לחם שמים על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
פרק ד · הלכה ט
וכן סביב לכתלי האולם. העד העיד האיש הוא הרב המשביר אשר על בית רבינו שהנוסחא בספרי רבינו כך היתה וכן סביב לכתלי האולם כך היו השלש יציעים מקיפים לבית משלש רוחותיו, וכתב הרב צריך למוחקו שהכל מיותר:
ואני הקטן אומר איני יודע אמאי לא ליפול בה פתר, ואף שבאמת במקצת צדק הרב שצריך למחוק ולהגיה קצת ממנו כמו שאבאר בעזה"י, מ"מ למחקו כולו לא הותר, שזה שהיה כתוב בנוסחא ההיא בסופה ג"כ משלש רוחותיו, אי אפשר לקיימו לפי שברוח מזרחית לא היה אלא כותל אחד חמש, ולא היה מקום ליציעים הללו, ונראה שזה הלשון בסופו הוא ט"ס, דסירכיה נקט ואתי דלעיל מניה שפיר גרסינן משלש רוחותיו, ובין שתים לשלש עביד אינש דטעי בשיגרא דלישנא דסליק מניה, אלא שבאמת היה צ"ל משתי רוחותיו, שבשני רוחות היו מקיפין הג' יציעים לאולם כמו לבית:
ונוסחא זו בחזקת בדוקה היא אצלנו, כאשר הוכחנו בס"ד לעיל בבירור גמור, שכך היו הכותלים מגיעים עד סוף האולם, וכל אפיא שוין בזה, ומנוסחא זו הרווחנו הרבה להבין דעת רבינו ז"ל על אמיתתו, וא"כ הדברים מעידים לעצמן, שהיא נוסחא אמיתית אין בה נפתל ועקש רק חילוף קל נשתבש בה כאמור (ונזכרתי כמה גדולים דברי רבותינו ז"ל שהזהירו שלא למחוק נוסח ישן, ולהגיה הספרים מן הלב, ויפה עשה רבינו הרב בעל כ"מ שנשמר מהכשל ח"ו באזהרה זו, ע"י שהביא הנוסחא הישנה אשר הוא ז"ל אמר למוחקה, והיא לשון חכמה למחברים ז"ל ולא עזבוה ונטשוה לגמרי שלא באו אלא להודיע דעתם באמת, ואעפ"כ יודיעונו מה יש תחת ידם, או הנמצא בספרים שונים, אולי יבוא אחד ויישב הלשון ויתקן מה שהוקשה עליו, ויטול שכרו, כאשר אירע כמה פעמים, גם אלה לחכמים), ואם יוסר ממנה זה המוקש, איני רואה מה רעה מצא בה או מה מידה יבקש, ואף שלא ראה הרב ז"ל מניין דבר זה, מכל מקום הרי לא השמיענו ראיה על הפכו, ואיך נמחוק לשון שלם בלי מופת על סותרו, ואפשרותו קרובה:
ואם מחמת סוף הלשון שבדברי רבינו כאן שזכר שוב, וכן סביב לכתלי האולם כך היו אמה אחת ורובד שלש, וזה נראה בודאי שעל כן אמר הרב בעל כ"מ שהלשון ההוא שכתוב בספרים קדמונים מיותר, לפי שרואה לרבינו חוזר פעם שנית לכותלי האולם, ואי מהא לא איריא ואין צורך כלל למחוק הלשון ההוא לגמרי ח"ו, דהא אתי שפיר לפום מאי דכתיבנא והכל ניחא בס"ד דהשתא דאתינן להכי שמעינן דהוו תרי גווני כותלי אולם, מין אחד כותלים פנימים שבהם תאים והם מקיפין לאולם עצמו משני רוחות, וכותלים שניים מבחוץ לשלש רוחותיו דהיינו על פני מזרחו ולשני רוחות של בית החליפות, ולא דמו הני להני דברישא קאמר שהיו יציעים מקיפים לאולם כמו לקודש משני רוחות והם של חמש חמש ולשכות גמורות היו, ואח"כ זכר עוד שכותלי אולם החיצונים היו כמו כן מוקפים ברובדין של שלש שלש, ואין אלו תאים רק בנינים יוצאים מן הכותלים לחוץ כעין זיזין וגזוזטראות, שאין אלה דומין ליציעין דרישא שהן חדרים ממש:
ומתניתין דמנה נפקא ליה לרבינו הך מילתא דרובדי כותלי האולם הכי נמי דיקא דאכותל החיצונה קאי ולא באולם מבפנים מיירי, דהא מיתניא בפ"ג דמדות גבי מעלות האולם כי קיימינן בעזרה, דמני התם חשבון העזרה לארכה עד שמגיע למעלות האולם, והדר תני אמה ורובד ג', (שלדעת שאר המפרשים הוא פירוש המעלות עצמן, ורבינו יצא לטעון בדבר חדש שהרובדין הללו דבר אחר הן מלבד המעלות, והיו בכותל האולם עצמו, מכל מקום צ"ל גם לדעתו ז"ל) שהרובדין הללו מבחוץ הם, דהא אכתי לא מטי לאולם מבפנים שחשבונו מתחיל להלן בפ"ד, שכותלו החיצון נכנס בחשבון אורך המאה של היכל דלאולם נמי קרי הכי, ועד השתא בעזרה קיימינן חוץ לאולם בודאי, על כרחך אין הרובדין הללו על פי פירושו של רבינו כי אם בצד חיצון של כותל מזרחי, וסבור רבינו שכן היו הרובדין לכל כתלי האולם החצונים שכולם מתאימות בחשבון רובדין הללו, שכלל אחד הוא לכל הכותלים החצונים ואינן אלא בליטות בכתלים, ובכותלים שלפנים היו יציעים, והדברים פשוטים וידועים, מעתה יש לה תובעים, לנוסחא ההיא המחוקה, שלא כחוקה, לסעדה ולעודדה ותשוב אל חיקה: