לחם שמים על משנה נדרים· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
פרק ו
משנה א
מותר בצלי אע"ג דבלשון תורה צלי בכלל בשול. ככתוב ובשלת ואכלת. ויבשלו את הפסח. בנדרים הלך אחר לשון ב"א. ועיין בגמרא.
ובשלוק עמ"ש בס"ד מ"י פ"י דתרומות.
משנה ג
כבוש שאינו טועם עתי"ט עד והר"ן כתב עוד כו' אלא סיפא דקתני בכל הכבושין משום דקאמר איני טועם הוא וזה עיקר בעיני.
מן הצלי כו' ומותר במבושל ער"פ.
משנה ד
דג דגים עתי"ט עד והרמב"ם כתב דע כי בלשוננו כשיתחבר שם האחד עם הרבים. הרי הוא מורה על הכלל. ועל הפלגה ברבוי. כגון הבל הבלים שיר השירים. ע"כ. זה אינו נכנס באזני שתהא זו הכוונה בכאן. שא"כ אני אומר שלא נאסר בשום דג המצוי אצלנו. כי לא נתכוין זה אלא על לויתן וכדומיו שהוא ודאי דג הדגים. ע"פ דרך זה. אבל בשאר דגים. לא נאסר. כמו שאין הכוונה בשיר השירים. כי אם על השיר המופלג משאר השירים משובח וגדול מכולם. וק"ל. ובאמת אם כך יאמר דג הדגים (בה"א) שאיני טועם. לדעתי יוכל לפרש כוונתו כנזכר. שמשמעו כך הוא ודאי דג של הדגים. אמנם משנתינו דג דגים שנינו. שאין בלשון זה סמיכות ענין. אלא פורט הוא שני ענינים. דג גדול ודגים קטנים.
משנה ה
מן הקום מותר בחלב דחלב אינו בכלל קום כצ"ל לשון רש"י. ובתי"ט העתיקו בשבוש.
טפלים עתי"ט. וכתב רמ"ז אין זו דעתי (שהטי"ת מוחלפת בתי"ו) כי למה יחליפו אות באות ע"כ. ואני תמה עליו. וכי זה דבר חדש הוא אצלו. ועדיין לא ראה דוגמתו בלשון חז"ל. טעות בטי"ת. חלוף הת"ו שבלשון מקרא וזולתו הרבה (אף שלפי דעתי יש להם ז"ל בזה טעם נכון. לתת היכר לאיזה הבדל דק הנרגש בשתוף הענין המתדמה. גם בלשון מקרא לשון חטיפה בטי"ת ובתי"ו שוין).
משנה ט
מותר בדבש תמרים. שסתם דבש אינו אלא דבש דבורים בלשון בני אדם. אבל בלשון תורה אינו אלא דבש תמרים. ארץ זית שמן ודבש. אלא שבנדרים הלך אחר לשון בני אדם.
משנה י
אספרגוס המים ששלקו בהם הכרוב. והוא כמו כוס אספרגום דומיא פרק כ"מ.