אור ברסלב
ליקוטי הלכות - אורח חיים ג ליקוטי הלכות אורח חיים חלק ג › ראש חדש ה

ליקוטי הלכות - אורח חיים ג

ליקוטי הלכות אורח חיים חלק ג · ראש חדש ה

ראש חדש ד

אות א

על פי התורה תהלים מסוגלל תשובה בסימן ע"ג בלקוטיתנינא. ועל פי ההנהגה הכללית שהזהיר רבינו ז"ל לכל אחד ואחד כמה וכמה פעמים להרבות בהתבודדות בכל יום ויום דהיינו לפרש שיחתו לפני השם יתברך בלשון לועזית לבקש מלפניו יתברך שיקרבהו לעבודתו ויחזירהו בתשובה שלימה לפניו יתברך והזהיר לעשו"ת מהתורות תפלות. דהיינו כל הדברים הקדושים שגילה בכל תורה ותורה לעשו"ת מזה תפלה לבקש ולהתחנן מהשם יתברך שיזכה לבא לכל זה. כפי סדר חידושי התורה שגילה כפי בנין הנורא שבנה בכל תורה ותורה שגילה בדרכו הנפלא שאמר שנעשה מזה שעשועים גדולים למעלה. ואמר שנעשה מזה שעשועים שלא עלו עדיין שעשועים כאלה לפניו יתברך מעולם:

וזה בחינת ראש השנה ויוםהכפורים וסוכות וד' מיניםוהושענא רבה ושמיני עצרת וכו':

כל כל עבודתינו בימים האלה לנסר את המלכות מז"א ולבנותה פרצוף שלם ולייחדה עם זעיר אנפין כמבואר כל זה בכוונות האר"י ז"ל. היינו שכל כוונתינו בימים האלה לבנות את התפלה להקים את התפלה מנפילתה. להקימה ולגדלה ולבנותה בשלימות כי התפלה הוא בחינת מלכות בחינת מלכות דוד בחינת ואני תפלה כמו שכתב רבינו (בסימן פ"ד בלקוטי תנינא). וזה כל עבודתינו בראש השנה וכו' להקים ולבנות את התפלה שהיא בחינת מלכות כץל כי חכמת התורה הקדושה והתפלה הם בחינת משה ודוד. תורה היא בחינת משה כמו שכתוב זכרו תורת משה. וכתיב תורה צוה לנו משה. כי משה נתן לנו התורה. והוא בעצמו התורה ידוע ותפלה היא בחינתמ לכות דוד בחינת ואני תפלה שאמר דוד המלך עליו השלום ובעוונותינו הרבים נפלה בחינת מלכות הקדושה מאד וישראל בגלות ונפל המלכות אליהם. ועיקר נפית המלכות היא מחמת נפילת התפלה שנפלה מאד כי התפלה היא בחינת מלכות נ"ל ובעוונותינו הרבים נפלה התפלה מאד. כמו שאמרו רז"ל (ברכות ו' ע"ב) על פי כרום זלות וכו' אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בה ומאי ניהו תפלה. וזה עיקר עבודתינו בראש השנה ובכל הימים הנוראים האלו להקים את התפלה שהיא בחינת מלכות כנ"ל:

אות ב

וזה בחינת הנסירה המבואר בכוונות. וכלל הענין בקיצור הוא. שבראש השנה בתחילת הבריאה אז המלכות בבחינת אחור באחור ואדם הראשון אם לא היה חוטא בעץ הדעת. והיה ממתין בזווגו עד שבת היה יכול להחזירה תיכף פנים בפנים על ידי תפלתו שהיה צריך להתפלל אז. אך על ידי פגמיו על ידי זה אנו צריכין בכל שנה לעסוק בתיקון זה מעט מעט עד ביאת הגואל. וגם מעט שמתקנים בכל שנה אינו נגמר ביום אחד כי אם מראש השנה עד שמיני עצרת. ועיקר התיקון הוא שצריכין נסר את המלכות שלא תהיה בבחינת אחור באחור דבוקים בכותר אחד לשניהם רק לנסר את המלכות מזעיר אנפין שתהיה המלוכת בחית פרצוף בפ"ע וזה נעשה על ידי הדורמיטא והשינה דאפיל עד זעיר אנפין שהוא הסתלקות המוין שנסתלקין ממנו ועולים למעלה בסוד מסירות נפש ואז מקבלת המלכות המוחין שלא על ידי ז"א כי אם מלמעלה מבינה בעצמה. ואחר כך על ידי השופר חוזרים המוחין לזעיר אנפין. ואז ממתיק דיני המלכות וממשיך לה גבורות ממותקות. ועל ידי זה ננסרת המלכות ונבנית קומה בפ"ע בכל עשרת ימי התשובה וכו'. עד שבשמיני עצרת אז הוא בינת היחוד שמתייחדת המלכות עם זעיר אנפין וכו' עיין כל זה בכוונות:

אות ג

ואם אמנם אין לנו עסק בנסתרות. אך אף על פי כן כל מה שאנו יכולין להבין מהם רמזים לעבודת השם יתברך מה טוב ומה נעים. בפרט על פי ההקדמות של רבינו זל שבכלל דבריו כל דברי קבלת האר"י ז"ל והזוהר הקדוש וכו' כאשר נשמע מפיו הקדוש. על כן כל מה שנפרש דברי הכוונות על פי הקדמתו הכל אמ וצדק כי דבריו ז"ל הם כלליות גדול וכו'ואין כאן מקומו להאריך בזה כאן. ונשוב אל הענין כל מלכות הוא בחינת התפלה שהיא בחינת מלכות דוד שכל עסקינו לנסרה ולבנותה קומה שלימ בפ"ע וליחדה עם זעיר אנפין. כי בחינת זעיר אנפין הוא התורה הקדושה. כמובן בכוונות קריאת התורה ובשאר מקומות. והתפלה היא בחינת מלכות דוד שדבוקה עם ז"א אחור באחור ועיקר דביקותא אחור באחור היא בעת שיש שליטת הציונים שאז מתייראין שלא יתדבקו באחוריהם על כן הם דבוקים אחור באחור כמבואר בכתבים בכמה מקומות. וזה עבודתינו בראש השנה וכו'. להמתיק הדינים ולבטל אחיזת החיצונים שיניקתם מתוקף הדינים ח"ו. כדי לנסר את המלכות שתהיה פרצוף שלם בפועל ותתייחד בבחינת פנים בפנים. היינו כי יש שני בחינות תפלות יש פלה שהוא למטה מהתורה והיא טפילה להתורה ויש תפלה שהיא בחינה אחת עם התורה ממש. וגם היא גבוה מהתרוה כי יש תפלה שמתפללין על צרכיו דהיינו פרנסה ובנים וחים ורפואה וכו'. וזאת התפלה נקראת חיי שעה. והיא למטה מהתורה וטפילה להתורה. כי בוודאי מי שמתפלל על צרכי גופוט ואינו מתכוין כלל בשביל התורה רק הוא מתפלל שיתן לו השם יתברך בני חיי ומזוני וכו' להנאתו ולצורך גופו. זאת התפלה בוודאי אינה חשובה לפני השם יתברך. והיא בחינת תפלות רעות שכתב רבינו ז"ל שיש לכל אדם תפלות רעות והיא בחינת גנבא אמחתרתא רחמנא קריה. כי זה ידוע ונראה בחוש שכל ימי חיינו הבל וריק וימינו כצל עובר. ומה יתרון לאדם בכל עמלו. ואם יצבור כעפר כסף וכו' לא במותו יקח הכל ואין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זה ולא אבנים טובות ומרגליות וכו'. ועל כן מי שאינו מסתכל על התכלית האחרון האמתי למה לו חיים ומה הנחת רוח להשם יתברך מתפלתו שמתפלל שיתן לו השם יתברך פרנסה וממון וכו' למלאות תאוות בטנו והשם יתברך יודע ומבין שכל מה שמבקש אינו טובה לפניו כלל. כי מאחר שאינו מסתכל על התכלית בוודאי הפרנסה והעשירות שלו הוא בחינת עושר שמור לבעליו לרעתו רחמנא ליצלן. נמצא שהתפלה שהיא לצורך הגוף לבד בלי כוונת קיום התורה היא בודואי אינה טבוה כלל. ועל תפלות כאלו קוא תגר בוהר הקדוש צווחין ככלבין הב הב. הב לן חיי הב לן מזונא וכו'. ואין להשם יתברך נחת מתפלה זאת שהיא לצורכי הגו כי אם כשזה המתפלל מתכוין בתפלתו בשביל קיום התורה. דהיינו שמתפלל על בני חיי ומזונא וכל כוונתו כדי שיזכה לעשו"ת רצונו יתברך ולקיים תורו ומצותיו באמת. ואם כוונתו באמת בשביל זה בודואי יש להשם יתברך נחת רוח מתפלה כזא. אבל אף על פי כן תפלה כזאת היא בודואי למטה מהתורה וטפילה להתורה כי מאחר שהתפלה בשביל צורכי הגוף. נמצא שהתפלה זאת בפני עצמה אינה כלום כ"ל כי למה לו הגוף וצכיו והיום בכאן ומחר בקבר וכו' כנ"ל ואין להתפלה הזאת שום חיות וקיום כי אם על ידי התורה. דהיינו מה שמתכוין בתפלתו על צורכי הגוף בשביל קיום התורה. נמצא שתפלה כזאת בוודאי טפילה להתורה. כי העיקר הוא התורה. רק הוא מתפלל על צורכי גוף כדי שיוכל לקיים את התורה ועל כן בודאי תפלה כאת היא טפילה להתורה ולמטה מהתורה:

ועל תפלה כזאת הקפידו רז"ל שלא להאריך בה ביותר. כמו שאמרו רז"ל מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה. כי העיקר הוא חיי עולם שהוא התורה. אבל התפלה כזאת בשביל צרכי הגוף היא חיי שעה. רק שצריכין אותה בשביל חיי עולם בשביל התורה. ועל כן בוודאי אין להניח העיקר שהוא חיי עולם ולהארך בהטפל שהוא חי שעה. ותפלה כזאת צריך שמירה גדולה שלא יתאחזהו בה החיצונים. שלא תהיה בבחינת רגליה יורדות מות ח"ו. כי מאחר שמתפלל על צרכים הגשמיים של גוף רק שכוונתו בשביל התורה. בקל תוכל הסטרא אחרא להאחז בו להטות כוונתו בשביל צרכי הגוף בעצמו. שאז תפלתו פסולה כנ"ל. ועל כן כשהתפלה שהיא בחינת מלכות הוא בבחינה זו. אזי היא בבחינת אחור באחור היא דבוקה להתורה וטפילה אליה. כי אין לה פרצוף בפ"ע. כי בלא התורה אין לה ענין כלל כנל. וצריכה להיות בבחינת אחור באחור שלא יתאחזו החיצונים כנ"ל. כי תפלה כזו צריכה שמירה מהחיצונים מאד. מאחר שכל התפלה בשביל צריי הגוף רק שמכוין בשביל קיום התורה כנ"ל:

אות ד

אבל עיקר התפלה השלימה היא כשאדם מתפלל רק על צרכי נשמתו בעצמו דהיינו שכל תפלותיו לזכות ליראת ד' ועבודתו יתברך. כמו שאמר דוד המלך עליו השלום אחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש בתי בבית ד' כל ימי חיי וכו. וכמו שכתב רבינו (בסימן י"ד) על מאמר רבב"ח ושקלית לסלתיא ואנחי' בכוותא דרקיע עיין שם. ותפלה כזאת אינה טפילה לתורה. אדרבא תפלה כזאת היא עיקר קיום התורה. מאחר שמבקש רק לקיים את התורה שזה עיקר שלימות התורה. כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וזה בחינת אשה יראת ד' היא תתהלל. היינו התפלה שהיא בחינת אשת חיל כשהוא בשביל יראת ד' לזכות ליראתו יתברך היא תתהלל. כי זה עיקר שלימות התפלה. וזאת התפלה היא שוה עם התורה וגבוה ממנה כי עיקר הכוונה בלימוד התורה הוא לקיים את התורה. כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וזהו כוונתו התפלתו שמבקש ליראה את ד' ולקיים את התורה. נמצא שהתורה והתפלה ניהם שווים בקומתם. ואף גם התפלה גבוה יותר. בחינת אשת חיל עטרת בעלה בחינת ראשית חכמה יראת ד'. דהיינו התפלה שהיא בחינת אשה יראת ד'. דהיינו מה שמתפלל על היראה היא ראשית חכמה כי הוא למעלה מהחכמה שהיא התורה. כי תפלה כזאת היא עיקר קיום התורה. כי עיקר התורה היא המעשה שזוכין על ידי תפלה זאת. כי לא המדרש הוא העיקר וכו' כנ"ל. כי הכל בידי שמים שהוא התורה בחיתת זעיר אנפין שנקרא שמים כידוע חוץ מיראת שמים אבל על ידי תפלה יכולין לזכות ליראת שמים שזהו בחינת כל ספר תהלים שיסד דוד המלך עליו השלום שכולו תפלות לזכות ליראת שמים ולעבודתו יתברך כאשר יבואר לפניניו בעזרת השם:

אות ה

וזה בחינת ראש השנה שאז עוסקין להקים ולבנות את התפלה שהיא חבינת מלכות לנסרה מזעיר אנפין מבחית אחור באחור ולבנותה בחינת פרצוף בפ"ע וליחדה עם ז"א פנים בפנים. היינו שאז עסקינו להמשיך תיקון התפלה הנ"ל בעולם. היינו להמשיך את הדרך הקדוש בעולם שכל אחד ואחד יהיה עיקר תפלתו רק על היראה ליראה את ד' הנכבד והנורא הה. ועל כן מתחילין בראש השנה ובכן תן פחדך ד' אלקינו על כל מעשיך ואימתך וכו וייראוך כל המעשים וכו ויעשו כולם אגודה אחת לעשו"ת רצונך בלבב שלם וכו'. כי זה עיקר עסקינו בראש השנה לבנות קומת התפלה שתהיה קומה שלימה בחינת פרצוף בפ"ע וכו'. דהיינו שתהיה התפלה בבחינת הנ"ל רק על יראת ד' ובודתו שאז אין התפלה טפילה להתורה בבחינת אחור באחור רק היא קומה שלימה בפ"ע כי היא אשת חיל עטרת בעלה. כי היא עיקר קיום התורה ואין להתורה שלימות כי אם על ידי תפלה כזאת וכנ"ל:

אות ו

וזה בחינת שינה והדורמיטא דאפל על זעיר אנפין שהוא התורה ואחר כך נתעורר על ידי השופר שעל ידי זה ננסרת ונבנית קומת המלכות כנ"ל בכוונות. כי כשרוצין להמשיך זה הדרך בעולם לעשו"ת מהתורות תפלות צריכין לזה להמשיך חידושי אורייתא גבוהים מאד הנמשכין מבחינת אורייתא דעתיקא סתימאה שעל ידי חידושין אלו נתגלין כל הדרכים והנתיבות של התורה איך כל המצות והמדות קשורים ונאחזים זה בזה וזה בזה. כמו הרופא המומחה כשאוצה לרפאות איזה חולאת שבאדם אי אפשר לידע מהות החולאת ורפואתו כי אם כשבקי בחכמות הניתוח. דהיינו שידע כל פרט קומת האדם ותכונת כל אבריו וגידיו ועורקיו וכו' בשלימות. שידע היטב אריך כל האסרם הפנימים והחיצונים ערוכים ומסודרים זה אצל זה. ותכונת פרקיהם וקשריהם וחיבוריהם איך כל אבר ועצם וכו' מקושר ומחובר ומסודר זה בזה וזה בזה על ידי קשרי הגידים והעורקים וכו'. ואיך הדמים רצים בהם טושאר כל תכונת הגוף ומרחקי פרקיו וכו' הכלולים בחכמת הניתוח. ואז דייקא כשהרופא בקי בכל זה היטב אז יכול ליכנס להבין מהות החולאת ולעסוק ברפואתו. כמו כן צדיקי הדור האמתיים העוסקים ברפואת חולי נפשו"ת ישראל אי אפשר להם לעסוק ברפואתם כי אם כשיודעין מהות חולי הנפש. וזה על ידי שיודעין בחינת תכונת קומת האדם העליון שהוא בחינת צלם אלקים שהוא בחינת תכונת קומת התורה שנקראת אדם כמו שכתוב זאת התורה אדם. כי התורה היא בחינת קומת אדם. כי היא כלולה מרמ"ח אברים ושס"ה גידים שהם בחינת רמץח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה כידוע. וכמו שהרמ"ח אברים והשס"ה גידים שבאדם ערוכים וקשורים ומסודרים זה בזסה וזה אצל זהו כו' וצריך הרופא להיות בקי בסדרם.וחיבוריהם היטב כנ"ל. כמו כן צריכין לידעבבחינתקומת התורה סדר הקשה והחיבור של כל רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה וכל המדות ומצות דרבנן הכלולים בהם לידע היטב איך הם ערוכים ומסודרים ומחוברים ומקושרים זה בזה וזה בזה. ואז יכולים לידע סגולת כל מצוה ומצוה ומדה ומדה לאיזה רפואה היא מסוגלת ביותר. ואיך לרפאות חולי הנפש. ועיין רמז מזה בהקדמה שניה לספר הא"ב ותבין מעט מזה ואז דייקא כשממשיכין חידושי תורה כאלו שיודעין על ידם בחינת תכונת קומת התורה כנ"ל. אז יכולין להמשיך זה הדרך לעשו"ת מהתורות תפלות. כי על ידי זה דייקא מגלין סדר תפלה איך נזכה לתפות אל תבינו ולשפוך לבינו כמים נוכח פני ד' ולרצות את בוראינו יתברך שיעמוד בעזרינו וישיבנו אליו באמת. כי עיקר שלימות התפלה נמשכת מבחינת י"ג מדות של רחמים. כי עיקר התפלה הוא רחמים ותחנונים ועל כן עיקר שלימותה נמשך מבחינת "ג מדות של רחמים ושלש עשרה מדות של רחמים הם בחינת י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. שעל ידם נמשכי כל חידושי אורייתא שדורשין את התורה ומחברין אוה ממקום למקום ומענין לענין בכלל ובפרט ובק"ו וג"ש וכו'. ואלו הי"ג מדות של רחמים שהם בחינת י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן כולם נמשכין מבחינת עתיק מבחינתי"ג תיקוני דיקנא שהם בחינת תיקוני עתיק כידוע. והצדיקי אמת כפי מה שזוכין להמשיך חידושין דאורייתא משם על ידי י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן כמו כן זוכין לפתוח ולגלות ולהמשיך בחינת י"ג מדות של רחמים. וזה עיקר בחינת שלימות התפלה שעושין מתורה דהיינו שמי"ג מדות התורה שהם כלל התורה עושין י"ג מדות של רחמים שהם כלל התפלה כנ"ל. אבל כל זה נעשה רק על ידי הצדיקים שיודעין שורש של כל הי"ג מדות התורה שהם כלל התורה איך הם ערוכים וסדורים בשרשם. איך כל עניני התורה ומצותיה ומדותיה ופרטיה ודקדוקיה ערוכים וסדורים וקשורים ומחוברים ודבוקים זה בזה בקשרים נפלאים ובתבונה נפלאה ונוראה כמו בקומת האדם שרואים נפלאות הבורא בתכונת קומתו ועריכות אבריו. ואיך הולכים גידים ודרכים מהראש עד עקב הרגל בדרכים נפלאים וכו' כמו כן הוא ממש בקומת התורה וכנ"ל והצדיקים היודעים התורה בשרשה יודעים כל זה היטב. ואז דייקא יודעים לדרוש את התורה בי"ג מדות שהם כלל התורה ואז יודעים להמשיך הדרך הקדוש הזה לעשו"ת מהתורות תפלות להמשיך מי"ג מדות התורה שם כלל התורה. בחינת י"ג מדות של רחמים שהם כלל התפלה שנעשין מזה שעשועים גדולים למעלה.

אות ז

וזה בחינת שופר. כי בתחלה מסלק המוחין שהם בחינת הפלת דורמיטא כנל כי זה ידוע כשרוצין לעלות מדרגא לדרגא צריכין לסלק המוחין שמקודם. כמו שמצינו בגמרא כד הוי סליק לארץ ישראל הוה מתענה כדי לשכוח התורה של חוץ לארץ כי היה צריך לקבל מוחין של ארץ ישראל. על כן היה צריך לסלק המוחין שמקודם שהם מוחין של חוץ לארץ. על כן בראש השנה שהוא יום ראשון של עשרת ימי תשובה. וצריכין להמשיך הדרך של תשובה בעולם לתקן הפגם של חטא אדם הראשון שפגם בזה היום שנברא אז. וכן לתקן הפגמים והחטאים של כל אחד ואחד בכל דור ודור. על כן צריכין להמשיך מוחין גבוהים כאלו כדי שנזכה על ידם להמשיך דרכי התשובה לשוב אליו יתברך. על כן צריכין לסלק המוחין שמקודם שזה בחינת הפלת דורמיטא ושינה שהיא בחינת הסתלקות המוחין כדי לזכות למוחין גבוהים. ועיקר המוחין חדשים שצריכים לקבל אז בראש השנה הוא שנזכה להמשיך מוחין כאלו שנזכה על ידם לבנות קומת התפלה בשלימות דהיינו לעשו"ת מהתורה תפלה שזה עיקר שלימות התפלה שעיקר המשכת התעורות התשובה שאנו צריכין להמשיך עתה בראש השנ שהוא יום ראשון לתשובה כנ"ל כי עיקר התעוררות התשובה זוכין על ידי שעושין מתורות תפלות. כי לזכות לתשובה לאו כל אדם זוכה מריבוי המניעות שיש על זה. ועל כן עיקר המשכת דרך התשובה בעולם הוא על ידי שעושין מתורות תפלות כי לשוב בתשובה קה מאד כי מה בתחלה קודם שחטא. שעדיין לא נמשך אחר יצרו הרע התגבר עליו היצר הרע עד שהחטיאו מכל שכן עתה שכבר נמשך אחריו ונתפס במצודתו איך אפשר לשוב. אך עיקר התשובה נמשך מבחינת הנ"ל על ידי שעושין מתורות תפילות. כי על ידי תפלה יכולין לפעול הכל. כי אף על פי שהוא כמו הוא. וכבר נתפס בתאוותיו הרעות שנדמה לו שאי אפשר לצאת משם אף על פי כן על כל פנים הדיבור בידו. ואם ירבה לדבר דיבורי תפלה ותחנונים ויתפלל הרבה להשם יתברך שיזכה לשוב ולקיים את כל דברי התורה בודאי יעורר רחמי השם יתברך עליו עד שיפתח לו השם יתברך שערי התשובה ויזכה סוף כל סוף לשוב אל השם יתברך וירחמהו. וזה בחינת מה שכתב רבינו בלקוטי תנינא. (בסימן ע"ב הנ"ל) שעיקר התשובה על ידי אמירת תהלים. כי כל ספר תהלים הם תחנותובקשו"ת של דוד המלך עליו השלום שביקש מהשם יתברך לזכות להתקרב אליו ולקיים תורתו ומצותיו. כמו שכתוב אחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש שבתי בבית ד' כל ימי חיי וכו'. וכתיב הוריני ד' דרכך אהלך באמתך וכו' עזרהו לעשו"ת רצונך וכו' וכן הרבה וכל מה שמבקש להנצל מאויביו ושונאיו כל כוונתו להנצל משונאי הנפש שהם הסטרא אחרא וחיילותיו וגם כל השונאים בגשמיות שביקש להנצל מהם הכל היה בשביל שיזכה לקיים את התורה והמצות כי כל השונאים של דוד המלך עליו השלום ושל כלל ישראל הוא מחמת שאנו אוחזין בתורת ד' ומצותיו שבשביל זה הם מתגרים בנו נמצא שכל שונאינו ואויבינו בגשמיות כולם הם שונאי ד' שונאי הנפש שונאי התורה. וכל בקשתינו להנצל מהם הוא להנצל משונאי הנפש והתורה כדי שנזכה לקיים את התורה הכלל שכל כוונת דוד המלך עליו השלום בספר תהלים הוא לבקש מהשם יתברך שנזכה לקיים את התורה והמצות ולהנצל מכל השונאים והמונעים והמעכבים לעבוד את השם יתברך בגשמיות ורוחניות וכמו שאמר רבינו ז"ל שדוד המלך יסד כל ספר תהלים מהתבודדות שלו וכו' (כמו שכתוב בסימן קנ"ו) עיין שם. ועל כן הם חמשה ספרים תהלים כנגד חמשה חומשי תורה שהם כלל התורה. היינו בחינת הנ"ל שעושין מתורות תפלות כי דוד המלך עשה מחמשה חומשי תורה חמשה ספרי תהלים שהם תפלות ובקשות. היינו שעה מתורות תפלות שזה עיקר שלימות התפלה כנ"ל. ועל כן עיקר התעוררות התשובה הוא על ידי תהלים כנ"ל כי עיקר התשובה זוכין על ידי שעושין מתורות תפלות שזהו בחינת תהלים כנ"ל. נמצא שעיקר התשובה זוכין על ידי שעושין מתורות תפלות שזה עיקר שלימות התפלה. וזה כל עסקינו בראש השנה שהוא יום הראשון לעשרת ימי תשובה. שאז צריכין להמשיך הדרך של תשובה בעולם שיזכו כל אי עולם לשוב להשם יתברך. כמו שכתוב ויעשו כולם אגודה אחת לעשור רצונך וכו'.וזה ממשיכין על ידי שעוסקין לבנות קומת התפלה בשלימות דהיינו שנזכה להרבות בהתבודדות להתפלל תמיד להשם יתברך לקיים את התורה ולעשו"ת מהתורות תפלות שזהו בחינתתהלים שכל ישראל עוסקין אז באמירת תהלים הרבה. כי דייקא על ידי זה זוכין לתשובה כנ"ל. אבל דרך זה צריכין להמשיך ממקום גבוה מאד מבחינת חידושי תורה הנמשכין מאורייתא דעתיקא סתימאה כנ"ל. וזה בחינת הדורמיטא שהוא הסתלקות המוחין כדי לזכות למוחין גבוהים על ידי השופר דהיינו להמשיך חידושי תורה הנ"ל שנזכה על ידם לבנות קומת התפלה לעשו"ת מהתורות תפלות שזה עיקר שלימות התפלה כנ"ל.

אות ח

וזה בחינת השופר שהוא בחינת קבלת התורה שניתנה בקול שופר היינו שממשיכין חידושי תורה כאלו שנזכה עלידם להקים את התפלה לעשו"ת מהתורה תפלה שעל ידי זה עיקר התשובה שנזכה לשוב אליו יתברך ולקיים את כל התורה. כי שופר הוא בחינת יראה כמו שכתבו היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. ויראה הוא בחינת תפלה. כמו שכתב יראת ד' היא תתהלל. ובשביל זה ניתנה התורה בקול שופר להורות שעיקר השלימות התורה הוא כשזוכין לעשו"ת מהתורה התפלה שהיא בחינת יראה שעל ידי זה זוכין לקיים את התורה שזהו העיקר כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וזהו בחינת ולבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו הנאמר לענין הקולות והברקים וקול שופר שבהם ניתנה התוה שהוא לבעבור תהיה יראתו וכו'. היינו כדי שנזכה לתפלה שהיא בחינת קולות בחינת קולי אל ד' אזעק קולי אל ד' אתחנן בחינת יראה כנ"ל היינו שנזכה לעשו"ת מהתורות תפלות. שעל ידי זה ניצולין מחטאים וזוכין לקיים את התורה. וזהו ולבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. לבלתי תחטאו דייקא. כי לזכות לקיים את התורה לבלי לחטוא זה זוכין על ידי בחינת הקולות בחינת קול שופר שהיא בחינת יראה היינו על ידי התפלות שעושין מהתורות שהם בחינת יראה בחינת קול שופר על ידם זוכים לבלי לחטוא רק לקיים את התורה כנ"ל.

אות ט

ובשביל זה תוקעין שופר בראש השנה כדי להמשיך התורה בבחינת יראה בבחינת תפלה היינו לעשו"ת מהתורה תפלה שעל ידי זה זוכין לתשובה לקיים את התורה כנ"ל. כי לוחות הראשונות נשתברו על ידי חטא העגל. ואז עלה משה לרצות את השם יתברך ואז גילה לו השם יתברך י"ג מדות של רחמים כמו שכתבו שם בענין בפרשת כי תשא ויאמר אני אעביר כל טובי וכו' ויעבור ד' על פניו וכו' היינו מחמת שראה משה שנתן את התורה לישראל בהתגלות אלקות כזה ואף על פי כן עברו על התורה ועשו מה שעשו על כן שאלו לו יתברך דרכיו שיזכה לידע באיזה דרך יכניס בישראל קיום התורה שיזכו לקיים את התורה. ואז גילה לו השם יתברך י"ג מדות של רחמים שהם בחינת י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם שנמשכין מתליסר תיקוני דיקנא היינו בחינת שעושין מהתורות תפלות כנ"ל היינו שגילה לו השם יתברך שעל ידי י"ג מדות של רחמים שהם בחינת שממשיכין י"ג מדות התורה דהיינו שעושין מהתורות תפלות על ידי זה זוכין להכניס בישראל קיום התרוה להשיבם כולם להשם יתברך בתשובה שלימה כנ"ל. ועל כן בראש השנה שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה שנגמרין ביום הכפורים הם עשרה ימים האחרונים שבהם נתרצה השם יתברך למשה כמו שאמרו רז"ל על כן ממשיכין אז התיקון הזה. דהיינו שבונין אסז קומת התפלה דהיינו שעוסקים להמשיך הדרך לעשו"ת מתורות תפלות שעל ידי זה עיקר התיקון כנ"ל. שזהו בחינת קול שופר שחוזרין וממשיכין קבלת התורה שניתנה בקול שופר. היינו שנמשכין אז מוחין מבחינת עתיק כמו שכתוב בכוונות. היינו שממשיכין חידושי תורה כאלו שעל ידם נזכה להקים את התפלה שיהיה כל תפלותינו על היראה לזכות לעשו"ת רצונו תברך ולעשו"ת מהתורות תפלות שעל ידי זה זוכין לתשובה ונתתקן הכל וכנ"ל.

אות י

וזה בחינת מלכיות וזכרונותושופרות שאומרים הרבה פסוקי תנ"ך בהתפלה. היינו שעושין מתורה תפלה כנ"ל. ועל כן תוקעין שופר ומתפללין מלכיותוכו' הכל בתפלת מוסף. כי תפלת מוסף מתפללין רק על הקרבנות שהיינו צריכין להקריב בבית המקדש. ובעונותינו חרב בית המקדש. ואין אנו יכולין להקריב קרבן וכו'. על כן אנו מתפללין להשם יתברך על בנין בית המקדש שנזכה להקריב הקרבנות כמו שאומרים ומפני חטאינו וכו' ושם נעשה ונקריב לפניך וכו' ואת מוסף יום וכו' שמצא שתפלת מוסף הוא בחינת שעושין מתורה תפלה דהיינו מהצות של הקרבת הקרבן מוסף עושין מזה תפלה ובזה אנו ממשיכין הדרך לעשו"ת מתורות תפלות שהוא גם כן בבחינה זו של תפלת מוסף שכל אחד ואחד כפי מה שהוא רחוק מקיום איזה מצוה אן מצות עשה או לא תעשה צריך להתפלל להשם יתברך שיזכה לקיימה שזהו ממש תפלת מוסף שמתפללין שנזכה לקיים מה שאין אנו יכולין לקיים עתה בעונותינו בעת החורבן. וזאת התפלה נחשבת במקום קרבן. וגם על ידי זה נזכה סוף כל סוף לשוב לארצינו ולהקריב שם קרבנות חובותינו כמו כן הוא ממש התפלות שעושין מתורות שצריכין לבקש מהשם יתברך הרבה שנזכה לקיים מה שקשה לנו לקיים עתה בעונותינו בתוקף גלות הנפש. ועל ידי תפלות אלו נזכה לבסוף לשוב להשם יתברך. וגם כל זה שאין אנו זוכין עדיין לגאולת הנפש בשלימות יהיה נחשב לנו על ידי התפהל כאלו קיימנו ועשינו מה שמוטל עלינ. נמצא שתפלת מוסף הוא בבחינת תפלות שעושין מתורות על כן אז תוקעין בשופר ומתפללין מלכיות וכו'. כי שופר ומלכיות וזכרונות וכו' הם בשביל בחינה זאת לזכות להקים את התפלה לעשו"ת מהתורות תפלות כנ"ל. שזהו בחניתתפלת מוסף כנ"ל.

אות יא

ועל כן בכל יום שש בו תוספות קדושה מתפללין תפלת מוסף דהיינו בשבת ויום טוב וראש חדש. כי כל הימים קדושים האלו הם בחינת ימי תשובה. כי שבת הוא בחינת תשובה בחינת ושבת עד ד' אלקיך בחינת עולם הבא (כמו שכתב רבינו ז"ל בסימן ו') וכן כל הימים טובים הם ימי תשובה (כמו שכתוב בסימן למ"ד). וראש השנה ויום כפור הם בודאי ימי תשובה. וראש חדש היא שורש התשובה (כמו שכתוב בסימן יו"ד עיין שם). נמצא שכל הימים קדושים הנ"ל הם בחינת תשובה על כן מתפללין בהם מוסף שזהו בחינת שעושין מתורה תפלה שזה עיקר התשובה כנ"ל. כי בימים קדושים הנ"ל שצריכין להמשיך בהם הדרך של תשובה בעולם כנ"ל. על כן מתפללין בהם מוסף שהוא בחינת שעושין מתורה תפלה שעל ידי זה עיקר המשכת דרך התשבוה בעולם כנ"ל.

אות יב

וזה בחינת ראש חדש כי עיקר תיקון של ראש חדש הוא למלאות פגימת הלבנה שיהיו שניהם שווים בקומתן בבחינת והיה אור הלבנה כאור החמה שזה זוכין על ידי שעושין מתורות תפלות. שעל ידי זה בחינת מלכות ותפארת שהם בחינת משה ודוד בחינת חמה ולבנה שניהם שווים בקומתן. ושניהם משתמשים בכתר אחד כי תכלית שניהם אחד כי תכלית התורה הוא תשובה ומעשים טובים וזה וזה תכלית התפלה מאחר שכל תפלתו ותחינתו ובקשתו הוא לזכות לקיים את התורה כי עושה מהתורה תפלה שיזכה שתבא התרוה לידי מעשה שזהו העיקר והתכלית וכנ"ל. וזה בחינת ראש השנה שנקבע בראש חדש שהוא חסד גדול (כמבואר בהתורה תקעו א' בלקוטי תנינא עיין שם כל התורה) כי ראש השנה שהוא בראש חדש זהו בחינת כלליות חמה ולבנה ביחד. כי השנים נמנין לחמה והחדשים ללבנה כמובא עולכ ראש השנה שהוא בראש חדש זהו כלליות חמה ולבנה ביחד. כי אז בראש השנה שהאו ראשון לעשרת ימי תשובה שאנו מתחילין אז לעסוק בהתעוררות התשובה על ידי שעוסקין להקים קומת התפלה לעשו"ת מהתורה תלה כנ"ל. על כן אז נכלל חמה ולבנה יחד בחינת אור הלבנה כאור החמה. כי שניהם שוים. כי כל זה זוכין על ידי שעושין מהתורות תפלות כנ"ל.

אות יג

וזה בחינת י"ב ראשי חדשים שהם כנגד י"ב שבטי י"ה. כי כבר מבואר שלעשו"ת מהתורות תפלות זה בחנית תהלים שהם ה' ספרים כנגד ה' חומשי תורה כנ"ל שעיקר התעורות התשובה הוא על ידי זה, כי תהלים מסוגל לתשובה כנ"ל ומבואר שם בהתורה תהלים וכו' הנ"ל (בסימן ע"ג בלקוטי תנינא) כי יש חמשים שערי תשובה. ומ"ט שערים יכול כל אדם לכנוס בהם ולהשיגם אך שער החמשים הוא בחינת התשובה של השם יתברך בעצמו כביכול. כי גם אצלו יתברך מצינו בחינת תשובה. כמו שכתוב שובו אלי ואשובה אליכם. ואלו המ"ט שערי תשובה הם בחינת מ"ט אותיות שיש בשמות י"ב שבטי י"ה וכו'.והכלל שתהלים כלול מכל שערי תשובה שהם בחינתכלל האותיות שבשמות השבטים. ועל כן על ידי אמירת תהלים זוכין לתשובה. כי זוכין על ידי אמירת תהלים לעורר האות של השבט שהוא השער של תשובה השייך לשורש נשמתו. ועל ידי זה זוכה לתשובה עיין שם. ועתה מבואר היטב מה שי"ב ראשי חדשים הם מכוונים כנגד י"ב שבטים. כי הכל אחד. כי שורש התשובה הוא ראש חדש שאז אמר השם יתברך הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח כמבואר (בסימן יוד עיין שם) כי ראש חדש הוא בחינת מלכות דוד כנ"ל. היינוב חניתתהלים שיסד דוד שהוא נעים זמירות ישראל. ועל כן הם י"ב ראשי חדשים כנגד י"ב שבטים שיש בהם מ"ט אשותיות שהם בחינת מ"ט שערי תשובה שזוכין לבא אליהם על ידי תהלים שהוא בחינת דוד שכל זה הוא בחינת ראש חדש כנ"ל. ועתה מה מאד צדקו יחדיו י"ב ראש חדשים כנגד י"ב שבטים כי שניהם אחד כנ"ל. וזהו שבטי י"ה עדות לשיראל להודות לשם ה'. להודות דייקא. בחינת תהלים שהוא בחינת הודות והלל להשם יתברך. כי שבטי י"ה הם בחינת תהלים. שכל זה הוא בחינת ראש חדש כנ"ל. ועיקר זה התיקון של ראש חדש בחינת תהלים בחינת אותיות שבטי י"ה נעשה בראש השנה שנקבע בראש חדש כנ"ל. וזהו שמסמיך שם כי שמה ישבו כסאות למשפט. היינו בחינת ראש השנה שאז יושבים כסאות למשפט. כי הוא יום משפט ודין שאז צריכין לעסוק בתיקן זה לעורר שמות שבטי י"ה על ידי תהלים כדי לזכות לתשובה ששרשה ראש חדש וכו' כנ"ל. וזהו כסאות למשפט כסאות לבית דוד. כי עיקר התיקון של ראש השנה שהוא בחינת כסאות למשפט נתתקן על ידי בחינת מלכות דוד בחינת כסאות לבית דוד. היינו על ידי תהלים הוא בחינת מלכות דוד כנזכר לעיל. ועל כן באמת אז בראש השנה ועשרת ימי תשובה עוסקין כל ישראל באמירת תהלים. כי עיקר התיקון של ראש השנה ועשרת ימי תשובה שהוא להקים את התפלה שהיא בחינת מלכות ולזכות לתשובה. זה זוכין על ידי תהלים כנ"ל. שהוא בחינת התבודדות ולעשו"ת מהתורות תפלות כנ"ל. וכמבואר שם במקומו (בסוף סימן ע"ג הנ"ל) שבשביל זה עוסקין כל ישראל בראש השנה ויום הכפורים וכו' באמירת תהלים. כי תהלים מסוגל לתשובה עיין שם. היינו כנ"ל.

אות יד

וזה בחינת יום הכפורים שאז נכנס הכהן גדול לפני ולפנים למקום הארון והלוחות שהם כלל התורה בשרשה. ושם עיקר מקום עליית התפלה. כידוע שכל התפלות עולין דרך ארץ ישראל וירושלים ובית המקדש וכו' עד שבאין לבית קדש קדשים ונקודת האבן שתיה שדרך שם עולין כל התפלות למעלה. כמו שכתוב והתפללו אליך דרך ארצם ובבית אשר בניתי לשמך וכו'. וכמו שכתוב כי ביתי בית תפלה. ועיקר נקודת קדושת הבית המקדש הוא במקום הארון והלוחות שעמדו על נקודת האבן שתיה ששם מקודש מן הכל. נמצא שעיקר תכלית קדושה העליונה הוא שם במקום הארון היינו כנ"ל. שעיקר שלימות הקדשוה הוא כשנכללין תורה ותפלה יחד. שזה זוכין על ידי שעושין מתורות תפלות כנ"ל. וזהו בחינת נקודת קדש קדשים ששם עיקר שלימות התלה ועלייתה ושם דייקא הארון והלוחות שהם כלל התורה. להורות שעיקר שלימות התפלה שלימות הקדושה הוא כשעושין מהתורה תפלה וכוללין תורה ותפלה יחד כנ"ל. ועלכן שם במקום הארון שם שהוא תכלית היחוד כידוע כי שם נתייחדין ביחוד שלם תורה ותפלה כנ"ל. ועל כן לשם נכנס הכהן גדול ביום הכפורים. וממשיך משם זה השכל העליון לעשו"ת מהתורה תפלה שעל ידי זה עיר התשובה ועיקר הסליחה והמחילה. ועל כן אז ביום הכפורים ניתנו לוחות האחרונות ואז נתרצה השם יתברך למשה ואמר לו סלחתי כדבריך שנתקבלה תפלתו. כי אז נכלל ונתחבר ונתייחד התורה והתפלה יחד. כי זוכין להמשיך התיקון לעשו"ת מהתורות תפלות שעל ידי זה נתתקן הכל כנ"ל. ועל כן אומרים בסוף נעילה ה' הוא האלקים. ז' פעמים. כי ה' הוא האלקים היינו ה' ואלקים שהם בחינת תורה ותפלה זעיר אנפין ומלכות כידוע כולא חד. כי זוכין לעשו"ת מתורות תפלות שעל ידי זה נכללין תורה ותפלה בתכלית היחוד כנ"ל. ועל כן אומרים ה' הוא האלקים ז' פעמים. זה בחנית התפלה בחינת שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך. וכן התורה הוא בחינת שבעה כמו שכתוב חצבה עמודיה שבעה וזהו שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך שהוא תורה כי כולא חד כי התפלה בחינת שבע ביום וכו' נעשה מהתורה שהיא בחינת משפטי צדקך וכנ"ל. וזה בחינת מזוקק שבעתים. שבע פעמים שבע שעל ידי זה נכלל שבע משבע ומאירין מ"ט שערי התשובה מ"ט אותיות השבטים שהם בחינת תהלים הוא בחינת תפלות הנעשין מתורות. ואז נתקים והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמהיהיה שבעתים וכו'. וכל זה זוכין ביום הכפורים שהוא בחינת סוד יובל הגדול שער הנו"ן ששם הוא בחינת שופר גדול שהוא בחינת שער העליון מנו"ן ש"ב שישיג אותו משיח. שישיג אוריתא דעתיקא סתימאה שמשם נמשך זה השכל האמת לעשו"ת מהתורות תפלות שעל ידי זה ישובו כל ישראל להשם יתברך לעולם ועד. ואז נבנה פרצוף המלכות שהא התפלה בשלימות בפרצוף שלם שוה כמוהו. כי כמו שיש בפרצוף זעיר אנפין שהוא התורה רמ"ח אברים ושס"ה גידים שהם מצות עשה ולא תעשה. כמו כן יש בפרצוף התפלה. כי מכל הרמ"ח מצוות עשה ולא תעשה עושין קומת התפלה מאחר שעושין מהתורה תפלה. ומתפללין בפרטיות על קיום כל מצות עשה ולבלי לעבור ח"ו על שום לא תעשה. אבל צריכין לזה חידושי אורייתא דעתקיא סתימאה. לידע קישור וחיבור המצוות והמדות הקדושו"ת של כל פרטי התורה כנ"ל. למשל בזאת התורה מבואר הקשר של ג' רגלים שמשברין ג' מדות רעות וכו' שעל ידי זה נעשה יראה ותפלה והרחקות ג' מדות שהם גילוי עריות ושפיכות דמים ועבודה זרה ולעשו"ת ראש השנה וכו' (כמו שכתוב בלקוטי תנינא סימן א') ובסימן אחר מבואר מענין ציצית ואמונה וארץ ישראל ונסים ועצות ותיקון הברית וכו' (כמו שכתוב בסימן ז') וכיוצא בזה בשארי התורותוכל זה הוא בחינת קישורי המדות וכמו כן צריכין לכווין לעשו"ת מהם תפלות. ואז שניהם שוים בקומתם. וזה עיקר תיקון הלבנה בחינת תיקון של ראש חדש שזוכין בראש השנה ביותר כנ"ל.

אות טו

וזה בחינת סוכה. צא מדירת קבע ושב בדיקת ארעי בחינת אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים ואמרו רז"ל זה שיודע לחדש בה דבר. וזה זוכין דייקא כשעושין מתורותתפלות שאז זוכין בוודאי לחדש דבר בתפלתו בכל פעם. אבל בלא זה בתפלות הפשיטות על צרכי הגוף בוודאי קה לחדש דבר בכל פעם בתפלתו כי סוכה הוא בחנית להקים סוכת דוד הנופלת לזכות לסוכת שלם. וכל זה על ידי בחינת תהלים שיסד דוד שהוא בחינת כשעושין מתורות תפלות כנ"ל. שעל ידי זה עיקר הקמת התפלה מנפילתה שהיא בחינת סוכת דוד שנפלה בעוונותינו הרבים בבחינת כרום זלות אלו דברים העומדים ברומו וכו'. מאי ניהו תפלה וכו'. כי תפלות אלו שעושין מתורות עומדין ברומו של עולם. כי נעשו מהם שעשועים שלא עלו עדיין שעשועים כאלה לפניו יתברך מימות עולם כמו שכתב רבינו ז"ל. וזה בחינתסוכת שלום. דהיינו לעשו"ת שלום ויחוד גמור בין תורה לתפלה שהם בחינת זעיר אנפין ומלכות ששם עיקר היחוד והשלום שזה נעשה כשעושין מתורה תפלה כנ"ל. ושם בסוכה נכנסין כל השבעה רועים שהם שורש הי"ב שבטי י"ה. כי הי"ב שבטים הם בחנית יץב גבולי אלכסון בחינת י"ב פשוטות שנמכין מז' כפולות מבחינת ז' ימי הבנין כידוע. ועל כן יש בשמות י"ב שבטים מץט אותית. ז' פעמים ז' כי שרשם שבע בחינת ז' רועים שהם בחינת שבע כפולות. ועל כן נכלל שבע בשבע שהם מ"ט בחינת מ"ט ימי הספירה. שהם כנגד מ"ט אותיות השבטים שהם בחינת מ"ט שערי תשובה שהם בחינת תהלים כנ"ל כי התיקון של מ"ט ימי הספירה שעל ידי זה קיבלו התורה ביום החמשים בשבועות רצו הערב רב לקלקל על ידי חטא העגל ואזי חזר ונמשך זוהמת הנחש שפסקה בשעת מתן תורה. ועתה צריכין לחזור ולתקן זאת. שזהו תיקון חטא אדם הראשון והתיקון נשלם ביום הכפורים שאז הוא גמר מ"ם ימים האחרונים וכו'. אבל עיקר התיקון מתחיל בראש השנה שהוא יום שנברא בו אדם הראשון שאז מתחילין בתיקון זה ועוסקין בו עד שמיני עצרת כמבואר בכוונת האר"י ז"ל. ועל כן בסודות בז' ימים חוזרים וממשיכין התיקון של שבע שבתות תמימות שהם מ"ט ימי הספירה. ואחר כך זוכין לשמיני עצרת. ועל כן נקרא בשם אחד עם שבועות שנקרא גם כן עצרת וגם אז מסיימין התורה כי אז נגמר התיקון שהתחלנו בשבועות. וטוב אחרית דבר מראשיתו. כי התיקון של שבועות רצו לקלקל מחמת שלא קבלנו רק התורה ולא נתגלה עדיין התיקון של י"ג מדות של רחמים שנמשכו מי"ג מדות של התורה שהוא בחינת לעשו"ת מהתורות תפלות אבל עתה מראש השנה ועשת ימי תשובה ויום כפור עד עתה כל עסקינו לעשו"ת מהתורות תפלות שזה עיקר התיקון כנ"ל.

אות טז

וזה בחינת הכוונות של הח"י נענועים. כי הם ח"י נענועים כנגד ח"י ברכאן דצלותא. כי כוונתינו להמשיך המוחין של זעיר אנפין על ידי הנענועים לתוך המלכות כמו שכתוב בכוונות שעל ידי הנענועים ממשיכין המוחין של הששה קצות לתוך המלכות. ובשביל זה מנענעים כדי לעורר המוח שבראש להמשיך הארה מהמוח שבראש לתוך המוחין שבששה קצות כדי שיהיה כח להמוחין שבששה קצות להאיר לתוך המלכות שהוא האתרוג שהוא פרי עץ הדר שכל ההידור שלו נמשך ממוחין אלו כמבואר כל זה בכוונות האריז"ל הינו כי כל עסקינו מראש השנה ועד שמיני עצרת להקים ולבנות את המלכות שהוא התפלה כנ"ל. שעיקר בנינה ושלימותה הוא כשעושין מתורות תפלות כנ"ל וזה בחינת הנענועים על פי הכוונות הנ"ל. כי המוחין שבששה קצות של זעיר אנפין זה בחינת התורה שבנגלה שהיא בבחינת ששת ימי המעשה בחינת ששה סדרי משנה שזהו בחינת ששה קצות דזעיר אנפין שהוא התורה כנ"ל והמוחין שבראש ז"א זה בחינת סתרי התורה בחינת חידושי תורה של הצדיקים אמיים שבכל דור שנמשכין מאורייתא דעתיקא סתימאה דעתידא לאתגליא בימות המשיח ולעתיד לבא. ואז יתגלה זה הדרך בשלימות לעשו"ת מהתורות תפלות אבל גם עתה עיקר התקרבות הגאולה הוא על ידי זה כנ"ל. אבל כשרוצין לעשו"ת מהתורות תפלות צריכין לזה להמשיך חידושי תורה אמתיים הנמשכין מאורייתא דעתיקא סתימאה שהוא בחינת סתרי תורה שהוא בחינת מוחין שבראש הנ"ל וזה שמנענעין בלולב כדי להמשיך הארה ממוחין שבראש מבחינת סתרי תורה לתוך הששה קצות לתוך פשטי אורייתא כדי שיהיה להם כל להאיר לתוך המלכות היינו לתוך התפלה. היינו שכל מוחי התורה יומשכו לתוך התפלה דהיינו לעשו"ת מהתורה תפלה כנ"ל. ולזה צריכין דוקא להמשיך הארה מבחינת מוחין שבראש שם בחינת חידושין דאורייתא הנמשכין מאורייתא דעתיקא סתימאה כנ"ל כי אי אפשר לעשו"ת מהתורות תפלות כי אם על ידי שיודעים קישורי וחיבורי המצות והמדות כנ"ל כפי קישורי הספירות ומדות העליונות שז יכולין לעורר י"ג מדות של רחמים על ידי תפלות אלו שנעשין מהתורות שהם בחינת י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן שמשם כל חידושין דאורייתא. כי למשל כשאחד רוצה לבקש מהשם יתברך שיזכה לקיים מצות ציצית בשלימות אם אינו יודע סגולת הציצית איזה מדת יזכה לשברת על ידי ציצית ולאיזה מעלה יגיע על ידה וכו' אז בודאי אינו יכול להאריך בתפלה עד שישבר לבו עד שיעורר רחמי השם יתברך כי אינו יכול לבקש רק רבונו של עולם זכיני לקיים מצות ציצית בשלימות. אף על פי שבודאי גם זה טוב מאד ארי שיאחז בזה לבקש על כל מצוה מהשם יתברך אף על פי כן עדיין אינו זוה לעשו"ת תפלתו רחמים ותחנונים שהוא זה שזוכה לחדש בה דבר. אבל עיקר התפלה השלימה שעושין מתורות הוא מחידושי אורייתא שזוכין לידע על ידם סגולת המצות כמו במשל הציצית שהתחלנו. כשיודע האדם שמצות ציצית מסוגל לשבר תאוות ניאוף ולזכות על ידי זה לעצת הצדיקים ולאמונה שליהמ ולתפלה ולארץ ישראל ולעשו"ת נסים וכו'. הנה על פי דרך זה בודאי יכול לסדר תפלות רבות באריכות נפלא על מצות ציצית. כי כל אחד כפי מה שיודע בנפשו כמה הוא רחוק מתיקון הברית ואיך תאות ניאוף מתגבר עליו בכל פעם שזה עיקר המלחמה של כל אדם וכל מה שעובר עליו בענין זה בכל פעם כמה וכמה הוא צריך להפציר להשם יתברך שיושיעו לקיים מצות ציצית כתקונה כדי להנצל מניאוף שהוא התאוה העומדת עליו בכל יום לכלותו ח"ו להרחיקו מחי החיים. וכן כשיזכור כמה הוא רחוק מאמונה שלימה שהוא יסוד כל התורה כולה וכו' וכן כמה הוא רחוק מתפלה וכו'. וכן כמה וכמה עצות רעות של המהפכים האמת וכו' מתגברין עליו. וכמה ישועה ורחמים הוא צריך לזכות לעצות אמיתיות שהם עצות צדיקים. הן על כל אלה בודאי יוכל לשפוך שיחו בתפלתו שיעה מתורה זאת לפרש את כל אשר עם לבבו על ידי תורה זאת. וכן מתורה אחרת שמברת ממצות מזוזה שמשברת תאוות ממון ומבטלת טירדת מרירת הפרנסה וזוכה לשמוח בחלקו וכו' אשר ידענו שמרירת טירדת הפרנסה מכלה חיי האדם ומרחקת אותו מעבודת השם יתברך וכו' כמה וכמה תחנות ובקשו"ת מעומק הלה יכול לעשו"ת על ידי זה עד שישפוך לבו כמים נוכח פני ה'. וכן בשאר הענינים המבוארים בתורה זאת. וכן בשארי תורות. נמצא שעיקר שלימות התפלה שהוא כשעושין מתורות תפלות עיקר שלימותה הוא על ידי חידושי התורה הנ"ל. וזה בחינת הנענועים על פי הכוונות כנ"ל שכל כוונתינו להמיך כל המוחין לתוך המלכות. דהיינו להמשיך המוחין של התורה לתוםך התפלה לעשו"ת מהתורה תפלה. אבל לזה צריכין להמשיך חידושי תורה הנ"ל שהוא בחינת שממשיכין המוחין שבראש לתוך הששה קצות כדי שיאירו המוחין שבששה קצות יותר כדי שיהיה להם כח להאיר להמלכות שהוא התפלה היינו כנ"ל.

אות יז

ועל כן בהושענא רבה שאז נגמר מרים אז כל ספר תהלים. כי זה עיקר התיקו שאנו עוסקין מראראש השנה עד עתה להמשיך אמירת תהלים בעולם ולעסוק בהתבודדות ולעשו"ת מהתורות תפילות שכל זה הוא בחינת תהלים כנ"ל: (וזה בחינת חותם וחותם בתוך חותם שעושין ביום הכפורים והושענא רבה. חותם המלכות דהיינו חותם התפלה שלא יגע בה זר זה בחינת כשזוכין להתפלל רק על יראת שמים שזה עיקר שלימות התפלה בחינת יראת ה' היא תתהלל וכו'כ נ"ל. וזה נגמר ביום הכפורים. כי מראש השנ עד יום כפור תפללין על היראה בחינת ובכן תן פחדך וכו'. אבל עוד צריכין לתקן את התפלה יותר בבחינת חותם על חותם וזה זוכין כשעושין מהתורות תפלות וזה עוסקין בסוכות על ידי הד' מינים כנ"ל שמנענעים בהם וממשיכין המוחין מהראש לתוך הששה קצות וכו'. וזה נגמר בהושענא רבה בחינת חום בתוך חותם וכו'. (וזה צריך עיון וביאור) כי למעלה אמרנו שגם בראש השנה ויום הכפורים ממשיכין זה התיקו לעשו"ת מהתורות תפילות ולכאורה הוא סתירה לדברים אלה. אך זה יש ליישב בנקל. כי בוודאי כל תיקון התפילה הוא בראש השנה. וכל תיקוני המלכות שהוא בחינת תפילה שנגרמים אחר כך עד שמיני עצרת הכל התחיל בראש השנה. רק שגמר תיקון של כל בחינה ובחינה נגמר בזמנו ועל פי זה יהיה מיושב סתירה הנ"ל. אך אף על פי כן עדיין דברים אלו צריכין עיון).

אות יח

וזה בחינת ההקפות של שמחת תורה שמקיפין עם התורה. ואומרים אז תחינות ובקשו"ת אנא ה' הושיעה נא להורות שהתורה עדיין בבחינת מקיפים אצלינו. וכל עסקינו לבקש ולהתחנן מהשם יתברך להכניס המקיף לפנים דהיינו שעושין מהתורות תפלות שקיום התרוה והמצוות שלא זכינו עדיין בשלימות שהוא בבחינת מקיף שאצלינו נזכה לזה, לקיימם הכל בשלימות וזה כל בקשתינו ועסקינו ועל כן שמחים אז מאד כי כשזוכין תלתפלות שלימות כאלו שנעשין מהתורות משם עיקר השמחה בחינת וגילו ברעדה בחינת ושמחת עולם על ראשם (כמובן בהתוה חותם בתוך חותם בסימן כ" עיין שם). כי גם זה שייך לכאן והבן שם היטב. ועיין לקמן מבואר קצת שמ כתב שם מענין הנעשה ונשמע שהם תורה ותפלה שצריכין לזכות לעשו"ת מהפלה תורה. וזהו בעצמו בחינת לעשו"ת מתורה תפלה אף על פי שלפום ריהטא נראה הפכים. אבל באמת הכל אחד למבין. וכבר מבואר מזה במקום אחר (בהלכות ספר תורה) עיין שם.

אות יט

וזה בחינת ראשית חכמה יראת ד' שכל טוב לכל עושיהם תהלתו עומדת לעד. ראשית חכמה יראת ד' וכו' היינו שצריכין להקדים יראת חטאו לחכמתו. כי תכלית תורה תשובה ומעשים טובים כמו ששלמדו רז"ל מקמרא זה בברכות דאיתא שם מרגלא בפומא דרבא וכו' ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם. וזהו שיים תהלתו עומדת לעד היינו איך זוכין לזה הוא על ידי בחינת תהלתו וכו' זה בחינת תהלים שהוא בחינת שעושין מתורות תפלות כנ"ל וזה שכל טוב לכל עושיהם כי זה נמשך מבחינת שכל העליון מבחינת אורייתא דעתיקא סתימאה שהוא בחינת שכל טוב.כי בודאי הוא שכל טוב ונפלא לזכות את העולם להביא התורה לידי מעשה על ידי בחינת תהלתו עומדת לעד שהוא בחינת תהלים בחינת שעושין מהתורות תפלות כנ"ל. וזה תהלתו עומדת לעד. כי בחינת תהלים דהיינו שעושין מהתורות תפלות זאת הבחינה עומדת לעד. כי על ידי זה תהיה הגאולה האחרונה שתהיה גאולה שלימה לעד ולנצח. כי זאת הבחינה של תהלים וכו' עומדת לעד. כי אי אפשר לקלקל זאת לעולם בחינת וכרתי להם וכו' לא כברית וכו'.

אות כ

וזה בחינת משה יוסף דוד. שכולם בחינה אחת כי שלשתם נסתלקו בשבת במנחה בעת רעווא דרעווין (כמו שכתב בזוהר הקדוש תרומה קנ"ו) שהוא בחינת שלימות התפלה בחינת ואני תפלתי לך ד' עת רצון וכו'. כי משה הוא התורה כנ"ל. ודוד הוא התפלה כנ"ל ויוסף הוא בחינת הצדיק יסוד עולם. בחינת צדיק ח"י עלמין ח"י ברכאן דצלותא שהוא הבחינה המחבר שניהם משה ודוד תורה ותפלה דהיינו שיוסף הוא הבחינה הממשכת התורה לתוך התפללה שמביא את התורה מבחינת משה לבחינת דוד לעשו"ת ממנו תפלה ועל כן משה יוסף דוד בגימטריא תפלה. כי עיקר שלימות התפלה בתכליתה וא כשעושין מתורה תפלה שזה נעשה על ידי שלשה הצדיקים האלה כנ"ל. ועל כן נסתלקו בשעת תכלית שלימות עליית התפלה שהוא בשבת במנחה בבחינת ואני תפלתי לך ד' עת רצון שאומרים אז. וזהו ענני באמת ישעך אמת זה בחינת התורה בחינת תורת אמת. היינו על ידי האמת שאזכה לעשו"ת מתורה תפלה על ידי זה בודאי תענני ויהיה לי ישועה בחינת ענני באמת ישעך. וזהו עזי וזמרת יה. זה בחינת התורה בחינת ה' עוז לעמו יתן. וזמרת יה זה בחינת תפלה היינו כשאזכה לחבר תורה ותפלה דהיינו לעשו"ת מהתורה תפלה אז בוודאי ויהי לי לישועה. כי בוודאי יהיה לי ישועה שלימה כנ"ל. וזה בחינת השבעה רועים הנכנסין בסוכה מאברהם עד דוד. הכל בשביל בחינה זאת. כי ההתחלה מתפלה והסוף הוא תפלה. כי עבודת האבות התחילה מתפילה. כי עדיין לא היה שום תורה. ועל כן אברהם תיקון שחרת וכו'. אבל עדיין לא היה בתכלית השלימות מחמת שעדיין לא ניתנה תורה לעשו"ת ממנה תפלה. ומשה ואהרן הם התוה ויוסף הוא המביא התורה לבחינת דוד לעשו"ת ממנה תפלה להוליד מעשים טובים. כי עיקר תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים ואז נשלם כוונת הבריאה בשלימות. ועלכן כל אלה הז' רועים נכנסין בסוכה. כי בסוכות עוסקים בזה וכו' כנ"ל.

אות כא

וזה בחינת צלתה מרובה מחמתה. כי בהסוכה מעורב הצל והחמה שהם בחינת תורה ותפלה. אבל הצל צריך שיהיה מרובה כי עיק היא התפלה שהוא בחינת יראה בחינת ראשית חכמה יראת ד' וכו'. בחינת מעשיו מרובין מחכמתו. כי תפלה כזאת היא בחינת מעשה וכו'. וזה בחנית והיה יום אחד יודע לד' לא יום ולא לילה וכו'. כי תפלה כזאת היא למעלה מהזמן כיה וא לא יום שהוא תרוה ולא לילה שהוא תפלה כי הוא כלולה משניהם ואז יתקיים מה שכתוב אחריו והיה ד' למלך וכו' ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד.

אות כב

וזה בחינת מה שכתוב בזוהר הקדוש שבסודות הוא בחינת נקבה תסובב גבר. בחינת והחזיקו שבע נשים באיש אחד וכו'. כי אז עולה התפלה על ידי שעוסיקם להמשיך הדרך לעשו"ת מהתורות תפלות. ואז היא בחינת נקבה תסובב גבר. שהאשה יראת ד' בחינת תפלה רודפת אחר התורה. כי מה שעכשיו דרכו של איש לחזור אחר אשה זהו מחמת קטנותה במעלה שהוא בחינת מיעוט הירח וכמו שאמרו רז"ל (קידושין ב' ע"ב) משל למי שנאבדה לו אבידה וכו' בעל אבידה מחזר אחר אבידתו וכו' כי עכשיו התפלה בקטנות ורוב התפלות הם צרכין הגוף. ואז אין להתפלה פתחון פה לרדוף אחר התורה ולתבוע אותה כי התפלה שהיא לצרכי הגוף אין לה שלימות כי אם על ידי התורה וכו' כנ"ל. ועל כן בודאי אין זה דרך הטוב והאמת לומר אלמד תורה כדי שאוכל להתפלל על צרכי הגוף. כי זה הוא בחינת אל תעשיה קרדום לחפר בה. כי עיקר כוונתו על צרכי הגוף רק מחמת שמתבייש לשאול על צרכיו. על כן אין נאה בתפלה כזו שהתפלה תבקש את התורה כנ"ל. אבל התפלה שעושין מתורות שהוא לקיים התורה אז התפלה נבנית בשלימות גדול בבחינת מילוי הירח וכ'ו ואז בודאי אינה מתביישת התפלה בחינת אשה לרדוף אחר בעלה שהוא התורה בבחינת נקבה תסובב גבר בחינת והחזיקו וכו' כי תפלה שלימה כזאת בודאי תוכל לרדוף אחר התורה ולבקש אותה למוד ועסוק בתורה בשבילי כדי שאוכל לעשו"ת מתפלות תורות אלו. כי כל כוונתי לעשו"ת רצון בוראי וזהו והחזיקו שבע נשים בחינת תפלה שהוא יראת ד' בחינת שבע ביום הללתיך וכו'. וזה לחמינו נאכל ושמלתינו נלבש כי הלחם והשמלה שהוא הפרנסה הנמשך על ידי תפלות פשוטות של צרכי הגוף עיקר הפרנסה נמשך מהתורה כי תפלה כזאת אין להם שום כח להשפיע כי אם מה שמקבלת ממהתורה שמשם כל ההשפעות וכו'. אבל תפלה שעושין מתורה שכל כוונתה לקיים את התורה זאת התפלה היא בעצמה תורה ואצלה כל ההשפעות מאחר שכל עיסקה לקים את התורה שמשם כל השפעות. וזה לחמינו נאכל ושמלתינו נלבש. כי אין אנו צריכין שאתה על ידי לימודך תמשוך לנו שפע הפרנסה רק אנחנו בעצמנו נמשיך השפע לחם ושמלה מאחר שכל עסקינו להמשיך קיום התורה במעשה שזה העיקר שמשם כל ההשפעות. וזהו רק יקרא שמך עלינו אסוף חרפתינו דהיינו לעלות התפלה מחרפות ובזיונות מזילותא דגלותא מבחינת כרום זלות וכו' אלו דברים וכו' ותפלה כזאת היא בחינת אשת חיל עטרת בעלה וכו'. ועל תפלה כזאת נאמר רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה בחינת בטח בה לב בעלה. כי יש אשה שבעלה צריך לפרנסה וכו'. כי בעלה צריך להביא לה כל צרכי הפרנסה והיא רק מתקנת המאכל בבישול ואפיכ לפרנס את בני ביתה וכו' וזה בחינת התפלה הפשוטה של צרכי הגוף שכל השפע של התפלה מביא לה בעלה הוא התורה. רק שעיקר גמר בישול השפע צריך שיהיה על ידי התפלה כדי שתוכל לירד להעולם לפרנס את העולם. אבל יש אשת חיל שכל עשירות של בעלה וחיותו ממנה בחינת בטח בה לב בעלה. וזה בחינת התפלה שעושין מתורות לקיים את התורה שכל חיות התורה שהוא קיום התורה הוא על יחדה דהינו על ידי התפלה וכנ"ל:

אות כג

וזה בחינת שמחת בית השואבה. בחינתושאבתם מים בששון ממעיני הישועה ותקבלון אולפן חדת היינו חידושי תורה הנ"ל הנמשכין מבחינת עתיקא סתימאה שעל ידי זה יכולין לעשו"ת מתורות תפלות. שעל ידי זה יכולין לשפוך לבו כמים נוכח פני ד' שזהו בחינת ניסוך המים בחג. בחינת וישאבו מים וישפו לפני ד' הנאמר בשמואל ופירש רש"י שפכו לבם כמים כי דייקא על ידי חידושי תורה הנ"ל בחינת אולפן חדת שעל ידי זה זוכין לעשו"ת מתורות תפלות דייקא על ידי זה זוכין לשפוך לבו כמים לפני ד' כל אחד ואחד כפי אשר יודע נגעי לבבו ומכאוביו איך הוא רחוק מהשם יתברך ולאיזה מדות רעות ותאוות עות ובלבולים רעים נפל בעוונותיו וכל מה שעובר עליו בכל יום ובכל עת שהכל יוכל למצוא בתוך תפלות אלו שעושה מתורות ולפרוש שיחתו לפניו יתברך ברחמים ותחנונים על כולם כבן המתחטא לפני אביו. עד שיוכל לשפוך לבו כמים וכו. וזה ממעיני הישועה כי דרך זה הוא בחינת מעייני הישועה שהישועה נובעת ממעינות שאינם פוסקים שנמשכין מהנחל נובע וכו' שהם ישועות בלי גבול וקץ וסוף ותכלית שיכולים להושיע לכל יהיה מי שיהיה אפילו אם הוא ככמו שהוא. כי הוא נחל נובע וכו' בחינת באר מים חיים מעיינות שאינם פוסקים להושיע לכל בחינת מעייני הישועה וזהו בחינת גודל השמחה כי כשזוכין להמשיך דרך זה הוא ודאי שמחה שאין לה קץ בחינת וגילו ברעדה בחינת ושמחת עולם וכו' כנ"ל:

אות כד

וזה בחינת ההקפות עם הלולב סביב הספר תורה בחינת נקבה תסוב גבר שאומרים תפלות והושענות סביב התורה. כי כל כוונתינו להמשיך התורה לתוך התפלה לעשו"ת מהתורה תפלה כנ"ל.וזה בחינת אדם דיבור מעשה המבוארים בכוונות. אדם הוא בחינת התורה בחינת זאת התורה אדם דיבור הוא התפלה שעושין מהתורה בחינת אדני שפתי תפתח וכו'. מעשה היינו שכל כוונתינו בתפלתינו לזכות למעהש דהיינו לקיים את כל דברי התרוה שזהו בחינת הנ"ל שעושין מהתורה תפלה כנ"ל:

אות כה

(ירמיה ג') בימים ההמה לא יאמרו עוד ארון ברית ה' וכו' בעת ההוא יקראו לירושלים כסא ה' וכו' ולא ילכו עוד אחרי שרירות לבם הרע. ירושלים יראה שלם בחינת תפלה. כי שם הבית המקדש ביתי בית תפלה שעיקר שלימות התורה יהיה כשתבוא לתוך בחינת ירושלים דהיינו לתוך התפלה שעל ידי זה זוכין לשמור ולעשו"ת ולקיים. לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. קחו עמכם דברים ושובו אל ה' דברים דייקא. כי בוודאי התשובה קשה מאד לזכות לתשובה. כי מאחר שגם קודם שחטא ונתלכלך בעוונות ונלכד במצודות היצר הרע לא היה לו כח לעמדו כנגדו מכל שכן איך יכול לעמדו כנגדו אחר כך שכבר נתפס במה שנתפס. על כן עיקר התשובה על ידי אמירת תהלים הוא בחינת התבודדות והעיקר כשעושין מהתורות תפילות כנ"ל. שאז יכול לדבר בפיו על כל פנים ולבקש מהשם יתברך על כל דברי התורה על כל מצוה ומצוה שיזכה לקיימה ולשוב איו ובפרט על הדברים שכבר עבר עליהם. ועל ידי זה יזכה לתשובה בחינת קחו עמכם דברים ושובו. וזה בחינת הוידוי של יום כפור שפורטין בהוידוי כל החטאים ומתחרטין עליהם ומבקשין מהשם יתברך יהי רצוןלפניך שלא אחטא. נמצא שעושין מהתורה תפלה דהיינו מכל מצוות התורה שמזכיר שעבר עליהם. הוא מתפלל עליהם להשם יתברך שיצילו להבא וימחול לו על העבר עד שיהיה נחשב כאלו קיים כל התורה שכל זה הוא בחינת תפלה שעושין מתורה. נמצא שבכל היום של יום הכפורים עוסקין לעשו"ת מהתורה תפילה על ידי ריבוי הווידוים שאומרים אז. כי אז צריכין לכך. כי אז יום האחרון של מם ימים אחרונים שאז עיק גמר התיקון של חטא העגל שעברו על התורה שעיקר התיקון על ידי שעושין מהתורות תפילות שזהו בחינת י"ג מדות של רחמים שנתגלו למשה אז בשביל התיקון כנ"ל:

שייך לעיל

אות כו

וזהו (ירמיה ל"א) עד מתי תתחמקין הבת השובבה כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר ופירש רש"י הפסוק לענין תשובה וזה לשון רש"י תתחמקין תסתרי ממני שאת בושה לשוב אלי מפני דרכך. הנה חדשה נבראת בארץ שהנקבה תחזור אחר הזכר לבקשו שישאנה לשון אסובבה בעיר אבקשה וגו' על כאן לשון רש"י ולכאורה מה ענין נקבה תסובב גבר שהנקבה תחזור אחר הזכה וכו' לענין תשובה אך על פי הנ"ל מבואר היטב כי איש ואשה זכר ונקבה שרשם למעלה למעלה במקום גבוה מאד שכל היחודים העליונים תלויים בהם. וכמובן בכל ספר הזוהר הקדוש וכתבי האר"י ז"ל. והם בחינת הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל והם בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה שהם בחינת תורה ותפלה כי תפלה היא בחינת תורה שבעל פה כי עיקר שלימות התפילה היא כשעושין מהתורה תפילה שזהו בחינת תורה שבעל פה כי אי אפשר לעשו"ת בשלימות מהתורה תפילה כי אם על ידי בחינת תורה שבעל פה שהוא בחינת כלליות כל החידושין דאורייתא שמחדשין כל אחד ואחד שכולם נמשכין מבחינת רוחו של מ שיח שזוכה להתחדשו"ת התורה בתכלית השלימות שהוא בחינת אורייתא דעתיקא סתימאה ועל ידי חידושין אלו יהיה נמשך זה הדרך בשלימות בעולם לעשו"ת מהתורות תפילות וכנ"ל. ואז לא נתבייש לשוב להשם יתברך אפילו אם עשינו מה שעשינו ואפילו אם אנחנו עכשיו כמו שאנו יודעין בעצמינו כל אחד ואחד. אף על פי כן על פי הדרך הזה לעשו"ת מהתורות תפילות הנמשך עתה מבחינת התנוצצות משיח שמתנוצץ לבא במהרה בימנו. כי בודאי לא יתמהמה עוד ח"ו כמו שהתמהמה עד הנה. על פי הדרך הזה אנו יכולים כולנו איך שהוא לשוב להשם יתברך מאחר שכל תשובתינו ותקותינו ותוחלתינו להשם יתברך הואר רק על ידי תפלה שאנו מצפים ומבקשים ומתחננים מהשם יתברך שישיב אותנו אליו ויעזרינו וישיבנו בגבורתו הגדולה ובחסדיו הנפלאים לקים את כל התורה מעתה. על כן עתה בוודאי אין לנו ליפול בדעתינו מלהתפלל לשוב להשם יתברך מחמת שמעשינו אינם כהוגן. כי הלא אדרבה זהו בעצמו בקשתינו מהשם יתברך שהוא יעזרינו לתקן מעשינו. ובזה אנו יכולים לעסוק תמיד עד שירחם עלינו מן השמים למלאות בקשתינו. ובאמת מי שהוא חזק בדרך הזה להרבות בהתבודדות ולעשו"ת מהתורות תפלות להרבות בתפלות כאלו תמיד. יהיה איך שיהיה בודאי יהיה אחריתנו טוב. וסוף כל סוף סוף כל סוף בוודאי ישיב להשם יתברך באמת כאשר הבננו מפיו הקדוש כמה פעמים. וכמבואר מזה בספריו הקדושים:

אות כז

וזה שצועק הפסוק עד מתי תתחמקין הבת השובבה ופירש רש"י לענין תשובה כנ"ל. היינו שהפסוק קורא תגר וצועק וקורא בקול גדול איום ונורא על מה שאנו נופלין בדעתינו בכל פעם מלשוב מחמת ריבוי מעשינו רעים שהיינו שונים באוולתינו פעמים אין מספר. וכאשר ידוע שרוב המתרחקים מהשם יתברך הוא מחמת נפילות כאלו. מחמת שרואים זה כמה שחפצים לשוב. ובכל פעם נופלים יותר ויותר. כי כל מה שהם רוצים לצאת מן הרפש והטיט מתגרה ומתגבר עליהם הבעל דבר יותר ויותר. ומחמת זה נתרשלו ידיהם מלשוב עוד כאלו ח"ו אפס תקוה ח"ו. ועל זה קורא הפסוק עד מתי תתחמקין עד מתי תסתרי ממני שאת בושה לשוב אלי מפי דרכך. הנה חדה נבראת בארץ. שהנקבה תחזור אחר הזכרים וכו'. היינו בחינת נקבה תסובב גבר שהוא בחינת שעושין מהתורות תפלות כמבואר לעיל שזהו בחינת סוכות בחינת והחזיקו וכו' כנ"ל שמכל דברי התורה והמצות בין מצוות עשה בין מצות לא תעשה עושין מהם תפלות כנץל. ועל ידי דרך זה אין לך להתבייש לשוב אלי תמיד יהיה איך שיהיה. כי רחמי לא כלים. ובכל פעם תוכל לבא בתפלה ובתחנונים לבקשיני שאקרבך מעתה. ובוודאי יועילו דבריך סוף כל סוף. כי דרך זה נמשך מבחינת גאולה האחרונה שאין לה הפסק שהיא בחינת מעיני הישועה. שדרך ישועה זאת אינו נפסק לעולם כנ"ל. כי הוא דרך שדרשו אבו אבותינו מעולם אברהם יצחק ויחעקב ומשה ואהרן ויוסף ודוד. וכל הצדיקים הקדמונים שעסקו בתפלה והתבודדות הרבה להתקרב להשם יתברך. אך בתחלה לא היו יכולים עדיין לזכות לזה בשלימות לעשו"ת מתורה תפלה. מחמת שעדין לאה היה תורה בעולם והוכרחו לעסוק בתפלה הרבה כל האבות עד משה עד שזכה משה בריבוי תפלותיו בחינת תפלה למשה להמשיך תרוה. אבל עדיין לא הגיע העת לחזור ולהכניס התורה לתוך התפלה ולכבוד דרך זה בעולם לעשו"ת מהתורות תפלות. ועל כן הוה מה דהוה שקלקלו העב רב והחטיאו גם את ישראל וכו' עד שבא דוד המלך עליו השלום הוא משלים את הז' רועים. והוא היה שורש נשמת משיח. והוא התחיל לעורר זה הדרך לעשו"ת מהתורות תפלות שזהו בחינת תהלים וכו' כנ"ל. אבל עיקר הגמר יהיה בימי משיח כנ"ל. ועל כן על ידי דדרך זה לא נבוש ולא נכלם לעולם. כי איך שהוא נשוב להשם יתברך כנ"ל. וזה בחינתתחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה.אהבה זה בחינת התורה בחינת תורת חסד. וכמו שכתב רבינו זל על פסוק יומם יצוה ה' חסדו. שכל מצות התורה הם בחינת אהבה וחסד וכו'. וזהו תחת אהבתי ישטנוני. שכל מה שאני זוה לבחינת אהבה שהוא בחינת מצות התורה כל מה שני רוצה להתחיל לעסוק באיזה תורה ומצוה הם בחינת אהבה וחסד. ישטנוני הם מתגרים ומשטינים בי ורוצים להפילי ח"ו. ואני איני יודע מה לעשו"ת לנגדם. כי הם מתגרים בי מאד. על כן כל עסקי תפלה. שהיא בחינת אהבה אני עושה ממנה תפלה. ועל ידי זה אני מצפה לישועה עדיין שאזכה לשוב להשם יתברך באמת וכנ"ל:

אות כח

וזה שנסמך שם בירמיה אחר פסוק עד מתי תתחמקין וכו' הנ ימים באים נאום ה' וזרעתי את בית ישראל וגו' זרע אדם וזרע בהמה. ופירש רש"י הטובים והסכלים שבהם אני אזרעם כולם להיות זרע שלי. זרע אדם וזרע בהמה תרגום יונתן אקימינון כבני אנשא ואצלחינון כבעירא שאין עוונותיו נפקדין עליו עד כאן לשון רש"י אדם זה בחינת תורה בחינת זאת התורה אדם. בהמה זה בחינת תפלה. כי בהמה בגימטריא שם ב"ן שהיא בחינת מלכות כמובא בכתבים. כי עיקר התפלה שישים עצמו כבהמה. כמו שאין בו שום דעת. רק יבקש רחמים ותחנונים. בבחינת כאיל תערוג על אפיקי מים וכו'. וכמו שכתוב כבהמות שדי אערוג אליך וכו' בחינת כסוס עגור בכן אצפצף אהגה כיונה וכו' ועל ידי בחינה זאת שיעשה השם יתברך שיזרע את ישראל זרע אדם וזרע בהמה יחד שיעשו מהתורות תפלות כנ"ל. על ידי זה תהיה ישועה לכולם. בחינת אקימינון כאנשא ואצלחינו כבעירא שאין עוונותיו נפקדין עליו. כי על ידי זה עיקר התשובה וסליחות כל העוונות כי הוא בחינתי"ג מדות של רחמים. שעל ידי זה עיקר הסליחה והתיקון וכנ"ל. וזה שנסמך שם הנה ימים באים וכרתי אתבית ישראל וכו' הינון כנ"ל כי על ידי דרך זה נזרה לקיים את התורה לעולם. בחינת נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה. לב זה בחינת תפלה. כי עבודה שבלב זו תפלה. היינו שתהיה נכתבת התורה בתוך הלה שיכתבו מהתורות תפלות שהם בחינת לב. ועל ידי זה נשוב אליו תברך באמת ויקרב אותנו ברחמיובחינת והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם:

אות כט

וזה בחינת יעקב ולאה ורחל. רחל זה בחינת תורה שבעל פה. (כמו שכתב רבינו ז"ל בסימן י"ב בהתורה תהלה לדוד). לאה זה בחינת תפלה. בחינתועיני לאה רכות שהיתה בוכה שלא תפול בחלקו של עשו. בבחינת בבכי יבואו ובתחנונים אובילם יעקב זה בחינת כלליות התוכה. בחינת תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב היינו בחינת תורה שבכתב. כי תרוה שבכתב ותרוה שבעל פה הם בחינת איש ואשה בחינת יעקב ורחל כידוע. וכבר ביארנו שעיקר התפלה שעושין מתורה הוא על ידי תרוה שבעל פה שהיא בחינת חידושין דאורייתא הנמשיכן מי"ג מדות וכו' שרשם י"ג תיקונא דיקנא קדישא. שעל ידי זה דייקא יודעין לעשו"ת מהתורות תפלות. שהם בחינת י"ג מדות של רחמים וכנ"ל. ועל כן לאה ורחל כחדא חשיבי. (וכמובא בזוהר הקדוש ובכתבי האר"י שלאה ורחל כחדא חשיבי). כי לפעמים נכללין בפרצוף אחד. ויעקב שהוא יסוד התורה בחינת תורה שבכתב היה כל עבודתו ברחל שהוא בחינת תורה שבעל פה. ואי אפשר להוליד שום עבודה ומצוות ומעשים טובים מתורה שבכתב כי אם על ידי תורה שבעל פה. כי מתורה שבכתב אין יודעין שום מצוה בשלימות. כי כל מצוות תפילין לא נאמרה כי אם בפסוק אחד וקשרתם וכו. ואין אנו יודעין אם התפילין של עור או של כסף וזהב. והיכן מקום הנחתן וקשירתן. וכן שאר דיני תפלין המרובים כולם אין אנו יודעין כי אם על ידי תורה שבעל פה וכן בשאר המצוות (וכמבואר כל זה במקום אחר) ועל כן היה כל עבודתו של יעקב ברחל אבל באמת אי אפשר לזכות לקיום התורה והמצות בשלימות הם בחינת יעקב ורחל. כי אם על ידי תפלה ותחנונים וכנ"ל. שהם בחינת לאה כנ"ל. ומחמת שתורה ותפלה הם תלוים זה בזה. שאי אפשר לזכות לתורה כי אם על ידי תפלה. ואי אפשר לזכות לתפלה כי אם על ידי תורה. כי צריכין לעשו"ת מהתורה תפלה. ועל כן צריכין ללמוד תורה כדי לידע על מה להתפלל ולעשו"ת מהתורה תפלה. אבל גם לזכות ללמוד תורה צריכין תפלה. וכמו שאנו מתפללין בכל יום והאר עיניו בתורתך וכו' ותן בלבינו בינה וכו' ללמוד וללמד וכו'. ומחמת זה אין ידועין מהיכן ההתחלה (וכמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר) שיש כמה דברים שאין יודעין ההתחלה:

ועל כן אפילו יעקב אבינו עליו השלום לא היה יכול לעמוד על הדבר וסבר שבהכרח להתדבק תחלה ברחל שהוא בחינת תורה שבעל פה. כי לכאורה נראה כך שצריכין להתחיל מעסק התורה וכנ"ל. וגם כי לאה היא בחינת עלמא דאתכסייא. ורחל היא בחינת עלמא דאתגליא. היינו כי רחל שהיא בחינת תורה שבעל פה זה בחינת עלמא דאתגליא. כי מעלת חידושין דאורייתא הכל רואין וחביב בעיני כל ני עולם מחמת שיש בהם חכמה ושכל גדול הנגלה לעין כל. וחכמה ושכל זה חשוב וחביב בעיני כל כי החכמה תחיה והיא חשוב בעיני הכל וכמו שכתב רבינו בהתורה מי שיודע מארץ ישראל וכו' (בסימן מ"ם בלקוטי תנינא). אבל לאה שהיא בחינת תפלה היא בחינת עלמא דאתכסיא. כי חשיבות ומעלת התפלה סתום ונעלם מעין כל. כי תלה היא רק בחינת אמונה ואי אפשר להבין ענין התפלה בשום שכל כלל:

ועל כן נאמר על התפלה כרום זלות וכו'. ודרשו רז"ל אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בה ומאי ניהו תלה. וזה בחינת ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה ועיני לאה רכות וכו'. כי יופי ההידור התורה שבעל פה הכל רואין וחשוב בעיני הכל והכל רצין אל המשנה. אבל ועיני לאה רכות שהיתה בוכה תמיד שלא תפול בחלקו של עשו. שזהו בחינת התפלות שמתפלין להשם יתברך להנצל מהיצר הרע וחיילותיו שהו הס"מ שהוא שרו של עשו. וזהו בחינת שהיתה בוכה שלא תפול בחלקו של עשו. והיתה בוכה כל כך עד שהיה עיניה רכות. וזה רמז על כנסת ישראל על שכל אחד ואחד מישראל צריך לבכות כל כך כמו לאה שלא יפול בחלקו של הס"מ ח"ו שהי בחינת עשו (וכמובא רמז זה במקום אחר) אבל מעלות וחשיבות ענין זה של תפלה אין הכל רואין. כי הוא בחינת עלמא דאתכסיא. כי סוד התפלה גבוה וסתם ונעלם מאד. ועל כן אין בני אדם אפילו הכשרים רצין אחר זה כל כך. ואדרבא בני אדם מזלזלים בה. כי תפלה הוא בחינת דברים העומדים ברומו של עולם שגבוה ונשגב מאד אבל בני אדם מזלזלין בה. ואפילו יעקב לא היה יכול לעמוד על הדבר הנ"ל ועבד ברחל דייקא וכנ"ל. ולבן הארמי ברמאותו הגדולה רצה להטעות את יעקב ולהחליף לו לאה ברחל. כי לבן לא ידע כלל מעלת לאה בחינת מעלת התפלה. כי הוא בודאי זלזל בתפלה לגמרי ועל כן סבר שאין בלאה שום חשיבות כלל וסבר שהטעה ורימה את יעקב מאד במה שהחליף לו לאה ברחל. אבל באמת הכל מאת ד' היתה כי מאד עמקו מחשבותיו יתברך ובאמת הכל היה לטובה גדולה כי רחל הצדקת מסרה סימנים לאחותה לאה שלא תתבייש. כי יעקב מסר הסימנים לרחל זה בחינת הסימנים של התורה בחינת הציבי לך ציונים ודרשו רז"ל עשו סימנים לתורה. כי צריכין לעשו"ת סימנים בתורה שלא תשתכח ולא תתחלף שלא לגלות פנים בתורה שלא כהלכה וכל הסימנים הם בבחינת תורה שבעל פה שהוא בחינת רחל ששם כל המסורת והסימנים. אבל רחל ששם כל המסורת והסימנים. אבל רחל שהוא בחינת תורה שבעל פה. מסרה כל הסימנים לאחותה לאה היא בחינת התפלה ומלמדת אותה איך לדבר עם יעקב שהוא כלל התורה. ואיך לעשו"ת מהתורה תפלה. ואזי באמת נכללין רחל ולאה יחד. כי תורה שבעל פה ותפלה שניהם בחינה אחת. ושניהם מתחברים עם יעקב שהוא יסוד כלל התורה והכל כדי להוליד י"ב שבטי יה שהי בהם מ"ט אותיות כנגד מ"ט שערי תשובה שזהו בחנית תהלים. שכל זה הוא בחינת שעושין מהתותרו תפלות כנ"ל. כי באמת בכל אלו הדברים שאין יודעין מהיכן ההתחלה צריכין להתחיל משניהם ביחד ולעסוק בזה ובזה כמו בענין זה של תורה ותפלה שאין יודעין מהיכין ההתחלה צריכין להתחיל משניהם דהיינו לעסוק בכל יום בשניהם ללמוד קצת היום ולעסוק בתפלה קצת היום. ואזי אף על פי שבתחלה בודאי אינו יודע היטב סדר תפלה ואיך לעשו"ת מתורה תפלה אף על פי כן השם יתברך מרחם עליו ומאיר עיניו ומוסר לו סימני ודרכי התורה ומלמד אותו לפי בחינתו איך לעשו"ת מתורה תפלה. ואחר כך על ידי התפלה יודע להשיג את התורה יותר. ואז זוכה לידע סדרא התפלה ביותר וכן בכל פעם שכל אחד מחזיק את חבירו התפלה את התורה והתורה את התפלה. וזה סוד מה שבתחלה רחל שיא התורה שבעל פה מסרה את הסימנים של התורה ללאה שהיא התפלה ועל כן עיקר ההולדה על ידי לאה שילדה ששה שבטים. כי עיקר תולדות של צדיקים שהם מעשים טובים הם על ידי התפלה שהיא בחינתלאה עלמא דאתכסיא כנ"ל וגם כל ההולדה של רחל היה רק בזכות שמסרה סימנים לאחותה. כמו שאמרו רז"ל ויזכור אלהים את רחל שמסרה סימנים לאחותה. היינו שכל הולדת הצדיקים שמולידין מעשים טובים על ידי התורה שזהו העיקר כי לא המדרש הוא העיקר וכו'. עיקר ההולדה הוא רק על ידי שמסרה הסימנים ללאה היא התפלה היינו על ידי שגם כל לימוד התורה שבעל פה בחינת רחל הכל בשביל לזכות לעשו"ת מהתורה תפלה שזהו בחינת שרחל מסרה סימני התורה ללאה שהיא בחינת תפלה כנ"ל. כי עיקר זכות הצדיקים השלימים זוכין למצות ומעשים טבוים ולהנצל מהיצר הרע וחיילותיו העיקר על ידי תפלה שמתפללין להשם יתברך לזכות לקיים את התורה. וכמו שכתב רבינו ז"ל שכל הצדיקים לא זכו למדריגתם כי אם על ידי התבודדות ותפלות וכו' כמבואר בשיחותיו הקדושים:

אות ל

ועל כן זכה יעקב שגם השפחות נכללו בקדושה כי שפחה בגימטריא משנה עם הכוללים. כמובא בכתבי האריז"ל. וכשאין לומדין כראוי דהיינו שאין הלימוד לשמרו ולעשו"ת ולקיים רק להתייהר ולקנטר אזי נאמר ושפחה כי תירש גבירתה. אבל על ידי לימוד ששה סדר משנה כראוי מבררין הטוב מן הרע על ידי שמבררין המותר מן האסור וכו' ואזי בחינת השפחה נכלת בקדושה תחת יד גבירתה כמו שהיה בקריעת ים סוף שראתה שפחה על הים וכו'. ואי אפשר להוליד מן התורה הולדה דקדושה כי אם כשמכניעין את הסטרא אחרא עד שנכללת השפחה בקדושה. וזה סוד האבות שנשאו שפחות אבל אברהם אף על פי שהכניע בחינת שפחה בישא על ידי שמסרה לו שרה שפחתה וזכה אחר כך להוליד בקדושה את יצחק אף על פי כן עדיין לא נתהפכה מרע לטוב לגמרי. ועל כן גוף ההולדה של השפחה היה הולדה דסטרא אחרא שהוא ישמעאל. אבל יעקב אבינו על ידי שזכה לשניהם לרחל וללאה ושניהם נכלללו יחד שזהו בחינת שעושין מהתורה תפלה שעל ידי זה עיקר ההכנעה של השפחה בישא לגמרי עד שנתהפכה למרע לטוב גמור כי עיקר הכנעת הסטרא אחרא בשלימות הוא על ידי תפלה שעושין מתורה שעל ידי זה זכו כל הצדיקים למדרגתן על כן זכה יעב לישא את השפחות בקדושה גמורה עד שזכה להוליד גם מהם הולדות קדושו"ת ונוראות שהם שבטי יה:

כי מתורה בפ"ע יש לפעמים יניקה להסטרא אחרא ח"ו שהוא בחינת שפחה בישא שמכניס בדעתו ללמוד שלא לשמה להתייהר ולקנטר ואזי הוא בחינת ושפחה כי תירש גבירתה שהיא בחינת משנה וכמרומז בתיקונים. וכן מתפלה בפ"ע תוכל הסטרא אחרא להתאחז שמכניס בדעתו להתפלל לצורך גופו לבד וכו'וכנ"ל אבל כשנכלל תורה ותפלה יחד וכל תפלתו שיקיים את התורה וכל לימודו את התורה כי שידע לעשו"ת תפלות מהתורות כדי שיזכה לשמור ולעשו"ת ולקים ואז נכלל תורה ותפלה יחד בתכלית היחוד. ואז יתפרדו כל פועלי און.ואין להסטרא אחרא שום יניקה. אדרבא הרע נתהפך לטוב. והשפחות נכללין בקדושה שזה בחינת יעקב. שעל ידי זה שזכה ללאה ולרחל שהם בחינת תורה ותפלה ביחד וכנ"ל. על ידי זה זכה להוליד גם מהשפחות שבטי יה. כי הכל נכלל בקדושה על ידי שעושין מהתורות תפלות. שעל ידי זה עיקר התשובה ועיקר הסליחה של ראש השנה ויום הכפורים שאז עוונות נתהפכין לזכיות וכנ"ל:

אות לא

וזה האזינו השמים ואדברה וכו'. יערוף כמטר לקחי וכו'. שבוודאי יכנסו דברי באזניכם. וכעין שפירש רש"י שם לענינו והטעם כי שם ה' אקרא. כי אקרא ואתפלל בשם ה' ואעשה מהתורות תפלות ועל ידי זה בוודאי יערוף כמטר לקחי תל כטל שיתקיימו ויכנסו דברי בלביכם כמטר וכטל. ותזכו לקיים את התרוה כי עיקר קיום התורה הוא על ידי זה שעושין מתורות תפלות וכנ"ל כי כל שירת האזינו נאמרה כדי לזכות באחריתהימים לקיים את התורה. כמו שכתוב שם בענין ואנכי הסתר אסתיר פני וכו' וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו. כי שירת האזינו זה בחינת תפלה. שהוא בחינת שירה וזמרה בחינת עשרה מיני נגינה שבהם יסד דוד המלך עליו השלום ספר תהלים וכנ"ל. היינו שעל ידי השירה הזאת כלל משה רבינו עליו השלום את כל התורה בתוך בחינת שירה שהיא בחינת תפלה. ועל ידי זה האיר בנו הארה הזאת לזכו ולעשו"ת מהתורות תפלות שעל ידי זה עיקר קיום התורה באחרית הימים בחינת וענתה השירה הזאת וכו' כי לא תשכח מפי זרעו וכו' וכנ"ל:

אות לב

וזה בחינת מה שאיתה בדברי רז"ל שרחל בעצמה שכבה תחת המטה ודיברה הסימנים עם יעקב בעת שנזדווג עם לאה כדי שלא תתבייש לאה. ואיתא בכתבי האריז"ל סוד גדול ונורא על זה. שכך הדבר בסוד הייחודים העליונים שבעת שמזדווג האור הנקרא יעקב עם האור הנקרא בחינת לאה. אז בחינת רחל תחת המטה וכו'. עיין שם בעץ חיים. ועל פי דרכינו הנ"ל מכוון היטב הסוד הזה לענין תפלה הנ"ל (כי זה ידוע שעיקר כל הייחודים והזווגים העליונים נעין כפי עבודת התחתונים. ובפרט על ידי תפלה שהיא עיקר שלימות היחוד. כידוע בכוונות) היינו כי בעת שאיש הישראלי נכנס להתפלל תפלתו ושיחתו לפני השם יתברך שיזכה להתקרב אליו ולקיים תורתו ומצוותיו ורוצה לעשו"ת מהתורה תפלה אבל עדין אין מלה בלשונו לדבר. כי עדיין אינו ידוע דרכי וסימני התורה ואינו יודע איך להתפלל ולדבר ולשיח. אזי בחינת רחל שהיא בחינת תורה שבעל פה בחינת חידושין דאורייתא שהמהם נמשיכן הדרכים לעשו"ת מתורות תפלות כנ"ל. אזי היא בעצמה מרחמת על איש הישראלי הזה המתפלל הוא בבחינת לאה כנ"ל. ומסורת לו הסימינם והדרכים של התורה ומדברת בעצמה דעם דודה בחינת יעקב בחינת כלל שורש התורה. כדי שיוכל לעשו"ת מהתורה תפלה. כדי שיזדווגו תרוה ותפלה יחד. כדי שיולידו מעשים טובים וזה בחינת הדיבורים הנשפעים לאדם בעת שנכנס להתבודד ולפרש שיחתו לפני השם יתברך שבתחילה אינו יודע שום דיבור לדבר. וכשהוא חזק בדעתו ומכריח עצמו אף על פי כן לדבר. אזי על פי רוב באים לו דיבורים שלא עלה על דעתו שידבר אותם. ואלו הדיבורים נשלחים לו מן השמים ונמשכין מבחינת הנ"ל:

אות לג

וזה בחינת יום טוב שאסורים בו כל המלאכות כמו בשבת. לבד אוכל נפש שמותר ביום טוב כמו שכתוב במשנה אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד:

כי כל הימים טובים הם זכר ליציאת מצרים. שאז זכינו לקבל את התורה על ידי משה רבינו עליו השלום. כמו שכתבו בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה. כי עיקר התכלית הוא תורה ותפילה שבשביל זה נברא כל אדם. וזה בחינת סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמרו כי זה כל האדם. את האלקים ירא זה תפילה שהוא בחינת יראה בחינת יראת ה' היא תתהלל. כמו שכתבו רבינו ז"ל כמה פעמים. ואת מצוותיו שמור זה תורה. וסיים כי זה כל האדם. כי זה עיקר הקיום והחיות והתכלית של כל אדם אשר בשילו נבראו כל העולמות מראש ועד סוף והכל בשביל התכלית הזה. שיזכה לעסוק כל ימיו בתורה ותפילה וילך מדרגאלדרגא עד מדריגה העליונה. כי יש כמה וכמה בחינות ומדריגות בתורה ותפילה כמבואר בהתורה חותם בתוך חותם (בסימן כ"ב) עיין שם ואם היה האדם זוכה לזה בשלימות היה מתבטלים כל היגיעות והטירחות של כל העסקים והמלאכות הכלולים בל"ט מלאכות. כי כל יגיעות הפרנסה שצריכין לעסוק בעסקים ומלאכות הכל נתהוה על ידי חטא אדם הראשון שנגזר עליו בעצבון תאכלנה בזעת אפך תאכל לחם וכו' על ידי שפגם בעץ הדעת טוב ורע שאז פגם בתורה ותפלה. כי הוא היה צריך אז לקים המצוה הזאת לבלי לאכול מעץ הדעת שבזה היה כלול כל התורה כידוע וגם היה צריך אז להתפלל תפילתו לתקן כל העולם כמובא בכתבים. וכמבואר בפירוש רש"י על פסוק וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכו' ואדם אין לעבוד את האדמה ופירש רשץי ובג' שכתוב ותוצא ארץ לא יצאו. על פתח קרקע עמדו עד יום ששי ולמה כי אל המטיר וכו' וכשבא אדם וכו' התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים נמצא שתיקון כל הדברים לא היה אפשר להיות נגמר כי אם על ידי תפלת אדם הראשון. והוא היה צריך עדיין להתפלל עוד לגמרו תיקון כל העולמות בשלימות כמובא בכתבים. אבל הס"מ התגבר עליו בתחבולותיו והסיתו עד שאכל מעץ הדעת ולא היה יכול עוד להתפלל תפילתו שהיה צריך להתפלל לתקון העולמות. ועל ידי זה נתקלקלו כל העולמות עד אשר לא יוגמר תיקונם עד ביאת המשיח כמובא. ועל ידי זה נגזר יגיעת הפרנסה בחינת ל"טמלאכות בחינת בעצבון תאכלנה וכו'. נמצא שעיקר פגם הל"ט מלאכות נמשכין מפגם התורה ותפלה של אדם הראשון. וגם עכשיו כל אדם כפי מה שזוכה לעסוק יותר בתורה ותפלה בשלימות יותר. כמו כן דוחה ומבטל עצמו זוהמת הנחש שהם טירדת הל"ט מלאכות כי זוכה שתהיה מלאכתו נעשית על ידי אחרים כמו שאמרו רז"ל בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים ועל כן לעתיד שיעסקו כל ישראל בתורה ותפלה על כן אז יתקיים ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו':

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - אורח חיים ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה