לחם שמים על משנה בבא בתרא· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
פרק ה · משנה י
וממחה משקלותיו ששוקל בהן דבר לח כו' שנדבק בהן מהלכלוך ומכביד המשקל. נ"י.
ואע"פ שאם הוא המוכר. הוא המפסיד. ומה לנו לחוש לכך. מ"מ עובר משום לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן. כי לפעמים לוקח בהן דבר גם כן. ואפילו בדברים שמוכר. יש לחוש שלפעמים אין לו אבני משקל קטנים (כגון שהלוקח רוצה לקנות רק עשר ליטרות בלבד. והמוכר אין לו משקל של עשר. אלא של חמש עשרה. ושוקל כנגדן. ומניח חמש ליטרות בצד הבשר. ונותן בכף מאזנים אבן כבדה הרבה. וצריך לתת אבן קטנה בכף האחרת. עם הבשר הנשקל. לנכות מן המשקל הגדול ולכוין משקלו. ועל ידי זה הקונה נפסד. אם היא מוכבדת מן הנדבק בה. וגם דרך התנא להודיע לבלתי יודע. לשמור גם המוכר מההפסד.