לחם משנה על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי אברהם די בוטון
פרק טו · הלכה ג
כהן שעבד עכו"ם בין באונס בין בשגגה וכו'. בסוף מנחות (דף ק"ט) אמרו שגג בזריקה ר"נ אמר קרבנו ריח ניחוח ורב ששת אמר אין קרבנו ריח ניחוח. עוד שם הזיד בשחיטה ר"נ אמר קרבנו ריח ניחוח ורב ששת אמר אין קרבנו ריח ניחוח. עוד השתחוה לעכו"ם ר"נ אמר קרבנו ריח ניחוח וכו' רב ששת וכו' הודה לעכו"ם ר"נ אמר וכו' רב ששת אמר וכו' וצריכא דאי אשמועינן הך קמייתא וכו' ומשמע מדברי רבינו ז"ל דסתם כהן שעבד עכו"ם אפי' בשגגה משמע דבהודה והשתחוה הוי אפי' שגג בהן ועל דא קאמר רב ששת אין קרבנו ריח ניחוח ולהכי כתב דכשעבד עכו"ם בשוגג דלא ישא את כפיו וכן כתב בפירוש בהלכות ביאת מקדש פ"ט. ותימה כיון דבשחיטה דוקא הזיד ולא שגג ובכל השאר הוי אפילו שוגג א"כ למה ליה בגמרא למעבד צריכותא ולומר ואי אשמועינן שחיטה משום דעבד עבודה אחת אבל השתחוה וכו' לימא דשחיטה דוקא הזיד אבל בהשתחויה אשמועינן רב ששת דאפי' בשוגג אין קרבנו ריח ניחוח. ועוד דכיון דבגמרא הוה משמע לן דהוה אסרינן טפי בשחיטה מבהשתחואה א"כ היכי קאמר הרב דלפי האמת השתחואה חמירא משחיטה מסתייה דלימא דלפי האמת הם שוין ולא נאמר סברות הפוכות. וע"ק כיון דבשחיטה בשוגג לא נאסר למה סתם כך רבינו ז"ל כאן שעבד עכו"ם דמשמע אפי' בשחיטה דהא שחיטה אחת מהעבודות היא והיה לו לפרש דבשחיטה בשוגג לא נאסר. מיהו לזה י"ל דכיון דכתב רבינו ז"ל דאיתקש ברכה לעבודה סמך על מ"ש שם בהלכות עבודה מיהו לקושיא קמאי צ"ע. וא"ת אפי' לפירוש רש"י ז"ל למה הוצרכו בגמרא לעשות צריכותא מזריקה להשתחויה הא איצריכו למפלג בהשתחוה לאשמועינן ר"נ דאפילו הזיד אינו אוסר דלא שמעינן מקמייתא דקמייתא לא קאמר אלא שוגג בזריקה אבל הזיד אסור. וי"ל דאין ה"נ דהוה מצי לשנויי הכי אלא דבעי לאשכח צריכותא אליבא דרב ששת אבל מה שהקשיתי לדעת רבינו ז"ל צ"ע דאליבא דרב ששת ג"כ הוי צריכותא:
וכן כהן שהמיר וכו'. משמע אע"פ שלא עבד דהיינו כהודה לעבודת כוכבים דאסור כדכתיבנא: