ליקוטי הלכות אבן העזר · קידושין ג
אות א
על פי התורה אשרי העם השגחה בליקוטי הראשון (סימן יג') וכולי עיין שם, והכלל לעניננו שעל ידי צדקה על ידי זה משברין תאוות ממון בבחינת רוחא ניחית לשכך חמימא דלבאי, וכד נחית השאי רוחא לבא מקבל לי' בחדוה דנגונא דליוואי וכולי. וכשמשברין תאוות ממון על ידי זה נמשך חסד שהוא בחינת התגלות משיח, בחינת ועושה חסד למשיחו וכולי, ועל ידי החסד הזה זוכין לדעת שהיא בחינת בנין בית המקדש וכולי. ועל ידי זה זוכין להמשיך תורה בחינת התגלות התורה של לעתיד לבא שהוא אורייתא דעתיקא סתימאה לאתגליא לעתיד לבא וכולי, כי עיקר התגלות התורה בא מיחודא דקודשא בריך הוא ושכינתי' כמו שכתוב: שמע בני מוסר אביך_דא קודשא בריך הוא, ואמך_דא כנסת ישראל ויחודם על ידי העלאת נפשו"ת ישראל בבחינת מים נוקבין והחכם יכול ליקח הנפשו"ת ולהעלותם בבחינת מים נוקבין בבחינת ולוקח נפשו"ת חכם, ועל ידי היחוד הזה נולד התורה. וכשעולה החכם עם הנפשו"ת בבחינת עיר גבורים עלה חכם, על ידי זה ויורד עוז מבטחה, נמצא שעיקר לקיחת וקיבוץ הנפשו"ת הוא על ידי הדעת והחכמה בחינת ולוקח נפשו"ת חכם, ועל ידי זה מעלין הנפשו"ת בבחינת מים נוקבין וממשיכין הולדת התורה שנולד על ידי יחוד קודשא בריך הוא ושכנתי' שנעשה על ידי הנפשות. וכל זה זוכין על ידי הצדקה שעל ידי זה משברין תאוות ממון, ועל ידי זה נמשך החסד ועל ידי החסד נמשך הדעת, ועל ידי זה הדעת יכולין ליקח נפשו"ת וכולי ולייחד קודשא בריך הוא ושכינתי' ועל ידי זה נולד תורה בחינת התגלות אורייתא דעתיקא סתימאה וכולי כנ"ל וכמו שכתוב היטב, וזה בחינת תקונא דמרכבתא עילאה ומרכבתא תתאה וכולי עיין שם:
אות ב
וזה בחינת קידושי כסף ששיעורם פרוטה, כי הפרוטה כסף שנותן לה בשביל קידושין על ידי זה ממשיך בחינת הארת הצדקה ששיעורה גם כן פרוטה, כי באמת פרוטה של קידושין ופרוטה של צדקה הם בבחינת אחת. כי זה ידוע שהמשפיע והמקבל שהם הנותן הצדקה המשפיע, והעני המקבל הם בחינת איש ואשה שהם גם כן בחינת משפיע ומקבל, כי האשה יראת ה' היא בבחינת מלכות שהיא בחינת אספקלריא דלא נהרא מגרמה כלום, בחינת עני, בחינת מדת דוד המלך ע"ה שנאמר בו כי עני ואביון אנכי כידוע. וזאת הפרוטה שנותן לה החתן לקידושין שהוא בבחינת צדיק חונן ונותן הוא בחינת פרוטה של צדקה הנ"ל כנ"ל, ועל ידי זאת הפרוטה של קידושין שהיא בחינת צדקה בחינת רוח נדיבה, על ידי זה משככין ומשתקין חמימות הלב שהוא תאוות ממון, ועל ידי זה נמתק הדין ונמשך החסד ונתגלה הדעת שעל ידי זה יכולין לקבץ הנפשו"ת בבחינת ולוקח נפשו"ת חכם, ולהעלותם להשכינה וכנסת ישראל בחינת מים נוקבין, ועל ידי זה נעשה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתי' ונולד ונתגלה התורה בחינת עיר גבורים עלה חכם על ידי זה ויורד עוז מבטחה וכולי כנ"ל, וכל הבחינות אלו צריכים לזווג דקדושה, כי זה ידוע שיחוד איש ואשה בקדושה ובטהרה מרמז לדברים עליונים וגבוהים וקדושים מאד מאד, בחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתי' כידוע כמו שאמרו רז"ל: איש ואשה זכו שכינה שרויה ביניהם וכולי לא זכו אש אוכלתן. אש זה בחינת חמימא דלבאי שהוא נור דליק שהוא בחינת אש שהוא בחינת חמימות תאוות ממון הנ"ל, מה שהלב בוער לממון שהוא בעצמו בחינת חמימות תאוות המשגל. כי תאוות ניאוף ותאוות ממון הם בחינה אחת וכל אחד תלוי בחבירו, כמובא בדברי רבינו ז"ל שעיקר תאוות ממון נמשך מתאוות ניאוף כמו שכתוב בהתוראה צוית צדק עדותיך וכולי (סימן כג'), וכן להיפך כשאנו אומרים שעל ידי צדקה מתקנין ומשברין תאוות ממון ומשכין חמימות הלב הבוער לממון ועשירות נכלל בזה ממילא מה שנשבר תאוות ניאוף על ידי הצדקה. כי בוודאי אי אפשר לשבר תאוות ממון כי אם כשמשברין מקודם תאוות ניאוף ואך הצדקה יש לה זה הכח שמשככת חמימות הלב לגמרי עד שנשבר גם תאוות ממון וממילא נכלל בזה בודאי שמשככת תאוות נאוף כי בלא זה לא היה אפשר לשכך חמימות תאוות ממון כי אי אפשר לשבר תאוות ממון כי אם כשמשברין מקודם תאוות ניאוף, כמבואר בהתורה צוית צדק הנ"ל:
אות ג
ואגב שאנו עוסקים בענין זה אמרתי לבאר מה שנראה לעניות דעתי בענין זה של ב' התאוות הרעות הללו שהם תאוות ניאוף ותאוות ממון שהם הם העיקר המטרידין את רוב העולם משני העולמות, וכמה נפשו"ת נשקעו בהם על שלא השתדלו לשברם. כי לכאורה היה קשה לי בדברי רבינו ז"ל, כי בכל המקומות כתב שעיקר הנסיון והבחירה של האדם בעולם הזה הוא תאוות ניאוף שהוא עיקר המתקלא והמשקל של כל אדם, וזה עיקר הנסיון והצירוף של כל אדם שבא לעולם הזה להתנסות אם יזכה לעמוד בנסיון זה לשבר תאוה זאת שעל ידי זה יזכה לרב טוב הצפון, וידע ויכיר את כבוד גדלו ואלקותו ורוממותו יתברך, ויתגלה לו סתרי תורה גנזיא דמלכא וכולי וכולי. כי אי אפשר לידע מהשם יתברך בידיעה שלימה כראוי באמת כי אם על ידי קדושת הברית, כמבואר בכמה תורות בהתורה בקרוב עלי מרעים וכולי (סימן לו') שאי אפשר לבא להתגלות בתורה ועבודה כי אם על ידי שנתנסין ונצטרפין תחילה בגלות התאוה הזאת וכולי עיין שם, וכן בהתורה צוית צדק וכולי מבואר שאי אפשר לחזות בנועם ה' וכולי כי אם על ידי שמירת הברית בבחינת ומבשרי אחזה אלקי, שעל ידי תיקון הברית שהוא בחינת בשר קודש על ידי זה זוכין לחזות אלוק להשיג אלקותו יתברך וכן בהתורה תפלה לחבקוק (סימן יט'), ובהתורה האי מאן דאזיל למינסב (סימן כט') מבואר באריכות נפלא שעיקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים הוא על ידי תיקון הברית שעל ידי זה בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון וכולי, וכן בכמה וכמה תורות כמעט כולם מבואר זאת שהעיקר הקדושה הוא שמירת הברית, וכן בכל הספרים מבואר שזה עיקר הקדושה ובפרט בספרי הזוהר הקדוש ותיקונים, ויותר מזה דיבר עמנו רבינו ז"ל כמה שיחות נפלאות בענין זה, והיה ממאס מאד מאד תאוה זאת כמבואר קצת מעט בספרים הנדפסים. נמצא שהעיקר הוא לשבר תאות ניאוף, ואחר כל אלה בסיפור מעשה הנוראה של הבעל תפילה שם מבואר שתאוות ממון הוא גרוע עוד יותר אפילו מתאוות ניאוף, כמבואר שם מה שקיבלו מן המלך שמכל התאוות שבעולם יכולין להוציא את מי שנפל לשם חוץ מתאוות ממון שמי שנפל לשם אי אפשר להוציאו בשום אופן כי אם על ידי הדרך שיש להחרב שהגבור מקבל משם כח גבורתו וכולי עיין שם. מובן שם שאפילו מתאוות ניאוף יכולין להוציא בנקל יותר מלהוציא מתאוות ממון, ולכאורה הדברים סותרים זה את זה אך באמת הכל ניחא, כי בוודאי עיקר הנסיון והבחירה של אדם מנעוריו הוא תאוות ניאוף שבוער באדם מנעוריו, וצריך כל אחד לרחם על עצמו לשבר תאוה זאת בתכלית כי בשביל זה בא לעולם, ואז יזכה למה שיזכה אשרי לו, ואפילו אם אינו גבור חיל לכבוש את יצרו ותאוותו לגמרי להיות קדוש בתכלית הקדושה כראוי, על כל פנים יחוס על עצמו ועל נפש בניו ובנותיו וכל הדורות התלויים בו ואל יפגום בברית באיסור ח"ו על כל פנים, כי האדם מחוייב לקדש עצמו במותר לו, והעיקר בתאוה זאת ששם עיקר הקדושה כמו שאמרו רז"ל: כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה וכולי, אך על כל פנים ישמור עצמו מלבא לידי עבירה ח"ו, בפרט בדורות הללו שגם להיות נשמרין מעבירה גמורה ח"ו צריכין גם כן מלחמות גדולות והתחזקות גדול, ותחנות ובקשו"ת הרבה והתקרבות לצדיקים וכשרים אמתיים, וכמה דרכי עצות קדושו"ת ולעסוק בתורה ותפילה ומצוות ומעשים טובים הרבה כדי לזכות על ידי כל זה להנצל מעבירות ח"ו, וכי גם מי שנשמר מעבירות אף על פי שאינו קדוש ופרוש כראוי, אף על פי כן הוא גם כן בכלל שמירת הברית כמבואר בהתורה אני ה' הוא שמי וכולי (סימן יא') עיין שם, מבואר שם שיש יחודא עילאה ויחודא תתאה שהם בחינת שמירת הברית שכלול מב' בחינות. כי יש מי שקדוש וטהור וזווגו בקדושה הוא רק משבת לשבת זהו בחינת יחודא עילאה, ויש מי שזווגו גם בימי חול אבל על כל פנים הוא בהיתר על פי התורה, הוא גם כן בחינת שמירת הברית בבחינת יחודא תתאה וכולי עיין שם, כי יש אלפי אלפים ורבי רבבות דרגות בבחינת שמירת הברית, וכל החילוקים שבין מדריגות הצדיקים והכשרים שיש ביניהם אלפים ורבבות מדריגות עד אין קץ רובם ככולם הוא בענין שמירת הברית, אבל על כל פנים כשאינו בעל עבירה ח"ו הוא בכלל שמירת הברית, ואפילו אם עבר עבירות מקודם אפילו אם עבר מה שעבר ח"ו, אף על פי כן אין לך דבר שעומד בפני התשובה, ועיקר התשובה שמעתי מפי רבינו ז"ל שאמר שעיקר התשובה הוא לבלי לעשו"ת עוד מה שעשה דהיינו כשבא למקומות אלו שהיה מקודם ועכשיו פונה עורף מהם ואינו עושה עוד מה שעשה, זהו עיקר התשובה, ורק זה נקרא תשובה כמבואר בליקוטי תנינא. על כן אם יתחיל מעתה לעזוב דרכו הרע ומחשבותיו הרעים, וירגיל עצמו לעסוק בתורה ותפילה ותחינות ובקשו"ת הרבה וכולי ולא ישוב עוד לכסלה הוא גם כן בכלל שומרי הברית וכנ"ל:
נחזור לענינינו שעיקר נסיון האדם הוא בתאוה זאת של משגל, אבל מי שאינו זוכה לעמוד בזה ופוגם בברית ח"ו אזי נופל על ידי זה לתאוות ממון שנקרא בור אין מים בו וכולי, שאי אפשר להנצל משם כי אם על ידי שמירת הברית בבחינת גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים כמבואר בהתורה צוית צדק וכולי עיין שם. וכשנופל ח"ו ונשתקע בתאוות ממון אז ח"ו כמעט אפס תקוה להוציאו משם. וזהו בחינת מה שהבאתי לעיל דברי רבינו ז"ל בהמעשה של הבעל תפילה שאמר שמי שנופל לתאוות ממון אי אפשר להוציאו משם, ומכל התאוות יכולין להוציא אפילו מתאוות ניאוף חוץ מתאוה זאת של ממון, ובזה גרוע תאוות ממון גם מתאות ניאוף. כי תאוות ממון היא עיקר הנפילה של האדם שבא לו על ידי תאוות ניאוף, היינו מי שלא התגבר על יצרו ופגם בתאוות ניאוף, אזי עבירה גוררת עבירה, וכשאינו זוכה להתגבר לשוב אזי מפילין אותו נפילה גדולה דהיינו שמפילין אותו לתאוות ממון, ונופל עליו עול הפרנסה וריבוי הצטרכותו, ובאין עליו טרדות גדולות ויגיעות רבות ודאגות עצומות וכעס ומכאובות ובלבולים רבים בענין הממון, בחינת בעצבון תאכלנה, בחינת בזעת אפיך תאכל לחם וכולי, ונטרד כל ימיו ח"ו בתאוות ממון בחינת בעצבון תאכלנה, בחינת משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים וכולי, ואז כשנטרד בתאוות ממון אז אי אפשר להוציאו משם עוד כי אם על ידי הדרך שיש להגבור הנ"ל אם יזכה להתקרב לצדיק גדול ונורא כזה שידע מהדרך הזה:
אות ד
וכן אנו רואין בחוש שכל זמן שאין האדם נופל עדיין לתאוות ממון אף על פי שהוא משוקע בתאוותיו, עדיין אפשר לדבר עמו ביראת שמים ולהמשיכו ולקרבו להשם יתברך ולהוציאו מתאוותיו הרעות, אבל כיון שנפל ונשקע בתאוות ממון בפרט כמו ששכיח עכשיו שכל אחד רוצה דייקא להרבות צרכיו להתנהג בדרך הנגידים, ואפילו עניים ואביונים וקטנים במעלה מסתכלין בכל עת להתנהג בגדולות במלבושים נאים ובדירות וכלים נאים, ומכל שכן מי שיש לו עשירות קצת שהוא עכשיו עני ביותר מחמת שמסתכל תיכף בגדולות, ולא תשבע עינו לעולם במה שיש לו, כי תיכף שיש לו מאה אדומים הוא מתנהג כך שמוכרח לו לפרנסתו יותר ממאתים אדומים, ואם השם יתברך נותן לו אלף אדומים או יותר הוא מרבה בכלי כסף ובשאר הנהגות גדולות עד שיש לו דחקות פרנסה לפי דעתו, וכשתובעין אותו לצדקה הוא משיב מיד אי אתה יודע שעכשיו בצוק העתים, ולא כימים הראשונים עכשיו, כי המשא ומתן נלקה ונתמעט ואין מרויחין כי אם פרנסה בדוחק כי צרכי מרובים מאד, והוא שוכח חסדי ה' שזה סמוך הרוויח כל זה הסך. כי רוב העשירים לא ירשו עשירותם מאבותם, רק רובם ככולם עלו לגדולה מעניות ודחקות, כי רובם היו משרתים תחלה וכיוצא בזה, והשם יתברך הקימם מעפר ומאשפות ונתן להם עשירות כזה לכל אחד כפי מה שחנן אותו, ועינו לא תשבע בכל זה, ולפני שנה או שנתיים נדמה לו בעצמו שאם היו לו ת' אדומים היה מספיק לו מאד, כי היה צריך להשכיר עצמו לנאמן ומשרת או להשתתף למי שיש לו רק מאתיים, ועכשיו יש לו בעצמו ב' אלפים אדומים ועדיין אינו מספיק לו לריבוי צרכיו שהרבה על עצמו, כאלו הוא נולד עם כל זה, כשאלו חייו תלויים בזה, ונדמה לו שאי אפשר לו לקמץ בשום דבר רק בדבר אחד הוא מקמץ דהיינו בצדקה, שכשתובעין אותו לצדקה הוא משיב צרכי מרובים והפרנסה דחוקה עכשיו, ולא ישיב אל לבו לא דעת ולא תבונה לאמר: אדרבא מאחר שצרכי מרובים כל כך ואני נצרך להשם יתברך בכל עת ורגע אני צריך להרבות בצדקה בכל עת. כי זאת יודעים הכל שהכל מהשם יתברך לבד, כי לא בכח יגבור איש כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים, ואין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' לאסוף הון בעצמו, ואי אפשר להרויח פרוטה אחת בלי ישועת ה' וחסדו הגדול כי הוא הנותן כח ועצה לעשו"ת חיל ועשירות ופרנסה, והוא יתברך צוה והזהיר בכמה וכמה אזהרות לחוס על דל ואביון ולתת לו בעין יפה די מחסורו אשר יחסר לו, כמבואר בהתורה ובכל הספרים גודל מעלת מצוות צדקה ששקולה ככל התורה כולה, והבטיח אותנו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך, וכמו שאמרו רז"ל: עשר בשביל שתתעשר, ואיך יעיז פניו לקמץ בצדקה בשביל הצטרכותו הרבים שהרבה לעצמו כאלו הוא מוכרח על פי גזירת המלך לקנות מרגליות ותכשיטין לאשתו, וכלי כסף הרבה ובגדים מיוחדים לו ולאשתו ולכל בניו ובנותיו הכל כמנהג הנגידים הגדולים דייקא שיש להם אלפים ורבבות, ועל העני צועק בקול גדול: למה אתן לו, כי יש לו הרחבה יותר ממני כי כל העופות והאווזות קונים העניים וכולי, וכיוצא בדבורים כאלה הנשמעים מפי כמה נגידים, וקצתם מתביישים לומר זאת בפה מלא רק במחשבתם חושבים זאת ועיניהם צרה כשרואים שגם העני חפץ לקנות מנה יפה על שבת, ומכל שכן כשרוצה לאכול לפעמים בשר בערב וכיוצא, או כשרואה שהעני עושה לעצמו איזה מלבוש וכולי כידוע כל הענינים האלה הנשמעים מפי כמה נגידים, אוי להם אוי לנפשם כי על עצמם אינם מסתכלים כלל כאלו להם מגיע מן השמים על פי מעשיהם הטובים שיוסיף לאשתו מרגליות בסך מאתיים אדומים דייקא, ולפחות בסף חמשים אדומים וכיוצא בזה, וכן בעניני המלבושים הרבים וכולי ודירות וכלי הבית שולחנות וכסאות ומראות גדולות וכיוצא בזה. כי יש דברים הרבה מרבים הבל, ועל העני ועל איש כשר העוסק בתורה הוא מקפיד על שרואה שקונה עוף או חתיכת בשר וכיוצא, ולא די שאינו נותן לו צדקה אף גם הוא מכביד עליו עול מסים וארנוניות עד שלפעמים נותנים העניים יותר מהעשירים, ולפי דעתם אינם צריכין ליתן צדקה רק אם היו רואים את העני נפוח ברעב ח"ו אז היו נותנים לו פרוטה וסך מועט מאד כדי חיונו בצמצום גדול. ואיש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת, כי כל טרדותם ובלבול דעתם של כל העולם הן העשירים הן הבינונים הן שאר ההמון הרודפים אחר הממון והפרנסה ביגיעות גדולות וטרדות ויסורים ודאגות הרבה, כל זה נמשך רק ממניעת הצדקה מחמת שאין נותנין צדקה בריוח ובפיזור גדול כמו שכתוב פזר נתן לאבינוים צדקתו עומדת לעד וכולי. כי כל הטרדות וכל היסורים וכל הבלבולים של כל העולם בעניני הממון והפרנסה, כל זה הוא בחינת תאוות ממון שאי אפשר לשברה כי אם על ידי צדקה כנ"ל בהתורה הנ"ל. נמצא שאם היו נותנין צדקה בהרחבה היו ניצולים מהקללה של בזעת אפך תאכל לחם שהוא טרדת רדיפת הממון והיה להם חיים, כי רוב העולם אין להם חיים כלל מחמת טרדת הממון שהוא עבודה זרה כלולה מכל ע' עבודות זרות שהוא בחינת אנפין חשוכין מרה שחורה עצבות ודאגות סטרא דמותא, שהוא מכלה חיי האדם והורגת את האדם מב' עולמות כמבואר בהתורה צוית צדק, וכל תיקון שבירת תאוות ממון הוא על ידי הצדקה כנ"ל. נמצא שהנסיון של האדם העיקר הוא תאוות ניאוף, ותאוות ממון הוא נפילה הנמשכת מפגם תאוה זאת שעל ידי שפגם בתאות ניאוף ח"ו גרם שהפילו אותו בתאוות ממון שהוא בור אין מים בו שמשם אי אפשר לצאת כי אם על ידי הדרך של הגבור הנ"ל, וכמו שמבואר בהתורה צוית צדק שכל הנפילות של האדם כשרוצין לגרשו מפנים דקדושה אזי מפילין אותו לתאוות ממון שהוא בחינת שמד עבודה זרה כלולה מכל הע' עבודות זרות שבעולם, כמו שכתוב שם ע"פ: ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד. ועל כן צריך האדם לרחם על עצמו ולהתבונן היטף אם יש לו כח לחלוק על הצדיק הזה, כי אולי הוא שומר הברית יותר ממנו ואזי יכול להפיל אותו לתאוות ממון שהוא בחינת שמד עבודה זרה וכולי וכנ"ל כי אי אפשר לשבר תאוות ממון בשלימות כי אם בכח הצדיק הגדול שהוא בתכלית שמירת הברית בבחינת מלח ממון חסר, וכמבואר כל זה בהתורה צוית צדק עיין שם:
אות ה
והכלל שתאוות ניאוף ותאוות ממון תלוים זה בזה, ועל ידי צדקה שעל ידי זה משברים תאוות ממון כנ"ל כלול בזה ממילא שבירת תאוות ניאוף. כי אי אפשר להנצל מתאוות ממון כי אם על ידי שבירת תאוות ניאוף כנ"ל, וכן מבואר בדברי רבינו ז"ל במדרש אגדה שצדקה לעניים הגונים הוא תיקון הברית עיין שם. וזהו בחינת קידושין, כי בתחלת האירוסין ממשיכין התיקון היורד ומתקן עד קצה האחרון שהוא תיקון הצדקה, שהוא בחינת הקידושין שמתקן ומשכך חמימות הלב של תאוות ממון שהוא הפגם הגדול הנמשך מתאוות ניאוף כנ"ל, ועכשיו בשעת הקידושין ממשיכין שיכוך ותיקון לחמימות הלב עד קצה האחרון שהוא תאוות ממון, שהוא תכלית הפגם והנפילה הנמשך על ידי תאוות הניאוף שהיא בעצמה חימום הלב כידוע. כי הקידושין הוא בחינת צדקה כנ"ל שמתקן חימום הלב כנ"ל, ועל ידי זה זוכין לחסד ולדעת, ועל ידי זה יכולין ליקח הנפשו"ת וכולי ולהעלותם בבחינת העלאת מים נוקבין, ולהביא ולהוליד התגלות התורה וכולי, וכל זה צריכין לזווג דקדושה כנ"ל שהוא בשביל הולדה להוליד נפשו"ת ישראל הקדושים. כי הולדות נפשו"ת ישראל על ידי זווג דקדושה הוא בחינת הולדת התורה על ידי יחודא דקודשא בריך הוא ושכינתי', כי נפש ישראל היא בעצמה בחינת התורה כמו שכתוב: זאת התורה אדם, כי היא כלולה מרמ"ח אברים ושס"ה גידים שהם בחינת רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה שהוא כלליות התורה וכמובא. נמצא שהולדות נפשו"ת ישראל הוא בחינת הולדות התורה שנעשה על ידי הדעת שזוכין על ידי שבירת תאוות ממון שזוכין על ידי הצדקה כנ"ל. וזהו בחינת הקידושין שהוא בחינת הצדקה כנ"ל, שעל ידי הפרוטה של קידושין שהחתן נותן להכלה הוא ממשיך בחינת הארת הצדקה, ועל ידי זה זוכה לשכך חמימות הלב וכולי, ועל ידי זה זוכה לחסד ולדעת שעל ידי זה זוכה ליקח הנפשו"ת להעלותם בבחינת העלאת מים נוקבין וכולי, שעל ידי זה נולדין נפשו"ת ישראל שהם בחינת הולדות והתגלות התורה כנ"ל:
וזהו שאומר לה: הרי את מקודשת לי וכולי כדת משה וישראל, כדת משה וישראל דייקא היינו כמו דת משה וישראל שהוא כלליות התורה שנמשכת על ידי הצדקה שעל ידי זה יכול ליקח הנפשו"ת וכולי שעל ידי זה נולד התורה כנ"ל, כמו כן יהיה נמשך בחינת התיקון הזה על ידי הקידושין שהוא בחינת הארת הצדקה, שעל ידי זה יהיו נמשכין כל הבחינת הנ"ל כדי לזכות להוליד נפשו"ת ישראל בקדושה גדולה שהם בחינת התורה כנ"ל:
אות ו
וזהו שאמרו רז"ל: בכסף מנלן שנאמר: כי יקח איש אשה_אין קיחה אלא בכסף. קיחה זהו בחינת ולוקח נפשו"ת חכם הנ"ל שזהו עיקר בחינת הקיחה של הקידושין, בחינת כי יקח איש אשה, כי צריך לקבץ ולקחת כל פיזורי הנפשו"ת והניצוצות השייכים לשרשם ולהביאם להאשה יראת ה' שהוא שרש כל הנפשו"ת בחינת אם כל חי כדי להעלותם ולחדשם, כדי שיהיו נולדים נפשו"ת ישראל בקדושה גדולה שהם בחינת התורה כנ"ל. ועל כן אין קיחה אלא בכסף שהוא בחינת כסף של צדקה שנקרא כסף בחינת חסד הנמשך על ידי הצדקה כנ"ל, בחינת אם כסף תלוה את עמי את העני שהוא בחינת צדקה, כי עיקר הקיחה בחינת לקיחת הנפשו"ת בבחינת ולוקח נפשו"ת חכם הוא על ידי הכסף של קידושין שהוא בחינת צדקה כנ"ל:
אות ז
וזה שאמרו רז"ל: ביום חתונתו _ זה מתן תורה, כי מתן תורה הוא בחינת חתונה שעל ידי זה נולדין נפשו"ת ישראל שהוא בחינת הולדת התורה בחינת מתן תורה כנ"ל. וזהו ביום שמחת לבו _ זה בנין בית המקדש וכולי, כי הא בהא תליא, כי עיקר מתן תורה שהוא בחינת חתונה על ידי הדעת שהוא בחינת בית המקדש שזוכין על ידי הקדושין שהוא בחינת צדקה כנ"ל כמבואר בהתורה הנ"ל עיין שם:
אות ח
וזהו מה שאיתא שכריכת הרצועה על האצבע האמצעי הוא בחינת קדושין שנותן לה הטבעת על האצבע, כי כל התורה הנ"ל של הצדקה שמשברת תאוות ממון וכולי עד שזוכין ליקח הנפשו"ת ולהביא תורה וכולי, כל זה כלול במצות תפילין כמבואר שם בהתורה הנ"ל שכל זה הוא בחינת תקונא דמרכבתא עילאה ומרכבתא תתאה וכולי. וזהו בחינת שין של ג' ראשין ושין של ד' ראשין וכולי, ועל כן דייקא אחר שמניחין השל ראש שם שני השינין הנ"ל שהם ב' השכליות, בחינת השכל לקבץ וליקח הנפשו"ת בחינת ולוקח נפשו"ת חכם, ובחינת השכל הב' לעלות עם הנפשו"ת ולהוריד תורה וכולי כמבואר שם, ובכח קדושת הארה זאת ממשיכין ההארה גם למטה בבחינת קדושין שהוא בחינת הרצועה שנותן על האצבע אז שהוא בחינת אירוסין וקדושין, בחינת וארשתיך לי לעולם וארשתיך וכולי שאומרים אז, כי כל זה הוא בחינת קדושין כנ"ל:
וכן מבואר בדברי רבינו ז"ל שתיקון המרכבה הוא על ידי החתונה כמבואר בהתורה הקדושה שכתב על כל הענינים שעושין על החתונה (סימן מט'), עיין שם שמבואר שם שהחתונה היא בחינת מתן תורה וכולי, וההאפין שזורקין על החתן הוא בחינת כי רוח החיה באופנים וכולי, מובן שם שהחתונה הוא בחינת תקון המרכבה היינו כנ"ל, כי הקדושין היא בבחינת הצדקה וכולי שעל ידי זה מקבצין הנפשו"ת ומולידין התורה וכולי, שהוא בחינת תיקון המרכבה תיקונא דמרכבתא עילאה ומרכבתא תתאה כנ"ל:
כי שם במרכבה שם האהבה דקדושה שורה בבחינת מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים וכולי כמבואר בהתורה תקעו ג' (בליקוטי תנינא סימן ח'). וזה צריכין לתקן בשעת הקדושין כדי שלא יתגברו האהבות הנפולין, רק יזכה לשורש האהבה דקדושה שהוא על ידי תיקון המרכבה שנעשה על ידי הקידושין כנ"ל:
אות ט
ועל כן נקראין קידושין לשון קודש שהוא בחינת חכמה כידוע, כי על ידי הקדושין שהוא בחינת צדקה נמשך החכמה והדעת בחינת ולוקח נפשו"ת חכם, שעל ידי זה עיקר הזווג דקדושה בבחינת והאדם ידע כמו שאמר רבינו ז"ל:
וזהו בחינת תורה צוה לנו משה מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורסה (כמו שאמרו רז"ל), כי התורה נמשכת על ידי הצדקה שהוא בחינת אירוסין וקידושין כנ"ל:
ועל כן כל התורה נקראת בשם צדקה כמו שכתוב: וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשו"ת את כל דברי התורה, כי המשכת התגלות התורה זוכין על ידי צדקה כנ"ל:
אות י
וזהו בחינת ועשית חג שבועות לה' אלקיך מסת נדבת ידך אשר תתן וכולי, חג שבועות הוא בחינת התגלות התורה כי בשבועות ניתנה תורה. וזהו חג שבועות וכולי מסת נדבת ידך וכולי דהיינו צדקה, כי כפי הצדקה כן זוכין לבחינת שבועות שהוא בחינת התגלות התורה כנ"ל: