לחם משנה על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה ה
תקון המלבושים וכו'. בפרק יציאות השבת (שבת דף י') אמרו רבא שרי גלימיה ופכר ידיה אמר כעבדא קמי מריה אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא כי איכא צערא בעלמא שרי גלימיה ופכר ידיה ומצלי וכו' כי איכא שלמא לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי ע״כ. ולכך פסק רבינו ז״ל בדאיכא שלמא דיתקן מלבושיו. וגם פסק שחובק את ידיו משום דמה שאמר כי איכא שלמא לביש וכו' ר״ל וגם פכר ידיה כלומר שחובק את ידיו. ואף על פי שבגמ' לא הזכירו גבי שלמא סובר רבינו דודאי הוי הכי משום מורא שמים:
ומציין עצמו ומהדר משום שנאמר השתחוו לה' בהדרת קדש וכו'. אע״ג דבפ״ק דשבת (דף י':) לא הביאו אלא קרא דהכון לקראת אלהיך ישראל רבינו הביא פסוק דהשתחוו ליי' בהדרת קדש משום דבברכות ר״פ אין עומדין (ברכות דף ל' ע"ב) אמרו על מתני' מנא הני מילי וא״ר יהושע בן לוי מהכא השתחוו ליי' בהדרת קדש אל תקרי הדרת אלא חרדת וכו' והקשו ממאי דילמא לעולם הדר ממש כי הא דרב יהודה הוה מציין נפשיה והדר מצלי אלא אמר רב נחמן וכו' ומשום דאמרינן הכי בגמרא הביא רבינו ז״ל דרשה זו שהיא פשוטה בפסוק x:
ובכל מקום לא יאחוז תפלין בידו וס״ת בזרועו וכו'. בפרק מי שמתו (דף כ"כ ע"ב) אמרו ת״ר לא יאחוז אדם תפילין בידו וס״ת בזרועו ויתפלל ולא ישתין בהם מים ולא יישן בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי אמר שמואל סכין ומעות וקערה וככר הרי אלו כיוצא בהן ע״כ. ופירש״י ז״ל הרי אלו כיוצא בהן לענין תפלה שדואג עליהם שלא תפול הסכין ותזיקנו והקערה תשפך והמעות יאבדו והככר תטנף ע״כ. ובפרק לולב הגזול (סוכה דף מ"א ע"ב) הקשו על רב אשי שהיה מתפלל בלולב מהאי ברייתא מהא דאמר שמואל ותירצו התם לאו מצוה נינהו וטריד והיא מצוה היא ולא טריד עד כאן. ומשמע מדברי רש״י ז״ל דדוקא נקט סכין וכו' משום דבהני ד' איכא טירדא כדכתב הוא ז״ל אבל שאר הכלים לא ומה שהקשו בגמרא על ההיא דלולב הוא משום דבלולב נמי איכא טירדא שמא יפול מידו וישבר תיומתו. ואין נראה כן מדברי רבינו שכתב סתם ולא יאחוז כלים וכו' משמע דבכל מין כלים איירי ולדבריו קשה למה נקט שמואל הני ד' לימא כל הכלים סתם ואולי דדעת רבינו דבכל הכלים שחס עליהם שלא ישברו הן דומיא דמעות שירא שמא יאבדו ולכך כתב כלים ומעות כלומר כלים דומיא דמעות ומ״מ היה לו לבאר:
היה משוי על ראשו וכו'. במציעא פ' המקבל (בבא מציעא דף ק"ה ע"ב) אמרי דבי רבי ינאי לתפלה ולתפילין ד' קבין וכו':