אור ברסלב
ליקוטי הלכות - אורח חיים ג ליקוטי הלכות אורח חיים חלק ג › שבת ה

ליקוטי הלכות - אורח חיים ג

ליקוטי הלכות אורח חיים חלק ג · שבת ה

שבת ד

הלכה ה

אות א

על פי התורה בראשית לעיני כלישראל בלקוטי תנינא סימן ס"זעיין שם כל התורה מראשה לסופה.

וזה בחינת שבת כי שבת שמא דקודשא בריך הוא כמבואר בהתורה הזאת ובשביל זה אסורים כל המלאכות בשבת שהם ל"ט מלאכות ובשביל זה יצאה הבערה ופרטה אותה התורה בפרטיות כמו שכתוב לא תבערו אש בכל מושבותיכם וכמו שאמרו רז"ל הבערה בכלל היתה ולמה יצאה אלא לחלק יצתה וכו' ולכאורה קשה למה יצתה הבערה דייקא לחלק בין הל"ט מלאכות ולמה לא יצאה מלאכה אחרת לחלק אך על פי הנ"ל מבואר היטב. כי כל הל"ט מלאכות שהם חילול שבת הם בבחינת מאורי אש כמובן בהתורה הנ"ל ששמירת שבת שהיא שם ה' וכו' הוא בחינת מאורי אור והיפך ל"ט מלאכות שהם חילול שבת הוא בחינת מאורי אש שהוא הפך שם ה' כמבואר שם עיין שם ועל כן פרטה התורה מלאכת הבערת אש דייקא בשביל לחלק בין הל"ט מלכות כי באמת כל איסור מלאכה בשבת של כל הל"ט מלאכות עיקר האיסור הוא שלא להגביר בחינת מאורי אש שהם בחינת חילול שבת שהוא שם ה' בחינת מאורי אור כנ"ל ועל כן פרטה התורה איסור הבערה דייקא לחלק בין הל"ט מלאכות. כי כל איסור הל"ט מלאכות הם בבחינת מאורי אש שהוא בחינת לא תבערו אש וכו' וכנ"ל ועיין שם מה שכתב שם רבינו ז"ל על פסוק זה לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת שהוא ראשי תיבות מתאבל. כי כל המתאבל על ירושלים זוכה וכו' כמו שכתוב לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר וכו' עיין שם כל זה היטב.

אות ב

והכלל כי שבת הוא בחינת הצדיק האמת שהוא בחינת שם ה' בחינת מאורי אור בחינת פאר הדורות בחינת כלליות הגוונין תלת גוונין דעינא ובת עין בחינת יסוד הפשוט צדיק יסוד עולם שממנו נמשכין כל הד' יסודות בחינת ד' מוחין חכמה ותבונה ודעת וכל מלאכה בחינת החן והפאר הוהידור והיופי של כל העולם בחינת הראש והמוחין המאירין להבית המקש. היינו בחינת אור העינים. כי הבית המקדש הוא בחינת עינים והצדיק ושבת הם בחינת האור המאיר להעינים כי הוא הראש בית דהיינו הראש והמוחין בחינת מאורי אור המאירין להבית המקדש ולכל בתי ישראל. ועל כן על ידי הצדיק ושבת נפתחין העינים וזוכין להסתכל על עצמו בכל המדות איך הוא אוחז בהם. כי כל המדות נמשכין מהד' יסודות שכולם נמשכין מהיסוד הפשוט שהוא בחינת הצדיק בחינת שבת בחינת שם ה' בחינת פאר וכו' כנ"ל עיין שם כל זה היטב.

אות ג

כי עיקר האדם נברא בשביל להכיר שמו יתברך שבשביל זה נברא כל הבריאה כולה מראש ועד סוף למען ספר שמו בכל הארץ וכמו שאמרו רז"ל כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא בראו אלא לכבודו. כמו שכתוב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו כי כבודו הוא שמו יתברך כי שם וכבוד הם בחינה אחת כי עיקר הכבוד הוא השם שיש לו שם גדול בעולם שזהו עיקר הכבוד. וכמו שכתוב אני ה' הוא שמי. וכבודי וכו' וכתיב וברוך שם כבודו וכו' וכמבואר בפסוק זה בעצמו שהוא כל הנקרא בשמי ולכבודי כי השם הוא הכבוד כנ"ל נמצא שכל הדברים שבעולם כולם נבראו בשביל כבוד שמו יתברך. וזה השורש והתכלית של הבריאה ועל כן בוודאי יש בכל דבר ודבר שבעולם בחינת ידיעת והכרת שמו יתברך שיכולין להבחין ולהתבונן גדולת הבורא יתברך על ידי כל דבר ודבר שבעולם בפרטיות ולהכיר אותו יתברך על ידי זה דייקא ולהגדיל שמו יתברך על ידי כל דבר ודבר בפרטיות וזהו בחינת הברכות שקבעו רזל על כל דבר שבעולם בפרטיות כי בכל דבר שבעולם יש הגדלת שמו בפרטיות שהוא בחינת הברכה שמברכין ומגדלין שמו יתברך על בריאת דבר זה בפרטיות. ועיקר הגדלת שמו יתברך על ידי כל הדברים שבעולם שבשביל זה נבראו כולם. העיקר הוא על ידי האדם דייקא שבשבילו נברא כל הבריאה כולה כידוע. כי אין מי שיע ויכיר פלאות הבריאה כי אם האדם שניתן בו דיעה להכיר ולהבחין בכל הדברים פלאות הבריאה ולהגדיל שמו יתברך על ידי כל דבר בפרטיות. ובשביל זה הביא השם יתברך כל הדברים לאדם הראשון לקרוא להם שמות וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו כי השם של כל דבר הוא חיותו. כמו שכתב רבינו ז"ל והביא ראיה מפסוק זה נפש חיה הוא שמו. כי השם של כל דבר נמשך ונשתלשל בשרשו מבחינת שם ה'. שהוא מחיה את כל הבריאה כמו שכתוב ואתה מחיה את ולם. ועל כן עיקר חיות כל הדברים הוא השם שיש לו מחמת ששם כל דבר נמשך בשרשו משם ה' שהוא מחיה את כולם כנ"ל. וכפי השם שיש לכל דבר כן יכולין להכיר ולהגדיל שמו יתברך על ידי זה הדבר בפרטיות. כי השם של כל דבר נמשך משם ה' כנ"ל ועל כן הביא הכל אל אדם לקרואת שמות. כי עיקר הגדלת שמו יתברך על ידי כל הדברם בעולם הוא על ידי האדם דייקא שהאדם דייקא יש לו כח הזה בדעתו להגדיל שם ה' על ידי כל דבר ודבר שבעולם שמשם שורש השם של כל דבר כנ"ל. וכפי מה שזכה אדם הראשון להכיר שמו יתברך על ידי כל דבר שבעולם כמו כן זכה לקרואת שמות לכל הדברים כי כל שמותם שהוא חיותם נמשך משם מבחינת שם ה' שבשביל זה נבראו כולם. כדי להכיר ולהגדיל שמו יתברך על ידם על ידי האדם דייקא כנ"ל.

אות ד

ועל כן נבראו כל הדברים מחוסר תיקון וגמר תיקונם על ידי האדם כמו שכתוב אשר ברא אלקים לעשו"ת דהיינו שהשם יתברך ברא כל הדברים שהאדם יגמור ויעשה אותם וכמו שאנו רואין בחוש שהאדם צריך לחרוש ולזרוע ולעשו"ת כלים ובגדים ולתקן כל המאכלים בלישה ואפיה ובישול וכו'. וכמו שכתוב במדרש התורמוסין צריכין תיקון וכו' וכמו שכתוב וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח ואדם אין לעבוד את האדמה. וכמו שפירש רש"י שם על פתח הקרקע עמדו עד שיבא אדם וידע שיש צורך בגשמים ויתפלל עליהם וכו'. כל זה הוא להורות ולהודיע שהכל נברא בשביל האדם כדי שהאדם יגדיל שמו יתברך על ידי כל דבר שבעולם. וזה עיקר השלימות והתכלית של כל הבריאה כולה מראש ועד סוף ועל כן הכל נברא מחוסר תיקון עד שיבא האדם וישלים אותו. כי שלימות תיקון כל הדברים הוא על ידי האדם דייקא על ידי שהוא מכיר ומגדיל שמו יתברך על ידי כל דבר שבעולם שבשביל זה נברא הכל כנ"ל, כי השם יתברך בשביל עצמו כביכול לא היה צריך לברוא את הבריאה כי השם יתברך ידע מעצמו קודם הבריאה כמו עכשיו. רק כל הבריאה היתה בשביל האדם כדי להיטב מטובו לזולתו. כדי שאנחנו נכיר ונדע שמו יתברך ועל כן כל זה שאין האדם בעולם ואין מי שיכיר שמו יתברך על ידי דבר זה. אין להדבר חיות בשלימות ועל כן הוא מחוסר תיקון עדיין כי כל חיות הדבר הוא על ידי שמכירין שמו יתברך על די דבר זה וכל זה שלא נמצא האדם אין מי שיכיר שמו יתברך על ידי אותו הדבר. ועל כן תיקון כל הדברים נגמר על ידי האדם שיש לו כח להכיר ולהגדיל שמו יתברך על ידי כל דבר שבעולם וכמו כן יש לו כח גם בגשמיות לתקן כל דבר ולגמור תבניתו וצורתו בשלימות שזהו בחינת כל המלאכות שבעולם מה שהאדם צריך לעשו"ת כמה מלאכות כגון לעשו"ת כלים מעץ או מתכות או לטוות ולארוג בגדים מצמה ופשתן שברא השם יתברך וכו' כי בוודאי השם יתברך שברא הצמר והפשתן או העצים והמתכת וכו' בוודאי בכחו היה יכול לברוא כלים גמורים ובגדים גמורים וכו'. אך השם יתברך ברא הכל מחסור תיקון עד שיבא האדם ויגמור תיקונם על ידי כמה עובדות ומלאכות כי אין לשום דבר שלימות כי אם על ידי האדם על ידי שהוא מכיר ומגדיל שמו יתברך על ידי אותו הדבר שבשביל זה דייקא נברא הדבר כנ"ל.

אות ה

ואם לא היה חוטא האדם היה זוכה לגמור תיקון כל הדברים בגשמיות ורוחניות בלי עמל ויגיעות רק על ידי תפילה ואיזה עובדא קלה מאד. כי בשעת הבריאה היה גמר תיקון כל העולמות תלויים באדם הראשון שאם לא היה אוכל מעץ הדעת והיה מתפלל תפילתו היה גומר תיקון כל העולמות בשלימות באותו היום כמבואר בכתבי האר"י אך על ידי חטאו לא גמר תיקון העולמות אף גם פגם וקלקל כל העולמות עד אשר נגזר בעצבון תאכלנה בזעת אפך תאכל לחם שצריכין כמה וכמה יגיעות ומלאכות שהם ל"ט מלאכות קודם שמקתנים הדברים שבעולם שיהיו ראוים ליהנות מהם לאוכלם או ללובשם וכיוצא בהם. וגם עתה כל מה שהאדם מקדש עצמו ביותר וזוכה לפרוש עצמו מן העולם ולשום כל לבו ודעתו להכיר ולהגדיל שמו יתברך. כמו כן זוכה להעביר מעליו עול הל"ט מלאכות וזוכה לקבל הפרנסה בלי עמל ויגיעה גדולה וכמו שאמרו רז"ל כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ כי יגיעית הפרנסה שהוא בחינת ל"ט מלאכות נמשכין מזוהמת הנחש מפגם עץ הדעת על ידי שלא השתדל להגדיל שמו יתברך על ידי כל הדברים. אדרבא פגם מאד וכפר בעיקר ומשם נמשכין כל הל"ט מלאכות שהם בחינת יגיעות וטירדת הפרנסה, ועל כן כשאדם מקדש עצמו ומאמין בהשם יתברך ומשים כל לבו להודות לשם ה' על כל דבר ודבר שרואה או נהנה ממנו להגדיל שם ה' על ידי כל דבר שבעולם כנ"ל על ידי זה דוחה זוהמת הנחש שהוא בחינת הל"ט מלאכות וזוה שיוגמר אצלו תיקון כל הדברים בנקל ומשיג פרנסתו וכל הצטרכותו בלי עמל ויגיעה. כי עיקר התיקון על ידי הגדלת שם ה'וכפיי מה שזוכין להגדיל שם ה' כמו כן ניצול מל"ט מלאכות מעצבות ויגיעת הפרנסה. וזוכה לקבל פרנסתו בנקל משם ה' ששם עיקר הבטחון על כל הצטרכות האדם ועל כל הישועות כמו שכתוב אין המלך נושע ברב חילו כו'. שקר הסוס לתשועה וכו' ומסיים שם כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו. בשם קדשו דייקא. כי הכל נמשך משם ה' וכנ"ל.

אות ו

וזה בחינת שבת שהוא שם ה' שבו אסורין כל הל"ט מלאכות לגמרי. כי בשבת אסור לעורר עובדין דחול. כי שבת הוא שם ה' שאז הוא תכלית מעשה שמים וארץ. היינו שאז בשבת עולין כל הדברים אל תכליתן שהוא שם ה' כנ"ל כי על ידי קדושת שבת שהוא שם ה' זוכין לדעת שלם לזכות להכיר ולהתבונן גדולת השם יתברך ולהכיר שמו יתברך על ידי כל דבר שבעולם וזהו בחינת לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ ואמרו רז"ל אל תקרי שמות אלא שמות ואיתא בלקוטי תנינא סימן ל"ט על פסוק זה. ששמות הור ראשי תיבות תכלית מעשה שמים וארץ שהוא בחינת שבת שהוא התכלית של כל הבריאה כולה וכו' עיין שם. היינו כנ"ל. כי שם של כל דבר הוא חיותו ותכליתו שעל ידו יכולין להכיר שמו יתברך שמשם נשתלשל זה השם שיש לו. וזה זוכין על ידי שבת שהוא שמא דקודשא בריך הוא שורש של כל השמות של כל הדברים שבעולם שהם חיותם שהוא התכלית של כל מעשה שמים וארץ כי עיקר התכלית של כל דבר הוא להכיר שמו יתברך על ידי אותו הדבר כפי השם שיש לו כנ"ל. שזה זוכין על ידי שבת שהוא שמא דקודשא בריך הוא כנ"ל. כי השם יתברך ברא את כל הבריאה בששת ימי המעש ושבת בשבת ודייקא על ידי המנוחה והשביתה של שבת הוא עיקר שלימות וחיות וקיום כל הבריאה כידוע. כמו שכתוב ויכל אלקים ביום השביעי את כל מלאכתו וכו' ודרשו רז"ל מה היה העולם חסר מנוחה. בא שבת בא מנוחה כלתה ונגמרה המלאכה ואם לא היה חוטא אדם הראשון. היה משלים תיקון כל הבריאה בערב שבת ביום שנברא בו על ידי תפלה לבד וכנ"ל ואז היה זוה בשבת להכיא שמו יתברך בשלימות על ידי כל פרטי הבריאה. ואז היו כל העולמות עולים למקומן לשלימות תכליתן ביום השבת הראשון. וכמבואר בכתבי האר"י ז"ל אבל מחמת שחטא אדם הראשון ואכל מעץ הדעת טוב ורע וערבב כל הד' יסודות שהם כלל העולמות שנתערבו מטוב ורע על ידי זה לא נתתקן העולם אדרבא הוסיף לקלקלו ולחסרו. ועל ידי זה נגזר בעצבון תאכלנה בזעת אפיך תאכל לחם וכו' שהם בחינת ל"ט מלאכות שהם כלל יגיעות וטירחות וטרדות הפרנסה ולפי עוצם חטאו לא היה אדם והעולם יכול להתקיים. אך שבת אגין עליה כמו שכתוב בזוהר הקדוש כי עיקר הפגם הוא שפגם בשם ה' והגביר בחינת מאורי אש על מאורי אור. וזה בחינת וכי תאוה הוא לעינים זה בחינת פגם העינים שהם בחינת מאורי אור. וזה בחינת וכי תאוה היא וכו'. תאוה זה בחינת התגברות מאורי אש שמשם כל התאות. כי עיקר כל התאוות הוא על ידי בחינת מאורי אש שמשם האש והחמימות של כל התאוות. וזהו ונחמד העץ להשכיל זה בחינת פגם המוחין שהם בחינת מאורי אור כנ"ל. ועל ידי שפגם אדם הראשון בשם ה' והגביר מאורי אש שהם בחינת שם הטומאה וכו'. על כן כל תקונו היה על ידי שבת דייקא שהוא שם ה' כנ"ל. כי בבת אין שום שליטה לשם הטומאה כי אז מאיר שם ה' בכל העולמות. כי שבת קביעא וקיימא (כמו שאמרו רז"ל) וקדושתה קבועה בעצמה. ועל כן בשבת מאיר שם ה' ונדחה זוהמת הנחש ונתתקן חטא אדם הראשון. ועל כן אסורין בו כל הל"ט לאכות שנמשכין מזוהמת הנחש מבחינת מאורי אש. כי בשבת אין שום שליטה לבחינת מאורי אש כי בשבת מאיר שם ה' כנ"ל. ועל כן בשבת אסור אפילו להתפלל על צרכיו. כי שאלת צרכיו אסור בשבת. ועל כן אין מתפללין בו י"ח ברכות כי אם שבע ברכות. כי גמר תיקון העולמות היה צריך אדם הראשון לגמור בערב שבת על ידי תפילה כנ"ל אבל בשבת הוא מנוחה לגמרי ואין בו שום בריאה ולא גמר מלאכה של שום נברא. אפילו על ידי תפילה ובקשה על צרכיו. רק יום שביתה ומנוחה וביטול אל התכלית על ידי כל פרטי הבריאה שבכל ששת ימי המשה. שבשבת זוכין להכיר שמו יתברך על ידי כל הבריאה כנ"ל שזהו עיקר תכלית הבריאה כולה כנ"ל.

אות ז

וזה עוצם מעלת יקרת קדושת שבת קדש שבשבת יכול כל אדם אפילו אם עבר כל עבירות שבתורה ח"ו. הוא גם כן יכול להמשיך על עצמו קדושת שמו יתברך לידע ולהכיר שמו יתברך על ידי שמירת שבת שהוא שמא דקודשא בריך הוא. כי קדושת שבת אין מגיע שום פגם של שום עבירה ח"ו. כי שבת אגין אעל אדם הראשון בחטאו. וכמו כן מגין השבת גם עתה על כל החוטא ח"ו. כי על ידי שמירת שבת כראוי זוכין כולם אפילו הגרועים והפחותים לידע ולהכיר ולהאמין בשמו יתברך. ועל ידי זה יזכו לשוב אל ה'. כי שבת והצדיקי אמת הם בחינה אחת כנ"ל. שהם בחינת שם ה' שעל ידם כולם יכולין לידע משמו יתברך ולשוב אליו יתברך. ולתקן פגם כל הד' יסודות הנמשכין מד' אותיות השם הנ"ל ועל כן אמרו רז"ל כל השומר שבת מוחלין לו כל עוונתיו. היינו כנ"ל.

אות ח

וזה בחינת מה שאמרו רז"ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין. כי עכשיו אחר חטא אדם הראשון צריכין שתי שבתות דייקא כי באמת צריך האדם לגמור תחילה תיקון העולם בגשמיות בימי החול. כי כל הדברים נבראו מחוסר תיקון כנ"ל. והאדם היה צריך להשלים אותן שיהיה כל דבר במלואו וטובו ובשלימותו הראוי. כגון כל המאכלים שיהיו בשלימותן שיהיו ראויים לאכילה. וכמו כן כל הדברים שבעולם. ואם לא היה חוטא אדם הראשון היה גומר תיקוו כל הבריאה בשלימות בערב שבת הראשון על ידי תפילתו. כי על ידי התפילה היה נשלם הכל בגשמיות ורוחניות וכמו שיהיה לעתיד כמו שאמרו רז"ל עתידה הארץ שתוציא גלוסקאות וכו'. ובוודאי כן היה קודם החטא שלא היינו צריכין שום יגיעה ומלאכה להשלים הדברים שנבראו. רק הכל היה נגמר בשלימות על ידי תפילה לבד. ואז אם היו כל הדברים בשלימותן ובמלואן קודם השבת. אזי על ידי השבת הראשון היו כל הדברים עולים לתכליתן. כי היה זוכה אדם האשון להכיר שמו יתברך על ידי כל פרטי הבריאה בשבת הראשון שזה עיקר תכליתן כנ"ל. כי מאחר שכבר היה נשלם הבריאה בתכלית השלימות קודם השבת אזי היה יכול בשבת להכיר שמו יתברך על ידי כל פרטי הבריאה. כי בוודאי אי אפשר להשיג התכלית של כל דבר. דהיינו להכיר שמו יתברך על ידי כל דבר כי אם כשהדבר במלואו וטובו. כי כל זה שאין הדבר נשלם בשלימות עדיין לא הגיע לתכליתו ואי אפשר להביאו לתכליתו בשלימות דהיינו להכיר שמו יתברך על ידי זה הדבר מאחר שזה הדבר בעצמו לא בא לשלימותו ואינו יכול לעשו"ת פעולתו הראוי. למשל דבר מאכל. קודם שמתקנין החטים בטחינה ולישה ואפיה וכו' עד שיהיה ראוי למאכל אדם בוודאי קודם זה לא הגיעו החטים לתכליתן. ואין רואין בהם עדיין בשלימות טובות הבורא ונפלאותיו ואין מכירין עדיין בשלימות על ידם שם ה' שצריכין להכיר על ידם. רק שמתקנים החטים עד שבאים לשלימותן שעושין מהם לחם אז הגיעו לשלימותן. ואז יכול המשכין להכיר על ידם בשלימות שם ה' שצריכין להכיר על ידם דייקא. כמו שכתוב ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלקיכם וכו'. נמצא שאי אפשר להכיר שם ה' בשלימות על ידי הביראה כי אם כשנשלם הבריאה תחילה כנ"ל. ואם לא היה חוטאא אדם הראשון היה זוכה להשלים את כל הבריאה על ידי תפילה לבד בערב שבת הראשון ואז היה זוכה בשבת הראשון להכיר שם ה' בשלימות. ואז בוודאי אי אפשר להכיר בשבת שם ה' כי אם כפי תבנית הבריאה אז. ועל כן צריכין שמירת שבת שהוא שם ה' כדי לזכות אחר כך בששת ימי החול להשלים הבריאה על ידי הל"ט מלאכות שנתהוו אחר החטא. כי עכשיו אי אפשר להשלים את הבריא כי אם על ידי הל"ט מלאכות ועיקר השלימות הוא על ידי שבת דייקא. כי על ידי שמירת שבת זוכין להמשיך קדושת שבת לששת ימי החול שיהיו כל הל"ט מלאכות בבחינת מלאכת המשכן שעל ידי זה דייקא נשלם הבריאה. ואז זוכין בשבת השני אשחר כך להכיר שם ה' בשלימות על ידי כל פרטי הבריאה כי כבר נשלם הבריאה על ידי הל"ט מלאכות שזכה לעשותן בקדושה בבחינתמלאכת המשכן על ידי שמירת השבת הראשון כנ"ל. כי עכשיו צריכין להתחיל התיקון משבת שאין מגיע בו שום פגם ואחיזה של הל"ט מלאכות שהם בחינת זוהמת הנחש. ועל כן בשבת יכול אפילו עתה אחר החטא להמשיך על עצמו ועל כל הבריאה קדושת שמו יתברך. ועל ידי זה יכולין להמשיך קדושת שבת לששת ימי החול לטהר ולקדש הל"ט מלאכות קדושים בבחינת מלאכת המשכן. ואז נשלם תיקון כל הדברים על ידי ל"ט מלאכות אלו בימי החול. ואזי זוכין בשבת השני להביא כל הבריאה אל התכלית. דהיינו להכיר שמו יתברך בשלימות על ידי כל פרטי הבריאה שכבר נשלמה וכו' כנ"ל. ואזי תבא הגאולה: כי יתתקן חטא אדם הראשון שפגם בזה כנ"ל. ועל כן אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות דייקא מיד היו נגאלין כנ"ל. וזהו כל השומר שבת כהלכתו אפילו עבד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו. כי דור אנוש עיקר פגם שלהם היה בשם ה'. כמו שכתוב אז הוחל לקרוא בשם ה'. על כן שמירת שבת שהוא שם ה' הוא תיקון לזה.

אות ט

וזה בחינת פרשת זכור שצריכין לקרות בשבת שקודם פורים פרשת זכור. שהוא זכרון מלחמת עמלק הוא בכל דור ודור כמו שכתוב מלחמה לה' בעמלק מדר דר: כי עיקר הכח ללחום בעמלק למחות שמו וזכרו מן העולם הוא על ידי שבת שהוא שמא דקודשא בריך הוא כנ"ל. כי עיקר מלחמת עמלק שבכל דור. הוא כנגד שם ה' שהוא שם הצדיק האמת שהוא שם ה' כי שמו משותף בשם הצדיק. אשר הצדיק הזה האמת הוא הפאר והיופי וההידור של כל העולם הוא החן האמת של כל העולם. הוא בחינת יסוד הפשוט בחינת נהר היוצא מעדן וכו' אשר ממנו נמשכין כל הד' יסודות שהוא כלליות כל העולמות כולם שכולם נמשכין ממנו וכל חיותם נמשך על ידו אשר כל מי שנכלל בשם האמת של זה הצדיק הוא מסתכל על עצמו בכל הד' יסודות שהם כל המדות וזוכה לחזור בתשובה להשם יתברך וכו' כמבואר שם במקומו בהתורה הזאת עיין שם ואם זה הצדיק האמת שבכל דור היה נתגלה בעולם. וכל העולם היו מקורבים אליו באמת היה העולם כבר מתוקן כי זה הצדיק יש לו כח לתקן כל העולם אם לא היו מעלימין ומסתירין אותו אבל בכל דור ודור יש בחינת מלחמות עמלק. ועיקר מלחמתו של עמלק ימח שמו היא רק דייקא נגד הצדיק האמת הזה שהוא הראש בית. כי עמלק הוא בחינת ראשית דסטרא אחרא בחינת ראשית גוים עמלק. ועל כן כל מלחמתו הוא רק כנגד זה הראש בית האמת שכל הדורות נמשכין ממנו. בבחינת קורא הדורות מראש כי עמלק אינו רוצה להלחם לא את הקטן ולא את הגדול כי אם אם הראש בית בעצמו אבל מחמת שכנגד הראש בעצמו אעין לו שם כח להלחם עמו בעצמו. כי זה הצדיק האמת הראש בית כבר זכה לנצח אותו ולשבר אותו בתכלית כי לא אתנהי מדילי' כלום. כי כבר שבר כל התאוות וכל המדות רעות בתכלית תכליתן בתכלית השלימות שאין שלימות אחריו. והכניע וביטל מעצמו זוהמת הנחש הוא זוהמת עמלק שהוא הסטרא אחרא והוא הכניעם כולם מעצמו בתכלית ההכנעה והביטול עד שלא נשאר אצלו שום אחיזת הרע כלל אפילו כל שהוא ועוד הוסיף אחר כך למסור נפשו בכל יום בשביל השם יתברך וקיבל על עצמו יסורים קשים ומרים ממות בשביל קדושת שמו יתברך ובשביל עמו ישראל וכו' וכו' על כן בוודאי אין לעמלק שהוא ראש הסטרא אחרא שום אחיזה להלחם עם הצדיק בעצמו. על כן כל מלחמתו הוא מה שמערבב את העולם בכל עת. ועושה מחלוקת גדול בכל עת על הצדיק האת הזה שהוא הראש בית כדי להרחיק את ישראל ממנו כדי שלא ישובו להשם יתברך על ידי הצדיק הזה שהוא הראש בית שיש לו כח להחזיר כל העולם למוטב כנ"ל וזאת הקליפה הרעה שהוא המן עמלק כל תחבולותיו וכל מלחמתו הוא להסתיר ולהעלים שם הצדיק האמת הזה שהוא הראש בית האמתי. כי קליפת עמלק מרוצה שיתקרבו ישראל לכל הראשים שבעולם. לא מבעיא הראשים של הסטרא חרא ממש שם עיקר שם הטומאה כמו ראשי הכתות של הפילוסופים והאפיקורסים. כי גם אצלם יש להם ראשים עליהם שלומדים אצלם אלו החכמות החיצוניות הנבוכות העוקרות אותם מן העולם. ולצודד נפשו"ת לקרבם לאלו הראשים ימח שמם בוודאי הן הוא משוש דרכו. ועל זה מניח עצמו בודאי לאורכו ולרחבו. אלא אפילו ראשים שיש להם חלק בקדושה שהם אנשים כשרים קצת ואפילו אם הם צדיקים רק שיש בהם עדיין איזה אחיזת הרע ואין להם כח להוציא את ישראל מרע לטוב. על כן מרוצה עמלק שכל אלו הראשם יהיו גדולים ומפורסמים בשם גדול בעולם. ויהיה להם התנשאות גדול. וכל כוונתו הרעה רק כדי להעלים על ידי זה שם הראש בית האמתי שהוא הראש של כל הראשים שבעולם. והוא הבעל הבית האמתי של העולם שעיקר תיקון כל בני עולם לשוב להשם יתברך הוא על ידו דייקא. וקליפת עמלק כל מלחמתו להעלים ולהסתיר שמו של זה הראש בית דייקא. כי יש כמה וכמה ראשים בעולם. כמו שכתוב והמתנשא לכל לראש ודרשו רז"ל אפילו ריש גרגותא וכו'. כי כל הד' יסודות נקראים ראשים. כמו שכתוב והיה לארבעה ראשים. ומהם נתחלקו כמה וכמה ראשים בעולם ואפילו בקדושה יש כמה וכמה ראשים. כי כל אחד כפי חלקו שזכה לברר איזה חלק מהד' יסודות על ידי בירור מדותיו. ותאוותיו. כמו כן יש לו איזה חלק בראשית והתנשאות הנמשכין מבחינת בירור הד' יסודות שנקראים ארבעה ראשים. אבל כל אלו הראשים מחמת שלא ביררו עדיין את כל הד' יסודות לגמרי בתכלית הבירור. כי עדיין נשאר אצלם איזה אחיזת הרא מאיזה מדות ותאוות. וכמו שמעתי מפי רבינו ז"ל שיש כמה צדיקים שברו התאוות אבל עדיין נשאר אצלם שמץ מנהו. ואלו הצדיקים אין להם כח להחזיר בני ישראל למוטב. כי אם בכח הצדיק האמת הראש בית האמתי שזכה לבטל הרע בתכלית וכו' כנ"ל. כי מחמת שאין בו שום רע כלל. על כן יש לו כח לתקן כל הנפשו"ת המקורבים אליו להחזירם להשם יתברך ועל כן על זה מתקנא עצמו ביותר הבעל דבר שהוא קליפת המן עמלק ומניח עצמו לאורכו ולרחבו להעלים ולהסתיר שם והידור ופאר של הצדיק האמת הזה ומקים עליו מחלוקת גדול. ומתגבר בתחבולותיו להקים ראשים בעולם ולהגדיל שמם מאד. שר שמם נמשך משם הטומאה משמות החיצונים כמבואר בהתורה הזאת במקומו עיין שם. ולפעמים כשרואה שאי אפשר לו להפוך האמת לגמרי להעמיד רשע גמור לעשו"ת אותו ראש ומפורסם. כי בוודאי לא יטעו בו בני ישראל הכשארים על כן הוא משתדל בתחבולותיו להתלבש עצמו באיזה כזר או צדיק שאינו גמור ונותן בלבו שיחלוק על זה הצדיק הנ"ל. שהוא הראש בית האמתי. והבעל דבר מגדיל שמו של זה החולק והמתנגד על הראש בית האמתי הוא מגדיל שמו מאד ומפרסם אותו מאד. כי עמלק מרוצה שכל העולם יתקרבו לאלו הראשם אף על פי שהם צדיקים קצת כדי להרחיקם מהצדיק הגדול הראש בית האמתי. כי כל תחבולותיו לרחק ישראל מהצדיק הראש בית האמתי הנ"ל שכל תיקון נפשו"ת ישראל וכל העולמות על ידיו כנ"ל. וזה שכתוב ויזנב בך כל הנחשלים אחריך וכו' ויזנב דייקא. וכמו שדררו רז"ל שהיה חותך זנבות וזורקן כלפי מעלה. כי ההמון עם כנגד הצדיק הם בבחינת זנב. כי הם טפלים אליו. כי הצדיק האמת הוא הראש. והקטנים הטפלים אליו הם בבחינת זנב. אבל בוודיא טוב להיות זנב וטפל לצדיק הזה שהוא ראש בית האמתי מלהיות ראש במקום אחר. וכמו שכתוב במשנה הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים. וכמו שאמרו רז"ל הדבוק ומחובר לטהור טהור. וכדאמרי אינשי עבד מלך מלך הדבק לשחוור וישתחוו לו כמו שפירש רש"י לענין נהר פרת שסמוך לארץ ישראל וכו'. ועמלק בתחבולותיו חותך הזנבות וזורק כלפי מעלה שמהפך מזנב לראש. שלוקח קטנים במעלה שהם בבחינת זנב נגד הראש בית שהיו צריכין להיות טפלים אליו. והוא לוקח אלו הזנבות הקטנים במעלה וחותכם ומרחקים מהציק מהראש בית האמתי. וזורקן כלפי מעלה. דהיינו שעושה מהם ראשם ומגביה אותם למעלה למעלה. ומגדיל שמם מאד. ומכניס בלבם שיחלוקו על הצדיק הכל בשביל להסתיר ולהעלים שם הצדיק הזה שהוא הראש בית האמתי וכנ"ל. ועל כן מלחמה לה' בעמלק מדור דור. כי זה עיקר תוקף מלחמות שבכל דור כי בכל דור מוכנת הגאולה לבא על ידי הראש בית הזה שהוא בחינת משה משיח שהוא הצדיק האמת הגדול במעלה שבכל דור. אך עיקר העיכוב הוא על ידי המחלוקת העצום הזה שהוא בחינת מלחמת עמלק שכל מלחמתו להסתיר ולהעלים שם הצדיק הזה כנ"ל.

אות י

וזה שאמר משה ליהושע תלמידו דייקא צא הלחם בעמלק. ולא לחם עצמו בעצמו. כי מחמת שכל מלחמתו של עמלק הוא כנגד בחינת משה שהוא הראש בית האמתי. להסתיר ולהעלים שמו ח"ו. על כן אין יכול משה בעצמו להלחם עמו. כי אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים כי איך אפשר להצדיק להגדיל ולפרסם שם עצמו. על כן צוה לתלמידו יהושע צא הלחם בעמלק. כי דייקא התלמיד של הצדיק האמת הוא יש לו כח להלחם בעמלק שרוצה להעלים ולהסתיר שם הצדיק הזה. כי בחינת יהושע תלמידו כל עסקו וכל תחבולותיו לפרסם ולהגדיל שמו הקדוש והנורא של הצדיק הזה בעולם. וכמו שכתב רבינו ז"ל על פסוק ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו וכו' (בסימן ק"ס) שדייקא על ידי התלמידים של הצדיק יכולין לידע גדולת הצדיק ובוודאי כל כחו של בחינת יהושע תלמידו להלחם בעמלק הוא בוודאי רק מהראש בית בעצמו שהוא בחינת משה. כי בוודאי אין כח ליהושע שהוא בחינת התלמיד ללחום מלחמה עצומה ונוראה כזא. וזה שכתוב והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו'. כי בוודאי עיקר כח המלחמה היה על ידי משה בעצמו. רק אף על פי כן המלחמה בעצמה להתגבר על עמלק שרוצה להסתיר ולהעלים שם הצדיק הזה להתגבר עליו להגדיל ולפרסם ולפאר ולרומם באמת שם הצדיק הזה צריך שיהיה נעשה על ידי בחינת יהושע תלמידו דייקא כנ"ל. וכמו שכתוב בזהור הקדוש (בשלח ס"ה ע"ב) שיהושע דייקא היה מסוגל למלחמה הזאת עיין שם. היינו כנ"ל.

אות יא

וזה בחינת מחלוקת קרח. שהתלבש עצמו הסטרא אחרא בחינת קליפת המן עמלק בראשי בני שיראל שהם קרח ועדתו שהיו ר"נ ראשי סנהדראות. ורצה להגדיל שמם והכניס בלבם שיחלוקו כולם על משה רבינו עליו השלום וכמו שכתוב שם קרואי מועד אנשי שם. אנשי שם דייקא. שרצה הבעל דבר להגדיל שמם דייקא מחמת שהם חולקים על הראש בית הוא משה כדי להסתיר ולהעלים שם מש רבינו שהוא בחינת הראש בית הוא כלל ושורש ויסוד של כל התורה הקדושה וזה ששמענו מפי רבינו ז"ל שפעם אחת היו כל עסקו בפורים לתקן פגם קרח וכו' עיין שם. כי מלחמת המן הלק שזהו בחינת פורים. ותיקון מחלוקת קרח הכל בחינה אחת דהיינו שבכח קדושת הנס של פורים שנעשה בכל דור ודור. נזכה שיתגלה האמת לאמתו בעולם. שלא יהיה עוד כח להקליפה להעלים ולהסתיר שם הצדיק שהוא שם ה' וכנץל שזהו בחינת הכנעת קרח ועדתו שהיו אנשי שם שחלקו על משה שהוא ראש בית האמתי וכו' כנ"ל:

אות יב

ועל כן קודם פורים צריכין להקדים בשבת שלפניו לקרות בו פרשת זכור שהוא מחיית עמלק שרוצה להסתיר שם ה' שהוא שם הצדיק הזה כנ"ל. כי עיקר הכח להלחם עמו הוא על ידי שבת שהוא שמא דקודשא בריך הוא שהוא בחינת שם הצדיק האמת בחינת אנת שבת דכולהי יומא כנ"ל. ועל כן בכח קדושת שבת זוכין להכניע קליפת המן עמלק ולהגדיל שם הצדיק האמת שהוא בחינת שבת כנ"ל. ועל כן צוותה התורה למחות שם עמלק מן העולם. כמו שכתוב תמחה את זכר עמלק וכו' כי צריכין למחות שמו דייקא מחמת שכל מלחמתו נגד שם ה' שהוא שם הצדיק שהוא הראש בית האמתי כנ"ל.

אות י

וזה שאמרו רז"ל המהלך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת מונה ששה ימים ומקדש שביעי ואמרו שם שגם בכל הששה ימים אסור לעשו"ת מלאכה כי אם כדי חייו לבד. וגם היום השביעי שלו עושה מלאכה כדי חייו ולמאי נ"מ מקדש שביעי לקדושי ואבדלתא. כי הצדיק האמת הוא בחינת שבת כנ"ל כי עיקר שם ה' נתגלה על ידי השם הצדיק האמת וכל מה שיגדל שם הצדיק האמת יותר ויותר יגדל שם ה' יותר ויותר. כי שמו יתברך משותף בשם הצדיקים כנ"ל שזהו בחינת שבת שהוא שמא דקודשא בריך הוא. וכמו שאמרו החברי' לרבי שמעון בר יוחאי אנת שבת דכולהי יומא אבל בעוונותינו הרבים נתבלבל העולם מאד ונתרבה המחלוקת בעולם. ונעשה קטגוריא גדולה בין בתלמידי חכמים בעצמם. עד שאין האחד יודע האמת לאמתו מי הוא הצדיק האמתי שיוכל לתקן אותו בשלימות ומחמת זה מתגברים המתנהגים החולקים לגמרי על כל החסידים והצדיקים שהיו מימות הבעל שם טוב רשכב"ב זצוק"ל כי מתלוצצים ואומרים שהם מאמינים לכל דבריהם של כל החולקים זה על זה. וממילא לא נשאר אצלם גם אחד מהצדיק שיאמינו בו. כידוע ליצנות זאת בעולם. אבל באמת לא כך המדה ולא כך יפה להם והשם יתברך יסלח להם על זה וישיב לבם אל האמת והאמונה. כי אדרבא אנו צריכין להאמין בכולם בכל מי שמנהיג ישראל על פי דת תורת משה בכתב ובעל פה על פי הספרים המיוסדים על אדני פז של הגמרא הקדושה מדרשים וספרי הזוהר הקדוש וכתבי האר"י ז"ל וכו' בוודאי אנו צריכין להאמין בכולם כי רק מכת העוסקים בחכמות חיצוניות שעוסקים במקרא לבד. ופונים עורף מהגמרא הקדושה והם כמו הקראים ממש למי שבקי בהם ובדרכיהם. וכל לימודם הרע ופירושיהם הרעים הם על פי יסודות האפיקורסים המפורסמים כמו אריסטו וחביריו ימח שמם ונמח זכרם. מכתות כאלו ומספריהם צריכין להרחיק בתכלית הריחוק יותר מהרחקת בעלי ראתן. כי עליהם נאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים כידוע לכל בעת דתישראל גודל עוצם רשעותם וארסם הרע והנמהר רחמנא ליקזבן מהם ומהמונם. אבל כל הצדיקים והכשרים המתנהגים על פי דברי רז"ל בגמרא וזוהר ובכתבי האר"י והבעל שם טוב ותלמידיו זכותם יגן עלינו בוודאי אסור לחלוק על שום אחד מהם. וכמובן בדברי רבינו ז"ל בהתורה בחצוצרות בליקוטי הראשון (בסימן ה') על פסוק אוזן שומעת תוכמת חים בקרב חכמים תלין שמי שרוצה לחוס על נפשו אסור לו לשמוע כלל המחלוקת שבין הצדיקים השלמים רק להאמין בכולם:

וזהו המהלך במדבר ואינו יודע מתי שבת. דהיינו שהוא מסופק מי הוא הצדיק האמת שהוא שבת דכולהי יומי הדין הוא שצריך לקדש את הל הימים בקדושת שבת. דהךינו שצריך להאמין בכולם ויחזיקם כולם בבחינת קדושת שבת שהם שם ה' שהוא בחינת שם הצדיקים כי הימים הם בחינת המדות שהם בחינת הצדיקים שכלולים מכל הימים והמדות בבחינת גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו וכו'. ולא יעשה מלאכה כי אם כדי חייו לבד. הייכו מאחר שאינו זוכה לדעת מי הוא הצדיק האמת להתקרב אליו ולתקן נפשו. הוא צריך לפרוש עצמו מלאכות וטירדות ועסקי העולם הזה ולא יעשה מלאכה ועסק פרנסה כי אם זמן מועט כדי חיונו בצמצום לבד ושאר כל היום יבלה על הבקשה והחיפוש שיחפש ויבקש הרבה את הצדיק האמת להתקרע אליו כמבואר בהתורה תקעו ג' (בתקוטי תנינא סימן ח') שצריכין לחפש הרבה הרבה את הצדיק האמת שיש לו בחינת רוח נבואה שעיקר המשכת האמונה הקדושה שהיא כלל הכל הוא על ידו. וצריכין לבקש הרבה הרבה מהשם יתברך לזכות להתקרב לצדיק כזה על כן אסור לו לעשו"ת מלאכה כי אם כדי חייו. היינו שלא יעסוק בעסקי עולם בשביל פרנסה כי אם כדי חיונו בצמצום ושאר הזמן יעסוק רק לבקש השם יתברך שיזכה למצוא צדיק אמת כזה שיש לו בחינת רוח נבואה שעל ידו עיקר תיקונו כנ"ל. וזה שאמרו רז"ל בענין הנ"ל שמקדש שביעי. כי אף על פי שמקדש כל הימים דהיינו שמאמין בכל הצדיקים כנ"ל אף על פי כן הוא צריך לברור לו אחד שיהיה אצלו בבחינת שבת לגמרי להתקרב אליו ביותר.עד שיזכה למצוא באמת את הצדיק השלם בתכלית השלימות וכו' כנ"ל שעל ידו עיר תיקונו. אבל כל זמן שאינו זוכה לזה והוא כמו מהלך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת שאינו יודע מי הוא הצדיק האמת השלם כנ"ל. הוא צריך לזחזיק כולם בקדושת שבת ולהאמין בכולם כנ"ל:

אות יד

ועל כן אסורים בשבת ל"ט מלאכות. כנגד ט"ל אורות שהם בחינת מאורי אור. כי ל-ץט מלאכות הם בחינת מאורי אש כנ"ל. ואסור לעוררם בשבת כדי שיהיו נכנעים בחיכת מאורי אש ויתגברו בחינת מאורי אור שהם בחינת ט"ל אורות:

אות טו

וזה בחינת השמחה של שבת ויום טוב. וזה בחינת גודל עצם השמחה של פורים. כי עיקר שורש כל השמחות הוש משם ה' בבחינת בשמך יגילון כל היום. כי כל הבטחונות וכל התקוות וכל הישועות כל מה שאנו מקווים וממכים ומצפים לישועה עדיין בגשמיות ורוחניות. הכל הוא מה שאנו בטוחים בשם ה' שלא יעזוב אותנו לעולם בעבור שמו הגדול. כמו שכתוב כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול ומשם כל השמחות. כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו. וכמובן ומבואר בדברי רבינו ז"ל שעיקר התחזקות של כל אדם שאיך שהוא איך שהוא צריך להתחזק את עצמו לבל יפול יותר ח"ו. ועיקר ההתחזקות הוא על ידי השם, היינו על ידי שם ה' ושם הצדיקים האמתים אשר שמם נקרא עליו שזהו בחינת שם ה' כי שמו יתברך משותף בשמם. וכמבואר בכמה מקומות שעיקר ההתחזקות והשמחה הוא מה קזכינו שלא עשני גוי והבדילנו מן התועים וכו'. היינו מה שעדיין שם ישראל נקרא עליו. ובזה יכול לחזק את עצמו אפילו הקל שבקלים והגרוע שבגרועים אפילו פושעי ישראל כל זמן ששם ישראל נקרא עליו יכול לחזק את עצמו ולהחיות את עצמו בזה שעל כל פנים עדיין שם ישראל נקרא עליו שהוא שם ה' כי שמו משותף בשמנו מכל שכן כשזוכין להתקרב לצדיקים אמתיים שהם עיקר שם ה' בחינת הנהר היוצא מעדן וכו' כמבואר היטב בהתורה הנ"ל על כן בוודאי יש לו לשמוח כל ימיו איך שהוא. מאחר שזכה שיהיה נקרא שם הצדיקים עליו שהוא עיקר שם ה'. ובשביל זה התגרה עצמו הבעל דבר מאד והעמיד עכשיו הכתות הרעות שרוצים לחנך נערים בחכמות ולשונות להביאם לידי כפירות גמורות. כנראה בחוש שכל מי שניצוד בפח יוקשים של הארורים הללו ימח שמם הוא פורק עול לגמרי וגרוע ממומר להכעיס ומחללים שבתות בצינעהובפרהסיא וכו'. וכל עיקר כוונתם הרעה של הסטרא אחרא והבעל דבר הוא רק לעקור מהם שם ה'. כי הבעל דבר אינו מסתפק עצמו מה שבלא זה הם רשעים גדולים ונואפים ככלבים וכבר עברו על כל עבירות שבתורה אלפים פעמים כאשר הם יודעים בעצמם אבל הבעל דבר אינו מסתפק עצמו בכל זה. והוא מתנכל בנפשם לעוקהם ולהמיתם משני עולמות לגמרי. והעיקר מה שרוצה לעקרם משם ה' שלא יהיו נקרא עליהם שם ישראל עוד. כאשר נראה בחוש. שכל פעולותיהם ומעשיהם ותנועותיהם הוא להדמות עצמן לעובדי כוכבים בכל תנועה ותנועה בשמם ומעשיהם ובמלבושיהם ובכל הנהגותיהם ובלשונותיהם ובכתביהם ועכל התנועות. כי לא די להם בכל עונותיהם. רק הבעל דבר רוצה לעקור מהם שם ישראל לגמרי וזה עיקר מלחמת המן עמלק ימח שמו. שהוא ראשית גוים. שרוצה ללחום נגד שם ה' ח"ו וכנ"ל וממנו יונקים כל העובדי כוכבים שכל מלחמתן כנגד שם ישראל שהם שם ה'. כמו שכתוב על עמך יערךמו סוד וכו' אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד. על כן כל מי שזוכה עכשיו בעתים הללו להציל את עצמו ואת בניו ובנותיו וכל הנלוים אליו. מן הכתות הארורים האלה ימח שמם. הוא ראוי לשמוח כל ימיו מה שעל כל פנים עדיין שם ישראל נקרא עליו. כי עלינו לשבח םאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית וכו' אשר נצלנו מפח יוקשים הללו ומאחר ששם ישראל שהוא שם ה' נקרא עלינו עדיין אנו מחויבים לשמוח כל ימינו לעולם. כי עדיין יש לנו תקוה לכל הישועות ולכל הטובות כנ"ל. כי כל הדאגות והעצבות נמשך מהחטאים והעוונת בחבחינת אדאג מחאתי. אבל תיכף כשזוכרים בשם ה' ומחיין את עצמו בזה ששם ה' עדיין נקרא עליו מאחר שנקרא על כל פנים בשם ישראל כנ"ל. על ידי זה זוכין למחילת עוונות. כי משם ה משם נמשך מחילה וסליחה וכפרה לכל העוונות. כמו שכתוב וכפר על חטאתינו למען שמך. וכמו שכתוב אני אעביר כם טובי על פניך וקראתי בשם ה' לפניך. בשם ה' דייקא. על ידי זה וחנותי את אשר אחון וכו'. כי כל הי"ג מדות של רחמים שמשם כל הסליחות והכפרות כולם הם משם ה'. כמו שכתוב ויקרא בשם ה' ויעבור ה' על פני ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון וכו' נושא עוון ופשע וכו'. וכמבואר עסימן ס"ו בענין מה שקרין מחרת יום הכפורים שם ה' עיין שם. כי גם זה שיך ומקושר להתורה בראשית הנ"ל שבסימן ס"ז הנ"ל:

נמצא שעיקר כל התקוות והבטחונות של כל הישועות ועיקר כל ההתחזקות והשמחות הוא משם ה'. על כן בכל הימים קדושים שהם כולם בחינת הגדלת שם ה'. על כן אז מצוה להרבות בשמחה. שזה בחינת השמחה של שבת ויום טוב. כי שבת שמא דקודשא בריך הוא: וכן יום טוב מקבל משבת. והוא גם כן בחינת הגדלת שם ה'. כי כל הימים טובים הם זכר ליציאת מצרים. ועל ידי יציאת מצרים נגדל שם ה' לגודל עוצם ריבוי האותות והמופתים הנוראים וכו' וכמו שכתוב למען ספר שמי בכל הארץ. על כן מצוה להרבות בשמחה בשבת ויום טוב. כי אז נגדל שם ה' שמשם כל השמחות. וזה בחינת עוצם השמחה של פורים. כי אז הוא מחיית עמלק. שעל ידי זה עיקר הגדלת שמו יתברך. כי אין שמו שלם עד שימחה זכר עמלק כמו שאמרו רז"ל וכנ"ם על כן אז בפורים השמחה גדולה ועצומה מאד וכנ"ל:

וגם בכל השנה כולה מצוה על כל אחד מישראל להיות בשמחה תמיד כמבואר בכל הספרים ובפרט בספרי רבינו ז"ל: ועיקר השמחה הוא בשם ה' מה שזכינו להיות מזרע ישראל ושם ישראל נקרא עלינו שהוא שם ה' שזאת השמחה היא שמחה שאין לה קץ בחינת בשמך יגילון כל היום וכו' כנ"ל. כי גם בכל השנה צריכין להמשיך על עצמו שמחת שבת ויום טוב כמבואר בהתורה ימי חנוכה בסימן ב' שצריכין להמשיך השמחה משבת לששת ימי החול וכו' עיין שם והעיקר על ידי שם ה'. כי בכל פעם שזוכרין ששם ישראל שהם שם ה' נקהא עליו ושמחין בזה נמשך עליו קדושת שמחת שבת ויום טוב. כי גם כל שמחת שבת ויום טוב הוא מזה מחמת שהם בחינת שם ה' שמשם כל השמחות והחדוות כנ"ל:

אות טז

וזה בחינת סעודת שבת ויום טוב וסעודת פורים. בחינת ימי משתה ושמחה. וכמו שכתוב אין טוב לאדם כי אם לאכול ולשתות ולשמוח ודרשו רז"ל בשבתות וימים טובים. כי עיקר קדושת האכילה הוא כשזוכין לשמוח בשם ה' כמו שכתוב אכלו מעדנים ושתו ממתקים וכוף כי חדות ה' היא מעוזכם. כי עיקר קדושת האכילה נמשך משם ה' שמשם השמחה בבחינת ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' וכו' שזה בחינת אכךלה דקדושה בבחינת צדיק אוכל לשובע נפשו. כי הנפש הוא השם כמובא במקום אחר בבחינת נפש חיה הוא שמו: ועיק השתוקקות הנפש דקדושה הוא להכלל בשם ה' שמשם שורש הנפש שהוא השם כנ"ל. בבחינת לשמך ולזכרך תאוות נפש ולהיפך תאוות הגוף הוא מבחינת שמות החיצוניים שהם בחינת מאורי אש כו' שמשם כל התאוות שהם בחינת אש וחמימות כי כל התאוות נמשכין מבחינת האש שיש באדם שבוער באדם לכל התאוות כמבואר בסימן ר"ן"ג. וכל האכילה של האדם מה שהאדם מוכרח לאכול לקיום הגוף הוא מחמת האש שיש באדם ששורף הליחות וכו' שבשביל זה צריכין לתת לתוך הגוף מזון וצידה להשקיט האש כידוע לחכמי'. ומי שזוכה לאכול בקדושה לשם ה' כדי שיהיה לו כח לעבוד את השם יתברך אזי זוכה על ידי אכילתו להכניע את האש. דהיינו להכניע בחינת מאורי אש שהם בחינת שמות החיצונים וכו' שהם בחינת פגם הד' יסודות וכו' כנ"ל. ולהגביר ולהחיות את הנפש דקדושה שהוא בחינת שם ה' בחינת תיקון הד' יסודות דקדושה שהם בחינת מאורי אור כו'. וזה בחינת הנה אורו עיני כי טעמתי מעט מדבש הזה שאמר יהונתן. כי אכילת הצדיק הוא בבחינת התגברות מאורי אור שהם בבחינת שם ה' מחמת שכל אכילתו הוא לשם ה' כו'. אבל להיפך כשאוכלין ח"ו בשביל תאוות הגוף שיניקתם מבחינת מאורי אש. אזי על ידי אכילתו מתגברין ביותר בחינת מאורי אש ועל כן על אכילה כזו נאמר ובטן רשעים תחסק. כי אינו מכניע בחינת מאורי אש על ידי אכילתו על כן כל מה שאוכל יותר מתגברים בחינת מאורי אש ביותר. ועל כן אךנו משביע נפשו לעולם. כי כל התגברות התאוות הוא מהאש הנ"ל. וזה בחינת פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע שנאמר בו כי ביום אכלך ממנו מות תמות. כי עיקר המיתה נמשך מהאש כנ"ל כמובא. ועיקר התגברות האש הנ"ל בחינת מאורי אש הוא מפגם האכילה מבחינת אכילת עץ הדעת טוב ורע שזהו בחינת בעצבון תאכלנה ועצבות הוא היפך השמחה הנמשך משם ה'. היינו כשאין זוכין להגביר ולהגדיל שם ה' בחינת מאורי אור על ידי אכילתו שמשם השמחה בחינת לאכולולשתות ולשמוח וכו' כנ"ל. וכשאין זוכין לזה אזי אכילתו בבחינת בהצבון תאכלנה מחמת שאינו זוכה להגדיל שם ה' שמשם השמחה. כי אכילחתו הוא מבחינת מאורי אש שהם בבחינת שמות החיצונים שהם הסטרא אחרא שהיא בחינת עצבות היפך שם ה' שמשם כל השמחה כנ"ל. ועל כן בשבת וים טוב ובפורים שאז הוא בבחינת הגדלת שם ה'. על כן אז מצוה גדולה לאכול ולשתות ולשמוח בשם ה' כי אז האכילה בקדושה בבחינת הכנעת מאורי אש והתגברות מאורי אור שהם בחינת שם השם שמשם כל השמחה כנ"ל:

וזה בחינת מה שנאמר באברהם ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם שעל ידי האשל שהיה בשביל הכנסת אורחים שהוא בחינת אכילה דקדושה על ידי זה ויקרא שם בשם ה' כי עיקר הגדלת שם ה' הוא על ידי אכילה דקדושה כנ"ל:

אות יז

וזה בחינת שבת הגדול שקודם פסח. כי על ידי יציאת מצרים נתגלה שם ה' על ידי האותות והמופתים הנוראים אשר עשה ה' במצרים ועל ים סוף וכו' וכמו שכתוב ולמען ספר שמי בכל הארץ וכו'. כי עיקר שם ה' נתגלה על ידי יציאת מצרים. וקבלת התורה שוא שמא דקודשא בריך הוא. וזה שכתוב ותתן אותות ומופתים בפרעה ובכל עבדיו וכו' ותעש לך שם כהיום הזה. כי קודם יציאת מצרים וקבלת התורה קודם שנבחרו ישראל לעם סגולה להשם יתברך לא היה עדיין שם להשם יתברך. כי אי אפשר לקרות השם יתברך בשם הקודש כי אם על ידי התורה שהיא כולה שמא דקודשא בריך הוא. כי עיקר התגלות שם ה' היא על ידי התורה שיא כולה שמותיו של השם יתברך וזהו ותעש לך שם כיום הזה ותעש לך דייקא. שעל ידי יציאת מצרים שעל ידי זה זכינו לקבלת התורה על ידי זה עשה השם יתברך לעצמו שם בחינת ותעש לך שם וכו'. כי מקודם לא היה לו יתברך שם כלל כנ"ל כי עיקר התגלות שם ה' הוא על ידי מעשה התחתונים על ידי האדם הבעל בחירה כשזוכה לעבוד אותו יתברך באמת ולשבר הבחירה לבלי לבחור ברע כי אם בטוב לעשו"ת רצונו יתברך באמת. אזי דייקא נתגלה שם ה' וכו'. כי קודם הבריאה לא היה להשם יתברך שום שם כלל. ועיקר הבריאה היתה בשביל זה בשביל לגלות שמו יתברך. כי כל העולמות מראש ועד סוף שהם בחינת מדותיו יתברך כולם בם בחינת שם ה'. כי כולם כלולים בשמו הגדול כידוע. והכל תלוי באדם התחתון שבשבילו נברא הכל. כי עיקר התגלות שם ה' נעשה על ידו דייקא כו' ועל כן במצרים שהיה קודם קבלת התורה ולא היה עדיין אתערותא דלתתא ולא היה אפשר עדיין לגלות שם ה' על ידי מעשה התחתונים. כי לא היה להם מצוות ומעשים טובים עדיין לזכות בהם. כי היה קודם קבלת התורה. על כן היה קשה למשה ענין זה ושאל להשם תברך ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם. כי היה קשה לו איך אפשר לקרותו יתברך בשם מאחר שהוא עדיין קודם קבלת התורה והשיב לו השם יתברך כה תאמר כו' אהיה וכו'. כי אהיה דא אנא זמן למיהוי. ולכאורה קשה איך שיך אצל השם יתברך אנא זמין למיהוי אך בוודאי השם יתברך הוא היה הוה ויהיה. אך אי אפשר לנו לידע מזה כי אם על ידי קבלת התורה שאז נתגלה שם ה' שהוא שם הויה בריך הוא שהו עיקר שם ה'. אבל קודם קבלה תורה קודם שיש אתערותא דלתתא על ידי מעשה התחתונים שאז עדיין אי אפשר לגלות שם ה' כו'. אזי נקרא השם יתברך בשם אהיה. שהוא בחינת אנא זמין למיהוי. שהשם יתברך מקיים עולמו על שם העתיד בזכות הצדיקים שעתידין להיות שיעשו רצונו יתברך ויגלו שמו וכבודו בעולם וידעו כל באי עולם שיש רב ושליט היה הוה ויהיה שהוא מהוה כל העולמות מאין ליש ובזכות אלו הצדיקים שעתידים לגלות שמו. בזכותם ברא את העולם ובזכותם מקיים את העולם קודם קבלת התורה ועל כן אז נקרא בשם אהיה. שהוא בחינת אנא זמין למיהוי שהשם יתברך קורא לעצמו שם על שם העתיד שהוא זמין למיהוי שהוא עתיד להתגלות בעולם. דהיינו שעתידין צדיקים שיגלו שם הויה בריך הוא בעולם על ידי מעשיהם הטובים כו' ועל כן קודם מתן תורה כתיב ושמי הויה לא נודעתי הם. כי אף על פי שדיבר עם האבות בשם הוי' גם כן כמו שפירש רש"י. אף על פי כן עדיין לא היה באפשר לגלות ולהודיע להם בחינת שם הויה מחמת שהיה קודם מתן תורה. ועל כן כתיב ושמי הויה לא נודעתי להם. ועל כן אהיה הוא בחינת תשובה כמובא במקום אחר. כי גם עכשיו כשאדם חוטא ח"ו ועובר על התורה ואז פוגם בשמו הגדול. ואם כן מהיכן יקבל חיות. כי עיקר החיות הוא משם ה' כנ"ל. ועכשיו על ידי חטאיו ח"ו שפגם בשם ה' ונתעלם שמו יתברך אם כן מהיכן יקבל חיות. אך אז הוא מקבל חיות מבחינת כח שורש התשובה שהוא בחינת שם אהיה שהוא בחינת אנא זמין למיהוי. שבו קיים השם יתברך את העולם קודם מתן תורשה. וכן עכשיו אחר החטא ח"ו. דהיינו שהשם יתברך מקיים העולם בחסדו בזכות העתיד דהיינו שמסתכל על הסוף שסוף כל סוף ישובו הכל אליו יתברך ויכירו כולם שמו תברך ואז יתגלה ויתקדש שמו יתברך בשלימות. כמו שכתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ובכח זכות זה הוא מקיים העולם בעת שעוברין על התורה ח"ו. שזהו בחינת שם אהיה שנקרא על שם העתיד בחינת אנא זמין למיהוי. שעתיד להתגלות הווייתו בעולם. דהיינו שעתיטד להתגלות בחינת שם הוי' שמורה שהשם יתברך היה הוה ויהיה וכו' וזה בחינת גודל מעלת קדושת שבת. כי עיקר קיום העולם על ידי בת. כי עיק קיום העולם בעת שעוברין על התורה ח"ו וכן קודם מתן תורה שאז מקיים אותם בבחינת שם אהיה וכו'. כל זה הוא בכח זכות שבת קדש. כי שבת הוא בחינת תשובה. בחינת ושבת עד ה' אלהיך כמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר. היינו שהשם יתברך נתן לנו את השבת שבו מאיר שם ה' בלי אתערותא דלתתא כי שבת קביעה וקיימה ואין קדושתה תלויה בישראל. כמו שאומרים מקדש השבת וישראל והזמנים וכו' כמובא. היינו שזהו מעלת שבת קדש שנתן לנו השם יתברך קיום קדוש ונורא כזה שבו מתגלה שם ה' מעצמו בלי מעשה התחתונים. רק השם יתברך מגלה אז שם ה' על שם העתיד שהוא התכלית האחרון שהוא יום שכולו שבת. שז יתגלה שם ה' בשלימות. כי אז יזדככו הכל כידוע. ושבת קדש יש לו קדושה כזו שבו מתגלה גם עכשיו בזה העולם אור שם ה' שיתגלה לעתיד. כי שבת היא בחינת תכלית מעשה שמים וארץ ושאז יתגלה שם ה' כנ"ל ועל כן שבת הוא בחינת תשובה. כי זה עיקר בחינת תשובה שהוא בחינת אהיה. דהיינו מה שהשם יתברך קיים העולם על שם העתיד וכו' כנ"ל. ועל כן בשעת יציאת מצרים שלא היה לישראל זכות שיגאלו היה עיקר הנס על ידי שבת שבזכות שבת שבו מתגלה שם ה' בלי אתערותא דלתתא. בזכות זה האיר עליהם השם יתברך גם אז הארה גדולה משם ה'. ועל ידי זה נגאלו וזכו לקבל את התורה שעל ידי זה נתגלה אחר כך שם ה' על ידי מעשה התחתונים על ידי קיום התורה והמצות שהם כולם שם כו' כנ"ל. ועל כן שבת הוא תחלה למקראי קדש וכו'. כי כל המקראי קדש שהם זכר ליציאת מצרים שכול צריכים לקבל משבת. כי לא היה אפשר לצאת מממצרים כי אם על ידי שבת מאחר שבעת יציאת מצרים לא היה עדיין מעשה התחתונים לגלות על ידם שם ה'. ועל כן עיקר הגאולה היה בכח שבת שבו מתגלה שם ה' בלי מעשה התחתונים נ"ל. ועל כן שבת שקודם פסח קורין שבת הגדול. כי עיקר הנס של פסח היה על מידי שבת. כי ידוע שבפסח היה אתערותא דלעילא בלי אתערותא דלתתא כמובא בכוונות שזה אי אפשר לזכות כי אם בכח שבת וכו' כנ"ל. ועל כן נקרא שבת הגדול על שם שם ה' שנתגלה בו שעל ידי זה עיקר יציאת מצרים. כי שם ה' נקרא גדול. כמו שכתוב ומה תעשה לשמך הגדול. וכמו שכתוב כי לא יטוש ה' אתץ עמו בעבור שמו הגדול. כי עיקר גדולתו יתברך הוא הגדלת שמו יתברך כי עליו יתברך בעצמו אין שייך לומר גדול כלל ולא שום שבח כלל. ועיר שבח גדולתו הוא גדולת שמו יתברך. וזהו בחינת שבת הגדול שקודם פסח. כי עיקר נס של פסח הוא על ידי שבת שהוא שמא דקודשא בריך הוא שבו נתגלה שם ה' בלי אתערותא דלתתא שעל ידי זה זכינו לנסים של פסח לצאת ממצרים ולקבל את התורה שאז יתגדל שם ה' יותר ויותר על ידי מעשה התחתונים ועל כן נקרא שבת הגדול וכו'. ועל כן כשחטא אדם הראשון לא היה לו שם קיום כי אם על ידי שבת כמו שאמרו רז"ל שבת אגין עלוהי. כי הכל נברא בשביל אדם הראשון כדי שיגלה שם ה' כנ"ל והוא חטא ואכל מעץ הדעת. ויקו לעשו"ת ענבים ויעש באושים. כי לא די שלא גילה שם ה' אף גם פגם בשם ה' והעלים שמו יתברך על כן היה תיקונו וקיומו על ידי שבת שהגין עליו כי בשבת מאיר שם ה' בלי מעשה התחתונים שעל ידי זה היה לו קיום עד שישוב ויתקן מעשיו ויגלה ויקדש שם ה' על ידי מעשיו הטובים וכו'. ועל כן אחר כך צוה השם יתברך שיזכיר להם גם שם הוי' בריך הוא כמו שכתוב ויאמר ה' עוד אל משה כה תאמר וכו' מיקו"ק אלקי אבותיכם וכו'. היינו שתיכף שיזכיר להם שם אהיה שהוא על שם העתיד כנ"ל. כי אז בתחלה קודם התחלת הגאולה אי אפשר להזכיר כי אם שם אהיה בחינת אנא זמין למיהוי וכו' וכנ"ל. אך תיכף שיזכיר להם שם זה של אהיה. והם יתחילו להאמין. תיכף ומיד מתחיל התחלת הישועה של הגאולה שהוא בשביל קבלת התורה. על כן תיכף אמר לו השם יבתרך עוד כה תאמר אהיה שלחני אליכם. כי הודיע לו תיכף שיגלה להם שעתיד לעשו"ת לו שם העצם על ידם שהוא שם הוי'. כי תיכף שיתחילו להאמין בהגאולה על ידי שם אהי' כו' תיכף מתחיל להאיר ולהגלות שם הוי' בריך הוא וכנ"ל. הלכות שבת

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - אורח חיים ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה