לחם משנה על משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין· רבי אברהם די בוטון
פרק ח · הלכה יב
שחט שני כבשים על ארבע חלות כו'. בפרק התכלת (דף מ"ח) אמרו שם ת"ר שחט שני כבשים על ד' חלות מושך שתים מהם ומניפן והשאר נאכלות בפדיון אמרו רבנן קמיה דרב חסדא הא דלא כרבי דאי רבי כיון דאמר שחיטה מקדשה דפריק להו היכא אי דפריק להו מאבראי כיון דכתיב לפני ה' איפסילו להו ביוצא ופירש"י ז"ל איפסילו להו המקודשות, ביוצא ומתוך שאין אתה מכירן הרי כולן פסולות ואי דפריק להו גוואי ופירש"י ז"ל ואוכלם בפנים לארבעתן השתים חולין והשתים קדש ותירצו דפריק להו גוואי וחולין ממילא קא אתיין ומשמע לפי פירוש רש"י ז"ל דכל הד' אוכל בפנים כשפודה אותם מפני דשחיטה מקדשן ואין אתה מכיר מי הם החולין ומי הם המקודשין, וכן מ"ש בברייתא מושך שתים מהם ומניפן כתבו התוס' למאי דמוקי לה כרבי צ"ל שמניף כולם ובהא לא ידעינן הי אקדיש וכן רש"י ז"ל כתב שם והוא הדין דהוה מצי למפרך ברישא דאי ארבעתן בעי לאינופי בהדייהו דהא לא ידעי מי הן דקדושה וכו'. אבל רבינו ז"ל נראה דפליג שכתב מושך שתים ומניפן ולא הזכיר הנפת הד' ועוד כתב שנאכלין בחוץ ודבריו מתמיהין דכיון דלא ידעינן הי נינהו קדושות אמאי נאכלים בחוץ דילמא אותן הנאכלים הם הקדושות וכ"ת הרי נתברר אחרי כן דאלו השתים שפודה הם חולין הא קי"ל דבדאורייתא אין ברירה ועוד אם יכול לברר ולומר אלו השתים יהיו קדושות בקדושת שתי הלחם והב' אחרים הם קדושת דמים א"כ אפילו בחוץ יכול לפדותם ואינם נפסלים ביוצא דקדושת דמים הוו ובידו לבררם ויהיו השנים קדושת דמים. וכן יש לתמוה עליו על מה שכתב בפי"ב מהל' פסולי המוקדשין גבי תודה שנשחטה על פ' חלות לוקח ארבעים מתוך פ' ומרים מהם א' מכל קרבן והמ' האחרות יפדו ויצאו לחולין ע"כ דמדברי התוס' ז"ל לפ' התודה (דף ע"ח) לא משמע הכי אלא שצריך להרים שמונה חלות לכהן ד' מכל ארבעים אחת מכל מין דאי לאו הכי כיון דאין ברירה דילמא דחולין קא שקיל וכן י"ל לדבריהם דלא יצאו לחולין המ' כיון דאין ברירה אלא יאכלו לבעלים כמו השאר והדברים פשוטים כיון דקי"ל דאין ברירה בדבר דאורייתא וכיון שכן על רבינו ז"ל יש לתמוה ג"כ על מה שכתב שם דהא קי"ל דאין ברירה ואיך כתב שמרים ארבע לבד ועוד שכתב שהמ' אחרים יצאו לחולין ואם כן במ"ש כאן ושם צ"ע: