לחם משנה על משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין· רבי אברהם די בוטון
פרק ז · הלכה יב
מנופה בי"ג נפה וכו'. בסוף פ' אלו מנחות אמרו בגמרא ת"ר בגסה בדקה ר"ש בן אלעזר אומר י"ג נפות היו במקדש וכו' ופירש"י ז"ל בדקה בגסה שתי נפות היו במקדש אחת גסה ואחת דקה וכו' וא"כ ודאי דהלכתא כת"ק ולא ידעתי למה לא הזכירו רבינו ז"ל:
ונותנין עליו קומץ לבונה כשאר המנחות וכו'. שנתבאר משפטן פי"ג מהלכות מעשה הקרבנות:
אימתי קומצין אותו כו'. כתב מהר"ם מטראני בספר קרית ספר אחר שמקריבין מוסף היום וכבש העולה קודם תמיד של בין הערבים בהדי כבשים דמוסף היום מקריבין כבש העולה ואחר כך העומר הכל קודם תמיד של בין הערבים ע"כ, אבל הרב בעל כ"מ ז"ל נראה דמפרש דברי רבינו ז"ל בהפך שהוא מפרש שקומצין אחר מוסף היום וקודם כבש העולה ואחר כך אמר דכבש העולה קודם לתמיד של בין הערבים כלומר ואחר העומר וכדבריו אמר בסוף הוריות עומר קודם לכבש הבא עמו וכן כתב רבינו ז"ל לקמן בפ"ט והוי תיובתא לפי' מהר"ם מטראני ז"ל אע"פ שפשט לשון רבינו ז"ל מוכיח כדבריו. ואולי יש לומר דאע"פ שאומר דהעומר בא קודם הכבש מ"מ קמיצת העומר היא מאוחרת לכבש ומה שכתב רבינו ז"ל בפ"ט שקודם לעומר היא ההגשה וההנפה אבל כאן כתב שהקמיצה מתאחרת לכבש ואתי שפיר לפירוש זה דהוצרך רבינו ז"ל בפ"ט דהעומר קודם לכבש דלפירוש הרב בעל כ"מ ז"ל למה הוצרך לכותבו שם כיון שכבר כתבו כאן ומ"מ הדבר כדברי הרב בעל כ"מ ז"ל: