ליקוטי הלכות אורח חיים חלק ג · ענין שבת ויום טוב ב
הלכה ב
אות א
ביום טוב אסורין כל המלאכות חוץ אוכלנפש ואין בין יום טוב לשבת רק אוכלנפש בלבד. כמו שכתוב אך אשר יאכל לכלנפש הוא לבדו יעשה לכם. על פי המאמרמי האיש החפץ חיים בסימן ל"ג עיין שםהיטב כל המאמר.
והנה יש שני מיני ימים ימי טוב. וימי רע. כמו שכתוב ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה וכו' היינו שצריך להסתכל היטב היטב בתוך הימי רע ואז ימצא שם גם כן את השם יתברך כי מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה. ואפילו בכל לשונות הגוים ובכל המדריגות התחתונות יכולין למצוא אלקותו יתברך שם כי כולם מקבלין חיות ממנו יתברך כמו שכתוב ואתה מחיה את כולם. ק שהחיות הוא בצמצום גדול כדי חיונו לבד והצדיק שכופה את יצרו הוא יכול למצוא אלקותו יתברך אפילו בלשונות הגוים וכו' ועיין שם היטב. ועל ידי זה זוכה לאור אהבה שבדעת. כי יש שני מיני אהבות אחת אהבה שהיא בימים. ויש אהבה שהוא למעלה מהזמן והמדות היינו אהבה שבדעת שהוא האהבה שהיה בין ישראל לאביהם שבשמים בעת שהיו עדיין בכח בדעתו כביכול שאי אפשר לנו להשיג אור האהבה שבדעת וכו' עיין שם. וכל אדם יכול לטעום אור האהבה הזאת אפילו עכשיו בזמן ובמדות כשמקשר לבו לדעתו וכו' (עיין שם כל זה היטב).
אות ב
והנה בימי החול יש שליטה לימי הרע. ועל כן צריכין אז לעשו"ת כל המלאכות שהם בחינת בזעת אפיך תאכל לחם. וכל העבודות והמלאכות שישראל עושין בימי החול שאז שולטין הימי רע. כולם הם בחינת תיקונים וברורים כדי ללבן ולברר ולהוציא הטוב והקדושה המלובש שם כי גם בתוך הימי רע מלובש טוב וקדושה כנ"ל רק שהוא נסתר שם בכמה לבושים כנ"ל ל כן צריכין כמה יגיעות ועבודות ומלאכות קודם שמוציאין ומבררין ומגלין הטוב שבהם שזהו בחינת כל המלאכות שבני ישראל עושין בימי החול שבהם שולטין הימי רע. כי זה ידוע שכל המלאכות שישראל עושין בימי החול כולם הם בירורים ותיקונים לברר ולהוציא הטוב מן הרע וכנ"ל. ועל כן בשבת ויום טוב שהם בחינת ימי טוב ואין לימי רע שום שליטה בהם. על כן אז אסור לעשו"ת שום מלאכה. כי אז נתגלה הטוב בעצמו ואין צריכין לברר. וכשעושין מלאכה כאלו נותנין שליטה עשיו ח"ו לימי רע ששם צריכין בירור כי עכשיו נתגלה הטוב בעצמו שאין שם בירור כלל. אבל אף על פי כן עדיין יש הפרש בין שבת ויום טוב. כי בשבת אין צריכין שום עשיה ועבודה כלל. על כן כל המלאכות אסורים בשבת. כי שבת היא בבחינת למעלה מהזמן למעלה מהימים והמדות. בבחינת וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים. ששבת הוא מבורך ומקודש ומרומם מכל הימים והזמנים כי שבת הוא למעלה מהזמן. ואזי בשבת נתגלה אור האהבה שבדעת שהוא אורייתא דאין סוף שהוא בחינת עונג שבת בחינת אז תתענג על ה' על ה' דייקא כמו שכתב רבינו נ"י במקום אחר. ועל כן בשבת אסורים כל המלאכות. כי שם הוא שביתה לגמרי מכל וכל. אבל יום טוב הוא יום טוב ממש בחינת ימי טוב הנ"ל ועל כן אף על פי שאין לימי רע שליטה אז כי הם ימי טוב. ועל כן אסורים המלאכת ביום טוב כי אין בירור אז כנ"ל. אף על פי כן עדיין צריכין איזה עשיות ועובדות ביום טוב דהיינו שצריכין לקשר הימים והמדות לבחינת אור האהבה שבדעת שהוא למעלה מהזמן כי ביום טבו אין נתגלה רק בחינת ימי טוב אבל עדין צריכין עובדות ועשיות כדי לקשר הימים והמדות לאור האהבה שבדעת כדי לטעום טעם אור האהבה שבדעת בתוך הימים והמדות כנ"ל. ועל כן יש מלאכות שצריכין לעשו"ת ביום טוב והם מלאכת אוכל נפש שהתירה תורה ביום טוב. כי צדיק אוכל לשובע נפשו. ואכילת הצדיק היא יקרא מאד מאד ואכילתו שהוא אוכל לשובע נפשו היא בבחינת והשביע בצחצחות נפשך. כמו שכתב רבינו נ"י במקום אחר. נמצא שהצדיק מתענג באכילתו מאו האהבה שבדת שהיא בחינת אורות הצחצחת שהם למעלה מהימים והמדות כידוע. כי על הצדיק נאמר והתענג על ה' שהוא זוכה לבחינתעונג שבת הנ"ל כי הצדיק הוא מגלה ומוטצא אלקותו יתברך בכל הדברים גשמיים ואפילו בלשונות הגוים ווכ' כנ"ל.ועל ידי זה זוכה לאור האהבה שבדעת כנ"ל וכמבואר שם במאמר הנ"ל עיין שם. והנ הטבעם והתענוג של האכילה שרשו מהאהבה שבקדושה בבחינת אהבה בתענונים. שבכל התענוגים יש שם בחינת אהבה שהיא שרשם והצדיק האוכל לשובע נפשו דקדושה הוא מקשר עצמו לשורש התענוג שהוא אהבה שבקדושה. ולא זו אף זו. כי גם הוא עולה ומקש לשורש האהבה דהיינו לאור האהבה שבדעת שזהו בחינת והשביע בצחצחות נפש כנ"ל. וזהו בחינת אכילת שבת שהוא עונג שבת שעל זה נאמר אז תתענג על ה' היינו שעל ידי אכילת שבת מתענגין על ה' כביכול שעולין ומתענגין מאור האהבה שבדעת. ובשבת נעשה זה מחמת קדושת שבת בעצמו כי שבת הוא למעלה מהזמן וכו' כנ"ל אבל ביום טוב שהוא בזמן בחינת ימיטוב. על כן צריכין אז לעשו"ת עובדות כדי להתקשר לאור האהבה שבדעת לבחינת עונגש בת. ועל כן צריכין לעשו"ת ביום טוב מלאכת אוכל נפש. כדי לתקן המאכל שיהיה בבחינת אוכל נפש אוכל נפש דייקא בחינת צדיק אוכל לשובע נפשו.בחינת והשביע בצחצחות נפש. היינו שיהיה המאכל בבחינת עונג שבת לזכות על ידו לאור האהבה שבדעת כמו על ידי עונג שבת שהוא אכילת שבת וכמו שבימי החול צריכין לעשו"ת כל המלאכות כדי לברר ולהוציא הטוב מן הרע. כמו כן ביום טוב אף על פי שנתגלה הטוב ואין צריך לברר ועל כן אסורין המלאכות. אף על פי כן עדיין צריכין לעשו"ת מלאכת אוכל נפש כדי לתקנו ולקשרו לאור האהבה שבדעת שהוא בחינת עונג שבת שהוא למעלה מהזמן למעלה מהימים כנ"ל. ועל כן אפילו במלאכת אוכל נפש אין מותרים כל המלאכות כי קצירה וטחינה וסחיטה וכו' אסורים אף על פי שהם מלאכת אוכל נפש. כי בוודאי שאר מלאכות שהם בחינת בירורים בממש כגון קצירה וטחינה אסורים אפילו באוכל נפש כי בירורים דהיינו לברר הטוב מהרע זה אסור ביום טוב כנ"ל. ואין היתר רק אפיה ובישול וכיוצא בזה שהם באים קר לתקן האוכל ולגלות טעמו. כי כבר נגמר ונתברר המאכל לגמרי. רק שצריכין אפילו ובישול לתקנו ולגלות טעמו הטוב. שאינו נרגש קודם הבישול. והטעם הוא התענוג שהוא בא מבחינת אהבה בתענוגים כנ"ל. ועל כן עושין זאת ביום טוב שאופין ומבשלין לתקן המאכל ולגלות טעמו הטוב כדי לקשרו ולהעלותו לשרשו דהיינו לשורש האהבה שהוא בחינת אור האהבה שבדעת כנ"ל. וזה שקוראו הכתוב אוכל נפש כמו שכתוב אך אשר יאכל לכל נפש ולא כתב סתם אשר יאכל. ודקדק הכתוב לכל נפש דייקא בחינת אכילת הנפש שהוא בחינת צדיק אוכל לשובע נפשו בחינת והשביע בצחצחות נפשך שזהו בחינת עונג שבת וזה הותר ביום טוב לעשו"ת כדי שיהיה נעשה אוכל נפש לקשרו ולהעלותו לבחינתעונג שבת וכו' כנ"ל וזה שאמרו ר"ל על פסור זה אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ודרשו רז"ל לכם ולא לכלבים לכם ולא לעובדי כוכבים. היינו למעט ההיפך מאוכל נפש שהוא בחינת והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה היפך צדיק אוכל לשובע נפשו. וכל אכילת עובדי כוכבים הוא גם כן ממש בבחינת והכלבים עזי נפש כי אף הוא ככלב. כי הם משוקעים בכל התאוות ואכילתם בטומאה. ולא הותר ביום טוב רק אכילת ישראל כי אכילת ישראל בפרט בבת ויום טוב הוא קודש כי יש להם כמה קדושו"ת ומצוות וברכות באכילתם. כי כל ישראל הם בחינת צדיקים. כמו שכתוב ועמך ישראל כולם צדיקים ואכילתם הוא בקדושה בחינת צדיק אוכל לשובע נפשו וכו' כנ"ל. ועל כן להם לבד הותר מלאכת אוכל נפש ביום טוב כדי לתקנו ולקשרו לשרשו לזכות לאור האהבה שבדעת וכו' כנ"ל.
אות ג
וזה בחינת עירוב תבשילין. כי צרכי שבת נעשים ביום טוב מדאורייתא. אך העירוב תבשילין הוא כדי שלא ישכח את השבת. ויברור מנה יפה לשבת. כי צרכי שבת ראוים שיהיו נעשים ביום טוב. כי כל מלאכת אוכל נפש הותר ביום טוב כדי להעלותו לבחינת עונג שבת הנ"ל ועל ן בוודאי מותר צרכי שבת ביום טוב כי הם עונג שבת שמלאכה כזו מותר ביום טוב כנ"ל. אך חז"ל תקנו עירוב תבשילין כדי שלא ישכח את השבת. כי מחמת שטרוד בצרכי יום טוב יוכל לשכוח את השבת היינו מחמת שטרוד במלאכת אוכל נפש של יום טוב שהוא כדי להעלותו לבחינת אהבה שבדעת על כן יוכל לשכוח את השבת מאחר שזוכה גם עתה ביום טוב לעונג שבת כנ"ל.על כן תיקנו עירוב תבשילין כדי שיזכור ויברור מנה יפה לשבת כי באמת אף על פי כן שבת חשוב בוודאי יותר מיום טוב כי אז הוא שביתה לגמרי כי אז נתגלה מעצמו אור האהבה שבדעת כנ"ל: