ליקוטי הלכות אורח חיים חלק ג · פסח ה
הלכה ה
אות א
ענין יציאת מצרים בכל דור ודורובכל אדם וענין אכילת מצה על פיהמאמר בקרוב עלי מרעים לאכול אתבשרי בסימן ל"ו עיין שם כל המאמר. כי יש שבעים נפש בית יעקב בחינת שבעים פנים לתורה וכל נפש מישראל יש לו שורש בשבעים נפש הנ"ל כנגד זה יש שבעים אומות וכל אומה יש לה מדה ותאוה רעה היא מושרשת בהן ויש בתאוה הכלליות שכולת כל השבעים אומות והוא תאוות ניאוף שכום מושרשים ומשוקעים בזאת התאוה. וכל נפש מישראל קודם שיש לה איזה התגלות בתורה. מנסין ומצרפין את הנפש בגליות של שבעים אומות היינו בתאוותיהן הרעות ועיקר הנסיון הוא בתאוה הכלליות הנל שכשהנפש של ישראל נתנסה בזאת התאווה זהו בחינת גלות של שבעים אומות כנ"ל ואזי צועקת שבעים קלין כמו היולדת וכו' ואז כשמשבר זאת התאוה ועומד בנסיון זוכה אחר כך להוליד התגלות התורה. ובשביל זה משה רבינו עליו השלום שהוא כלל התורה היה פרוש מכל וכו' וכו' ובלעם כנגדו בקליפה היה משוקע וכו'. גם יוסף הוצרך לעמוד בנסיון וכו' כדי לזכות להתגלות התורה בחינת חכמה ובינה והתיקון של הרהור זנות שבאים לאדם שיאמר שמע וברוך שם. כדי לכלול נפשו בשנים עשר שבטי יה על ידי קריאת שמע שהיא בחינת מלכותא דשמיא שהיא בחינת ים שלמה שעומדת על שנים עשר בקר כו'. ומפריש את נפשו מנשמת ערב רב הבאים מאשה זונה שהיא שפחה היא טחול אמא דערב רב וכו' עיין שם אבל מי שהוא רגיל בהרהור של התאוה הכלליות הוא צריך גם להוריד דמעות בשעת קבלת עול מלכות שמים. כי הדמעות הם ממותרי המרה שחורה וכשמוריד דמעות נדחין המותרות וכו' היינו התאוות ניאוף הבאים מעכירת דמים של טחול שהיא מרה שחורה וכו' וכולל נשמתו במלכות שמים וכו' עיין שם.וזהו כלל גדול כי מפי עליון לא תצא כי אם אור פשוט אך לפי בחינת הכלי המקבל את האור כך נצטייר האור בתוכו אם הכלי הוא בשלימות אזי נצטייר בבחינת ברכה וכן להיפוך וכו'. כי אור הפשוט הבא מלעיל הוא בבחינת קמץ וסתים אך לפי בחינת הכלי המקבלים הוא בבחינת צירי שנצטייר האור לפי בחינת הכלי. ועל כן כתיב בבלעם הנה ברך לקחתי בקמץ וברך וכו' בצירי. כי אפילו הלקיחה שהיא אז בבחינת קמץ סתים היא בבחינת ברך ראיה לזה כי הוא היה רוצה להצטייר לפי בחינת הכלי שלו שהיא בחינת קללה ולא היה יכול להשיב וכו' וזהו בחינת ברך ולא אשיבנו ומפני שהיה בשעת לקיחה בבחינת ברך ומפני מה לפי שהעיד הכתוב עליהה שישראל נקראו שבטי י"ה וכו' ועיקר שלימות הכלי שהוא בחינת תפיסת המוחין שלו הוא פי תיקון הברית ואז יכול לקבל ולתפוס התורה של הצדיק כי נצטייר אצו האור לטובה ולברכה על ידי שלימות הכי שלו דהיינו תפיסת הממוחין שלו כפי תיקון הברית וכו' (עיין שם כל זה באר היטב).
וזה בחינת גלות מצרים. כי ידוע ומפורסם שעיקר גלות מצרים היה על פגם הברית שהוצרכו שבעים נפש של בית יעקב להתנסות ולהצטרף בגלות מצרים שהיא בחינת גלות של שבעים אומות כי גלות מצרים כולל כל הגליות של כל השבעים אומות (כמובא במדרש) שכל הגליות מכונים בשם מצרים וכו' (כמובא בדברי רבינו ז"ל). כי מצרים הם ערות הארץ שטופי זמה היינו כי הם בחינת הגלות הכולל כל שבעים אומות היינו בחינת התאוה הכלליות הנל שהיא תאוות ניאוף שהמצרים היו משוקעים בה ביותר. נמצא כששבעים נפשו"ת של בית יעקב באו בגלות מצרים זה בחינת גלות הנ"ל המבואר במאמר הנ"ל דהיינו גלות של כל נפש מישראל שצריך לבוא בגלות של שבעים אומות היינו בתאוה הכלליות הנ"ל שהיא בחינת גלות מצרים שהיו שטופי זמה וטבשביל זה גלות מצרים כולל כל הגליות מחמת שהיו משוקעים ביותר בתאוה הכלליות הנ"ל של שבעים אומות שזהו עיקר הגלות כנ"ל ועל כן גלות מצרים ויציאת מצרים היא בכל אדם ובכל זמן כי כל אחד מוכרח להתנסות בתאוה הכלליות הנ"ל שהיא בחינת גלות מצרים וכפי מה שזוכה לשבר התאוה הכלליות ולצאת מן הגלות של התאוה הכלליות של שבעים אומות זה בחינת יציאת מצרים. וכשהנפש של ישראל באה בגלות הנ"ל היא ראמת שבעים קלין כמו היולדת קודם הלידה. וזה בחנית ויצעקו בני ישראל אל ה' וישמע ה' את קולינו וכו' הנאמר בגלות מצרים שהיא בחינת גלות הנ"ל היינו בחינת הקלין הנ"ל שצועקת הנפש כשהיא באה בגלות הנ"ל. ועיקר גלות מצרים היה כדי לבוא להתגלות התורה. כי אחר כך זכו לקבלת התורה בהר סיני (וכנ"ל במאמר הנ"ל):
אות ב
ועיקר הגאולה היתה על ידי משה שהיה פרוש לגמרי מתאוה הנ"ל גם ישראל היו גדורין מן העריות במצרים ועל ידי זה זכו לגאולה אבל אף על פי כן איתא שעדיין לא היו כדאי להגאל לולי חסדיו יתברך כי המצרים היו אחוזים בהם כל כך עד שלא היה באפשר להם לצאת לולי חסדיו הגדולים ונפלאותיו הנוראים שעשה אז. ועיקר ההארה שבאה מלמעלה אז ביל פסח שעל ידי זה נגאלו נעשה שלא על ידינו כלל. (כמבואר בפרי עץ חיים) היינו כי מבואר במאמר הנ"ל שאור הבא מלמעלה הוא בבחינת קמיץ וסתים רק כל אח דכפי הכלי שלו כן זוכה לקבל האור או להיפך ח"ו. ומחמת שהיה עדיין קודם הקץ ולא היו עדיין כדאי לגאול. כי עדיין לא נגמרכיהם בשלימות שיהיו יכולים לקבל האור בבחינת מאורות מלא להגאל על ידי זה. כמו שכתוב ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וכו'. בדמיך זה בחנית גלות של התאוה כנ"ל שהיא באה מהדמים כנ"ל. כי אף על פי שהיו גדורין מן העריות כנ"ל. אף על פי כן עדיין לא נשלם לגמרי הצירףוף שלהם ועדיין לא נשלם כליהם לגמרי שיהיו ראויים ליגאהל. וכמבואר בכמה מקומות ובפסוקים. שעדיין לא היו כדא ליגאול כמו שכתוב ואת ערום ועריה וכו'. כי המצרים נתאחזו מאד בכליהם כי היו משוקעים במ"ט שערי טומאה כמובא. ומחמת זה אם היה נצטייר האור כפי הכלי כנהוג תמיד לא היו יכולים ליגאל כי היה נצטייר ח"ו להיפך מחמת שהכלי לא היה בשלימות מחמת טומאת מצרים שנתאחזה בהם. וזה היה הנס והפלא הגדול שעשה השם יתברך עמנו אז שהשם יתברך בעצמו ובכבודו ירד לגאול אותנו. כמו שכתוב ועברתי בארץ מצרים וכו'. היינו שלא התנהג עמנו בדרך הטבע דהיינו כמו שמתנהג תמיד שיורד אור פשוט מלמעלה ונצטייר למטה כפי בחינתה כלי של המקבל. רק הפליא חסדו ונפלאותיו עמנו אז ונמשיך האור מלמעלה בבחינת ברכה וטובה בבחינת הנה ברך לקחתי הנאמר למעלה שגם הלקיחה היא בבחינת ברך. וזה היה גם בעת יציאת מצרים שנצטייר האור למעלה בבחינת ברכה. ועל כן אף על פי ש שנתאחזהו טומאת מצרים בכליהם לא נצטייר האור להיפך ח"ו. מאחר שירד מלמעלה בבחינת ברכה טובה על ידי זה נגאלו. כי זאת ההארה הגדולה שבאה מלמעלה בבחינת ברכה וטובה הכניע טומאת מצרים ונטהרו כליהם על ידי זה ונגאלו:
אות ג
וזהו בחינת אתערותא דלעילא קודם אתערותא דלתתא שהיה ביציאת מצרים כנ"ל. (כמבואר בכתבים) כי תמיד צריכין לתקן מקודם הכלי שלו. וזה בחינת אתערותא דלתתא דהיינו שמקדש ומטהר עצמו ועל ידי זה מתקן הכלי שלו. וזהו בחינת אתערותא דלתתא ואחר כך יכול לקבל האור היורד מלמעלה שהוא בחינת אתערותא דלעילא. כי אז יכול לצייר האור לטוב וכו' כנ"ל. אבל עכשיו בשעת יציאת מצרים, לא היה אפשר להתנהג כן. מחמת שהיו המצרים אחוזים מאד בהם. ואם היה ממתין עד שיטהרו כליהם לגמרי כדי לקבל האור כנ"ל. לא היו יכולים ליגאול כלל. כי היו נאחזים בהם מאד. על כן הפליא השם יתברך עמנו ושידד המערכות. והתנהג עמנו שלא כדרך הטבע. והוריד האור העליון בבחינת ברכה מעלהמה. אף על פי שעדיין לא נטהר לגמרי הכלי שלהם ואדרבא על ידי זה נכנע ונתבטל טומאת מצרים ונטהר הכלי שלהם וזכו לגאולה:
אות ד
וזה שאמר בלעם לבלק הנה ברך לקחתי וברך לא אשיבנו שגם הלקיחה היה בבחינת ברך וכו' כנ"ל. וזהו שאמר אחר כך לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל וכו' ופירש רש"י אפילו כשהם חוטאים לפניו בעבירה אינו מדקדק אחריהם וכו'. היינו כשישראל חוטאין ח"ו ואז נתקלקל כליהם על ידי החטא ואז יהיה האור נצטייר ממילא ח"ו להיפך כנ"ל אבל השם יתברך אינו מדקדק עם ישראל ועושה עמהם לפנים משורת הדין וכשנכשלים בעבירה ח"ו. אזי הוא מוריד האור מלמעלה בחינת ברכה בבחינת הנה ברך לקחתי כדי שלא יצטייר האור להיפך ח"ו על ידי שנתקלקל כליהם ח"ו. וזהו ה'אלקיו עמו וכו' כי תמיד ה' אלקים עמם ומצייר כביכול בעצמו האור בבחינת ברכה וזהו בחינת ה' אלקים. כי ה' הוא בחינת אור פשוט אלקים הוא בחינת צירי בחינת ציור האור היינו שה' אלקים עמו. היינו שכביכול הוא בעצמו מצייר האור לטובה כדי שלא יצטייר ח"ו להיפך על ידי קלקול הכלי מחמת שנכשלו באיזה עבירה ח"ו וזה שאמר אחר כך אל מוציאם ממצרים וכו' ופירש רש"י שאמר לבלק אתה אמרת עם יצא ממצרים שיצאו מעצמם אל מוציאם ממצרים וכו' ופירש רש"י שאמר לבלק אתה אמרת עם יצא ממצרים שיצאו מעצמם אל מוציאם ממצרים השם יתברך הוציאם ולא יצאו מעצמם. היינו שבלק אמר שיצאו מעצמם. דהיינו כפי תיקון הכלי שלהם היה גאולתם. ועל כן אפשר לקדק אחריהם ולמצא בהם איזה פגם כדי להתאחז בהם ולקלקל כליהם כדי שיצטייר האור להיפך. אבל באמת לא כך הוא רק אל מוציאם ממצרים דהינו שהשם יתברך בעצמו הוציאם על ידי אתערותא דלעילא בלי אתערותא דלתתא כי לא המתין שיצטייר האור לפי בחינת הכלי שלהם שהיא בחינת אתערותא דלתתא רק אל מוציאם ממצרים שהוא בעצמו צייר האור לטובה והוריד האור מלמעלה בחינת ברכה כנ"ל. בבחינת הנה ברך לקחתי כנ"ל. ועל כן אי אפשר לקללם בשום און כיאי אפשר לצייר האור להיפך כנץל בבחינת וברך ולא אשיבנו כנ"ל וזה בחינת אריכת אפיים שהשם יתברך מאריך אף אולי ישוב. וזה בחינת מה שהוא יתברך פושט יד לקבל בתשובה והבא לטהר מסייעין לו. היינו כשאדם חוטא ח"ו ואם היה יורד האור כפי הכלי שלו. היה מצטייר האור להיפך בבחינת לא זכה וכו'. ואם כן איך אפשר לו לשוב. אבל השם יתברך מלא רחמים. ותשובה קדמה לעולם. והבא לטהר מסייעין לו. היינו שכל אדם כשבא לטהר ולשוב בתשובה. אז השם יתברך ממשיך עליו האור בבחינת ברכה מלמעלה כנ"ל. ועל ידי זה נטהר מטומאתו כנ"ל. וזוכה לשוב וזהו הסיוע דלעילא. כי כשזוכה לשוב מחטאיו זהו בחינת יציאת מצרים כידוע וכנ"ל וזהו בחינת אכילת מצה על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם שנאמר ויאפו את הבצק וכו' כי מצה הוא בחינת מוחין גדולים מאד הבאים מלמעלה כי מצה הו בצק שאין מניחים אותו להחמיץ רק אופין אותו מיד בעת שהוא מצה קודם שבא לידי חימוץ היינו בחינת הנ"ל בחינתה אור הבא מלמעלה שהוא קמיץ וסתים שהוא אור פשוט שמצטייר תמיד כפי בחינת הכלי כנ"ל ועכשיו נצטייר מיד למעלה קודם שירד להצטייר למטה כפי הכלי:
אות ה
וזה מצה שהוא בחינת אור גדול מאד שממהרין לאפות מיד כי נצטייר האור מיד מלמעלה קודם שבא לידי חימוץ. כי חמץ הוא בחינת ציור ששם יש שני בחינות זכה נעשכה לו סם חיים לא זכה וכו'. כי חמץ הוא בחינת עץ הדעת טוב וע שיש בו שני כוחות כנ"ל כי חמץ הוא בחינת ציור שמתחיל התחמץ ולהצטייר כמו שאמרו רז"ל סימני חמץ כקרני חגבים אבל מצה הוא בחינת שאופין ומציירין האור הפשוט בבחינת ברכה קודם שמגיע לכלל חימוץ להצטייר למטה:
אות ו
ועל כן תמיד בכל השנה יכולין לאכול חמץ כי יכולין גם למטה לצייר האור לטובה ולברכה על ידי מצוות התורה וזה בחינת עשר מצות הנהוגות בפת הכל כדי לצייר השפע לברכה:כי האכילה בחינת שפע בחינת מוחין כמבוא וזה בחינת מתנות כהונה תרומה ומעשרות כי צריכין ליתן תרומה לכהן כדי להוציא הדגן מן הקללה שנתקללה האדמה על ידי חטא אדם הראשון כמו שכתוב ארורה האדמה וכו' ועלכ ן צריכין ליתן תרומה לכהן כי הכהן יכול להמשיך האור הפשוט הבא מלמעלה שהוא בחינת קמיץ וסתים בחינת וקמץ הכהן ולציירו לברכה כי הכהנים בבחינת שמירת הברית שעל ידי זה הכלי בשלימות כמו שכתו בוריתך ינצוור וכמו שכתוב ברית כהונת עולם וזה בחנית ברכת כהנים אצל שים שלום כי הכהנים שהם בבחינת וקמץ הכהן הם ממשיכין האור הבא מעלהמה שהוא קמץ וסתים ומציירין אותו לברכה על ידי ברכת כהנים והעיקר הוא על ידי הכלי שלהם שהוא בשלימות מחמת שהם בחינת שמירת הברית כ"ל כי אצל הכהנים יש מצוות בקדושת הברית יותר מישראל כמו שכתוב קדושם יהיו אשה זונה וכו' לא יקחו וכו'. ועל כן ברכת כהנים אצל שים שלום ועיקר ברכתם מסיימת בשלום כמו שכתוב וישם לך שלום כי שלום הוא כלי מחזיק ברכה כמו שאמרו רז"ל לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק בררה לישראל אלא השלום. ועל כן על ידדו ממשיכין הכהנים האור הבא מלמעלה שהוא קמיץ וסתים בחינת וקמץ הכהן. הם ממשיכין אותו האור ומציירין אותו לברכה על ידי השלום שהוא בחינת הכלי בשלימות כנ"ל. כי שלום הוא בחינת שמירת הברית בחינת הנני נתן לו את בריתי שלום:
אות ז
טועל כן מבקשין על החלום בשעת ברכת כהנים שיתהפך מרעה לטובה. כי כל החלומות הולכין אחר הפה. כי החלום הוא שמראין לו שיורד עליו איזה דבר לטובה או להיפך ח"ו ועלכ ן עיקר החלום כפי המחשבה שבמוח כמו שכתוב חזוי ראשך על משכבך סליקו. היינו כי תיקון המחשבה והמוחין שלו שהוא הכלי שלו. כמו כן יורד האור עליו לטוב וכו' כנ"ל וכמו כן מראין לו בחלום. ומחמת שעדיין לא נמשך הדבר למטה רק שמראין לו בחלום. על כן כל החלומות הולכין אחר הפה כי עיקר הכלי נגמר על ידי הפה ששם התגלות המוחין בבחנת מפיו דעת ותבונה ושם עיקר גמר בחינת הכלי ועל כן על ידי הפה שהוא בחינת הכלי על ידי זה יכולן לצייר האור כרצונו לטוב או להיפך ועל כן כל החלומות הולכין אחר הפה ועל כן מבקשין על החלום בשעת ברכת כהנים. כי אז מציירין האור לטובה כנ" ועל כן אז יכולין להפוך החלום מרעה לטובה על ידי הכהנים שמברכין אז וממשיכין האור מלמעלה ומצירין אותו לטובה ולברכה על ידי תיקון הכלי על ידי בחינת שלום כלי מחזיק ברכה כנ"ל. וזה שמבקשין בברכת המפיל ואל יבהלוני רעיוני וחלומות רעים וכו' ותהא מטתי שלימה וכו' מטה שלימה זה בחינת תיקון הברית בחינת מטתו של יעקב שיצאו ממנה שנים עשר שבטי י"ה שהם בחינת מטה שלימה כמובא בפירוש רש"י ושנים עשר שבטים הם בחינת תיקון הברית (כמבואר במאמר הנ"ל) ועל ידי זה הכלי בשלימות כנ"ל. ואז החלומות יושבים כנ"ל. וזה ואל יבהלוני רעיוני וחלומות וכו' ותהא מטתי שלימה כנ"ל. וזה בחינת שמזכירין בתפלה שמתפללין על החלום בשעת ברכת כהנים את הפיכת קללת בלעם הרשע מקללה לברכה כי זהו בחינת תיקון החלום שמציירין האור לברכה בבחינת הנה ברך לקחתי וכו' כנ"ל:
אות ח
וזה בחינת מתנות כהונה תרומות ומעשרות. כדי להוציא הדגן מן הקללה כנ"ל על ידי הכהן שהוא בחינת וקמץ הכהן שהוא יכול להמשיך האור הבא מלמעלה שהוא קמיץ וסתים ולציירו לברכה כנ"ל. וזהו בחינת תרומה לכהן ומעשר ללוי. כי כהן הוא בחינת וקמץ הכהן היינו האור הפשוט שהוא קמץ וסתים והלוי הוא בחינת צירי כידוע. כי כהן לוי ישראל הם בחינת חב"ד שנמצא שלוי הוא בחינת בינה שהוא בחינת צירי כמבוא. ועל כן נותנין תרומה לכהן כדי להרים התבואה לשרשו שהוא אור פשוט בחינת וקמץ הכהן כנ"ל. ואזי ממילא יוצאה מהקללה מאחר שהרימה לשורשו שהוא אור פשוט ואחר כך נותנין מעשר ללוי שהוא בחינת צירי כדי שיצטייר האור והשפע לטובה ולברכה. וזהו בחינת חלה לכהן שנותנין אחר כך לכהן מן העיסה כי אחר כך כשנעשה עיסה ואזי מתחיל העיסה להצטייר ולהתחמץ על כן צריכין ליתן שנית מתנה לכהן דהיינו חלה שהיא גם כן תרומה כדי להרים עוד הפעם את העיסה לשורשה לבחינת וקמץ הכהן כדי שיצטייר האור לברכה. כי בעת שנעשה עיסה יוכל הסטרא אחרא לחזור ולהתעורר ח"ו כי הם בחינת חמץ ושאור שאחיזתם בעת שנעשה עיסה דייקא. כי אז עיקר הציור של השפע שבא מלמעלה כי כל זמן שלא נעשה מהתבואה עיסה.עדין לא נגמר מעלתה. ויקר הגמר בעת שנעשה פת דהיינו משנתגלגלה העיסה ועל כן אז עיקר התעוררותם של הסטרא אחרא כי הם מתעוררים אז דייקא בעת שמצטייר האור כדי לציירו ח"ו להיפך כנ"ל. ועל כן אז נתעורר חמץ ושאור שהם בחינת ציור בחינת סימני חמץ כקרני חגבים שזהו בחינת ציור האור כידוע למבין ועל כן אנו חוזרין ונותנין מתנות כהונה דהיינו חלה לכהן כדי להרים הכל לשורשו לבחינת וקמץ הכהן כדי שעל ידי זה יומשיך האור למלמעלה ויצטייר בבחינת ברכה כי הכהנים יכולין המשיך האור הפשוט מלמעלה ולציירו לברכה זהו בחינת ברכת כהנים כנ"ל. וזה שכתבו אצל חלה להניח ברכה אל ביתך להניח ברכה דייקא כנ"ל וזהו בחינת ברכה תחיה וסוף שמברכין על כל דבר הכל כדי לצייר האור והשפע שהוא החיות שיש באותו דבר שנהנה ממנו לציירו לברכה ועל כן צריכין לברך תחילה וסוף כי בתחילה צריכין לברך קודם האכילה כדי שיצטייר האור הנמשך מלמעלה שהוא החיות של אותו הדבר שיצטייר לברכה. ואחכ כך אחר האכילה שאז נתפשט רוחניות המאכל לתוך המוחין ונתוסף לו חכמה ודעת כעל ידיה אכילה וכל אחד מקבל חיות ומוחין מהאכילה כפי הכלי שלו כי אצל הצדיק נתוסף חכמה ודעת על ידי האכילה ולהיפך אצל הרשע נתוסף כסילות על ידי האכילה ואף על פי ששניהם אוכלים בקערה אחת כי הכל כפי הכלי. כי כחיות האכילה נמשך ונצטייר אצל כל אחד כפי הכלי שלו כי תפיסת המוחין שלו לטוב או להיפך ח"ו ועל כן אחר האכילה אז מתחיל המאכל להתברר ונמשך הטוב והמובחר אל המוח ונצטייר שם במוחו כפי תיקון הכלי שלו על כן צריכין לברך אחר המזון כדי שיצטייר האור לברכה בעת שנמשך החיות מהאכילה אל המוח שהוא בחינת הכלי כנ"ל:וזהו בחינת ברכת המזון וזהו בחינת ברכת הטוב והמטיב שאומרים בברכת המזון ואומרים שלשה הטבות כדי שיצטייר האור לטובה ולברכה:
אות ט
והנה כל זה הוא בכל השנה אנו עוסקים תמיד לצייר האור לברכה על ידי התורה והמצוות. אבל עכשיו בעשת יצירת מצרים קודם קבלת התורה ולא היו יכולים לתקן הכליהם בשלימות בעצמם מחמת טומאת מצרים וכנ"ל. על כן אין אנו יכולים לאכול חמץ שהוא בחינת ציור דהיינו שמציירין האור כפי בחינותינו כפי תיקון הכשלים שלנו כי בהכלים נתאחזו המצרים כנ"ל ויצטייר האור ח"ו להיפך ועל כן החמץ אסור בבל יראה ובל ימצא כי אז החמץ הוא בחינת קללה וכנ"ל. ועל כן אנו מוכרחים לאכול מצה שהוא בחינת חזון כי אין ממתינים עד שיצטייר האור למטה וכנ"ל. רק שנמשך מלמעלה האור בבחינת ברכה בבחינת הנה ברך לקחתיוזהו בחינת מצה שנאפה מיד קודם שבא לידי חימוץ דשהוא בחינת ציור הנעשה למטה כי עכשיו מקבלין האור מלמעלה בבחינת ברכה שזהו בחינת מצה שאפה מיד וכנ"ל.
אות י
וזה בחינת ד' כוסות של יין כי יין ניתן בשבעים אותיות כמו שאמרו רז"ל כי כשמכניעין התאוה הכלליות וזוכין לצאת מהגלות של שבעים אומות שהוא התאוה נ"ל שזהו בחינת יציאת מצרים אזי זוכין להתגלותה תרוה שהוא בחינת שבעים פנים לתורה כנ"ל ואזי יכולין לשתות יין שהוא בגימטריא שבעין וזוכין על ידו לסודות התורה בבחינת נכנסת יין יצא סוד. ועל כן היין יש בו שני כחות שיש להתורה זכה נעשה לו סם חיים וכו' כמו שאמרו רז"ל על יין זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש. כי הכל כפי הכלי כפי תפיסת המוחין שלו. ומי שזוכה דהיינו שהכלי שלו בשלימות על ידי שמירת הברית. אז יכוול לשתות יין מאחר שכבר הכניע הרע של שבעים אומות. ועל כן יכול על ידי היין לזכות להתגלות התורה בחינת שבעים פנים לתורה כנ"ל וזה בחינת זכה נעשה ראש דהיינו בחינת ראש ומוחין דהיינו שזוכה למוחין חדשים בחינת התגלות התורה כנ"ל כמו שאמרו רז"ל אגברו חמרא אדרדקי כי היכי דלימרו אבל לא זכה נעשה רש ואין עני אלא מן הדעת כי מאחר שלא זכה ואין הכלי שלו בשלימות על כן נתוסף לו טפשו"ת כי נעשה לו סם מות ח"ו כנץל כי עיקר תיקון היין הוא כפי תיקון הברית כמו שאמרו רז"ל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין היינו כשיש פגם הברית אזי צריכין לפרוש מן היין. כי אי אפשר לשתות יין כי אם כשתיקן הברית וזכה לצאת מן גלות מרים דהיינו מהתאוה רעה של שבעים אומין שהיא תאוות ניאוף ואז יכול לשתות יין שהוא בגימטריא שבעים ולזכות על ידו להתגלות התורה כנ"ל. ועל כן בפסח בעת יציאת מצרים מצוה לשתות יין כנ"ל וזה בחינת ארבע כוסותכ נגד ד' לשונת של גאולה כנגד ד' מחנות השכינה שהם בחינת ד' דגלים שהם שנים עשר שבטי י"ה שהם כנגד שנים עשר בקר שמלכות דקדושה עומד עליהם אשר שלשה פונים צפונה ושלשה נגבה וכו'. מכוון כמו הד' דגלים שהיו הולכים גם כם ד' רוחות בדרום וצפון ומזרח ומערב. ועיקר תיקון הברית הוא על ידי שנים עשר שבטי י"ה שזהו בחינת שמע וברוך שם. (כמבואר לעיל במאמר הנ"ל). וזהו בחינת ד' כוסות של יין שהם בבחינת תיקון הברית ועל כן הם ד' כוסות כנגד ד' דגלים שהם כנגד ד' רוחות העולם בחינת שנים עשר בקר שלשה פונים וכו' שעיקר תיקון הברית על ידי זה כנ"ל.
אות יא
וזה בחינת אכילת מרור זה רמז למה שכתב שם רבינו במאמר הנ"ל שעיקר התאוה היא באה מעכירת דמים הבאים מטחול שהיא מרה שחורה. ועל כן צריכין להוריד דמעות בשעת קבלת עול מלכות שמים כדי לצאת מהרהורים הנ"ל מי שרגיל בהם ח"ו עיין שם וזה בחינת מרור זכר לוימררו את חייהם היינו בחינת התאוה הנ"ל שהוא בחינת מרה שחורה ועל כן אוכלים עכשיו המרור כדי להמתיק ולהכניע ולשבר המרירות התאוה כנ"ל כי מטבילין את המרור בחרוסת שהוא בחינת ח"ס רו"ת כמובא בכוונות חס רות זה בחינת מלכות דקדושה אשר יראת ה'. כי רות היא בחינת אשה יראת ה'ש יצא ממנה דוד שהוא בחינת מלכות דקדושה וזהו חס בגימטריא כחיים כמובא בחינת אשה יראת ה' שעליה נאמר אה חיים עם האשה אשר אהבת. וזהו בחינת תיקון הברית כנ"ל כי מלכות דקדושה בחינת אשר יראת ה'ה וא בחינת תיקון הברית כנ"ל. וזהו שמטבילין המרור בחרוסת להכניע בחינת מרה שחורה בחינת התאוה הנ"ל. על ידי בחינת מלכות דקדושה וכנ"ל.
אות יב
וזה בחינת שביעי של פסח בחיקת קריעת ים סוף. כי הים נקרע לשנים עשר קרעים. כמו שכתוב לגוזר ים סוף לגזרים כנגד שנים עשר שבטי י"ה. כי הרהורים הבאים על האדם הם בחינת מצולות ים כמובא והתיון של הרהורים הם שמע וברוך שם שיש בהם י"ב תיבות כנגד שנים עשר שבטי י"ה כנ"ל. ועל כן כשרדפו מצרים אחריהם והשיגו אום חונים על הים. זה בחינת שתאוה הנ"ל שהיא בחינת גלות של שבעים אומין בחינת גלות מצרים. רודפים אחר האדם בפרט בעת שבורח ממנה שאז מתגברת ביורת כידוע ואז מתגברים מצולות ים על האדם דהיינו בחינת הרהורים כנ"ל. וכל זה מחמת שיצאו קודם הקץ כי עדיין לא היו כדאי לצאת כנ"ל ועל כן רודפים אחרי האדם ורוצים להתגבר עליו בחינת מצולות ים. שהם ההרהורים כנ"ל. והתיקון של ההרהורים שהם בחינת מצולות ים היא בחינת שלמה מלכותא דשמיר שהוא בחינת שמע וברוך שם כנ"ל (וכמבואר במאמר הנ"ל) כי ים של שלמה עומד על שנים עשר בקר שהם י"ב שבטי י"ה. וזה בחינת קריעת ים סוף שנבקע הים לשנים עשר גזרים כנגד י"ב שבטי י"ה. שעליהם עומד הים דקדושה בחינת ים של שלמה ואז נתגרשו ונתבטלו המים הזדונים בחינת מצולות ים ויבואו בני ישראל בתוך הים דקדושה ביבשה. כי המים הזדונים מצולות ים בחינת הרהורים כ"ל שרוצים להתגבר על ים דקדושה דהיינו על ים החכמה כי עיקר אחיתם בדעת האדם שהיא בחינת ים החכמה כי כל ההרהורים והמחשבות הם בתוך הדעת והמוח. ועכשיו נתגרשו ונתבטלו כל מצולות ים הנ"ל ונשאר הים דקדושה עומד על שנים עשר שבטי י"ה. וזה בחינת קריעת ים סוף לשנים עשר גזרים כנ"ל. ועיקר קריעת ים סוף היה על ידי בחינת יוסף שהוא בחינת שמירת הברית כמו שכתוב הים ראה וינוס וינס ויצא החוצה כמובא. כי עיקר בחינת קריעת ים סוף היא על ידי בחינת שמירת הברית כ"ל. זשהוא בחינת ים של שלמה שעומד על י"ב שבטי יה כנ"ל (כמבואר היטב במאמר הנ"ל) ועל ידי בחינת יוסף שמירת הברית בחינת וינס החוצה על ידי זה הים ראה וינס זה בחינת מפני שרי גבירתי אנכי בורחת המובא שם במאמר הנ"ל כי ההרהורים הנ"ל שהם בחינת מצולות ים בחינת מלכות הרשעה הם בורחים מלפני בחינת יוסף מלפני י"ב שבטי י"ה. ואזי נבקע הים כי נשר הים עומד על י"ב שבטי י"ה ואזי יכולים י"ב שבטי י"ה לעבור בו ביבשה. כי הולכים ועוברים בתוך ים החכמה בלי מונע מהמצולות ים ועל כן בשעה שעברו על הים נתגלה להם ים החכמה כמו שאמרו רז"ל ראתה שפחה על הים וכו'. כי נכנע שפחה בישא אמא דערב רב מלכות הרשעה תאוה הנ"ל. ואז גם מדריגות התחונות מאד של ישראל אפילו השפחה של ישראל הכל נכלל בקדושה מאחר שנתבטל שפחה בישא וכו' כנ"ל. ול ועל כן ראתה שפחה דייקא על הים וכו'. כל זה ביום ששי לספיר וכו' אף על פי שבליל פסח נמשך אעליהם הארה גדולה וכו'כ נ"ל אבל אחר כך אחר יום ראשון חוזרים לילך מדרגא לדרגא על ידי ספירת העומר (כמבואר בכוונות). היינו אף על פי שבליל פסח נמשך עליהם האור מלמעלה בבחינת ברך כנ"ל. אף על פי שעדיין לא תיקנו כליהם בשלימות. אף על פי כן אחר כך נסתלק בחינת הארה זו והם צריכים לקבל האור בהדרגה דהיינו כפי תיקון כליהם בימי הספירה כן זוכין לקבל האור הדעת דהיינו התורה הקדושה ביום החמשים שהוא חג השבועות.
אות יג
וזה בחינת מ"ט ימי הספירה כנגד מ"ט אותיות שיש בקבלת עול מלכות שמים בשמע וברוך שם שהם כנגד מ"ט אותיות שיש בשמות י"ב שבטי י"ה. ועל ידי הספירה של אלו הימים שהם בחינת כלים כי הימים הם בחינת כלים ומדות על ידי זה יוצאין מטומאה לטהרה ומתקנין הימים והכלים כדי לזכות לקבל האור התורה בשבועות בבחינתב רכה על ידי תיקון הכלים כנ"ל. ועל כן ביום ששי לספירה שהוא בחינת יוסף בחינת שמירת הברית אז נבקע הים לי"ב גזרים כנגד י"ב שבטי יה שהם בחינת תקון הברית וכו' כנ"ל.
אות יד
ועל כן אחר ז' ימי הפסח הותר החמץ באכילה. וכמובא בזוהר משל לבן מלך. כי אחר שקיבלו מצה אסוותא יכולים לאכול חמץ עיין שם. כי בתחילה הוכרחו לאכול רק מצה שהוא בחינת האור הנמשך מלמעלה בבחינת ברכה שלא על ידינו. בבחינת הנה ברך לקחתי כנ"ל. ועל ידי זה יצאו מצרים מטומאה לטהרה וזכו לבחינת תיקון הברית ונתתקנו כליהם על ידי זה ואחר כך בו' ימי הספירה נתתקנו גם כן כליהם קצת וזכו לבחינת קריעת ים סוף לי"ב גזרים שכל זה הוא בחינת תיקון הברית כנ"ל. ואזי נתתקנו כליהם ויכולים לצייר האור בבחינת ברכה ואז יכולים לאכול חמץ שהוא בחינת ציור כנ"ל. כי אז יכולים ישראל לצייר האור לברכה על ידי תיקון כליהם ועל כן יכולים לאכול חמץ כנ"ל. ועל כן בשבועות מקריבין שתי הלחם מחמץ דיקיא כי אז אנו מציירין האור לברכה ומקבלין התורה הקדושה בבחינתב רכה על ידי תיקון הכלים במ"ט יממי הספירה כנ"ל ועל כן מקריבין אז חמץ דייקא שהוא בחינת ציור האור לברכה על ידי תיקון הכלים במ"ט ימי הספירה כנ"ל. ברוך ה' לעולם אמן ואמן:
אות טו
ועל כן אוכלין מצה שבעת ימים כי כל יום כלול מעשרה והם כנגד שבעים קלין כנגד גלות של שבעים אומות שזכו לצאת ממנו שזהו בחינת יציאת מצרים וכל אלו השבעת ימים צריכין לאכול מצה שהוא בחינת האור הנמשך מלמעלה בבחינת ברכה כדי להכניע הגלות של שבעים אומין כנ"ל ולזכות לבחינת שבעים פנים לתורה כנ"ל. (ועיין היטב כל המאמר הנל המתחיל בקרוב עלי מרעים מרישא לסיפא ואז מבוארים כל אלו הדברים על נכון).