אור ברסלב

לחם שמים על משנה כלים· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין

פרק יט

פרק יח

משנה א

מן הקשר ולחוץ טהור כשאינו סורגו ומכניסו בבתי הסירוג. כי הצריך למטה. ודאי חבור הוא. וכל המחובר לדבר הרי הוא כמוהו. כדתנן לעיל פי"ב. והכי משמע בתוספתא שהביא הר"ש. וצ"ע בחבור הי"ד.

משנה ב

עד ה' טהור וחמשה כלמעלה. תוספתא כתבה הר"ש. ויש ט"ס כו'. וצ"ל ומייתי לה כו'. תי"ט. לא כן הוא. במ"כ פסל לשון הר"ש במומו. לא עיין בה אלא אגב שטפא. ולא ראה יפה. ודברי הר"ש מכוונים אמרתו צרופה.

מחמשה עד עשרה ועשרה כלמטה תוספתא. ומייתי לה התם בפא"ט.

אך זו טעותא היא בידיה דתי"ט. דלא מייתי לה בפא"ט כה"ג. אלא ס"ד הוא ומסקנא לאו הכי. אלא עשרה כלמעלה.

שבו קושרין ומשלשלין לרע"ב. וחזי לשלשל המטה כלומר להוריד מן העליה לגג.

לשון משובש הוא. מהופך ומסורס.

משנה ג

מזרן נגזר מן אזור. ע"ד מגולה לביתו. מסורת הברית.

משנה ד

נישא על המיזרן מעשרה ולפנים טמא לרע"ב טמאה גרסינן כו'. ולא שמיע לי לשנות הגרסא שלפנינו טמא. לשון זכר. כן היא בגמרא ותוספתא. כמו במשניות דר"ש ור"מ. אף פירושו דרע"ב לא ס"ל. ולא במיזרן היוצא מן המטה איירי השתא. אלא במיזרן לבדו כשהוא בפ"ע. קמיירי הכא. וקמ"ל דשעורו שוה עם היוצא מן המטה (אתאן לר' יוסי) שאם נישא עליו הזב. נעשה אב הטומאה. דהוי מידי דחזי למדרס. כמטה עצמה. ואשמעינן תו. דלא תימא. הרי הוא מעתה כמטה ממש. וניתב ליה יוצא. כאילו הוא כרוך במטה. קמ"ל מעשרה לחוץ טהור. ולית ליה יוצא לגמרי.

משנה ה

כאן חסר בדפוס משניות של תי"ט. בבבא דהיתה טמאה טומאת שבעה כו'. וכך צ"ל. פרשה היא טמאה טומאת שבעה והמיזרן טמא טומאת ערב.

משנה ח

ואינו חבור לו ע"ל פ"ה מ"ג ופי"ב.

תוכן העניינים

לחם שמים על משנה כלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה