לי לישועה (על התנך)· רבי ישועה ב"ר יצחק הלוי
נביאים
יהושע
יהושע כתב הילקוט חדש סימן ט"ל ערך יהושע וז"ל כל הל"א מלכים שהרג יהושע היו כלם במשתה אברהם וכו' וכתב המאסף וצריך להשים לב שהאריכו ימים או שמא ר"ל בגלגול נשמה עכ"ל ולפי קוצר דעתי נראה שכונת המדרש הוא על הממלכה ולא על המלכים עצמם כ"א מלכים מאותם הממלכו' כולם היו שם וק"ל:
סי' ב' אם לא תגידי את דברנו זה, כתב הרב נח"ק בנחל שורק בשם המפרשים דפנחס וכלב הלכו לגייר רחב כדי שישא אותה יהושע ורמז הענין בר"ת השיטים שנים אנשים ר"ת אשה כי באשה הלכו ובאשה שמרו יע"ש ואפשר שלזה הזיווג רמזו באומרם את דברינו זה דידוע דיבור רומז לזיווג כמ"ש במשנה ראוה מדברת וזהו מה שאומרים לה על ענין זיווגה עם יהושע את דברינו זה שהגדנו לך על ענין יהושע:
לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, אמרו במנחות דצ"ט אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש, בזה נראה לפרש מ"ש בחגיגה דף ז"ך א"ר אלעזר ת"ח אין אור של גהינם שולטת בהם ק"ו מסלמנדרא דתולדת האש היא הסך מדמה אין האור שולטת בו ת"ח שכולם אש דכתיב הלא כה דברי כאש עאכ"ו, אמר רשב"ל פושעי ישראל אין אור של גהינם שולטת בהם ק"ו ממזבח הזהב ומה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב כמה שנים אין אור שולט בו פושעי ישראל שמלאים מצות ברמון עאכ"ו עכל"ה, ומעתה יתכן לומר דריש לקיש ס"ל כרשב"י דמי שקרא ק"ש שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש ספר התורה הזה וא"כ גם פושעי ישראל שמלאים מצות כרימון ודאי קראו ק"ש שחרית וערבית וממילא הרי הן כת"ח שקיים לא ימוש ומשו"ה כמו שאין האור של גהינם שולט בת"ח ה"ה לפושעי ישר' שהן ג"כ קיימו לא ימוש לסברת רשב"י והלימוד ממזבח הזהב אתי שפיר דגם במזבח הזהב לא היה כ"א קטורת שחרית וערבית כנגד ק"ש שחרית וערבית שקוראים גם פושעי ישראל, ור"א דקאמר דדוקא ת"ח אין אור של גהינם שולטת בהם ס"ל כר' ישמעאל שאמר לבן עזאי צא ובקש שעה שאינה מהיום והלילה ולמוד חכמה יונית דכתיב לא ימוש כו' והגית בו יומם ולילה דמבואר דלא ס"ל הא דרשב"י דמי שקרא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש אלא צריך לימוד תמידי כל היום והלילה כת"ח ואמטו להכי קאמר דדוק' הת"ח ניצול מאש של גהינם:
שופטים
סי' י"א ויפתח הגלעדי היה גבור חיל והוא בן אשה זונה, כתבו משם האר"י ז"ל דיפתח היה ניצוץ זמרי ובתו היתה כזבי וגם כתב דגלגול ראשון נקרא אב והשני נקרא בן עכ"ד, ובזה נפרש פסוק הנז' ויפתח הגלעדי היה גבו"ר חי"ל עולה גימטריא בזמר"י בדקדוק כי יפתח כבר היה בזמרי והוא עכשיו גלגול שני הנקרא בן וז"ש והוא בן ומה טעם גלגול זה בעבור אותה אשה זונה כזבי בת צור שהיתה בעוכרו בגלגול האחר וכמו שהוא אומר לבתו אח"כ הכרע הכרעתני ואת היית בעוכרי שהוא מתרעם עליה כמ"ש הרב דבש לפי ערך פינחס וז"ל אפשר לרמוז דזה שאמר יפתח הכרע הכרעתני הכרע בגלגול כזבי שחבת בדמי שהרגו פינחס הכרעתני בגלגול זה שעל ידי מיתתך הכרעתני לשלם לך ואת היית בעוכרי שנגזר שימות אברים אברים כמו שאמרו רז"ל על פסוק ויקבר בערי גלעד עכ"ל:
ולע"ד אפשר לומר בדרך אחר ואת היית בעוכרי דלפי מ"ש הרב הנז' עדיין נראה מיותר והוא בהקדים מ"ש הרב האר"י ז"ל דהנקבות אינן באות בגלגול כ"א לפעמים לצורך בעליהן אבל לא לקבל עונשן כי הן מקבלות עונשן בגהינם ובזה מתפרש היטב מה שאומר לה יפתח הכרע הכרעתני אני באתי בגלגול מחמתך על העון שגרמת לי ולא די זה אלא שאת שאין דרך הנשים לבוא בגלגול היית הויה חדשה בעוכרי לעכור אותי פעם שניה כאשר בתחלה.
עוד אפשר לרמוז ואת היים בעכר"י כי בא"ב דאי"ק בכ"ר בעכר"י הוא בכזב"י ורמז לה דהיא היתה ניצוץ כזבי:
שם ויאמר יפתח לזקני גלעד וכו' ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם, יתכן לומר בדרך הלציי במ"ש רז"ל אין עתה אלא לשון תשובה, וא"כ יפתח אומר להם בדרך ענוה מדוע באתם אלי התחת אלק'ים אני הנה יש לכם תיקון גדול אחר לדרוש אלק'ים עתה כלומר עשו תשובה כאשר צר לכם ותוושעו בודאי, (ובזה אתי שפיר מ"ש אח"ז הכתוב אנכי אהיה לכם לראש דר"ל שהקב"ה יהי' להם לראש שהוא אנכי ה' וגם אהי"ה) המפרשים אמרו אין ועתה בוי"ו אלא לשון תשוב' אבל ראיתי בנחל קדומים פרשת האזינו פסוק ראו עתה שפי' לשון תשובה ונמשכתי אחריו ועיין ספר דבש לפי ערך וי"ו דנראה דהרמז הוא ועתה, אחר זה מצאתי במכילתא פ' בשלח סי' ה' על פסוק נאדרי בכח שכתב ואין עתה אלא תשובה שנאמר ועתה ישראל מה ה"א שואל מעמך וכו' ע"ש ואכתי איכ' למדחי דהכונה היא על ועתה ועדיין הדבר צריך הכרח] :
סי' י"ד ויאמר מנוח וכו' עתה יבא דברך מה יהי' משפט הנער ומעשהו ויאמר לו מלאך ה' מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר, לכאורה קשה דנראה שמנוח שואל לו על הנער ומעשהו והוא משיב לו על האשה ולא על הנער, ואפשר לומר שהמלאך רמז לו גם כן בדרך נסתר מה שיהיה הנער עלול וממה שצריך לשמרו בהקדים מ"ש לעיל משם הרב מאסטרופולי ז"ל שיש קליפה המסיתה את האדם לזנות שנקראת לר"י וכו' והנה ידוע דשמשון לפי הפשט עשה שלא כהוגן ליקח בת פלשתים ונמשך אחר עיניו ונענש כמ"ש רז"ל ואם כן היה עלול וצריך שימור מאותה קליפה שהיא ס"ת מכל אשר אמרתי הוא לר"י שתהי' מסיתה אותו אל האשה שהיא היתה בעוכרו ומזה צריך אתה להיות נשמר על בנך היוצא מחלציך:
שם והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים, כתב הרב האר"י זיע"א הביאו הרב דבש לפי ערך שמשון דהיו לו ב' ניצוצות אחד של יפת שהוא שם בסוד ויקח שם ויפת את השמלה ולא כתיב ויקחו לשון רבים כי נשמה אחת היה להם, וניצוץ ב' מעשו וזה שלא הביא עשו יין ליצחק לכן שמשון הי' נזיר והכה את האריה שנשך לאביו נח והכה הפלשתים שוק על ירך שתיקן סוד נחש גבר נחשירכן וכו' ע"ש כמה דברים שעשה שמשון כנגד מה שעשו יפת ועשו ויתכן דלפי שהיו בו ניצוצות אלו התחיל להתגרות ולהכות בפלשתים בהיות ששם פלשתים עם האותיות עולים כמספר יפה בדקדוק וגם בשם שמשון נוטריקון "שם (דהיינו נשמת יפת) ,עשו כשתחליף ן' ארוכה בע' באלפא ביתא דאי"ק בכ"ר לרמוז שבו נכללו ב' ניצוצות הנז':
שמואל א
סי' י"א ויפקדם בבזק ויהיו בני ישראל שלש מאות אלף ואיש יהודה שלשים אלף, הנה המספר הזה רמוז בשם שאול המלך ש' שלש מאות ול' שלשים וחות אלף לומר שהם אלפים כאילו אמר ש' ול' אלף שהוא ר"ת שאול :
סי' י"ב ויאמר אליהם עד ה' בכם ועד משיחו היום הזה כי לא מצאתם בידי מאומה ויאמר עד, ויאמר שמואל אל העם ה' אשר עשה את משה ואת אהרן ואשר הטל' את אבותיכם מארץ מצרים, לכאור' נרא' הפסוק תמוה בלתי מקושר עם מה שלפניו כי מה זה שאומר שמואל אל העם שה' הוא עשה את משה ואת אהרן והעל' את ישראל ממצרים ומה מקום לאמירה זו בכאן, ויתכן לפרש כמ"ש במס' מכות על פסוק הנז' ויאמר עד יצאת בת קול ואמרה עד ותיבת ויאמר קאי על הקב"ה כ"י ע"ש וא"כ יתכן ששמעו העם קול זה מב"ק ולא ידעו ממי יצאו הדברים ומי הוא שאמר תיבת עד אם היה שאול או אדם אחר והמה היו תמהי"ם לנפש אדם שיהי' לו קול כזה מבהיל הרעיון כקול שדי ועל זה אמר שמואל ה' הוא המעיד (וכמ"ש שנרמז בטעם רבי"ע) הקול ששמעתם הוא מאת ה' ואל תתמהו על החפץ שהוא מעיד עלי כי הוא אשר עשה את משה ואת אהרן ואני שקול כשניהם כמ"ש רז"ל:
ויתכן ליתן טעם למה הוצרך שמואל לנקות עצמו מכל חשד מעושק וגזל קודם שיאמר ועתה התיצבו ואשפטה אתכם לפני ה', והוא בהקדים מ"ש חז"ל דקודם שיאמר האדם ויכולו בע"ש שהוא מעיד על ברייתו של עולם שיתחרט על עונותיו ויחזור בתשובה כדי שלא יהיה פסול לעדות והנה כי כן שמואל ע"ה קודם שיוכיח לישראל על פניהם ויעיד בהם ששכחו טובות הש"י וחסדיו א"כ הוא רא' שהי' צריך לנקות עצמו מחשד והכין עצמו לתקן אשר עוות כדי שלא יהי' פסול לעדות ואחר שהסכימו כולם שהיה נקי וצדיק אמר ועתה התיצבו ואשפטה וכו':
סי' ט"ו ויאמר שמואל אל שאול אותי שלח ה' למשחך וכו' הקשו המפרשים מה ההצעה הזאת לומר אותי שלח ה' ומה איכפת אם הוא משחו למלך לענין צוואת ה' ללחום עם עמלק, ואפשר לומר דשאול רמז לו דשם שאול גימטרי' אג"ג מל"ך עמל"ק בדקדוק ומפני זה הי' ירא פן יכשל ויהא נלכד באותו עון שהניחו חי ולזה רמז לו שיזכור שאין הכסא שלם כמ"ש הכתוב כי יד על כס יה שחסר אות א' מכסא על כן אמר באות שאני מוסיף על שמך תהיה שלח גימט' של"ח ותהיה גובר על אגג מלך עמלק, עוד אפשר שרמז לו אותי ציוה שיכוין בשמו שמואל שהוא נוטריקון ש"ס א"ל כמ"ש הראשונים ואם כן יזכור שצריך למחות זכר עמלק להיות השם שלם:
שם אותי שלח ה' למשחך למלך, עיין בצוארי שלל שפי' משם מהרח"א ז"ל דטעם הצעה הזאת לצווי השחתת עמלק היתה להודיענו שאם לא יעשה מצות ה' ויגרום שתבטל מלכותו קודם היה צריך שמואל למות כדי שלא יבטלו מעשה ידיו בחייו יעו"ש:
ואפשר לומר בדרך הלצה דשמואל אומר לו תדע לך שהשם שלי הוא אותיות שאול מ' ואותי כמו אות שלי שניתוסף לי היא תרמוז ששלחנו ה' למשחך למלך ועתה ראה מה אתה עושה לבל תתהפך האות מ' ממלך למות אם תחטא שלא אצטרך למות כדי שלא יתבטלו מעשה ידי בחיי, וא"כ התבונן באות שלי וק"ל:
שם ועתה שמע לקול דברי ה' קשה אומרו דבר ה' ולמה לא אמר שמע לקול ה' או שמע לדברי ה' ומהו לקול דברי, ואפשר כמ"ש בגמרא דבתרא דיואב בן צרויה כשהלך ללחום את עמלק לא הרג כי אם הזכרים וכששאל לו דוד למה, השיב הפסוק אמר תמחה את זכר עמלק וכשאמרו לו שטעה ושהכתוב אומר זכר בצירי רצה להרוג לרבו וכו', עיין בגמ' א"כ יוצא לנו דכתיב בתורה זכר וקרינן זכר בצירי וזהו מה שרצה שמואל להזהיר את שאול ועתה שמע לקול דהיינו הקרי לאפוקי הכתיב מדברי ה' דהקרי הוא זכר בצירי ודו"ק, עוד אפשר לפרש בהקדים כמ"ש המקובלים דקול רומז לאות וא"ו של שם הוי"ה ברוך הוא ודבר רומז לאות האחרונה ה"א עיין מדרש תלפיות ענף כינוים וא"כ כך אמר לו שמואל לך להחרים את עמלק ובזה אתה מיחד שם הוי"ה ב"ה דאותיות ו"ה ח"ו מופרדות מאותיות י"ה וא"כ בזה שמע רוצה לומר קבץ כמ"ש וישמע שאול את העם דהיינו קבץ לקול דברי ה' דהיינו וא"ו וה"א ויחד ה' וא"ש ההי"ב:
שם כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר, פי' פשטי העושה מרי הוא כאילו עושה הקסם להכין כדי לעשות התרפים, אבל כשרוצה להרבות דברים כדי לומר שהמרי אינו מרי כמ"ש שאול כי שמעתי בקול ה' ואביא את אגג וכו' אז מתרבה הפשע ונעשה כאילו עבד התרפים שכבר עשה, ועוד אפשר לפרש כי חטאת קסם מרי דרמז לו דהחטא שהוא עתיד לעשות לשאול בבעלת אוב וכל הענין ההוא הגורם כ"ז הוא המרי שעשית עכשיו בעמלק וכמו שמצינו שאמר לו שמואל כשהעלהו בעלת אוב על כי לא עשית חרון אפו בעמלק על כן היה לך הדבר הזה היום הזה וק"ל:
שם ויאמר אגג אכן סר מר המות, כתב הרב שפה אחת בשם ספר כתיבת יד וז"ל טעם גלות מצרים ידוע כי אדם פגם בשם הוי"ה ב"ה ולכן יצאו ממנו ד' דורות רשעים אנו"ש מבו"ל סדו"ם הפלג"ה ועליהם אמר דוד בדמעתי ערשי אמס"ה והאבות לתקנם וכו' ובאו אח"ך משה וישראל למצרים לתקן אלו הנשמות כי מצרים היא עומק הקליפות דכתיב מכל "הערים אשר "סביבותיהם מהם תקנו עבד ואמה הם הנשמות שנפלו שם וכתיב המוציא "אתכם מתחת סבלות מצרים ראשי תיבות אמס"ם ואלו הם סוד ד' קליפות דכתיב אל גנת אגוז ירדתי והאגוז יש לו ארבעה קליפות וכו' ועדיין יש מאלו ארבעה דורות שלא נתקנו באו ישראל בד' גליות לתקנם וכאשר ישלמו כל הניצוצות אלו יבא המשיח ואז יהיה שלם שם הוי"ה והיה ה' למלך ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד עכ"ד בקיצור נמצא לפי זה דכשיהיה בירור שלם מאותם נשמות של ד' דורות אמס"ה יבא משיח וגם במחיית עמלק הדבר תלוי שאין ה' שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרע עמלק וזה אפשר רומז הכתוב "אכן "סר "מר "המות ר"ת אמס"ה דאגג אומר עכשיו שרוצה להרוג אותו כדי שימחה זרע עמלק ויבא משיח בודאי כי כבר נתקנו ד' דורות ר"ת אמס"ה שזה הבירור צריך כדי שיבא משיח ובמ"ש הרב ז"ל דמשה וישראל באו למצרים לתקן אלו ד' דורות אפשר לפרש הכתוב היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם שכל עוד שלא היו נימולים כל ישראל בודאי לא יושלם תיקון הנשמות שהיו במצרים מאותן ד' דורות וכמ"ש הרב הנזכר וז"ל דור המבול חטאו בעריות ופגמו ברית קדש בא יצחק ותקן שהוא היה ראש לנימולים לשמונה ימים עכ"ל וזה רומז הכתוב היום גלותי את חרפת מצרים דתיבות "אנוש "מבול "סדום "הפלגה עולים גימטריא חרפ"ת בדקדוק שהיו במצרים וכל עוד שאתם לא מלחם בודאי לא יתוקנו נשמותיהם של דורות אלו חרפ"ת עולם נתן למו חרפת אדם אשר באו לעולם בעון אדה"ר ועתה ע"י ישראל שהיו במצרים וחרפ"ת עמו יסיר, סי' י"ז ויבחר לו חמשה חלקי אבנים מן הנחל, כתב ילקוט חדש בשם תיקוני ז"ח וז"ל היינו שלקח לסיוע השכינה בה' תיבות של קיש שמע ישראל ה' אלהינו ה' בכונה זאת לקח האבני' ואח"ך בתיבת אחד כששם האבנים בכיסו נעשו אבן אחד ונשלם גם תיבת אחד שבשמע ישראל ובזה אתי שפיר מ"ש בילקוט שמואל וז"ל ויגש הפלישתי השכם והערב כדי לבטלם מקריאת שמע שחרית וערבית עכ"ל דמזלי' חזא דבק"ש שם נמצא כח להמיתו והוא היה ירא שילמדו ק"ש כדי שלא ימיתו אותו בכונה שהרגו דוד וק"ל:
סי' כ' אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם ה', כתב בס' גולל אור דהלל ושמאי היו גלגול דוד ויהונתן ע"ש ויתכן לרמוז במ"ש שנינו אנחנו, שנינו גימטריא הילל ושמאי בדקדוק והכונה כי שנינו שהוא גימטריא שמינו יהיה בשם ה' שהוא מחלוקת לש"ש העתיד להיות בינינו ואינו מזיק לשבועתנו שנשבענו על אהבתינו כי זה המחלוקת הוא בשם ה'.
שמואל ב
סי' כ"ד ויבא גד אל דוד ויאמר לו התבוא לך שבע שנים וכו' מקשים העולם שבדברי הימים א' כ"א פסוק י"ב כתיב אם שלוש שנים רעב וכו' ונראים סותרים זה את זה. ואפשר ליישב כי כונת הכתוב בשמואל באומרו שבע שנים היא על שמיטה של שנים דהיינו שבשנה הו' של שמיטה שנאמר עליה וצויתי את ברכתי בשנה הששית ועשת התבואה לשלוש השנים יהיה רעב ואז לא יש תבואה לשלש השנים דהיינו שנה ששית שביעית ושמינית וזה כונת הכתוב באומרו התבוא לך שבע שנים רעב דהיינו השבוע של שנים שהיא השמיטה שדרכה להיות בה ברכה בשנה הששית לשלוש השנים תהיה רעב ולעולם ההיזק אינו מגיע כ"א לשלוש שנים כמו שבא מפורש בדברי הימים, ובזה שני הכתובים באו בסגנון אחד ודו"ק, ובזה אתי שפיר התבוא לך שבע שנים שנאמר בשמואל דמן הראוי היה לו לומר היבואו לך שבע שנים אלא שכונתו על השמיטה וע"כ אמר התבוא לך בלשון נקבה שהוא מדבר על שבוע שנים כמ"ש רש"י ז"ל בפסוק מלא שבוע זאת שפירש שבוע של ימים שיטינ"ה של ימים:
מלכים א
סי' ב ושלמה ישב על כסא דוד אביו ותכון מלכותו מאד, כתב הרב נחל שורק דר"ת דוד אביו ותכון מלכותו מאד הם גימט' צ"א מספר הוי"ה אדנו"ת והוא רמז ליחוד קוב"ה ושכינתי' דבימיו היתה סיהרא באשלמות' ויחוד גמור וכו' עכ"ד ויתכן לומר דתיבת מא"ד היא גימט' שם מ"ה שהוא בת"ת ויבא על נכון מלכותו מאד דהיינו יחוד ת"ת ומלכות וא"ש ההי"ב.
מלכים ב
סי' י"ז ויאמר אליהו התשבי ליושבי גלעד חי ה' אלקי ישראל אם יהי' השנים האלה מטר כי אם לפי דברי, אמרו בגמ' דאחאב השיב לו לווטא דמשה רבך לא מקיימ' שאמר ועצר את השמים ולא יהי' מטר וכו' ופי' הרב פרשת דרכים דרך ה' דרוש כ"א מכח קושיות שקשה על הש"ס ממקום אחר שאמרו ג' מפתחות ביד הקב"ה ובמקום אחר אמרו שהמפתח היה ביד אליהו באותו מצב וממקומות אחרים דיש שני מיני מטר בשני אוצרות דאוצר הטוב ביד הקב"ה דוקא והאחר ביד המלאך הממונה דאמרו בנדה ברי שמו וכתב דזה הי' יודע אחאב ואמר לו דהגשמים באותו זמן היו יורדים בשפע מאוצר הטוב ואם כן לא נתקיימה כלל קללת מרע"ה, ואליהו אמר לו להראותך שהגשמים היורדים בזמנך הם מאוצר שאינו טוב תדע לך שלא יהיו עוד כ"א על פי דברי וא"כ אילו היו אותם גשמים מאוצר הטוב לא הייתי יכול למונעם בי המפתח דוקא ביד ה', וא"כ מזה תדע שמה שהיו יורדים גשמים היו מאוצר האחר המסור ביד מלאך ולעולם נתקיימה קללת מרע"ה עכ"ד בקיצור נמרץ:
ולפי הצעת הרב יבא על נכון הפסוק הנז' בשני אופנים שכולל כל הקדמת הרב ז"ל שאליהו משיב לו חי ה' אלקי ישראל שבידו מפתח של גשמים מאוצר הטוב אשר אם אכול אוכל לעמוד לפניו ולומר לו לא תוריד גשמים וא"כ כשלא יהי' השנים האלה טל ומטר כ"א ע"פ דברי הלא מוכר שתודה כי לא היו הראשונים שירדו מאוצר הטוב וחזר לפרש חי ה' אלקי ישראל שבידו מפתח אוצר הטוב אשר אני עמדתי לפניו ויודע אני שנפשו געלה אתכם וכשאינכם עושים רצונו אינו נותן מטר מאוצר הטוב, וכי תימא אותם גשמים שירדו השנים האלו מהיכן היו לא היה כ"א מטר לפי דברי המלאך הנק' ברי ולא מאוצר אשר ביד ה':
סי' כ' ויאמר חזקיהו אל ישעיהו מה האות כי ירפא ה' לי ועליתי ביום השלישי בית ה' ויאמר ישעיהו זה לך האות מאת ה' כי יעשה ה' את הדבר אשר דבר הלך הצל עשר מעלות אם ישוב עשר מעלות ויאמר יחזקיהו וגו', יש לחקור אומרו מה האות כי ירפא דהול"ל תן לי אות ועוד במאמר ישעיהו וזה לך האות למה ליה למימר לך ועוד יש לדקדק למה חזר הצל עשר מעלות ולא תשע ולא אחד עשר ועוד ל"ל לומר הלך הצל עשר מעלות הצעה זאת אינ' צריכ' דהול"ל אם תרצה שיוקדמו או יאוחרו המעלות, ועוד יש לדקדק למה סמוך לזה קורא אותו יחזקיהו ובכל הפרשה כולה קורא אותו חזקיהו בלא יו"ד:
ונראה דכל זה רמ"ז הרומ"ז לענין אחד והיא הקדמת האר"י זיע"א ע"פ ה' יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת בחליו דכשהאדם חולה נהפכים לו צינורי השפע מיו"ד שהיא רמז לחכמ' כי החכמה תחיה נעשה דו"י ומעשר שהוא גימט' יו"ד נעשה ער"ש ע"ש וזהו שאמר חזקיהו מה האות שהיא מהופכת ואשר על ידה אנכי מתרפא ואמר לו ישעיהו וזה לך האות האות שבתחילת שמך שאתה נקרא יחזקיהו ועכשיו קוראים לו חזקיהו זהו ממש הענין, ואח"כ מגיד לו כיצד הוא ענין החולי הלך הצל של האדם כי ידוע כשמתקרב אל המיתה הולך הצל וא"כ כשהוא חולה הולך הצל מעט מעט וגם רמז לו דעשר הם המעלות שחוזר ומתהפך עשר לערש ויתרפא האדם אם ישוב עשר דהיינו מער"ש יעשה עש"ר, וא"כ באות יו"ד שבשם יחזקיהו רומז לו דבר זה ומשו"ה קרא אותו בפסוק הסמוך לזה תיכף יחזקיהו במקום חזקיהו שקרא לו בכל הפרשה:
ועתה מצאתי סמך לזה בכתוב שאומר זה לך האות מאת ה' דהיינו האות היא מאותיות ה' ב"ה וכמו שאמרו בזוה"ק פ' ויקרא ד"ב וז"ל ר"א פתח שאל לך אות מעם ה' וכו' ודא איהו רזא דכתיב שאל לך אות מעם ה' אלקיך אות משמא קדישא משמע דכתיב מעם ה' דדא איהו שמא דקב"ה את חד דבי' ע"ש.
ועוד רמז בשאר אותיות חזקיהו תשובה לשאלת חזקיהו שאמר מה האות כי ירפא ה' לי ועליתי ביום השלישי בית ה' והוא השיב לו הרפוא' יבא יו"ד ראשונה בשמך והשאר נוטריקון ויהי' חז"ק "יום "השלישי "ועלית, וזש"ה זה לך האות מאת ה' כלומר כ"י הקב"ה המקדים רפוא' למכ' כבר הקדים לך הרפואה בשמך האות כי יעש' ה' את הדבר אשר דבר ודו"ק:
ישעיהו
סי' א' הוי גוי חוטא עם כבד עון וכו' עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור אפשר במ"ש רש"י בענין קרח דכבר היה להם זה סרחון ד' ומחלוקותו היה על נשיאותו של אליצפן ן' עוזיאל שאמר שבודאי הקב"ה לא ציוה למשה כן ומשו"ה חזר ועשה מחלוקת על משה ועל אהרן וזה ירמוז הכתוב הנז' הוי גוי חוטא שחוטאים עכשיו והם כבר בידם כבד עון סרחון ד' הוא זה ומה שעשו הוא עזבו את ה' מלשמוע לצוויו כי לא האמינו שמפי ה' יצא נשיאותו של אליצפן ן' עוזיאל ינאצו אותו אעפ"י שהיה קדוש ה' וממילא חזרו אחור לעשות מחלוקת גם על מלכות משה רבינו ע"ה ועל כהונת אהרן וזהו נזורו אחור ממה שקבלו כבר. סי' מ"א הגידו האותיות לאחור ונדעה כי אלד"ים אתם וכו' הן אתם מאין ופעלכם מאפע וכו' העירותי מצפון וכו' ויבא סגנים כמו חומר וכמו יוצר ירמס טיט אפשר לרמוז מ"ש בס' הברית בשם מדרש דרוח צפונית בעולם פרוץ ואין לו חומה כשאר רוחות וע"כ רמזו רז"ל אלילם ר"ת אין להם יכולת לעשות מחיצה דר"ל שהאלילם אינם יכולים לגדור פרצת צפון שבעולם כי אם הקב"ה אשר בידו היכולת וזה ירמוז בפסוק הגידו האותיות לאחור דהיינו אותיות אלד'ים שהם לאחור נוטריקון "מחיצה "יעשה "הוא (הקב"ה) "לא "אתם (אלילם) וכיון שאין בידם יכולת הם אינם אלד'ים בהיות שפעלם מאפע ואין בהם ממש. כי הקב"ה דוקא יכול לומר העירותי מצפון וכמו יוצר ירמס טיט לגדור הפרצה.
סי' מ"ה אין שלום אמר ה' לרשעים ארז"ל מכאן שהקב"ה אוהב את הרשעים וע' מ"ש הרב פת"ע על חגיגה דט"ז ויתכן לפרש בדרך פשטי דהכוונה היא דמצינו כשהקב"ה מביא רעה על הרשעים שמודיע להם קודם כמו בדור המבול שציוה לנח לעשות התיבה כמה זמן קודם שיביא המבול וכן בנינוה שלח להם יונה הנביא להגיד להם כי עוד מ' יום ונינוה נהפכת וכן כמה עונשים מצינו שנביאים הגידו טרם יבא אליהם הפורענות כדי שיחזרו בתשובה וזהו כוונת רז"ל לפרש הכתוב אין שלם אמר ה' לרשעים כשאין שלם ויש שמד להביא עליהם פורענות אמר להם הקב"ה לרשעים שעתיד להביא להם עונשים וזהו שאומר אין שלם אמר ה' ר"ל שאומר ומגיד להם שאין שלם קודם שיבא עליהם הפורענות ומזה ניכר שהקב"ה אוהב את הרשעים שהרי מודיעם כדי שיחזרו בתשובה.
סי' ג"ג וה' חפץ "דכאו "החלי ר"ת חדו"ה רמז למ"ש בגמ' ברכות חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה ואמרו בגמ' לא צריכא אלא לקבולינהו בשמחה והטעם פשוט דהרעה בעולם הזה טובה היא לאדם להטיב לו באחריתו בעוה"ב וראוי לשמוח על שה' חפץ דכאו שהוא ר"ת חדו"ה.
סי' נ"ד רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא חלה, לכאורה נראה כפל הענין במלות שונות היינו רני היינו פצחי רנה וצהלי ואפשר דרומז למ"ש בגמרא סנהדרין אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב וזש"ה רני עקרה שלא ילדה מצות ומע"ט כי היה הדור כולו חייב ועקר שאינו מוליד או פצחי רנה וצהלי הדור שכולו זכאי ולא חלה בחבלי השוא עונות וחטאות ושניהם כאחד רני בהם כי בא יבא בן דוד מכל מקום כי כה אמר ה' למעני למעני אעשה, והנה סופי תיבות רני עקרה לא ילדה הוא אהי"ה כינוי למידת הבינה שמשם תהיה גאולתינו במהרה בימינו גאולת עולם:
שם וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, ארז"ל דאלישע אחר נקרא אחר בשביל שנפל ממנו רב דאלישע גימטריא תי"א ובעון שטעה וחשב שיש שני רשויות ח"ו ניטל רב מחשבון אלישע ונשאר אחר כי ברב טעה ורב ניטל ממנו עכ"ד ובזה אתי שפיר שאומר וכל בניך כשיהיו מלומדים להכיר אחדות ואמיתות ה' ולא יטעו ח"ו כאלישע אז רב שלהם שלם הוא ובשלוה ישכון בבניך, ועל פי הקדמה זאת אתה תבאר הכתובים בתהלים במזמור י"ט גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב שגיאות מי יבין וכו' גם מזדים חשוך עבדך ונקותי מפשע רב:
סי' נ"ה ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, פירשו המפרשים זה הפסוק על מ"ש בגמרא בן ' עזאי היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע אל את ה' אלהיך תירא פירש עד שבא רבי עקיבא ודרש לרבות תלמידי חכמים, ובזה פירשו ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש דהיינו רבי עקיבא וכן אתה מוצא כי קדוש גימטריא זה"ו עקיב"א ב"ן יוס"ף עם הכולל:
שם אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע, אפשר במ"ש רז"ל בב"ק דף ל"ח אמר ר"מ מנין שאפי' גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול וכו' דידוע דהתורה נקראת זאת וגם מ"ש רז"ל דשם אנוש הוא הגרוע שבשמות בעל חי מדבר וזהו אומרו אשרי אנוש יעשה זאת גוי שעוסק בתורה והרי הוא כבן אדם שמחזיק בה שהוא לומד ועושה המצות שהוא הישראלי אתם קרוים אדם ולא אומות העולם וכי תקשה הרי אמרו בגמרא גוי ששבת חייב מיתה שנאמר ויום ולילה לא ישבתו וא"כ מה לו לעסוק בתורה כשאינו מקיים מה שכתוב בה וזה תמיהת הפסוק שומר שבת הרי חייב מיתה כמי שמחללו וא"כ מה לו ללמוד תורה ויהי כמשיב ושומר ידו מעשות כל רע ומה שיש לו ללמוד ולעשות הם ז' מצות שהם ר"ת עש"ב אע"ד שהם כלם לא תעשה דהיינו שומר ידו מעשות כל רע ואעפ"י שבכלל השבע מצות הוא דינין הוא בכלל שומר ידו מעשות עול במשפט וכמ"ש כל זה בסנהדרין דנ"ח ע"ב ור"ת ובן אדם יחזיק בה הוא איוב לרמוז כי הוא היה מחסידי אומות העולם ונאמר עליו אשרי.
שם דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב יעזוב רשע דרכו וכו' וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח שויתר להם עשירית האיפה משלו עכ"ל המדרש הביאו הרב יערות דבש ופי' על פי דרכו ז"ל ויתכן לפרש דכונת המדרש היא על הז' שנים שאין בית דין של מעלה מענישין דידוע דאחר שלשה עשר שנים האדם מחויב במצות ואעפ"כ אין בית דין של מעלה מענישין עד בן עשרים וחיי האדם הם שבעים שנה ועשיריתם הם ז' וא"כ נמצא שהקב"ה מוותר עשירית ואף עפ"י שנתמלא סאתם:
סי' נ"ז הצדיק אבד ואין איש שם על לב כי מפני הרעה נאסף הצדיק, אפשר שרומז למעשה דאלעזר בן דורדיא דאחר שחטא קנה עולמו בשעה חדא בתשובה שלימה וכל הרואה יתמה כי איככה איש אשר הרבה רשע קנה עולמו בשעה קטנה ויקרא צדיק כמו שיצאת בת קול ואמרה שהוא מזומן לחיי העה"ב והנה כתבו משם האר"י זיע"א דאלעזר ב"ד היה גלגול יוחנן כ"ג ששימש שמונים שנה בכהונה גדולה ולסוף ימיו נזרקה בו מינות וא"כ כשנצרף כל חיי יוחנן כ"ג שהיו כולם בצדקות עד רגע אחרון שסרח עם סוף ימיו דאלעזר ב"ד נמצא שראוי לקרותו צדיק בהיות שהיו נשמה אחת וזש"ה הצדיק בה"א התימה אב"ד ר"ת אלעזר בן דורדיא ואין איש שם על לב להבין תוכן ענין זה כיצד יוכל להיות דבר כזה בדין ומשפט והם אינם מבינים כי מפני הרעה קטנה נאסף יוחנן כהן גדול שהוא היה צדיק כל ימיו ובהצטרפות שניהם יוצא צדיק גמור וקל להבין וגם כ"י ראשי תיבות יוחנן כהן:
ירמיהו
סי' ט"ו לכן כה אמר ה' אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם, פסוק זה נדרש כמין חומר בהקדים מ"ש מהר"ש מאסטרופולי ז"ל הביאו הרב דבש לפי ערך כפי וז"ל והסירותי את כפי מלמד שנתנה רשות למחבלים לחבל פי' הרב מהרש"מ ז"ל דיש שם קדוש כפ"י שמפריד בין פלוני לפלונית ורמוז בפ' יהי' לפיו סביב מעשה אורג ר"ת פלוני כפ"י שם קדוש תחרא יהיה לפיו לא יקרע ר"ת פלונית וז"ש והסירותי את כפי המפריד ואז נתנה רשות (ארץ החיים סי' ל"ב) עכ"ל והרי הוא כמבואר דאומר לנו השי"ת אם תשוב אז לפני תעמוד והנה אתה שמור ואיני מסיר שם הקדוש המפריד בין כוחות הטומאה ואם בעונך תוציא יקר דהיינו שם הקדוש כפ"י מתוך זולל שהם פ' ופ' אז ישובו המה אליך אעפ"י שאתם לא תשוב אליהם בהיות שנתנה להם רשות לחבל ח"ו וק"ל.
סי' ט"ז לכן הנה ימים באים נאם ה' ולא ואמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם שמה והשיבותים על אדמתם אשר נתתי לאבותם בכאן נרמזו שעבוד ד' מלכיות אשר שעבדו את ישראל אחר שיצאו ממצרים שהם מלכות "בכל "אדום "יון "מדי ר"ת באי"ם וזש"ה הנה ימים באי"ם א"ז לא יזכר יציאת מצרים כי אם אשר העלה את בנ"י מצפון ומכל הארצות אשר הדיחם שמה והשיבותים על אדמתם וכו':
סי' ל"ב גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, לכאורה קשה שמתחיל בלשון רבים בני אדם ומסיים לאיש כדרכיו שהוא לשון יחיד וכבר המפרשים תירצו ולענ"ד נראה לומר כי כאשר הקב"ה נותן לאיש כדרכיו הוא ג"כ בכונה שבני אדם אחרים הרואים מה שיקרה לו יחזרו בתשובה וזהו אומרו אשר עיניך פקוחות על דרכי בני אדם כשאתה עושה דין באיש אחד, או יאמר בדרך אחר בהקדים ענין ידוע ומושכל כי לפעמים עון אחד עשוי בשני אדם יתכן שהעונש של האחד הוא חמור מן האחר כי אינו דומה מי שהניחו אביו בפתח הזונות ושק מעות קשור בגרונו כמ"ש בגמרא מה יעשה הבן שלא יחטא אינו דומה למי שהלך לאיי הים בצער גדול אחר זונה וכיוצא ואינו דומה מי שהוא בתוך אנשים חטאים ורואה עוברי עבירה מכל צד ובביתו ובמשפחתו למי שנתגדל בין החכמים ובמקום קדושים לא יתכן שיהיה העונש שוה כי בודאי דרך בני אדם להדמות לשכניו ומי שהולך כנגד הטבע לעשות עבירה הנה רעתו רבה ובזה יתפרש מ"ש הכתוב אשר עיניך פקוחות על דרכי בני אדם הדרים עמו בשכונתו ובעירו כדי לתת לאיש וכו' וזה הענין ג"כ בעשיית המצוות כי לפום צערא אגרא וקשה הרבה להכניע היצר במקום השכנים הרעים לעשות מצוות ומעשים טובים לא כן במקום אשר אנשיה שרים ונכבדים צדיקים וחסידים הנה קלו עשית המצות בלי ספק ודו"ק:
הושע
סי' י"א לא אשוב לשחת אפרים וכו' כי אל אנכי ולא איש בקרבך קדוש, ראיתי בספר ישועות יעקב שהביא הקדמ' בשם רז"ל דכשישראל עושים רצונו של מקום נקראים בשם א"ל כמ"ש ויקרא לו אל אלהי ישראל ואז ה' ית' מתכנה בשם הוי"ה ב"ה לא כן כשאינם עושים רש"מ אז הי"ת מתכנ' בשם א"ל ע"ש ובזה א"ש מה שאומר הכתוב כי אל אנכי שהי"ת בעת הזאת מתכנה בשם אל כי לא יש בישראל שם אל כי לא יש איש שיקרא בשם אל, ואפ"ה לא אבוא בעיר ולא אשוב לשחת אפרים מכח רחמיו יתברך.
סי' י"ד כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו, ידוע מ"ש רז"ל כל העוסק בתורת עול' כאילו הקריב עולה וכל העוסק בתורת חטאת כאילו וכו' כדכתיב זאת התורה כו' וכן דרשו ונשלמה פרים שפתינו, ואפשר לפרש תחילת הפסוק בסגנון זה דהיינו אחר שנחרב בית המקדש שאין לנו הקרבנות לכפר על עונותינו יכול להתכפר בעסק התורה הנקראת טוב כמ"ש כי לקח טוב נתתי לכם מכפרת על כל עון, ובזה אתי שפיר כל תשא עון וקח טוב דהיינו בעסק התור' ובזה ונשלמה פרים שפתינו.
יונה
סי' א' מי יודע ישוב, אפשר שמלת מ"י רומזת למדת הבינה שמשם התשובה ובזה מתפרש מ"ש בפרקי אבות אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני והכונה כשהאדם רוא' שבעונותיו הדין מתוח נגדו ואין השכינה עמו דתיבת אנ"י רומז לשכינת [עוזנו והוא מרגיש כי אין אנ"י לי ר"ל כי רואה שאין השכינה עמדי אז צריך להתעורר ולשוב בתשובה כדי שתהיה מ"י לי מדת הבינה ע"י התשובה כדי לייחד שם הוי"ה ב"ה אשר בעונותי הייתי ח"ו כנרגן מפריד אלוף וכשאני חוזר בתשוב' הדין מתהפך לרחמים ואותיות שם הוי"ה ב"ה מתיחדים ביחוד גמור וזש"ה וכשאנ"י שהיא השכינה חוזרת לעצמי אז מ"ה אנ"י יחוד זו"ן ע"י התשובה.
מיכה
סי' ו' הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך, אפשר לפרש כמ"ש רז"ל גדול הנאמר במשה ממ"ש בא"א ומדוד וכו' ובמשה נאמר ונחנו מה וכו' כל אחד משלשתם אמרו מדרגה אחת מענוה ושלשתם ר"ת אד"ם וזה ר"מז הפסוק הגיד לך אד"ם דהיינו אברהם דוד משה מה טוב להיות עניו ועד היכן הגיע מעלתם ומ"מ הענוה היותר מעולה בעיני ה' היא אותה שאמר משה וזהו אומרו ומ"ה דהיינו מה שאמר משה הוא ה' דורש ממך ובזה תזכה לעשות משפט שה' עמו והלכה כמותו כמו שאמרו רז"ל בדוד וה' עמו שהלכה כמותו מפני שהיה עניו ואהבת חסד אעפ"י שעושה משפט עושה חסד ג"כ כמו שאמרו רז"ל על דוד שהיה מחייב החייב ואם אין לו לשלם נותן לו מכיסו ובזה היה עושה משפט, ואוהב חסד, ובזכות הענוה אמרו רז"ל דהעניו אינו חוזר בגלגול, וזהו והצנע לכת כשילך לעולם האמת שם תהא מנוחתו עם ה' אלהיך לאור באור החיים, אחר זה ראיתי בס' חידת שמשון דף י"ב שכתב קצת מזה בשם רב אשכנזי ז"ל אבל אכתי פש גבן מן החדש כאשר יראה הרואה שם:
חבקוק
סי' ב' עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים ויתפוצצו הררי עד שחו גבעות עולם הליכות עולם לו אפש"ל בהקדים מ"ש בגמ' סוכה דף ה' כל מי שיש לו גאוה אומר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם עכ"ד, וא"כ תחילת דבר הכתוב על גוים ויתפוצצו הררי עד שהם גאים לא כן בישראל שחו גבעות שפירושו נשפלו ונעשו ענוים ועי"ז יכול הקב"ה כ"י להלך בעולם הזה וזהו הליכות עולם שאינו אומר אין אני והוא יכולים לדור בעולם וק"ל:
סי' ג' אלוה מתימן יבא וקדוש מהר פארן סלה כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ ופירש"י כשבאת ליתן התורה חזרת על עשו וישמעאל ולא קבלוה תימן עשו פארן ישמעאל עכ"ד ויש להעיר כי לא נמצא רמז לתורה בפסוק הנז' ובשלמא בפרשת וזאת הברכה שדרשו כמו כן ה' מסיני בא וזרח משעיר וכו' כתיב ביה סיני שעליו נתן תורה וגם בסוף קאמר אש דת למו אבל בכאן אין זכר בפסוק כלל לתורה ואפשר לומר דתיבת מתימן נוטריקון תורת ה' תמימה משיבת נפש.
מלאכי
סי' ג' ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלד'ים לאשר לא עבדו, אפשר לפרש דעסיק קרא בשב בתשובה דבעל תשובה כיון שהוא עצמו היה רשע וחזר בתשובה ונעשה צדיק בודאי יוכל לידע ולהתבונן מה בין צדיק לרשע ההפרש שיש בין חיי הצדיק לחיי הרשע שחיי הצדיק בהשקט ובבטחה אע"פ שיהי' לו יסורין מ"מ לבו בטוח בה' וצדיק באמונתו יחיה שלו ונח לא כן חיי הרשע בחרדה ובהלה בשמחה המביאה לידי דאגה ויכולים לפרש עליהם ארורים הרשעי' שאין טובתם טובה שלהם עצמם אינה שלימה כלל וכמה חילוקים שיש בין ימי הצדיק לימי הרשע כיתרון האור מן החושך וזהו שאומר ושבתם בתשובה ואז וראיתם מה בין צדיק לרשע וכשהאדם עוש' תשובה העבירות נעשים לו כזכיות ונמצא שהוא שוה לצדיק אלא דההפרש הוא דהצדיק מעיקרא עובד אלהים כי כל זכיותיו הכל היה עבודת אלהים אבל בעל תשובה זכיותיו מאשר לא עבדו לאוין הנתקים לעשה ונ"מ דהצדיק מעיקרו נעשה לו כטבע והורגל בעבודת ה' ואינו קשה עליו אבל בעל התשובה בהיות שלא עבדו ולא הורגל קשה עליו יותר עבודת ה' והיינו טעמא דבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.
שם הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וכו' והשיב לב אבות על בנים וכו', כתב הרב מדבר קדמות ערך אליהו בשם קונטרס ר"י ז"ל אליהו ז"ל מושיב כל צדיק וצדיק בג"ע ואותו שבא זמנו לצאת מגהינם יום שלישי או יום שני או אחד בשבת אליהו מוציאו מגהינם וסובל דינו עד שבת (נראה שצ"ל שעת) שהיה אותו צדיק שנפטר צריך לסבול והיינו דאמר אליהו ז"ל הרני כפרת ר' חייא ובניו לכך נהגו לומר במוצאי שבת עכ"ל, ולפ"ז נמצא שאליהו ז"ל יושב במקום הצדיקי' עד ג' ימים קודם כדי שיצא הצדיק בשבת וזה מה שרומז הפסוק הנה אנכי שולח לכם את אליהו וכו' לפני ב"א גימט' שלשה כדי שיבא הצדיק ביום ה' הגדול שהוא השבת למנוחתו בג"ע עם נשמת אבותיו ובזה משיב לב אבות על בנים שיושב בג"ע עם אבותיו תיכף ואליהו נכנס במקומו עד זמן ב"א דהיינו יום א' או ב' או ב"א גימט' ג':