לחם משנה על משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין· רבי אברהם די בוטון
פרק ג · הלכה יד
לפי שהנרות קבועים וכו'. נראה מדברי רבינו ז"ל שכתב ואינו יכול להדליק בנר אחר דסבר דשמואל דשרי בפרק במה מדליקין היינו מנר לנר דוקא אבל על ידי קינסא אסור וכמ"ש הרב המגיד ז"ל בהלכות חנוכה דאי לא תימא הכי אמאי אסור על ידי קינסא כיון דשם פסקו כשמואל דאמר כל מילי דמר עביד כרב וכו' ותימה דא"כ ההיא מתני' דמעשר אין שוקלין כנגדו דינרי זהב אפילו לחלל עליו מעשר שני אחר הוי טעמא משום דאע"ג דהוי לדבר מצוה דהוי לחלל מעשר שני אחר מ"מ לקינסא דמיא וכיון דקינסא אסר ה"ה נמי הא וכמו שאמרו שם אי אמרת בשלמא דכי פליגי רב ושמואל מנר לנר אבל בקינסא אסר שמואל הא לא תהוי תיובתא אלא אי אמרת דקינסא נמי שרי הא תהוי תיובתא ותירצו שם גזירה שמא לא יכוון משקלותיו. וכיון דרבינו ז"ל פסק כאן דקינסא אסור אין אנו צריכין לטעם דשמא לא יכוון משקלותיו. וא"כ איך כתבו רבינו ז"ל בהלכות מעשר שני פרק שלישי שכתב שם מ"ש אין שוקלין וכו' גזירה שמא לא יכוון ממנו משקלותיו וכו'. וי"ל דרבינו ז"ל דקדק לשון הגמרא שלא אמר אי אמרת בשלמא דכי פליגי רב ושמואל וכו' ניחא אלא אמרו הא לא תהוי תיובתא כלומר אע"ג דניחותא מיהא לא הוי מ"מ תיובתא גמורה לא הוי דיש לו מקום לשמואל להמלט מן הקושיא ולומר דהא דמי לקינסא אע"ג דיש לחלק דשאני קינסא דאין הקינסא גופא המצוה אבל הכא הדינרים ששוקל הן הם המצוה שמחלל עליהם מעשר אחר מכל מקום לא הוי תיובתא אלא אי אמרת דקינסא שרי הא תהוי תיובתא וכיון דלפי המסקנא תירצו גזירה שמא לא יכוין משקלותיו ובתחלה אמר והא לא תהוי תיובתא דמשמע דלא היה הטעם נכון כ"כ כתב רבינו ז"ל הטעם הנכון דזה הטעם סובר רבינו ז"ל לפי המסקנא דהוא אמיתי בין שנאמר דקינסא שרי ובין שנאמר דקינסא אסור: