לחם שמים על משנה נזיר· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
פרק ו · משנה ב
הזגין כו'. נראה דפלוגתא אדראב"ע דסליק מנה. קאי. דס"ל לרי"ה אליבי' אינו חייב עד שיאכל שני חרצנים. היינו שתי קלפות של גרגרי ענבים. עם כל הזגין שהיו טמונין בהן. והיינו דכתיב חרצנים. תרי משמע. דמיעוט רבים שנים. וזג לשון יחיד. אע"ג דבודאי הגרעינים מרובים יותר מחרצנים. אלא לאורויי דכולהו גרעינין דידהו. כחד חשיבי.
ולר"י אליבא דר"א. חייב משיאכל שני גרעינין וקלפה אחת. היינו דנפקא מנה מפלוגתייהו לדינא. ולא לפרושי קרא לחוד קאתי.