לחם משנה על משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין· רבי אברהם די בוטון
פרק א · הלכה ב
ופעם אחת דחקה השעה את הציבור בבית שני וכו'. בעדיות פרק ו' ר' יהודה בן בבא העיד כו' ועל תמיד של שחר שקרב בד' שעות ומכאן אמרו בריש תפלת השחר דהלכה כר' יהודה דאמר תמיד עד ארבע שעות ותו לא ומפני כן כתב הר"א ז"ל בפירושיו דהאי עדות מפי השמועה העיד ולא מפי מעשה שאם ראה תמיד שקרב בארבע שעות מאי סהדותיה דילמא כי אשתהי נמי עד חמש או עד שש הכי מקרבי ליה ע"כ. כלומר והיכי דייקא עד ארבע שעות קרב ולא יותר. אבל רבינו ז"ל בפירוש המשנה פירש שזה היה מעשה והביא הירושלמי ונראה לתרץ לקושית הר"א ז"ל שהעדות היה שאמרו באותו העת שעד ארבע שעות היו יכולים להקריבו מפני שהיו מגומגמים אם יכולים להקריב בארבע שעות ואמרו שעד אותו זמן יכולים להקריבו: