אור ברסלב
ליקוטי הלכות - אורח חיים ג ליקוטי הלכות אורח חיים חלק ג › שבת ג

ליקוטי הלכות - אורח חיים ג

ליקוטי הלכות אורח חיים חלק ג · שבת ג

שבת ב

הלכה ג

אות א

ענין קדושת שבת. וענין ל"טמלאכות. על פי המאמר ויהי מקץ כי מרחמם ינהגם וכו' עיין שם כל המאמר כולו מראשו לסופו. וכבר דברנו ממנו כמה פעמים והכלל בקיצור כי ישראל עם קדוש צריכין מנהיג אמתי שיהיה לו רחמנות גדול עליהם. ועיקר רחמנות הוא להאיר בהם הדעת ולהוציאם מעוונות הבאים על ידי הרוח שטות. כי זה עיקר הרחמנות ואפילו כשהנשמה מסתלקת למעלה למעלה עיקר שלימותה הוא שתהיה למטה גם כן וכו' וכו'. ועל כן צריך כל אחד להשתדל להשאיר דעתו אחריו בעולם הזה וכו' ועל כן צריכין להשאיר בעולם הזה בן ותלמיד שיאיר בהם דעתו וכו' וכו'. ועל ידי זה זוכין להארת המקיפין שהם עיקר שעשוע עולם הבא בחינת שפע הכתר. בחינת מה רב טובך וכו'. מה דייקא. בחינת מה חמית מה פשפשת וכו' וצריך שיהיה לו בחינת כל שיוכל להאיר בדרי מעלה ודרי מטה וכו'. כי צריך להראות להגדולים בחינת דרי מעלה שעדיין אינם יודעין כלל בידיעתו יתברך. בחינת מה חמית וכו' בחינת איה מקום כבודו וכו'. ולהיפך לדרי מטה שהם בחינת בני אדם השוכנים במדריגה התחתונה מאד ח"ו. צריכין לעוררם ולהקיצם שלא יתייאשו ח"ו. ולגלות להם כי ה' עמם ואצלם וכו' כי מלא כל הארץ כבודו וכו'; וצריך לכלול עליון בתחתון ותחתון בעליון וכו' שהתלמיד יהיה נכלל בבן והבן בתלמיד וכו'. ועל ידי כלליות בן ותלמיד על ידי זה זוכין לקבל בשעת האכילה הארת הרצון וכו' כי עיקר הפרנסה נמשך על ידי המלכות. שהיא בחינת יראה שמקבלת הפרנסה מהידים שיש בים החכמה שנעשה מהארת בן ותלמיד ושם מאיר בחינתה רצון שהוא בחינת המקיפין הנ"ל וכו'; על כן יכולין לקבל בשעת האכילה הרת הרצון בחינת עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו וכו' עיין שם כל זה היטב היטב בספר לקוטי מוהר"ן תנינא (בסימן ז').

וזה בחינת שבת קדש. כי שבת הוא מעין עולם הבא. ואז מאירין בחינת המקיפים הנ"ל. שהם בחינת שפע הכתר שהם עיקר שעשוע עולם הבא וכו' כנ"ל. כי בשבת עולין עד הכתר בחינת איה מקום כבודו וכו' כידוע. כי עיקר הארת הדעת שהוא בחינת הארת בן ותלמיד הוא בשבת. כי שבת הוא בחינת דעת כידוע. בחינת לדעת כי אני ה' מקדישכם. כי ששת ימי החול הם בחינת שטו העם ולקטו בשטותא כמו שכתוב בזוהר הקדוש. ובשבת מאיר הדעת בחינתאתה הראת לדעת כי ה' הוא אלקים כי עיקר התגלת ודביקות אלקות הוא בשבת. כי בי' ביומא ישראל מתאחדין בי' במלכא וכו'. ועל כן עיקר הלימוד שהרב מאיר בבניו ותלמידיו דעתו הוא בשבת. כי אז עיקר התגלות חידושי תורה שמגלה החכם והרב שבדור שעל ידי זה מאיר בהם דעתו ומגלה להם כי ה' הוא האלקים כי עיקר הארת הדעת הוא בשבת. שבת היא בחינת משה. בחינת ישמח משה במתנת חלקו וכו' שאומרים בשבת; ומשה הוא בחינת הרב בדור שמאיר הדעת בבן ותלמיד. כמבואר במאמר הנ"ל נמצא שבשבת זוכין לבחינת המקיפים הנ"ל. שהם שפע הכתר בחינת עולם הבא. בחינת איה בחינת מה וכו'. כי אז הוא בחינת הארת בן ותלמיד כנ"ל. שעל זה זוכין למקיפים וכו' הנ"ל.

אות ב

ועל ידי הארת בן ותלמיד על ידי זה זוכין לקבל בשעת האכילה הארת הרצון כנ"ל. כמבואר היטב במאמר הנ"ל עיין שם וזה בחינת אכילת שבת שהוא עיקר כבוד שבת בחינת עונג שבת כי אז בשבת קדש האכילה יקרה מאד מאד. כי אז זוכין על ידי האכילה להארת הרצון. כי אז בשבת מאיר בחינת הארת בן ותלמיד. שעל ידי זה זוכין להארת הרצון כנ"ל. ועיקר הארת הרצון זוכין לקבל בשעת האכילה דייקא. כמבואר במאמר הנ"ל ועל כן בשבת האכילה יקרא מאד. כי אז מקבלין בשעת האכילה הארת הרצון שהוא בחינת עולם הבא ועל כן עיקר עונג שבת הוא האכילה של שבת. כי על ידי האכילה של שבת זוכין לקבל הארת הרצון שהוא בחינת עולם הבא. שזה עיקר בחינת עונג שבת שהוא מעין עולם הבא. בחינת אז תתענג על ה' והאכלתיך וכו'.

אות ג

ועל כן עיקר הפרנסה והברכה נמשכת משבת על ידי אכילה של שבת. שהיא עונג שבת כמו שכתוב בזוהר הקדוש בגין דמיני' מתברכין כל שיתא יומין ובג"כ בעי לסדרא פתורא בלילה דשבתא בנהמי ומזוני בגין דיתברכון מיני' כל שיתא יומין עלאין וכו' כי עיקר הפרנסה נמשך מבינת הארת הרצון. היינו מבחינת הארת בן ותלמיד שהוא בחינת ים החכמה. שמשם מקבלת המלכות בחינת יראה הפרנסה מהידים שיש בים החכמה כנ"ל ועל כן על ידי עונג שבת שעל ידי זה זוכין להארת הרצון על ידי זה מתברכין כל הששת ימים כי עיקר הפרנסה נמשך משם. מבחינת הארת הרצון בחינת פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון כמבואר במאמר הנ"ל.

אות ד

ומחמת שבשבת זוכין להארת הרצון ומשם נמשך כל הברכה והפרנסה לכל ששת ימי המעשה על כן אסור בשבת לעשו"ת שום מלאכה בעולם. כי אז הוא בחינת ביטול כי אז הוא רק בחינת רצון. בחינת באהבה וברצון הנחלתנו ואז מקבלין כל הפרנסה רק על ידי בחינת הארת הרצון. שהוא בחינת ביטול שאין שם שום עובדא ושם עשיה בעולם כלל ומשם דייקא מבחינת הארת הרצון שהוא בחינת שבת בחינת ביטול כל המלאכות משם דייקא מקבלין כל הפרנסה כנ"ל. כי עיקר הפרנסה הוא רק מבחינת הארת הרצון כנ"ל. וכל ששת ימי המעשה אין להם שום חיות ושפע וברכה כי אם על ידי מה שמקבלין השפע בשבת מבחינת הארת הרצון שמשם עיר הברכה והפרנסה. נמצא שכל הל"ט מלאכות וכל העובדות והעשיות שעושין בו' ימי המעשה. אין להם שום חיות ואי אפשר להמשיך הפרנסה על ידם. כי אם על ידי שמקבלין משבת. מבחינת הארת הרצון שהוא בחינת ביטול כל המלאכות כנ"ל. שמשם עיקר הפרנסה כנ"ל וזה צריך כל אדם לדעת ולהאמין באמונה שלימה.כי לא בכח יגבר איש שאין המשכת הפרנסה על ידי העובדות והעשיות גשמיות ח"ו על ידי המשא ומתן והל"ט מלאכות ח"ו. רק עיקר הפרנסה הוא על ידי ברכת ה' שנמשך משבת דייקא מבחינת הארת הרצון כנ"ל וכשיודעין זאת באמת ובאמונה שלימה שכל העובדות והעשיות שעושין בימי החול בשביל פרנסה אי אפשר להמשיך הפרנסה על ידם. כי אם על ידי מה שמקבלין משבת מבחינת הארת הרצון. ששם הוא בחינת ביטול כל המלאכות כנ"ל על ידי זה ממשיכין הקדושה של שבת לששת ימי החול. ועל ידי זה מקדשין ששת ימי המעשה בבחינת קדושת שבת. ועל ידי זה מבררין ומזככין כל ה"ט מלאכות מזוהמת הנחש מבחינת ל"ט קללות כי זוכין על ידי זה שיהיו כל הל"ט מלאכות בבחינת מלאכת המשכן ששם היו כל הל"ט מלאכות. וכשעושין הל"ט מלכאות בבחינת מלאכות המשכן אזי כל הל"ט מלאכות הם בבחינת ט"ל אורות כמובא בדברי רבינו ז"ל במקום אחר: ט"ל אורות זה בחינת הארת הרצון בחינת טללי רצון כי זוכין לקבל הארת הרצון משבת לששת ימי המעשה ועל ידי זה כל הלץט מלאכות הם בבחינת רצון שמשם עיקר הפרנסה כנ"ל בבחינת ט"ל אורות שהם בחינתר צון כנ"ל. ואזי כשזוכין לעשו"ת כל המאש ומתן והל"ט מלאכות בבחינה זו. אף על פי שעושה משא ומתן ול"ט מלאכות אינו נחשב בשם עשיה כלל, כי בבחינה זו צריכין לעשו"ת משא ומתן ול"ט מלאכות להרים ידיו לה'. ולשעבד כל מחשבתו ודיבורו ועשייתו להשם יתברך בבחינת גול על ה' דרכך ויכונו מעשיך להאמין באמונה שלימה שאין האדם עושה כלל. רק שאנו מחוייבים לעשו"ת איזה עסק במשא ומתן ומלאכה מחמת שכן רצונו. כי יש בזה סודות וכוונות גדולות. בכל ענייני משא ומתן ומלאכות. וכמו שיש כוונות וסודות בכל המצות שבתורה כמו כן יש סודות נוראות ונפלאות בכל הל"ט מלאכות. כי מבררין בירורים וניצוצות הקדושים על ידי המשא ומתן ומלאכות כידוע. ובשביל זה לבד צריכין לעשו"ת מט משא ומתן או איה מלאכה. כי כן צוה השם יתברך כמו שאמרו רז"ל. טוב תורה עם דרך ארץ. אבל באמת אין האדם עושה כלל. ואין הפרנסה והברכה נמשכת על ידי ביטול הל"ט מלאכות. דהיינו על ידי הארת הרצון שהוא בחינת שבת דמיני' מתברכין כל שיתא יומין. נמצא שכל הל"ט מלאכות דקדושה שהם בחינת ט"ל אורות בחינת מלאכת המשכן הם מקבלין הפרנסה מבחינת ביטול הל"ט מלאכות. דהיינו מבחינת הארת הרצון שמשם עיקר הפרנסה שהוא בחינת שבת כנ"ל. ועל כן נאמר במלאכת המשכן הוקם המשכן. תעשה המנורה וכו'. וכיוצא בזה כי המלאכה היתה נעשית מאליה כמו שאמרו רז"ל וכמבואר היטב בזוהר הקדוש על פסוק והבית בהבנותו וכו'. עיין שם שכל מלאכת בית המקדש והמשכן היתה נעשית מאליה רק שהם הו מכוונים לעשו"ת המלאכה והמלאכה היתה עולה בידם מאליה. וזה שכתוב בכל מלאכת המשכן לשון רצון ונדיבות לב כמו שכתוב כל אשר נדבה רוחו אותו וכו' וכל אשר נשאו לבו לבא לכל המלאכה לעשו"ת וכו'. וכיוצא בזה הרבה כי כל מלאכת המשכן היתה בבחינת נדיבות לב ונשיאות רוח. דהיינו בחינת רצון. ועל ידי זה היתה כל מלאכת המשכן נעשית מאליה על ידי שהיה מאיר שם הארת הרצון כי כל הל"ט מלאכות נעשים רק על ידי בחינת ביטול הל"ט מלאכות על ידי בחינת שבת בחינת הארת הרצון. ובבחינה זו צריכין לעשו"ת הל"ט מלאכות והמשא ומתן בששת ימי המעשה בבחינת הארת הרצון שממשיכין משבת לשת ימי החול בבחינת ופועל ידיו תרצה. שצריכין להמשיך הארת הרצון על הידים שהם כלי המעשה של כל הל"ט מלאכות ועל ידי זה דייקא ברך ה' חילו. כי עיקר הברכה משם מבחינת הארת הרצון שמשם עיקר הפרנסה כנ"ל. ואזי כל המלכה של ששת ימי החול נעשית מאליה בבחינת מלאכת המשכן כנ"ל וזה בחינת ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת, תעשה דייקא. כי על ידי שבת זוכין שתהיה המלאכה נעשית מאליה כנ"ל. כי עיקר קיום של כל ששת ימי המעשה הוא על ידי שבת דהיינו על ידי השביתה והמנוחה של שבת על ידי זה עיקר חיות ושפע וקיום של כל ו' ימי המעשה. כמו שכתוב ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וכו'. ודרשו רז"ל מה היה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה כי עיקר קיום כל המלאכות אשר עשה השם יתברך כביכול ששת ימי בראשית הכל הוא רק על ידי המנוחה והשביתה של שבת וכנ"ל וזה בחינת ויכל אלקים וכו'. ויכל לשון רצון. כמו שכתוב נכספה וגם כלתה נפשי וכמו שכתוב ותכל נפש דוד וכו'. כי עיקר קיום ימי החול הוא רק על ידי הארת הרצון שמאיר בשבת כנ"ל. ובבחינה זו צריך האדם לעשו"ת כל המלאכות והמשא ומתן בששת ימי המעשה. לידע ולהאמין באמת שהוא אינו עושה כלל. רק הכל בכח ה'. כמו שההיר אותנו השם יתברך על זה כמו שכתוב פן תאכל ושבעת וכו'. ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וכו'. כי צריכין לזכור זאת מאד מאד לבלי לטעות ולשכוח ח"ו. לאמר בלבו שהוא בעצמו עושה איזה עשיה ועובדא ח"ו. כי זה בחינת כחי ועוצם ידי עשה וכו'. רק צריכין לזכור את ה'. כמו שכתוב וזכרת את ה' אלקיך. כי הוא הנותן לך כח לעשו"ת חיל. כי הכל בכח ה' לבד. והמלאכה נעשית מאליה. בבחינת ששת ימים תעשה מלאכה וכו' כנ"ל בבחינת מלאכת המשכן. כי כל הל"ט מלאכות נעשין ונתברכין רק על ידי שבת. שאז הוא ביטול כל הל"ט מלאכות על ידי שמקבלין אז הארת הרצון שמשם כל הפרנסה בחינת פותח את ידיך וכו' כנ"ל. כי הידים הם כלי המעשה של כל הל"ט מלאכות. ואי אפשר להידים להמשיך הפרנסה על ידי הל"ט מלאכות כי אם על ידי שמקבלין ונתברכין משרשם. דהיינו מבחינת הידים שיש בים החכמה. שמשם עיקר הפרנסה בחינת פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון כנ"ל. וכמבואר במאמר הנ"ל. וזה בחינת לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה. רוצה ה' את יראיו. כי בתחילה מדבר המזמור מבחינת המשכת הזשפע והפרנסה כמו שכתוב שם מקודם המכין לארץ מטר. וכו' נותן לבהמה לחמה וכו'. ואחר כך מפרש הפסוק. שכל זה אינו תלוי ח"ו בפעולות האדם. רק הכל ברצון ה' לבד. וזהו לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה. רוצה ה' את יראיו, כי עיקר השפע והפרנסה אינה על ידי השתדלות האדם ח"ו בגבורת הסוס ובשוקי האיש שהולך ונוסע ומשתדל בשביל פרנסה. רק העיקר הפרנסה הוא רק על ידי הארת הרצון שממשיכין משבת לששת ימי החול כנ"ל. וזהו רוצה ה' את יראיו שעיקר הפרנסה הוא רק על ידי הארת הרצון כנ"ל. ועיקר הפרנסה מקבלת המלכות שהוא בחינת יראה, מבחינת הרצון והעליון על ידי הבטחונות של כל אחד. בחינת כולם אליך ישברון וכו' כמבואר במאמר הנ"ל. וזהו רוצה ה' את יראיו. את יראיו דייקא. כי העיקר תלוי ביראה. כמבואר במאמר הנ"ל. שעיקר הארת בן ותלמיד שעל ידם מאיר הרצון שמשם מקבלת המלכות הפרנסה הכל תלוי ביראה עיין שם. וזהו את המייחלים לחסדו דהיינו מה שכל אחד מייחל לחסדו ובוטח בה'. שעל ידי זה דייקא עולה היראה בחינת מלכות ומקבלת הפרנסה מהארת הרצון שהיא בחינת שבת כנ"ל. כי שבת היא בחינת יראה. בחינת ירא שבת. שעיקר הארת בן ותלמיד ועיקר הפרנסה היא על ידי היראה דייקא כנ"ל. וזה בחינת שבת מלכתא וכו' כנ"ל.

אות ה

וזה שהזהיר השם יתברך על שבת קודם מלאכת המשכן להורות שאין מלאכת המשכן דוחה שבת כמו שאמרו רז"ל כי מאחר שמלאכת המשכן הוא רק בבחינת הארת הרצון כנ"ל והמלאכה היתה נעשית מאליה כנ"ל. היו יכולים לטעות ולומר שדוחה שבת מאחר שאין עושים כלל. רק כל המלאכות הם בבחינת הארת הרצון כנ"ל. ועל כן הזהיר אותנו השם יתברך. שלא נטעה בזה. כי אף על פי כן אין מלאכת המשכן דוחה שבת, כי שבת הוא למעלה מזה. למעלה מבחינת הארת הרצון שמתלבש בבחינת הל"ט מלאכות. כי שבת היא בחינת ביטול לגמרי בחינת רעוא דרעווין רצון שברצונות. ואז אין שום עובדא ועשיה כלל אדרבא אי אפשר לעשו"ת בחינת מלאכת המשכן. היינו לעשו"ת כל הל"ט מלאכות בחינת ט"ל אורות בבחינת הארת הרצון כי אם על ידי שבת. דהיינו על ידי השביתה והמנוחה של שבת. כי דייקא על ישי שבת. על ידי ששובתין אז ממלאכה לגמרי. ואז זוכין להארת הרצון בשלימות כנ"ל. על ידי זה דייקא זוכין להמשיך הקדושה של שבת לששת ימי החול. דהיינו שממשיכין הארת הרצון לכל העובדין דחול. לכל הל"ט מלאכות. ונכללין כל הל"ט מלאכות בחינת ט"ל אורות. שזהו בחינת מלאכת המשכן כנ"ל. נמצא שאי אפשר לעשו"ת בחינת מלאכת המשכן וכו' כנ"ל כי אם על ידי שבת וכו' כנ"ל. וזהו שהקדים שבת למלאכת המשכן. ובכל מקום שמזכיר מלאכת המשכן מקדים איסור מלאכה בשבת. כי מלאכת המשכן אינו דוחה שבת אדרבא אי אפשר לעשו"ת בחינת מלאכת המשכן. דהיינו שיהיה כל הל"ט מלאכות בחינת ט"ל אורות. בבחינת הארת הרצון. כי אם על ידי קדושת שבת שהוא בחינת רצון שברצונות בחינת רעוא דרעווין כנ"ל:

אות ו

ועל ידי זה בעצמו שממשיכין הקדושה של שבת לששת ימי החול בחינת זכרהו מאחד בשבת כמו שאמרו רז"ל ומקדשין את הל"ט מלאכות בקדושת שבת בבחינת ט"ל אורות בחינת מלאכת המשכן על ידי שמאמינים שכל הפרנסה היא רק מהשם יתברך לבד על ידי הארת הרצון לבד שמאיר בשבת כנ"ל. על ידי זה בעצמו נכלל התלמיד בבן. כי שבת הוא בחינת בן, כמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר. וששת ימי החול זה בחינת תלמיד. היינו הקדושה שנמשך משבת על ששת ימי המעשה. זה בחינת הארת התלמיד כי התלמיד צריך לשמש את רבו בכל המלאכות שהעבד עושה לרבו. ושימוש תלמיד חכם זה בחינת הלכות כמו שאמרו רז"ל. וההלכות הם בחינת ששה סדרי משנה. שהם בחינת ששת ימי המעשה כמובא. וכשהתלמיד זוכה לשמש את רבו ולקבל ממנו הלכות הם בחינת ששה סדרי משנה. שעל ידי זה דייקא נקרא תלמיד. על ידי זה נתבררין ונזדככין כל ששת ימי המעשה מזוהמת הנחש שנתערב טוב ורע על ידי חטא אדם הראשון. כי נתברר הטוב מן הרע הכשר מן הפסול וכו' על ידי לימוד הלכות שהם בחינת כשר ופסול וכו'. בחינת ששה סדרי משנה שהתלמיד מקבל מרבו. שזה בחינת שימוש תלמידי חכמים. בחינת עשיה ועבדות שעושה ומשמש את רבו. בחינת קדושת של ששת ימי המעשה. וזהו בעצמו בחינת הנ"ל. שממשיכין הקדושה של שבת. דהיינו הארת הרצון שנמשך מהצדיק והרב שבדור שמאיר בשבת כנ"ל. וממשיכין קדושה זו לששת ימי החול לקדש את כל הל"ט מלאכות מזוהמת הנחש. שיהיו כל הל"ט מלאכות בבחינת ט"ל אורות כנ"ל. וזה בחינת הארת התלמיד שהוא בחינת הקיצו ורננו שוכני עפר וכו' בחינת מלא כל הארץ כבודו. שהצדיק האמת ממשיך הארת הדעת לעורר ולהקיץ את בחינת השוכני עפר. שהן אותן שמונחים בשפל המדריגה התחתונה לגלות להם כי ה' עמם כי מלא כל הארץ כבודו וכו' כמבואר במאמר הנ"ל. וזה בחינת הנ"ל. בחינתה קדושה שממשיכין בשבת על הל"ט מלאכות של ימי החול שהם כלל כל העובדות והמשא ומתן שעושה כל אחד ואחד בששת ימי המעשה. וכשאדם נכנס בעובדין דחול בל"ט מלאכות יכול לטעות ח"ו ולדמות בדעתו ששם בל"ט מלאכות במשא ומתן ובעובדין דחול אין נמצא שם השם יתברך ח"ו. וכאלו הוא רחוק אז מהשם יתברך בשעת עשיית המשא ומתן. על כן צריכין לעוררו ולהקיצו ולגלות לו כי ה' עמו ואצלו גם בשעת עשיית המשא ומתן. כי גם שם בל"ט מלאכות נמצא השם יתרבך כי מלא כל הארץ כבודו. כי הל"ט מלאכות בשרשם הם קדושים מאד בחינת ט"ל אורות בחינת מלאכת המשכן כנ"ל וזהו בחינת הקיצו ורננו שוני עפר. כי ט"ל אורות טליך. היינו שמעוררין ומקיצין את בחינת השוכני עפר את העוסקים במשא ומתן ובעובדין דחול בשביל פרנסה וממון שהוא בחינת עפרות זהב. ושם בבחינת עפר שהיא ארציות וגשמיות בחינת ל"ט מלאכות יש אחיזת הסטרא אחרא בחינת ועפר תאכל וכו'. אבל כשמאמינים בה' בשעת עשיית המשא ומתן. ויודעין שהכל מאתו יתברך לבד וכו' כנ"ל. אז מקדשין את הל"ט מלאכות בקדושת שבת. ואזי הל"ט מלאכות הם בבחינת ט"ל אורות וכו' כנ"ל. וזה בחינת הקיצו ורננו שוכני עפר, כי ט"ל אורות טליך. היינו אף על פי שאתה עוסק במשא ומתן אף על פי כן גם שם השם יתברך נמצא, כי לא כל הארץ כבודו וכל המשא ומתן שהיא בחינת ל"ט מלאכות הוא בחינת ט"ל אורות בחינת מלאכת המשכן וכו' כנ"ל. וזה בחינת אבות מלאכות וכו'. אבות מכלל דאיכא תולדות וכו'. הך דהוי במשכן חשיבא קרוי' אב וכו'. כ מלאכת המשכן הם בחינת ט"ל אורות בחינת הארת הרצון שמקבלין משבת מבחינת הארת בן ותלמיד וכו' כנ"ל. ועל כן הם קרויין אב. כי משם הם מקבלין מהצדיק הדור שמאיר בבן ותלמיד. והצדיק נקרא אב. כמו שכתוב אבי אבי רכב ישראל כי אבי לשון רצון. כמו שכתוב אבי יבחן איוב (איוב ל"ד) כי על ידי הארת הצדיק שהוא אבי ישראל שמאיר בבן ותלמיד על ידו נמשך הארת הרצון כנ"ל. ועל ידי זה זוכין לטהר ולזכך כל הל"ט מלאכות שיהיו בבחינת טל אורות. בבחינת מלאכת המשכן כנ"ל. ועל כן נקראים הל"ט מלאכות שהיו במשכן בחינת אבות וכו' כנ"ל.

אות ז

ועל כן אפילו על ידי עובדי כוכבים אסור לעשו"ת מלאכה בשבת. כי אמירה לעובדי כוכבים שבות. כי גם בששת ימי החול צריכין לבא לבחינה זו לבלי לעשו"ת כלל. רק שתהיה המלאכה נעשית מאליה על ידי בחינת הארת הרצון שממשיכין משבת לששת ימי החול וכו' כנ"ל. וכשזוכין לזה אזי באמת אין צריכין לעשו"ת שום עובדא ושום מלאכה כלל. כי בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן עשית על ידי אחרים. כמו שכתוב ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו'. כי המלאכה נעשית ברצונו לבד. על ידי שזכה לבחינת הארת הרצון. בבחינת ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. ברצות דייקא. דהיינו על ידי הארת הרצון כנ"ל. על ידי זה גם אויביו ישלים אתו. כי מלאכתו נעשית על ידי אחרים. על ידי רצונו לבד וכו' כנ"ל. אבל בשבת גם זה אסור. כי בשבת הוא ביטול לגמרי בחינת רעוא דרעווין. ואסור שתהיה נעשית מלאכתו אפילו ברצונו לבד. כי בשבת אסור אפילו להרהר אחר מלאכה. כמו שאמרו רז"ל שתהא בעיניך כאלו כל מלאכתך עשויה שלא תהרהר אחריהכ. כי בשבת אסור שיהיה הרצון מלובש בשום מלאכה. כי אז הוא רק רצון לבד. בחינת רעוא דרעווין כנ"ל. וזהו בחינת אמירה לנכרי לעשות. שבות זה בחינת הקדושה של שבת שנמשך משבת לששת ימי החול. שדזהו לשון שבות לשון המשכת השביתה. כי שבת היא בחינת עצם השביתה והמנוחה. ושבות הוא לשון פעול. בחינת המשכת השביתה היינו בחינת המשכת השביתה משבת לששת ימי הול. וזהו אמירה לנכרי שבות. היינו כי זאת הבחינה שתהיה מלאכתו נעשית על ידי אחרים. בחינת ועמדו זרים ורעו צאנכם. זה בחינת שבות בחינת עובדין דחול בחינת הקדושה של שבת שנמשך לששת ימי החול. שעלידי זה זוכין לזה, בחינת עמדו זרים וכו'. אבל בשבת בעצמו גם זה אסור. כי אז עצם השביתה. ואז רק התגלות הרצון לבד וכו' כנ"ל. וזה ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו' ואת ם כהני ה' תקראו. כהן זה בחינת כלליות בן ותלמיד. כמבואר במאמר הנ"ל. כי על ידי זה זוכין לבחינת ועמדו זרים וכו' על ידי הארת הרצון שנמשך מבחינת כהן מבחינת כלליות בן ותלמיד וכו' כנ"ל. וזה בחינת רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב וכו'. היינו שצריכין להמשיך הארת הרצון לבחינת ארציות. דהיינו לעובדין שחול בחינת ל"ט מלאכות שצריכין לקדשם בקדושת שבת בבחינת הארת הרצון כנ"ל. וזה זוכין על ידי שממשיכין הקדושה של שבת לששת ימי החול. וזהו שבת שבות יעקב. כי יעקב הוא בחינת שבת. כמו שאמרו רז"ל ויחן פני העיר שקבע תחומין וכו. בחינת והאכלתיך נחלת יעקב אביך וכו'. וזהו שבת שבות יעקב. שממשיכין הקדושה של שבת לימי החול. שזהו בחינת שבות יעקב ששבין מן הביטול. בבחינת והחיות רצוא ושוב. כי בשבת שאז הוא הארת הרצון הוא בחינת ביטול וכשיוצא השבת אז שבין מן הביטול לבחינת ששת ימי המעשה אז צריכין להמשיך הקדושה של שבת לששת ימי החול. וזה בחינת שבות יעקב כנ"ל. ועל ידי זה ממשיכין הארת הרצון לכל הל"ט מלאכות בחינת רצית ה' ארצך וכו'כ נ"ל. בחינת ופועל ידיו תרצה וכו' כנ"ל. ועל ידי זה נשאת עון עמך וכו'. בחינת כל השומר שבת כהלכתו מוחלין לו כל עוונותיו. כי כל העוונות הם מחסרון הדעת. מבחינת רוח שטות. שזהו בחינת פגם כל הל"ט מלאכות. שהם בחינת שטו העם ולקטו בשטותא שהם בחינת זוהמת הנחש. שמשם באים כל העוונות כידוע. אבל כשזוכין לקדושת שבת שהוא בחינת הארת הרצון שנמשך מכלליות בן ותלמיד שהוא בחינת הארת הדעת שמאיר הצדיק שבדור ומציל את ישראל מעוונות. כמבואר במאמר הנ"ל. על ידי זה זוכין להמשיך קדושת שבת לששת ימי החול. לקדש ולטהר ולזכך את בחינת הל"ט מלאכות מזוהמת הנחש. כי זוכין שיהיו הל"ט מלאכות בחינת ט"ל אורות וכו' כנ"ל. ועל ידי זה נתבטלין ונמחלין כל העוונות הבאים משם מבחינת ל"ט מלאכות כידוע. כי זוכין לקדש את הל"ט מלאכות בבחינת ט"ל אורות שזהו בחינת הארת בן ותלמיד. שהוא ההיפך מעוונות כנ"ל. ועל כן על ידי הארת הרצון כנ"ל. על ידי זה נשאת עון עמך וכו' כנ"ל. ועל כן לא היה שום אחר יכול להקים את המשכן כי אם משה לבדו. כמו שכתוב ויקם מה את המשכן וכו' כמו שאמרו רז"ל. כי עיקר הארת הרצון הוא מאיר רק על ידי בחינת משה שהוא בחינת הצדיק והרב האמת שבדור כמבואר במאמר הנ"ל ועל כן עיקר גמר בנין מלאכת המשכן דהיינו הקמתו אי אפשר כי אם על ידי משה. כי כל אחד עשה איזה מלאכה במשכן כפי מדריגתו כפי מה שזכה לאיזה בחינה מהארת הרצון. כי בוודאי לאו כל אחד זוכה לבחינת הארת הרצון בשוה כמבואר בדברי רבינו ז"ל במקום אחר. ועל כן כל אחד היה עושה מלאכה במשכן כפי מה שהיה לו חלק בבחינת הארת הרצון. כי לא היה אפשר לעשו"ת שום מלאכה במשכן כי אם על ידי בחינת הארת הרצון. בבחינת כל אשר נדבה רוחו וכו' כנ"ל. ועל כן שלימות גמר בנין המשכן לא היה באפשר כי אם על ידי משה שזכה בשלימות לבחינת הארת הרצון. כי הוא היה מאיר הארת הרצון לכל מלאכת המשכן. כי כל הארת הרצון נמשך ממנו ועל כן משה לבד היה יכול להקים את המשכן וכנ"ל. וזה בחינת הוקם המשכן כי עיקר הקמת המשכן שהקים משה היה רק על ידי בחינת הארת הרצון שעל ידי זה הוקם המשכן מאליו וכנ"ל.

אות ט

וזה בחינת פורים בחינת שקלים בחינת צדקה. כי צדקה שנותן העשיר לעני. על ידי זה נכללין העולמות עליון בתחתון ותחתון בעליון כי העני הוא בבחינת שוכני עפר בחינת מקים מעפר דל והעושר שיש לו שפע הפרנסה שנמשך מרצון העליון מבחינת הארת הרצון כנ"ל זה בחינת דרי מעלה כמובן במאמר הנ"ל. נמצא כשהעשירות בקדושה זוכה לבחינת הארת הרצון בבחינת בתר מרי נכסי' ציבי משוך. שהרצון נמשך אל העושר מחמת ששם בשפע העשירות והפרנסה שם מלובש בחינת הארת הרצון כנ"ל. בבחינת שבע רצון ומלא ברכת ה'. וכשהעושר משפיע להעני מממונו ובזה הוא מחהי אותו ממש זה בחינת הקיצו ורננו שוכני עפר כי העני שאין לו פרנסה אין הדעת בשלימות. וזהו אין עני אלא מן הדעת. כי הכל אחד וכשממשיכין לו שפע ונותנין לו פרנסה. בזה ממשיכין לו בחינת הארת הדעת בחינת הארת הרצון הנ"ל שמשם נמשך פרנסה דקדושה. ואזי נכלל העני והעשיר יחד. שהם משפיע ומקבל שהם בחינת דרי מעלה ודרי מטה ונכללין יחד. ויותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם הבעל הבית. כי על ידי זה בעצמו שנותן מממונו צדקה לעני הגון על ידי זה בעצמו נמשך הרצון אליו כי בוודאי לאו כל אדם זוכה שיתגלה לו בחינת הארת הרצון על ידי הפרנסה שמקבל. ועל ידי צדקה נתתקן כל ממונו וזוכה שיתגלה ויאיר הארת הרצון שהוא מלובש ומתעלם בתוך הפרנסה כי משם נמשכת הפרנסה כנ"ל. כי עיקר הצדקה הוא רק הרצון בחינת נדיבת לב. כמו שכתוב ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בגלל הדבר הזה דיקא. היינו על ידי הרצון הטוב שלא ירע לבבו וכו' רק יתן לו ברצון טוב. על ידי זה זוכה שיאיר הארת הרצון עליו. ועל ידי זה יברכך ה' אלקיך. כי עיקר הברכה והפרנסה נמשכת משם מבחינת הארת הרצון וכו' כנ"ל. כי על ידי שנותן העשיר מממונו צדקה לעני על ידי זה נעשה שני הבחינות הנ"ל שהם בחינת הארת בן ותלמיד בחינת הארת דרי מעלה ודרי מטה כמבואר במאמר הנ"ל עיין שם. כי העושר שהוא בחינת משפיע הוא בבחינת דרי מעלה כנ"ל וכמוא והעני שהוא בחינת מקבל הוא בבחינת דרי מטה. בחינת אספקלריא שאינה מאירה דלית לה מגרמה כלום כידוע. וכמובא במאמר הנ"ל שהארת דרי מעלה ודרי מטה הם בחינת אספקלריא המאירה בחינת השגת משה ואספקלריא שאינה מאירה עיין שם. והעני שהוא בבחינת דרי מטה בבחינת שוכני עפר. ולפעמים יכול העניות להעבירו על דעת קונו ח"ו. כי מאחר שאין לו שפע פרנסה שנמשך מבחינת הארת הרצון שהוא בחינת השגת הדעת. על כן מאחר שאינו מקבל השפעה זו נפגם ח"ו הדעת גם כן ועל ידי שממשיכין לו שפע פרנסה ובזה מאירין עליו הארת הרצון בחינת הדעת כנ"ל וזה בחינת הקיצו ורננו שוכני עפר. כי מלא כל הארץ כבודו הוא בחינת רצון כמו שכתב רבינו ז"ל בחינת רצונו של אדם זה כבודו. וזהו בחינת מלא כל הארץ כבודו. אדרבא שם בבחינת ארציות בחינת עניות שם מלא כבודו ורצונו. כי העני סמוך את השם יתברך ביותר מכל העולם כמובא ולהיפך את העשיר צריכין לעורר בבחינת השגת דרי מעלה שהוא בחינת איה מקום כבודו וכו'. שי שפע העשירות בשרשו הוא ממקום גבוה מאד מבחינת הארת הרצון והיה ראוי באמת שהאדם שיש לו עשירות וכל טוב יהיה מקורב מאד להשם יתברך. אך מה שאנו רואין להיפך. שעל פי הרוב על ידי העשירות האדם נתרחק מאד מהשם יתברך זה בא מבחינת ריבוי האור בחינת ותכהין עיניו מראות. שאינו יכול לקבל רק טוב מהשם יתברך. ועל ידי זה נפגם ביותר ונתרחק מהשם יתברך. כשאינו זוכה לקדש ולטהר עצמו לזכות לקבל העשירות בקדושה כראוי וכמבואר כל זה בדברי רבינו ז"ל במקום אחר. במאמר כי תצא למלחמה (בלקוטי תנינא סימן פ"ב) עיין שם. נמצא שפגם העושר הוא על ידי בחינת ריבוי אור. ועל ידי צריכין להמשיך הארה מבחינת השגת דרי מעלה דהיינו בחינת איה מקום כבודו. בחינת מה חמית. כדי שלא יזיק לו ריבוי האור וכו' כנ"ל. וזה נעשה על ידי הצדקה. כי על ידי שנותן צדקה מממונו ומחסר ממונו על ידי זה זוכה שיומשך עליו בחינת הארת דרי מעלה שהוא בחינת איה וכו' בחינת מיעוט האור בצמצום ומדה. כדי שיוכל לקבלו בהדרגה כראוי. נמצא שעל ידי צדקה שמחסר ממונו ומשפיע לעני. על ידי זה נמשך בחינת הארת דרי מעלה ודרי מטה כנ"ל. וזה בחינת שקלים שהם בחינת צדקה שנאמר בהם העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט העשיר לא ירבה. זה בחניתה שגת דרי מעלה בחינת איה וכו' שלא יזיק לו ריבוי האור וכו' נ"ל. וזה בחינת העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט זה בחינת השגת דרי מטה שהוא בחינת מלא כל הארץ כבודו. וזהו והדל לא ימעיט. כי אין שם בבחינת עניות בבחינת דרי מטה שום מיעוט וחסרון ח"ו כי מלא כל הארץ כבודו. וזה נעשה על ידי צדקה כנ"ל שהוא בחינת זה ישפיל וזה ירים שמשפיל לזה ומרים לזה כמובא במקום אחר וכנ"ל:

ועל כן נקראים שקלים לשון משקל. שעל ידי הצדקה בחינת שקלים על ידי זה מאירין בדרי מעלה ודרי מטה ומעמידין אותם על המשקל דהיינו בדרי מעלה מאירין שלא יטעו שהם יודעין באלקותו וכו' ולהיפך בדרי מטה מאירין שלא יטעו שהם רחוקים ביותר ולגלות להם כי הם סמוכין להשם יתברך. נמצא שמעמיד שניהם על המשקל הישר וזה בחינת שקלים בחינת צדקה וכנ"ל ועל ידי זה מאיר הרצון. כי על ידי כלליות בן ותלמיד שהם דרי מעלה ודרי מטה מאיר הרצון ועל כן עיקר הוא בחינת רצון בחינת נדיבת לב כנ"ל. ועל כן עיקר הצדקה מאירה בשבת כמו שכתב רבינו ז"ל (בסימן ל"א) שעל ידי כן פתח התנא בתחילת מסכת שבת יציאות השבת וכו' פשט העני וכו' כי עיקר הארת הצדקה שוא בחינת הארת הרצון בחינת הארת בן ותלמיד זה מאיר בשבת דייקא וכנ"ל:

אות יא

וזה בחינת פורים כי המן הוא זוהמת הנחש בחינת פגם הל"ט מלאכות של הסטרא אחרא בחינת המן העץ וכו' שמשם נמשכין כל הל"ט מלאכות של הסטרא אחרא שהם ל"ט קללות וכו' כידוע ועל כן עיקר קנאתו על ישראל היהעל שהם משמרים את השבת ומבטלים את הל"ט מלאכות שבזה מכניעים ומשפילים אותו כנ"ל. ועל כן זה היה עיקר מסירתו. כמו שכתוב ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים שמדחין בשה"י פה"י שבת היום פסח היום. כי על זה גברה קנאתו וכעסו מאד על שמבטלים את הל"ט מלאכות בשבת שעל ידי זה דוחים זוהמת הנחש שהוא בחינת המן כנ"ל. ועל כן רצה לשקול עשרת אלפים ככר כסף וכו' לבטל כח השקלים של ישראל כמו שאמרו רז"ל. כי השקלים שבאו בשביל מלאכת המשכן הם בחינת קדושת הל"ט מלאכות אפילו בימי החול כנ"ל. ועל ידי זה זוכין שאין עושין כלל שום מלאכה אפילו כשעוסקים באיזה עסק ומלאכה רק המלאכה נעשית מאליה וכו' וכנ"ל והוא היה מקנא על זה כנ"ל. ורצה לבטל זאת וזה שאמר ועשרת אלפים וכו'. אשקול על ידי עושי המלאכה על ידי עושי המלאכה דייקא. כי רצה להמשיך דייקא בחינת עשיה בחינת עשיית מלאכות בגשמיות שהם בחינת זוהמת הנחש וכו' כנ"ל. היפך קדושת ישראל שאינם עושים כלל שום מלאכה אפילו בימי החול. רק המלאכה. נעשית מאליה כנ"ל בחינת ואת דתי המלך אינם עושים וכנ"ל. ומפלתו היה על ידי מרדכי ואסתר. שהם בחינות כלליות בן ותלמיד דרי מעלה ודרי מטה מרדכי הוא בחינת מר דרור בחינת ריח הטוב של שמן שמשחה ריח הטוב בחינת השגת דרי מעלה שהוא בחינת איה וכו' בחינת מה חמית וכו' רק כמאן דארח ריחא בחינת לריח שמניך טובים. וכו' כמבואר לעיל בהלכות ברכת הריח (הלכה ה') כי מדריגת מרדכי גבוה מאד מאד כמובא שהוא בחינת משה וכו' וכנ"ל אסתר היא בחינת השגת דרי מטה בחינת ההארה שמאירין על כל השוכני עפר. דהיינו על כל בני אדם שמונחים במדריגה התחתונה מאד בתכלית ההסתרה שמגלין להם שה' עמם. שזה בחינת אסתר בחינת ואנכי הסתר אסתיר שאפילו בתכלית ההסתרה בהסתרה שבתוך הסתרה גם שם הוא אנכי. כי גם שם נמצא השם יתברך כי מלא כל הארץ כבודו ואסתר היא ההיפך מושתי המרשעת כמו שאמרו רז"ל תחת הסרפק יעלה הדס וכו' כי ושתי ביטלה את השבת כמו שאמרו רז"ל. וקמה אסתר במקומה ששמרה את השבת. כמו שאמרו רז"ל על פי ואת שבעת הנערות הראויות לתת לה מבית המלך שמנתה בהן את ימי השבת. כדי שלא תשכח את השבת והשם יתברך ברחמיו סבב סיבות. ומני' ובי' אבא לייל בי' נרגא שהמן הרשע בעצמו יעץ להרוג את ושתי שחללה את השבת ועל ידי זה בעצמו היתה מפלתו שמלכה תחתיה אסתר המלכה שהיא בחינת שבת מלכתא ועל ידי זה הכניעה את המן שהוא זוהמת הנחש פגם ל"ט מלאכות וכנ"ל. וזה בחינת פורים כי באמת פורים הוא חידוש גדול מאד כי אז בפורים מאיר הארה גדולה מאד מאד בחינת הארת שבת ויותר כמובא בכוונות ואף על פי כן מותר בפל"ט מלאכות. והדבר תמוה לכאורה אך באמת זה עיקר בחינת מפלת המן זוהמת הנחש. שהוא פגם הל"ט מלאכות של ימי החול כי המן רצה להתגבר על ישראל ח"ו על ידי פגם הל"ט מלאכות של ימי החול ולבטל את השבת כנ"ל. גם רצה לבטל את בנין בית המקדש כמו שאמרו רז"ל ששם בבית המקדש היו כל הל"ט מלאכות בקדושה בבחינת ט"ל אורות והוא רצה לבטל את כל זה ונהפכה מחשבתו הרעה על ראשו כי נעשה ההיפך. כי אדרבא הם הפילו את המן לגמרי. ואדרבא המשיכו הארה גדולה ביום זה בכל דור ודור. וההארה גדולה ונפלאה כל כך עד שאפילו כשעושין כל הל"ט מלאכות אף על פי כן אין בהם שום אחיזה להסטרא אחרא ח"ו כי כל הל"ט מלאכות נכללין בקדושת שבת כנ"ל. נמצא שנהפכה מחשבתו הרעה ממש מהיפך אל היפך כי על ידי קדושת פורים שהוא בימי החול ומותרין בו כל המלאכות על ידי זה עיקר התגלות הארת קדושת שבת. כי עכשיו מגלין שיש לנו כח אפילו בימי החול לדחות זוהמת הנחש מן הל"ט מלאכות אף על פי שעושין אותן בימי החול. על ידי שממשיכין עליהם הקדושה של שבת וכו' כנ"ל. כי ביום הקדוש הזה אנו רואין זאת בחוש. שמותרין בו כל המלאכות ואף על פי כן מאיר בו הארה גדולה ועצומה מאד בחינת קדושת שבת ויותר. בזה נתגלה כי השם יתברך בכל מקום. כי מלא כל הארץ כבודו. ודרי מטה עם דרי מעלה כולו חד כי הוא יתברך מחיה את כולם. ועל כן מרבין בסעודה בפורים ונותנין צדקה לעניים שכל זה הוא בחינת הארת הרצון שנמשך מבחינת כלליות בן ותלמיד בחינת מרדכי ואסתר כנ"ל. ראשי פרקים להלכות שבת

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - אורח חיים ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה