אור ברסלב
ליקוטי הלכות - אורח חיים ג ליקוטי הלכות אורח חיים חלק ג › ראש חדש ז

ליקוטי הלכות - אורח חיים ג

ליקוטי הלכות אורח חיים חלק ג · ראש חדש ז

ראש חדש ו

אות א

על פי התורה חדי ר' שמעון בסימןס"א ליקוט חלק א'. עיין שם היטבכל התורה.

והנה בהתורה הזאת מדבר מענין סוד העיבור שנלקח מאתנו. וסוד העיבור. משם נמשך קדושת ראש חדש. כי כל קביעות ראשי חדשים הוא על פי סוד העיבור. אך עתה בעוונותינו הרבים נלקח מאתונ סוד העיבור אך אף על פי כן אנו קובעין ראשי חדשים על פי הכללים שמסרו לנו חז"ל שהיו בקיאים בזה. ועל כןב אמת אנו מוררחים לעשו"ת כמה פעמים שני ימים ראש חדש מחמת ספק וכן כל המועדים התלויים בראשי חדשים אנו עושים ב' ימים מחמת ספק כמו שאמרו רז"ל ועל כן המשים לב לזה לענין קביעות הראש חדש והמועדים שתלויים רק בהחכמים אמיתיים כמו שאמרו רז"ל. מזה יכון להבין כמה גדול מעלת אמונת חכמים שבזה תלוי כל יהדותו כמבואר הרבה בכל התורה הזאת ובשארי מקומות. ואפילו מי שירד כמו שירד ונתעה בתאוותיו ומדותיו כמו שנתעה ח"ו. אין שום מקולקול ופגום וחוטא בעולם שלא ימצא תקוה ותיקון לנצח על ידי אמונת חכמים באמת לאמתו. כמו שאנו רואין בענין קביעות ראשי חדשים והמועדים התלוים בהם שנמסרו רק לחכמים שכמו שרוצים לקובעם על פי חכמתם העמוקה כן מסכימים עמהם גם מן השמים כמו שאמרו רז"ל אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם. אל תאמר אותם אלא את. אתם אפילו שוגגים. אתם אפילו מזידים וכו'. וכמבואר במדרש לענין ראש השנה שכשמסדרין למעלה הכסאות למשפט לדון באש השנה. שואלים מהמלאכים להשם יתברך מתי יהיה ראש השנה. וגוער בהם השם יתברך ואומר. ולי אתם שואלים בתמיה לכו ושאלו את החכמים שמתי שהם יקבעו ראש חדש. נסכים אני ואתם לעשו"ת בו ראש השנה עיין שם.

אות ב

כי מבואר בהתורה הנ"ל, שעל ידי פגם אמונת חכמים איןי כולין להוציא המשפט לאור. שאין יכולין להוציא משפטי הנהגות ישרות מכל מקום שלומר שם וכו'. ועל ידי זה שפוגמין באמונת חכמים הראויים לסמיכה באמת. ומסמיכין רבי שאינו הגון. על ידי זה נפגם כתב ידינו וכו'. כי ידי הכתיבה מקבלין האור מידי הסמיה וכו'. ועל ידי זה מגרשין ישראל ממקומם וכו'. שהוא בחינת גירוש מארץ ישראל ועל ידי זה נלקח סוד העיברו מאתנו וכו'. ועל ידי זה אין יכולין לתת עצה לנפשו בשום דבר. כי עצתו נחלקה לשתיים וכו'. עיין שם קשר כל הדברים האלה היטה. אך יש מים שמטהרין מכל זה בחינת וזרקתי עליכם מים טהורים וכוט'. ואלו המים נמשכין על ידי התשובה שעושה על פגם אמונת חכמים שנתעורר לזה על ידי המחלוקת בחינת מי מריבה וכו' שעל ידי זה נעשין ספרים הרבה בחינת עשו"ת ספרים הרבה אין קץ. כי כבר יש ספרים הרבה. ועוד תידים להיות ספרים הרב.ה וכולם מוכרחים להעולם ואסור להלעיג על אחד מהם וכו'. ועל ידי זה נמתקין כל הדינים שבעולם. כי נכללים באבן שתיה בבחינת קדשי קדשים וכו'. וזה בחינת ראש שנה שאז מתקבצין כל הנפשו"ת להצדיק האמת ונכללין באהבה יחד וכו'. ועל ידי זה נעשה שמחה וכו' עיין שם כל זה היטב היטב.

אות ג

כי זה מובן לכל משכיל שחלוקת והסתרת העצה. זה קשה מכל הצרות והיסורים בעולם. כי בוודאי אין שם ום צער וצרה וצוקה שלא תמצא עצה להנצל ממנה. אך עיקר הצרה רחמנא ליצלן הוא מה שנעלם ממנו ואינו יודע העצה איך להנצל ממנה. ולפעמים נראה לו איזה עצה אך עצתו חלוקה לשתים. כי יכול להיות שעל ידי עצה זאת יקלקל יותר וצריך לעשו"ת בהיפך. כמובן לכל בר דעת בכל מה שעובר עליו. כגון למשל בענין חולאת ומכאובות רחמנא ליצלן שבוודאי יש רפואה אך אינו יודע אבאיזה דבר יתרפא. ועל ידי איזה רופא כי על פי הרוב הרופא מקלקל הרבהה ברפואותיו ומזיקו כמצוי הרבה וגם על פי רוב הרופא והדאקטיר בעצו מסופק ועצתו חלוקה איך לרפאו וכו'. (ועל כן באמת הזהיר הוא ז"ל להתרחק לגמרי מרפואים ודאקטורים). וכן בענין משא ומתן ופרנסה שעיקר הריוח הוא כשיודעין העצה מה לסחור ומתי למכור וכו'. וכמו שכתוב ארי הוא יהיב לך עיטא למיקני נכסין וכו'. (וכמבואר מזה הרבה בדברינו במקום אחר בהלכות סוכה הלכה ז' ובמקום אחר) וכן בשארי דברים. אך עיקר הצרות והיסורים מחלוקת העצה הוא בענין התקרבות להשם יתברך מכל המקומות שנדח לשם בעוונותיו הרבים כי חוץ מזה הכל הבל ואם ירוויח ואם לא ירוויח ממון. איך שיהיה יבלה ימי חייו וישוב אל העפר כשהיה. אבל חלוקת העצה בענין קדושת יהדותו שזה תכליתו הנצחי זה עיקר הצרה הגדולה מהכל כמובן היטב לכל המסתכל על סופו ותכליתו האחרון. אך כל התיקון לכל זה הוא אמונת חכמים. שדייקא על ידי ריבוי המלוקת ישוב בכל פעם בתשובה שלימה על פגם אמונת חכמים. עד שיחזרו ויוחשבו בעיניו כל הספרים הקדושים של התורה ולא ילעיג ח"ו על אחד מהם. ועל ידי ריבוי הספרים הקדושים בחינת וספר כתב איש ריבי על ידי זה יהיו נמתקין כל הדיינם שבעולם וימשיך על עצמו קדושת ראש השנה של החכמים אמתים המתאספין יחד בראש השנה וכו'. ועל ידי זה יתתקן הכל. כל הפגמים כי יחזרו ויאירו ידי הסמיכה בידי הכתיבה וישובו ישראל לארצם לארץ ישראל ויחזרו לנו סוד העיבור ונזכה לעצה שלימה תמיד. כי המים טהורים הנ"ל שהם בחינת הספרים הקדושים הנל. יטהרו ישראל מכל הטינופים ומכל הטומאות וכו'. בחינת וזרקתי וכו'. וטהרתם מכל טומאותיכם וכו'. ועל ידי זה לא יחצו לשתי ממלכות עוד וכו'. כמו שכתוב שם עיין שם.

אות ד

כי עכשיו בעוונותינו הרבים בעומק הגלות הזה נתארך מאד. ירדנו מאד בעוונותינו הרבים בבחינת ותרד פלאים עד אשר אבדה עצה מבנים וכמו שצעק דוד על זה עד אנה אשית עצות בנפשי. וכו'. וכתיב אבד מנוס ממני וכו'. כי הסטרא אחרא שמשם היצר הרע משתטח ומתפשט על כל אחד מאד מאד לאורכו ולרוחבו. ובכל מה שרוצה להתקרב להשם יתברך מתפשט על כל אחד מאד מאד לאורכו ולרוחבו. ובכל מה שרוצה להתקרב להשם יתברך מתפשט כנגדו מאד עד שנדמה שכמעט אפס תקוה ח"ו. וכמו שכתוב רשת הכינו פעמי וכו'. וכמו שכתוב באורח זו אהלך טמנו פח לי. שבכל דרך ואורח ונתיב שרוצים לילך להתקרב להשם יתברך טומנים שם פחים ללוכדו ח"ו. ומחמת זה עצתו חלוקה תמיד שאינו יודע לתת עצה לנפשו איך למלט נפשו מבאר שחת מטיט היון כזה. וכמו שצעק דוד טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וכו'. והתיקון לכל זה שישוב בתשוב על פגם אמונת חכמים עד שיחזור ויוחשבו בעיניו כל ספריהם הקדושים כי הם מטהרים מכל הטומאות ומכל טנופת שמשם נמשך חלוקת העצה. כי עיקר התיקון על ידי החכמים הגדולים שיודעים סוד העיבור שיודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים ויכולים לעשו"ת ב' ימים ראש חדש וב' ימים יום טב אף על פי שלפי דעתינו באח מהם בוודאי אינו יום טוב ולא ראש חדש. אף על פי כן מסר להם השם יתברך כח כזה שהם יכוים לקבוע ראש חדש ויום טוב כרצונם כנ"ל. שבזה תלוי כל קדושת ישראל. כי כל התורה תלויה ביציאת מצרים שעל זה נקבעו הימים טובים התלוים בראש חדש שהם זכר ליציאת מצרים. ובפרט מבואר בדברי רבינו ז"ל (בסימן יוד) שכל שורש התשובה הוא ראש חדש וכו' עיין שם. נמצא שכל התשובה וכל התורה תלוי בבראש חדש וביום טוב והכל תלוי בהצדיקי אמת שיודעים סוד העיבור לקבוע ראש חדש כרצונם עד שבגלות הזה עושים לנו ב' ימים ראש חדש. ומכל זה רואים גדולת הצדיקים שכל התורה תלויה בהם. ועל כן כשמאמינים בהם ומתקרבים אליהם יכולים לשוב ולצאת מכל הדרכים הנבוכים שנתעה בהם. ומכל מיני חלוקתה עצה שבעולם כי איך שיעשה ואיך שיתנהג בעבודתו מכולם יוכל לשוב להשם יתברך אפיל אם יעבור עליו מה בבחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים גם שם ידך תנחיני ותאחזני ימינך וכו' גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר וכו'. כי הצדיק האמת יכול להפוך הכל לטובה יהיה איך שיהיה. ובלבד שיאחז את צמו בו בכל כחו תמיד כל ימי חייו בכל מה שיעבור עליו. וכו שרואין בענין קידוש החדש שהוא כלל התורה שהכל תלוי בהם כנ"ל.

אות ה

וזה שסמוך להפסוקים הנל הם אם אסק ואציעה שאול וכו' הנ"ל אשא כנפי חר וכו'כ נ"ל נסמך להם אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפי יודע מאד. כי בוודאי הוא נוראות ונפלאות פלאי פלאות שאי אפשר להבין. כי נפשי יודע מאד מה שעובר עלי שלא היה אפר להתקיים לולא כח הצדקים הגדולים האוחזים בידי בעצתם העמוקות שעל ידי זה מתחזקים בכל הדרכים והעצות שבעולם בבחינת אם אסק שמים וכו'. ואציעה שאול הנך וכו'. וזהו גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו זה בחינת ריבוי הספרים הקדושים שכולם כלולים בספרו יתברך שהוא ספר התורה הקדושה שנשלמת על ידי ריבוי הספרים כמו שכתוב שם שעל ידי זה זוכין לעצה טובה בכל מקום שהוא כנ"ל. כי נמתקין כל הדינים. כי נכללין בבחינת קדשי קדשים וכו'. וזהו ימי יוצרו ולא אחד בהם ודרשו רז"ל זה יום הכפורים כי ביום כפורים אז נכללין הכל בבחינת קדשי קדשים שלשם נכנס הכהן קדול בשביל כל ישראל עם קטרת סמים דקה מן הדקה לכפר על כולם שכל זה הוא בחינת הנ"ל שנכלין בבחינת קדשי קדשים על ידי אמונת חכמים אמתיים שזוכין על ידי ריבוי הספרים הקדושים וכו' כנ"ל. כמו שאמרו רז"ל וזהו ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם שנאמר על הצדיקים הקדושים האמתיים היינו כנ"ל שכל זה התיקון הוא על ידי הצדיקים הקדושים שזוכין להאמין בהם על ידי שנחשבין אצלו כל הספרים הקדושים כמו שכתוב שם וכנ"ל.

אות ו

ולבאריותר ענין התורה חדי ר' שמעון הנ"ל לקשר יורת מה שכתוב שם שעל ידי האמונת חכמים שעל ידי זה נתרבין הספרים וכו' על ידי זה נתתקן כל הפגמים שכתב שם תחילה בענין ידי הסמיכה וידי הכתיבה וסוד העיברו וחלוקת העצה וכו'. שהכל נתתקן על ידי ריבוי הספרים קדושים שנתרבין על ידי אמונת חכמים כנ"ל. כי בדורות הראשונים לא היה כותבין כלל תורה שבעל פה כמו שאמרו רז"ל דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכתוב וכו'. כי אי אפשר לכתוב כל פרטי הסברות והחלוקים שיש אפילו בדיני איסור והיתר ובפרט בדיני ממונות מכל שכן בענין קיום התורה וכו'. על כן היתה התורה נמסרת רק בעל פה שהוא על ידי הסמיכה שסמכו זה לזה. וכולם הוכרחו לקבל מהרבי הראשון שהוא המסמיך הראשון שהוא משה רבינו שהסמיך את יהושע וכו'. כי עיקר הסמיכה הוא בשביל בחינת תורה שבעל פה. כי על ידי הסמיה בידיו המשיך בו חכמתו העמוקה מאד בבחינת ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה ידיו עליו:

(וזהו בעצמו בחינת מילו פגימת הלבנה. כי פני יהושע כפני לבנה וכו') ועיקר החכמה שצריך לקבל לתת עצה בכל פרטי הדינים והסברות שיש בהתורה שבעל פה שהיא שלימות תורה שבכתב. ובפרט בענין הנהגת העולם הכפופים תחתיו שידע איך להנהיג את כל אחד בכל עת בכל מה שעובר עליו שזהו בחינת איש אשר רוח בו שידוע להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד. והעיקר בעבודת ה'. ובפרט לקרב הרחוקים מאד מאד שאפילו כשמתקרבים עובר עליהם מה שעובר וכו'. וכן נמסרה התורה מדור לדור מיהושע לזקנים וכו' עד אנשי כנסת הגדולה וכו'. שכל זה בחינת הסמיכה שהיה אז שלא היה רשאי להיותר בי ומנהיג כי אם על ידי הסמיכה ומשם קבלו ידי הכתיבה כמו שכתוב שם. כי גם תורה שבכתב בעצמה כל שלימותה על ידי תורה שבעל פה שנמשכת על ידי הסמיכה כנ"ל. על כן משם קיבלו גם ידי הכתיבה בכל המשפט שבין ישראל שהכל יתקיים על ידי כתיבת ישראל ועל ידי זה זכו לקדושת ארץ ישראל כמו שכתוב שם שעל ידי הכתיבה נתקדש האויר בקדושת ארץ ישאל ועל ידי זה זכו לסוד העיבור כמו שכתוב שם שזהו בחינת קדושת ראש חדש:

וזה שאמרו רז"ל לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם הוא מצוה מהראשונה שנצטוו ישראל וכו'. ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו וכו'. כדי שיוכלו ישראל לכבוש ארץ שראל. ולכאורה קשה עדיין. אם כל מה שסיפר מעשה בראשית וכו' הכל היה בשביל כבישת ארץ ישאל. למה פתח בזה תחילה היה לו להתחיל במצוה ראשונה החודש הזה לכם. ואחר כך היה מספר מעשה בראשית שהוא בשביל כבישת ארץ ישראל. כי הלא לא כבשו ארץ ישראל עד אחר מתן תורה. ולמה פתח בבראשית תחילה קודם החודש וכו'. אך על פי הנ"ל כי כל קדושת החודש שהוא בחינת סוד העיבור אי אפשר לקבל כי אם על ידי קדושת ארץ ישראל על כן הוכרח להתחיל תחילה בראשית שעל ידי זה נתגלה קדושת ארץ ישראל ואחר כך התחיל מצוה ראשונה שהוא קידוש החודש שהוא בחינת סוד העיבור שאי אפשר לגלות כי אם על ידי קדושת ארץ ישראל כנ"ל והיא מצוה ראשונה כי בה תלוים כל המועדים וכל התורה כולה שהכל בשביל לתקן פגימת הלבנה על ידי סוד העיבור כמובן בספרי קודש הרבה בזה וכנ"ל:

אות ז

ואז כשהיתה הסמיכה וכל התיקונים הנ"ל היו יודעין לתת עצה לנפשם על ידי החכמים האמתיים הנסמכים. שעיקר הסמיכה הוא בשביל זה כנ"ל אבל עכשיו בעוונותינו הרבים שנפגם כל זה. כי אין לנו סמיכה זה כמה וכמה דורות. ובכל דור ודור של אריכת הגלות סומכים מעצמם מנהיגים הנקראים בשם רבי שאינם הגונים שעל ידי זה נתקלקל כל הנ"ל. ועל כן באמת אין יכולין לתת עצה לנפשו כנ"ל. והעיקר בענין קיום התורה של הרחוקים החפצים לשוב וכו' כנ"ל. על כן כל התיקון על ידי ריבוי הספרים שנתחברין בכל דור שהתירו חז"ל לכתוב משום עת לעשו"ת לה' הפרו תורתך. הפרו תורתך דייקא. שבשביל אותן שהפרו תורתך וחטאו כמו שחטאו. וצריכים להוציאם מטיט היון וכו' שנלו לשם שצריכין להאיר בהם עצות עמוקות מאד וכו'. על כן בשבילם התירו לכתוב תורה שבעל פה שעל ידי זה נתרבין ספרים קדושים הרגבה בכל דור בהם נמשך קדושת רידי הסמיכה. כי עתה שאין לנו סמיכה. אף על פי כן לא אבדה תקוותינו כי החכמים הקדושים האמתיים ממשיכין בחינת ידי הסמיכה בידי הכתיבה. היינו בכתיבת ספרים הקדושים שכותבין שעל ידי זה נתקדש האויר בקדושת שארץ ישראל ועל ידי זה נמשך בחינת קדושת סוד העיבור שהוא סוד קדושת ראש חדש שהוא שורש התשובה כנ"ל:

ועל ידי זה זוכין גם עתה לעצה שלמה כנל על כן מי שרוצה באמת לחשוב על תכליתו הנצחי שלא יאבד בחטאיו וכו' כמו שיודע בנפשו מה שנעשה עמו. ואין לו תחבולה ועצה לצאת כנ"ל. כי היה מרוצה להתקרב לחכמי אמת שיודעים עצות עמוקות להוציאו. אבל אינו יוע היכן הם מריבוי תבערת המחלוקת הגדולה שנתרבה עתה קטגוריא גדולה מאד בין התלמידי חכמים וכו'. על כן כל תיקונו על ידי ריבוי הספרים הקדושים. שדייקא על ידי זה בעצמו ששומע גודל המחלוקת ישים על לבו לשוב בתשובה על פגם אמונת חכמים שמשם כל המחלוקת כמו שכתוב שם ובכל פעם שישוב על זה יחזרו ויוחשבו אצלו כל הספרים הקדושים מכל שכן וכל שכן שיזהר בנפשו שלא להלעיג ח"ו על שום אחד מהם שלא יהיה נידון בצואה רותחת כמו שאמרו רז"ל וכמו שכתוב בהתורה הנ"ל. וכשיוחשבו בעיניו כל הספרים יוכל למצוא בהספרים הקדושים עצות אמתיות לנפשו בכל המקום אשר הוא שם כנ"ל. כי על ידי ריבוי הספרים הקדושים נתתקן הכל כנ"ל:

וכבר מבואר בדברינו בזה במקום אחר אשר רק מהספרים שנתיסדו על פי חכמות חיצוניות שהם אריסטו ימח שמם וחביריו מהם צריכין להתרחק כמטחוי קשת אפילו אם חיברם גדולי ישראל כמבואר בכמה ספרים ובדברינו גודל האזהרה להתרחק מהם כי לא באלה חלק יעקב וכו' כמו שכתוב במקום אחר. אבל כל הספרים שנתיסדו על פי דברי רז"ל בתלמוד ופוסקים וספרי מוסר שנתיסדו עליהם ועל דברי הזוהר הקדוש והאריז"ל. בהם צריכין להתדבק ולקיים הפוך בהם והפוך בהם. ועל כל פנים יאמין בהם. מכל שכן וכל שכן שלא ילעיג עליהם ח"ו וכשיתגבר לעסוק בהם בודאי יזכה למצצוא עצות לנפשו תמיד. כי בחינת ידי הסמיכה שמשם כל העצות האמיתיות גנוזים בספריהם הקדושים כנ"ל:

ועל פי כל זה תוכל להבין קצת קשר כל התורה הנ"ל היטב ותוכל לקבל משם הצלה לנפשך בכל עת אם תרצה באמת לאמתו:

אות ח

כלל הדבר שתיקון פגימת הלבנה שהוא מצוות קדושת ראש חדש שהוא בחינת סוד העיבור נעשה על ידי ריבוי הספרים הקדושים שנתרבין בכל דור שהם שלימות התורה כמו שכתוב שם כי התורה שבכתב ותורה שבעל פה הם בחינת חמה ולבנה כידוע בחינת משה ויהושע כי פני המשה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה על כן על ידי ריבוי הספרים שנתרבין שהם בחינת תורה שבעל פה שעל ידי זה נשלם תורה שבכתב כמו שכתוב שם ונתיחד ונכלל תורה שבכתב עם תורה שבעל פה. על ידי זה נתייחד ונכלל הלבנה עם החמה כי הם הם בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה שזה עיקר תיקון פגימת הלבנה כשמתיחדת עם החמה שזה נעשה על ידי ריבוי הספרים כנ"ל.

אות ט

ועיקר התיקון הוא בראש השנה. שאז הוא ראש השנה וראש חדש ביום אחד. כי שנה וחודש הם בחינת חמה ולבנה.ואז בראש השנה נכללין יחד בבחינת זכרון אחד עולה לכן ולכאן כמו שאמרו רז"ל שזהו בחינת תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגינו כמו שדרשו רז"ל אישהו חג שהחודש מתכסה בו וכו'. כי אז בראש השנה עיקר התשובה כי הוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה. ועיקר התשובה הוא על גם אמונת חכמים שבה תלוי כל התורה כנ"ל (וכמו שכתוב במקום אחר). ועל ידי התשובה נתרבין הספרים הקדושיםכ נל שעל ידי זה נכלל חמה ולבנה יחד בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה כנ"ל:

ועל כן נקרא הדין והמשפט של ראש השנה שדנין ושופטין את כל אחד ואחד בשם כתיבת ספרים כמו שאמרו רז"ל ג' ספרין נפתחין בראש השנה ספרים דייקא. כי הדין והמשפט היא כפי מה שכל אחד שב בתשובה על אמונת חכמים שעל ידי זה נתרבין הספרים כנ"ל:

ועל כן הם ג' ספרים כמו שאמרו רז"ל צדיקים נכתבים לאלתר לחיים. רשעים לאלתר למיתה בינונים תלויים ועומדים עד יום כפור ולמדו מפסוק ימחו מספר חיים וכו'. כי צדיקים הם התלמידי חכמים האמתיים העוסקים בתורה באמת ועוסקין להרבות ספרים קדושים בעולם שזה עיקר התיקון. ועל כן הם נכתבים בוודאי לאלתר לחיי עולם לנצח. רשעים הם המלעיגים על ריבוי הספרים ומתלוצצים מהם והם אצלם למותר הם נידונים לאלתר למיתה. כי הם נידונים ביגיעת בשר בצואה רותחת שמשם עיקר המיתה שנגזרה על ידי אכילת עץ הדעת טוב ורע וכו'. וכמו שכתוב מזה במקום אחר. בינונים הם שהתחילו לשוב על פגם אמונת חכמים. אבל עדין לא שבו בתשובה שלמה ולא תיקנו עדיין פגם אמונת חכמים כראוי הם תלויים ועומדים עד יום כפור. כי אז ביום כפור אז גמר התיקון "ל כמובן בתורה הנ"ל שכתב שם שעל ידששבין בתשובה על פגם אמנת חכמים על ידי זה נשחבין בעיניו הספרים שמתחילה היו בעיניו כלא. וכן בכל פעם על ידי כל תשובה ותשובה נחשב בעיניו יותר עוד ספר וכו'. שעל ידי זה נשלם תרוה שבכתב ונכללת בבחינת לוחות האבן בחינת אבן שתיה קדש קדשים וכו' עין שם שזהו בחינת יום כפור שאז נכנס הכהן גדול לפני ולפנים לבית קדש לקדשם להאבן שתיה ששם עמדו לוחות האבן. ועל כן הבינונים תלוים ועומדים עד יום כפור שאז גמר התיקון הזה כנ"ל. על כן הם תלויים ועומדים מראש השנה עד יום רפור אם ישובו בכל פעם ויוחשבו בעיניהם הספרים אז יזכו ביום כפור לגמר חתימה טובה כי אז ביום כפור עיקר שלימות תיקון זה. כי אז נכנס הכהן גדל לבית קדש קדשים להאבן שתיה על ידי הכח של תשובת ישראל שעל ידי זה נתרבו הספרים הקדושים שעל ידי זה נכללת התורה בבחינת אבן שתיה וכו' כנ"ל. ועל כן נקראת התפלה הה' שמוסיפין ביום כפור נעילה. כי על ידי זה נועלין ומחברין וכוללין יחד תורה שבכתב ותורה שבעל פה שהם בחינת חמה ולבנה כנ"ל. ועל כן אומרים אז ה' הוא האלקים ז' פעמים. ושמע וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כי ה' הוא האלקים זה בחינת יחוד תורה שבכתב ותורה שבעל פה בחינת חמה ולבנה כידוע בחינת כי שמש ומגן ה' אלקים וזהו גם כן בחינת שמע ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כידוע. וען כן אומרים אז ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם. כי בכל השנה שעדיין לא נתתקן בשלימות פגם אמונת חכמים על כן צריכין לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בלחש שלא יתגרו בנו החולקים כמו שאמרו רז"ל. כי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהוא בחינת תורה שבעל פה כידוע שהוא חידושי תורה של התלמידי חכמים האמתיים שמחברין ספרים הרבה צריכין לומר אז בלחש. כי צריכין להעלים ולהסתיר ולכסות כמה וכמה חידושי תרוה שלא לגלותם בבחינת קול רם כי אם בבחינת סוד בלחש. וכמוש אמר אדמו"ר ז"ל שיש כמה דברים שהם עתה סוד ויהיה ימים וזמנים שלא יהיה סוד וכו' (כמו שכתוב בסימן חיי מוהר"נ) ועל כן יש כמה ספרים קדושים שהיו גנוזים כמה שנים. ואחר כך ברבות הימים נתגלו. כמו ספרי הזוהר הקדוש וכתבי האר"י ז"ל וכן יש כמה ספרים קדושים שגנוזים עדיין ובימים הבאים יתגלו ואפילו הספרים שמגלים עכשיו צרכין לגלותם מעט מעט. וגם צריכים כמה דברים לכותבם ברמז. הכל מחמת החולקים והלצים שלא יתגרו יותר. וכל זה הוא בחינת סוד אמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בלחש בכל השנה כולה. אבל ביום כפור שאז נכנס הכהן גדול לפני ולפנים לאבן שתיה וכו'. שאז נשלם בחינת תיקן אמונת חכמים ל ידי ריבוי הספרים וכו' כנ"ל על כן אז אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם. כי כשיתגלה האמת וידעו ויאמינו הכל בקדושת נפלאות חידושי הספרים הקדושים בוודאי אז לא נצטרך להעלימם ולהסתירם בבחינת סוד ולחש כי אז לא יהיה סוד. ובכל יום כפור נמשך בחינה זאת על ידי תיקון התשובה של ישראל על כן אומרים אז ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם וכנ"ל. וזה בחינת מה שכתוב על לעיני כל העמים וכו' שהסוד נשאר אצלינו רק שמגלין שיבינו שהסוד אצלינו וכו'. וזה בחינת אמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בלחש בבחינת סוד. אבל ביום כפור אומרים בקול רם כי אז נמשך בחינת תיקון פגימת הלבנה בחינת בתגלות סוד בעיבור שיתגלה לעתיד. על כן אומרים אז ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם וכנ"ל. ועל כן מהדרין כל ישראל לקדש את הלבנה במוצאי יום כפור כי אז עיקר תיקון פגימת הלבנה כנל ועל כן אחר יום כפור עושין סוכות שהוא בחינת תיקון שלימות העצה שזהו בחינת סוכה. בחינת ופרוס עלינו סוכת שלומך ותקנינו בעצה טובה מלפניך וכו' (וכמו שכתוב במקום אחר). ואחר כך עושין שמחת תורה. כי על ידי זה נשה שמחה בחינת אור צדיקים ישמח שנמשך על ידי שנכללין כל האבנים באבן אחת וכו' ש הוא בחינת קיבוץ וכלליות הנפשות. וזה שמתקבצין אל הצדיק בראש השנה וכו' עיין שם שכל זה הוא בחינה אחת כמובן שם.

אות יא

וזה בחינת חנוכה. בחינת חנוכת הבית המקדש שזוכין על ידי יום כפור (כמו שכתוב בהתורה כי מרחמם ינהגם סימן ז' בלקוטי תנינא). כי ביום כפור נשלמת התורה בריבוי הספרים בבחינת לוחות האבן. ועל כן אחר כך עושי חנוכה בחינת חנוכת הבית. כי עיקר בנין הבית המקדש של לעתיד הוא על ידי שלימות התורה בבחינת בחכמה יבנה בית. על ידי שלימות התורה שהוא עיקר החכמה על ידי זה יבנה בית שהוא הבית המקדש. כי עיקר הנס של חנוכה היה מה שהכניעו מלכות הרשעה שרצו להחריב את הבית המקדש ולבטל את התורה. כי פגמו בכתיבת ספרי התורה הקדושה. ועל כן אמרו כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק וכו'. כתבו דייקא. כי רצו להפוך מהיפך אל מהיפך להחליש ולבטל ח"ו כתב דקדושה שהוא בחינת כתיבת ספרי התורה שבכתב ובעל פה כנ"ל. ולהגביר ההיפך כתב דסטרא אחרא בחינת כתבו לכםוכו' שאין לכם חלק וכו' שזהו בחינת כתיבת ספרי חכמי יון שמהם כל החכמות חיצוניות נקראים בדברי רז"ל חכמות יוונית שהם כנגד התורה הקדושה והעיקר כנגד תורה שבעל פה שזהו בחנית עוצם הצרה שבדורות אלו שמתגברים הכתות רעות העוסקים בחכמות חיצוניות ומרבים ספרים הרעים של הבל ושל אפיקורסית ומתלוצצים מכל ספרי אמת המיוסדים על פי חכמת האמת על פי חכמי התלמוד והזוהר הקדוש וכו'. ומי שבקי בהם רואה שברוב דבריהם הם נוטים אחרי כת הקראים כידוע. ועל כן עיקר המשכת הנס והישועה של חנוכה בכל דור הוא על ידי קדושת ראש השנה ויום כפור כמו שכתוב אדמו"ר מזל כנ"ל. היינו על ידי הכשרים השבים בתשובה על פגם אמונת חכמים שעל ידי זה נתרבין ספרים קדושים הרבה כנ"ל שזה התיקן נעשה בראש השנה ונגמר ביום כפור כנ"ל. וכשזה קם זה נופל. שנופלים על ידי זה ספרי המורים שלהם ועוקרים דעותיהם הרעות ונמחין מלב בני ישראל. שזה בחינת קדושת חנוכה להכניע חכמות יון ולהגביר אור ספרי התורה קדושה שזהו בחנית נר חנוכה בחינת אור התורה בחינת כי נר מצוה ותורה אור. בחינת נר חנוכה מוסיף והולך שמוסיפין בכל פעם שתאיר ביותר אור התרוה הקדושה על ידי ריבוי הספרים הקדושים שהם עיקר שלימות אור התורה כנ"ל.

אות יב

ועל כן קורין בחנוכה בפרשת י"ב נשיאים. כי י"ב נשיאים של הי"ב שבטים הם בחינת י"ב חדשי השנה כמובא כי הנשיאים הם בחינת חכמי הדור שמקבלים ממשה רבינו עליו השלום שהוא בחינת הרבי האמיתי שבכל דור שהם עוסקין לתקן פגימת הלבנה שהוא בחינת קדושת י"ב ראשי חדשים כנגד י"ב שבטים כנ"ל. ועל כן קורין זאת בחנוכה. כי אז הוא בחינת תיקון אמונת חכמים שהוא בחינת קדושת ראש חדש בחינת סוד העיבור כנ"ל.

אות יג

ועל כן נקבע חנוכה בסוף חודש כסליו ובראש חדש ותחילת חודש טבת מה שלא מצינו בשום יום טוב כי אז הוא בחינת תיקון פגימת הלבנה שעיקר תיקונה כשמתמעטת בתכלית המיעוט בסוף החדש וחוזרת ומתמלאת בראש חדש כידוע ועל כן נקבע חנוכה בכסליו. כי עיקר קביעת השנ תלוי בחשוון וכסליו כידעו לבקיאים בחשבון הלוחות. נמצא כשיוצא כסליו ונכנס ראש חדש טבת ויודעים קביעתם כבר נשלם הקביעות של השנה. כי אחר כל מתנהגים כל החדשים כסדר אחד מלא ואחד חסר ועל כן מחמת עיקר תיקון קביעות השנה נמשך מסוד העיבור שהוא בחינת קדושת ראש חדש. נמשך על ידי תיקון אמונת חמים נתתקן בחנוכה כנ"ל. על כן סיבב השם יתברך שיהיה נקבע חנוכה בכסליו וטבת שאז עיקר קביעות השנה כנ"ל. ואגב אמרתי לרשום מה שהאיר ה' בלבי על ענין קביעות השנה שלפעמים היא חסירה כשחשוון וכסליו הם חסרים. ולפעמים מלאים. ולפעמים כסדרן כידוע כמבואר בשולחן ערוך ובפרט בפרי עץ חיים. וזהו מרומז בפסוק כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וכו'. ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה ודרשו רז"ל על סוד העיבור. וזה ח"כ"ם ראשי תיבות מ"לאים כ"סדרן. כי זה כלל חשבון עיבור שנים וקביעות חדשים שעל זה נאמר כי הוא חכמתכם וכו'. רק עם ח"כ"ם וכו' כנ"ל.

אות יד

זה שכתוב במדרש בפרשת הנשיאים שנתנאל בן צוער נתן עצה זאת להנשיאים לחנך המשכן באלו העגלות והקרבנות וכו'. כי הם היו יודעין לעבר שנים ולקבוע חדישם כמו שכתוב ומבני ישכר יודעי בינה לעתים לעת מה יעשה ישראל וכו' עיין שם במדרש. נמצא שמבואר במדרש שקרבנות הי"ב נשיאים היו על ידי בני יששכר שידעו סוד העיבור. היינו כנל. כי י"ב נשיאים הם בחינת י"ב חדשי השנה שהם י"ב ראשי חדשים בחינת סוד העיבור. ועל כן קורין זאת בחנוכה שאז עוסקין בתיקון זה כנ"ל.

אות טו

ועל כן באמת הקריבו כל הקרבנות מדעתן שלא על פי משפט התורה. רק שהשם יתברך הסכים על ידן כי הקריבו קטרת יחיד וחטאת יחיד שאינו ראוי על פי הדין וכמובא בפירוש רש"י. כל זה הוא בחינת הנ"ל. כי זה בחינת סוד העיבור שנמסר לחכמי אמת הגדולים שיכולים להנהיג את ישראל כרצונם כפי הצורך הדור והשעה כמו שאמרו רז"ל לענין אליהו בהר הכרמל הקריב בשעת איסור הבמות בשביל קידוש השם ולמדו מפסוק אליו תשמעון וכן בשארי מקומות. וכל זה בחינת סוד העיבור כנל. ועל כן בני יששכר דייקא שהיו בקיאים בסוד העיבור נתנו עצה של אלו הקרבנות לחנך המשכן על ידם. כי כל החינוך של הי"ב נשיאים שהם כנגד י"ב ראשי חדשים הוא בחינת סוד העיבור כנ"ל.

אות טז

כי עיקר חינוך המשכן הוא בחינת להשלים את התורה בחינת לוחות הבן שעמדו בארון שמשם כל קדושת המשכן והבית המקדש שבשביל זה חנכו אותו כדי לתקן פגם הערב רב שעשו את העגל על ידי שפגמו באמונת חכמים. כי לא האמינו במשה רבינו ואהרן וכו'. ועל ידי זה נשתברו הלוחות ועכשיו שנבנה המשכן בשביל תיקון זה כמו שאמרו רז"ל על כן חנכו אותו בעצת בני יששכר שבקיאים בסוד העיבור שזהו בחינת תיקון אמונת חכמים כדי להמשיך על ידי הקרבנות אלו בחינת תיקון ריבוי הספרים הקדושים שמשלימין את התורה שתהיה בבחינת לוחות האבן בשלימות לתקן פגם שבירת הלוחות. כי בהמשכן קיבל משה רבינו את התורה כמו שפירש רש"י שמיום שנקבע האהל לא נדבר עמו אלא משם וזה היה כל עיקר קדושת האהל מועד עם קרבנות שהקריבו שם הכל בשביל לכפר על ישראל ולזכותם לתשובה על פגם אמונת חכמים שמשם היה כל חטא העגל כנל. ובשביל זה חנכו אותו הי"ב נשיאים בקרבנות אלו בעצת נתנאל שהיה בקי בסוד העבירו כנ"ל. על כן קורין כל זאת בחנוכה כי אז צריכין להכניע הכפירות בחכמים אמיתיים על ידי בחינת חכמות יון ולהמשיך תיקון אמונת חכמים על ידי גודל אור התורה שמאיר על ידי ריבוי ספריהם הקדושים וכנ"ל.

אות יז

והנה מבואר מכל הנ"ל שעל ידי תיקון אמונת חכמים שעל ידי זה נתרבין הספרים הקדושים. שעל ידי זה נתתקנין כל התיקונים הנ"ל הנזכרין בהתורה הנ"ל עד שזוכין לסוד העיבור. על ידי זה זוכין לעצות שלימות שכל אחד יכול לתת עצה לנפשו בכל מקום אשר הוא שם והעיקר בקדושת יהדותו שזה עיקר תיקון התשובה שיתגבר לשוב להשם יתברך מכל המקום אשר הוא שם אפילו אם נדמה לו שנתעה מאד מאד בעוונותיו הרבים. וכו' וכנ"ל. כי אין מקום בעלם שאין שם עצה ותקוה לצאת משם רק שנעלם ממנו העצה על ידי קלקוליו הרבים אבל על ידי אמונת חכמים שעל ידי זה נתרבין הספרים וזוכין לבחינת סוד העיבור על ידי זה יש עצה בכל מקום שבעולם וכו' כנ"ל. ובשביל זה נקרא ראש חדש על שם התחדשות. כי היצר הרע נקרא מלך זקן וכסיל. כי זה כלל ההתרחקות מהשם יתברך רחמנא ליצלן של כל אחד ואחד מגדול ועד קטן העיקר הוא על ידי זקנה דסטרא אחרא מה שנדמה לכל אחד כאלו הכל מתנהג כסדר. והוא כבר זקן בדרכיו וכו'. ואי אפשר לו לשוב מהם כמו שכתוב לא יאמין שוב מני חשך. והכל על ידי שמפיל עליו זקנה המל זקן וכסיל הוא היצר הרע כנ"ל. ועל כן כל התיקון על ידי הצדיקים החכמים אמתיים המתחדשים כנשר וכו' בחינת וקוי ה' יחליפו כח. וזהו בחינת ריבוי הספרים של חכמי אמת כי הספרים הקדושים מתחברים על ידי חישוי תורתם שמחדשים בכל עת וכל חידושי תורתם הוא לעובדא למוד וללמד לשמור ולעשו"ת ולקיים וכו'. כי הם מתגברים בעבודתם בכל יום מחדש כאלו עדיין לא התחילו שום התחלה בעבודת ה' ותורתו (וכמבואר הרבה מזה בדברינו). ויותר מזה שמענו ממנו פנים אל פנים שאי אפשר לבאר כלל. כמה וכמה היו בעיניו בכל פעם כתינוק ממש שאינו יודע. ופעם אחת שמעתי ממנו בפירוש אמר אני עתה כגמול עלי אמו וכו'. ועל ידי שמתחדשים בכל עת ומשיגים גדולת הבורא יתברך בכל יום ובכל עת מחדש. ועל ידי זה מחברים ספרים קדושים חדשים בכל עת כי כל הספרים הקדושים הוא לבאר ולגלות גדולת התורה הקדושה שהוא גדולת הבורא יתברך וגדולת קדושת ישראל. כי קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל כולא חד כמו שכתוב בזוהר הקדוש. על כן על ידי זה הם משיגין וממשיכין חסדים חדשים בכל יום ובכל עת שמשם עיקר התקוה לזכות לתשובה כל הרחוקים מאד מאד שכמעט כמעט אבדה תקוותם. בפרט בגלות האחרון הארוך והמר הזה שעיקר הוא גלות הנפש. וכמבואר באריכות בהקינה אני הגבר שמקונן שם ירמיהו הנביא בעד כלל ישראל והעיקר בעד אחרית הימים האלה וצועק שם בעד כל אחד מישראל אני הגבר ראה עני וכו'. אותי נהג ויולך חשך ולא אור. אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום וכו'. ומי שמשים לב להרגיש צרות נפשו הנזופה הרחוקה מאביה שבשמים. יבין מאליו לפרש כל זה על הצמו. כי היצר הרע מניח כל העולם ואינו מתגרה אלא בישראל ובתלמידי חכמים ביותר וכו'. כמו שאמרו רז"ל (סוכה ד') שזהו בחנית אך בי ישוב יהפוך ידו וכו'. וכן צעק דוד כי יומם ולילה תכבד עלי ידיך וכו' וכן הולך וצועק ירמיה במחשכים הושבני וכו' גדר בעדי ולא אצא וכו' וכו'. עד שאומר ואומר אבד נצחי ותוחלתי מה' כי לפי הנראה לדעת האדם כבר אבד נצחו ותוחלתו ותקוותו. אך מחזק נפשו ואומר זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל וכו'. חסבדי ה' כי לא תמו כי לא כלו רחמיו. ומאיר שחסדיו ורחמי אינם תמים ואינם כלים לעולם. בוודאי יש תקוה לחסדיו ורחמיו גם עתה. עתה אחר כל הקלקולים הרבים שקלקלנו כל אחד ואחד. אך כל זה עדיין אינו מספיר לנחם ולחזק את עצמו מריבוי התגברות מרירות פגמיו העצומים. אך עיקר התקוה הוא מה שאומר אחר כך חדשים לבקרים רבה אמונתך ופירש רש"י שהחסדים מתחדשים בכל בקר. ורק זה כל נחמתינו ותקותינו שלכל אחד ואחד מה שהשם יתברך מחדש חסדים חדשים נפלאים בכל בקר שעל ידם עיקר חידוש מעשה בראשית שבכל יום בחינת ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. וכל ממשיכין עלינו הצדיקים הגדולים הנ"ל המתחדשים בכל יום ומתחילין מחדש בכל עת וה ממשיכן עינו חסדים חדשים בכל יום ובכל עת ומבטלין הזקנה דסטרא אחרא שמשם כל כח היצר הרע. כי כל תקותינו הוא על ידי שאין ידועין כלל עד היכן חסדיו מגיעים כי לגדולתו אין חקר. ועיקר גדולתו יתברך הוא חסדים כי חסד נקרא גדולה וכמבואר מזה הרבה במקום אחר וכל זה בחינת קדושת ראש חדש שנקרא ראש חדש על שם ההתחדשו"ת של ישראל. וכמו שכתבו בברכת הלבנה וללבננה אמר שתתחדש וכו'. שהם עתידים להתחדש כמותה וכו'. ועל כן שורש התשובה הוא ראש חדש (כמו שכתבו בסימן יו"ד חלק א'). כי עיקר התשובה על ידי ההתחדשו"ת כנ"ל. אבל כל זה אי אפשר לזכות כי אם בכח הצדיקים הגדולים המתחדשים בכל עת ומתחדשין בתורה שעל ידי זה נתרבין הספרים הקדושים כנ"ל כי רק הם יודעים סוד העיבור לעבר שנים ולקבוע חדשים ולהמשיך קדושת ראש חדש בזמנו ובעתו באופן שיזכו ישראל להתחדש על ידי זה ולשוב בתשובה שלימה שזה העיקר על כן עיקר קדושת ראש חדש הוא על ידי ריבוי הספרים שהוא בחינת אמונת חכמים וכנ"ל. כי יש בזה סוד גדול בחנית סוד העיבור בענין ההתחדשות. והעיר שצריכין לידע ולהאמין שאין יודעין כלום. ובכל יום ובכל עת נעשין חדשו"ת לגמרי וכו'. ועל ידי זה יש תקוה תמיד לכל בכח הצדיקים הנ"ל המתחדשים בכל עת וכנ"ל.

אות יח

ועל כן בני ישכר שהיו בקיאים בסוד העיבור נאמר בהם ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל שמזה הפסוק למדו שהיו יודעים ומבינים בסוד העיבור לעבר שנים ולקבוע חדשים בעתם ובזמנם. וזהו בעצמו בחינת יודעי בינ לעתים מה יעשה ישראל שהיו יכולין להודיע לכל ישראל לכל אחד ואחד מה יעשה בכל עת ועת מכל ימי חייו בכל מה עובר עליו באופן שיתחזק וכו' שזהו ידעי בינה לעתים היו מבינים לתת עצות כפי העתים והזמנים לדעת מה יעשה ישראל. וזהו בעצמו בחינת סוד העיבור שהצדיקים הבקיאים בזה הם בעלי עצות אמתיים.

אות יט

וזה שבתפלת מוסף של ראש חדש מתחילין ראשי חדשים לעמך נתת וכו'. ואחר כך בסוף הברכה מסיימין כי בעמך ישראל בחרת מכל האומות וכו'. אבל ביום טוב מתחילין תחלה אתה בחרתנו מכל המעים וכו' כי קביעות ראש חדש הוא סוד כמוס ונעלם מאד בחינת סוד העיבור הנ"ל ושם סוד שורש הבחירה וסוד מה שבחר בנו מכל העמים. שכל אלו הסודות אי אפשר להשיג רק צריכין להאמין בזה. כי הם בחנית שכליות מקיפין הסתומים ונעלמים מאד בזה העולם (כמו שכתוב בהתורה עתיקא בסימן כ"א). על מאמר רז"ל לעתיד צדיקים יושבין וכו'. וכן על פסוק כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו עיין שם. וכל זה הוא בחינת סוד העיבור. כי מבואר בספרים שסוד העיבור בו כלולים כל סודות התורה. ובתחלה נתגלה לאדם הראשן וממנו לצדיקים בכל דור עד שבא לאברהם אבינו. וכל אחד השיגו כפי עבודתו וצדקתו. ועיקר נתגלה למשה רבינו. וגם הוא נתקשה בו כמו שאמרו רז"ל על פסוק החודש הזה לכם מלמד שנתקשה בו שמה וכו' כי בסוד זה נעלם סוד הבחירה וסוד שבחר בנו מכל העמים. כי ישראל מונין ללבנה וכו'. ועל כן מצוות קדוש החודש שהוא סוד העיבור הוא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל ונצטוו על זה בעודם במצרים קודם מתן תרוה כי משם כל התחלת קדושת ישראל מה שבחר בנו מכל העמים להיות לו לעם סגלהוכנ"ל. ועל כן בראש חדש מתחילין תחלה ראשי חדישם לעמך נתת. ואחר כך מסיימין בשבח כי בעמך ישראל בחרת מכל האותות. כי כל שבח זה שבחר בנו מכל עמים נמשך מקקושת ראש חדש שהוא סוד העיבור שנצטוו תחילה קודם שיצאו ממצרים וקודם קבלת התורה שאז בחר בנו. כי סוד שבחר בנו נמשך מסוד העיבור שהוא קדושת ראש חדש כנ"ל. ועל כן מתחילין בראש חדש תחילה מקדושת ראש חדש הנ"ל. אבל בימים טובים שתלוי קדושתם בראש חדש שכולם זכר ליצירת מצרים שאז כבר בחר בנו מכל העמים. אז מתחילין אתה בחרנתו. כי כבר נבחרנו מכל העמים ביציאת מצרים ומתן תורה על ידי קדושת ראש חדש שהוא סוד העיבור שנצטוו כבר במצרים כשרצה להוציאם כמבואר שם בפרשת החדש וכנ"ל.ועל כן ראש חדש הוא שורש התשובה כנ"ל. וכל כח התשובה הוא על ידי קדושת ראש חדש כי עיקר כח התשובה הוא על ידי שרשי התרוה שהוא למעלה מהתורה כי על פי פשיטות משפטי התורה לא היה מועיל תשובה. רק כח התשובה הוא מהחסדים הנעלמים מאד שהם בחנית שרשי תורה בחינת סוד העיבור שמשיגים הצדיקים המתחדשים בכל עת כנ"ל. על כן ראש חדש הוא שורש התשובה כנ"ל.

אות כ

ועל כן ישראל מונין ללבנה ואמות העולם לחמה. כי חמה ולבנה הם בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה. וכל גדולת תורה שבכתב אין יודעין כי אם על ידי תרוה שבעל פה שזה בחינת אמונת חכמים. כי כל תורה שבעל פה הוא על ידי אמונת חכמים שאנו צריכין להאמין בהחכמים שנמסרה להם התורה בעל פה. ויודעים לדרוש את התורה בי"ג מדות ולחדש בה ולבר ספרים הרבה בכל עת שכל זה הוא שלימות התורה שבכתב כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל. וכל כח קדושת ישראל להתגבר על היצר הרע הוא על ידי אמונת חכמים על ידי בחינת תורה שבעל פה שעל ידי זה עיקר קיום התורה. ועל כן ישראל מונין ללבנה שהוא בחינת תורה שבעל פה בחינת אמונת חכמים שמתחדשין בכל עת כמו הלבנמה כי שמש ידע מבוארו. אבל ירח לא ידע מבואו וכו' כמו שאמרו רז"ל. שזה בחנית קדושת הצדיקים שמשימים עצמם בכל פעם כאינו יודע כנ"ל. וכמו שאמרו רז"ל אין התורה מתקיימת אלא במשים עצמו כאינו יודע. כי הם יודעים כי לגדולתו אין חקר וכו' וכנ"ל. ומשם כל כח קדושת ישראל לשוב להשם יתברך ועל כן הם מונין ללבנה. אבל העובדי כוכבים רוצים רק לידע מיד הכל על פי חכמה ושכל כפשוטו בלי אמונה בסודות התורה. על כן מונין לחמה שהוא בחינת תורה שבכתב, אבל באמת גם בתורה שבכתב אין יודעין כל. מכל שכן שאין מקיימין דבר ממנה כלל. כי אין שלימות לתורה שבכתב כי אם על ידי תורה שבעל פה שהוא בחנית אמונת חכמים בחינת ריבוי הספרים הקדושים וכנ"ל:

אות כא

ועל כן גם גדולת החמה שתתגדל לעתיד יהיה רק על ידי גדולת הלבנה. שתתגדל על ידי שישובו ישראל להשם יתברך כמו שכתוב והיה אור הלבנה. כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים. והקדים בכוונה תחיהל גדולת הלבנה שתהיה כאור החמה. ואחר כך ואור החמה יהיה שבעתים וכו'. כי עיקר גדולת החמה הוא על ידי גדולת הלבנה שתתמלא מפגימתה על ידי ישראל שישובו בתשובה על ידי ריבוי הספרים הקדושים בחינת אמונת חכמים תורה שבעל פה שעל ידי זה כל שלימות התורה שבכתב וכנ"ל.

אות כב

כי עיקר שלימות הספרים הקדושים הוא על ידי שמשימין עצמן כאינו ידוע כנ"ל כמו שאמרו רז"ל אין התורה מתקיימת אלא מי שמשים עצמו כאינו יודע שזה בחינת ירח לא ידע מבואו שזה עיקר סוד העיבור ועל ידי זה דייקא נשלם תורה שבכתר שהוא בחינת חמה כנ"ל. ועל ידי זה עיקר התשובה כי עיקר התשובה על ידי שמבינים שאין יודעין כלל. רק מתחזקים בכח הצדיקים שידעו מה שידעו והשיגו מה שהשיגו עד שהגיעו באמת לתכלית הידיעה דלא נדע. לא כמו הרבה שנדמה להם שיודעים חכמות ואומרים גם כן תכלית הידיעה דלא נדע. ואינם שמים אל לבם שעדיין לא התחיל ולדיע כלל, כי רק החכמים הצדיקים הגדולים הגיעו באמת לתכלית הידיעה דלא נדע. וגם הם השיגו בכל פעם התכלית הזה דלא נדע יותר ויותר וכו'. כו שכתוב אצלינו כמה שיחות נוראות בזה. אבל אנחנו אין יודעין כלל כפשוטו רק אנו מחוייבים לקיים את כל דבר התורה הזאת ולהמאין בחכמים אמתיים ובספריהם הקדושים שהם מחזקים אותנו בכל מרירת הגלות של כל אחד ואחד וכו' שיש תקוה תמיד. כי חסדי ה' לא תמו ולא כלו רחמיו לעולם. והחסדים מתחדשים בכל יום בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך וכו' וכנ"ל. ועל כן ישראל מונין ללבנה כי הלבנה שהוא הירח לא ידע מבואו. כי עיקר תיקון התשובה הוא על ידי לא ידע כנ"ל:

אות כג

וזה שמברכין החודש בשבת שלפניו. כי שבת קביעא וקיימא. וכל קדושת ראש חדש שבו תלויים כל המועדים שנמסר לישראל להחכמים לקדש החודש לפי דעתם כנ"ל. כל זה מקבלים רק מבחינת קדושת שבת שקביעא וקיימא שהוא בחינת משה שהוא כלל התורה שבכתב ובעל פה. כי כל תורה שבעל פה שה כל הספרים הקדושים שמגלים עצות לעבודת השם יתברך כנ"ל כולם כלולים בתורה שבכתר כי לכא מידי דלא רמיזא באוריתא. וזה בחינת קדושת שבת שקביעא וקיימא בחינת משה שהוא בחינת הצדיק הגדול שכבר זכה לקדושת שבת בשלימות שמשם כל הקדושו"ת וכלה עצות הגלויות והעלמות שבכל ספרי התורה הקדושה. ועל כן במרכין החודש מקודם בשבת. כי כל קדושת ראש חדש. שהוא סוד העיבור שהוא בחינת ריבוי הספרים על ידי אמונת חכמים וכו' כנ"ל. נמשך משבת שקדושתה קביעא וקיימא וכנ"ל:

רצוף פה להלכה הנ"ל על פי התורה חדי ר' שמעון הנ"ל:

ובו הלכות יום טוב:

וזה בחינת אוכל נפש שמותר ביום טוב. ואסור בשבת.

אות כד

כי הבירורים של כל ימי החול שהם בחינת ל"ט מלאכות הם לברר המאכל מהעשנים סרוחים שנמשכו על ידי פגם האכילה של אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע שפגם אז באמונת חכמים של האמין בעצמו ולא הוציא הנהגות ישרות מלימוד המצוה שצוהו השם יתברך וכו'. עד שהטעהו הנחש בנכלי ערמימותו עד שפגם מאד באמונת חכמים על ידי אכילה פגומה וכו'. ואז נתערבבו כל המאכים ונגזר בעצבון תאכלנה בזעת אפיך תאכל לחם. עד שנתהוה הפסולת הגמור שמשם העשנים סרוחים שמבלבלים המוח. ובשביל זה באים כל הל"ט מלאכות לברר האוכל מתוך הפסולת. ובשבת אסור שום מלאכה. כי בשבת אין בירור על ידי שום עשיה ומלאכה גשמיות רק הכל עולה ונתברר ממנה ועולה לשרשו על ידי קדושת שבת ואז היא עיק תיקון העצה. כי אז נפרס סוכת שלום וכו'. ועל ידי העצה טובה ממילא נתתקן הכל כי גם כל הפרנסה על ידי העצה כמו שכתוב ארי הוא יהיב לך עיטא למיקנא נכסין (דברים ח') ובפרט בעבודת ה' שכל תיקון העצה נמשך משבת. ועיקר התיקון העצה מחמת שאז הוא בחינת שלימות תורה שבכתב על ידי תורה שבעל פה על ידי ריבוי הספרים וכו'. כי בשבת עולה המלכות עד למעלה למעלה לבחינת קודש בעצמו בבחינת ושמרתם את השבת כי קודש הוא. אבל ביום טוב הוא רק בחינת מקרא קודש שקורין את הקודש כמבואר כל זה בכוונת הארי ז"ל לענין ההפרש שבין שבת ליום טוב וכו'. כי מלכות היא בחינת תורה שבעל פה כמו שכתוב מלכות פה ותרוה שבעל פה קרינן לה ובשבת עולה בחינת תורה שבעל פה עד הקודש שהוא חכמה שנקרא קדש וכו' כמו שכתוב שם ומשלמת את בחינת תורה שבכתב. כי אז תכלית היחוד בין תורה שבכתב ותורה שבעת פה על ידי ריסוי הספרים שנתרבין על ידי חידושי תורה שנתחדשין שעיקרם בשבת כידוע אז נמתקין כל הדינים ואז עיקר שלימות העצה שנעשה עלידי המתקת הדינים (כמו שכתוב במקום אחר):

אות כה

אבל ביום טוב הוא מקרא קודש. שקורין בחינת תורה שבכתב ממקומה שתרד לבחינת תורה שבעל פה. על כן יש אז עדיין איזה בירור. על כן צריכין מלאכת אוכל נפש לברר מהפסולת הנ"ל:

כי יש ספרים קדושים מחידושי תורה שהם בחינת שבת שאז תכלית היחוד בין תורה שבכתב ותורה שבעל פה. היינו שתורה שבעל פה שהוא מש המחדשין החכמים הגדולים האמיתיים הוא עולה עד שורש התורה שבכתר שניתנה מפיו יתברך ונכללת שם בתכלית היחוד. היינו שהחידושים שמחדשים ומבארים ומפרשים את פסוקי התורה שבכתר הם כלולים ונעוצים ומחוברים יחד בתכלית האחדות עם דיבורי הפסוקים. כי הם מחדשים דבר דיבור על אופניו שחידושיהם כלולים בתכלית האחדות בתוך פסוקי התורה וכו'. בבחינת שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז וכמו שפירש רש"י שם. אבל יש חידושי תורה שבעל פה שהם גם כן קדושים ואמיתיים. אבל קשה לכוונם היטב בתוך דיבורי התורה רק ברמז ובדרך אסמכתא וכו'. וזהו בחינת קדושת יום טוב שהקדש בחינת שורש התורה שבכתב צריך להוריד את עצמו ממקומו ולהשתלשל ולהתלבש כדי שיוכל להתחבר עם החידושי תורה שבעל פה אלו. וזהו בחינת יום טבו בחינת מקרא קודש כנ"ל. ומחידושי תורה כאלו אין יכולין לתקן העצה בתכלית השלימות. ואז יש עדיין איזה בירור מפסולת הנ"ל. ואז יש עדיין איזה מלאכות הם מלאכת אוכל נפש שסמוכים להאכילה שצריכן לאפות ולבשל בים טוב שהם גמר תיקון המאכל כדי לברר המאכל מבחינת פסולת הנ"ל שמשם פגם העצה. כי אז צריכים עדיין בירורים בשביל תיקון העצה וכנ"ל:

רצוף פה מהלכה הנ"ל ובו ענין חנוכה.

אות כו

וזה בחינת תוקף הנס של חנוכה שאז תיקנו לנו להדליק נר חנוכה למטה מעשרה טפחים. שמבואר בכוונות שממשיכין כל הארת הג' יחודים למטה מאד וכו'. להאיר להמלכות עוצם ההארות הנ"ל במקומה אף על פי שאין לה עליה אז וכו'.היינו שבעוצם רחמי השם יתברך שראה שמלכות דסטרא אחרא מתבר מאד מאד שרוצה מלכות הרשעה להשכיח תורתו לגמרי. וצפה שאחר כך יתארך הגלות הזה ביורת אל כן חמל עלינו ועשה לנו נסים נפלאים בימי חנוכה הקדושים והוסיף נס על נס שדלק מעט שמן היה חתום בחותמו של כהן גדול שלא היה בו להליק כי אם יום אחד ודלק שמונה ימים עד שתיקנו על זה מצות הדלקת נר חנוכה. שהוא שבכח הצדיקים הגדולים הנוראים. נזכה להמשיך אור התורה בחינת נר מצוה ותורה אור גם למטה למטה שיתרבו הספרים קדושים כאלה בעולם בחכמה עמוקה כזאת שיאירו פםני תבל עד שיוכלו להאיר גם למהט למטה בתוקף העשייה. וגם שם יתיחדו תורה שבכתר עם תרוה שבעל פה בשלימות נפלא באחדות במור עד שתהיה גם שם נשלמת תורה שבכתר על ידי ריבוי הספרים של תורה שבעל פה עד שתוכלל התורה באבן שתיה קדשי קדשים שעל ידי זה תהיה נשלמת העצה שאפילו הנמוכים והירודים מאד מאד יוכלו למצוא עצה לנפשם למלט נפשם מני שחת לאור באור החיים:

אות כז

ועל כן היה השמן חתום בחותמו של כהן גדול. כי הכהן גדול היה נכנס לפני לפנים ביום כפור לבחינת קדשי קדשים ששם שלימות התורה. כי שם עמדו לוחות האבן שומשם כל ההמתקה הנ"ל כמו שכתוב שם:

אות כח

כי המנורה הטהורה שבבית המקדש כל הארתה היה משם מלוחות העדות שבבית קדש קדשים כמו שכתוב באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדות יערוך אותו אהרן ובניו וכו'. היינו כנ"ל. כי נרות המנורה כי הארתם מבחינת שלימות התורה שהיה בבית קדשי קדשים וכנ"ל. אבל כל זה לא זכינו רק בבית המקדש ובמשכן אבל עתה בתוקף הגלות חמל השם יתברך עלינו ותיקן לנו להדליק נר חנוכה להמשיך הארה זאת בחינת שלימות התורה שבכתב על ידי תורה שבעל פה גם למטה למטה להאיר לכל הירודים שהם בתוקף העשיה להאיר בהם גם כן עצות עמוקות מאד על ידי ריבוי הספרים הקדושים שנעשו מחידושי תורה כאלו שמשלימין תורה שבכתב בשלימות כזה עד שנמתקין כל הדינים עד שמאירה עצות עמוקות גם למטה מי"ט וכו'. כי חנוכה בחינת תיקון הנצח ששם עיקר מקום העצה שהיא בחינת רגלין כמו שכתוב במקום אחר:

אות כט

וזה בחינת שולחן בצפון ומנורה בדרום היה השולחן עם לחם הפנים כנגד המנורה כמו שכתוב ואת המנורה נוכח השולחן. כי הא בהא תליא. שעלידי קדושת המנורה ונורותיה שהיו מאירים על ידי שלימות התורה בבחינת לוחות האבן וכו' כנ"ל שבשביל זה נצטווה באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדות יערוך אותו אהרן וכו'. שרמז לו שאור נרות המנורה נששכין מלוחות העדות שבבית קדש קדשים וכנ"ל. על ידי זה הוא בחינת קדושת השולחן שהיה עליו לחם הפנים משבת לשבת שהוא בשביל להמשיך על ישראל קדושת האכילה לטהר המאכלים מפגם העשנים הנ"ל שהם פוגמיןאת העצה וכנ"ל שעיקר התיקן על ידי אכילת שבת שהוא בחינת לחם הפנים שהיה על השולחן. ועל כן היה השולחן והמנורה סמוכים זה כנגד זה כי הם תלוים זה בזה. כי קדושת המאכלים לברר מעשנים הנ"ל הוא על ידי ריבוי הספרים וכו'. שהם בחינת אור המנורה שעל ידי זה הוא תיקון שלימות העצה וכנ"ל.

אות ל

וזה בחינת הפלוגתא שבין בית שמאי ובית הלל בענין הדלקת נר חנוכה. שבית שמאי אומרים פוחת והולך ובית הלל אומרים מוסיך והולך וכו' כי מובן מדברי אדמו"ר ז"ל שעיקר קדושת חנוכה נמשך מהעבודה של ראש השנה ויום כפור (כמו שכתוב בסימן ז' בלקוטי תנינא) ומובא לעיל שכפי הסלח נא שפועלין ביום כפור כן זוכין לקדושת חנוכה. וזה ידוע שלפעול בקשת סלח נא ביום כפור כראוי העיקר הוא על ידי קדושת ראש השנה שאז ההתחלה. וביום כפור הגמר והחתימה וכו' ועיקר קדושת ראש השנה ויום כפור על פי התורה הזאת הוא שצריכין להמשיך אמונת כחמים על ידי ריבוי הספרים שזוכין על ידי התשוב וכו'. עד שתושלם התורה בבחינת לוחות אבן בחינת אבן בחינת אבן שתיה קדש קדשים שזהו בחינת נית הכהן גדול ביום כפור לפני ולפנים לאבן שתיה וכו'. בשביל לכפר עונות ישראל על ידי הקטרת סמים דקה מן הדקה. ועל ידי ההזאות של הפר והשעיר וכו' ומשם ממשיכין קדושת חנוכה וכו'. והעיקר הוא שנזה על ידי כל התקונים של ראש השנה ויום כפור הנ"ל לעצה שלימה וכנ"ל. וה נמשך בסוכות בחינת ופרוס עלינו סוכת שלומך ותקנינו בעצה טובה מלפניך וכו' (כמו שכתוב במקום אחר ומובא לעיל). וזה עיקר קדושת חנוכה עתה שאנו צריכין להמשיך עלינו על ידי הדלקת נר חנוכה הקדוש קדושת כל הספרים הקדושים שהם משלימין את התורה וכו'. שזה בחינת קדושת יום כפור כנ"ל. שעל ידי זה יהיו נמתקין כל הדינים שבעולם וכוף עד שנזכה כל אחד ואחד לעצה שלימה בכל מקום הוא בגשמיות ורוחניות באופן שיוכל למלט נפשו. כי על ידי תוקף הנס של חנוכה בגודל כח הצדיקים הגדולים המשיכו לנו אור כזה עד שאנו יכולין להמשיך קדושת כל היחודים הכלולים בהדלקת נר דקדושה שהוא בחינת נרות המנורה נר שבת וים טוב וכו' להמשיכם עד למטה מטה בתוקף העשייה למטה מעשרה טפחים בימי החול ממש שאז אין שום עלייה לבחינת מלכות וכו' כמובן כל זה בכוונת חנוכה ובמוא בדברינו. וכל זה זוכין כפי התשובה על פגם אמונת חכמם ביום כפור וכו' כנ"ל. נמצא שעיקר בחינת חנוכה הוא לזכות לתיקון העצה בשלימות שזה העיקר כנ"ל. ועל כן הם ח' ימי חנוכה שהם בחינת ח' תיקונין מחכמה בינה דעת עד נצח והוד. כי נצח והוד הם בחינת רגלין בחינת עצות (כמו שכתוב במקום אחר) כי שם עיקר העצה. וזה עיקר התיקון שיהיו נמשכין עצות טובות שלימות למטה בתוקף העשייה בבחינת רגלין שם אחיזת הקליפות להציל ולהעלות הנשמות והנצוצות שנפלו לשם להצילם מכל מיני קליפות הרבים והעצומים מאד שנתאחזו בהם בעוונותיהם. השם יתברך ירחם. שזהו בחינת עבודת הצדיקים הגדולים שעוסקין ביגיעות גדולות להחזיר בתשובה הגרועים והרחוקים מאד על ידי עצותיהם העמוקות מאד.

אות לא

וזה בחנית הפלוגתא שבין בית שמאי ובית הלל הנ"ל. כי בית שמאי סברי פוחת והולך כפרי החג שהביאו בסוגות שהיו פוחתין והולכין. כי זה ידוע בדברי רז"ל ששמאי היה קפדן ועל כן ריחק את הגרים שבאו להתגייר שלא כדין כמו שאמרו רז"ל במסכת שבת. אבל הלל שהיה עניו מאד קירב אותם גם כן. כי שמאי היה צדיק גדול אבל היה הולך בבחינת מדת הדין ואמר שאינו ראוי לקרב את הגרועים ביותר. על כן בית שמאי שהיו תלמידיו הולכין בדרכו וסוברים שביום ראשון צריכין להדליק כל הח' נרות להמשיך כל כל התיקונים כי סוברין שאי אפשר להאיר אור התרוה אור האמת בעולם להחזיר נפשו"ת בתשובה כי אם כשמאירין בהם האמת בשלימות עד שיבואו להתגייר ולשוב בתשובה בכל לבם ולקבל עליהם את כל דברי התורה עם כל הדקדוקים בשלימות כוזה בחינת הצדיקים שאינם עוסקים בלימוד תוכחתם הקדוש כי אם עם זקנים וצדיקים קדושים שמאירין בהם אור התגלות תורתם הקדושה כדי להעלותם במעלה יתירה ולזכם מאד. אבל עם הרחוקים אינם יכולים לעסוק מעוצם קדושתם. ועל כן בית שמאי סברי פוחת והולך שצריכין להתחיל תחילה מהדלקת כל הח' נרות להאיר בנפשותישראל כל הארת התיקנים בשלימות ואז דייקא יוכלו לקרבם, על כן באמת אינם מקרבים כי אם ההגונים לזה. ומאירים בהם כל תורתם. אבל הגרועים והרחוקים הם מרחקים מעוצם קדושתם. רק שסוברים שאחר כך יוכלו לקרב אתם גם כן שזהו בחינת פוחת והולך שאחר שכבר האירו כל הח' תיקונים זהו בחינת הדלקת כל הח' נרות ביום ראשון דעתם. אחר כך צריכים לפחות האור להדליק ביום ב' רק שבעה ואחר כך ששה וכו'. כדי למעט האור בכל פעם באופן שיוכלו לקרב אחר כך גם הרחוקים. כי מגודל התיקון שהמשיכו ביום א' שהאירו כל התקונים בתלמידיהם הקדושים עד שנעשו צדיקים גמורים על ידי זה יוכלו אחר כך לקרב גם הרחוקים הקטנים במעלה. ואחר כך הרחוקים יותר שזהו בחינת פוחת והולך. ועל כן למדו מפרי החג שהיה פוחתין והולכין. כי ידוע בדברי רזץ שבסוכות היו מקריבין שבעים פרים כנגד שבעים אומות. אך לכאוה אינו מובן דבריהם הקדושים. כי איתא בדברי רז"ל שהיו מביאין השבעים פרים בשביל שיתקיימו השבעים אומות אבל איתא בדבריהם שהם מתמעטין והולכין כפרי החג. ונראה לכאורה שהדברים סותרין שמביאין השבעים פרים בשביל לכלותם אך שניהם אמת. כי עיקר מה שאנו חפצים בקיומם ומביאין השבעים פרים בשבילם הוא כדי לברר הטוב מהם ולגייר מהם גרים עד שיתקיים כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה וכו'. אבל הרע הגמור שבהם שאי אפשר לבררו צריכין לכלותו. וזה בעצמו על ידי שיבררו הטוב מהם שעל ידי זה יפול ויכלה הרע (כמובן בדברי רז"ל). וכמו שכתב אדמו"ר ז"ל על מאמר רבב"ח ושמע מלכותא וקטלי' (בסימן י"ב ליקוטי חלק א'). ועל כן בסוכות שבא אחר כך אחר יום כפור שנתתקנו כל התקונים הנ"ל. אז מביאין השבעים פרים ואז פוחת והולך שמביאין ביום ראשון י"ג פרים ומגלין אלקותו ביותר על ידי ריבוי הקרבנות עד ששומע הטוב שבהם ומתקרב. וכן פוחת בכל יום כדי לברר בכל פעם הרחוקים יותר. וכל מה שמקרבין ומבררין הטוב מהם הם כלין והולכין וכנ"ל עד שאר כך בשמיני עצרת מתוועדין ישראל לבדם עם השם יתברך. כי אז עיקר גמר התיקו של ראש השנה ויום כפור וסוכות (וכמו שכתוב במקום אחר). וסברי בית שמאי שכמו כן צריכין בהדלקת נר חנוכה להמשיך בתחילה שלימות כל הח' תיקונים בשביל לקרב ההגונים וכו'. ואחר כך פוחת והולך כנ"ל. אבל בית הלל היו מתלמידי הלל שהיה עניו מאד. סוברים להיפך. שצריכין להתחיל ממטה למעלה להדליק תחילה נר אחד ואחר כך להיות מוסף והולך. כי אם ח"ו לא יתרצו הצדיקים לקרב כי אם ההגונים השלימים שראויים להאיר בהם כל התיקונים כמעט אבדה ח"ו פלטית ישראל בפרט שהסתכלו ברוח קדשם על הדורות האחרונים האלה. על כן הם אומרים להיפך שצריכין להתחיל ממטה למעלה מכל נקודה ונקוה טובה של כל אחד מישראל. כייודעים שזה עיקר גדולתו של השם יתברך לקרב המרוחקים ביותר (כמו שכתב אדמו"ר ז"ל). על כן עוסקים העיקר להמשיך תיקון כזה עד שיוכלו להתחיל מעט מעט להמשיך ביום אחד תיקון אחד ולקרב נפשו"ת הרחוקים מאד על ידי איזה תיקון אחד שמאירין בו אף על פי שעדיין הוא מקולקל הרבה רק שהאירו בו איזה תיקון אחד. ועל ידי כן שמקרבין על ידי זה נפשו"ת רחוקים כאלו. על ידי זה הם מוסיפין והולכין בכל יום ובכל פעם לקרה אלו הנפשו"ת עם עוד נפשו"ת רבות יותר עד שביום הח' ממשיכין כל התקונים שכלולים בהם כל התליסר תקונא דיקנא שהם כלל הרחממם והחסדים שהם בחנית כלל הי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן שהם כלל הספרים הקדושים וכו'. שעל ידי זה מתקרבין הכל להשם יתברך. כי מעלין בקודש ולא מורידן שצריכין להתחיל ממטה למעלה בבחינתמן המצר קראתי י" ענני במרחב י"ה שזהו בחינת תיקונא דיקנא שהם כלל כוונת חנוכה. (וכמו שכתוב אדמו"ר ז"ל במקום אחר). כי הם למדו מהח' הזאת של הכהן גדול ביום כפור לפני הכפרת אשר על הארון שש עמדו לוחות העדות. שהיה מתחיל ההזאות מאחת דייקא. כמו שכתוב אחת. אחת ואחת. אחת ושתיים וכו'. כי צריכין להתחיל ממטה למעלה. כי אין ראיה מפרי החג שהיה בשביל השבעים עובדי כוכבים שהטוב שבהם כבוש מאד ברע גמור וכו'. כי לא זכו להיות בחלקו יתברך. רק הטוב שבהם שהם ניצוצי נפשו"ת ישראל צריכים לברם ואי אפשר לבררם כי אם על ידי בחינת פוחת והולך לברר הטוב והם יהיו כלים והולכים וכו'. אבל ישראל עם הנבחר עם קדוש. כולם קדושים. רק שנאחז בהם הרע של העובדי כוכבים בחינת ויתערבו בגוים וכו'. על כן כל נקודה ונקודה טובה שנמצא בכל אחד מישראל אפילו בהגרוא שבגרועים יקר מאד מאד. כי נמשך ממקום עליון ונורא מאד. ובגודל כח הצדיקים יכוין להגביר אותם ולהאיר אור התורה על ידם דייקא על ידי שמעלין טוב כזה שהיה במקום שהיה (כמובן כל זה בדבריו ז"ל). על כן צריכין להיות מוסיף והולך בחינת מעלין בקודש וכו' וכנ"ל.

אות לב

וזה בחינת מה שאמרו רז"ל ששמאי היה אוכל כל ימיו לכבוד שבת. כיצד מצא בהמה וכו'. אבל הלל מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו לשם שמים שנאמר ברוך ה' יום יום וכו'. כי שמאי היה מחמיר כמו שאמרו רז"ל והיה קפדן גדול שלתוקף קדושתו רצה רק שכולם יהיו קדושים. ואם לא היה קדוש כרצונו לא היה יכול לסובלו. ועל כן גם בענין האכילה היה מחמיר מאד ואל רצה לאכול כי אם לכבוד שבת קודש ממש שכשמצא בהמה נאה היה מזמינה תיכף לשבת ולא אכל ממנה עד שמצא אחרת נאה הימנה ואז אמר זו לכבוד שבת. ואז דייקא אכל את הראשונה שכבר נתקדשה בקדושת שבת על ידי שהזמינה לשבת. וכן נהג תמיד. ואף על פי שזה בוודאי מדה טובה וקדושה מאד שהיה אוכל כל ימיו לכבוד שבת. אף על פי כן אמרו רז"ל אבל הלל מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו לשם שמים וכו'. היינו על פי הנ"ל. כי שמאי היה מחמיר ולגודל קדושתו רצה רק להעלות הכל אל הקדושה שכלל הקדושה הוא שבת שמחמת זה לא רצה לקרב גרים הרחוקים שלא באו להתקרב כראוי מחמת שלא היה טובים בעיניו כרצונו הטוב. וכן בענין אכילתו לא רצה לאכול כי אם כשיזמין המאכל לשבת. אבל הלל מדה אחרת היתה בו וכו'. והענין על פי הנ"ל. כי עיקר הוא תיקון העצה. כי כל התורה נקראת עצה בחינת לי עצה ותושיה בחינת תרי"ג עיטין דאורייתא. כי צריך כל אדם לחשוב הרבה עצות בנפשו למלט נפשו מני שחת שעל זה צעק דוד עד אנה אשית עצות בנפשי וכו'. ועיקר תיקון העצה הוא על ידי קדושת שבת. והעיקר על ידי אכילת שבת שהוא כולו קודש. כי כל פגם העצה נמשך מחטא אככלה של אדם הראשון כנ"ל. שעל ידי זה נתאחזו העשנים סרוחים בהאכילה שמבלבלים העצה כנ"ל. וכל התיקון על ידי אמונת חכמים שעל ידי זה נתרבין הספרים הקדושים ומשלימין את התורה וכו'. שעל ידי זה זוכין לשלימות העצה וכו' כנ"ל. ועיקר התיקון לזה הוא בשבת שאז עיקר כלליות תורה שבעל פה עם תורה שבכתב כנ"ל. כי אז האכילה כולו קודש ואין כח בהעשנים סרוחים לבלבל העצה וכנ"ל. אבל לקדושת שבת בשלימות אין מי שיזכה כי אם גדולי הצדיקים ואנחנו צריכין לקבל קדושת שבת מהם. כי הצדיקים הגדולים ממשיכין קדושת שבת על ימי החול כידוע. וכמו שממשיכין קדושת שבת על ימי החול כמו כן הם ממשיכין קדושת שבת על הקטנים במעלה שהם בבחינת חול נגד הצדיקים ואינם יכולים זכות בעצתם לקדושת שבת כראוי אף על פי כן הצדיקים מרחמים עליהם וממשיכים עליהם קדושת שבת ובשביל זה נוסעים לצדיקים על שבת כדי להמשיך מהם קדושת שבת. ועל כן נוהגים שיושבים על שולחנם. כי שולחן שלהם קודש. כי עיקר קדושת שבת הוא האכילה כנ"ל. ועל ידי שיושבים על השולחן שלהם בפרט בשבת בעצמו על ידי זה הם מבררין העצה מהעשנים הנ"ל. שעל ידי זה זוכין לעצה שלימה שזה עיקר התיקון כנ"ל. ועל כן שמאי שהיה קפדן וכנ"ל. לא היה רוצה לאכול כי אם כשהמאכל נתקדש בקדושת שבת על ידי שהזמינה לשבת. אבל בלא זה לא רצה להעלות המאכל של חול לקדושתש בת שזהו בעצמו מה שלא רצה לקרב גרים הרחוקים שהם בבחינת חול להעלותם אל הקדושה שהוא בחינת שבת. כי לא רצה לקרב הרחוקים כי אם מי שיוכל להעלותו לקדושת שבת ממש וכנ"ל. אבל הלל מדה אחרת היתה בו שהיה עניו מאד והוריד והשפיל עצמו מאד לכל הרחוקים מאד מאד עד שהתגבר להמשיך קדושת שבת לכל המקום אשר הם שם. שזהו בחינת חנוכה שממשיכין קדושת שבת למטה לבחינת ימי החול ממש וכנ"ל. שזהו בחינת מה שלא נהג שמאי שלא אכל כי אם כשהזמין תחילה לשבת. כי הלל אמר ברוך ה' יום יום וכו'. היינו שהיה מתגבר להמשיך קדושת שבת על המאכל אף על פי שלא הזמינו לשבת. וכמו כן היה מקרב רחוקים אף על פי שלא הכינו עצמן כראוי שיהיו ראויים לקדשם בקדושת שבת. כי הוריד והשפיל עצמו לכל הרחוקים להמשיך להם קדושת שבת. וכן נהג בענין המאכלים כנ"ל. כי המשכת קדושתש אכילת שבת לאכילת ימי החול והמשכת קדושת שבת על הרחוקים מאד הם בחינה אחת כנ"ל.וגם על ידי האכילה בעצמה של גדולי הצדיקים הם מבררים נצוצות ונפשו"ת ומקרבים רחוקים על ידי זה (כמובן במקום אחר). וזה שאמרו רז"ל על הלל שמדה אחרת היתה בו שכל מעשיו לשם שמים. ולכאורה קשה וכי יעלה על הדעת ששמאי לא היה מעשיו לשם שמים. הלא מדה טובה זאת בעצמה שהזמין תמיד המאכל לשבת וכו' עשה בוודאי לשם שמים. אך החילוק הוא ששמאי לא היה יכול לקדש המאכל כי אם על ידי שהזמינו ממש לשבת כנ"ל. אבל הלל מדה אחרת היתה בו. שכל מעשיו לשם שמים. כל מעשיו דייקא. היינו שבכל עשיותיו הגשמיות ממש היה כולם שם שמים שאפילו בעיה גשמית היה יכול להוריד עצמו לעשותה לשם שמים ולקדש המאכל בקדושת שבת אף על פי שמתחילה לא הזמינה ממש לשבת. ועל כן היה יכול לקרה רחוקים מאד. כי לא היה מקפיד שלא לקרבם כי אם כשיכינו עצמם כראוי לעלות לקדושת שבת רק השתדל למצוא בהם איזה נקודות טובות והוריד והשפיל עצמו אליהם למקומם שהם שם והמשיך להם קדושת שבת למקומם. ועל ידי זה קירב כל הרחוקים מאד וכנ"ל. שזהו בחינ נפלאות קדושת הדלקת נר חנוכה. כי בשבת עולה המלכות בחינת תורה שבעל פה עד הקודש בעצמו. ואפילו ביום טוב שאין לה עליה זאת אבל עולה למקום שעולה. ולשם ממשיכין הקדושה בבחינת מקרא קודש כנ"ל. אבל נפלאות של נר חנוכה הוא. שהוא בימי החול ממש והצדיקים בגודל כחם תקנו לנו בדרך נס נפלא להמשיך קדושת שבת קדושת כלליות התורה שהוא תיקון העצה למטה מאד לבחינת ימי החול ממש שעל ידי זה מקרבין כל הרחוקים להשם יתברך כנ"ל וזהו מדתו של הלל וכנ"ל. וזהו בחינת מה שהיה אומר הלל ברוך ה' יום יום וכו'. שלא היה ממתין עד שיעלה הרחוקים לקדושת שבת ממש. רק אמר ברוך ה' יום יום וכו'. שבכל יום ויום כשראה באחד איזה נקודה טובה בעלמא שרצה להתקרב איזה התקרבות כל שהוא קירבו מיד על ידי עוצם ענוותנותו וחכמתו העמוקה אף על פי שהוא רחוק מצד עצמו מקדושת שבת מאד אף על פי כן חמל עליו והוריד אליו בחינת קדושת שבת למקומו לעורו לתשובה ולקרבו להשם יתברך בעצותיו הנפלאות מכל מקום שהוא בכל יום ויום וכו' וכנ"ל. וזהו בחיאת ראה ראיתי את עני עמי וכו'. שאמרו רז"ל שאמר השם יתברך רואה אני ב' ראיות וכו'. שעתידין לחטוא. ואף על פי כן אני רואה את ענים ואני רוצה לגואלם. וכן מצינו בכמה מקומות שאין השם יתברך דן את האדם אלא באשר הוא שם וגדולי הצדיקים מוסיפין לעורר רחמיו שאפילו בעת קלקולם הגדולים כמו בשעת העגל אף על פי כן הם מרצין בתפילותם את השם יתברך עד שמוחל להם ומשתדלין להחזירם למטוב. וכל זה הוא בחינת מדתו של הלל וכו'וכנ"ל. ראשי פרקים מהלכות חנוכה הנכללבהלכות ראש חדש הנ"ל. וזה בחינת קרבנות הנשיאים קערת כסף שלשים ומאה משקלה וכו'. שניהם מלאים סלת למנחה. לתקן המאכלים. שלשים ומאה כנגד ק"ל שנה של אדם הראשון כמו שפירש רש"י שם. כי אדם הראשון פגם באכילה כנ"ל. ומשם בא פגמיו בהק"ל שנה שהוליד וכו' כמו שאמרו רז"ל. כי אף על פי שעשה אז תשובה התגרו בו מאד ובלבלו דעתו בעשנים סרוחים הנ"ל שלא היה יכול להוציא משפטי הנהגות ישרות וכו'. ועיקר הקלקול ובלבול המחשבה שמתגברין הוא בענין פגם הברית. וביותר מתגברין על הרוצה לשוב וכו'. וזה בחינת תיקון ידי הסמיכה:

מזרק אחד כסף שבעים שקל. בחינת ע' אומות שכל אחד יש לה כתב ולשון מיוחד בחינת תיקון הכתב. כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת. ריח טוב שמברר מעמקי הקליפות שהוא עיקר תיקון העשנים סרוחים הנ"ל. עשרה זהב כנגד עשרת הדברות כלל ספר התורה וכו'. פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בחינת אי"י שכולם חיברו ספרים הרבה. שעיר עזים אחד לחטאת לכפר על מכירת יוסף שעל ידי זה נחלקה מלכות בית דוד שצריכין לתקן שזה בחינת תיקון העצה ולא יחצו לשתי ממלכות וכו'. ולזבח השלמים בקר שנים פירש רש"י כנגד משה ואהרן. משה כלל התורה. אהרן שלימות התורה על ידי תורה שבעל פה. יורו משפטיך ליעקב. כי הוא בחינת תלמיד משה וקירב כל ישראל אליו על ידי וראך וכו' בחינת אוהב שלום ורודף שלום ומקרבן לתורה. ועל כן נכנס לבית קדשי קדשים וכו' אלים חמשה וכו'. כנגד כלל התורה כמו שפירש רש"י שם. כי כל התיקון על ידי לימות התורה על ידי ריבוי הספרים וכו' כנ"ל. ח' ימי חונכה כנגד ח' תקונים אמונת חכמים וכו'. ועל ידי חטא אדם הראשון נמשכו העשנים הנל נפגמו ידי הסמיכה שהוא המחלוקת שנסמכין וכו' שזהו בחינת מחלוקת קין והבל שמשם מחלוקת קרח עם משה שמשם כל המחלוקת שבעולם. כי קין הביא קרבן מהפסולת. כי לימודו היה מבחינת העשנים הנ"ל. אבל הבל הביא מבכורות צאנו וכו'. הפלוגתא שבין בית שמאי ובית הלל. בית שמאי אומרים פוחת והולך כפרי החג שמתמעטין והולכין. ובית הלל מוסיף והולך מעלין בקודש ולא מורידין. כי בית שמאי סברי שצריכין להגיע עד התיקון האחרון. ואז דייקא יכולין להאיר וכו'. וזהו כפרי החג שמתמעטין והולכין שביום א' של סוכות שאז מאירין כל החסדים פנימים וכו' מקריבין י"ג פרים ואז מכניעין כמה עובדי כוכבים. וביום ב' פוחת והולך עד יום הז' שאז נכלין כל העובדי כוכבים ומבררין הטוב שבהם על ידי קדושת החסדים שנמשכו בכח ראש השנה ויום כפור ואז ישראל מתיחדין לבדם עם השם יתברך בשמיני עצרת שאין מקריבין כי אם פר אחד ואיל אחד בבחינת עכבו עמי יום אחד וכו'. אבל בית הלל סברי. מעלין בקודש ולא מורידין. כי ח' ימי חנוכה הם בחינת ח' ההזאות של הכהן גדול ביום כפור בקדש קדשים שהתחיל תחלה מאחת ואחר כך אחת ואחת וכו' ומשם נמשך קדושת ח' ימי הסוכות עם שמיני עצרת כי סוכות מרמז על תיקון הגאולה. כי אז ממשיכין תחלה שלימות התיקון ואחר כך פוחת והולך עד שמיני עצרת. אבל חנוכה עיקר נפלאות הנס שגם בתוקף ממשלתם ואפילו באורך הגלות נתגבר בעצות טובות עמוקות להתקרב אליו יתברך ממקום שנפל כל אחד. על כן אז צריכין להתחיל מכל מה שיוכל להתחיל מאיזה נקודה טובה ותקון כל שהוא שזהו בחינת מעלין בקודש ולא מורידין. ועל כן ביום כפור אפילו בבית המקדש מחמת שאז צריכין לכפר כל העוונות של ישראל צריכין להתחיל מאחת ואחר כך אחת ואחר וכו' ואזלי לטעמייהו. כי שמאי קפדן מואכל כל ימיו לכבוד שבת שלסברתו אי אפשר לאכול כראוי לדחות העשנים סרוחים שמשם תיקון העצה שהוא העיקר כי אם על ידי שאינו אוכל שום דבר חשוב רק מזמינו לשבת וכו'. כי עיקר תיקון האכילה הוא על ידי קדושת שבת נמצא שסובר שצריכין תחילה להמשיך שלימות התיקון וכו' שהוא בחינת שבת. אבל הלל מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים והיה אומר ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתינו סלה. כי עכשיו אם נמתין על שלימות התיקון כמעט אבדה ח"ו ליטת ישראל. רק צריכין לילך תמיד עם בחינת ברוך ה' יום יום וכו'. שכל מה שחוטפין וכו'. וזה שכל מעשיו לשם שמי. כי מבטל עצמו לגמרי ואומר אם לא אגמור תיכף ח"ו. כל אשר תמצא ידי לעשו"ת אעשה. ואם לא יהיה לי עולם הבא וכו'. מה לעשו"ת כוונתי לשמים. וה' הטוב יעשה ויגמור בעדי וכו'. (עד כאן הראשי פרקים).

אות לד

וזה בחינת קרבנות הנשיאים שקורין בחנוכה. כי כל הקרבנות שלהם היה לתקן פגם חטא העגל שבשביל זה נבנה המשכן לכפר על זה כמו שאמרו רז"ל ועיקר חטא העגל היה פגם האמונה שעיקרה הוא אמונת חכמים שלא האמינו במשה שגילה להם אלקותו באותו נוראות כאלה והאיר בהם אור הדעת והשפעת הנבואה כזאת בשעת מתן תורה ואף על פי כן התגרה בהם הס"מ כל כך עד שהחטיאם כל כך בעצת הערב רב. וכן הוא בכל דור שעיקר פגפ האמונה שהוא כלל כל התורה כולה הוא על ידי פגם אמונת חכמים האמתיים. כי אם היה מאמינים בדברי הצדיקים החכמים באמת. היה מבטל דעתו המבולבלת. ובוודאי היה מאמין כראוי. כי אף על פי שאינו יכול להבין דרכי ה' והשגת אלקותו היה סומך על דברי הצדיק שכבר שיבר גופו בתכלית וכו'. ועל כן באמת כתיב ויאמינו בה' ובמשה עבדו. כי עיקר שלימות האמונה בה' הוא על ידי שמאמינים במשה עבדו שהוא בחינת אמונת חכמים אבל הבעל דבר מתגרב בזה בכמה תחבולות והעיקר על ידי המחלוקות שמרבה קטגוריא בין התלמידי חכמים כמו עכשיו כמו שאמרו רז"ל ואין יודעין היכן האמת על כן מי שרוצה לחוס על נפשו צריך לשוב על ידי זה בעצמו על ידי ששומע עוצם המחלוקת שיבין מזה שרוצים להרחיקו מהשם יתברך (וכמו שכתוב במקום אחר על פסוק אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין וכו'. עיין שם בסימן ה') עד שעישוב בתשובה על ידי זה דייקא על פגם אמונת חכמים עד שיחזרו ויוחשבו אצלו כל הספרים הקדושים וכו' כמו שכתוב בהתורה הנ"ל.

אות לה

וזה בחינת קרבנות הנשיאים שהם בחינת תיקון אמונת חכמים שבזה תלתו תיקון כל הבחינות (המבוארין בתורה חדי ר' שמעון הנ"ל). וזה קערת כסף ופירש רש"י שמרמז על שנותיו של אדם הראשון שהיה תתק"ל. שלשים ומאה משקלה בחינת הק"ל שנה וכו'. כי אדם הראשון פגם באמונת חכמים כי לא האמין בעצמו שבהו גם כן פגם אמונת חכמים (כמו שכתוב בהתורה הנ"ל. וכמבואר מזה במקום אחר באריכות). כי אדם הראשון היה כלול מכל נשמות הצדיקים שכולם יצאו ממנו. וכשעבר על הצווי שצווהו השם יתברך כפי מה שהיה מבין אמיתת הפירוש של המצוה הזאת ונטה אחר עצת הנחש בעצת אשתו מזה נפשך פגם אמונת חכמים שהיו כלולים בו כל הדורות ומזה נתהוה פגם מחלוקת קין והבל שהוא בחינת כל המחלוקת על הצדיקים שבכל הדורות כי ממחלוקת קין על הבל נמשך מחלוקת קרל על משה כמובא שזה בחינת כלל המחלוקת שעל הצדיק האמת שבכל דור. כי בכל מחלוקת יש בו ניצוצי מחלוקת קרח דתן ואבירם כמובא. ועל כן מחמת שפגם אדם הראשון באמונת חכמים שזה בחינת פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע על ידי זה נפגמה האכילה ונגזר בעצבון תאכלנה בזעת אפך תאל לחם שמשם נמשך פסולת המאכל עד שנעשה פסולת גמור שהוא העונש של המלעיג על דברי חכמים שנדון בצואה רותחת שמשם באים העשנים סרוחים ומבלבלים את המוח. וכל זה נמשך מהפסולת שנאחז בכל המאכלים על ידי חטא אדם הראשון כנ"ל. ועל כן הביאו קערת כסף שלשים ומאה משקלה ומזרק ארחד כסף שניהם מלאים סלת למנחה. סלת למנח זה בחינת תקון המאכלים שעיקרה הלחם. ועל ידי סלת למנחה תקנו פגם המאכלי. ועל כן מרומז בקערת כסף שנותיו של אדם הראשון לתקן פגמו. וכן שלשים ומאה משקלה כנגד הק"ל שנה שהוליד וכו. כי כל זה נמשך מפגם העשנים סרוחים שנמכו על ידי פגם אמונת חכמים שהם מבלבלים המוח ואינו יכול להוציא משפטי נהגות ישרות וכו'. ועיקר העצה ומשפטי הנהגות ישרות צריכין בענין זה שהיא שמירת הברית שצריכין לשמור את המחשבה מאד מאד. ועל ידי העשנים סרוחים לא היה יכול להוציא עצמו מזה אף על פםי שעשה אז תשובה גדולה ופירש מאשתו. אבל מאונס המקרות לא ניצול כמו שאמרו רז"ל. והכל על ידי העשנים סרוחים הנ"ל. וזהו בחינת שלשים ומאה משקלה. משקלה בחינת המתקלה כי עיקר המתקלא הוא בתאוה זאת (כמו שכתוב במקום אחר). ובוודאי אדם הראשון באלו הק"ל שנה התגבר מאד לברר מחשבתו מהרהורים אלו. אבל אף על פי כן לא ניצול ממקרות מחמת העשנים סרוחים הנ"ל כנ"ל. ועל כן הביאו קערת כסף שהוא כנגד שנותיו של אדם הראשון וכו' לתקן כל זה. ובזה המשיכו תיקון לפגם המנהיגים של שקה שלימודם מאלו המותרות שנסמכין לרבי שלא כדין שזהו בחינת חטא קין שהתגבר על הבל בחנם והרגו שמשם כל המחלוקת של עכשיו כנ"ל.

אות לו

גם קערת גימטריא תש"ע בחינת מעיו עש"ת שן. ודרשו רז"ל ומובא בפירוש רש"י זה תורת כהנים שהוא נתון באמצא הה' חומשים כמעים הללו וכו'. כי תורת כהנים מדבר מקרבנות שם תיקון המאכלים שנפגמו על ידי חטא אדם הראשון. כי צריכין לאכול בבחינת אכילת הקרבנות שיהיה השולחן מכפר כמזבח. ועל כן נרמז תורת כהנים בפסוק מעיו עש"ת שן. בחינת תיקון המעים שהם כלי בישול האכילה לבררה מהמותרות. וזה בחינת קערת כסף סלת שהוא תיקון המאכלים מעשנים סרוחים כנ"ל כי בהקערה אוכלין המאכלים. ועלכן קער"ת בגימטריא עש"ת בחינת מעיו עשת שן בחינת קרבנות תיקון המאכלים כנ"ל.

אות לז

גם קערת אותיות עקרת כמובא במדרש רבה בחינת אמונה שנקראת עקרת הבית כידוע שזהו בחני מי כה' אלקינו המגביה לשבת המשפילי לראות וכו'. מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון מושיבי עקרת הביתוכו'ש בעוצם גובהו שהוא יתברך מגביהי לשבת הוא משפיל לראות להקים הדל והאביון מעפר ומאשפות ממש שהם העשנים סרוחים והשם יתברך ברחמיו משגיח על אלו הדלים והאביונים מהדעת שנפלו לעפר ולאשפות ממש והעשנים סרוחים מסבבים ומעקמים דעתם מאד. וכשהם חסים על עצמם וצועקים להשם יתברך. אזי הוא יתברך מרחם עליהם ושולח עליהם מים טהורים הנ"ל ומקימם מעפר ומאשפות סרוחים האלו. כי אלו המים טהורים שהם הספרים קדושים מטהרים מכל הגלולים בחינת וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם וכו'. וזהו להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו שמזכה אותם שיהיו נכללים עם כל הנפשו"ת שנכלין בהצדיק האמת בפרט בראש השנה שעל ידי זה נעשה שמחה בחינת אור צדיקים ישמח וכ' כמו שכתוב שם. וזהו עם נדיבי עמו. שהם הצדיקים והחכמים אמתיים שזכו עתה לשוב ולהאמין בהם. וזהו מושיבי עקרת הבית בחינת אמונה כנ"ל. וזהו אם הבנים שמחה. כי על ידי זה נעשה שמחה בחינת אור צדיקים ישמח בחינת חדי ר' שמעון כמו שכתוב שם עיין שם.

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - אורח חיים ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה