ליקוטי הלכות אורח חיים חלק ג · ראש השנה ג
הלכה ג
אות א
ענין ראש השנה ויום הכפורים ותקיעות שופר בראש השנה. על פי המאמר מרכבות פרע וחילווכו' (סימן ל"ח) עיי שם היטב. כי צריך להעלות הדיבור ולתקנו כי מפגם הדיבור נעשה רוח סערה וכו' עיין שם. ורוח סערה הזה הוא מקטרג גדול שממנו באים כל הקיטרוגים והנסיונות. והוא אחר הדברים וכו'. וצריך להכפיא סיטרא דקץ כל בשר שהוא רוח סערה נ"ל תחת הדיבור דקדושה וכו': וצריך להעלות את הדיבור לשרשו שהוא הזרוע שהם חמש אצבעין שביד שמאל שהם ה' גבורות הם בחינ ה' מוצאות הפה. והתחלת עליית של הדיבור הוא מראשו. היינו מהמובחר האמתשיש בהדיבור וכו' ותיקון הדיבור הוא על יד התורה שלומדין בצר לאדם בעניו ובדחקות דהוא בחינת לילה שאז שולטנותא דקץ כל בשר. וחז"ל אמרו הלומד תוה בלילה מושכין עליו חוט של חסד ביום וחסד הוא בחינת בוקר דאברקהם. ועל ידי זה נופלים כל המקטריגים השולטים על הדיבור. ואז הדיבור יוצא בשיר ושבח והלל להקדוש ברוך הוא וכו' וכשמעלה את הדיבור לשרשו היינו לגבורות ומתחיל לדבר בינו לבין קונו בשלהבת הגבורות ומעורר את עצמ להשם יתברך אזי נכנס אור שורש וכו' ומתחיל לדבר בחמימות שבלד דברי אמת שבלב וכו'. בהתעוררות בתשובה ורואה פחיתתו וגדולת הבורא. ואזי נכנס בו תשובה גדולה על פשעיו כנגד רב ושליט וכו'.והבושה האת עדיין אינו בפועל וכו'. אבל אחר כך כשעושה תשובה ומסיר ממנו טפשו"ת ונתוסף בו שכלו אזי נתגלה הבושה על פניו והבושה האת הוא בחינת אור התפילין וכו'. וזה ירוש אז תבין יראת ה' וכו' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך וכו' ודעת אלקים תמצא וכו'.
וזה בחינת ראש השנה ותקיעות שופר כי בראש השנה יוצא המקטרג הגדול שהוא בחינת רוח סערה הנ"ל בחינת קץ כל בשר וצריך לאכפיא אותו תח הדיבור דקדושה וצריך להעלות ולתקן הדיבור כי עיקר יניקתו מהדיבור שהוא בחינת מלכות. שכל עבודתינו בראש השנה הוא בשביל לגלות מלכותו יתברך שהוא על ידי תיקון הדיבור הוא בחינת מלכות. כי הדיבור שהוא בחינת מלכות. נפגם על ידי חטא אדם הראשון שפגם בעזות שהוא פגם הדיבור (וכמבואר במאמר הנ"ל לקמן עיין שם היטב). ואנו צריכין בראש השנה ויום הכפורים לתקן חטא אדם הראשון (כמובא בכתבים) ועל כן אנו צריכין להעלות הדיבור לשרשו ולתקנו כדי לגלות מלכותו יתברך על ידי הדיבור המתוקן היוצא בשיר ושבח והלל להקדוש ברוך הוא ולזכות על ידי הדיבור לבחינת בושה שהוא בחינת יראה שנמשך על ידי שמכירין את הבורא יתברך על ידי התשובה שזוכין על ידי הדיבור (כמבואר ומובן כל זה במאמר הנ"ל) ועיקר עליית הדיבור על ידי התורה שלומדים בצר לאדם בעניות ודחקות ועל ידי זה זוכין לחסד בחינת בוקר דאברהם. וזה בחינת קול השופר כי שופר הוא בחינת מתן תורה שניתנה בקול שופר ועל ידי קול שופר אנו מזכירין זכות התורה. ועל ידי זה אנו ממשיכין חסד של אברהם. כי קול שופר הוא בחינת התורה שנו לומדין צר ובדחקות בבחינת מן המיצר קראתי י"ה (תהלים קי"ח) שהוא חבינת מיצר השופר וזה בחינת מתן תרוה שהיתה בקול שופר כי התרוה ניתנה במדבר בארץ ציה שזה מרמז שעיקר התורה הוא כשמקיימין אותה מעוני ודוחק שהוא בחינת מדבר ארץ ציה ועל כן השופר מזכיר זכות התרוה שניתנה במדבר שהוא בחינת התרוה שלומדין בצר ובדחקות שהוא בחינת מיצר השופר כנ"ל ועל ידי זה נמשך חסד לאברםה להכניע סטרא דקץ כל בשר להכניע כל המקטריגים כי כל המקטריגים נכנעין על ידי קול השופר כידוע היינו על ידי חסד לאברהם שמתעורר על ידי קול שופר שהוא בחינת זכות התורה שלומדין בצר ובדחקות כנ"ל ואז כשמעלין הדיבור ומתחילין לדבר בינו לבין קונו בשלהבת הגבורות וכו' דברי אמת שבלב וכו'.
אות ב
וזה בחנית תקיעה שברים תרועה. תקיעה זה בחינת חסד לאברם הנמשך על ידי קול השופר כנ"ל. שברים זה בחינת גבורות בחינת לב נשבר. היינו זה שמדברין בינו לבין קונו בשלהבת הגבורות ומשברין הלב בהתעוררת בתשובה. וזה בחינת שברים. תרועה הוא בחינת יעקב בחינת אמת כמובא. כי עיקר עליית הדיבור הוא מהמובחר האמת וכו' כנ"ל וזה בחינת תרועה שהוא בחינת אמת כנ"ל. ועל ידי כל זה נמשך בושה שהוא כלליות הגוונין. וזה בחינת התאדמות פני התוקע. זהו בחינת כלליות הגוונין בחינת בושה דאזל חליוןורא ואתי סומקא כי עיקר התקון על ידי הבושה (כמובא שם במאמר הנ"ל) וזהו בחינת היראה הנמשך על ידי קול שופר כמו שכתוב היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו כי היראה הוא הגבושה כמו שכתוב שם והיראה הנמשך ל כל העולם על ידי התוקע בשופר זה בחינת וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך כי התאדמות פני התוקע זה בחינת הבושה שנתגלה על פניו ועל ידי זה נמשך בושה ויראה על כל המסתכלין עליו בבחינת וראו כוו' ויראו ממך (וכמבואר שם עיין שם). והתקיעה האחרונה הוא להמשיך המוחין לפנים כי בתחילה הבושה אינו בפועל אבל על ידי התשובה מתגלה היראה והבושה על פניו על ידי שנתוסף לו הכרה גדולות הבורא יתברך על ידי התשובה כנל וזה בחינת תקיעה אחרונה כי על ידי השברים תרועה שהם בחינת תשובה כנ"ל על ידי זה זוכה להבנה יתרה בגדולתו יתברך. ועל כן כל העום מתעוררין בתשובה בעשת תקיעת שופר כי עיקר השופר הוא בשביל זה כנ"ל ועל ידי זה נמשך הבנה יתירה ואז מתגלה הבושה על פניו. וזה בחינת תקיה אחרונה בחינת ניתקע שופ בעיר ועם לא יחרדו היינו היראה והבושה שמתגלה על פניו על ידי הבנה יתירה שניתוסף לו על ידי התשובה שהוא בחינת שברים תרועה כנ"ל כי השופר הוא בחינת תפילין בחינ אם לבינה כי שופר הוא בחינת בינה עלמא דאתי כידוע וזה בחינת אז תבין יראת ה' (כמבואר שם עין שם היטב).
אות ג
וזה בחינת מה שאיתא בכוונת שתקיעה אחרונה הוא להמשיך המוחין לפנים. כי על ידי שברים תרועה שהם בחינת תשובה כנ"ל. על ידי זה נתוסף לו דעת והכרה בגדלתו יתברך כנ"ל. וזה בחינת תקיעה אחרונה שנכנסין המוחין היינו שנתוסף לו דעת כנ"ל. שזוכין לזה על ידי התעוררות התשובה שיש בשעת תקיעת שופר שזה בחינת שברים תרועה כנ"ל. ועל ידי זה זוכין להבנה יתירה כנ"ל. וזה חבינת תקיעה אחרונה בחינת כניסת מוחין לפנים כנ"ל ועל ידי זה נמשך בושה ויראה. וזה בחינת היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו וכו' בחינת תקיעה אחרונה כנ"ל.