ליקוטי הלכות אורח חיים חלק ג · פסח ב
הלכה ב
אות א
ענין מצה על פי מה שכתב רבינו נ"י שהשמחה היא רפואה לכל החולאות. כי כל החולאת באין מן קלקול השמחה. כי עשרה מיני דפיקין מקבלין חיות מן עשרה מיני נגינה שהם בחינת השמחה עיין שם. גם כתב על פסוק ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה. שעיקר שלימות השמחה כשמכריחין ותופסין גם היגון ואנחה לתוך השמחה. שגם היגון ואנחה בעצמו יתהפך לשמחה. כי כשאדם שמח אזי היגון ואנחה עומד מן הצד כי בשעת שמחה בוודאי אין לו יגון ואנהח. אבל שלימות השמחה לחטוף דייקא את היגון ואנח לתוך השמחה שגם היגון ואנחה יהיה שמח להפוך כל היגונות והאנחות לשמחה כדי שיהיה נעשה היגון ואנחה מרכבה לקדושה עיין שם היטב:
והנה גאולת מצרים עיקרה על ידי שמחה. כי שמחה הוא עולם החירות כמו שכתוב כי בשמחה תצאו (וכמו שכתב רבינו נ"י). ועיקר הגלות על ידי עצבות שהוא גלות השכינה כביכול והגאולה על ידי שמחה כנ"ל. בפרט גלות מצרים שהיה על חטא אדם הראשון שחטא בעץ הדעת ופגם בניצוצי קרי ונאמר לו בעצבון תאכלנה והוכרחו ישראל להצטרף במצרים לתקן פגם הקרי של אדם הראשון (כמו שכתוב בכתבי האר"י ז"ל). ועיקר התיקון על ידי שמחה דהיינו עשרה מיני נגינה כמו שגילה אדמו"ר נ"י לומר עשרה קפיטיל תהלים הידועים הם בחינת עשרה מיני נגינה שהם תיקון על פגם המקרה רחמנא ליצלן. כי השמחה הוא היפוך יללה שעל ידה הפגם של המקרה רחמנא ליצלן. ועיקר השמחה יכולין להמשיך על ידי אכילה בקדושה כי חיות האדם הוא על ידי האכילה נמצא שעשרה מיני דפיקין שהם החיות האדם מקלבין כח וחיות מן האכילה על כן צריך שיהיה האכילה בבחינת שמחה. כדי שיהיה נמשך חיות מן השמחה שהיא בחינת עשרה מיני נגינה לתוםך העשרה מיני דפיקין על ידי האכילה שעלידה המשכת חיות האדם כנ"ל. וזה בחינת לך אכול בשמחה לחמך. כי צריך שיהיה אכילתו בבחינת שמחה כנל. וכמו שכתוב לאכול ולשתות ולשמוח. כי עיקר השמחה נמשכת על ידי אכילה ושתיה כמובא. ועל כן ביציאת מצריםש היה הגאולה על ידי שמחה שהיא תיקון הגלות שהיה על פגם הקרי כנ"ל. על כן נצטוו ישראל על אכילה בקדושה בבחינת שמחה. וזהו מצוות אכילת מצה כי מצה בחינת שמחה (כמובא במאמר בחצוצרות סימן ה') שמצה מרמז על תיקון המוח שצריך לשמור המוח מחמץ שלא יחמיץ את מוחו במחשבות והרהורים וכו' (עיין שם היטב). ועל ידי זה יוכל שיהיה קולו נעשה רעמים. שעל ידי זה זוכין לשמחה. (כמבואר שם עיין שם). וזהו בחינת שנקרא המצה לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה היינו בחנית הקולות שצועגין על המצה בסיפור ההגדה. להורות שעל ידי המצה יכולים לצעור אל ה' כמו שכתוב ונצערק אל ה' אלקינו. היינו כי על ידי המצה יכולין לצעוק ולהתפלל אל ה'. כי קולו יהיה נעשה רעמים ואזי יוכל לכוין בתפילתו כי הלב ישמע דבוריו (כמבואר שם עיין שם). ועל ידי זה זוכין לשמחה כנ"ל וזהו בחינת מצוות אכילת מצה כדי לזכות לשמחה על ידי אכילה קדושה כזו דהיינו מצה כנ"ל. ולהיפוך חמץ ושאור שהם ס"מ ולילית בחינת יגון ואנחה כמובא לא יראה ולא ימצא. כי אזי צריכין לשמחה דייקא כנ"ל (זה שכתוב בזוהר שמצה אסוותא). כי השמחה היא רפואה לכל החולאת כנ"ל כי השמהח היא בחינת עשרה מיני נגינה שהן מחיין עשרה מיני דפיקין כנ"ל ועל זה מרמז מצה כי החילוק שין חמץ למצה הוא רק בה' כמובא. כי מצה בה' והה' הוא בחינת דלית יוד בבחינת הא לחמא עניא ד"י אכלו אבהתנא כמובא בכוונות. וד"י היינו דלת יו"ד. היא בחנית שיר פשוט כפול משולש מרובע. ועשרה מיני נגינה שזהו בחינת ה' הינו דלת יוד כמבוא נמצא שמצה היא בחינת שמחה בחינת עשה מיני נגינה שעל ידי זה הגאולה והחירות ותיקון קרי שזה היה סוד יציאת מצרים כנ"ל. וזהו שבשבועות מצוה להביא שתי הלחם מחמץ דייקא. כי בפסח בשעת יציאת מצרים קודם מתן תורה ואזי עדיין היה קצת כח ואחיהה להסטרא אחרא. ועל כן הוצרכו לצאת בחפזון כי עדיין לא נכנעת מכל וכל רק לפי שעה כמובא. על כן אז צריכין לברוח מן היגון ואנחה שהם בחינת חמץ ושאור ואסורים בבל יראה ובל ימצא לבל יתערבו היגון ואנחה ח"ו בתוך שמחתינו ויבלבלו השמחה ח"ו. ועל כן צריכין לאכול רק מצה ולא חמץ כנ"ל אבל בשבועות שאז מתן תורה ואז השמחה בשלימות כמו שכתוב ביום חתונתו ובים שמחת לבו ואז הסטרא אחרא נכנעת לגמרי מכל וכל כי ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. ועל כן אזי בשבועות מצוה עלינו להביא שתי הלחם לקרבן מחמץ דייקא כדי לתפוס את היגון ואנחה שהוא בחינת חמץ שיתהפך לשמחה וקדושה בבחינת שון ושמחה ישיגו וכו' כנ"ל. ועל כן לעתיד לבא שאז תגדל השמחה מאד אזי כל הקרבנות בטלין חוץ מקרבן תודה. כי בתדוה היה חמץ ומצה ראמז שהשמחה בשלימות שתופסת גם את היגן ואנחה לתוך השמחה כנ"ל. וזה יהיה לעתיד. כי אזי נאמר כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי אז יהיה הסטרא אחרא נכנעת לגמרי ותתהפך לקדושה כמו שכתוב אז האהפוך אל עמים וכו'. ועל כן אזי עיקר החשיבות קרבן תודה שיש בו חמץ דייקא. היינו שתוספין גם את החמץ שהוא בחינת יגון וכו' לתוך שמחת הקדושה כנ"ל וכן שבועות שהוא רק יום אחד ומרמז על עולם הבא כמובא. על כן היו מביאין בו קרבן מחמץ דייקא כדי לחטוף ולתפוס את היגון לתוך השמחה להפוך מיגון לשמחה שזה עיקר שלימות השמחה כנ"ל:
וזה בחנית עשר מצוות הנוהגות בפת ועשר תיבות בברכת המוציא. כי בכל השנה החמץ מותר כמבוא בזוהר מאחר שכבר קבלו אסוותא בפסח וכו'. אך נצטווינו עשר מצות בפת כדי להמשיך על ידם בחינת עשרה מיני נגינה בחינת שמחה על ידי האכילה כי האכילה צריכה להיות בקדושה בבחינת שמחה כ"ל. כי אף על פי שאוכלים חמץ. אף על פי כן כבר הותר ונתתקן על ידי אכילת מצה אסוותא בימי הפסח (כמו שכתוב בזוהר כנ"ל). ואזי נמשך השמחה על ידי עשר מצות ועשר יבות שבברכת המוציא כנ"ל. כי האכילה היא תיקון חטא אדם הראשון שפגם בניצוצי קרי שעל ידי זה נתערב טוב ורע ועל ידי האכילה מבררים בירורים ונתתקן. ועל כן צריכין שיהיה האכילה בבחינת שמחה בבחינת עשרה מיני נגינה שהם התיקון על זה כנ"ל:
ובשביל זה הפת חשוב שפוטר כל הדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה (כמו שכתוב בשולחן ערוך הלכות סעודה). כי עיקר הבירור של המאכלים הוא על ידי הברכה כידוע. והברכה שמברכין היא בבחינת ניגונים בחינת שמחה בבחינת ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה. עשירות הוא היפך העצבות בבחינת איזה עשיר השמחה בחלקו. כי על ידי הברכה נעשים נגונים שהם בחינת שמחה כנ"ל. כי איתא בדברי רבינו נ"י שהנגונים נעשין על ידי שמלקטין ומקבצין הנקודות טובות שמתוך הרוח נכאה שהיא בחינת עצבות בחינת הסטרא אחרא ועל ידי זה נעשין נגונים כמבואר היטב במאמר ויהי מקץ (בסימן נ"ד) ומובא גם כן על פסוק אזמרה לאלקי בעודי (בסימן רפ"ב) עיין שם. ועל כן על ידי הברכה שעל ידה מבררין בירורים ומלקטין ומקבצין הנקודות טובות דהיינו הניצוצות הקדושים שנתפזרו בתוך המאכל על ידי חטא אדם הראשון שפגם בטאיפות קרי כנ"ל. ועל ידי שמלקטין ומאספין הנקודות טובות מתוך הפסולת והסטרא אחרא על ידי זה נעשין נגונים כנ"ל. ועל כן הפת שיש בו עשר מצות ועשר תיבות בברכת המוציא שהם כנגד עשרה מיני נגינה כנ"ל. נמצא שהפת כלול מכל הברכות של שאר המאכלים כי הפת כולל כל עשה מיני נגינה שהיא כלליות הברכות שהם בחינת נגונים כנ"ל. ועל כן ברכת הפת פוטר כל המאכלים הבאים מחמת הסעודה כנ"ל ועל כן צריך ליזהר ביותר בפירורי הפת ואיתא בזוהר מאן דזריק פירורין דנהמא עניות קא רדיף אבתרא. כמו שכתוב מאן דזריק פירורין דמוחא כי פרירורין דנהמא הם בבחינת פירורין דמוחין כי הם בחינת תיקון ובירור הנצוצות שנלו על ידי פגם פירורין דמוחא כנ"ל. ועל כן הזוהר משוה אותם יחד. כי הפת כולל בחינת עשרה מיני נגינה שהם תיקון קרי כנ"ל כמבואר בדברי רבינו נ"י בענין העשרה קפיטיל תהלים שתיקן רבינו נ"י לאומרם בשביל תיקון הנ"ל:
א"ח