אור ברסלב

לחם שמים על משנה שבת· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין

פרק טז

פרק טו

משנה ז

על צואה של קטן. כתב הרע"ב לאו צואה של קטן אלא צואה של תרנגולין. ותמה בתי"ט השתא דמוקמת לה במונחת באשפה שבחצר וכו'. א"כ כי הוי נמי צואה של נער קטן כי מונח באשפה שבחצר ליתסר לטלטלו עד כאן לשונו:

ואין כאן תימה כלל דאף הרע"ב לא נתכוין להעמידה בצואה של תרנגולים דווקא. אלא רבותא נקט דאיכא לאוקמה אפי' בדתרנגולי' דלא חזיא למידי. ואשמעינן דלא ניטעי בלשון המשנה באומרה של קטן. דאין פירושו אלא מפני הקטן שלא יטנף. וא"כ איך שיהא צואת קטן פשיטא דשרי לכפות עליה:

ואין לומר דק"ל דילמא לא שריא מתני' כפיית הכלי. אלא לצואת קטן דחזיא לכלבים. והוי לצורך דבר הניטל. אבל לשל תרנגולין אפילו כפייה תיתסר. דלהא לא אצטריך לאשמועינן. דהיא עצמה מוכנת לכלבים. ולטלטלה נמי שרי ודוק:

משנה ח

מילא מים להשקות בהמתו. כתבתי"ט אורחא דמילתא נקט כו' אבל אה"נ דאפילו מילא מים בשביל ישראל עצמו אסור לשתות מהן עכ"ל:

ור"ל דהא דתני סיפא אם בשביל ישראל אסור. לא תימא בשביל בהמת ישראל דווקא. והוא מר"י בתו'. אלא דמיגז גייז ליה. דלאו משום אורחא לחוד. אלא כך לימדנו ר"י ז"ל דלרבותא דהיתירא נקטיה. דאע"ג דאורחה דבהמה לשתות הרבה. ולפעמים לא יסתפקו במילוי א'. ואיכא למיחש שמא ירבה בשבילה. אפ"ה מותר בממלא לבהמתו. וכ"ש לישראל עצמו. דלא שכיח. דלא סגי ליה במילוי דלעצמו. אבל לעולם בממלא לצורך ישראל עצמו נמי. אע"ג דישראל יכול לשתות מהבור. דמטפס ועולה מטפס ויורד. מכל מקום אסור. דהא מיהא אהנו מעשיו דגוי. שיכול הישראל לשתות במקום הזה. ועדיין במחלוקת הדבר שנוי שר"ת חולק:

תוכן העניינים

לחם שמים על משנה שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה