ליקוטי הלכות אורח חיים חלק ג · חול המועד א
הלכות חול המועד
הלכה א
אות א
ענין חול המועד שקצת מלאכות אסוריםבו וקצת מותרים.
כי חול המועד הוא בחינת לשון תרגום שהוא בחינת נוגה שהוא ממוצע בין לשון הקדוש ובין שאר הלשונות של שבעים אומין כי יום טוב הוא בחינת שלימות לשון הקודש (כמו שכתב רבינו ז"ל בסימן ל') שיום טוב הוא בחינת העלאמת מלכות דקדושה מבין הקליפות ומכניעין מלכות הרשעה של הד' מלכיות שזה בחינת שלימות לשון הקדש שהוא בחינת מלכות פה שעל ידה מכניעין מלכות הרשעה של השבעין אומות ועל כן הימים טובים נקראים אות כי הם בחינת שמירת הברית שנעשה על ידי שלימות לשון הקודש (כמו שכתב רבינו במאמר תפלה לחבקוק סימן י"ט) וזה שאנו אומרים ביום טוב אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון כמו שכתוב לעיל בהלכות נ"כ (סימן א') וחול המועד בא אחר ביום טוב להשלים את הלשון הקודש כי עיקר שלימות לשון הקדש על ידי לשון תרגום וזהו חול המועד שהוא מעורב מחול וממועד כי בחול הוא שליטת הסטרא אחרא בחינת שבעים אומין ומועד היא בחינת שלימות לשון הקדש כנ"ל וחול המועד הוא ממוצע ביניהם בחינת תרגום כנ"ל. ועל כן קצת מלאכות אסורים וקצת מלאכות מותרים כי הוא מעורב מחול ויום טוב כנ"ל.
אות ב
ועל כן נמסר הדבר לחכמים שהם יבחרו איזה מלאכות אסורים ואיזהו מותרים כדאיתא בפוסקים. זה בחינת תורה שבעל פה שהוא בחינת לשון תרגום בחינת עץ הדעת טוב ורע בחינת ששה סדר משנה שהם בחינת כשר ופסול אסור ומותר וכו' כדאיתא בזוהר הקדוש. ועל כן חול המועד שהוא בחינת תרגום כנ"ל נמסר לחכמים כי הוא בחינת תורה שבעל פה כנ"ל. והכלל שכל מלאכות המוכרחים מאד דהיינו כדי חיונו או דבר האבד או צורך כבוד יום טוב מותרים ושארי מלאכות כולם אסורים בחול המועד. כי חול המועד שהוא בחינת תרגום בחינת נוגה שם עיקר המלחמה והנסיון והצירוף של כל אחד ואחד מישראל ומי שאוחז עדיין בבחינה זו הוא צריך למעט ולאסור על עצמו כל המלאכות כולם ולבלי לעסוק רק בדבר המוכרח לו מאד כדי חיונו וכו' כנ"ל. כי זה הוא מוכרח לעשו"ת כדי שיוכל לחיות ולהתפרנס עצמו לע זה מרמז מה שאסרו חז"ל כל המלאכות בחול המועד ולא התירו רק המוכרח כנ"ל. אבל יום טוב שהוא בחינת שלימות לשון הקדש וביטול הרע לגמרי שזה בחינת מי שזכה כבר לנצח המלחמה וזכה לשמירת הברית על כן ארסורים בו כל המלאוכת כי כשנכנע הרע לגמרי אזי נתבטלין כל הל"ט מלאכות שהם באים מזוהמת הנחש שהוא הרע. ועיקר תלוי בשמירת הברית שהוא בחינת ט"ל אורות היפך הל"ט מלאכות שהם באים וכו' ועל כן באמת מי שאוחז בבחינה זו של יום טוב דהיינו שזכה לשלימות לשון הקדש ולשמירת הברית אין צ ריך לעסוק בשום מלאכה ומשא ומתן כלל ועליו נאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו'. וזה שמובא בזוהר הקדוש שיום טוב הוא בחינת התלמיד חכם וחול המועד הוא בחינת התלמידים והמקורבים אליהם כי התלמידי חכמים הוא בחינת יום טוב כי כבר זכה לנצח המלחמה וזכה לשמירת הברית ושלימות לשון הקדש שזה בחנית יום טוב אבל האנשים שלהם הם בחינת חול המועד שהוא בחינת תרגום בחינת נוגה כי הם עדיין אחוזי חרב ללחום מלחמתם כנ"ל. ועל כן חול המועד הוא בין יום טוב ליום טוב ויש קדושה לפניהם ואחריהם זה בחינת מה שכתוב בשם הבעל שם טוב ז"ל על פסוק והוא ינהגנו על מות על פי משל כמו שלומדין התינוק לילך שתחילה מוליכין אותו ואר כך מניחין אותו לילך מעצמו וכו'. כן בתחילה מעלין את אדם למעלה ממדריגתו ומסייעין אותו מאד בעבודת ה' ואחר כך מנסין אותו שילך בעצמו עיין שם.
אות ג
וזהו בחינת מיום טוב וחול המועד כי בתחילה מעלין אותו לבחינת קדושה גדולה בחינת יום טוב ובאמת הוא למעלה ממדריגתו כ"ל ואחר כך משליכין אותו ומנסין אותו כנ"ל. וזה בחינת חול המועד שהוא בחינת נוגה שם עיקר המלחמה כנ"ל. ואחר כך זוכה לנצח המלחמה ולעמוד בנסיון. וזה בחינת יום טוב שבא אחר חול המועד שזכה לקדושת יום טוב על ידי נצחון המלחמה ועל כן גם חול המועד נקרא אות ואסור להניח תפילין בהם כי הם גם כן בחינת שמירת הברית כי עיקר שמירת הברית תלוי בלשון תרגום שזה בחינת חול המועד כנ"ל. וזה שאמרו רז"ל המבזה את המודות והמיפר בריתו של אברהם אבינו. כי זה תלוי בזה כי מאחר שהוא מבזה את המועדות זהם בחנית שמירת הברית שלימות לשון הקדש בוודאי הוא מיפר ברית. וזה שפירשו ז"ל המבזה את המועדות דהיינו חול המועד. כי עיקר שמירת ושלימות לשון הקדש תלוי בחול המועד כנ"ל. וזהו והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה. כי על ידי שמירת הברית זוכין לשבעים פנים של תורה שהם בחינת שבעים נפש של בית יעקב. (כמו שכתב רבינו במאמר בקרוב עלי מרעים סימן ל"ו) אבל פגם הברית הוא על ידי בחינת שבעים אנפין חשוכין ועל כן על ידי פגם הברית הוא מ גלה פנים בתורה שלא כהלכה בחינת אנפין חשוכין נ"ל. וזהו שדקדקו וקראו חילול המועדות לשון המבזה היינו בחינת פגם הברית שמשם באים כל החרפות והבזיונות כי עיקר הכבוד תלוי בשמירת הברית (כמו שכתב אדונינו מורינו ורבינו נ"י עיין שם).