לחם משנה על משנה תורה, הלכות תעניות· רבי אברהם די בוטון
פרק ד · הלכה יז
פעם תוקעין ומריעין וכו'. בברייתא (שם) אמרו הכי ת"ר על הראשונות אומר ברוך ה' אלהי ישראל וכו' והם תוקעין ומריעין ותוקעין וכו' ועל השניה הוא אומר וכו' הריעו בני [אהרן] הריעו והם מריעין ותוקעין ומריעין וכן בכל ברכה וברכה וכו', מפורש כאן דכשאומר להם תקעו עושים התקיעה קודם וכשאומר הריעו עושין התרועה קודם וכן הטור בסי' תקע"ט הזכיר סדר זה בראשונה הזכיר תר"ת ואח"כ הזכיר תרועה ותקיעה ותרועה ואח"כ תר"ת. ועל זה הסדר עוד הוסיף אלא שלא הזכיר שחזן הכנסת אומר להם תקעו או הריעו. ואפשר דסובר דאין זה אלא במקדש ולא ידעתי בו טעם ברור ולכן אני תמיה על הרב"י ז"ל שכתב בסימן תקע"ט על דברי הטור ז"ל וצ"ל שהוא מפרש דאע"ג דפעם אחת היה אומר להם תקעו ופעם אחת היה אומר להם הריעו לא היה אלא לחלוק כבוד לתרועה כמו לתקיעה אבל לעולם היה תר"ת ושלא כדברי הרמב"ן שכתב דבשער המזרח בהר הבית כשהיה אומר תקעו היו תוקעין ומריעין ותוקעין וכשהיה אומר להם הריעו היו מריעין ותוקעין ומריעין ע"כ, דאיך אפשר לחלוק על דברי הרמב"ם ז"ל דברייתא ערוכה הוא כדכתיבנא ועוד היכן ראה בדברי הטור ז"ל שחולק עליו, ואולי גירסא אחרת נזדמנה לו בדברי הטור ז"ל שאומר שבכלן תוקע תר"ת ולנו הגירסא כדכתבנו בדברי הטור ז"ל והיא מסכמת כדברי הגמרא:
ופעם מריעין ותוקעין ומריעין שבע פעמים. כן מבואר במשנה וברייתא דהוו שבע פעמים דבסוף ברכת גואל ישראל דאינה ממנין השש ברכות קאמר שם בהדיא דתוקעין ומריעין ותוקעין. וקשה דבפרקא קמא אמרינן אין פוחתין מז' תעניות על הצבור שבהן י"ח התרועות ע"כ. ופירש"י ז"ל שהן מוסיפין ו' ברכות ולכל אחת ג' תרועות, והשתא קשה דכ"א הויין דהא איכא שלש אחרות בברכת גואל ישראל אלא שי"ל דלא מני אלא התרועות הבאות מחמת הברכות הנוספות: