא קדושת ישראל שכל קדושת שבת תלוי בהם כנ"ל. וזהו ממש ענין פקוח נפש שדוחה שבת מטעם מוטב שיחלל שבת אחת משיחללו שבתות הרבה כנ"ל. שעיקר הטעם כי כשנחסר אחד מישראל מן העולם נחסר המשכת קדושת שבת מזה העולם כנ"ל וכן מחמת זה מילה דוחה שבת. כי על ידי מצוות מילה נעה בחינת אדם ונכלל בקדושת ישראל שעל ידי זה נמשך על ידו קדושת שבת: ועל כן הוא דוחה שבת. כי כל המשכת קדושת שבת הוא על ידי ישראל כנ"ל בחינת ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם וכו' כנ"ל. על כן מילה ושבת הם תרין סהדין. כי שניהם תלוים זה בזה. כי אי אפשר להמשיך קדושת שבת כי אם על ידי ישרא ל החתומי בחותם הקדוש שהוא מצוות מילה שעל ידי זה נעשה איש ישראל כנ"ל וכן אי אפשר להתקיים בקדושת ישראל כי אם על ידי שבת. כי עיקר הקדושה הוא קדושת הברית אבל זעירין אינון דזכיין לזה בשלימות אבל עיקר קיום רוב ישראל שאינם צדיקים כראוי בקדושת הברית בפרט שיש הרבה מאד שפגמו בזה כמו שפגמו כל קיומם על ידי מצוות מילה ושבת כי על ידי מצוות מילה כל ישראל נקראים בשם צדיקים (כמו שכתב רבינו ז"ל בהתורה צוי צדק בסימן כ"ג) ועל ידי שבת זוכין לתשובה להתחזק את עצמו בכל מקום שהוא וכו' ועל ידי זה הכל מתקיימים בקדושת ישאל ועל כן שבת ומילה הם תרין סהדין כנ"ל ובחול הם העדות תפלין ומילה. כי גם בחול כל קיומינו הוא על ידי שבת שמחהי כל ימות השבוע כמובא. רק שבחול אי אפשר להמשיך קדושת שבת כי אם על ידי שמקשרין על עצמם התפילין הקדושים. אבל שבת קדוש מעצמו ואסור אז להנח תפילי. כי על ידי קדושת שבת בעצמו נכללין ונקשרין בו יתברך כנ"ל:
אות כט
ומעוצם מעלת קדושת שבת על כן אפילו מצוות תקיעת שופר בראש השנה נדחית מפני כזירת שבות של שבת כמו שאמרו רז"ל שראש השנה שחל להיות בשבת אין תוקעין בשופר. והטעם משום שמא יעבירנו ד' אמות בראש השנה:
כי בשבת אסור להוציא או להכניס מרשו"ת הרבים לרשו"ת היחיד או מרשו"ת היחיד לרשו"ת הרבים והתנא התחיל מסכת שבת באיסור הוצאה דייקא וכמו שאמרו רז"ל הוצאה איידי דחביבא ליה אקדמא ברישא וזה בחינת יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן אבע בחוץ. כיצר העני עומד בחוץ ובעל הבית פנים. פנים וחוץ זה בחינת עייל ונפיק. ובחינת עייל יש רצוא ושוב. וכן בבחינת ונפיק. והעני והבעל הבית הם בבחינת הרב ותהלמיד בחינת משה ויהושע בחינת חמה ולבנה. שהם בחינת נקודה העליונה ונקודה התחתונה והעני עומד בחוץ הוא בבחינת ונפיק נגד הבעל הבית שהוא בפנים בחינת עייל ואצל בחינת בעל הבית בעצמו יש בחינת עייל ונפיק ובין בבחינת עייל ובין בבחינת ופנפיק יש רצוא ושוב. וכן אצל העני שהוא נגד הבעל הבית בחינת ונפיק יש בו גם כן בחינת עייל ונפיק ובכל אחד יש רצוא ושוב. ועל כן הם שתים שהם ארבע בפנים ושתים שהם ארבע בחוץ:
כי הצדיק והרב בחינת משה שהוא בחינת עייל שהוא בחינת הבעל הבית של העולם שעומד בפנים יש אצלו בעצמו בחינת עייל ונפיק. כי יש לו עבודות פנימיות וחיצוניות כמו שכתוב במקום אחר (בסימן כ"ה) וכשעוסק בדביקות להשם יתרך ובעבודות פנימיות בתורה ותפלה זה בחינת עייל אצלו וגם שם יש רצוא ושוב. כי אפילו בשעת הדביקות והביטול וכו'. צריך שיהיה לו רצוא ושוב שלא יתבטל לגמרי כידוע. וכן כשיוצא לחוץ בחינת ונפיק לפי בחינתו. דהיינו שיוצא לעסוק בעבודת חיצוניות באכילה ושתיה ולדבר עם בני אדם וכו'. גם אז בוודאי דבוק בהשם יתברך בשכל גדול אבל הכל בבחינת רצוא ושוב. וזה בחינת שתים שהן ארבע בפנים. ובוודאי בחינת ונפיק של הצדיק בחינת משה גבוה הרבה מבחינת עייל של שאר העולם שהם בחינת התלמידים שהם בחינת יהושע וכו' (וכמו שכתוב בסימן כ"ה הנ"ל בהתורה אחוי לן מנא עיין שם) וכן אצל העולם כל אחד לפי בחינתו שהם בחינת ונפיק כנגד הצדיק. גם אצלם יש אצל כל אחד ואחד בחינת עייל ונפיק. כי כשעוסק בתורה ותפילה זה בחינת עייל כנ"ל וכשיוצא לחוץ לעסוק במשא ומתן או לאכול וכו'. זה בחינת ונפיק. וכשעוסק בתורה וכו' שהוא בחינת עייל צריך להיות לו בחינת רצוא ושוב כי צריכין לדבק את עצמו בהשם יתברך תמיד בבחינת רצוא ושוב. ואפילו כשעוסק במשא ומתן או באכילה ושתיה וכיוצא צריך לזכור בהשם יתברך והכל בבחינת רצוא ושוב שלא יכנוס ויצא חוץ מהגבול. כי אפילו בקדושה צריך שלא יהרוס לכנוס במה שאין לו רשו"ת מכל שכן בחוץ צריכין לשמור מאד מאד המחשבה שבמוח שלא יצא לחוץ מגבול הקדושה. ועל כן הם שתים שהן ארבע גם בחוץ ועיין בתחילת מסכת שבת הפלפול שבגמרא על משנה זאת ב' שהן ד'. שהקשו הני תמני תרתי סרי הוו. וליטעמך שיתסרי הווין. כי בענין הבקיאות הנל יש כמה בחינת וכו'. וכן מה שכתוב מקודם רשויות קתני כון כל עקירת חפץ ממקומו תנא הוצאה קרי לה וכו' ועיין לקמן.
אות ל
וכל הל"ט מלאכות שעושין בכל ששת ימי המעה כולם הם בירורים כנ"ל לברר הקדושה מחוץ לפנים. כי בוודאי עיקר הקדושה הוא בפנים בבחינת עייל רק שצריכים להיות בקי גם בבחינת ונפיק. כי בשביל זה בא האדם לזה העולם בשביל נסיון ובחירה שיהיה מוכרח לצאת לחוץ לעסקו בצרכי הגוף גם כן ששם עיקר הנסיון. וצריך להיות בקי שם מאד שלא יטעה בדבר רק יעמוד בנסיון ויברר מה שצריך לברר ויכניס בכל פעם מחוץ לפנים וזה עבודת כל אדם בזה העולם ועל כן הקדים התנא הוצאה ברישא. כי כל המלאכות כלולים איסור הוצאה מרשו"ת לרשות. כי כל המלאכות הם בחינת בירורים מרשו"ת הרבים לרשו"ת היחיד שהוא רשו"ת יחידו של עולם כמו שכתוב בזוהר הקדוש. ובשבת אסור הוצאה מרשו"ת לרשו"ת וכן כל המלכות כלולים בזה כנ"ל. כי בשבת אין בירור. כי קדושת שבת הוא בבחינת המתן הנ"ל שזה עיקר הסעיוע של הבא לטהר כמובא. בהתורה הנל הבא לטהר מסייעין לו אומרים לו המתן. כי כל העבירות והפגמים ח"ו באים על שלא המתין כמובא במקום אחר. וכמו שאמרו רז"ל לענין אדם הראשון שחטא בעץ הדעת וכו' על שלא המתין כמו שכתוב שם מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון וכו'. ועיקר הפגם על ידי הבהלה כמו שכתוב ואץ ברגלים חוטא. ועל כן נקרא הפוגם ותועה מדרך האמת איש מבוהל (ועיין מזה במקום אחר). וכל זה נמשך בשרשו מפגם הבקיאות הנ"ל שאינו ממתין ומתיישב בדעתו כראוי שמזה בא בחינת הציץ ונפגע הציץ ומת שזה בחינת פגם הצדיקים הגדולים שפגמו בבקיאות הנ"ל ברצוא ושוב בעייל ונפיק וכו'. עד שיש שפוגמים כל כך שהם בבחינת אחר שקיצץ בנטיעות רחמנא ליצלן רק ר' עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום נכנס ויצא בדייקא בחינת עייל ונפיק שהיה בקי בהם כראוי אשרי לו. ועל כן כשמגיע שבת אז אסור להוציא ולהכניס מחוץ לפנים או להיפך כי אז אין בירור כי אז הוא בחינת המתן שהוא בחינת הבקיאות הנ"ל. ואז נמשך שביתה ונייחא על כל הבירורים שישובו ויעלו בכניסת שבת כל אחד למקומן. אבל בשבת הם צריכין לשבות ולשקוט. וכל אדם צריך לשבות אז ולבלי לצאת ממקומו כמו שכתוב שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו שלא יעסוק בשום מלאכה שהם בחינת בירורים והוצאה להכנסה מרשו"ת לרשו"ת רק צריך להמשיך על עצמו קדושת שבת שהוא מנוחת שלוה והשקט כדי להמשיך עליו ישוב הדעת הנ"ל בחינת בקירות הנ"ל בחינת המתן הנ"ל עיקר דרכי התשובה שנתתקנים בשבת כנ"ל.
אות לא
ובראש השנה הוא עיקר התשובה כי הוא ראשון לעשרת ימי תשובה כי אז נברא אדם הראשון ונקרא אדם כדי שיזכה להיות הכלל בבחינת אדם הנ"ל. ופגם אז בחטאו. ועל ידי זה נפגם בחינת אדם הנ"ל. והתיקון על ידי תשובה שצריכין לעסוק בתיקון זה בכל שנה מראש השנה עד שמיני עצרת. והכל לתקן בחינת אדם. ועיקר התשובה על ידי תקיעת שופר. כמו שכתוב עורו ישנים מתרדמתכם וכו'. ועל כן תוקעין תר"ת תקיעה בראש ותקיעה בסוף. זה בחינת נקודה העליונה ונקודה התחתונה. ותרועה באמצע או תרועה ושברים מספק שבהם שינוי קולות של גניחה ויללה שזה בחינת הוא"ו שהוא בחינת השינוי גוונין שנשתנה פניו לכמה גוונין על ידי הבושה ושפיכות שדמים שהוא עיקר התשובה כמו שכתוב שם. ועל כן הוא ראש השנה בראש חדש כי אז עיקר תיקון הלבנה שהוא בחינת יהושע שתתקן על ידי התשובה שעל ידי זה מאירה החמה להלבנה בחינת משה ליהושע וכו' כנ"ל. ועל כן כשחל ראש השנה בשבת אין תוקעין בשופר שמא יעבירנו ד' אמות ברשו"ת הרבים.כי כל כל התשובה על ידי שבת כנ"ל והעיקר על ידי בחינת המתן בחינת אל יצא איש ממקומו ביום השבת שלא יצא חוץ לד'מותיו כי ד' אמות שיש לכל אדם הראש השנה הם בחינת רשו"ת היחיד אצלו וכשמוציא מהם זה בחינת שמוציא מרשו"ת היחיד לרשו"ת הרבים. שזה עיקר איסור מלאכה בשבת כנ"ל וזה עיקר פגם התשובה פגם הבקיראות של עייל ונפיק הנ"ל ועל כן מחמת גזירה את שלא יוציא השופר מרשו"ת לרשו"ת אסרו תקיעת שופר בשבת לגמרי חוץ למקדש כי חוץ מקדש צריכין ליזהר מאד שלא לפגום בבחינת בקיאות הנל ובפרט עתה בשעת החורבן ואריכת הגלות בכלליות ובפרטיות אצל כל אחד ואחד שצריכין להמתין הרבה כמו שכתוב אם יתמהמה חכה לו וכמו שכתוב לכם יחכה ה' לחננכם וכו' וכתיב לכן חכו לי עד יום קומי וכו' וכן כל אחד ואחד לענין גלות המר של נפשו שנתעה על ידי עוונותיו למקום שנתעה. ונפשו נבהלה מאד וחפץ ומשתוקק מאד לשוב להשם יתברך ועדיין לא עלתה בידו שצריך ליזהר מאד לבלי לייאש את עצמו בשום אופן כמבואר כבקר פעמים אין מספר. כי צריכין להמתין הרבה כנ"ל וכל זה נמשך על ידי קדושת שבת כנ"ל שעל ידי זה עיקר תיקון התשובה כ"ל ועל כן מחמת גזרירה שמא יעבירנו וכו'. שזה גפגם שבת פגם הבקיאות של עייל ונפיק פגם בחינת המתן הנ"ל. על כן דחו תקיעת שופר בשבת. כי חשש פגם שבת ח"ו שהוא שמא יעבירנו הוא קלקול דרכי התשובה כנ"ל. ועיקר החשש שמא מחמת טירדת המצוה של תקיעת שופר ילך אצל חכם וכו' ועל ידי זה יעבירנו דד"א כמו שאמרו רז"ל היינו כי דייקא מחשש המהירות והבהלה. כי כל אחד מישראל נבהל מאד לשוב להשם יתברך. אף על פי שצריך לזרז את עצמו מאד ולרוץ בכל כחו לצדיקי אמת והנלווים עליהם לקרבו אליו יתברך. אבל אף על פי כן הכרח שימתין כנ"ל. ועל כן חששו שמחמת טירדת המצוה של תקיעת שופר שהוא בחינת תשובה שמא על ידי זה דייקא יפגום בקדושת שבת שהוא עיקר התשובה עיקר תיקון בחינתהמתן הנ"ל. ויעבירנו ד' אמות בראש השנה שזה עיקר פגם התשובה כנ"ל. על כן דחו אז תקיעת שופר. וסמכו על קדושת שבת בעצמו. שבלא תקיעת שופר, עלידי קדושת שבת בעצמו יתתקנו דרכי התשובה שצריכין לתקן בראש השנה שהוא ראשון לעשרת ימי תשובה. על כן אין תוקעין בשופר אז וכנ"ל.
אות לב
וזה בחינת הה' זכירות שצריכין לזכור בברכת אהבת עולם ובקריאת שמע שהוא אמונת יחוד כמו שאמרו רז"ל כי צריכין לזכור מעשה עמלק. כמו שכתוב זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים וכו'. שהוא בחינת להכרית זרעו של עמלק. שהוא כנגד בחינת נקודה התחתונה בחינת דום לה' להכניע הדם שבחלל השמאלי וכו' כנ"ל. כי עתה כל המלחמות שלוחמין עם בחינת עמלק. הוא רק על ידי הזכירה לבד שזה עיק המצוה כמו שכתוב זכור את אשר עשה לך עמלק וכו'. ועל כן קורין בתורה פרשת זכור. והוא מצות עשה דאורייתא וכן צריכין לזכור בכל יום בפרט קודם קבלת עול מלכות שמים בפרשיות קריאת שמע כדי להכניס המחשבה שבמוח ולב לזכור שיש קליפת עמלק שאורב תמיד על כל אחד מישראל בלי שיעור ואי אפשר להכניעו ולעוקרו לגמרי שלא יתבטל הבחירה. רק סוף כל סוף ימחה זכרו ולעת עתה צריכין לזכור ולהאמין בזה למען יהיו עיניו צופיות אל ה' תמיד שיצילנו ממנו ולקיים דום לה' וכו' לסבול שפיכת דמים וכו' וכנ"ל ושכל זה בכח קדושת שבת שהוא בחינת קדושת הצדיק שצריכין לזכור תמיד בכל עת בבחינת זכור את יום השבת וכו' זכרהו מאחד בשבת וכו' (ועיין לקמן). וזה בחינת זכירת מעשה מרים שלא לדבר לשון הרע כי לשון הרע שקול כנגד ג' עבירות עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים שהם כנגד הג' נקודות הנ"ל והאו גדול שבכולם כי על ידי לשון הרע מפריד אלוף בחינת ונרגן מפריד וכו' כי מפריד בין כלל ישראל בחינת נקודה התחתונה ובין הצדיק נקודה העליונה וכו'. כי עיקר לשון הרע כשמדברין על הצדיק והנלווים אליו ואפילו כשמדברים על שום אחד מישראל. כפי הלשון הרע כן מעוררין ח"ו קטרוג עליו להפפרידו ח"ו מהנקודה וכו'. ועל כן עיקר התיקון הוא שלום שבשביל זה צריכין להיות כמדבר ולסבול שפיכות דמים ויהיה מן השומעים חרפתם ואינם משיבים עד אשר ישובו המה אלינו וכו'. וזה בחינת זכירת יציאת מצרים. כי יציאת מצרים ומפלת עמלק הם בחינה אחת שוא להכניע הצרים והרודפים את ישראל בכל עת שהם בחינת הרע שבדם שבחלל השמאלי שמשם יניקתם. כי משם אחיזת כל השבעים אומות. וישראל נבחרו מכל עם ולשון. והעיקר על ידי קדושת אבותינו השבעה רועים והעיקר משה רבינו שקידשו עצמן כל כך עד שהכניעו לגמרי הדם שבחלל השמאלי וכל התאוות והמדות רעות הנמשכין ממנו הכל ביטלו בשלימות עד שזכו למה שזכו לבחינת נקודה העליונה וכו'. והם המשיכו הקדושה לזרעם עד שכל ישראל כולם קדושים כנגד כל השבעים אומות שעל ידי שקיבלו את התורה שמרוה לנו לקדש עצמינו באכילה ושתיה על פי מצות התורה וכן בעניני אישו"ת שיהיה הכל על פי התורה וכו'. ועל ידי זה הם מכניעין הדם שבחלל השמאלי שעל ידי זה יצאנו ממצרים בנסים ונפלאות על ידי שכבר נתקדשו קצת ובזכות אבות. ועל ידי זכות התורה שעתידין לקבל וכו'. ואנו צריכין לזכור יציאת מצרים בכל יום כדי לחזק אמונתינו בו יתברך ולחזק כחינו לצפות לישועה תמיד שכמו שהוציאנו מצרים בנסים ומופתים נוראים כאלה כן נזכה להכניע ולבטל כל הצרים וכו' ועיקר כולם הוא עמלק שכולו מכולם כמו שכתוב ראשית גוים עמלק וצריכין לזכור היטב שכבר עקרו אותו כמה פעמים בימי משה ויהושע ודוד ובימי מרדכי. אבל הוא קליפה חזקה כל כך שעדיין השם יתברך בעצמו לוחם עמו עד דורו של משיח עד שיעקור אותו לגמרי כמו שכתוב מלחמה לה' בעמלק מדור דור וכמו שאמרו רז"ל. וכל זה מחמת שכח הבחירה יש לה תוקף גדול והוא יתברך אינו רוצה לבטל הבחירה וכו' כמו שכתוב לעיל ובמקום אחר. ועל כל אחד מישראל מוטל להלחם עמו שהוא מלחמת היצר שיש לכל אחד בזה העולם שעיקר המלחמה היא עם עכירת הדמים שנמשכין מהדם שבחלל השמאלי שמשם כל התאוות וכו' בל רוב העולם הם חלושי כח לעמוד במלחמה זאת כראוי עד שיש שנכשלים מאד וכו'. ועל כן כל כחנו על ידי גדולי מובחרי הצדיקים שיש בכל דור שהם לוחמים בעדינו וכו' וכמו שכתוב בהתורה (בסימן נ"ח) תלת נפקין מחד והם מודיעים לנו וממשיכים לנו קדושת שבת קדש שעל ידי זה יש כח לכל אחד מישראל לישאר על עמדו. לבלי לפול לגמרי בחלק קליפת עמלק שאורב לעקור את האדם לגמרי משני עולמות ח"ו. וכל מלחמתו של עמלק הוא בכמה בחינות כי יורד ומסית את האדם למה שמסיתו על ידי שמגביר מאד הדמם רעים הנ"ל ומכניס מחשבות רעות הרבה בלב כל אחד שהם עיקר היצרין רעים כמו שכתוב במקום אחר. ועולה ומקטרג וכו' ועל ידי הקטרוגים מתגבר יותר ח"ו. ולא די לו בזה כי אם מניח עצמו לאורכו ולרוחבו בהתגברות גדול ובתחבולות עצומות להרבות מחלוקת על הצדיק האמת הגבור כח מאד עד שמכניס טינא גם בלב גדולי צדיקים לחק לבם מאותו על ידי שמכניס בהם קשיות הרבבה עליו שעל ידי זה נתרחקין הרבה מישראל ממנו. וזה גרוע מן הכל.