לחם משנה על משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין· רבי אברהם די בוטון
פרק ו · הלכה א
וכל הכהנים ששם כבר טבלו וכו'. הכי אסיק רבא בפ"ק דתמיד רבא אמר אידי ואידי לאחר תקנה והכי קתני מי שהוא רוצה לבא ולפייס משכים וטובל עד שלא יבוא הממונה:
ואחר כך מסדר וכו'. כל זה סדר אביי בפ"ג דיומא דהוה מסדר סדר מערכה וכו' וכתוב כל זה הסדר זולת מ"ש רבינו ז"ל דדם התמיד קודם להטבת חמש נרות והטבת חמש נרות קודם לקטורת וקטורת קודם להטבת שתי נרות דהיינו לרבנן דפליגי אאבא שאול ולדידהו כך הוא הסדר דישון מזבח הפנימי קודם לדם התמיד ודם התמיד קודם להטבת חמש נרות והטבת חמש נרות קודמת לקטורת וקטורת קודמת להטבת שתי נרות וכ"כ הרב בעל כ"מ ז"ל כאן דזה הוא הסדר לרבנן ולא כמ"ש בא"ח הלכות ברכות שחרית סימן מ"ח דלפי דברי רבינו וסמ"ג ז"ל ששוחט את התמיד בשעה שמדשן את המזבח הסדר הוא כן לרבנן שני גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי ודם התמיד ודישון מזבח הפנימי ודם התמיד קודם להטבת חמש נרות והטבת חמש נרות קודמת כו' דדם התמיד הוי זריקת דם התמיד וכיון שכן מזבח הפנימי קודמת לו דאע"ג דשחיטת התמיד בשעת דישון מזבח הפנימי מ"מ זריקת דם התמיד אחר דישון מזבח הפנימי היה וא"כ הסדר הוא לרבנן דדישון מזבח הפנימי קודם לדם התמיד וכדכתיבנא. ומ"מ יש לתמוה על רבינו ז"ל במ"ש כאן ששוחטין את התמיד בשעת דישון מזבח הפנימי דבמס' תמיד לא משמע הכי דאחר דישון המנורה דפ"ב אמרו בפ"ג לא היו כופתין את הטלה כו' ושם הוא מפרש שחיטתו משמע דשחיטת התמיד אחר דישון המנורה וכ"כ התוס' ז"ל ביומא פ"ק (דף י"ד) וז"ל ובמס' תמיד קתני ברישא מי שזכה בדישון מזבח הפנימי והדר מי שזכה במנורה והדר קתני שחיטת תמיד וקבלת דמו וכו'. וי"ל דהרי כתבו התוס' ז"ל שם דאפי' לפי המסקנא דתירץ אביי סדר יומא אסדר יומא לא קשיא כאן בהטבת שתי נרות וכו' על כן מוקמינן ההיא דסדר תמיד דאתי כר"ש איש המצפה משום דהתם קתני זריקת התמיד אחר דישון המנורה הפך ממאי דקאמר הכא וכיון שכן לא פסק רבינו ז"ל כההיא דסדר תמיד משום דאתו כר"ש דהוי דלא כהלכתא אלא כרבנן דפליגי אאבא שאול דבקטורת מפסיק בין הטבת חמש נרות והטבת שתי נרות ודם התמיד קודם להטבת חמש נרות. אי נמי י"ל דאית ליה לרבינו ז"ל דכיון דבמס' תמיד אמרינן דההיא מתני' דלא היה שוחט השוחט עד ששומע השער הגדול שנפתח משמע דתיכף לפתיחת השער של היכל היה שוחט את התמיד ומה שסדר שחיטת התמיד אחר דישון המנורה אין קפידא כיון דכבר גלה לנו דשחיטת התמיד היתה בפתיחת שער גדול של היכל א"כ ליכא למיטעי כלל דודאי פתיחת שער גדול קודם לדישון המנורה. וא"ת מ"מ מנא ליה לרבינו ז"ל דבשעה שמדשן שוחט ממה דהוי קודם לדישון או אח"כ. וי"ל דמדלא קאמר אביי בסדרו דשחיטת התמיד קודם מזבח הפנימי משמע דאית ליה לאביי דאין שחיטת התמיד קודם לדישון מזבח הפנימי וכ"ת הוי אחר דישון א"כ מה שאומר אביי הטבת חמש נרות קודמת לדם התמיד לא היה לו לומר אלא לשחיטת התמיד מאי דם התמיד דמשמע הזריקה דוקא ולא השחיטה אלא ודאי דשחיטה ודישון בבת אחת הוי ולכך לא הזכיר אביי השחיטה כלל דאינו מזכיר אלא דבר הקודם והמתאחר ולא הדברים שהם בבת אחת. כך נראה לי לפרש דברי רבינו ז"ל. וא"ת כיון דזריקת התמיד הוי אחר דישון איך כתב רבינו ז"ל לעיל בפ"ד בפייסות דשני זורק והשלישי מדשן והא כיון דדישון קודם לזריקה כמ"ש רבינו היל"ל בהפך דאע"ג דמה שכתב רבינו בפ"ד הוי מתני' בפ"ב דיומא מ"מ כתבו התוס' בפ"ק דיומא דההיא מתני' לא אתי כאבא שאול שכן הקשו לרב פפא שתירץ שם הא רבנן הא אבא שאול דהיכי מצי לאוקמי מתניתין כאבא שאול הא מתניתין קתני מי שוחט מי זורק והדר מי מדשן ואבא שאול סובר דדישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות וכדאמר אביי לקמן בפ"ג ותירצו דילמא רב פפא פליג על אביי וס"ל אפילו לאבא שאול דם התמיד ברישא והדר דישון מזבח הפנימי א"כ לרבינו דפסק כסדרו של אביי דדישון מזבח קודם להטבת חמש נרות א"כ איך כתב לההיא מתני'. וי"ל דרבינו יתרץ כמו שתירץ המפרש בפ"ג דתמיד גבי מ"ש אמר להם הממונה בואו והפיסו כו' כתב שם ואע"פ שסדר העבודה לא היה כך כדאמר אביי בסדר יומא וכו' ובסדר הסדור היה להם להפיס מ"מ אמרו דכי משום הכי מפייסין קודם בשחיטת התמיד שקודם דישון מזבח הפנימי היו לוקחין הטלה אותם הכהנים שזוכין בו ורואין ומכניסין אותו לשחוט ומבקרין אותו לאור האבוקות והילכך כיון שהיו עוסקין במילי דתמיד קודם דישון המזבח והמנורה היו מפיסין נמי קודם שחיטת התמיד וזריקתו שמתוך שתחילת עבודה היה בתמיד חביבה היתה והקדימוה בפייס כו' וכתירוץ זה אית ליה לרבינו. ועל דברי התוס' ז"ל דאין סוברים תירוץ זה יש לתמוה דא"כ קשיא מתני' דסדר תמיד גופא דמההיא מתני' משמע דשחיטת התמיד וזריקתו היה אחר דישון המנורה וכמ"ש הם עצמם בפ"ק דיומא בדיבור המתחיל ורמינהו וכו' וא"כ היכי קאמר התם אמר להם הממונה בואו והפיסו מי שוחט מי זורק מי מדשן דמשמע דהוי דישון אחר זריקה וקשו מתניתין דסדר תמיד אהדדי אלא ודאי התירוץ שכתבתי הוא עיקר ודברי התוס' צ"ע: