לחם משנה על משנה תורה, הלכות תעניות· רבי אברהם די בוטון
פרק ג · הלכה ג
וכל תענית שאוכלים בה מבע"י וכו'. בפ"ד דתעניות (דף ל') תניא כל שהוא מחמת ט' באב אסור לאכול בשר ולשתות יין ואסור לרחוץ וכו' ר' ישמעאל בר"י אומר משום אביו כל שעה שמותר לאכול וכו'. וכפי מה שמפרש הרמב"ן ז"ל ברייתא זו כדכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו לרבנן אית להו דאכל סעודה שמפסיק בה בט' באב אסור לרחוץ משם ואילך אבל מותר לאכול ולשתות עד בה"ש ור' ישמעאל בר"י אית ליה דלרחוץ נמי מותר וכפי פי' הראב"ד ז"ל דהביא שם בפסקיו נפקא לן דבט' באב אחר שהפסיק אינו יכול לאכול בין לת"ק בין לר"י בר ר"י והרמב"ן ז"ל תמה על הרי"ף ז"ל איך לא הביאה בהלכותיו וגם על רבינו ז"ל ודאי דיש לתמוה כן שלא ראינו שחילק בין ט"ב לשאר תעניות אלא הך כללא דכייל הכא הוה לכל התעניות והשתא קשה אי מפ' ההיא ברייתא כפי' הראב"ד ז"ל דין זה ליתיה בט"ב אלא משאכל סעודה שהפסיק בה אסור לאכול ואיהו כייל הכא כללא דמותר ולא ראינו בדיני ט"ב שחילק שם שיהא אסור לאכול משמע דאית ליה דט"ב שוה לכל שאר התעניות דמותר לאכול אחר שהפסיק אא"כ קבלו בפירוש ואי מפ' כפי' הרמב"ן ז"ל מ"מ היה לו להזכיר בדיני ט' באב דאסור לרחוץ אחר שהפסיק כת"ק. וראיתי להרא"ש ז"ל שכתב בפסקיו על דברי הרמב"ן ז"ל ולא כן עמא דבר ודבר תימה הוא שיהא מותר לאכול ולשתות ויהא אסור לרחוץ ולסוך. ואיכא למידק עליה מה שמקשה להרמב"ן ז"ל הא ע"כ ת"ק סבר הכי דע"כ א"א שיפרש הוא הברייתא אלא כפירוש הרמב"ן ז"ל דלהראב"ד ז"ל נפקא דאסור לאכול אחר הפסקה ואיהו ז"ל סבר בהפך אם כן ודאי דאית ליה פירוש הרמב"ן ז"ל בברייתא וכיון שכן ת"ק ע"כ אית ליה הכי ומה שפסק כן הרמב"ן ז"ל הוא משום דר' ישמעאל בר ר' יוסי יחידאה הוא כדכתב הוא ז"ל וא"כ מה תמה עליו כיון דדברי ת"ק הכי הוי, ואפשר דהשיג עליו דאע"ג דדברי ת"ק הם מ"מ לא היה לו לפסוק אלא כר' ישמעאל דמסתבר טעמיה דדברי ת"ק הם דברי תימה דאיך אפשר שיהא מותר לאכול ולשתות ואסור לרחוץ ועם זה יצא לנו תירוץ להרי"ף ז"ל ולרבינו ז"ל דמשום הכי פסקו כר' יוסי. ולפ"ז אין חילוק בין תשעה באב לשאר תעניות דבכולהו אחר שהפסיק מותר לאכול ולרחוץ ולסוך ולכך לא הוצרכו לבאר כלל בתשעה באב. ועוד יש לתת טעם מפני דר' ישמעאל בר ר' יוסי משם אביו אמרו וקיימא לן דר' יוסי נמוקו עמו ולכך פסקו כוותיה: